Esther Rabbah
Petichta פתיחתא
1 א

וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ
רַב פָּתַח (דברים כח, סו): וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד, רַבָּנָן וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה, רַבָּנָן אָמְרֵי וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ, זֶה שֶׁהוּא לוֹקֵחַ חִטִּים לְשָׁנָה. (דברים כח, סו): וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם, זֶה שֶׁהוּא לוֹקֵחַ חִטִּין מִן הַסִּידְקִי. וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ, זֶה שֶׁהוּא לוֹקֵחַ לוֹ מִן הַפַּלְטֵר. וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר: וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ, זֶה שֶׁהוּא לוֹקֵחַ לוֹ חִטִּים לְשָׁלשׁ שָׁנִים. וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם, זֶה שֶׁהוּא לוֹקֵחַ לוֹ חִטִּים לְשָׁנָה. וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ, זֶה שֶׁהוּא לוֹקֵחַ לוֹ חִטִּים מִן הַסִּידְקִי. מְתִיבִין רַבָּנָן לְרַבִּי בֶּרֶכְיָה וְהַלּוֹקֵחַ מִן הַפַּלְטֵר מַהוּ, אָמַר לָהֶם לֹא דִבְּרָה תּוֹרָה בַּמֵּתִים. דָּבָר אַחֵר, וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד, זֶה שֶׁהוּא נָתוּן בִּדְיוֹטִי שֶׁל קֵיסָרִין. וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם, זֶה שֶׁהוּא יוֹצֵא לִדּוֹן. וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ, זֶה שֶׁהוּא יוֹצֵא לְהִצָּלֵב. רַב פָּתַר קְרָיָיה בְּהָמָן, וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד, מֵעֵת לְעֵת מֵהֲסָרַת טַבַּעַת. וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם, בְּשָׁעָה שֶׁהַכְּתָבִים פּוֹרְחִין. וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ (אסתר ג, יד): לִהְיוֹת עֲתִדִים לַיּוֹם הַזֶּה.

2 ב

בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב (דברים כח, סז), בְּבָקְרָהּ שֶׁל בָּבֶל תֹּאמַר מִי יִתֵּן עַרְבָּהּ. בְּבָקְרָהּ שֶׁל מָדַי תֹּאמַר מִי יִתֵּן עַרְבָּהּ, בְּבָקְרָהּ שֶׁל יָוָן תֹּאמַר מִי יִתֵּן עַרְבָּהּ, בְּבָקְרָהּ שֶׁל אֱדוֹם תֹּאמַר מִי יִתֵּן עַרְבָּהּ. דָּבָר אַחֵר, בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב, בְּבָקְרָהּ שֶׁל בָּבֶל תֹּאמַר מִי יִתֵּן עַרְבָּהּ שֶׁל מָדַי, וּבְבָקְרָהּ שֶׁל מָדַי תֹּאמַר מִי יִתֵּן עַרְבָּהּ שֶׁל יָוָן, וּבְבָקְרָהּ שֶׁל יָוָן תֹּאמַר מִי יִתֵּן עַרְבָּהּ שֶׁל אֱדוֹם. לָמָּה, מִפַּחַד לְבָבְךָ אֲשֶׁר תִּפְחָד וּמִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה.

3 ג

וֶהֱשִׁיבְךָ ה' מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת (דברים כח, סח). אָמַר רַבִּי יִצְחָק בָּאֳנִיּוֹת, בַּעֲנִיּוּת מִמַּעֲשִׂים טוֹבִים. וְלָמָּה לְמִצְרַיִם, שֶׁכִּעוּר וָרַע יֵשׁ לְעֶבֶד כְּשֶׁהוּא חוֹזֵר לְרַבּוֹ הָרִאשׁוֹן. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי בִּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל שֶׁלֹא יַחְזְרוּ לְמִצְרַיִם, הָרִאשׁוֹן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, יג): כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם וגו', וְהַשֵּׁנִי כְּתִיב (דברים יז, טז): וַה' אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה, וְהָדֵין שְׁלִישִׁי, דִּכְתִיב: וֶהֱשִׁיבְךָ ה' מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת. בִּשְׁלָשְׁתָּן כָּפְרוּ וּבִשְׁלָשְׁתָּן לָקוּ. הָרִאשׁוֹנָה בִּימֵי סַנְחֵרִיב, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לא, א): הוֹי הַיֹּרְדִים מִצְרַיִם לְעֶזְרָה, מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ: וּמִצְרַיִם אָדָם וְלֹא אֵל. שֵׁנִית, בִּימֵי יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה מב, טז): וְהָיְתָה הַחֶרֶב אֲשֶׁר אַתֶּם יְרֵאִים מִמֶּנָּה וגו'. וְהַשְּׁלִישִׁית בִּימֵי טְרַכִינוּס שְׁחִיק עֲצָמוֹת, יָלְדָה אִשְׁתּוֹ בְּלֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב וְהָיוּ כָּל יִשְׂרָאֵל אֲבֵלִים, נִשְׁחַק הַוְּלַד בַּחֲנֻכָּה, אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל נַדְלִיק אוֹ לֹא נַדְלִיק, אָמְרוּ נַדְלִיק וְכָל מַה דְּבָעֵי לִימְטֵי עֲלָן יִמְטֵי, אַדְלִיקוּ, אֲזַלוּן וַאֲמַרוּן לִישְׁנָא בִּישׁ לְאִשְׁתּוֹ שֶׁל טְרַכִינוּס, אִילֵין יְהוּדָאִין כַּד יְלֵידַתְּ הֲווֹ מִתְאַבְּלִין, וְכַד מָיֵית וַלְדָּא אַדְלִיקוּ בּוּצִינִין. שָׁלְחָה וְכָתְבָה לְבַעְלָהּ עַד דְּאַתְּ מְכַבֵּשׁ בַּרְבָּרִיִּין, בּוֹא וּכְבוֹשׁ אִילֵין יְהוּדָאִין דִּמְרָדוּ בָּךְ. סְלִיק לְאִילְפָא וַחֲשַׁב לְמֵיתֵי בַּעֲשָׂרָה יוֹמִין, וְאַיְיתֵיהּ רוּחָא בַּחֲמִשָּׁה יוֹמִין, אֲתָא וְאַשְׁכְּחִינוּן דַּהֲווֹ עֲסִיקִין בְּהָדֵין פְּסוּקָא (דברים כח, מט): יִשָֹּׂא ה' עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר, אֲמַר לְהוֹן אֲנָא הוּא נִשְׁרָא דַּחֲשֵׁיבִית לְמֵיתֵי בַּעֲשָׂרָה יוֹמִין וְאַיְתִיתַנִי רוּחָא בַּחֲמִשָּׁה יוֹמִין, הֵקִיפוֹן לִגְיוֹנוֹתָיו וַהֲרָגָן. וְאֵין קוֹנֶה, לָמָּה אֵין קוֹנֶה, רַב אָמַר עַל יְדֵי שֶׁלֹא הִקְנֵיתֶם דִּבְרֵי הַבְּרִית, שֶׁאֵין בָּכֶם מִי קוֹנֶה דִּבְרֵי חֲמִשָּׁה סִפְרֵי תוֹרָה, מִנְיַן שֶׁל קוֹנֶה. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן עַל יְדֵי שֶׁחָזַרְתִּי עַל כָּל הָאֻמּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם וְאֵין מִי קוֹנֶה דִבְרֵי תוֹרָה כַּיּוֹצֵא בָכֶם. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק אַתֶּם יֵשׁ לָכֶם קִנְיָן בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה, מה): וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים הַגָּרִים עִמָּכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ, אֲבָל לָאֻמּוֹת אֵין לָהֶם קִנְיָן בָּכֶם. וְלָמָּה יֵשׁ לָכֶם קִנְיָן בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם, עַל יְדֵי שֶׁהִקְנֵיתֶם אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית. וְלָמָּה אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֵין לָהֶן קִנְיָן בָּכֶם, עַל יְדֵי שֶׁלֹא קָנוּ אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית. אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן אַתֶּם יֵשׁ לָכֶם פַּטְרוֹנוֹת, וּמָה הֵן אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית. אָמַר רַבִּי יוּדָא אַתֶּם טַמִּיקָא אַתֶּם, הַלּוֹקֵחַ לוֹ עֶבֶד מִן הַטַּמִּיקָא שׁוּב אֵינוֹ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, שֶׁכֵּן אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ (אסתר ח, ז): הִנֵּה בֵית הָמָן נָתַתִּי לְאֶסְתֵּר, וְאָמַר רַבִּי יוּדָא בַּר רַבִּי סִימוֹן עַל דְּפָשַׁט יָדֵיהּ בְּטַמִּיקָא כֵּן הֲוָה לֵיהּ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק מַעֲשֶׂה בִּפְרוֹצֶפְּיָה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁהָיְתָה פּוֹדָה אֶת הַשְּׁבוּיִים, בָּאֲתָה שְׁבוּיָה אַחַת וּפְדָאַתָּהּ, שְׁנִיָּה, וּפְדָאַתָּהּ, וְכֵיוָן שֶׁמָּטָה יָדָהּ וְלֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לִפְדוֹת, מִיָּד הִקִּיפוּהָ לִגְיוֹנוֹת וַהֲרָגוּהָ, וְכָל כָּךְ לָמָּה, כְּדֵי לְזָרֵז הַשַּׁבָּאִים הַבָּאִים. רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי יִצְחָק, רַבִּי לֵוִי אוֹמֵר מִי לָקַח לוֹ חָבֵר וּלְמָחָר הוּא לַהֲרִיגָה, מִי לָקַח לוֹ אִשָּׁה וּלְמָחָר הִיא לַהֲרִיגָה. רַבִּי יִצְחָק אָמַר לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת אִי אַתֶּם נִקְנִין, אֲבָל אַתֶּם נִקְנִין לְהַשְּׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד, שֶׁכֵּן אֶסְתֵּר אוֹמֶרֶת לַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ וגו'. שֶׁכֵּן כָּתַב לָנוּ משֶׁה רַבֵּנוּ בַּתּוֹרָה (דברים כח, סח): וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֵיכֶם לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קוֹנֶה, שֶׁמָּא לְהַשְּׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ הַכֹּל הִתְחִילוּ צוֹוְחִין וַוי, וַיְהִי, וַוי שֶׁהָיָה בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.

4 ד

שְׁמוּאֵל פָּתַח (ויקרא כו, מד): וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּריתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם. לֹא מְאַסְתִּים בְּבָבֶל, וְלֹא גְּעַלְתִּים בְּמָדַי, לְכַלּוֹתָם בְּיָוָן, לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם בְּמַלְכוּת הָרְשָׁעָה. כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם לֶעָתִיד לָבוֹא. תָּנֵי רַבִּי חִיָּא, לֹא מְאַסְתִּים בִּימֵי אַסְפַּיָאנוּס, וְלֹא גְעַלְתִּים בִּימֵי טְרַקְוִוינוֹס, לְכַלֹּתָם בִּימֵי הָמָן, לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם בִּימֵי רוֹמִיִּים, כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם בִּימֵי גּוֹג וּמָגוֹג.

5 ה

רַבִּי יוּדָא בַּר רַבִּי סִימוֹן פָּתַח (עמוס ה, יט): כַּאֲשֶׁר יָנוּס אִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי, רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַּר רַבִּי חֲנִינָא, כַּאֲשֶׁר יָנוּס אִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי וגו' זוֹ בָּבֶל, עַל שֵׁם (דניאל ז, ד): קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה, וּפְגָעוֹ הַדֹּוֹב זוֹ מָדַי, עַל שֵׁם (דניאל ז, ה): וַאֲרוּ חֵיוָה אָחֳרִי תִנְיָנָה דָּמְיָה לְדֹב. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְדֹב כְּתִיב, דָּא הִיא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן (ירמיה ה, ו): עַל כֵּן הִכָּם אַרְיֵה מִיַּעַר זוֹ בָּבֶל, (ירמיה ה, ו): זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם זוֹ מָדַי. נָמֵר שֹׁקֵד עַל עָרֵיהֶם זוֹ יָוָן. (ירמיה ה, ו): כָּל הַיּוֹצֵא מֵהֵנָּה יִטָּרֵף זוֹ אֱדוֹם, (עמוס ה, יט): וּבָא הַבַּיִת זֶה יָוָן, שֶׁהָיָה הַבַּיִת קַיָּם. וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ זוֹ אֱדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה מו, כב): קוֹלָהּ כַּנָּחָשׁ יֵלֵךְ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שיר השירים ה, ב): פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי זוֹ בָּבֶל. רַעְיָתִי זוֹ מָדַי. יוֹנָתִי בְּיָוָן. תַּמָּתִי בֶּאֱדוֹם, שֶׁכָּל יְמֵי יָוָן הָיָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִין בּוֹ תּוֹרִים וּבְנֵי יוֹנָה עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא פָּתְרִין, כְּתִיב (תהלים יח, ז): בַּצַּר לִי אֶקְרָא ה' בְּבָבֶל, וְאֶל אֱלֹהַי אֲשַׁוֵּעַ בְּמָדַי, יִשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי בְּיָוָן. דְּאָמַר רַבִּי הוּנָא לְגַרְמֵיהּ, יוֹנָתִי בְּמַלְכוּת יָוָן, שֶׁכָּל יְמֵי יָוָן הָיָה הַהֵיכָל קַיָּם וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִין תּוֹרִים וּבְנֵי יוֹנָה עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. הֱוֵי: יִשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי וְשַׁוְעָתִי לְפָנָיו תָּבוֹא בְאָזְנָיו בְּמַלְכוּת אֱדוֹם. דָּבָר אַחֵר, כַּאֲשֶׁר יָנוּס אִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר, וּפְגָעוֹ הַדֹּב זֶה בֵּלְשַׁצַר, וּבָא הַבַּיִת וְסָמַךְ יָדוֹ עַל הַקִּיר וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ זֶה הָמָן, שֶׁהָיָה נוֹשֵׁף עַמָּא כְּנָחָשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עזרא ד, ח): רְחוּם בְּעֵל טְעֵם וְשִׁמְשַׁי סָפְרָא זֶה בְּנוֹ שֶׁל הָמָן. (עזרא ד, ח): כְּתַבוּ אִגְּרָה חֲדָה לְאַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא מַלְכָּא כְּנֵמָא, וּמַה כְּתִיב בָּהּ (עזרא ד, כא): כְּעַן שִׂימוּ טְעֵם לְבַטָּלָא וגו' (עזרא ד, יג): מִנְדָּה זוֹ מִדַּת הָאָרֶץ, בְלוֹ זוֹ פְּרוֹגִינוֹן, וַהֲלָךְ זוֹ אַנְגַרְיָא, וְאַפְתֹם מַלְכִים תְּהַנְזִק. רַב הוּנָא וְרַבִּי פִּנְחָס אָמְרִין אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁהַמַּלְכוּת מִתְפַּתָּה בָּהֶם, כְּגוֹן בֵּי טֵיאַטְרָאוֹת וּבֵי קַרְקְסָאוֹת הִיא מַזֶּקֶת, כֵּיוָן שֶׁשָּׁלַח שָׁמַע וּבִטֵּל מְלֶאכֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ כָךְ הִתְחִילוּ הַכֹּל צוֹוְחִין וַוי, וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.

6 ו

רַבִּי יִצְחָק פָּתַח (משלי כט, ב): בִּרְבוֹת צַדִּיקִים יִשְׂמַח הָעָם וּבִמְשֹׁל רָשָׁע יֵאָנַח עָם, בְּשָׁעָה שֶׁהַצַּדִּיקִים נוֹטְלִין גְּדֻלָּה, חֶדְוָה וְשִׂמְחָה בָּעוֹלָם, וָהּ וָהּ בָּעוֹלָם, וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד, וָהּ שֶׁמָּלַךְ דָּוִד. וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, וָהּ שֶׁמָּלַךְ שְׁלֹמֹה. וְהַמֶּלֶךְ אָסָא, וָהּ שֶׁמָּלַךְ אָסָא. אֵלּוּ בְּמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל, בְּמַלְכֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא א, ד): וְהַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ, וָהּ שֶׁמָּלַךְ כּוֹרֶשׁ. וּבְשָׁעָה שֶׁהָרְשָׁעִים נוֹטְלִין גְּדֻלָּה, וַוי וַאֲנָחָה וַחֲרוֹן אַף בָּעוֹלָם, (מלכים א טז, כח): וַיִּמְלֹךְ אַחְאָב בֶּן עָמְרִי, וַוי שֶׁמָּלַךְ אַחְאָב בֶּן עָמְרִי. וַיִּמְלֹךְ הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה, וַוי שֶׁמָּלַךְ הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה, (ירמיה לז, א): וַיִּמְלֹךְ מֶלֶךְ צִדְקִיָּהוּ בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ, וַוי שֶׁמָּלַךְ צִדְקִיָּהוּ בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ. בְּמַלְכֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וַוי שֶׁמָּלַךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.

7 ז

רַבִּי לֵוִי פָּתַח (במדבר לג, נה): וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת ישְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם, מְדַבֵּר בְּשָׁאוּל, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל (שמואל א טו, ג): עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָ אֶת עֲמָלֵק, אֲמַר לֵיהּ אֲזַלְתְּ זַכָּאָה וַאֲתֵית חַיָּיבָא וְחַסְתְּ עֲלוֹי, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א טו, ט): וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל אֲגָג, וְהָא צִמְחָא קַיָּימָא מִינֵּיהּ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לָכֶם דְּבָרִים קָשִׁים, לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם, וְאֵיזֶה זֶה, זֶה הָמָן, שֶׁאָמַר: לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד, וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ הַכֹּל כֵּן, הִתְחִילוּ צוֹוְחִין וַוי, וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.

8 ח

רַבִּי חֲנִינָא בַּר אָדָא פָּתַח (קהלת י, יב): דִּבְרֵי פִי חָכָם חֵן זֶה כּוֹרֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא א, ב): כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלַיִם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה. (קהלת י, יב): וְשִׂפְתוֹת כְּסִיל תְּבַלְּעֶנּוּ, שֶׁאָמַר (עזרא א, ג): הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלָיִם, (קהלת י, יג): תְּחִלַּת דִּבְרֵי פִיהוּ סִכְלוּת, מַה הַסִּכְלוּת (עזרא א, ג): מִי בָכֶם בְּכָל עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ. (קהלת י, יג): וְאַחֲרִית פִּיהוּ הוֹלֵלוּת רָעָה, דִּי גְּזַר וַאֲמַר דִּי עֲבַר פְּרָת עֲבַר וְדִי לָא עֲבַר לָא יַעֲבֹר. דָּבָר אַחֵר, תְּחִלַּת דִּבְרֵי וגו', זֶה אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא ד, ו): וּבְמַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בִּתְחִלַּת מַלְכוּתוֹ כָּתְבוּ שִׂטְנָה וגו', וְאַחְרִית פִּיהוּ וגו', שֶׁעָלָה וּבִטֵּל מְלֶאכֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ הַכֹּל כֵּן הִתְחִילוּ צוֹוְחִין וַוי, וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.

9 ט

רַבִּי יוּדָא בְּרַבִּי סִימוֹן פָּתַח (איוב לד, ל): מִמְּלֹךְ אָדָם חָנֵף מִמֹּקְשֵׁי עָם, רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְּשָׁעָה שֶׁהַמֶּלֶךְ חָנֵף וּמוֹשֵׁל עַל הַבְּרִיּוֹת, מִמֹּקְשֵׁי עָם, מִן קַשְׁיוּתֵיהֶן וְחוֹבֵיהֶן דִּבְרִיָּתָא דִּי לָא עָבְדִין רְעוּתֵיהּ דְּבָרְיָיא עָלְמָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר נוֹחַ לָהֶן לַבְּרִיּוֹת לְהַגְדִּיל לָהֶן כְּנָפַיִם וְלִפְרֹחַ בָּאֲוִיר, וְאַל יִמָּסְרוּ וְיִשְׁתַּעְבְּדוּ תַּחַת יַד מֶלֶךְ חָנֵף. דָּבָר אַחֵר, מִמְלֹךְ אָדָם חָנֵף, זֶה אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, שֶׁהָיָה חָנֵף, שֶׁהָרַג אֶת אִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי אוֹהֲבוֹ, וּפַעַם אַחֶרֶת הָרַג אֶת אוֹהֲבוֹ מִפְּנֵי אִשְׁתּוֹ. אַבָּא אוֹרְיָן אִישׁ צִידָן אָמַר חֲמִשָּׁה דְבָרִים מִשֵּׁם רַבָּן גַּמְלִיאֵל, מִן דִּסְגוֹ דַּיָּינֵי שִׁקְרָא סְגוֹן סַהֲדֵי שִׁקְרָא. מִן דִּסְגוֹן דֵּלָטוֹרְיָא סַגִיָן מָמוֹנְהוֹן דִּבְרִיָּיתָא מִתְבַּזְּזָה. מִדִּסְגוֹ אַפַּיָּיא חֲצִיפָתָא, אִיתְנְסֵיב הוֹדָא וַהֲדָרָא וִיקָרָא מִן בְּרִיָּיתָא. מִן דְּאַכְעֲסוּן בְּנַיָא חֲבִיבַיָא עוֹבָדֵיהוֹן קֳדָם אֲבוּהוֹן דְּבִשְׁמַיָא, אֲקֵים עֲלֵיהוֹן מַלְכָּא חֲנֵפָא וְיִתְפְּרַע מִנְּהוֹן, וְאֵי זֶה זֶה אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ הַכֹּל כֵּן, הִתְחִלּוּ צוֹוְחִין וַי, וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.

Rabbi Yuda son of Rabbi Simon opened: "From the kingship of the hypocritical man, from the ensnarers of the people."(Job 34:30) Rabbi Yoḥanan and Rosh Laqish – Rabbi Yoḥanan said: "At a time when the king is hypocritical – or any leader of people - it is snares (moqesh) to the people, because of their stubbornness (qashuyot) and the desire of the people who do not act to the will of the Creator of the World." Rabbi Shimon ben Laqish says: "Safer for people to grow wings for themselves and fly in the air, rather than be handed over and submit to the hand of a hypocritical king." Another interpretation: "from the kingship of the hypocritical man" this is Aḥasheverosh, who was hypocritical, for he killed his wife [Vashti] because of his friend [Memukhan], and another time he killed his friend [Haman] because of his wife [Esther]. Abba Oriyan, from Sidon, said five things in the name of Rabban Gamliel: "(1) When lying judges multiply, lying witnesses multiply. (2) When informants multiply, the people's money is stolen. (3) When brazenness multiplies, glory, majesty, and honor are taken from the people. [(4 - not printed here, but found in Yalkut Shimoni on Nach 920:10): When a younger says to an elder, "I am better than you," the years of people are shortened.] (5) When the beloved children act in a way that angers their Father in Heaven, He raises above them a hypocritical king who exacts retribution from them." And who is this? This is Aḥasheverosh. And thus when everyone saw this, they began to cry out, "Woe!" [(vay)] – "and so it was" [vayehi] in the days of Aḥasheverosh.

10 י

רַבִּי בֶּרֶכְיָה פָּתַח (ישעיה מא, ד): מִי פָעַל וְעָשָׂה קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ וגו', מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם הִתְקִין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מַה שֶּׁרָאוּי לוֹ, אָדָם רֹאשׁ לַיְצוּרִים, קַיִן רֹאשׁ לַהוֹרְגִים, הֶבֶל רֹאשׁ לַנֶּהֱרָגִים, נֹחַ רֹאשׁ לַנִּמְלָטִים, אַבְרָהָם רֹאשׁ לַמּוּלִים, יִצְחָק רֹאשׁ לַנֶּעֱקָדִים, יַעֲקֹב רֹאשׁ לַתְּמִימִים, יְהוּדָה רֹאשׁ לַשְּׁבָטִים, יוֹסֵף רֹאשׁ לַחֲסִידִים, אַהֲרֹן רֹאשׁ לַכֹּהֲנִים, משֶׁה רֹאשׁ לַנְּבִיאִים, יְהוֹשֻׁעַ רֹאשׁ לַכּוֹבְשִׁים, עָתְנִיאֵל רֹאשׁ לַמְּחַלְּקִים, שְׁמוּאֵל לַמּוֹשְׁחִים, שָׁאוּל לַנִּמְשָׁחִים, דָּוִד רֹאשׁ לַמְּנַגְנִים, שְׁלֹמֹה רֹאשׁ לַבּוֹנִים, נְבוּכַדְנֶצַּר רֹאשׁ לַמַּחֲרִיבִים, אֲחַשְׁוֵרשׁ רֹאשׁ לַמּוֹכְרִים, הָמָן רֹאשׁ לַקּוֹנִים, וְכֵיוָן שֶׁרָאוּי הַכֹּל כֵּן, הִתְחִלּוּ צוֹוְחִין וַוי, וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.

11 יא

רַבִּי תַּנְחוּמָא וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חִיָּיא רַבָּה בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתְרִין, הַמִּדְרָשׁ הַזֶּה עָלָה בְּיָדֵינוּ מִן הַגּוֹלָה, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי אֵינוֹ אֶלָּא צָרָה. וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹנָתָן פָּתַר מִדְרָשׁ זֶה עָלָה בְּיָדֵינוּ, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי בִּימֵי, אֵינוֹ אֶלָּא צָרָה. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן וַחֲמִשָּׁה הֵן, (בראשית יד, א): וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל, וּמַה צָרָה הָיְתָה שָׁם עָשׂוּ מִלְחָמָה וגו'. לְאוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁהָיָה שָׁרוּי בַּמְּדִינָה, וּבִשְׁבִילוֹ הַמֶּלֶךְ נִזְקַק לַמְּדִינָה, וְכֵיוָן שֶׁבָּאוּ בַּרְבָּרִין וְנִזְדַּוְּגוּ לוֹ, אָמְרוּ וַוי שֶׁאֵין הַמֶּלֶךְ נִזְקַק לַמְּדִינָה כְּמוֹת שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה. כָּךְ אַבְרָהָם אָבִינוּ אוֹהֲבוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, (בראשית יב, ג): וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ. וּבִשְׁבִילוֹ הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִזְקָק לְכָל עוֹלָמוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יד, ז): וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט הִוא קָדֵשׁ, לֹא בִקְשׁוּ לְהִזְדַּוֵּג אֶלָּא לְגַלְגַּל עֵינוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַיִן שֶׁעָשְׂתָה מִדַּת הַדִּין בָּעוֹלָם בִּקְּשׁוּ לְסַמּוֹתָה, הִוא קָדֵשׁ, אָמַר רַבִּי אַחָא הוּא כְּתִיב, הוּא שֶׁקִּדֵּשׁ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיָרַד לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ הַכֹּל שֶׁבָּאוּ כָּל הַמְּלָכִים וְנִזְדַּוְּגוּ לוֹ, הִתְחִילוּ צוֹוְחִין וַוי, וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל. (רות א, א): וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים, וּמַה צָּרָה הָיְתָה שָׁם, וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ, לִמְדִינָה שֶׁהָיְתָה חַיֶּבֶת לִיפַס שֶׁל מֶלֶךְ, וְשָׁלַח הַמֶּלֶךְ גַּבַּאי טַמְיוֹן לִגְבּוֹתָהּ, מֶה עָשׂוּ בְּנֵי הַמְּדִינָה, תָּלוּ אוֹתוֹ וְהִכּוּ אוֹתוֹ וְגָבוּ אוֹתָהּ. אָמְרוּ וַוי לִכְשֶׁיַּרְגִּישׁ הַמֶּלֶךְ בַּדְּבָרִים הַלָּלוּ, מַה שֶּׁשְׁלוּחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת לָנוּ עָשִׂינוּ לוֹ. כָּךְ כְּשֶׁהָיָה אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הָיָה עוֹשֶׂה דְבָרִים שֶׁלֹא כָּרָאוּי מוֹלִיכִין אוֹתוֹ אֶל הַדַּיָּן, וּמַה שֶּׁהַדַּיָּן מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת לַנִּשְׁפָּט הָיָה הַנִּשְׁפָּט עוֹשֶׂה לַדַּיָּן, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתֶּם מְבַזִּים אֶת שׁוֹפְטֵיכֶם חַיֵּיכֶם שֶׁאֲנִי מֵבִיא עֲלֵיכֶם דָּבָר שֶׁאֵין אַתֶּם יְכוֹלִין לַעֲמֹד בּוֹ, וְאֵיזֶה זֶה, זֶה הָרָעָב, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ. (ישעיה ז, א): וַיְהִי בִּימֵי אָחָז, וּמַה צָּרָה הָיְתָה שָׁם, דִּכְתִיב (ישעיה ט, יא): אֲרָם מִקֶּדֶם וּפְלִשְׁתִּים מֵאָחוֹר, לְמֶלֶךְ שֶׁמָּסַר בְּנוֹ לְפַדְגוֹג וְהָיָה פַּדְגוֹגוֹ שׂוֹנֵא אוֹתוֹ, אָמַר אִם אֲנִי הוֹרְגוֹ אֲנִי מִתְחַיֵּב מִיתָה לַמֶּלֶךְ, אֶלָּא הֲרֵינִי מוֹשֵׁךְ מֵינִקְתּוֹ מִמֶּנּוּ וְהוּא מֵת מֵאֵלָיו. כָּךְ אָמַר אָחָז אִם אֵין גְּדָיִים אֵין תְּיָשִׁים אִם אֵין תְּיָשִׁים אֵין צֹאן, אִם אֵין צֹאן אֵין רוֹעֶה אִם אֵין רוֹעֶה אֵין עוֹלָם מִתְקַיֵּם, כָּךְ הָיָה אָחָז סָבוּר וְאוֹמֵר אִם אֵין קְטַנִּים אֵין גְּדוֹלִים, אִם אֵין גְּדוֹלִים אֵין תַּלְמִידִים, אִם אֵין תַּלְמִידִים אֵין חֲכָמִים, אִם אֵין חֲכָמִים אֵין זְקֵנִים, אִם אֵין זְקֵנִים אֵין תּוֹרָה, אִם אֵין תּוֹרָה אֵין בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, אִם אֵין בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּמִדְרָשׁוֹת אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ בָּעוֹלָם, מֶה עָשָׂה עָמַד וְנָעַל כָּל בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּמִדְרָשׁוֹת שֶׁלֹא לְהִתְעַסֵּק בַּתּוֹרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה ח, טז): צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי. רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אָחָז, שֶׁאָחַז בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּמִדְרָשׁוֹת. רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא שָׁמַע לָהּ מִן הָדֵין קְרָא, דִּכְתִיב (ישעיה ח, יז): וְחִכִּיתִי לַה' הַמַּסְתִּיר פָּנָיו מִבֵּית יַעֲקֹב וְקִוֵּיתִי לוֹ, אֵין לְךָ שָׁעָה שֶׁהָיְתָה קָשָׁה לְיִשְׂרָאֵל כְּאוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לא, יח): וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר אֶת פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה וגו', וּמֵאוֹתָהּ שָׁעָה קִוֵּיתִי לוֹ, דִּכְתִיב: כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ, וּמָה אַתְּ מוֹעִיל (ישעיה ח, יח): הִנֵּה אָֹנכִי וְהַיְלָדִים אֲשֶׁר נָתַן לִי ה' לְאֹתוֹת וּלְמוֹפְתִים בְּיִשְׂרָאֵל, וְכִי יְלָדָיו הָיוּ וַהֲלֹא לֹא הָיוּ אֶלָּא תַּלְמִידָיו, אֶלָּא מִכָּאן שֶׁתַּלְמִידוֹ שֶׁל אָדָם נִקְרָא בְּנוֹ, וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ הַכֹּל שֶׁאָחַז בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, הִתְחִילוּ אוֹמְרִים וַוי, וַיְהִי בִּימֵי אָחָז. (ירמיה א, ג): וַיְהִי בִּימֵי יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ, מַה צָּרָה הָיְתָה שָׁם (ירמיה ד, כג): רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ וָבֹהוּ וגו', לְמֶלֶךְ שֶׁשָּׁלַח כְּתָבִים מִמְּדִינָה לִמְדִינָה וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה שֶׁהָיוּ מַגִּיעִים כְּתָבָיו שֶׁל מֶלֶךְ הָיוּ מְחַבְּקִים וּמְנַשְּׁקִים אוֹתָם עוֹמְדִים עַל רַגְלֵיהֶם וּפוֹרְעִים רָאשֵׁיהֶם וְקוֹרִין אוֹתָם בְּיִרְאָה בְּאֵימָה בִּרְתֵת וּבְזִיעַ, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לִמְדִינָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ קָרְאוּם וּקְרָעוּם וּשְׂרָפוּם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה לו, כג): וַיְהִי כִּקְרוֹא יְהוּדִי שָׁלשׁ דְּלָתוֹת וְאַרְבָּעָה וגו', כִּתְלָתָא אוֹ כְּאַרְבָּעָה פְּסוּקִים, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לַפָּסוּק הַחֲמִישִׁי הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ, מִיָּד (ירמיה לו, כג): יִקְרָעֶהָ בְּתַעַר הַסֹּפֵר וְהַשְׁלֵךְ אֶל הָאֵשׁ אֲשֶׁר אֶל הָאָח וגו', וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ הַכֹּל כָּךְ הִתְחִילוּ צוֹוְחִין וַוי, וַיְהִי בִּימֵי יְהוֹיָקִים, וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, מַה צָּרָה הָיְתָה שָׁם, לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד. לְמֶלֶךְ שֶׁנִּכְנַס בְּכֶרֶם וְנִזְדַּוְגוּ לוֹ שְׁלשָׁה שׂוֹנְאִים, הָרִאשׁוֹן הִתְחִיל מְקַטֵּף בָּעוֹלֵלוֹת, הַשֵּׁנִי הִתְחִיל מְזַנֵּב בָּאֶשְׁכּוֹלוֹת, וְהַשְּׁלִישִׁי הִתְחִיל עוֹקֵר בַּגְּפָנִים. כָּךְ פַּרְעֹה הָרָשָׁע הִתְחִיל מְקַטֵּף בָּעוֹלֵלוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות א, כב): וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ. נְבוּכַדְנֶצַּר שְׁחִיק עֲצָמוֹת הִתְחִיל מְזַנֵּב בָּאֶשְׁכּוֹלוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים ב כד, טז): וְהֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר אֶלֶף. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה הֶחָרָשׁ אֶלֶף וְהַמַּסְגֵּר אֶלֶף. וְרַבָּנָן אָמְרֵי הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר אֶלֶף. רַבִּי יוּדָא בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמַר אֵלּוּ הַּבַּלְיוֹטִין. הָמָן הָרָשָׁע שְׁחִיק מְחִיק הִתְחִיל עוֹקֵר בַּגְּפָנִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד, בִּקֵּשׁ לְקַעְקֵעַ בֵּיצָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, בְּעָא דְּיִזְבּוֹן בְּכָל בֵּיתָא, וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ הַכֹּל כֵּן, הִתְחִלּוּ צוֹוְחִין וַוי, וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹנָתָן אָמַר כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי, מְשַׁמֵּשׁ צָרָה וְשִׂמְחָה, אִם צָרָה אֵין צָרָה כַּיּוֹצֵא בָהּ, אִם שִׂמְחָה אֵין שִׂמְחָה כַּיּוֹצֵא בָהּ. אֲתָא רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן וַעֲבָדָהּ פַּלְגוּ, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי מְשַׁמֵּשׁ צָרָה, וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה, שִׂמְחָה. אֲתִיבוּן וְהָא כְתִיב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר. אֲמַר לוֹן אַף הִיא אֵינָהּ שִׂמְחָה, שֶׁלֹא זָכָה הָעוֹלָם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹתָהּ אוֹרָה. אָמַר רַבִּי יוּדָא בְּרַבִּי סִימוֹן, אוֹרָה שֶׁנִּבְרֵאת בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן הָיָה אָדָם צוֹפֶה וּמַבִּיט בָּהּ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְכֵיוָן שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּדוֹר אֱנוֹשׁ וּבְדוֹר הַמַּבּוּל וּבְדוֹר הַפְלָגָה שֶׁהֵן עֲתִידִין לַחֲטוֹא לְפָנָיו, עָמַד וּגְנָזָהּ מֵהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לח, טו): וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם, וְהֵיכָן גְּנָזָהּ, בְּגַן עֵדֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים צז, יא): אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה. אֲתִיבוּן וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד, אֲמַר לוֹן אַף הֲדָא אֵינָהּ שִׂמְחָה, שֶׁכָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן הֵן עֲתִידִין לְהִבָּלוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה נא, ו): כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה. אֲתִיבוּן וְהָכְתִיב יוֹם שֵׁנִי, יוֹם שְׁלִישִׁי, עַד יוֹם הַשִּׁשִּׁי, אֲמַר לוֹן אַף הֲדָא אֵינָהּ שִׂמְחָה, שֶׁכָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית צְרִיכִין עֲשִׂיָּה, שֶׁאֵינָן נַעֲשִׂין עֲשִׂיָּה שְׁלֵמָה, כְּגוֹן הַחִטִּים צְרִיכִים לְהִטָּחֵן, וְהַחַרְדָּל וְהַתֻּרְמוֹסִין צְרִיכִין לְהִמָּתֵק. אֲתִיבוּן (בראשית לט, ב): וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף, אֲמַר לוֹן אַף הֲדָא אֵינָהּ שִׂמְחָה, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ נִתְגָרְתָה אוֹתָהּ הַדֹּב. אֲתִיבוּן (ויקרא ט, א): וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא משֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, אֲמַר לוֹן אַף הֲדָא אֵינוֹ טוֹב, שֶׁבְּאוֹתוֹ הַיּוֹם מֵתוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא וּבָכוּ לָהֶם כָּל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י, ו): וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְֹּׂרֵפָה. אֲתִיבוּן (במדבר ז, א): וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת משֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן, אֲמַר לוֹן אַף הֲדָא אֵינָהּ שִׂמְחָה, שֶׁנִּגְנַז בּוֹ בִּנְיָנוֹ שֶׁל עוֹלָם. אֲתִיבוּן (יהושע ז, א): וַיְהִי ה' אֶת יְהוֹשֻׁעַ, אֲמַר לוֹן אֵינָהּ שִׂמְחָה שֶׁבּוֹ בַּיּוֹם נֶהֱרַג יָאִיר שֶׁהָיָה שָׁקוּל כְּרֻבָּה שֶׁל סַנְהֶדְּרִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יהושע ז, ה): וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי כִּשְׁלשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ, שְׁלשִׁים וְשִׁשָּׁה אֲנָשִׁים אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא כִּשְׁלשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ זֶה יָאִיר שֶׁשָּׁקוּל כְּרֻבָּה שֶׁל סַנְהֶדְּרִין, מַה כְּתִיב שָׁם וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלוֹתָיו. אֲתִיבוּן (שמואל א יח, יד): וַיְהִי דָוִד בְּכָל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל, אֲמַר לוֹן אֵינָהּ שִׂמְחָה, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ כְּתִיב (שמואל א יח, ט): וַיְהִי שָׁאוּל עוֹיֵן אֶת דָּוִד. אֲתִיבוּן (דברי הימים א יז, א): וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָשַׁב דָּוִד בְּבֵיתוֹ, אֲמַר לוֹן אֵינָהּ שִׂמְחָה, שֶׁבְּאוֹתוֹ הַיּוֹם בָּא נָתָן הַנָּבִיא וְאָמַר לוֹ (דברי הימים א יז, א): לֹא אַתָּה תִּבְנֶה לִי הַבַּיִת. אָמְרִין לֵיהּ אַמְרִינַן דִּילָן, אֱמֹר אַתְּ דִּילָךְ, אָמַר לָהֶם כְּתִיב (יואל ד, יח): וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְפוּ הֶהָרִים עָסִיס. (זכריה יד, ח): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִירוּשָׁלַיִם. (ישעיה ז, כא): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יְחַיֶּה אִישׁ עֶגְלַת בָּקָר וּשְׁתֵּי צֹאן. (מיכה ה, ז): וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם. (ישעיה כז, יג): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל. (תהלים א, ג): וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם. אֲתִיבוּן לֵיהּ (ירמיה לח, כח): וְהָיָה כַּאֲשֶׁר נִלְכְּדָה יְרוּשָׁלָיִם. אֲמַר לוֹן אַף הַהִיא אֵינָהּ צָרָה אֶלָּא שִׂמְחָה, שֶׁבּוֹ בַּיּוֹם נוֹלַד מְנַחֵם וְנָטְלוּ יִשְׂרָאֵל אַפּוּכֵי עַל עֲוֹנוֹתֵיהֶן, דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל אַפּוּכֵי גְדוֹלָה נָטְלוּ יִשְׂרָאֵל עַל עֲוֹנוֹתֵיהֶן בְּשָׁעָה שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איכה ד, כב): תַּם עֲוֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן.

Rabbi Tanchuma, Rabbi Berakhiya, and Rabbi Chiya Rabbah and in the name of Rabbi Elazar [all] said, "This midrash came up to our hands from the exile - any place that it is stated, 'and it was (vayehi),' it is nothing but a term of grief [hinting to the sound, (vay), meaning woe]." Rabbi Shmuel bar Nachmani said in the name of Rabbi Yonatan, " 'Any place that it is stated, "and it was in the days of," it is nothing but a term of grief.'" And there are five: (1) "And it was in the days of Amrafel" (Genesis 14:1). What grief was there over there? They made a war to kill Avraham, our father, as it is stated (Genesis 14:2), "made war." [It is comparable] to a dear friend of a king who entered a province, and on his account was the king [concerned] about that whole province. [Then] barbarians came and grappled with him with words. And when he wanted to leave, they all said to him, "Woe that the king will no longer be concerned about the province as he was": So [too,] was Avraham a dear friend of the Holy One, blessed be He - as it is written about him (Isaiah 41:8), "the seed of Avraham, My dear one"; and it is written (Genesis 12:3), "and through you shall all the families of the world be blessed." And when the kings came and grappled with him, they all said, "Woe that the Holy One, blessed be He, will not be concerned with the world as He was; since He was concerned with the world for his sake." This is [the meaning of] that which the verse stated (Genesis 14:7), "And they came to Ein Mishpat (which can be understand as the eye of justice)" - Rabbi Acha said, "They sought to grapple with no less than the eyeball of the world." They said, "They sought to blind the eye that [suppressed] the trait of [strict] judgment in the world." [The verse continues -] "It (hee) is Kadesh," [but] it is written, "he (hu) is Kadesh"; meaning to say, he sanctified (hu kidesh) the name of the Holy One, blessed be He and went down to the fiery furnace. When they saw that the things were like this, they cried out. (2) "And it was in the days of Achaz the son of Yoshiah, King of Yehudah" (Isaiah 7:1). What grief was there over there? "It is what is stated by the verse (Isaiah 9:11), "Aram is in front and the Philistines are behind, etc." [It is comparable] to a king that gave his son over to a mentor, and the mentor hated him. He said, "If I kill him, I will become liable for death. Rather, I will take away his nourishment from him and he will die on his own": So did the evil Achaz say, "If there are no goats, there will be no rams; if there is no flock, there will be no shepherd, [and] where will the world be?" So did he say, "If there are no masters, there will be no students; if there are no students, there will be no sages; if there is no Torah, there will be no synagogues and study halls." What did he do? He passed all the synagogues and study halls and sealed them. And this [is the meaning of] that which the verse states (Isaiah 8:16), "Bind up the message; seal the instruction with My disciples." And when they saw that the things were like this, they all started to cried out, "Woe that the world is being destroyed" - when [study of] the Torah was negated, that was in the days of Achaz. (3) "And it was in the days of Yehoyakim the son of Yoshiyahu" (Jeremiah 1:3). What grief was there over there? "I looked at the earth, and behold it was empty and void; at the heavens and their light was not" (Jeremiah 4:23), [It is comparable] to edicts of the kings that were brought to the provinces of the kingdom. In each and every province, when it came to their hands, everyone would stand on their feet, uncover their heads and read them with fear, trembling and perspiration. But when they were brought to the province of the king, they tore them up and burned them: When the Holy One, blessed be He, sends His messenger to the nations of the world, they repent, cover themselves in sackcloth and fast - as did the people of Nineveh, as it is stated (Jonah 3:7), "from the order of the king and his principals, etc." They, may their memory be blessed, said, "One who had a beam or a stone that was stolen in his house would destroy the house and remove it and return the theft." And because of this did Yonah fear to prophesy to Nineveh. As Rabbi Tarfon said, "The fish was designated, etc." And the nations of the world are afraid in front of the Holy One, blessed be He, and [so, they are] close to repentance, whereas Israel is stiff-necked. This is what the verse stated (Jeremiah 36:23), "And it was when Yehudi would read three columns or four" - meaning to say, he read four verses - and in the fifth verse, he read, "And her tormentors became the head" (Lamentations 1:5) - and it is is written (Jeremiah 36:23), "he would tear it with a scribe's blade and throw it into the fire until the end of all of the scroll." And when they saw this, everyone began to cry out, "Woe for the decree that is hanging over us." And the other (4) - "And it was in the days of Achashverosh" (Esther 1:1). What grief was there over there? [It is comparable] to a king that had a vineyard, and he had three enemies. What did they do? One cut the small berries, the second ripped the clusters and the third uprooted the vines: The king is King of the kings of kings, the Holy One, blessed be He; His vineyard is Israel, as it is stated (Isaiah 5:7), "For a vineyard of the Lord of Hosts is the House of Israel"; [And] their three enemies are Pharaoh, Nevukhadnetsar and Haman. Pharaoh began with the small berries, as it is stated (Exodus 1:22), "Any son that is born, throw him into the river." Nevukhadnetsar ripped the clusters, as it is stated (Jeremiah 29:2), "the craftsmen and the smiths." Who are the craftsmen (charash)? These are the ones that pray the mute prayer silently, and are victorious with their prayer over all the nations of the world. The smiths? That all the nations of the world come in a vice in front of them but [then] flee, as they put a vice on all the nations - and Nevukhadnetsar come to destroy them; and he destroyed the craftsmen and the smiths, and exiled them. The evil Haman [then] came [to] uproot the vines, as it is stated (Esther 3:13), "to annihilate, to kill and to destroy." Everyone began to cry out, "Woe," and they mourned in front of the Omnipresent. (5) "And it was in the days when the judges ruled" (Ruth 1:1) - there was famine there; and what grief is greater than famine? And from where [do we know] that there was famine? As it is stated (Ruth 1:1), "and there was a famine in the land." And why was there a famine? Because Israel and the judges were not judging true judgement; as it is is stated, "And it was in the days when the judges ruled" - [and] we find [following it], "he", which indicates evildoers. [As] so do we find, "he was Datan and Aviram" (Numbers 26:9); "he was Achashverosh" (Esther 1:1); "he was [...] Achaz" (II Chronicles 28:22). So too were the judges. And to what is the matter comparable? To a province that was liable a tax to the king. [So] he sent collectors to collect it. The people of the province rose and smote the collectors and hung them. The judgment that they were liable - as they appointed other judges for themselves - they did to the collectors. So did they do at that time, as Elimelekh would judge the judges; [since] he was a strongman and there were many men below him. He saw the distress and the famine, but he did not warn the sinners to repent from their evil. And he stopped living in Beit Lechem for himself to live in the field of Moav - to sustain his soul during the famine, and the soul of his wife during the famine, and the soul of his sons; and he did not know that [it is] the Torah that sustains its masters and not the vanities of the world. And he was one who was important, as it is stated (Ruth 1:1), "and a man went from Beit Lechem, Yehudah." And we only say, "man," about an important man, as it is stated (Numbers 12:3), "And the man, Moshe, was very humble." As Elimelekh was an important man, as they would consider him [so] in his place - and [yet] he went to save his soul and the soul of his household, and did not trouble himself about the matters of the community; even as he was an important man and they would have believed his words, [such as] to make them repent from their evil and bring them to repentance. And therefore, it occurred to him as it is written in the verse (Ruth 1:3), "And Elimelekh, the husband of Naomi died." And so [too,] his sons died, as it is stated (Ruth 1:5), "And [...his] two [sons,] Machlon and Khilyon died, and the woman survived her two children and her husband." As so were they judging their judges, like Sodom. Rabbi Shimon ben Abba said in the name of Rabbi Yochanan, "Any place that it is stated, 'and it was (vayehi),' it is used for grief and it is used for joy. And when for grief, there is no grief like it, and when for joy, there is no joy like it." (The text is missing the following integral part of the midrash, found in Bereishit Rabbah 42:3 and other places: Rabbi Shmuel bar Nachman came and divided it, "Any place that it is stated 'it will be,' it is used for joy; [but] 'and it was' [is for] grief.") The Sages responded, "Behold 'And God said, "Vayehi (here used as a command form, and not past tense) light"' [is] joy!" He said to them, "It too is not of joy, as the world did not merit to use that light. As so did Rabbi Yehudah bar Simon say, '[Regarding] the light that the Holy One, blessed be He, created on the first day, Adam [could] look and observe from [one] end of the world to the [other] end. [But] since the Holy One, blessed be He, saw the deeds of the generation of Enosh and the generation of the flood, He arose and hid it from them. That is [the meaning of] what the verse states (Job 38:15), "From the wicked is their light withheld." And to where is it hidden? [It is] in the Garden of Eden, for the righteous ones, as it is stated (Psalms 97:11), "Light is sown for the righteous, and joy for the straight-hearted."'" They responded to him further, "It states, 'And it was evening and it was morning, one day.'" He said to them, "On that day too, it is not of joy, as all the acts of the first day are destined to wither, as it is stated (Isaiah 51:6), 'when the heavens melt away like smoke and the earth wither like a garment.'" They responded to him, "Behold, the [acts of] the second day, the third day, the fourth day, the fifth day, the sixth day." He said to them, "They too are not of joy, as all the acts of the six days of creation require further action - for example, wheat needs to be ground; mustard needs to be mellowed; lupine need to be mellowed." They responded to him, "[And what about,] 'And it was that the Lord was with Yosef and he was a successful man' (Genesis 39:7)?" He said to them, "It too is not of joy, as that 'bear' chanced upon him from this, as it is stated in the verse, 'after' - 'And it was after these things, and the wife of his master raised, etc.' (Genesis 39:7)." They responded to him, "[And what about,] 'And it was that the Lord was with Yehoshua, and his reputation was in all the land' (Joshua 6:27)?" He said to them, "It too is not of joy, as Yair the son of Menashe, whose weight corresponded to the majority of the Sanhedrin, fell at that time; as it is stated (Joshua 7:5), 'And the men of Ai smote of them, like thirty-six men' - and the master said, 'That is Yair the son of Menashe, whose weight corresponded to the majority of the Sanhedrin.'" They responded to him, "And is it not written (I Samuel 18:14), 'And it was that David was successful in all of his ways and the Lord was with him'?" He said to them, "It too is not of joy, as enmity descended into the heart of Shaul from this, as it is stated (I Samuel 18:9), 'And it was that Shaul eyed David.'" They responded to him, "And is it not written (II Samuel 7:1), 'And it was when the king sat in his house and the Lord allowed him rest from all of his enemies'?" He said to them, "It too is not of joy, as on that same day, Natan the prophet came to David and said to him, 'However you will not build the House' (I Kings 8:19)." They said to him, "Behold, we have said what is ours; [now] say what is yours - that 'and it will be' is joy." He said to them, "'And it will be on that day that the mountains will drip with nectar' (Joel 4:18), that will be in the days of the messiah, and there will be great joy for Israel. And so [too,] 'And it will be on that day that a man shall save alive a heifer of the herd and two sheep' (Isaiah 7:21). And so [too,] 'And it will be on that day that living waters will come out from Jerusalem' (Zechariah 14:8). And so [too,] 'And he will be like a tree planted over streams of water' (Psalms 1:3). And so [too,] 'And the remnant of Yaakov will be among many nations' (Micah 5:6)." They said to him, "But behold, it is written (Jeremiah 38:28), 'vahaya (here used in the past tense, and not like the other examples) when Jerusalem was captured'!" He said to them, "It too is not of grief, as on that day was the verdict of Israel for their sins taken; as so is it written (Lamentations 4:22), 'Your sin has been completed, Daughter of Zion, He will not again exile you.'"

12 יב

רַב וּשְׁמוּאֵל, רַב אָמַר כָּל מַה שֶּׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בּוֹ אָמַר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה יד, כב): וְהִכְרַתִּי לְבָבֶל שֵׁם וּשְׁאָר וְנִין וָנֶכֶד, שֵׁם זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר, וּשְׁאָר זֶה אֱוִיל מְרוֹדַךְ, וְנִין זֶה בֵּלְשַׁצַר, וָנֶכֶד זוֹהִי וַשְׁתִּי. דָּבָר אַחֵר, שֵׁם זֶה הַכְּתָב שֶׁלָּהֶן, וּשְׁאָר זֶה לָשׁוֹן, וְנִין וָנֶכֶד בַּר וּבַר בַּר. וּשְׁמוּאֵל אָמַר כָּל מַה שֶּׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בּוֹ אָמַר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה מט, לח): וְשַׂמְתִּי כִסְאִי בְּעֵילָם וְהַאֲבַדְתִּי מִשָּׁם מֶלֶךְ וְשָׂרִים, מֶלֶךְ זוֹ וַשְׁתִּי, וְשָׂרִים אֵלּוּ שִׁבְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר (דברים כח, לו): יוֹלֵךְ ה' אֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ, אִם תֹּאמַר לְבָבֶל, וַהֲלֹא מִבָּבֶל הָיוּ, אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר: אֶל גּוֹי אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ, אֶלָּא זוֹ מָדַי, הֱוֵי וַיְהִי בִּימֵי.