ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר נ"ל בס"ד שיש י"ב צרופים בשם הוי"ה וכל חודש שולט בו צירוף אחר וכן נמי יש י"ב צרופים בשם אהי"ה ובכל חודש שולט צירוף אחר וצירוף השולט בחודש אלול הוא צירוף ההי"א גם ידוע מה שנבחר חודש אלול לסליחות ותחנונים ובקשת רחמים דלכן נקרא חודש רחמים היינו מפני שבו עלה מרע"ה למרום להוריד לוחות שניות ועשה בהם תפילות בעד ישראל ונתקבלו ברצון שסלח להם ונתרצה להם בלוחות שניות ולכן מרוב קדושתו של מרע"ה פתח באותו החודש שערי רחמים שיהיו פתוחים גם לדורות הבאים שיתפללו בחודש זה ותקובל ברצון תפלתם ותחנתם וז"ש ואתחנן אל ה' בעת ההיא ר"ל בעת ששולט בו צרוף של ההי"א מי"ב צרופי אהיה שהוא חודש אלול כדי לאמר לדורות הבאים שגם הם יעשו תחינות בחודש הזה ויתקבלו ברצון ולז"א בפרשה זו ואתנפל לפני ה' בראשנה ארבעים יום וארבעים לילה וכו' וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא ר"ל גם בפעם ששולט בו צירוף ההי"א שהוא חודש אלול שבו היו ימים האחרונים שעליתי למרום שמע אלי:
ובמדרש איתא תקט"ו תפילות התפלל מרע"ה כמנין ואתחנן ונ"ל בס"ד טעם למספר זה שהוא מספר שם יג"ל פז"ק במילואו שעולה תקט"ו והוא ביסוד לכך הוא מספר אי"ש צדי"ק וכל התפילות מתקבצים ביסוד לכן התפלל תקט"ו תפילות ובזה יובן בס"ד מ"ש מרע"ה לישראל אנכי עומד בין ה' ובינכם בעת ההיא להגיד לכם את דבר ה' והוא הפרש שיש בין מספר שם הוי"ה ובין מספר שם ישראל הוא תקט"ו שהוא מספר שם יג"ל פז"ק הנז' במילואו וכמספר איש צדיק וידוע כי מרע"ה היה בחי' יסוד דחכמה גם תורה שבכתב היא מאור יסוד דחכמה לכך נתנה על ידו וז"ש אנכי עומד במספר שיש בין ה' ובינכם כדי להגיד לכם את דבר ה' דייקא שהיא תורה שבכתב:
או יובן ע"פ מ"ש רז"ל אין עמידה אלא תפלה שנאמר ויעמוד פנחס ויתפלל ולפי האמור שהתפלל תקט"ו תפלות כמנין שיש בין מספר שם הוי"ה ובין מספר ישראל לז"א אנכי עומד בתפלה בין ה' ובינכם ר"ל כמנין שיש בין מספר שם הוי"ה ובינכם שהוא שם ישראל והוא מספר תפלה:
או יובן אנכי עומד בין ה' ובינכם כי שם הוי"ה ככתיבתו וקריאתו עולה צ"א והפרש שיש בין מספר צ"א למספר ישראל הוא מספר ת"ן כמנין משה במילואו כזה מ"ם שי"ן ה"ה שעולה ת"ן רמז שהוא הראוי להיות אמצעי בין השי"ת ובין ישראל לכך נרמז שמו במספר האמצעי שיש בין מספר שמו י"ת ובין מספר שם ישראל ולז"א אנכי עומד בין ה' וביניכם שיש רמז לשמי בין הבינים וזה הוכחה כי אני הוא הראוי ומוכן להיות אמצעי בין ה' ובינכם להגיד לכם את דבר ה':
אתה החלות להראות את עבדך וכו' נ"ל בס"ד ע"פ המדרש בפרשת ויקרא א"ר חנינא אית אריס דחכים למשאל ואית אריס דלא חכים למשאל וכו' ע"ש באורך וכן כאן אצל מרע"ה אע"פ שהיה מצטער מאד על שמנעו השי"ת ליכנס לא"י הנה בעת תפלתו על הדבר הזה לא הראה עצמו בצער ודאגה אלא עשה כאריס טב שהתחיל לספר בשבחו של המקום ב"ה ועוד הראה בזה את כבודו ואת גדלו אשר גדלו השי"ת וכבדו והשליטו ולז"א אתה החלות וכו' והיה מזכיר והולך ואמר לישראל אע"פ שאני עשיתי כאריס טב דחכים למשאל עכ"ז מחמת שנתעבר ה' בי למענכם לכך לא שמע אני ויאמר ה' אלי הן אמת דרב לך שזכית לכל המראה הגדול הזה ומן הראוי שאעשה בקשתך אך עכ"ז בבקשה ממך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה ועכ"ז לא אשיבך ריקם לגמרי אלא אשמע חצי תפלתך שאמרת ואראה את הארץ הטובה ורק של אעברה נא לא אשמע לך ולכן עלה ראש הפסגה וכו' וראה בעיניך בדרך נס את כל הארץ ורק לא תעבור את הירדן הזה:
או יובן בס"ד ע"פ מ"ש בזוה"ק פ' בשלח דף נ"ד ע"א באותיות שמו של מרע"ה מ"ם פתיחה סוד בינה שי"ן סוד אבהתא שהם חג"ת ואות ה"א ה"ס מלכות ע"ש וידוע כי א"י היא סוד אות ה"א שהיא מלכות וז"ש אתה החלות להראות את עבדך ר"ל ה"א שה"ס מלכות חלותה להראות את עבדך וכמ"ש בזוה"ק כד נפק לעלמא אנהרא ה' באנפוי וביתא אתמלייא מזיויתיה את גדלך רמז לאות ש' ואת ידך החזקה רמז לאות מ"ם דמשם מתערין שכ"ה דינים כנז' שם לכן אעברה נא ואראה את הארץ הטובה שהיא סוד ה"א שהיא מלכות:
או יובן בס"ד ע"פ מ"ש רז"ל בפ' בראשית ברא אלהים בשביל משה שנקרא ראשית ברא הקב"ה שמים וארץ נמצא מרע"ה נרמז כבודו בהתחלת התורה בתיבת בראשית וז"ש אתה החלות בתורה להראות לבאי עולם את כבוד עבדך ומפרש היכן היה זה ואמר את גדלך ואת ידך החזקה שהוא בריאת העולם בששת ימי בראשית ששם רמזת על כבודי ולכן אחר כל הכבוד הזה שכבדתני לברא שמים וארץ בעבורי אז בדין הוא שאעברה נא ואראה את הארץ הטובה כיון שהכל נברא בשבילי ובשלי אני נכנס:
ויאמר ה' אלי רב לך נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל בסוד הכתוב הנה ה' רוכב על ע"ב ק"ל דהארה של חו"ל הוא מספר שמות ע"ב ק"ל שהוא מספר רב וז"ס כל רב מבבל והארת ארץ ישראל היא בתוספת עשרה עוד ולכן היא הארת רבי וז"ס כל רבי מא"י ע"כ ונראה לרמוז בשם מרע"ה נרמז שלא יכנס לא"י ששם הארת רב"י אלא ישאר בחו"ל ששם הארת רב יען כי מילוי משה כזה מ"ם שי"ן ה"א עולה ק"א והוא נכפל שמו משה משה הרי מלוי שלו מספר רב וז"ש ויאמר ה' אלי רב לך ר"ל הארת רב של חו"ל לך ולא הארת רבי של א"י שהיא תוספת יו"ד ולכן אל תוסף דבר אלי עוד תיבת אלי קרי בה אל יו"ד שה"ס הארת א"י כי כן הרמז הזה נרמז בשמך הטוב:
ובאופן אחר נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש הגאון תפארת הגרשוני ז"ל בפרשת בשלח דמרע"ה חי ק"ך שנה לפי שהיה כהן ונתן לו הקב"ה תרומה מימי עולם שהם שיתא אלפי שנה תרי ממאה עולה ק"ך שנים כי דין תרומה הוא אחד מחמשים דהיינו בינוני נותן אחד מחמשים ע"ש והנה על זה י"ל א"כ הוא אין לו חיים יותר מן ק"ך שנים ומה הענישו בהבאת הסלע הא בלא"ה אין לו חיים עוד שיביא את העם הזה דק"ך שנה שלו נשלמו בסוף הארבעים שנה שכלו מתי מדבר שאז הגיע כניסתם של ישראל לארץ וקודם זה לא הוה אפשר שיכנסו ונראה לתרץ כי הן אמת תרומה אחד מחמשים אך זו מדהבינונית אבל עין יפה אחד מארבעים ואם היה מדבר עם הסלע שאז היה הנס נעשה יפה יותר היה נוהג עמו בעין יפה לתת לו אחד מארבעים ואז מגיע לו ק"ן שנים אך כיון שהכה את הסלע שלא נעשה הנס יפה לא נהג עמו בעין יפה אלא בינונית שעולה לו ק"ך שנים ולכן לא נשאר לו זמן בעולם כדי שיכניס את ישראל לארץ והנה רב נדרש על כהן כי רב נדרש לשון רוממות וגדונה וגבי כהן כתיב וקדשתו לברך ראשון ולטול מנה יפה ראשון וכו' ובזה פרשתי מ"ש קרח למשה ואהרן רב לכם כי מרע"ה נעשה כהן בשבעת ימי מלואים ששמש בכהונה גדולה ואחריו אהרן הוא כה"ג וז"ש ויאמר ה' אלי רב לך ר"ל דין כהן שהוא רב יש לך שצריך ליקח תרומה גדולה שהוא אחד מחמשים ולא יגיע לך בזה יותר מן ק"ך שנה ואין לך זמן עוד בעולם שתכניס את ישראל לארץ כדי שלא אטעון עכ"פ תנהוג בעין יפה שיגיע לי ק"ן שנה ואז יש לי זמן עוד בעולם לכן אמר לי אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה לבקש תרומה במדת עין יפה ונרמז זה בתיבת אלי שהוא א' לי כלומר אחד מ' לי שהוא ארבעים וכל זה היה לי בעבורכם וסיבתכם בענין הסלע:
אעברה נא ואראה את הארץ הטובה נ"ל בס"ד דהגזרה היתה לכן לא תביאו את הקהל הזה וביקש שיעביר אותיות נא מן תיבות לכן לא ואז ישאר אותיות לכל ויהיה הדבר לכל תביאו את הקהל ואפשר נמי שלא יתבטלו אותיות נא לגמרי אלא יהיו נקראים כך לכל תביאו נא את הקהל והכונה לכל אפילו אותם הגרים שעלו עם ישראל שהם ניצוצותיו של מרע"ה:
ונשב בגיא מול בית פעור נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש בס' הכונות באמירת י"א סימני הקטורת בכל יום שלשה פעמים שתים בשחרית ואחת במנחה כדי לסלק את י"א האורות מתוך הקליפות וישארו מתים ולכך מעלתם נשגבה מאד ע"ש וז"ש ונשב בגיא חלק התיבה לשתים וקרי בה בג' י"א ר"ל בשלושה פעמים י"א סמני הקטורת בכל יום ובזה מול בית פעור מול לשון כריתה לבית פעור הקליפה או הכונה כנגד בית פעור שאומרים ג"פ כדי שלא ינקו הקליפות מן השפע היורד לעולמות ע"י התפילות:
ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי לעשות כן בקרב הארץ נ"ל בס"ד הכונה אני למדתי כאשר צוני ולא עכבתי אצלי דבר אחד להתפאר בו לעצמי ולכן ראוי שגם אתם תעשו כן בקרב הארץ שכל אחד ילמד לאחרים כל מה שהוא יודיע:
ובאופן אחר נ"ל בס"ד אומרו לעשות כן בקרב הארץ כי במלוי אותיות ארץ כזה אל"ף רי"ש צד"י יש בהם מספר דלת והיינו כי התורה נקראת בשם ארץ כמ"ש רז"ל ע"פ ואת הארץ כי נעמה וכן אמר ארוכה מארץ מדה ונרמז בקרב השם זה שלה מספר דלת לרמוז אם יהיה לימוד התורה שלומד בפיו מחובר במוחו ששם המחשבה שבראש שהוא למעלה וגם מחובר בלב שהוא למטה מן הפה אז לא יהיה הלימוד כבד על האדם ואם אין יכבד עליו מאד ולא יתקיים בו והוא כטבע הדלת שמחובר בציר למעלה ולמטה אז לא תכבד פתיחתו וסגירתו על האדם משא"כ אם אינו מחובר למעלה ולמטה יהיה כבד טלטולו ויגיעתו על האדם מאד ועוד נרמז במספר אותיות דלת שהוא מספר ארבעה רמז שיטרח האדם בלימוד ד' חלקי התורה שהם פרד"ס גם נרמז בדלת לשון דלות שיראה עצמו דל כי אין התורה מתקיימת בגאוה וז"ש לעשות כן בקרב הארץ ר"ל במה שנרמז בקרב אותיות הארץ שהוא מספר דל"ת וכמו שרמזנו בכל הנז"ל:
ותקרבון ותעמדון תחת ההר נ"ל בס"ד כי ישראל בקבלת התורה זכו לתואר איש באמת והיינו כי הצדיק נקרא בשם איש כי ע"י עסק התורה מיחד שם הוי"ה שהוא סוד תפארת עם שם אדני שה"ס מלכות ע"י שם שדי שהוא בחינת היסוד המחברם ולכן נקרא איש ר"ת ג' שמות הנז' שהם שם הוי"ה ושם שד"י ושם אדני והנה תואר זה של איש נרמז במלוי אותיות הר שהם ה"א רי"ש דהמלוי שהוא תחת הפשוט הוא אותיות איש וז"ש ותקרבון ותעמדון תחת ההר ר"ל בתואר איש הרמוז תחת אותיות הר במילואם:
ושמרתם ועשתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים וכו' ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה י"ל איך תהיה ניכרת לעיני העמים והלא אין להם מגע בה ומשפטים בל ידעום ועוד איך יודו רק שישראל הם עם חכם ונבון והלא גם אתם נמצא ספרי חכמה הרבה ואיך יודו ביתרון ישראל עליהם ונ"ל בס"ד כי תורתינו הקדושה הגם שהיא חמשה חומשים אשר ישא אותם האדם בחיקו הנה היא רחבה מיני ים שכל קיץ וקיץ גנוז בו תלי תלים ומה שתמצא בה סיפור מעשים ותולדות בני אדם בכל אלה רמוז עניינים יקרים גדולים עד אין חקר ד"מ פסוק תמנע היתה פלגש שהוא חמש תיבות רמוז בו דברים אשר לא יכילום אלף קנטרסין ופרשת ואלה המלכים בה רמוזים סודות עמוקים רבו מספר ומצינו על פרשת בלעם שהיא דף וחצי בתורה אמר רבינו האר"י ז"ל לתלמידיו שלא יספיק להם שמונים שנה ללמדם מה שרמוז בפרשה זו וכאלה רבות מראש התורה ועד סופה ומצינו כמה הלכות שלא נרמזו בתורה אלא ביתרון אות או חסרון אות וי"ג מידות שהתורה נדרשת בהם רבו פרטיהם עד אין מספר ואפילו על דברי הימים אמרו בגמרא בין אצל לאצל טעינו כמה גמלי דדרשה באופן שדברי תורתינו הקדושה הם מלות קצרים וגנוז בתוכם עניינים רבים שאפילו חכמות חצניות בדברים גשמיים נרמזו בתורה וכמ"ש בן בג בג הפוך בה והפוך בה דכולה בה וכמ"ש במדרש שפלסוף אחד רצה לידע נחש לכמה מוליד וטרח כמה שנים עד שידע שעיבורו הוא שבעה שנים וכששאל דבר זה מן החכמים השיב רבי יהושע תכף ומיד שעיבור נחש שבעה שנים וא"ל מנין לך א"ל מן התורה כך נראה לנו כי נאמר בנחש ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה אם מבהמה נתקלל מחיה לא כ"ש ומה ת"ל מכל חית השדה אלא לומר לך כשם שנתקללה הבהמה מחיה אחד לשבע ומאי ניהו חמור מחתול או חמור מכלב שזה עבורו י"ב חודש וזה חמשים יום דשבע פעמים חמשים הם שנות הלבנה כן הנחש נתקלל מבהמה טמאה אחת לשבע שזו עבורה שנה והוא שבע שנים התחיל איתו פלסוף מכה ראשו בכותל מרוב צערו אמר כל מה שעמלתי בשבע שנים בא זה והושיט לי בקנה אחד וכנז' במדרש וכיוצא בזה תקיש לכמה דברים אחרים על כן אמר דכולא בה וכל זה אינו נמצא אלא רק בתורה אבל אוה"ע כל ספרי חכמות שבידם הם מספרים דברים גלויים כמו שהן ואין בתוכם דברים ועניינים שונים כתורתינו שכל תיבה ותיבה היא אוצר גדול עצום ורב שיש לכל דבר ודבר הכתוב כמה וכמה פנים ועל זה יודו חכמי האומות ביתרון תורתינו הקדושה על ספרי חכמות שלהם וגם יודו בחכמת ישראל העוסקים בה שיש לאל ידם להוציא מכל תיבה ותיבה עניינים שונים ויכולת זו אין נמצאת איתם ולז"א כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים כלומר שהם רואים שדבריה אינם כפשוטם אלא הם דברי חכמה ובינה אשר בכל דבר ודבר הכתוב בה יכיל בקרבו אלף אלפים דברים בעניינים שונים ולכן ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה המתעסקים בתורה הזאת כי רק להם יש להם חכמה ובינה לפתוח אוצרות ובתי גניזה של התורה להוציא מכל דבר ודבר עניינים שונים ודברים רבים:
ובזה יובן בס"ד מאמר הש"ס בבתרא דף נ"ח באחד שהיה לו עשרה בנים וצוה בשעת מותו שכל נכסיו לחד ברא ולא פירש מי הוא ודן רבי בנאה דין זה ע"פ אומדנא זו באומרו להם שילכו כולם לחבוט קבר אביהם במקלות והתשעה הלכו וחבטו ואחד לא רצה לבזות אביו לחבטו ודן רבי בנאה שהוא יקח כל הנכסים דעליו היתה הצוואה ואלו התשעה הלכו והלשינו על רבי בנאה אצל הממשלה שיש אחד ביהודים מוציא ממון מזה לזה בלי עדים ובלתי בירור והביאו את רבי בנאה וחבשוהו והלכה אשתו וצעקה בקובלנא אצל הממשלה באומרה עבד אחד היה לי חתכו ראשו והפשיטו עורו ואכלו בשרו ועתה שואבים בו מים ומשקים לבני הישיבה ואין נותנים לי דמיו ולא ידעו השופטים מאי קאמרה אמרו נביא את חכם היהודים שהוא חבוש כאן אולי הוא יוכל לפרש דבריה וקראוהו ותכף אמר להם כונתה לומר תיש היה לה וגזלוהו ואכלו בשרו ועשו עורו חמת ושואבין בו מים אז אמרו מאחר שהוא חכם כ"כ ניתן לו רשות לצאת מבית האסורין ולישב בשער המשפט וידין את דיני העיר ע"ש והמאמר מוקשה לפי פשוטו הלא הם חבשוהו על אשר מסר הנכסים בלא ראיה ובלא עדים ואיך ניצול מקולבנא זו על אשר מצאו בו דבר חכמה לפרש דברי האשה שהיו סתומים בעיניהם דאם הוא חכם אינו נביא ובמה ידע שהאב צוה לחד ברא על אותו הבן וכפי האמור מובן היטב כי הם יודעים שיש חכמה גדולה אצל ישראל לפרש דברים הסתומים כי זאת התורה שבידם כך הוא עניינה ודרכה והם עוסקים בה להוציא דברים מאוצרותיה ויבינו דבר מתוך דבר אך ודאי חכמה זו אינה מצויה אצל כל איש ישראל כי אם רק אצל החכמים הגדולים שבהם ולא כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול לכך בעת שקבלו עליו אצלם בדבר זה אמרו אם הוא חכם גדול ודאי דקדק בשתי מילות אלו דקדוק שממנו הוציא הדין שכונתו של המצוה על זה הבן כי חכמה זו היא מצויה אצל חכמי ישראל ובזה הוא עסקם ומלאכתם אך לא כל אחד יוכל לומר שיש לו יד בחכמה זו ועל כן חבשוהו עד שיעשו לו הבחנה לבדקו מצד חכמתו וכאשר בא לפניהם קובלנא של האשה שהם לא ידעו לפרש דבריה אז הביאוהו לראות אם יוכל לפרש דברים הסתומים במהרה וכשראו שתכף ומיד הבין לפרש כונתה אז נתברר אצלם שהוא מגדולי החכמים שיש להם יד בחכמה זו להבין הסתומות וא"כ ודאי גם באותו הדין נתגלה לו הסתום שבו ודן הדין ע"פ האמת ואז פטרוהו ונתנו לו רשות לדון בשער המשפט והוא הדבר אשר דבר הכתוב כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים וכו' ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה:
ברם עדיין צ"ל למה תלה החכמה הזאת בשמירה ועשיה של התורה שהקדים לומר ושמרתם ועשיתם ונ"ל בס"ד כי בשכל שבאדם יש חלק טוב וחלק רע וזהו ענין יצה"ט ויצה"ר שיש באדם והצדיק ע"י עסקו בתורה ובמצות מגביר חלק הטוב שבשכלו על חלק הרע ואז יהיה מכוין בשכלו ע"פ האמת והצדק כי חלק הרע שבשכל הוא מחשיך עיניו של אדם שיביט חוץ מן האמת ולכן הבינוני הוא פעם כך ופעם כך אבל הרשע גובר בו חלק הרע שבשכל ומטעהו ואינו יכול לראות דבר שלם כי אם חסר:
ובזה מובן מאמר רז"ל בפסוק ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים אתה מוצא כשבקש שלמה לבנות בהמ"ק שלח אצל פרעה וא"ל שלח לי אומנין בשכרן שאני רוצה לבנות בהמ"ק מה עשה כנס את כל האצטרוגלין שלו וצפו בבני אדם שהם עתידין למות באותה שנה ושלחן וכשבאו אצל שלמה הע"ה צפה ברוה"ק שהם מתים באותה שנה ונתן להם תכריכין ושלחן ושלח לו לא היה לך תכריכין לקבור את מיתיך הרי לך הן ותכריכיהן ע"כ והקשה הרב מהר"א קונקי ז"ל באם הילד חדא היכן מצינו בזה שגדלה חכמתו מחכמתם והלא מן שטח הדברים מובן ששוים הם שהם צפו בכך והוא צפה ג"כ בכך ועוד מה ראה לעשות להם תכריכין אם כונתו כדי שיודיעוהו שהוא ידע שאלו ימותו באותה שנה די לו לשלחם בדברים שבע"פ לאמר לו המבלי אין קברים במצרים שלחתם לקברם בירושלים הא לך בחזרה וקבור אותם בארציך והרב ז"ל האריך בזה שם יע"ש וכפי האמור נראה לישב שפיר המאמר הנז' והוא כי חכמי מצרים שגובר בהם חלק הרע שבשכלם והם משתמשין בו אין יכולים לראות בשכלם ראיה שלימה והיו חסרים שתים באותה ראיה שצפו באותם בני אומנין הא' שלא נתברר אצלם שכולם ימותו מיתה של קבורה אלא אפשר שימצא בהם שיקרה להם אותה שנה סמוי עינים או צרעת דאלו ג"כ חשובין מתים על כן ודאי כשראו שאותם אומנין ימותו באותה שנה הגידו לפרעה דאינו ברור אצלם שימותו מיתה של קבורה אלא אפשר שיהיה בהם מיתה של צרעת או של סמוי עיניים באותה שנה כי דבר זה הוא בספק אצלם וזה חסרון אחד שהם עצמם מרגישים בו ועוד היה להם חסרון שני שאינם יודעים אמתי אלו ימותו אם בתחלת אותה שנה או באמצעה או בסופה אמנם שלמה הע"ה שראה ראיה זו ברוה"ק שהיא בחלק הטוב שבשכלו הנה הוא ראה ראיה שלימה שידע דאלו כולם ימותו מיתה של קבורה שצריך להם תכריכין וידע ג"כ דמיתתם קרובה בתוך אותו החודש והנה הם עומדין על פרק הנסיעה שצריך להכין להם תכריכין לכך התחכם להודיעו שהוא ידע באותם השתים שחסרו מחכמי מצרים עשה לכל או"א מהם תכריכין ומיהר לשלחם אליו להודיע שכל אלו ימותו מיתה של קבורה והם עומדים על פרק הנסיעה ושלחם במהרה לקוברם במצרים ולז"א ותרב חכמת שלמה:
וז"ש ראה למדתי אתכם חוקים וכו' לעשות כן בקרב הארץ כלומר כדי שגם אתם תעשו כמוני להעמיד תלמידים הרבה שעי"כ תתחכמו יותר וכמ"ש ומתלמדי יותר מכולם אך דעו וראו כי אין השגה שלמה לאדם בחכמה ע"י הלימוד לבדו שאם יהיה ביד האדם תלמוד וחסר מן המעשים אז גובר בשכלו חלק הרע ולא יראה בשכלו ובינתו ראיה אמיתית ושלימה אלא ראיה חסרה ומוטעת ולכן עצתי היא ושמרתם ועשיתם את חלק המעשה שהוא קיום המצות שבתורה יען כי על ידי קיום חלק המעשה שבתורה תהיה התורה עצמה חכמתכם ובינתכם ר"ל גוף התורה עצמה שהוא עסק הלימוד שלה חכמתכם ובינתכם ניכרים לעיני העמים בראותם שאתם רואין ע"י עסק התורה ראיה שלימה ומבוררת ואז יכירו בחסרונם ויודו ויאמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה בראותם הם כל מה שיתחכמו יראו דבר חסר ואתם כל דברי חכמה שתוציאו מדברי התורה הם שלמים שאין חסרים כלום ונראה לרמוז בס"ד מה שקורין אותם הגוי הגדול דידוע הגודל רומז לישראל ושאר אצבעות לאוה"ע וכמו שהגודל מובדל משאר אצבעות כן ישראל כתיב בהו הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב ולכן קורין אותם הגוי הגדול אותיות הגודל כי נאה ויאה הדמיון הזה של הגודל להם: