Ephod Bad on Pesach Haggadah
Magid, Ha Lachma Anya 3 מגיד, הא לחמא עניא ג׳

כהא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים כו'. ר"ל כי כשיושבין לסדר ביציאת מצרים פותחין בכבודו ית"ש תחילה ומספרין לבני הבית הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים, אשר ברוב כשופיהם וכחות הכו"מ לא היה עבד יכול לברוח משם, ואבותינו יצאו משם ת"ר אלף ביד רמה, כי שידד השי"ת המזל וביטל כשופיהם הרבים ובחצי הלילה בכוריהם נהרגו ופרעה שאג לך ישורון מרה זעק:
כן ישמחו המקוים לישועה אשר לא לשוא מיחלין ומקוים ליום נחמה, ומה טוב שפוך נפש לפני אל רב חסד אשר בידו הכל, יתן עוז לחלש, גם כח ליעף, מקים מעפר דל מבטח ומחסה אל כל עושי צדק והכל מידו ית' ע"ד כי ממך הכל ומידך נתנו לך, וכאשר גמל חסדו עם אבותינו כן יגמול חסדו עמנו, וזה כהא לחמא עניא כו' אשר מיציאת מצרים נודע אמונת ההשגחה ושהוא גומל טוב לעושי רצונו ומשלם לעוברי רצונו כפעלם וכרוע מעלליהם, ומי שיבחר יקריב אליו להטיבו ולהשפיע לו כל טוב, ולא כמו ההמונים שאומרים כחנו ועוצם ידינו עשה לנו החיל, כאשר ה' יצליחם בעוה"ז אם על איזה טוב אשר פעלו בעצמם (או ח"ו לאותם אשר נאמר עליהם ומשלם לשונאיו כו') ולזה כאשר אנחנו מתבוננים בענין המצה לחם עוני שאכלו אבותינו וזכו לכל טוב אם שעפ"י הטבע לא היו יכולים לצאת משם, מזה נראה שיד ה' עושה הכל יוצר אור ובורא חשך, לז"א לכל הנצבים הסירו מסוה הבושה מעל פניכם, מאחר שאמונת ההשגחה ברורה ואם כן עשיר ורש עושה שניהם ה', ולכן כל דכפין ייתי ויכול, ע"ד כפין עניא ולא ידע, לזאת מי שהוא רעב ואין לו מאומה ייתי ויכול, ואם כי אמרו חז"ל מאן דאכיל דלא דילי הבהיל לאיסתכולי באנפיה אבל אנחנו באנו להכרה זו שגם מה שיש לנו לא לנו הוא והכל מידו ית"ש הגיענו, לזאת יבוא ויאכל מתכא דרחמנא כמוהו כמונו, ואשר כעת המה בכור המצוקות והעניות הוא רק להטיבם למען ינחלו נחלת שדי ממרומים. כל דצריך כו', ר"ל שאינו רעב רק שאין לו די מחסורו להתענג לכבוד יו"ט, ייתי ויפסח ר"ל יטול כל צרכי פסח, כי כמוהו כמונו שוים בהחיל הזה. ומדברים על לב העניים לאמר ראו נא והביטו, אם בריאה ברא ה' מאפס, אם הוציא יש מאין מלא דבר עשה מלא דבר, הלא מצער הוא להשגיב קודרים ישע לאמץ כושלים ולהקים הולכי שחוח, וזה השתא הכא בהסתר פנים לשנה הבאה בארעא דישראל תתגלה ההשגחה, ע"ד ואמר ביום ההוא על כי אין אלהי בקרבי, ר"ל שהסיר השגחתו, מצאוני הרעות. ואם אמור יאמרו הלא גם בארץ ישראל המה עניים מוכים ומעונים בחבלי יסורין קשים מדלות וחוסר, לז"א השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין איש תחת גפנו ותחת תאנתו, וזה אל יתהלל עשיר בעשרו אחרי אשר לו ית' העושר והגבורה ולמען דיצבא יתננה, (וע"ד הראשונים ז"ל תרמוז ענין המצה ועשיתה על חידוש העולם, ר"ל שהוא ית"ש חידש עולמו יש מאין המוחלט מאפס. הגמור כמו שהמצה נעשית בלי התחלה, ואם שהמצה יש לה התחלה מה והוא הקמח, אכן אין ביד האדם לעשות יש מאין המוחלט ודי שלא תעשה מהתחלה המיוחדת אליו, מכל זה נתברר לנו שהקב"ה הוא חידש העולם ובידו הכל מעניש ומשכיר, וכאשר נקבע אמונה זו בלבבנו אז נזכר לשנה הבאה להיות בארעה דישראל ולהיות בני חורין.

Matzah: A Remembrance of History and a Symbol of Hope:
This is like the bread of poverty which our ancestors ate: As we begin the Haggadah, we do so by emphasizing the power of God. Matzah serves as a symbol of memory. When we refer to the bread of affliction we are reminded that despite the fact that Pharaoh was so powerful that no slave ever escaped from Egypt, we were able to do so with the help of God. Matzah teaches us that we could not have escaped from Egypt on our own. Other people would have taken credit for their escape, but the bread of affliction is a reminder that we were powerless on o ur own. When we contemplate the meaning of Matzah which our ancestors ate and through which our ancestors merited God's blessings, we are affirm that the hand of God is all powerful, the creator of light and darkness. Matzah is not the food of slavery but an affirmation of God's providence, the One who creates the rich and the poor.
Therefore, all who are hungry come and eat: We invite the needy to come and eat with us. Even though the sages tell us that the poor are often humiliated by their poverty, having contemplated the meaning of the Matzah we can now say to them: "Don't be ashamed". What we have is not ours. Everything comes from God. We are eating at the table of the Merciful One. Even though you are now in great distress and need, your lowly state is meant to raise you up so that you can accept God's exalted inheritance.
All who are in need: We should invite not only those who are hungry but those who do not have the means of celebrating and honoring the festival.
Come and celebrate Passover: We invite him to come take whatever he needs to celebrate the holiday for he and we are the same. One should speak gently to a needy person. Say to him: "Consider this! Has any creature created something from nothing? Can one create fullness out of emptiness? Surely God can make the dejected feel secure and raise up those who have faltered!"
Now we are here (in a place where God's face is hidden) Next year in the land of Israel (where God's providence will be revealed): This is a reference to Deuteronomy 31:17: "Then my anger will flare up against them and I will abandon them and hide My face from them…And they shall say on that day, 'Surely it is because God is not in our midst that these evils have befallen us.:'"
Now we are slaves, next year free, each person underneath his vine and fig tree. We can only be free when we recognize the power of God. Matzah alludes to the power of renewal. With almost nothing we make Matzah. God renews the world ex nihilo, out of nothing, just as the bread of affliction is made without leaven to begin its preparation. The preparation of Matzah, however, begins with something: flour; human beings cannot really create something out of nothing. From the Matzah, then, we are made aware that God is all powerful and has the ability to reward or punish. When this idea is firmly in our hearts, then we will be 'in the land of Israel' and 'we will be free.'

או יאמר השתא הכא לשנה הבאה כו'. ע"ד מאמר החכם אין גאולה כגאולת השכל, ואין גלות כגלות כל מי שאין משתלם במושכליו, ובן חורין נקרא כאשר החומר נכנע אל השכל תחת היות השכל נכנע אליו קודם לכן, ע"ד מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון. וחיוב על האדם שיראה להוציא שכלו מגלות פתיות החומר, וז"ש השתא הכא במצולות תהומות התאוה הנלוית אל הגוף, לשנה הבאה בארעא דישראל אשר הפליגו חז"ל במעלת החכמה שמצויה שם, וכי נקל הוא שם לעלות במעלת תהלות חכמה ודעת ויראת ה' ית"ש, וממילא השתא עבדי, השכל משתעבד אל החומר והכסיל בחושך הולך ורק תאותיו לדרוך על במתי ההצלחות הזמניות, לשנה הבאה בני חורין מגלות הסכלות והפתיות, ואז נבין פעולות הבורא ית"ש, וע"ד ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, ר"ל שלא יהיה מהצורך לנסים ושידוד הטבע להכיר גדולותיו יתב' כמו קי"ס רק אפילו יהיו המים מכסים לים נבין גדולתו:

For there is no real redemption like the liberation of the mind, and there is no exile as complete as an imperfect intellect. One is 'free' when one's desire for material possessions is sublimated to his intellect, and one's intellect surrenders to God. Each person is obligated to see himself as if his intellect went out from the exile of foolishness and materialism. That is why we say: Now we are here sunken in the depths of desire associated with the body. Next year, in the land of Israel which the sages praised as the place of great wisdom. Now we are slaves because our intellect is subjugated to materialism. Next year may we be free from the exile of foolishness and ignorance. Only then will we understand the ways of the Creator, and then the world will be filled with the knowledge of God as the waters fill the see; we no longer need miracles such as the splitting of the Red Sea to convince us of God‟s greatness.