ויצא יעקב מבאר שבע איתא במדרש זש"ה אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ פסוק זה יעקב אבינו אמרו ונ"ל בס"ד הכונה כי תחלה כשיצא מא"י וברח מעשו פגע בו אליפז ולקח כל ממונו ונכנס להר המוריה בדלות עד קצה אחרון ושם בהר ה' נצב עליו ושמרו והבטיחו בטובה ואח"כ כשבא לחזור לא"י מלא בעושר ובנים וכל טוב רדף אותו לבן בהר הגלעד ובקש לעקור הכל וגם שם באותו ההר היה השי"ת בעוזרו והצילו מכל רע ולזה עתה ביציאתו אמר ברוה"ק אשא עיני אל ההרים הם הר המוריה שנכנס לתוכו ביציאתו מא"י והר הגלעד שנכנס לתוכו בביאתו לא"י שרדף אותו לבן והיה ג"כ בצרה גדולה מאין יבא עזרי ואמר עזרי מעם ה' כאן וכאן והיינו כי בראשון היה הרודף אליפז ובשני היה הרודף לבן ושניהם אליפז לבן גי' חרב נצולתי ממנו מעם ה' כי שם הוי"ה במלוי ע"ב ס"ג ע"ה עם שלושים אותיות עולה מספר חרב שהצלני משני הרודפים אותי בהרים שהם מספר חרב:
ובאופן אחר נ"ל בס"ד דידוע שם יעקב נמשך מן הארת שבעה הויו"ת של שבעה ספירות חג"ת נהי"ם שהם מספר קפ"ב כמנין יעקב כי בכל ספירה יש שם הוי"ה ובאלו שבעה הויו"ת של ז' ספירות הנז' נבנו ונשלמו השמים והארת בימי בראשית לכך נקראים אצל המקובלים בשם שבעה ספירות הבנין ונתן הקב"ה שם זה של קפ"ב ליעקב אע"ה להורות על שליטתו בשמים ובארץ שנבנו ונשלמו בשבעה הויו"ת של ספירות הבנין ובזה פרשתי בס"ד דברי המדרש אמר הקב"ה עולמי עולמי מי בראך מי יצרך יעקב בראך יעקב יצרך והוא תמוה ובזה מובן ר"ל ז' הויו"ת שהם רמוזים במספר שם יעקב נבראת ונוצרת ואמר עולמי עולמי בכפל כנגד השמים וכנגד הארץ ולכן עתיד יעקב אע"ה לשלוט בכל העולם כולו והנה ידוע מ"ש רז"ל במדרש ע"פ ותלהט מוסדי הרים שדרשו הרים כינוי למלכיות כמד"א ואשא עיני ואראה ארבעה מרכבות יוצאות מבין שני ההרים ע"ש וידוע שעבוד מלכיות הוא בחמשה שהם בבל ומדי ויון ואדום וישמעאל ולז"א יעקב אע"ה אשא עיני אל ההרים ה' הרים כלומר חמשה הרים שהם חמשה מלכיות הנז' מאין יבא עזרי להתגבר עליהם כדי שאשלוט בכל העולם והשיב עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ שהוא הרמוז בשמי שבו נעשו ונבנו השמים והארץ כאמור ולכן הביא פסוק זה על פסוק ויצא יעקב מבאר שבע כי כאן נרמז יציאת שם יעקב והוייתו מהיכן היה מבאר שבע ר"ל באר שבע ספירות שיש בהם שבע שמות שעולים מספ' יעקב:
ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש איתא במדרש שמע קולן של מלאכי השרת אומרים בא השמש בא השמש ע"ש וי"ל למה נחתו מה"ש לקראו אותה שעה בשם שמש ומה דמיון עשו לו בדבר זה ונ"ל בס"ד דידוע שהשמש אינה הולכת אלא בשלש רוחות שהם מזרח דרום מערב בצורת אות ב' שהיא פתוחה בצפון גם ידוע דחכמה תתייחס לדרום והעושר לצפון וכמ"ש רז"ל הרוצה להחכים ידרים והרוצה להעשיר ילפין וסימנך שלחן בצפון מנורה בדרום גם ידוע היראה תתייחס למערב בסוד שכינה במערב ששם בחי' יראה ואהבה למזרח בסוד ואוהב את יעקב נמצא בעת שבא להר המוריה היה שלם בשלש רוחות דוקא שהיה שלם בחכמה ויראה ואהבה אך העושר המתייחס לצפון היה חסר ממנו כי השיגו אליפז ולקח כל ממונו נמנא אותה שעה היה דוגמת השמש שאין לה מהלך אלא בשלש רוחות וחסר ממנה הצפון כן הוא ולכך באו מלאכי השרת לנחמו שלא יצטער על חסרון העושר המתייחס לצפון וקראוהו שמש לומר שאתה עתה דוגמת השמש כי תהילות לאל אתה שלם במהלך שלש רוחות ובזה יובן מה שדימה הכתוב הצדיקים לשמש דכתיב ואוהביו כצאת השמש בגבורתו כי הצדיקים רובם חסרים העושר ושלמים בשלשה אחרים שהם חכמה ויראה ואהבה והם שמחים בכך דלא אכפת להם על העושר:
ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש בס' קה"י ז"ל בשם ספר הפליאה שיש מלאך אחד שנקרא ברי ומהפך בזכותם של ישראל ובעבור שהרב מזכה את ישראל לכך נקרא רבי בשם המלאך הנקרא ברי עכ"ל והנה האותיות נקראים בספר יצירה בשם אבנים ושני אותיות ראש וסוף יעקב שהם מראשתיו הם י"ב ועם אות רי"ש הממוצע שבתוך אבני המקום שהוא נקרא מורי"ה יהיה בזה צירוף שמו של המלאך הנקרא בר"י שרצה יעקב אע"ה לעשות צירוף שמו של המלאך הנז' לעורר אותו ללמד עליו זכות שהשעה היתה צריכה לכך כי היתה עת צרה ליעקב וז"ש ויקח מאבני המקום פירוש לקח אות מאותיות המקום שנקרא מוריה ולקח אות רי"ש משם בכונה שלו וישם מראשתיו צירף אותו עם ב' אותיות י"ב שהם מראשתיו או יובן בס"ד רצה לעשות עתה צירוף של רבי לכוין בזה על שמות ע"ב ק"ל עם יוד אותיות שעולים מספר רבי בסוד מ"ש רבינו האר"י ז"ל במאמר רז"ל שאמרו כל רבי מא"י וכל רב מבבל כי אותה הלילה הוא היה ישן בהר המוריה שהוא מקום המובחר שבא"י ואח"כ יפרד משם ויצא לחו"ל שהיא מקום הארת רב ואין לה הארת רב"י:
וישכב במקום ההוא נ"ל בס"ד ההוא אותיות אהו"ה שם קדוש הרמוז בר"ת את השמים ואת הארץ ושם זה הוא בדעת של התפארת ששם אחוז יעקב אע"ה ובשכבו שם עשה עליית נשמתו עד מקום השם הזה ולכך ראה מראה הנורא של הסולם והנה ה' נצב עליו:
וידר יעקב נדר לאמר דקדוק תיבת לאמר ידוע ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רז"ל במדרש שוחר טוב יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב אמר ריש לקיש משל לאשה עוברה שהיא מקשה לילד אמרין לה לית אינן ידעין מה נאמר ליך אלא מאן דעני לאימיך בעידן קשיותה יענה יתיך בעידן קשיותיך כך כתיב ביעקב לאל העונה אותי ביום צרתי א"ל דוד לישראל מי שענה יעקב אביכם בעת צרתו יענה אתכם בעת צרתכם הוי יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב עכ"ל והנה יעקב אע"ה אע"פ שהיה בצרה לא היה ראוי מצד עצמו להיות בצרה ועוד גם אחרי היותו בצרה לא היה צריך לתפלה ולנדר כי הבטיחו השי"ת במראה החלום ולמה נדר והתפלל כשהקיץ משנתו אלא כל זה היה לצורך הדורות בניו וזרעו שבעת שיהיו בצרה ונודרים ומתפללים יאמרו להם מי שענה את יעקב אביכם יענה אתכם וז"ש וידר יעקב נדר לא היה צריך לכך אלא כדי לאמר בדורות הבאים מי שענה את אביכם יענה אתכם:
אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה נ"ל בס"ד שם אלהים במילוי יודי"ן עולה ש' והוא דין ואם תחבר עמו מספר די יהיה צירוף שדי שהוא שם השומר את ישראל ומסוגל לשמירה ובפרט לדרך וז"ש אם יהיה אלהים שהוא מספר ש' עם די תיבת עמדי חלקנה לשתים וקרי בה עם די שאז יהיה צירוף שדי ושמרני בדרך הזה ונתן לי לחם לאכול שפע האצילות שהוא נקרא לחם מספר ג' הויו"ת ובגד ללבוש שפע בי"ע שהם כמו בגד לעולם דאצילות ונרמזים באותיות בג"ד כי בריאה עולם ב' ויצירה עולם ג' ועשיה עולם ד' והיה ה' לי לאלהים שיתמתק שם אלהים בשם הוי"ה בסוד יב"ק הרמוז בשם יעקב שהוא חיבור הוי"ה אלהים שעולה יב"ק וכל אשר תתן לי רמז לברכה של כל שנתנה ליעקב כי אצל אברהם בכל ואצל יצחק מכל ואצל יעקב כל עשר עשרנו מעשר כפול אתן מן מן ברכה שלי שהוא חומש:
וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם נ"ל בס"ד רגל כינוי לאשה כמ"ש בזוה"ק פרשת וירא ע"פ רגלי חסידיו ישמור דא אתתיה יע"ש וידוע דיעקב אע"ה כשלקח לאה ורחל שתיהם היו בנות זוגו ולא חטף אחת מהם מחלק עשו והוכחה לזה כי שניהם היו דרים במקום תגבורת הקליפות ואם היתה אחת מהם חלקו של עשו איך נתרצית הקליפה של אותו מקום למוסרה ליעקב אע"ה ואיך היה יכול לעקור אותה ממנה וז"ש וישא יעקב רגליו וישא לשון נשואין שנשא נשים שהם רגליו ר"ל נשותיו בנות זוגו יען כי הלך לקחת אותם מארצה בני קדם ר"ל ארץ שאנשיהם הם כולם בני הקליפה שקדמה לפרי דלכך נקראים בני קדם:
או יובן בס"ד לרמוז כי יעקב אע"ה ברכו אביו בעושר שהוא על השמים וכו' וברכו גביר לאחיך והוא לעת עתה כשיוצא יעקב מבאר שבע לא לקח תיבת גביר כולה אלא רק אותיות גר כי באמת היה גר בארץ נכריה ומן העושר לא לקח אלא רק פך דארז"ל שחזר על פכים קטנים והיינו כי בשכבו בהר המוריה מצא שם פך שמן טמון מששת ימי בראשית ואז ויצוק שמן על ראש המצבה והיה הפך הזה חביב ובכל מקום שהיה הולך היה נושאו עמו והנה סוף אותיות יעקב יש אותיות ג"ר פך ר"ל נשא ולקח אותיות ג"ר ואותיות פ"ך שהם עומדים לרגליו אחר סוף שמו:
ורחל באה עם הצאן אשר לאביה י"ל אשר לאביה לשון יתר דפשיטה הוא לאביה ונ"ל בס"ד כי בזמן קדמון היה דרכם אם יוליד בת יפריש על שמה מצאנו מספר צאן ואלו יולידו ויתרבו עד זמן נשואיה ויהיו סך גדול והם נדוניה שלה וכמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בפרשת שמות גבי בנות יתרו דכתיב צאנם וכתיב הצאן ע"ש ובא הכתוב ללמדנו שהיה לבן צר עין שלא הפריש צאן לבנותיו שאל תחשוב רחל באה עם הצאן שלה שהפריש לה אביה בשביל נדוניה שלה אלא רועה היא כשאר רועים שהולכת עם הצאן אשר לאביה:
וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך י"ל למה הרים קולו בבכיה כי אין זה דרך ארץ לגדול להרים קול בבכיה ונ"ל בס"ד דאמרו רז"ל במדרש למה בכה אלא שראה אנשים מלחשים אלו לאלו מפני שנשקה מה זה בא לחדש לנו דבר ערוה דגדרו אוה"ע עצמן מן ערוה מדור המבול יע"ש ולכן כדי להציל עצמו מן החשד שלא יחשבו שנשק נשיקה של תאות ערוה ח"ו על כן בכה בקול גדול שישמע לאותם העומדין ורואין מרחוק והבכיה הוכחה שאין תאוה רעה אלא זו נשיקה של קרבות דהפונה לבו לתאוה של נאוף לא יבכה אלא יצחק בקלות ראש ואם לא היה מרים קולו איך היה נודע הבכיה להעומדין ורואין מרחוק:
וירץ לקראתו ויחבק לו וינשק לו י"ל תיבת לקראתו לשון יתר ונ"ל בס"ד כי לבן חשב שיש בידו עושר רב קל וחומר מעבד הבית לכך רצה להחניף שבא להזמינו במרוצה גדולה כאדם פחות שבא להזמין אדם גדול והנה יעקב היה עומד וממתין עם הצאן ובודאי בעומדו היו פניו כנגד הצאן לרוח אחת מרוחות העולם ואפשר שנזדמן דביתו של לבן הוא ברוח שאחורי יעקב דאז כשהיה הולך לבן במרוצה לא היה יעקב רואה הריצה שלו כי היא מאחוריו לכך התחכם לבן לרוץ לקראתו דייקא שעיקם הדרך ולא הלך דרך ישר אלא עיקם עצמו והלך בדרך שהוא כנגד פניו של יעקב כדי שיראה יעקב את הריצה שלו מרחוק עד גשתו אליו:
הגידה לי מה משכורתך נ"ל בס"ד מה היתה משכרתך בעירך קודם שבאת לכאן מה היית מרויח ביום בשכרך כדי שאדע לשער שכר עבודתך פה והא דהקפיד לבן לתת לו שכר נ"ל בס"ד ואקדים לפרש תחלה הכתוב לקמן כל אשר אינינו נקוד וטלוא בעזים וחום בכשבים גנוב הוא אתי ויאמר לבן הן לו יהי כדבריך ופירש רש"י הלואי שתחפוץ בכך והדבר יפלא איך לבן שהוא צר עין יודה מאיליו ששכר זה דבר מועט הוא ופרשתי בס"ד ע"פ מעשה במלך שהיה לו אוצר מונח בו תיבות מלאים דינרי זהב וסגורים במסגר ברזל וישם בתוך האוצר שני שומרין ואחד מהם נזדמן בידו מפתח שיוכל לפתוח בו התיבה אך ירא לגנוב מפני חבירו השומר עמו פן יגיד עליו והנה לילה אחת היה ישן על מטתו בתוך האוצר והיה כלי זהב מונח אצל מראשתיו וחבירו נתאוה לגנוב אותו הכלי ויקרב אליו והוא היה ניעור ועשה עצמו ישן ואז גנב חבירו את הכלי וזה לא דבר כלום בבוקר על הכלי היכן הוא ובלילה השנית הביא את המפתח לפתוח התיבה לגנוב משם דינרי זהב א"ל חבירו מה אתה עושה ויאמר לו ואתה מה עשית אתמול בלילה א"ל זה ממון של מלך וזה ממון של הדיוט א"ל מה הפרש יש בגניבה אם מן המלך ואם מן ההדיוט כמו שאתה גנבת גם אני אגנוב שתוק לך נמצא הניחו אתמול לגנוב מאיתו כלי זהב כדי שהוא יגנוב אח"כ כמה דינרים של זהב וכן הענין כאן דארז"ל גזל הגוי חמור מגזל ישראל מפני כי ע"י שהיהודי גונב מן הגוי למטה גורם שהשר של העכו"ם גונב מן שפע הקדושה למעלה מדה כנגד מדה ולכן הסט"א תשמח הרבה אם יגנוב ישראל מן הגוי כדי שגם היא תגנוב מן הקדושה הרבה ולכן לבן שהיה שורש גדול בסט"א היה רוצה ומשתוקק הרבה שיגנוב יעקב אע"ה ממנו איזה דבר כדי שהקליפה שלו תגנוב מן הקדושה למעלה וידוע כי ברית כרותה לשפתים ולכך כששמע לבן שא"ל יעקב אע"ה גנוב הוא איתי שמח שמחה גדולה ואמר הלואי שיהיה כדברך שיהיה איזה דבר גנוב אתך כאשר יצא מפיך עתה ועל כן עתה כשראה לבן שיעקב שהוא סטרא דקדושה בא אל ביתו ורועה צאנו אמר ודאי הוא לא יגנוב ממני כלום ובמה אוכל לו למעלה על כן בחר שיהיה אצלו שומר שכר שמתחייב בגניבה ואבדה אפילו בלא פשיעה והוא אין לו לשלם ויהיה מוכרח לכפור ובזה נמצא הוא גוזל אותי ואז בזה תרויח הקליפה שלי שתגנוב ותגזול למעלה מהקדושה משא"כ אם ישאר אצלי שומר חנם לא יבא לידי חיוב כי שומר חנם פטור מגניבה ואבידה ורק חייב בפשיעה והוא ודאי לא יעשה פשיעה ויזהר בכך ובמה אוכל לו:
הבא את אשתי כי מלאו ימי ואבואה אליה נ"ל בס"ד איש ואשה שזכו שם י"ה בניהם והולידו בן נשלם אות וא"ו והולידו בת נשלם אות ה"א אחרונה ולז"א מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה' השם כולו וז"ש הבא את אשתי בת זוגי כי נעשית אשתי שנשלמו הקדושין וזהו כי מלאו ימי ואבואה אליה קרי בה ואב"א ו"ה אל י"ה כי כונתי בשביל פו"ר להשלים אותיות ו"ה עם י"ה או יובן בס"ד ע"פ מ"ש בסדר עולם רבא לרבי יוסי בן חלפתא דרחל ולאה היו תאומים ונשאו ליעקב בהיותם בנות כ"א שנים ורחל חיתה ל"ו שנים ולאה לא עברה על מ"ה שנה יע"ש נמצא רחל היתה אצל יעקב אע"ה ט"ו שנה כמנין אותיות י"ה לז"א ברוה"ק ואבואה אליה אל י"ה ובזה יובן מ"ש ויתן לו את רחל ביתו לו לאשה תיבת לו שניה יתיר ובזה ניחא כי היא היתה כל שניה ל"ו שנים:
מה זאת עשית לי הלא ברחל עבדתי עמך נ"ל בס"ד שני תרעומות נתרעם עליו הא' שייכה לנפשיות והא' שייכה לגשמיות והוא כי בזה הערמה שהחלפת רחל בלאה ואני לא ידעתי גרמת לי שיהיה בזווג שלי תערובת רחל בלאה כי מחשבתי ברחל ומעשי בלאה וז"ש מה זאת עשית לי הלא ברחל הלא אותיות לאה ר"ל נעשה תערובת לאה ברחל ולכן א"ל עשית לי כי דוקא לגבי דידי הוי תערובת משא"כ לגבי האשה וזו תרעומת שייכה לנפשיות ועוד תרעומת שנית עבדתי עמך ולא לקחתי בחנם ולמה רימיתני:
ויאמר מה אתן לך ויאמר יעקב לא תתן לי מאומה אם תעשה לי את הדבר הזה נ"ל בס"ד מעשה בשליח אחד ת"ח משלוחי ארץ ישראל תוב"ב ההולך לקב"ץ על הגבאו"ת במדינות חו"ל לצורך חכמי א"י כנהוג ובא אל עיר אחת שיש בה עשירים הרבה והמנה שימסרו לו הממונים רשימה אחת בכתב ששם רשום קצבת הנדבה לכל או"א כפי ערכו וילך השליח לקבץ מכל או"א כפי הרשימה שבידו ויבא אצל עשיר אחד ויתבע ממנו ליתן כפי מה שרשום עליו ויאמר לו העשיר קבץ הנדבה כולה מאנשי העיר ותבא אצלי באחרונה וכן עשה ואחר שבא אצלו א"ל העשיר אלו המעות שאתה מקבץ בשביל מה א"ל בשביל פרנסת החכמים היושבים בא"י א"ל העשיר ובמה נחשב הנאת עוה"ז שהוא הבל וריק כמ"ש קהלת כדי שאתה מסכן עצמך בדרכים למצוא מעות בעבור הנאת עוה"ז א"ל השליח לא בשביל עוה"ז אני מבקש אלא בשביל עוה"ב דע"י שתהיה פרנסה מצויה לחכמים בעוה"ז הם יכולים לעסוק בתורה אשר בה קונים את עוה"ב א"ל העשיר א"כ למה לך לטרוח כולי האי הלא אני יש לי חלק בעוה"ב כאשר העיד התנא כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב תן בידי כל הנדבה שקבצת מאנשי העיר ובסך זה עם הסך הקצוב עלי אמכור לך עשרה למאה מחלק שיש לי בעוה"ב וזה יותר טוב לכם מאם תקחו המעות ותקנו בהם אכילה ושתיה ובכח אכילה ושתיה תעסקו בתורה וע"י עסק התורה תקנו חלק יותר בעוה"ב ראה כמה חילופים יש בזה והא דידי עדיף שאתם קונים מעתה ומעכשיו במעות אלו חלק עוה"ב אשר אתם מבקשים א"ל השליח זה הדרך שאתה אומר היה טוב אם היינו יודעים בבירור שחלק עוה"ב שלך עודנו שלך אך שמא אתה חייב כנגדו ויותר להקב"ה כי חלקך הוא ממושכן כנגד כמה חובות שאתה חייב להקב"ה וכמ"ש התנא עצמו באבות החנות פתוחה והחנוני מקיף והפנקס פתוח והיד כותבת וכל הרוצה ללות יבא וילוה וכו' והדין דין אמת והכל מתוקן לסעודה הרי כמו שאתה מביא טעם לדבריך מדברי התנא כן אני מביא מדברי התנא וא"כ מי יודיע כמה לוית מהקב"ה על חלק עוה"ב ושמא אתה חייב יותר מחלקך וכבר כליא קרנא ע"כ לא נוכל לקנות ממך חלקך בעוה"ב כי אינו ברור בידך ויבוש העשיר וינצחהו השליח בדברים אלו ע"כ:
והנה ידוע מ"ש במפרשים ז"ל תיבת מה כינוי לעוה"ב דכתיב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך גם ידוע מ"ש במ"א כי מ"ם פתוחה רומזת לעוה"ז והיינו ע"פ מ"ש הרב ספר הברית ח"א מאמר ט' פ"ד בשם ספר שערי השמים דכדור הארץ בצד קוטב הצפוני יש לו נקב גדול וחור רחב כמה וכמה פרסאות ודרך שם נכנסים מי אוקינוס אל תוכו בקרב הארץ בחלל הגדול אשר בבטן האדמה והוא נוקבא דתהומא רבא וכתב הרב ז"ל שבזה מובן כונת רז"ל באומרם שצפון העולם פתוח וכו' ע"ש נמצא לפ"ז העולם רומז לצורת מ"ם פתוחה שבצד הצפון של אות מ"ם יש נקב וחור אחד וכן העולם בקוטב הצפוני יש לו נקב וחור רחב הנקרא נוקבא דתהומא רבא ובזה יובן בס"ד הכתוב כאן דאמר לבן מה אתן לך כי היה כילי וצר עין וחביב עליו ממון עוה"ז כנפשו ובא לדבר בדברי אותו העשיר באומרו אתה כל טרחך בעוה"ז כדי לקנות חלק יותר בעוה"ב א"כ למה תקח ממני ממון כדי שתכין בו חלק עוה"ב יותר טוב שאני אתן לך בממון זה שאתה רוצה ליקח ממני את חלק עוה"ב שלי וזהו מה הוא חלק עוה"ב אתן לך והשיב לו יעקב אע"ה לא תתן לי מאומה תחלק תיבת מאומה לשלש חלקים וקרי בה מ' א"ו מ"ה כלומר איני רוצה ממך לא מ' שהיא עוה"ז ולא מ"ה עוה"ב שיש לך כי אין אני רוצה ליקח ממך גם ממון של עוה"ז אלא רק אם תעשה לי הדבר הזה אשובה ארעה צאנך אשמור וכו' והיינו שאקח מן הברכה של פירות הצאן שבאה לי מאיתו יתברך אבל ממונך שבעין שיש לך בעוה"ז או אם יש לך חלק בעוה"ב כאשר חשבת לא אקח מכל זה כלום:
ויקח לו יעקב מקל לבנה י"ל למה עשה כן שנראה במרמה ח"ו עושה הדבר והיה לו להניח הדבר שיהיה בידי שמים מאיליו ונ"ל בס"ד כי יעקב אע"ה ראה ברוה"ק שתלד הצאן עקודים נקודים וטלואים כאשר היה אח"כ וזה מוכרח להיות מאיליו בנס לכך עשה המקלות כדי שיהיה הנס קרוב לטבע שאין רצונו להנות ממעשה נסים:
וישמע את דברי בני לבן לאמר לקח יעקב את כל אשר לאבינו וכו' י"ל איך יאמרו דבר שקר דאביהם עדיין יש לו צאן וקנין הרבה ואיך יעקב לקח הכל ונ"ל בס"ד כל אדם יש לו קרן בידו להרויח ממנו אך יש קרן שלו הוא ממון ויש קרן שלו הוא שכל שמרויח ע"י חריפות שכלו במרמות ותחבולות וכיוצא וידוע כי לבן נקרא רמאי בפי כל העולם כי שכלו היה הקרן שלו שסומך עליו להרויח בו אבל על ממונו שבעין אין לו סמך כלל כי אם רק שכלו שבו מוליד ערמות ותחבולות וכל דבר עסק שיעשה לא יערב לו אם לא יעשה בו מרמה ותחבולה וכמ"ש המפרשים ע"פ לא יעשה כן במקומינו ולז"א לקח יעקב כל אשר לאבינו ר"ל הקרן שלו שהוא סומך עליו שהוא שכל הרמאות לקח אותו כולו ולא נשאר אצל לבן אפילו כל דהו ומזה הקרן אשר לאבינו עשה יעקב את כל הכבוד הזה או יובן אומרם כל אשר לאבינו כי השכל הוא ג' אותיות ור"ל שלקח שני שלישים של השכל כנגד אותיות כל דשכל ואמרו כן על אותיות כל דשכל מפני שראו ע"פ מזלם דיעקב אע"ה ברכתו היתה כל לכך אמרו ודאי גבר על כל דשכל של אביהם ולקח אותם ונשאר לבן על שליש והוא עשה לו את כל הכבוד הזה או יובן ר"ל שגנב את לב אביהם כמ"ש ויגנוב את לב לבן הארמי ואותיות לב הם בראש שם לבן מאשר בהפוך אתוון מראש ומספר לב עולה מספר כבוד נמצא זה הלב שגנב עשאו כבוד: