Divrei Negidim on Pesach Haggadah
Kadesh 2 קדש ב׳

ענין שבת הגדול
שמעו כי נגידים אדבר ומפתח שפתי מישרים (משלי ח׳) להודיע בעזר הצור וישועתו ית״ש בפתחי שערים שערי בית ישראל הטעמים והרמזים הנעימים מן הדינים והמנהגים אשר הדרת אור הקדוש אש דת חופף עליהם הנהוגים מן יום שבת הגדול עד אחר הסדר של ליל התקדש חג הפסח:
השבת שלפני הפסח נקרא שבת הגדול ונוהגים לומר בו ההגדה מן עבדים היינו עד לכפר על כל עונתינו. וגם נוהגים בו לדרוש ברבים הלכות ודרשות. ומה שנראה לי בזה הוא על פי מה שמפטירים בו וערבה לה׳ ובו כתיב הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה׳ הגדול והנורא. ומפני זה נקרא שבת הגדול. ופי׳ זה כי יציאת מצרים נקראה גדלות על שם גדלות מעשיו הנוראים שעשה ופעל כאשר יצאו ממצרים במורא גדול זו גלוי השכינה. ואנחנו מבושרים ומובטחים מן גואלנו חי ע״י עבדיו הנביאים שלעתיד לבוא יקנו ישראל עוד מדריגה יותר עליונה ויעשה הקב״ה עמהם עוד גדולות על כל גדולות נוראות על כל נוראות כמ״ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. ונקרא הלילה הזה ליל שמורים שהוא שמור לנו לעתיד לבוא. וכל הדברים היוצאים לפועל בששת ימי השבוע נתעוררים למעלה בכח בשבת הקודם. וביום השבת יפתח השער ותכונן בו הישועה העתידה לבוא ולפיכך השבת שלפני הפסח נקרא שבת הגדול. שאנו מצפים בו לכח ההכנה של התעוררות ופתיחת השער מן הישועה העתידה לבוא לישראל שהוא יום הגדול והנורא. וע״כ אנו מצדנו נותנים עוז לזה בשיח שפתותינו באמירת ההגדה ובחדושי תורה בדברי הלכה ובמילי דאגדתא שעיקר כח ישראל הוא הפה שלהם ונשלמה פרים שפתינו בתורה ותפלה לכל דבר הנפסק מאתנו ע״י חורבן בית מקדשנו. ובפסח מצרים שאז עדיין לא היה לנו כח ההתעוררות של תורה ותפלה בשיח שפתותינו נצטוינו על מקח הקרבן פסח מבעשור לחדש שהיה אז ביום השבת שלפני הפסח שבא על זה הרמז משכו וקחו לכם צאן. משכו ידיכם מע״ז כנזכר במדר״ב. ופעלו בזה התעוררות הגאולה שהיתה עתידה להם. וכן השבת שלפני יום הכפורים נקרא שבת תשובה כי יום הכפורים העתיד להיות באחד מימי השבוע שלאחריו כחו הוא על שהוא יום התשובה לישראל השבים אל ה׳ בחמשה ענוים ובתפלות בבכי וצעקה ועי״ז הקב״ה מוחל להם עונותיהם ושבים אל חזקתם הראשונה וזה ידוע, והכנת ענין זה צריכה להעשות בשבת הקודם בהתעוררות הכח מצדנו לפעול בזה התעוררות למעלה. וזאת נעשה ע״י שמקבלים ישראל עליהם בכל לבם בשבת הקודם לשוב אל הקב״ה בחזקה וזה מבואר. ולכך נקרא זה השבת שבת תשובה. וכן השבת שלפני הפסח נקרא שבת הגדול בעבור שבו נעשה הכנה להישועה שאנו מצפים אליה שתהיה באחד מימי השבוע שלאחריו בליל השמורים שיתגדל כבודו של הקב״ה בכל העולם ע״י שיבא יום הגדול והנורא. וזה נכון ואין בו ספק למבינים:

Shabbat HaGadol
The Sabbath before Passover is called Shabbat HaGadol. It is customary to read the Haggadah from avadim hayyinu, “We were slaves in Egypt,” through likhapper al kol avonoteinu, “To atone for all our sins.”*Avadim hayyinu is the beginning of Maggid, the formal telling of the story of the Exodus in the Haggadah. Likhapper al kol avonoteinu is the end of dayyenu, marks the end of the actual telling of the Exodus story. It is followed by Rabban Gamliel’s statement in which he talks about the obligation to interpret the meaning of pesach, matzah and maror. Some have suggested that this Sabbath was originally called Shabbat Haggadah and not Shabbat HaGadol. Clearly the Maharal understood it differently. It is also customary to offer a public discourse on the laws and meanings of Passover. The name Shabbat HaGadol is based on a verse in the Haftorah that is read in synagogue, “Lo, I will the prophet Elijah to you before the coming of the great and fearful day of the Lord.” (Mal. 3:23) The Exodus is characterized as “greatness” because of the great and awesome acts which God performed when The Holy One took Israel out of Egypt, as in the following statement from the Haggadah: “with great awe: this refers to the revelation of the Divine Presence.” It is made known and promised to us from our Eternal redeemer through his servants the prophets that in the future that Israel shall attain an even higher state of being when the Holy One performs great and awesome acts, as it is stated, “As in the days when you came out of the Land of Egypt I will tell him marvelous things.” (Mic. 7:15) The night of Passover is called the night of guarding, because it is being guarded for future times.
All things that are realized during the six days of the week are awakened to potential in the world above on the Sabbath previous to them. On Shabbat the gates of heaven are opened and preparation is made for future salvation. That is why the Sabbath before Passover is called Shabbat HaGadol. On it we anticipate the power of the opening of the gates and the preparation for future salvation of Israel which will happen on the “great and awesome day.” We give strength to these events by reciting the Haggadah and sharing insights into Jewish law and lore. The essence of Israel’s strength rests in their words, as is stated, “We offer the words of our lips instead of calves.” (Hos. 14:3) That is why we recite words of Torah and prayer for the things that were lost with the destruction of our Holy Temple.
In Egypt the Israelites did not have a means of affecting the Divine Presence such Torah and prayer. That is why they were commanded to set aside the Passover offering on the tenth day of the month in preparation for the offering. This took place, according to the Midrash, on the Sabbath before Passover. The Midrash interprets Exodus 12:21 mishkhu u’khu, to mean, “draw” your hands away from idolatry “and bring” the Passover offering. By setting aside the offering, the people initiated the power of redemption. *We often think of the Sabbath as marking the end of the previous week. The Maharal suggests that the Sabbath sets the tone in this world and in the world above for the week that is coming. Shabbat Teshuvah prepares us for a meaningful act of repentance. And Shabbat HaGadol opens the gates of salvation so that when the new week arrives the final act of salvation can take place.
Similarly, the Sabbath before Yom Kippur is called Shabbat Teshuvah. The power of Yom Kippur is that it is a day of turning to the Lord through five forms of affliction, prayers, tears, and crying out to God. Through these actions the Holy One absolves the people of their sins and returns them to their original state of being. The beginning of the preparation is on the previous Sabbath so that the potential of Yom Kippur becomes possible by first arousing the world above. This happens when all Israel resolves to return to the Lord on the Sabbath before Yom Kippur. That is why it is called Shabbat Teshuvah.
So, too, the Sabbath before Passover is called Shabbat HaGadol since we make all the necessary preparation for the salvation that will occur in the coming week.
It is "a guarded day" *The expression Leil Shemurim, a day of guarding" is taken from Exodus 12:42 on which God’s glory is magnified in the entire world as the world anticipates the coming of the “great and awesome day.”

ענין אמירת קרבן פסח
בזמן שבהמ״ק היה קיים היה הפסח נשחט אחר תמיד של בין הערבים ותפלת מנחה היא במקום התמיד של בין הערבים. וכתיב ונשלמה פרים שפתינו. ועל כן יתפלל מנחה בעוד היום גדול ואחר תפלת המנחה יעסוק בהלכות הקרבת הפסח בתורה שבכתב ובתורה שבע״פ והמנהג להתחיל בפ׳ בא בפסוק ויאמר ה׳ אל משה ואל אהרן בארץ מצרים ולסיים ואכלתם אתו בחפזון פסח הוא לה׳. ואח״כ ללמוד ב׳ פרקי משניות ממסכת פסחים פרק חמישי וששי. ותזכור שפרק תמיד נשחט מתחיל באות ת׳ ופרק אלו דברים מסיים באות ת׳ וסימנך ת״ת תי״ו חיים. והמבין יבין הרמז:

ענין הארבע כוסות
מצות ארבע כוסות חכמים תקנו אותם להיותם שתיה של מצוה ולא תהיה כמו שאר שתיה. ובמדרש אמרו ארבע כוסות נגד ארבע לשונות של גאולה דכתיב והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים וגו׳. והנה פירוש אלו ארבע כוסות יש להם פנים רבים וכבר פירשתי בספרי גבורות ה׳ אלו ארבע לשונות כי מפני שנגזר על זרע אברהם ג׳ דברים כי גר יהיה זרעך. ועבדום. וענו אותם ד׳ מאות שנה וגו׳. הזכיר בהם ג׳ דברים גירות עבודה וענוי. והם שלשה דברים האחד יותר קשה מן השני. וזה כי הגירות שהם בתוך ארץ נכריה ואין להם כח והם כפופים תחת ידי אחרים כמו הגר שיד אחר עליו. ומכל מקום אין משועבד לאחר. ועבדום הוא יותר מזה שהוא משעבד בו ומכל מקום השעבוד הזה כמו כמה עבדים משועבדים לאדוניהם ואין דבר זה יוצא ממנהגו של עולם שכמה עבדים יש. אבל הענוי הוא דבר יותר מכשעור שאין האדון מענה את עבדו אבל הוא משעבד בו ואין מענה אותו ולפיכך וענו אותם הוא יותר קשה. וכאשר בא לגאול אותם התחיל באחרון והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים. זה נגד הענוי שהיו משעבדים בהם יותר מדאי. וזהו מתחת סבלות מצרים. ואח״כ אמר והצלתי אתכם מעבודתם. וזהו ההוצאה מן העבודה. ואחר שהציל אותם מן העבודה אמר וגאלתי אתכם. וזהו נגד הגירות שהיו תחת ידי אחר בארץ אחרת. ועל זה אמר וגאלתי אתכם בזרוע נטויה. ואחר כל זה שגאל אותם אין זה רק הוצאה מרשות מצרים אבל חסר עדיין להם החבור בהקב״ה ועל זה אמר ולקחתי אתכם לי לעם. שתהיו לי. כך פירשנו ארבע לשונות של גאולה. ולפיכך כאשר באה ההוראה על עצם הגאולה בפסח מצה ומרור שזה מורה על עצם הגאולה. באה ההוראה עוד בד׳ כוסות על מדרגה יותר עליונה. כי ההפרש שיש בין האכילה והשתיה הוא דבר זה. כי האכילה יותר גשמית מן השתיה. כי המשקה הוא דק יותר וכל דבר שהוא דק הוא יותר רחוק מן הגשמי. ובפרט היין כי משקה היין הוא נבדל מחומר וגסות הענב. ולפיכך היין בפרט מורה על דבר שהוא יותר נבדל מן הגשמי. ולפיכך באה שתית ארבע כוסות על מדריגת הגאולה שהיא יותר עליונה. כי ישראל ביציאתם ממצרים דומים לולד היוצא לאויר העולם אבל אלו ארבע לשונות הם באים כאשר נשלם הגאולה ונגמר. דומה לולד שכבר נולד והוא נמצא בעולם ואח״כ נשתלם בצורתו הראויה לו ודבר זה יותר מדרגה עליונה ויותר שלימות ולפיכך בא הרמז על זה בארבע כוסות ואם יקשה אם אלו ארבע כוסות יש להם מדרגה עליונה יותר מן האכילה א״כ למה אינם מן התורה זה לא יקשה לך כלל מפני כי העיקר הוא עצם היציאה לפי שהוא הנס והפלא בעצמו. אבל מכל מקום בענין המדרגה והמעלה אינה חשובה עוד כל כך הגאולה בעצמה שהיא היציאה ממצרים בלבד כמו המדרגה השניה שהוא סדר הגאולה וציור המושכל שלה המופשט מן הגוף לגמרי שע״י סדר זה של הגאולה התקשרו בו ית׳ בסדר ובהדרגה מעלה אחר מעלה. ואלו ארבע לשונות והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי מורים סדר הגאולה שהיתה מסודרת ממנו יתברך בציור המושכל בהסתדרות אלהית וכיון שארבע כוסות הם באים על מדרגת הגאולה היותר עליונה. על כן מצותן ביין כי המשקה יין נבדל ויוצא מן הענב שהיה נסתר לשם. וכמו שאמרו יין נתן בשבעים וסוד נתן בשבעים. נכנס יין יצא סוד. ואין הפירוש שבשביל הגימטריא בלבד הוא כך שנכנס יין ויצא סוד. אבל הוא דבר אמתי מצד עצמו כי היין הוא משקה נסתר יוצא מהסתר הענב ומפנימית הענב. ולפיכך היין שהוא גדל בנסתר ובפנימית הענב בגימטריא סוד לפי שהוא נסתר. וכאשר נכנס היין באדם מוציא הסוד כי הוא בא עד הנסתר כפי מדרגתו ומוציאו. ולפיכך הם במספר ארבע כוסות. כי הגאולה הוא באה מעולם העליון לעולם הזה שהוא עולם הרבוי. וכל דבר שהוא בא מעולם הנבדל לעולם הזה יש בו רבוי מחולק לארבע. כי מספר זה הוא מספר הריבוי שהוא נגד ארבע צדדין המחולקים ועל אלו הדברים מורים הארבע לשונות של גאולה. וסוד הזה הוא מבואר בתורה ונהר יוצא מעדן להשקות וגו׳ ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים. שמזה מבואר לך כי כל דבר שבא מעולם הנבדל כמו הנהר שהוא יוצא מעדן להשקות הגן כשהוא בא אל עולם הטבע שהוא עולם הרבוי יפרד לארבעה ראשים כי זהו נגד הפירוד והרבוי שהוא בעולם הרבוי. אמנם כוס חמישי הוא רשות. ולקמן יתבאר ענין כוס חמישי על מה הוא בא ומה הוא הוראתו שאע״פ שהוא רשות מ״מ מצוה יש בו. כלל הדבר כי הכוסות אלו באים על תכלית מדרגת הגאולה ומעלתה העליונה שיש לה. כי באכילת מצה לא היה הוראה על תכלית מדרגתם ובאה על זה שתית ארבע כוסות. ומפני שארבע כוסות אלו יותר במדריגה ובמעלה וכל דבר שהוא יותר עליון במדרגה הוא כולל כל דבר שהוא למטה ממנו במדרגה. ולכך ב׳ כוסות לפני הסעודה וב׳ כוסות לאחריה והסעודה באמצע. ובזה הכוסות כוללים כל הסעודה כאשר יש כוסות לפני הסעודה וכוסות לאחריה. ומפני שארבע כוסות תקנו נגד ארבע לשונות של גאולה ולשון שלישי וגאלתי אתכם בזרוע נטויה. והרביעי ולקחתי אתכם לי לעם. לכך אמרו בין שלישי לרביעי לא ישתה. והטעם כי אלו שני דברים אין הפסק ביניהם. כי לכך גאל השי״ת את ישראל להיות להם לאלהים והם יהיו עמו. ודבר זה מבואר בכתוב בכל מקום אשר מזכיר יציאת מצרים יאמר אני ה׳ אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים. הרי יאמר בפירוש כי עצם ההוצאה להיות ישראל לו לעם והוא יהיה להם לאלהים. וכן בכל מקום מזכיר כך ודבר זה יסוד האמונה. ואף בתחלת הדברות אמר אנכי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים כי יציאת מצרים שיהיה הש״י לאלהים לישראל. וא״א שיהיה פירוד והבדל ביניהם למי שמבין סודות התורה. ולכך בין שלישי לרביעי לא ישתה שלא יעשה הפסק. ודברים אלו הם דברים יקרים ונכבדים מאד:
ועוד יש לומר ע״ד אגדה בענין אחר טעם למצות שתית ארבע כוסות המתיחסים למצות אכילת פסח מצה ומרור. כי י״ל שפסח מצה ומרור מורים שבזכות אבות יצאו ישראל ממצרים ובשבילם זכו ישראל אל הגאולה. הפסח נגד יעקב שהוא בחיר שבאבות ולפיכך הפסח שה תמים שנקרא יעקב שה פזורה ישראל. ובמדרש רבות בפרשת ויחי אל נא תקברני במצרים למה אמר יעקב כך. אלא כך אמר יעקב נמשלתי כשה שנאמר שה פזורה ישראל והמצרים נמשלים כחמור שנאמר אשר בשר חמורים בשרם ונאמר וכל פטר חמור תפדה בשה לכך אל נא תקברני במצרים שלא יהיו נפדים בי המצרים. למדנו מזה שיעקב נקרא שה וכנגדו הפסח שהיה שה תמים. מרור נגד יצחק שהיה במרירות שכהו עיניו מראות. ואמר במדרש רבות בפרשת תולדות. יצחק חדש יסורים. אמר לפניו רבש״ע אדם מת בלא יסורין מתוך כך מדת הדין מתוחה כנגדו מתוך שאתה מביא עליו יסורין אין מדת הדין מתוחה כנגדו. אמר חייך דבר טוב תבעת וממך אני מתחיל. מתחלת הספר עד כאן אין כתיב יסורין. וכיון שעמד יצחק נתן לו יסורין שנאמר ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות. מצה נגד אברהם בשביל שהמצה נבדלת מן השאור. ואברהם היה נבדל מן השאור של אומות כמו המצה שנבדלת מן השאור. לכך אברהם נחשב מצה. וכן עד״ז פירשו רז״ל במדרש רבות בפרשת בא שפסח מצה ומרור הם נגד האבות אבל בענין אחר. ולפיכך י״ל עפ״ז שד׳ כוסות המתחברים לפסח מצה ומרור הם נגד ד׳ אמהות. וכבר אמרנו לך כי השתיה נמשכת אחר האכילה וטפלה השתיה אצל האכילה. ומאחר שפסח מצה ומרור נגד זכות אבות. באו שתית הכוסות נגד הנשים. שהן ג״כ טפלות אצל האנשים. כי בזכות אבות ואמהות יצאו ישראל שנאמר קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות. אמר הקב״ה אם אני מסתכל למעשיהן של ישראל אינם נגאלים אלא למי אני מסתכל לזכות אבותם שנאמר מדלג על ההרים ואין הרים אלא אבות שנאמר שמעו הרים את ריב ה׳ ע״כ. ולפי זה יהיה פירוש מקפץ על הגבעות בזכות אמהות ואלו ד׳ כוסות נגד זכות ד׳ אמהות על שם אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך. וכל זה הם דברים ברורי׳ ואמתיים. והתבאר לך ענין ד׳ כוסות:

The Mystical Meaning of the Four Cups of Wine
The sages decreed that we should drink four cups of wine and that they should be consumed as a sacred act and not as an ordinary act of consumption. The Midrash teaches that the four cups are for the four expressions for redemption: "I will take you out of the burdens of Egypt...." There are many interpretations for these expressions. One interpretation is related to the prophecies that God gave to Abraham: “Your offspring shall be strangers;” “they shall be subjugated;” “they shall be afflicted for four hundred years” (Gen. 15:13) Each of these prophecies are more severe than the previous one.Your offspring shall be strangers: meaning that his descendents shall live as strangers in a foreign land. They will have no autonomy and will be live under the domination of others just as a strange is must live under the domination of his or her host. But they will not be subjugated to by their host. *One of the characteristics of exile is powerlessness. While we may not be subjugated to our hosts we also do not have the power and autonomy to choose our own destiny.
They shall be subjugated: Then they will become enslaved to their masters in Egypt but this will not be worse than the fate of any other slaves who must serve a masters.
They shall be oppressed: This is the worst stage of all: they will be oppressed by their masters. It is not the way of masters to oppress their slaves. They are simply subjugated to them. Therefore, “oppressed” is the worst status of all.
When God redeemed Israel, He fulfilled the promises that He made to Abraham in the order opposite the original promises.*Exodus 6: 6-7. Say, therefore, to the Israelite people: I am the LORD.
1. I will free you from the labors of the Egyptians (oppression)
In Genesis (They shall be oppressed)
2. I will deliver you from their bondage. (slavery)
In Genesis, They shall be subjugated
3. I will redeem you with an outstretched arm (status as outsiders) -
In Genesis, Your offspring shall be strangers
4. I will take you to be My people, and I will be your God.
(Redemption by establishing a relation with God)
First God promised, “I will take you out from the burdens of Egypt” that is, first God will free them from oppression. Afterwards, God said, “I will save you from slavery” meaning, then God will remove their status as slaves. Finally God promises, “I will redeem you” that is, he will remove them from living under the domination of another people, in a strange land. Regarding this act, God promised, “I will redeem you with an outstretched arm.”
Once God has redeemed them from a foreign nation, they were still lacking a connection to the Holy One. Regarding this, God promises, “I will take you to be My people.” This is how we explain the four promises of redemption.
In addition to explaining the redemption through the Passover symbols of pesach, matzah and maror, the sages added the four cups which represent a higher level of redemption than the Passover foods. There is a separation between eating and drinking. Eating is a more physical act. Drinking is more refined and anything that is more refined is more distant from the material.*Pesach, matzah and maror represent Israel’s liberation from physical slavery while the four cups of wine represent the inner spiritual process of redemption. The food is physical while the wine represents the spiritual. This is especially true in the case of wine which is separate from the materiality and the coarseness of the grapes. Therefore drinking the four cups represent a higher level of redemption.
When leaving Egypt, the Israelites were compared to an infant that enters the world. The four cups of wine symbolize the completion of this process of redemption. The infant that has already been born and have entered the physical world but its form is not quite complete and fitting yet. *This notion of the infant still being in formation would explain why, in Jewish law, one does not sit shiva for an infant that dies with the first thirty days of life. The Conservative movement has suggested today when still born infants are less common that parents should sit shiva during the first month, or if an infant is born still born. This is a higher level of redemption because it must complete its formation.
Yet if the wine represents the higher form of redemption, why doesn’t the Torah also contain a commandment to drink four cups of wine?
This is not surprising. Physical liberation, represented by the food, was represents the outer aspect of the Exodus while wine was the spiritual redemption, through which the people of Israel connected to the Holy One. The four expressions: “I took you out,” “I saved you,” “I redeemed you,” and “I took you to be my people” represent the redemption as it went forth from God as a kind of divine order. They are represented by wine because the wine is hidden in the grapes, as the sages taught: yayin (wine) and sod (mystery) both have the gemartria, the numerical value, of seventy. “Where the wine goes in, mystery goes forth.” (Eruvin 65a) *The expression is frequently quoted in rabbinic medieval literature. It is close to the Latin, “in vino veritas,” but a lot more fun since the words yayin and sod have the same numerical value!
This is not just a play on words and numerical values. Rather, this is a truth about the essence of wine. The wine is the hidden essence which is found in the grapes. It represents the hidden mysteries of the universe since it is hidden in the wine "When a person drinks wine the mystery goes forth."
The redemption comes from a higher world. It is a world of unity and simplicity. The world we live in is a world of plurality. That which comes from the upper world into this world is divided into a plurality of four parts which are the four expressions of redemption. These four are the four sides of existence which are connected to the four types of redemption.*The four “sides” of existence may represent the four elements of the created world: fire, air, water and earth. It may also be four dimensions of reality Maharal connects the four aspects of redemption with the four elements of creation…
This mystery is found in the story of the Garden of Eden. The Torah states, “A river issued from Eden to water the garden, and it then divides and becomes four branches…” (Gen. 2:10) From this passage we learn that all things that go forth from the exalted world *The Hebrew expression here is olam hanivdal, literally the separated world. It is the expression that Maharal uses for the spiritual world above. The upper world is unified when something enters the physical world, it becomes multiplied into many. The upper world is one while the lower world (this world) is complex and many parts) just as the river flows from Eden to water the garden. When it enters the natural universe it becomes a plurality, which we refer to as the world of plurality.
There is also a fifth cup of wine which is not obligatory.*The Talmud discusses whether there should be a fifth cup of wine at the seder. Later the matter of the fifth cup will be explained, what its source is, and how it is still a commandment even though it is not obligatory to drink it. All of these cups are part of the process of redemption, and he exalted level that they are associated with. Eating matzah is not on the same spiritual level as the drinking of the four cups of wine. Whatever is on the highest spiritual level includes that which is below it, therefore, the cups of wine are associated with the meal: two before the meal and two after the meal. In this way the wine includes the Passover meal.
Because the third cup of wine is associated with, “I shall redeem you with and outstretched arm,” and the fourth cup is, “I will take you to be My people,” the law is that one cannot drink in between the third and fourth cups of wine. These two steps are connected with one another: God redeemed Israel so that God could make them His nation and they could make God their God. This explains why we find that wherever the Exodus is mentioned in Scripture, Scripture continues with, “I am the Lord your God who took you out of the land of Egypt.” This explicitly suggests that the purpose of the Exodus was to create a relationship between God and Israel. That is why the Exodus is the foundation of faith. Similarly, the beginning of the Ten Commandments is, “I am the Lord your God who took you out of the land of Egypt…” There should be no separation between the redemption and the covenant with God to one who understands the mysteries of Torah….
There is another homiletical explanation that connects the four cups of wine with pesach, matzah and maror. These three symbols represent the fact that we were taken out of Egypt because of the merit of the ancestors. It was because of them that Israel was redeemed.
The Passover offering represents Jacob. He is the chosen one of the forefathers. We are to bring a ‘pure sheep;’ Jacob is also called, “Israel is a scattered sheep.” (Jer. 50:17)… Thus we learn that Jacob is a sheep and like the offering we must strive to be a pure sheep.
Isaac is compared to maror, the bitter herbs. He was bitter when he lost his eye sight. In the Midrash, it is stated that Isaac was the forefather who introduced suffering. He said to God, “Master of the Universe – is it proper that a person should die without having experienced suffering? As a result, if a person faces no suffering then he will ultimately face the attribute of judgement. By experiencing suffering now, he will not face judgment in the world to come. God answered Isaac, “By your life you have made a good claim! From your time on I shall begin doing this.”*The concept here is that by suffering in this life, we are exempted from some of the punishment – din – in the world to come. While Isaac was still standing before God, God caused him to experience suffering, as it is stated, “When Isaac grew old, his eyes grew dim.” (Gen. 27:1)
Abraham is compared to matzah. Abraham was set apart from the leaven that is found among the other nations just as unleavened bread is separated from the leaven. *In the Talmud “leaven” is a code word for the evil impulse.
Thus, the sages suggest in many Midrashim that pesach, matzah, and maror represent Abraham, Isaac and Jacob. The four cups of wine which are combined with these symbols represent the four matriarchs. As we have already said, the drinking of the wine is secondary to the eating. Since the pesach, matzah, and maror represent the merit of the patriarchs, the four cups of wine come to represent the merit of the matriarchs, since they are secondary to the men.*Referring to the women as secondary is troubling to us as moderns but not uncommon in the Maharal’s writings and in Kabbalah in general. He has already said above that the wine is more spiritual than the symbolic foods and that it then represents the spiritual journey from slavery to redemption.
It was through the merit of the matriarchs and the patriarchs together that Israel gained the merit to be redeemed from Egypt, as the sages said regarding the following verse, “The voice of my beloved! Behold he comes leaping upon the mountains and skipping upon the hills.” (Song 2:8) The Holy One said “If I judge Israel on their deeds, they would not be redeemed. But if I look at the merit of their ancestors then they are worthy of redemption, as it said, “Leaping upon the mountains – the word mountains refers to the forefathers, as is stated, “Hear O mountains, the Lords controversy and you strong foundations of the earth.” (Micah 6:2)*Foundations, eitanim, is a code word often used by the sages to refer to the patriarchs. Also, the word mountains, in Hebrew harim, is masculine, so he takes it as another reference to the patriarchs. Gevaot, hills, has a feminine suffix and so it must refer to the matriarchs. According to this the reference to the hills refers to the matriarchs. These four cups, then, refer to the four mothers, as in the verse, “Your wife shall be like a fruitful vine.” (Ps. 128:3)

סדר הקערה
יסדר שלחנו מבעוד יום בכלים נאים ויכין מקום מושבו שישב בהסיבה דרך חירות ויסדר הקערה כסדר הזה. יקח קערה יפה גדולה לא עמוקה רק פשוטה ויניח עליה ג׳ מצות שמורות. המצה הראשונה שמניח על הקערה היא כהן ועליה הלוי ועליה הישראל. ויכסה המצות במפה נאה. ועל המפה יניח טס יפה ארוכה מעט ויסדר על הטס ששה דברים שהם זרוע צלויה בימין וביצה מבושלת בשמאל ממעל. ותחתיהם המרור בימין והחרוסת בכלי קטן ויפה בשמאל. ותחתיהם הכרפס בימין והמי מלח בכלי קטן ויפה בשמאל. וזה הסדר בל יתנגד לדינא דאין מעבירין על המצות. וכך ראוי להזהר תמיד שהסוד והכונה אל יתנגדו לדינא כלל. וגם יזהר שבאם לא הכין המי מלח מבעוד יום יעשה בלילה באופן שישפך מקודם המים להכלי ואח״כ יתן לתוכו המלח. ורחמנא לבא בעי ולכך אף מי שאין לו השגה בכונה וסוד מ״מ יסדר העבודה בלב שלם באופן שתהיה מכוונת ע״פ הכונה והסוד. והקב״ה יעלה עליו כאלו כוון מה שראוי לכוון. ולא אמנע טוב מלרמוז מעט על מה מכוונת עבודה זו. כי ידוע שחג הפסח הוא החג של התחזקות האמונה וע״כ סדרו לנו החכמים בליל זה עבודה זו שעניניה רומזים על האמונה. כי הקערה הגדולה רומזת על המדרגה הנקראת כתר. והג׳ מצות שמורות שעליה ירמזו על הג׳ מדרגות העליונות הנקראות חכמה בינה ודעת והפוסקים לסדר רק ב׳ מצות סוברים שמדרגת הדעת אינה מן המספר. והמפה שמכסה המצות היא בסוד היריעה המרוקמת המפסקת בין עולמות המושגים לשאינן מושגים והששה דברים שעל הטס רומזים על הו׳ קצוות. הזרוע על מדרגת הגדולה. הביצה על מדרגת הגבורה. המרור על מדרגת התפארת. החרוסת על מדרגת הנצח. הכרפס על מדרגת ההוד. המי מלח על מדרגת היסוד כענין ברית מלח עולם. והטס על מדרגת המלכות. המושפעת מן הדק. ולמביני מדע הבאים בסוד ה׳ מבוארות הכונות היטב. וכיון שבאופן הסדר הזה אין הנגלה והנסתר מתנגדים זה לזה כלל ע״כ כך ראוי להתנהג. ועבודתינו תעורר נועם ה׳ אלהינו עלינו. ויהי אור בכל מושבותינו:

The Arrangement of the Seder Table
The table should be arranged the day before the Seder with beautiful utensils. The seats should be set up so that there is room for leaning during the Seder. The Seder plate should be arranged in the following manner:
Take large plate that is not too deep but is wide. Place three sh’murah matzot in the middle of it. The first one placed represents Kohen, the second Levi and the third, Yisrael. Cover the matzot with a lovely cloth. On top of the cover place a long plate and on it place six foods: On the top, there is a roasted shank to the right and a roasted egg to the left; below them, maror to the right and the haroset in a lovely utensil to the left; below them, karpas to the right and saltwater to the left.
This Seder plate does should not conflict with the principle that “one should not pass over an opportunity to perform a commandment.”*The concept here is that the items on the Seder plate should normatively be placed in the order in which one performs the commandment. His order does not seem to reflect this idea. Thus, from bottom to top the order of the symbolic foods reflects the proper order of the Seder customs. One should be cautious, however, that the mystical interpretations of the law do not contradict this principle of halachah. Similarly, one should be careful that if one hasn’t prepared the salt water from the previous day, one should first pour the water into the utensil and then add the salt. *Water may symbolizes the divine principles of hesed, lovingkindness while salt is din. One should put the lovingkindness in first. God knows the good intentions of the heart so that even if one does not understand the mystical meanings, he should still perform the customs in their proper sequence with a whole heart, according to their mystical intention. Then the Holy One will give one credit as if one had all the proper intentions.
Nevertheless, I will not refrain from explaining a little bit about the mystical significance of this custom. It is well known that Passover is he holiday that is meant to strengthen one’s faith, and therefore the sages organized the customs so that they would hint at faith:
• The large plate symbolizes the highest divine level of Keter
• The three matzot are symbols of the next levels, Hokhmah, Binah and da’at. Those who suggest that there should only be two matzot on the Seder plate are of the opinion that da’at is not one of the levels.
• The matzah cover represents the curtain that separates the levels which are knowable and those that are beyond comprehension.
• The six items on the Seder plate represent the six directions or additional levels.*The Maharal does not use the word Sephirah/Sephriot. Instead he uses the word madreigah, or level. It is possible that the word had not yet become quite so popular yet.
Hesed (Gedulah), Gevurah, Tiferet, Netzah, Hod, and Yesod are the six lower Sephirot or levels. These six levels correspond to the six directions that shape reality: North, South, East and West plus up and down.
The shank bone is Gedulah, the egg is Gevurah, maror is Tiferet, the haroset is Netzah, the karpas is Hod, and the salt water symbolizes Yesod which is also associated with the eternal covenant of salt.
• The plate on which all these items are placed is the level of Malkut.
• To those with understanding who have entered the secret of God, this is fully understood. Since in his order the mystical intentions and the halachah do not conflict with one another, this is the proper order for all Israel to follow.

ענין לבישת הקיטל
נוהגים ללבוש בגד לבן בליל פסח לעבודת הסדר. כי גוון הלבן הוא גוון פשוט בלי שום הרכבה. וזה מורה שהגאולה היתה מצד עולם העליון הנבדל והפשוט בכח אתערותא דלעילא ולא מצד שום עולם המורכב. וכדמיון זה היה הכה״ג משמש ביום הכפורים לפני ולפנים בבגדי לבן בשביל שהיה קונה מדרגה העליונה. וליל שמורים הוא כיום הכפורים בזה הענין. וטעם שניהם נסתר:

Wearing a Kittel at the Seder
It is customary to wear a kittel on Passover even when conducting the Seder. White is a simple color, without any complexity. This is a way of stating that the redemption came from the higher world and not from this world of complexity. Similarly the High Priest wore white garments on the Day of Atonement when entering the Holy of Holies because he wish to attain the highest spiritual level. Passover, the day of guardedness is similar to Yom Kippur in this regard. The meaning of the two customs is a mystery.
Images from the Prague Haggadah. Can you tell which one of these images represents the wicked child? How do you know?