ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ויפגע במקום וכו' ויקח מאבני המקום וכו' והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו: יש בכאן סוד גדלות וקטנות כידוע בשם אא"ז נ"ע זללה"ה כי החיות רצוא ושוב וא"א לעמוד על מדריגה אחת תמיד רק עולה ויורד והירידה הוא צורך עליה כשנותן על לב ויודע ומרגיש זה שהוא בקטנות ומתפלל אל ה' ע"ד ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת וזהו משם ממקום שהוא שם כמו שאמר אא"ז נ"ע זללה"ה והוא שמרומז בפסוק ויצא יעקב מבאר שבע היינו כשהצדיק נופל ממדריגתו ויוצא מן הנביעו והשכינה שנקרא בת שבע כידוע וזהו וילך חרנה היינו שנופל לקטנות וכשמרגיש בזה ויפגע במקום היינו שהוא מתפלל ע"ז להמקום ב"ה ויקח מאבני המקום היינו ממקום שהוא שם כנ"ל ובקשת' משם את ה' אלקיך בשם אא"ז זללה"ה ואז ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה היינו שהירידה שהיא מוצב ארצה הוא סולם לעלות אח"כ למדריגה יותר גדולה כידוע זה שהירידה צורך עליה וזהו וראשו מגיע השמימה שיגיע למדריגה יותר גדולה והנה מלאכי אלקים היינו שיראה שכל הצדיקי' כולם מתנהגים כך עולים ויורדים בו היינו שיש להם ירידה והירידה הוא צורך עליה כמו אברהם כתיב בו ויעל אברם ממצרימה וכן יצחק וכולם וזהו שמרמז רש"י בצחות לשונו על וילך חרנה כל שצריכה למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה ואח"כ והנה ה' נצב עליו היינו שנתגלה לו בחינת גדלות שהוא הוי"ה ב"ה והבטיח לו ופרצת וכו': היינו שיבוא למדריגה גדולה מאוד בהתפשטות הדעת והוא שאמר אכן יש ה' במקום הזה היינו שיש בחי' גדלות ואנכי לא ידעתי: פי' אחר אשר הביא ה' אותו לבחי' גדלות אמר לא ידעתי כי יש שם בחי' הוי"ה ולולא ה' בעזרתי לא יכולתי לבא לזה ההשגה לעולם כי אם היה יודע בידיעה ממש שהוא בחי' הדעת אז היה בבחי' גדלות ממש וזהו ואם ידעתי לא ישנתי שהם הסתלקות המוחין וזהו וירא ויאמר והבן כל זה כי קצרתי:
והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו: וכתב באוה"ח שנכתב בכל פרט ופרט תיבת והנה שהוא מיותר והוא מרמז שהיה נבואה ממש שראה באספקלריא המאירה ולא כענין החלום: ונלפע"ד שמרומז בפירוש בתיבת והנה שהיה נבואה ממש: ע"ד מאמרם ז"ל חלום אחד מחלק ס' בנבואה ותיבת הנה גימ' ס' והוא שמרמז בכל פרט ופרט תיבת והנה היינו שהיה כאו כל הס' חלקים של נבואה וק"ל:
עוד י"ל והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלקים עולים ויורדי' בו וי"ל בדרך רמז דהנה ידוע דכוונת נתינת הצדקה הוא לעשות יחוד הוי"ה ואדני וע"י היחוד הוא פועל ירידת השפע על כל העולמות וי"ל שזה הענין הוא מרומז כאן בתורה דהבע"ט פירש סולם הוא גימ' ממון וזש"ה סולם היינו ממון מוצב ארצה היינו שנראה לעין שהוא מדריגה תחתונה מאוד ואין בו שום תועלת ובאמת ראשו מגיע השמימה היינו שיש בו תועלת גדול הנוגע לשמים והוא והנה מלאכי אלקים פי' מלאך הוא מספר צ"ח שהוא יחוד הוי"ה ואדני שע"י נתינת ממון צדקה נתהוה יחוד הוי"ה ואדני מספר צ"א ופועל בזה עולים היינו שבתחלה עולים ע"י אתערותא דלתתא ואח"כ יורדים בו היינו שיורד שפע וברכה על ידו על כל העולמות והבן:
ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי י"ל דידוע שהגלות מכונה בשם שינה והיינו הסתלקות והסתרת פנים של השם ח"ו כמ"ש ואנכי הסתר אסתיר פני וכו' והגאולה הוא כשהשם מגלה עצמו ע"י אור התורה ע"ד התעוררי התעוררי כי בא אורך היינו שיתעורר מן השינה כי בא אור התורה והתגלות הש"י כביכול וזהו ואנכי הסתר אסתיר את פני היינו שאסתיר התורה והאור שלה שהוא כלול באנכי וממילא יהיה אסתיר פני ח"ו כי הוא התגלות פניו כביכול על ידי אור התורה שמאיר למשתדלים בה וזהו אנכי ה' אלקיך היינו אנכי שהוא כללות כל התורה הוא השם הוי"ה ב"ה שהוא התגלות השם ע"י התגלות אור התורה כי כל התורה שמותיו של הקב"ה והוא שמרמז הפסוק ויקץ יעקב משנתו היינו מן הגלות הנמשל לשינה כמו היינו כחולמים ונתגלה השם הוי"ה ב"ה אז ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי אנכי היינו אור התורה הכלולה באנכי לא ידעתי שאוכל לייחד שהוא דעת ע"י התורה מפני שהיה עד הנה בהסתרת פנים אבל עתה נתגלה אור פניו ע"י אור תורתו והבן:
או יאמר ע"ד דאיתא בתיקונים וירא מלאך ה' אליו בלבת אש דנבואה בזה היה פורקנא קדמאה ופורקנא בתרייתא יהיה בלבת אש דאורייתא ודא יהיה גאולה שלימה שאין אחריה גלות וזהו שמרמז ויקץ יעקב משנתו כמו ממשנתו היינו שהגאולה האחרונה יהיה בלבת אש דאורייתא וזהו ואנכי לא ידעתי היינו עד הנה לא ידעתי זה מן התורה שהוא אנכי כי פורקנא קדמאה היה בלבת אש דנבואה והמשכיל יבין תן לחכם ויחכם עוד:
או יאמר ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי ופירש"י שאם ידעתי לא ישנתי ע"ד הנ"ל שהגלות נמשל לחלום כמ"ש היינו כחולמים והענין הוא כמו בשעת השינה אדם רואה בחלום דברים המדומים שהם שקר כי ענין חלום הוא דבר המדומה ואינו אמת כך הוא ענין הגלות בכלל דומה לשינה וחלום שבלתי יודע מה הוא ענין האמת והתכלית האמיתי והוא רק דברים המדומים שלכל א' דומה לו שהוא אמת וכך ראוי לעובדו י"ש והגאולה היא שה' יאיר עינים שהכל יראו מה הוא האמת הגמור ויצאו מן הגלות שהוא השקר וכן הוא בפרט אצל כל אדם ואדם בסוד קרבה אל נפשי גאלה כדמיון החלום כאשר הוא ח"ו מוטבע בשקר הוא בגלות שדומה לשינה וחלום וכשהש"י עוזר לו שהוא מזכך רעיוניו ומחשבותיו בקדושה ובטהרה שלא ישוטט מחשבתו בשום דבר בלתי לה' לבדו ונכנס בגדר האמת אז הוא זוכה לבחי' הוי"ה ב"ה שהוא אספקלריא דנהרא באור זך ומצוחצח בלי שום תערובות וכל חלומותיו אמת וכל מה שרואה הוא אמת וכל שהוא אמת רואה והוא מחמת שיצא מן הגלות ומן השקר רק כל פעולותיו הם לאמיתתן וזה י"ל שמרומז בפסוק ויקץ יעקב משנתו היינו כשהש"י עוזר לו שהקיץ מן השינה והשקר וזושה למדריגת אמת בחי' אמת ע"ד תתן אמת לעקב אז ויאמר אכן יש ה' במקום הזה שזוכה להוי"ה אספקלריא דנהרא כנ"ל ואנכי לא ידעתי מזה היינו שיש מדריגה גדולה אמת כזה שאם ידעתי לא ישנתי פי' שאם הייתי יודע כבר מזה המדריגה לא ישנתי היינו מעולם לא הייתי נופל כלל לבחי' שינה ושקר כלל רק שלא ידע עדיין מזה האמת וכו' כל הענין יבואר עד"ז והמשכיל יבין כי קצרתי בזה:
אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך אשר אנכי הולך עליה ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש וכו' הנה רבים תמהו על ענין לאכול וללבוש בוודאי ידוע מזה שלחם אוכלים ובגד מלבישים וי"ל שיש בזה רמז נפלא ע"ד שאמר הרב ר"פ על והמלך דוד זקן בא בימים ויכסוהו בבגדי' ולא ייחם לו שהוא רמז כי ידוע שדוד הוא תורה שבע"פ וכשאין בה התחדשות התורה בכל יום ובכל עת רק שעוסק בדברים ישינים אע"פ שבכל פעם מלביש אותם הדברים בלבושים אחרים פעמים בגמרא זה ופעמים הוא מלביש אותם בגמרא אחרת ובפסוק אחר וזהו ויכסוהו בבגדים ועכ"ז ולא ייחם לו היינו שאין לו התלהבות מזה כיוון שתוכם דברים ישינים הם אע"פ שהלבוש משתנה רק עיקר הוא שיהיו חדשים לבקרים וכמאמרם ז"ל בכל יום יהיו בעיניך כחדשים וזהו י"ל שרימז יעקב אבינו ע"ה שהוא היה התורה כולה כנ"ל כמה פעמים אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך היינו בענין התורה הנקרא דרך אשר אנכי הולך עליה שהוא היה סוד כל התורה כנ"ל ונתן לי לחם לאכול היינו שיהיו בעיני כחדשים תמיד לחדש בכל יום דברים חדשים ויהיה לי תאוה והתלהבות מזה כמו איש הרעב לאכול לחם ורוצה מאוד להחיות את נפשו וגם בגד ללבוש היינו שגם הלבוש יהיה ג"כ חדשים בכל יום ויהיה בעיניו ממש להחיות נפשו בתורתו הקדושה מרוב החידושים ורוב תשוקת נפשו אליה וכ' והבן זה:
ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלקים יש לפרש על דרך הסוד דכוונת שים שלום הוא שיהיה יחוד הויה אלקים והוא שאמר ושבתי בשלום אל בית אבי שהוא חכמה כי חכמה הוא סוד אבא כידוע ואז והיה ה' לי לאלקים היינו שיהי' יחוד הויה אלקים כנ"ל והמשכיל יבין:
וישא יעקב רגליו הם בחי' התחתונות שע"י קטנות הצדיקי' מעלים את הנצוצו' הנתונות בשפלות כידוע במקום אחר בשם אא"ז נ"ע זלל"הה:
או יאמר וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים ואבן גדולה על פי הבאר ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן מע"פ הבאר וכו' ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו ואת צאן לבן אחי אמו ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר וישק' את הצאן הנה יש בפסוקם אלו רמז מוסר השכל שהתורה מלמדת לנו הדרך ישכון אור בענין עסק התורה לשמה ונקדים מאמר חזל כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה וכו' ונעשה כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק ע"כ וזה י"ל הפי' בפסוק הואיל משה באר את התורה הואיל משה הם אותיות לשמה והיינו כשעוסק בתורה לשמה באר את התורה היינו נעשה אצלו התורה באר מים חיים ונוזלים תמיד ונובעים בלי הפסק רק תמיד הוא מתגבר והול' ובזוה"ח מפורש שמזה זוכה להשיג שיחת עופות ודקלים ושיחת מלאכי השר' והוא מרומז במאמרם ז"ל זוכה לדברים הרבה היינו שזוכה להשיג דבורים הרבה והבן ועיקר תורה לשמה היינו שיהיה התעסקות התורה בדחילו ורחימו ועפ"ז נבין מה דאיתא בזוה"ק באר חפרוה שרים אילין אבהן וכו' היינו מי הוא שיכול לחפור את הבאר שהוא התורה שרים אילין אבהן היינו מי שלומד התורה בדחילו ורחימו שהם בחי' אבהן חג"ת שהוא יראה אהבה ויראה כלולה וזהו הפי' ויחפור עוד באר אחרת ולא רבו עליה ע"י שזה היה הבאר הג' שזכה למדריג' אהבה ויראה כלולה וכך היה השתדלותו בתורה ואז ולא רבו עליה שכל העולם כולו כדאי הוא לו ונקרא ריע וכו' ונקרא שמה רחובות היינו שנעשה אצלו כמעיין המתגבר ומתרחב והולך כי עתה הרחיב ה' לנו היינו שנעשה יחוד הוי"ה אלקים שהוא ה' לנו מספר אלקים ובזה יכול להעלות כל מדריגות התחתונות המלובשים בקליפות ר"ל וי"ל שזה מרומז בפסוקים אלו וישא יעקב רגליו היינו שהיה נושא ומעלה כל המדריגות תחתונות שהם בחי' עקביים ואח"כ מפרש הפסוק מאין זכה לזה וירא והנה באר בשדה היינו הבאר מים חיים שהיא התורה הקדושה והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה דהיינו אבהן ג' רועים והיינו כנ"ל שא"א לבוא לבאר ההוא כ"א בבחי' ג' אבהן שהוא יראה ואהבה כלולה ומן הבאר ההוא ישקו העדרים היינו מן התורה ישקו בכל דור ודור מי שהוא אז רועה ישראל הנקראים צאן הם משקים את הדור תורה ומוסר מן אותו הבאר רק והאבן גדולה ע"פ הבאר היינו הצדיק הנקרא פי הבאר והיינו שיש מסך המבדיל מחמת חסרון המקבל ויש תקנה לזה ונאספו כל העדרים היינו שמתאספים יחד ורוצים מאוד לקבל תורה ומוסר מפי הצדיק באגודה אחת בלב שלם ובזה וגללו את האבן מעל פי הבאר שיכול הצדיק אז לומר להם שאין מסך המבדיל ביניהם ויש ג"כ לפעמים כשרוא' הצדיק שהוא צורך שעה לתיקון השכינה כביכול לדבר תורה ומוסר ואז ויגל בעצמו את האבן מעל פי הבאר שלא יהיה מסך המבדיל ואומר תורה ומוסר ליחדא שמא דקב"ה ושכינתיה וזהו וירא יעקב את רחל היינו צורך השכינה כידוע ואז ויגש בעצמו ויגל את האבן אבל לזה צריך התעצמות נפלא והוא שמרמז רש"י כמה גדול כוחו של זה שיכול בעצמו לגול ולהסיר האבן מעל פיו וישק את הצאן אלו ישראל שנמשלו לצאן והבן דברים אלו היטיב כי הדברים עתיקין:
הנה אמתי בלהה בא אליה ויש לדקדק על שינוי הלשון כאן אמתי ולא שפחתי כמו שנזכר כמה פעמים בתורה לשון שפחה וכמו שאמרה שרה בא נא אל שפחתי וכו' וי"ל דרימזה בזה לתקן מה שאמרה מעיקרא בלשון קללה הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי ותפסה בכיוון בלשונה הנה אמתי בלהה להמתיק הקללה שיעשה מתיבת מתה האמת כידוע זה בכתבי האר"י ז"ל מן מות נעשה האמת והבן:
ותאמר אסף אלקים את חרפתי ותקרא שמו יוסף לאמר יוסף ה' לי בן אחר צריך להבין זה בתחלה אמרה אסף אלקים וכו' ואח"כ קראה לו שם אחר שהוא יוסף והיה לה לקרות שמו אסף ומדוע נשתנה כאן מבשאר שמות שנכתב בתחלה אצל כל אחד ותאמר דנני וכו' ותקרא שמו דן וכן כולם ובפרט שאותו השם שקראה לו שהוא יוסף הוא סותר לגמרי והיפוך מן המכוון הראשון שהוא אסף הוא לשון אסיפה והכנסה שלא יהיה עוד ויוסף פירושו לשון הוספה שיהיה עוד נוס': וי"ל לפע"ד כך דהנה היא היתה צריכה ליתן הודאה לשעבר שהש"י לא עזב אותה ברחמיו ונתן לה בן וגם היתה רוצה להתפלל על העתיד שיוסי' לה ה' עוד בן וידוע אל"ף הוא יוד ו שאל"ף נכתבת יו"ד וא"ו יו"ד כזה א שהוא מספר יו"ד ו וכך היא שיעור הפסוק ותאמר אסף אלקים את חרפתי ונתנה הודאה לשעבר אך ותקרא שמו יוסף והטעם לאמר יוסי' ה' לי בן אחר היינו שהיתה צריכה גם לומר ולהתפלל על העתיד ולכך קראה שמו יוסף שבזה השם נכלל שניהם תפלה כפשוטו יוסף ה' וגם הודאה לשעבר כי יוד ו היא א' כנ"ל נמצא אותיות יוסף הם ג"כ אסף והשתא מורה על שניהם והבן: She said "Elokim has gathered my shame" and she called his name Joseph saying "YHVH will add for me another son." First, we need to understand that she said G-d gathered etc... Then afterwards, she called him by a different name: that he is Joseph (will add). She should have called him Asaf (gathered). It is known that here it is different from the rest of the names where it was first written next to each one "she said he has judged me etc... and she called his name Dan (judged). Thus it is for all of the rest. In the specific case of this name, that she called him Joseph, it completely contradicts and is entirely the opposite of what was originally intended. That he would be Asaf, this is a language of gathering and bringing in, so that there would not be more, but Joseph, this name is a language of addition, that there may be more added. There is something to explain, according to the poverty of my mind, thus: Behold, she had a need to give thanks for what had happened, that HaShem Yisborach did not abandon her in His mercy and gave her a son. Also, she wanted to pray for the future, that YHVH would add for her another son. It is known that the letter Aleph is Yud Vav, that an Aleph is written with Yud, Vav, Yud like this, that it is the figure of Yud Vav. This is the value of this verse: "she said 'G-d has gathered my shame.'" She gave thanks for the past. "She called his name Joseph," the reason to say "YHVH will add for me another son" is that she needed also to speak and to pray for the future. Thus, she called his name Joseph that this name includes both of them. "YHVH will add" is a prayer, according to its simple understanding, and it is also an expression of gratitude for what has already occurred, because Yud Vav is Aleph, as has been explained above, and the letters of Joseph are also the letters of Asaf. Now, we teach about both of them. You should understand this.
והיו העטופים ללבן והקשורים ליעקב י"ל בזה בדרך רמז ע"ד יעקב חבל נחלתו והיינו כמו חבל שהוא קשור מעילא לתתא כך היה קשור בשורש נשמתו עד א"ס ב"ה והיינו ע"י זיכוך המוחין שלו בלי שום פניה ולבוש ומ"ז רק כהדין קמצא דלבושה מיניה וביה וע"ד דאיתא בזוה"ק על פסוק ויצג יעקב את המקלות אשר פצל ברהטים בשקתות המים דא רזא דתפילין שהוא המוחין ומקלות דא דינא קשיא ע"ש ויך את האתון במקל דא רזא דדינא קשיא ר"ל עי"ש והיינו שמקשר עצמו במוחין שלו בלי שום לבוש ופניה רק בזיכוך רעיוניו להיות מחשוף הלבן היינו שיתגלה הבחי' החסד שבו ויומתק הדינא קשיא וזהו והיו העטופים ללבן היינו הלבושים הם למי שהוא לבן והקשורי' ליעקב יעקב היה לו התקשרות בשורש נשמתו בלי שום עיטוף ונבוש וזה י"ל שרמזו חז"ל שת"ח צריך לידע אף קשר של תפילין ופירש"י שהוא כעין דלת והוא אומנות גדולה וי"ל כעין דלת היינו בלי שום פניה ולבוש רק דלה ועניה בלי שום עיטו' מלבושין זהו שצריך לידע היינו לקשר עצמו בקשה של תפילין שהם המוחין וזהו בוודאי אומנות גדולה וד"ל:
או יאמר והיו העטופים ללבן והקשורים ליעקב ע"ד אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון וי"ל פירוש הפסוק כי ידוע שתקיעה שברים תרועה הוא מדת אברהם יצחק ויעקב שהוא חג"ת ויעקב הוא ת"ת שהוא עמודא דאמצעיתא הכלול משלשתן ויעקב הוא התורה שהוא אור פני הקב"ה בסוד נהירו דאנפין והוא שאמר הפסוק אשרי העם יודעי היינו שמקשרים עצמם תרועה היינו לבחי' יעקב שהוא תרועה כנ"ל ולזה ה' באור פניך יהלכון בהתורה יהלכון שהוא בחי' יעקב והוא שמרומז בפסוק והיו העטופים היינו שהוא מכוסה בעיטוף דלית לה נהירו דאנפין הוא ללבן והקשורים היינו קשר ר"ת תקיעה שברים תרועה הכל נכלל ליעקב והבן:
יש לאל ידי לעשות עמכם רעה ואלהי אביכם אמש אמר אלי וכו': יש להעיר בזה שיש כאן שינוי בתיבת אמש שאין זה בכל התורה כי בכל התורה כתיב אתמול וכאן כתיב אמש וודאי לא לחנם דקדקה התורה כאו לשנות מבכל מקום ולכתוב אמש הלא דבר הוא וי"ל לפי ענ"ד דהנה בספר יצירה כתיב שלש אמות הן אמש וכו' ומהם נולדו ג' אבות וכו' ע"כ וכן הוא בכל ספרי הקבלה שאלו ג' אש מים אויר הם בחי' ג' אבות והיינו מים הם חסדים בחי' אברהם אש הוא גבורה והוא בחי' יצחק אויר הוא רוח היינו יעקב וידוע דיעקב היה כלול מאלו הג' בכלל שהיה שלימותא דאבהן שכולם נכללו בו וע"ז היה תמיד כל התעצמותו לבוא לזה המדריגה וכך עלתה בידו כמ"ש באוה"ח על פסוק והיה ה' לי לאלהים שכוונתו בתפלתו היה ליעשות מרכבה ליהשם הוי"ה ב"ה שיהיה שורה עליו תמיד ובזה נכלל כל הג' אבות כי אברהם היה מרכבה להיו"ד של השם ויצחק לה"א ויעקב להוא"ו כידוע וזה י"ל השינוי כאן ג"כ על זאת הכוונה כי יפלא עוד איך האמין יעקב זה ללבן שה' נתראה אליו כמאמרו אח"כ את עניי ואת יגיע כפי ראה אלקים ויוכח אמש הלא לבן רמאי היה ואפשר שקר הוא אבל האמת הוא שהרגיש בדברי לבן ולשונו שאומר אמת ובזה האמין לו שהש"י נתראה אליו מחמת שלבן אמר זה הלשון ואלקי אביכם אמש אמר אלי וזה יורה שהש"י רימז לו שיזהר מליפגע ביעקב שהוא מרכבה לתלת אבהן הרמוזים באותיות אמש כנ"ל וזש"ה אלקי אביכם היינו משני אבות אברהם ויצחק אמ"ש היינו מדריגתך כלול משלשה אבות ולכך א"א ליגע בך ואף שוודאי לבן לא ידע מזה הצדיקים והחכמים עינם בראשם להשגיח על דברת בני אדם ולשונם מה הם מרומזים ואיך ידברו ויגידו ויעקב הבין זה שידע השתדלות פעולותיו היה לזה תמיד שיזכה להיות מרכבה לתלת אבהן ולכך הרגיש זה מלשונו שזכר אמש וכן יוסף השגיח בחלום השר המשקים כדאיתא בזוה"ק שהחלום הוא מרמז גם על ישראל מספור דבריו עיי"ש והוא שרימז יעקב באמרו את יגיע כפי ראה אלקים היינו תרין דרועין חסד וגבורה ויוכח הוא לשון בירור כמו ויוכיחו בין שנינו והיינו שהש"י ראה איך שכלל בי תרין דרועין ובירור זה שנעשתי מרכבה לכל הג' מדריגות הרמוזים באותיות אמש והמשכיל יבין ויש בזה דברים נסתרים וה' יאיר עינינו בתורתו תורת אמת: