והיה עקב תשמעון את וכו' ושמר ה' אלקיך לך וכו': כלל גדול לעבודת הבורא ב"ה העיקר היא ההאמנה וע"ז היה מזהיר אא"ז זללה"ה וזהו שורש לכל התורה והעבודה וזהו שאמר דהמע"ה כל מצותיך אמונה שקר רדפוני עזרני כי עיקר המצות היא האמונה להאמין בה' ומי שהוא מאמין בה' יכול להתפלל בכל יום כי אם הוא מאמין שה' הוא מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית הוא בכל יום בריה חדשה וכל העולמות הם ברואים חדשים וצריך להתפלל וליתן שבח והודיה למי שברא הכל וגם ברא אותו ולהתפלל על נפשו ונפש אשתו ובניו ועל פרנסתו וכל טובואם אינו מאמין באמונה שלימה שהקב"ה מחדש בכל יום מעשה בראשית התפלה והמצות נעשין אצלו כדבר ישן ורגיל ונמאס אצלו לדבר דברים אחדים בכל יום ויום: וזהו שאמר אא"ז זללה"ה על פסוק אל תשליכני לעת זקנה פי' שיזקין הדבר אצלו כי כמו הזקנה גורם חלישות בכל איברי האדם מחמת שתש כוחותיו ולחליחו ומריצות הדמים המחיה את האדם כמו כן ברוחניות שדבר ישן וזקן אין לו בו תענוג וחיות גדול ולא כן דבר חדש: וזהו בכל יום יהיו בעיניך כחדשים: כי חדשים לבקרים רבה אמונתך פי' כי ע"י שחדשים לבקרים היינו שאתה מחדש בכל יום מעשה בראשית ועי"ז רבה אמונתך נמצא עיקר כל התפלה והמצוה היא האמונה וזהו אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק אבל עקרב פוסק פי' כי נחש נקרא המחשבה זרה ופי' אפילו מחשבה זרה מסבבים את האדם לא יפסיק מלהתפלל כי אם הוא מאמין באמונה שלימה שיש בורא הכל והוא מלך עולם בוודאי המחשבה זרה בא לתיקונה כדי להעלותה לשורשה כמשל מי שעומד לפני המנך ומדבר עמו בוודאי אין דרך ארץ מעבדי המל' ומשרתיו לקרוא אותו מלפניו ולהפסיקו בדברי שטות כי בוודאי העושה זאת יתחייב ראשו למלך אלא מי שעושה זאת בוודאי מסתמא היא מצות המלך או כדי שיבין שגם הקורא אותו ומפסיקו צריך ג"כ למלך אך אינו יכול לגשת לפני המלך בלבוש שק בכן מבקש ממנו הואיל ועת היא לדבר לפני המלך שיזכור אותו להסיר שקו מעליו ולהלבישו בגדים טובים ונאים שיוכל לבוא לפני המלך ג"כ או סיבת הקורא אותו היא לבחי' אחרת שזהו רצון המלך שרוצה לנסותו כמשל בן המלך עם הזונה המבואר בזו"הק ודא ודא אחת היא כי אותו הקוראו עושה ג"כ מצות המלך וזהו הוא המאמין באמונה שלימה שיש מלך בעולם ומנהיגו ומבלעדו לא ירים איש את ידו ואת רגלו והכל צריכין לירא מפניו אבל מי שאינו מאמין זה באמונה שלימה בוודאי הקוראו מבדילו מן המלך ומפסיקו מלדבר עמו וד"ל כי אי אפשר עוד להאריך כי לא יספיק כל היריעות להסביר דבר אחד רק לחכם יספיק הקיצור ונבון יבין דבר לאשורו וזהו אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק אבל עקרב פוסק כי עקרב מבואר בתיקונים מאי עקרב עקר ביתא דשכינתא ח"ו היינו שנופל בחסרון אמונה וממילא בטל ממנו היראה כנ"ל בוודאי פוסק אבל נחש לא יפסיק כי אדרבה הוא מעלה משם השכינה כביכול אשר רגליה יורדות מות וע"י ההאמנה כנ"ל מעלה משם השכינה כביכול ב"ה וב"ש ע"י התפלה שמתעורר לבו בראותו עבד המלך אשר לבש לבוש שק חלילה ומכ"ש בני המלך ואינם יכולים לבוא לפני מלכיהם ואביהם וזהו ידוע ע"י האור הבהור אשר פתח אא"ז זללה"ה וזה י"ל הרמז כאן בפסוק והיה עקב תשמעון ומנת תשמעון לשון אסיפה וקיבוץ כמו וישמע שאול את העם ותעלה עקב היינו העקביים יתקבצו ויתעלו שלא תהיה רגליה יורדות מות ח"ו ויהיה לך אמונה אז ושמר ה' אלקיך לך את הברית כי ברית נקרא תפלה שפירושו חיבור והתקשרות כל העולמות בחי' ברית ופי' ושמר לשון שמרים כמו השקט והשמר עי"ש והיינו מדה כנגד מדה כמו שאתה מעלה כל הבחי' הרגלים מן הקליפות כנ"ל ע"י האמונה תזכה עי"ז לתפילת אמת שהש"י יצילך מכל הקליפות הסובבים אותך בתפלה שאינם מניחים אות' להתפלל המה יפלו כמו השמרים הנופלים למטה ואתה תעלה למעלה ותעמוד ותתפלל לה' והוא יענה אותך והמשכיל יבין:
עוד ירמוז ע"ד ששמעתי שבכל המדו' אפי' שאינ' טובי' יכול לעבו' בהם הקב"ה כמו בעיקב' דמשיח' חוצפ' יסגא וזו מדה לא טובה ואיתא חוצפא אפי' כלפי שמיא מהני כי כשמחזיק עצמו ללא כלום אומר בלבו שאין תפלתו עושה כלום ולזה היא טוב מדת עזות ויחזיק עצמו שתפלתו עושה רושם ויחזק עצמו בכל כחו להתפלל ולעבוד ה' וזה י"ל שמרמז הפסוק והיה עקב תשמעון לשון אסיפה כנ"ל והיינו שתאספו ותייחדו כל המדריגות תחתונות שהם בחי' עקב וסוף: ושמר לך ה' את הברית ואת החסד כי ברית היינו מדת יסוד והיא מדרגה תחתונה והולך עד המוח ומן המוח היא חוזר וממשיך חסדים כידוע והיא מדה כנגד מדה כמו שהוא היה מעלה מדריגה תחתונה ומייחד אותה כנ"ל כמו כן ישמור לך השם מדת היסוד שממשיך חסדים כנ"ל והמש"י:
עוד ירמוז והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה' אלקי' לך את הברית ואת החסד וכו' ולבאר זה נקדים לבאר הגמרא על פסוק איש קדוש עובר עלינו תמיד וכו' שלא ראתה זבוב על שלחנו וקרי על סדינו עי"ש וצריך להבין זה איך ניכר בזה ענין קדושה ואיך הכירה בדברים אלו שהוא איש קדוש אך דראיתי בכתבי הרב החסיד מהור"ר יעקב יוסף הכהן בשם אא"ז על פסוק כי יהיה באיש חטא משפע מות והומת ותלית אותו על העץ לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא והקשה הא חטא הוא שוגג ואיך הוא משפט מות שזה שייך למזיד וביאר ז"ל כי בחטא של הוצאת זרע לבטלה אע"פ שהוא שוגג הוא משפט מות כי בפעם ראשון מחלק הסטרא אחרא ממנו הנפש שלו ובפעם ב' הרוח ובפ"ג הנשמה שמסבב אותו לקליפות שלא יקבל מוסר הגורם למיתה ר"ל וזש"ה כי יהיה באיש חטא היינו שוגג כזה שיהיה משפט מות אף שהוא שוגג והיינו טומאת קרי ר"ל ותלית אותו על עץ היינו אף אם תתלה אותו על עץ חיים לומר לו תוכחת מוסר לא יקבל שום מוסר לכך לא תלין נבלתו על העץ כי אם קבור תקברנו ביום ההוא כשיזדמן שיהיה בבחי' יום היינו טהור יומא לזכך את נפשו אז תקברנו להפריד הפסולת מעליו ודפח"ח:
ויש להבין למה בחטא זה יהיה משפט מות דין מזיד ונ"ל דשמעתי ממורי ענין לא נראה זבוב על שולחנו כי לפי זיכוך מחשבתו כך עומדים עולמות עליו וכך עוברים עליו ענינים בראיה ובשמיעה ועיין מזה במ"א ושם כתבתי באור משנה דע מה למעלה ממך ע"כ מ"כ בכתבי הנ"ל וביאור הפסוק כי יהיה וכו' שמעתי בעצמי מפי אא"ז זללה"ה ולפ"ז הענין ניכרת מחשבתו של אדם מהדברים שעוברים עליו ולכן מפני שיבה תקום והדרת פני זקן דרשו ז"ל זקן זה קנה חכמה כי כשהאדם בא בשיבה וזקנה אזי שורים עליו העולמות הנקראים סבא ועתיקא וכן כשהוא חכם ובמחשבתו שורה החכמה ובינה הנקראי' תרין סכין אזי שורים עליו בחי' תרין סבין ומצוה לעמוד בפניהם וזהו פי' הפסוק ובמושב זקנים יהללוהו היינו תרין סבין הנקראים חו"ב והם אהבה ויראה פנימיות והוא שדרשו ז"ל ותרי מנייהו רבנן שנא' ובמושב זקנים וכו' ולחכם יספיק הקיצור וכן בכל מקו' שהאדם קשור ועסוק בו כך שורין עליו עולמות ומדות עליונים וממילא כך הם הדברים העוברים לפניו כנ"ל וכבר כתבתי במ"א ענין קדושה נקרא חכמה כמבואר בזוהר הקדוש שחכמה נקרא קודש וככר כתבתי בשם אדוני אבי זקני זללה"ה כי החכמה נקרא קברות התאוה כי כשאדם בא לחכמה אז בטלין ממנו כל התאוות הגשמיות הזרות רק לצורך קיום האדם בעו"הז ואמר זה בשם ספר ברית מנוחה והיינו כי מי שיש בו חכמה יש בו חסד שמתחסד עם קונו ומנצח כל החומריות וזהו טוב וחסד ירדפוני וכו' נמצא הדבוק בחכמה דבוק בטוב וחסד וטוב היא אור כמ"ש וירא אלקים את האור כי טוב והאור היא ע"י שמן משחת קודש שהיא החכמה כנ"ל "וטוב היא מספר י"ז כידוע וזבוב היא ג"כ גימ' י"ז והיא בחי' הקליפות הנגדיים לבחי' הטוב הנ"ל והיא בגימ' חטא ר"ל וא' מובלע בתוכו כמו ששמעתי מאא"ז זללה"ה שלכך מובלע א' בתוכו להודיע ששם ג"כ שורה אלופו של עולם ב"ה מובלע ומכוסה כי מבלעדו לא ירים את ידו לעשות קטן וגדול וכשיהיה מאת ה' אבאר אותו במ"א יותר וזהו שמרמז זבובי מות יבאיש שמן רקחי כי השמש היא החכמה והחיים והטוב וההיפוך היא המות והרע כמ"ש בתורה: ותיבת יבאיש היא כמו נבאש דדוד המע"ה היינו מאוס ומובדל מעמו ולכן במקום שהזבובים שם הנקראים זבובי מות הם מפרידים השמן ובוודאי אין שם שמן הנקרא חיים וטוב וכן היא להיפוך במקום שיש שם שמן אזי מצוי שם טוב וחסד ולא זבובי מות ולכן כשראתה שונמית שלא נראה זבוב על שלחנו הטהור מזה הבינה כי בוודאי הוא דבוק בטוב וחסד וחכמה והיא שאמרה איש קדוש היינו דבוק בחכמה שהיא קודש והוא מבטל כל התאוות חומריות וממילא לא נראה קרי על סדינו כיון שהוא דבוק בחכמה וחיים: וזהו סור מרע ועשה טוב פי' מכל המדות תראה להסיר מהם הרע ועשה טוב ועשה כמו ועשתה את צפרניה היינו לשון גדלות שתגדל הטוב שבהם פי' שתהיה בכל המדות להסיר מהם הרע הדבוק בהם ותקרב אותם לבחי' טוב לצמוח ולגדל מזה טוב שתהיה אתה בחי' טוב שנקרא חתן כנ"ל: וזהו שאמרו בשם אא"ז זללה"ה על ש"ס כל המעביר עלמדותיו מוחלין לו על כל פשעיו שנאמר נושא עון ועובר על פשע למי נושא עון למי שעובר על פשע ע"כ ואמר הוא ז"ל המעביר על מדותיו פי' שעובר עליהם דרך עראי ומקרה כמו העברה בעלמא ואינו משתדל להסיר מהם הרע ולהגדיל בהם בחי' הטוב בהחלט כנ"ל רק בהעברה בעלמא אז לפעמים מזכירין לו ומראין לו איזה חטא ר"ל להזכירו לאפוקי כשמסיר הרע לחלוטין ועושה מהם בחי' הטוב וזה גלוי כי המדות הם מדריגות תחתוניות כמו כלי ליתן בתוכו איזה מאכל או משקה טובה: וזהו שמרמז והיה עקב לשון עקביים וסוף שהיא מדריגה תחתונה היינו הכלי: תשמעון לשון הבנה ואסיפה כמו סור מרע כנ"ל וזהו ושמרתם לשון שמירה מן הרע ועשיתם היינו עשה טוב כנ"ל אז ושמר ה' לך את הברית ממש ואת החסד ממש כמו איש קדוש עובר עלינו תמיד וכו' והוא דאיתא בש"ס וישימו ברית לאלקיהם זה זבוב אלקי עקרון פי' כי היא נגדיות והבן: והוא שאמר השם אל יעקב לא יקרא שמך עוד יעקב כ"א ישראל והיה שמך כי שרית ודרשו ז"ל לא שיעקר שם יעקב לגמרי אלא ישראל הוא עיקר ושם יעקב טפל: ויש בו הרמז כי ישראל הוא כי שרית עם אלקים ואנשים פי' נצחת כל הטבעיים שהם בחי' אלקים וכל החומריות נצחת ותוכל להם כמבואר במ"א עי"ש וזהו כי בתחלה נקר' שמו יעקב הוא מלשון עקב הוא הכלי כל דבר לקבל בתוכו והם כמו המדות לקבל בתוכם כל דבר הן טוב הן היפוך ח"ו ואח"כ כשמנצח כל הטבעיות וחומריות אנושית אזי נקרא בשם ישראל והמדות לא יתבשלו היינו ד"מ להיות בחי' רודף חסד וגבור לכבוש את יצרו ונצחן בעבודתו ב"ה וב"ש וכן הוא בכל איש הישראלי והבן:
לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמת' ואיתא במדרש שלא תהיה אותיות תפלת' עקורה והיא תמיה ולבא' זה היא ע"פ ששמעתי מאא"ז זללה"ה כי לפעמי' אדם מתפלל על דבר זה ונותנין לו דבר אחר או לפעמים נעשה התפלה רק בעולמות עליונים והוא מה שאמר הרב הגאון החסיד מוה' יעקב יוסף הכהן נ"י ע"פ וידר יעקב נדר וכו' ונתן לי לחם לאכול כפשוטו ובגד ללבוש כפשוטו כי לפעמים נעשה מזה צירופים אחרים כנ"ל וגם שמעתי מאא"ז זללה"ה כי האותות בלי פירוש: ונ"ל שהוא מרומז בשם ב"ן שבשם הוי"ה ב"ה וזהו לא יהיה בך עקר פי' בכ"ב אותיות התפלה לא יהיה עקר רק יהיה עושה פירות ותולדות וגם עוד הבטחה נוספות ובבהמת' פי' אפי' בבקשות הפשוטים על מדריגת תחתונים היינו לא זה בלבד שיעשה פירות בעולמות עליונים ובצרופים אחרים ד"מ לחם יש לו כמה צרופים כמו מחל היינו שימחול לו ה' עונותיו וכן יש לו פי' אחר כמו לחם אלוקיו שהוא המנותא ויש לו פי' פשוט וצירוף פשוט לחם ממש שהוא הפרנסה וזהו אפי' בבהמת' הם התיבות הפשוטים כמו פרנסה ורפואה ממש והיא מלשון בהמה היינו המדריגה תחתונה בלי פירוש אחר רק האותיות כפשוטן הכל תהיה תפלת' מועלת ועוש' פירות והולדה וגם לרמוז לשם ב"ן כי בהמה מספר ב"ן והבן: וזהו והסיר ה' ממך כל חולי וכו' לא ישימם בך ונתנם בכל שונאי' פי' כי בוודאי התורה הקדושה יש בכל אות ואות עולמות עליונים וצרופים רומזים לעולמות עד אין חקר וד"מ לפעמים נקרא עולם הבינה בשם מצרים והדיבור נקרא בשם פרעה ובוודאי גם המכות הכתובים בתורה אצל מצרים הם מתפרשי' לדרכים אחרים שונים בכל עולם ועולם ובכל ע' פני' לפי הפי' וזהו הבטחת השם ב"ה כי יעשה התפלה פירות ברוחניות כנ"ל ובגשמיות כנ"ל וזהו והסיר ה' ממך כל חולי ממש וכל מדוי מצרים הרעים ממש כפשוטן ונתנם בכל שונאי' ואם לא היה כפשוטן מה ברכה היא זו ונתנם בכל שונאי' לכן מדייק הפסוק הרעים ונתנם בכל שונאי' וכו' והבן:
עוד יש לבאר בזה ולהבין כפל כל חולי וכל מדוי ונ"ל לבאר בקיצור נמרץ כי שמעתי מהרב המנוח מוה' נחמן ז"ל כי כל אדם יש לו כ"ב אותיות של הא"ב ודפח"ח והוא מבואר בספר יציר' המליך אות א' וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וברא וכו' עי"ש נמצא מבואר בכאן שיש לכל אדם כ"ב אותיות וכאשר האדם בא לכלל דעת ולכלל נשמה היינו בן י"ג שנה אז הוא ראוי להוליד ואז ע"י אור נשמתו נעשו צרופים קדושים וטהורים ומתיחדים הכ"ב אותיות ומצטרפים וכפי אור נשמתו והתדבקו באלקים כה מצערפים ומזדווגים יותר ויותר כמו בגשמיות אם הוא בעל תאוה בתאות הגשמיות אזי הוא מוסיף תמיד בהתאווה ויותר שמשביע האבר קטן הוא יותר רעב ואם הוא בגשמיות כן ק"ו ברוחניות אשר אין תופס מקום כלל ואזי נעשה מהכ"ב אותיות כל התורה כולה ומאירים בו ברמ"ח מצות עשה ושס"ה לא תעשה שלא יעבור אחת מהנה וכמשל אבר קטן יש באדם וכו' כן היא ברחניות כל מה שהאותיות מתייחדים ומזדווגים יותר ומוסיף להזדווג האותיות בכח אור נשמתו ובדעתו יותר מרעיבו ומצמיאו לעשות יותר זווגים קדושים בכ"ב אתוון ומולידין בו ענין פרד"ס בתורה על כל מ"ע ול"ת ובע"פ וחלילה להיפוך אזי אינם מאירי' בו הכ"ב אתוון ואינם מצטרפים ומזדווגים כלל וח"ו מכח יצרו הרע לפעמים מצטרפים להיפוך ה' ישמרנו ויצילנו נמצא כל העולמות אשר שרשם מהתורה תלוים באדם לפרות ולרבות ע"י כנ"ל וע"י זה יקשה אם כך היא לפעמים יקרה חלילה מקרה הזמנים ע"י האווירים השונים או ע"י טבעי' חלילה ויובטל כוחותיו ורמ"ח איבריו יחלשו ונמצא יבטל כח התורה והעולמות התולים בו לזה אמרהכתוב לא יהיה בך עקר ב"ך ממש פי בכ"ב אתוון שיש בהם יולידו ויצמחו ויזדווגו ויעשו פירו' ברמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת ויאירו ויתקדשו כל רמ"ח איבריך ושס"ה גידיך ולא יהי' בך כל חולי כי יסור ה' כל חולי המקרים כנ"ל רק כשירצה הש"י לייסר את שונאיך אזי יעשה כמו שעשה למצרים בעשר מכות שהיו שלא כדרך הטבע ויהיה ע"פ נס ופלא ואות ומופת כמ"ש בתורה כמה פעמים האותות ויהיה נס בתוך נס כמו שעשה במצרים שהיה נגוף ורפוא נגוף למצרים ורפוא לישראל וכל מכה שהביא הקב"ה על מצרים היה בתוכו חסד גדול לישראל כמו ממכת דם העשיר בני ישראל: וכאשר ביאר אא"ז זללה"ה: מובא בספרי הקדושים של הגאון החסיד מוהר"ר יעקב יוסף נ"י שלמצרים היה מכת דם בחי' אהי' ברבוע ולישראל הדבקים באלופו של עולם היה להם בחי' מה בחי' חסדים ע"ש: וזה המשך הפסוק וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת היינו הרע שלהם ידעת מחמת הטובה שהשגת מהם כנ"ל נגון' ורפוא יעשה כה לכל אויביך ולא יהיה ע"פ טבעים רק ע"פ נס בתוך נס כאשר ידעת במצרים שהי' נגוף להם ורפואה לישראל. והיא שרומז באותיו' מדוי כי שורשו דוי היא אותיות יו"ד: יו"ד מכות שהיו למצרים כנ"ל ולישראל טובות ורפואות: כה יעשה ה' לכל שונאיו והבן כל זה:
עוד י"ל לא יהי' בך עקר ועקרה ובבהמתך והסיר ה' ממך כל חולי וכו': ואיתא במדרש שלא תהיה תפלתך עקורה והנה כבר אמרתי ע"ד ר' חנינא בן דוסא שאמר אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהיא מקובל וכו': ואמר בגמרא מאי קרא בורא ניב שפתי' שלום אמר ה' ורפאתיו וכו': וי"ל כך היא הפירוש בורא ניב שפתים היינו כששפתו נובעים דיבור מלבו ונברא לו דבורים חדשים דבור על דיביר מעין התפלה איך להתפלל: אז אמר ה' ורפאתיו בוודאי תפלתו מקובלת והוא שרומז הפסוק לא יהיה בך עקר שלא יהיה תפלתך עקורה רק שיהיה מוליד ועושה פירות והיינו שיוליד לו דיבורים חדשים בתוך התפלה כנ"ל ואז בוודאי והסיר ה' ממך כל חולי כי יודע אני שהיא מקובל אך שאין מדרש בלא חדוש וכעת נ"ל לדייק תיבת ובבהמתך. וגם בבע"ה כתיב עקר ועקרה גימ' בד"ת ע"ד היסוד של הגמרא שמצינו חז"ל דרשו בבהמתך כבהמת' היינו מי שעושה עצמו בבהמה: ואנו נאמר לדרכינו אשר ה' חנן אותנו דעת ברוב רחמיו וברו"ח כי הנה בבהמה כתיב גר אלפיך ועשתרות צאניך וי"ל בדרך רמז על ענין הנ"ל וזהו שגר לשון שלוח שישלח הש"י: אלפי' לשון לימוד היינו שיהיה שגור ושלוח בפיך ד"ת חדשים ויתוספו לך כמעיין המתגבר ועשתרות צאניך לשון עשירות כמאמרם ז"ל בלומר שתתעשר בעשירות והוספת דברים חדשים בתורה ותפלה תמיד והוא שרומז בעה"ט הכתוב בבהמה שגר אלפי' ועשתרו' צאני' כמו שמרמז על ד"ת שיהיה לך כמעיין המתגב' ויהיה נשלח בפיך תמיד דברי חידושים ואז והסיר ה' ממך כל חולי כי התורה לכל בשרו מרפא והמש"י:
כל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת לא ישימם בך: הנה אחי הרב החסיד המפורסם הקשה על פסוק כל המחלה וכו': איזה ענין חולי היה במצרים וכי דם היה חולי למצרים או צפרדע ושאר מכות והיה ראוי לומר כל מכה אשר שמתי: אך זה לא קשה ע"פ הקדמה שאמר אא"ז זללה"ה דאין הקב"ה שולח יסורים על האדם אא"כ שולח עליו מקודם חולי מרה שחורה וידוע מאמרם ז"ל פ"ג מיני חולאים תלוים במרה כמנין מחלה. ועד"ז מבואר שפיר ענין מחלה הכתוב בתורה כי זה הוא תחלת כל חולי וכל מכה וסורים כנ"ל אך בכאן דכתיב וכל מדוי מצרים קשה למה מכנה המכוח בלשון מדוה היה צודק יותר לאמר וכל מכות מצרים גם תיבת אשר ידעת נראה מיותר אך נבאר דהנה באמת הוא ענין אחד עם לשון מכה דאיתא ברמז שם מכה שפי' מכה היינו שכל המכות היו נמשכין מן כה שהיא מדה עשירית והיא היתה מכה למצרים כל עשר מכות וידוע ג"כ שכל המכות היו נגוף למצרים ורפוא לישראל ע"ד ממכה דם נתעשרו ב"י וע"י מכות חושך נתגלה להם כל המעמוניות של אוצרות מצרם וכן כולם המכות עצמם היו טובות גדולי' ותענוג גדול לישרא' וזהו רמז הפסוק וכל "מדוי אותיות מיוד היינו המכות כולם שהיו נמשכים מיוד שהיא עשירית שהיא כה המרומז בשם מכה כנ"ל: אשר ידעת לשון תענוג היינו שהיה אצלך תענוג גדול וכפי' ההרגש תענוג שלך אתה יודע גודל מדויהם וצערם: וזהו אשר לא ישימם בך ונתנם בכל שונאיך ולך יהיה תענוג גדול והבן:
ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה: י"ל בזה בדרך רמז כי ידוע כשיש לישראל בטחון ואמונה אזי כל הפרנסת והשפעות יורד להם וכמ"ש ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק כי לאברהם היה לו מדת כל כמ"ש וה' בירך את אברהם בכל ואיתא בזוה"ק דא רזא דמהימנותא ואותו כל נתן ליצחק והיינו שמסר לו ג"כ אותו רזא דמהימנותא שיהיה לו אמונה ובטחון בה' ובזה כלול כל הברכות כי ממילא כל השפעות נמשכין מזה כנ"ל: ולבני הפלגשים כתיב חסר והיינו שהיו חסרים ממדת כל ולכך כתיב נתן להם מתנת ג"כ חסר כי אף שנתן להם מ"מ היו חסר: וזהו שמרמז ארץ אשר לא במסכנות לשון חכמה כמו איש מסכן והיינו שלא בחכמה ועצה תאכל בה לחם פי' שלא תצטרך לתחבולה וחכמה על הפרנסה רק בלא שום תחבולה וחכמה תאכל בה לחם: ולא תחסר היינו שלא יהיה לך שום דבר חסר והטעם כל בה היינו שיהיה לך מדת כל ומשם נשפעין כל השפעות והמש"י:
עוד ירמוז ע"ד חכמת המסכן בזויה וידוע לחם היא התורה כמ"ש לכו לחמו בלחמי והוא שמרמז אשר לא במסכנות תאכל בה לחם היינו שלא תהיה התורה שלך שנקרא לחם בזויה רק גדול ומהולל מאוד וחשוב בעיני כל והבן:
עוד ירמוז כי הנה לפעמים כשהצדיק אומר תורה לבני אדם הוא מלבוש אותה בכמה לבושין וכסוין בכדי שיוכל להטעים ולהסביר להם הדבר כי לא היו מבינים הנקודה פנימיות לחוד בלי לבוש מחמת קוצר דעתם ולכן צריך להסתיר הנקודה פנימית בכמה לבושים שיבינו והנה מסכנות לשון הסתרה והטמנה כמו ערי מסכנות לפרעה שהיא לשון אוצר שמטמינים שם דברים יקרים: וזה י"ל שמרמז הפסוק ארץ אשר לא בר סכנות תאכל בה לחם פי' לעתיד כשתבואו לארץ לא תצטרכו להסתיר ולהלביש התורה הנקראת לחם בלבושין כי יהיה ומלאה הארץ דעה ותוכל לפרש התורה בלי לבושין לא תחסר כל בה שתמיד יהיה מאיר אור התורה הנקרא כל בתורה והכל ישיגו להבין פנימית התורה בלי שום לבוש והבן:
ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחושת: י"ל בזה ע"ד רמז כי ידוע השכינה כביכול נקראת אבן כמו אבן בוחן אבן שתיה וכן כל בחי' הקדושה והמצוה אשר מצד השכינה הקדושה כביכול נקראת אבן כמ"ש בפ' דברים וכן בחי' הקליפה ר"ל נקראת אבן ניגף יצור מכשול והוא שרומז להם האדון ב"ה ארץ שתזכו לבוא לארץ עליונה מאוד אשר אבניה ברזל היינו כל בחינותיה וענפיה הם "ברזל ר"ת בלהה רחל זלפה לאה הם בנינא דעלמא שידוע שהיו מרכבה לשכינה כביכול והיינו שרומז כל ענפי' ובחי' יהיה מצד הקדושה והשכינה כביכול: ומהרריה היינו האבות נקראים הרים כידוע תחצוב נחושת דהנה ידוע כשענה ברצונו לברוא את העולם במ"הד שהיא בחי' יצחק לא היה יכול להתקיים וכן במדת אברהם לבד ג"כ היה העולה מתמוטט ושיתף הקב"ה מד"הד למד"הר שהיא מדת יעקב הממוצע בין שניהם ובחיר האבות שנזדכך ונתברר והיתה מטתו שלימה בלי שום סיג ואז נתקיים העולם בכללי והנה ידוע ג' מיני מתנות אלו זהב וכסף ונחושת הם מורים על בחי' ג' אבות היינו זהב מדת יצחק כסף מדת אברהם נחושת היא מדת יעקב שהיא הממוצע והמבחר והיא שמרומז ומהרריה היינו מכל האבות תחצוב כמו חצובה שמסתת ומשליך את הפסולת כן אתה תזדכך ותהיה נקי מכל סיג ופסולת רק בבחי' נחושת מדת אמת שהיתה מטתו שלימה והמש"י:
ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה' עמכם וכו' עיין באו"הח שהוקשה על תיבת ועליה' שאין לו ביאור יעוי"ש מה שפי' וי"ל לפענ"ד בדרך רמז ע"פ דרכינו הנ"ל ששלימות תורה שבכתב תלוי בתורה שבע"פ ועיין מ"ש בפסוק ואת שעיר החטאת דרש וכו' ושם ביארתי בראיות מוכרחת שתורה שבכתב בלי תורה שבע"פ אינה תורה שלימה כלל רק על ידי רבנן שדרשו בדרשותיהם על התורה וגם בכל דור ודור מה שתלמוד וותיק מחדש בתורה ע"י נשלם חתורה יותר ויותר כי הכל כלול בתורה רק הם המגלים צפונית ורזין בהופעת רוח קדשם עליהם בכוונת דברי קדוש ישראל הוא אדונינו ב"ה והוא שמרמז הפסוק ועליהם היינו מה שהצדיקים אומרים ומחדשים חידושי תורה על עשרת הדברות ועל כל התורה שהיא כלולה בעשרת הדברות היא ממש ככל הדברים אשר דבר ה' עמכם היינו ממש שוה כמו אותן הדברים שיצא מפי ה' ממש כי הם יגידו נעלמים ברוח אלקים אשר דבר בם ומקום הניח האדון ב"ה לחדש בתורה איש איש על עבודתו ואור נשמתו שהם ישלימו התורה והמש"י:
ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה וכו': צ"ל תיבת ועתה שאין לו ביאור מפני מה היא זה דווקא בעת ההוא וי"ל בזה לפי ענ"ד ונקדים לבאר המשנה אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס אלא הוו כעבדים שלא ע"מ לקבל פרס ויהיה מורא שמים עליכם וצריך להבין החיבור והשייכות ויהי מורא שמים עליכם להאמור בתחלה אל תהיו כעבדים וי"ל בזה ובתחלה נשים לב להבין מה שאמר שמואל הלא עשיתם רעה ששאלתם לכם מלך וכו' ע"ש והוא תמוה הלא זהו מ"ע בתו' שום תשים עליך מלך אך דהאמת הוא כך שהם אמרו הלשון תנה לנו מלך והיינו שיהיה המלך להנאתם וטובתם הגשמי כמ"ש לשפטינו ככל הגוים והוא ילחום מלחמתינו ובזה עשו רעה כי המצוה שבתו' שום תשים עליך מלך היא כדרשת חז"ל שתהא אימתו עליך ורמזו בדבריהם הקדושים שהמל' ישפיע להם יראת ה' כי המלך צריך להיות ירא ה' כמ"ש והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו לבלתי רום לבבו מאחיו והיינו כדי שיקבלו ממנו מוסר ויראת ה' והיא שאמרו שתהא אימתו היינו בחי' יראה שלו עליך שישפיע עליך ג"כ יראת ה' זהו תוכן המצוה ולא בשביל לקבל ממנו תענוג גשמי וכן הוא המוסר והמצוה נוהג בכל דור ודיר לפי דורשיו ומנהיגיו מאן מלכי רבנן שתהא אימתו עליהם שיקבלו ממנו יראת ה' והיא שרימז התנ' אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס היינו שכר ותענוג גשמי רק הוו כעבדים וכו' שיהא מורא שמים עליכם בשביל זה תשמשו להרב לקבל ממנו יראת שמים והוא ישפיע לכם יראה מיראתו כנ"ל וזהו שאמר מרע"ה ועתה ישראל פי' עתה שיש לכם ראש כמו שמרמז ישראל לי ראש ונקראים אתם עתה בבחי' ישראל שיש לכם ראש ומנהיג: מה ה' היינו שאתם בחי' אדם שהוא מספר מה שבשם הוי"ה ב"ה שואל מעמך כי אם ליראה כלומר אינו חסר לכם כלום רק היא העת שתוכלו לקבל מורא שמים עליכם והבן:
רק באבותיך חשק ה' ויבחר בזרעם אחריהם וצריך להבין בתחלה אמר רק באבותיך ואח"כ אמר ויבחר בזרעם וי"ל בזה בדרך רמז ע"ד קיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא נתנה וכן כל האבות והיינו כי כבר ביארתי זה כי אנכי ולא יהיה לך הוא כלל כל התורה והמצות והם ע"י שהשיגו מצות אנכי באמונת אלהותו ית' ידעו והסתכלו מזה כל התורה כולה והמצות ולהם לא היה צריך התורה להכתב כלל אך מ"ש כל התורה היא לדידן שאין לנו מוחין כהם ולכך הוצר' להכתב כל התורה והמצות שע"י ישיגו בחי' אנכי אבל האבות ידעו הנקודה אמיתית שכל התורה והמצות תלוין בה וזהו שמרמז רק באבותי' "חשק ר"ת חולם שבא קמץ היינו שהם ידעו הנקודה אמיתית פנימית כל התורה כ"א לפי בחינתו ולהם לא היה צריך התורה להכתב כלל אך מ"ש כל התורה היא מפני ויבחר בזרעם אחריהם לשון אחוריים שהם אין להם מוחין כהם והבן:
עוד י"ל בזה ולבאר השינוי שבתורה שכאן כתב רק באבותי' חשק ויבחר בזרעם לשון רבים ובמ"א כתוב ותחת כי אהב את אבותי' ויבחר בזרעו לשון יחיד וי"ל לפע"ד כי שם הזכיר אהב את אבותי' ומזכיר מדת אהבה שהיא מדת אברהם שהתקשר עצמו במדת החסד ואהבה להשי"ת כמ"ש אברהם אוהבי לכך אמר ויבחר בזרעו לשון יחיד וכאן אמר "חשק ה' וידוע "חשק הוא ר"ת חולם שבא קמץ שהיא בחי' ג' אבהן כידוע ולכך אמר בזרעם אחריהם שקאי על ג' אבות וזרעם אחריהם וק"ל:
ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד היא תמוה גדולה מה ענין לב לעורף וי"ל בזה ע"פ ששמעתי מאא"ז זללה"ה על מדינה א' ששאלו במכתב להרמב"ם ז"ל על תחיית המתים לומר להם מן התורה ומה שדרשו חז"ל בגמ' מן הפסוקים אמרו שיש לדורשם באופן אחר ולא רצה להשיבם הוא בעצמו דבר אך אמר לתלמידו ר' שמואל אבן תבון שהוא ישיבם וזה תוכן דבריו בקיצור נמרץ ע"פ חכמת הטבע כי מכל מיני מאכל ומשקה נעשה דם ומהדם יורד אל הכבד ומהכבד עולה הברירות אל הלכ ומהלב יורד המובחר והדק אל המוח ושם שורה השכל וחיות של האדם ומי ששומר עצמו ממאכלות המותרות והאסור והטמא נעשו דמיו צלולין וטהורין ויש לו לב שהור והמוח והחיות שלו נעשה חיות טהורו' להשיג אמיתית החיות שהיא אלהות של כל העולמות המחיה את כולם ומי ששומר עצמו יותר ומקדש את אכילתו ע"פ דרכי ה' ותורתו נעשה מזה בנין אב והיא השכל לכל רמ"ח איבריו ומתקדשים ומתטהרים וכן להיפוך ח"ו נעשה בנין אב שכל עכור ומעופש בדיעות זרות וחיות שלו נעשה בחי' מת והיא אבי אבות הטומאה לכול' ורמ"ח איבריו נטמאי' וטמא טמא יקרא לכל דבר ונעלם ממנו אמיתת החיות שהיא אלקות של כל העולמות ונטמא ונופל לדעות זרות ואלהים אחרים הם אלילים אלמים מתים וזבחי מתים יקראו להם לכן התנאים ואמוראים ובעלי המדות וחכמי המשנה הם שמרו נפשן שלא יתגאלו בפת בג המלך הזקן וביין משתיו ולכן האירו אור שכלם והיה שורה עליהם רוה"ק לפרש כל מאמר סתום בדת התורה הקדושה כי שרתה עליהם כח אלוה אשר הוא ואורייתא כולא חד ואור נשמתם ג"כ הוא חוט המשולש אשר לא ינתק לעולם ולעולמי עולמים אבל אנשים הללו בוודאי טמאים ונטמאו דמם ומשם לבם ומוח שלהם נטמטם במאכלו' האסורות והטמאים ולכך החיות שלהם נוטה למינות ואפיקורסות ולא יוכלו לקבל מתיקות נופת צוף דברי מאמרינו הבנוים ע"פ שכל אלקי עולם ומלך עליון והואיל והעיזו פניהם ויצאו לחוץ פתאום יבוא עליון הכורת וכרות יכרתו אותם וכל אשר להם וכך ענאה להם כי לא היו ימים מועטים עד אשר בא עליהם מלך גדול והרג אותם וביזז כל אשר להם ע"כ תוכן דבריו ועתה אתחיל לפרש הפסוק כי מהכבד עולה המובחר אל הלב ומשם יותר הברור והמזוקק אל המוח וכלל זה ידוע כי השכל האמת נקרא פנים והתנגדות לזה נקרא עורף והוא שרמזו בש"ס עורף למול היינו נגד פנים שהיא התנגדות אל הפנים ומהיכן יוצא זה התנגדות בוודאי מחמת שלא שמרו את לבבם כי כשהלב היא טהור אזי המוח ג"כ טהור כי משם עולה הברור אל המוח ובוודאי נכנע עורף אל הפנים וזהו ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד והמשי"ב:
אחר כותבי זה מצאתי בכתבי הקודש של מוהר"י יוסף הכהן נר"י: וז"ל והענין דשמעתי ממורי בשם שו"ת כתבי הרמב"ם ז"ל ששאלו איך מרומז ת"ה בתורה ואי מכח הוכחת רז"ל הלא יש להוכיח וכו' והשיב הרמב"ם אני אבאר לכם סיבת הויתכם מאין נמשך לכם ספק זה כי אותם שהם בני אברהם יצחק ויעקב וכו' והנה יש שמים וארץ וז' כוכבי לכת ובדמותן יש בני אדם וכו' ויש לשאול מ"ט לא רצתה הארץ להיות בחי' שמים וצ"ל שלא ניתן זה הדעת להארץ להתאוה להיות בחי' שמים וז"ש לצביונים נבראו לדעתם נבראו וכן לענין בני אדם שיש צורך לעולם להיות ג' כתות ניתן לזה דעת שיתאוה להיות בחי' שמים וזה לבחי' הארץ וכו' וכ"ת א"כ תיקשי בחירה וידיעה וכו' ויצירת האדם ומאכלו האוכל נתברר במעיו: ע"י המרה הזורקות טיפה נברר הגס לצואה בחי' ב' למי רגלים ג' לזיעה ד' צפרנים ושער ה' נבלע בכבד וטחול וכו' ומשם נברר הטוב והצלול ונכנס ללב ומוח ומזה נעשה השכל ומדברכם שאתם כופרים בדברי חז"ל לא נזהרתם ממאכלי איסור א"כ נעשה השכל שלכם מדברים טמאים וטריפות והשכל נמשך להכריע אל הטומאות והטריפות שנעשה השכל ממנו א"כ איך תוכל להכריע בשכל שלכם וכו' ואתם משורש סדום ועמורה והסוף שלכם וכו' ודפח"ח ואח"ז נכתב וכן ביאר מורי כי דם האדם נמשך משם אהי"ה וכו' וכשיש עכירות בדם אזי הוא בבחי' אחוריים גימ' תשכח וכאשר היא בפרטות אדם א' כן היא בכללות הגלות הנמשך משכחה ר"ל וההיפוך הגאולה וכו' ודפח"ח ע"כ ולפי דרכינו הנ"ל ע"פ שאנו עסוקין בו ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם כי משם השכחה וע"ד הנ"ל בשם אא"ז זללה"ה לא תקשו עוד והמשי"ב:
הוא תהלתך והוא אלקיך: י"ל ע"ד אל יתהלל חכם וכו' כ"א בזאת יתהלל וכו' והוא שמרמז הוא תהלתך זה יהיה תהלתך הוא אלקיך והבן:
עוד י"ל בזה כמו אל ההודאות היינו שהשכינה מדבר מתוך גרונו כמו אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך וזהו שמרמז הוא תהלתך והוא אלקיך ממש שהשכינה מדבר מתוך גרונו והבן: ועד"ז י"ל ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר להבין יתור תיבת לאמר ולפי דרכי מרמז ההיא לאמר פי' כי הה' אחרונה שבשם הוי"ה הוא הדיבור של כל העולמות שהיא השכינה כביכול שנקרא מלכות פה וכו' זהו היה תפלתו היא יהיה האמירה והדיבור שלי כמו אדני שפתי תפתח וכו' והבן:
עוד ירמוז כי ידוע תהלה גימ' אמת ע"ה והוא שמרמז הוא תהלתך היינו כל כפי האמת שלך כן היא אלקיך והמש"י: