ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק דקדוק הכפל ידוע ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל דיצחק אע"ה כשנולד באה לו נפש מסטרא דנוקבא לכן אמר והנה בן לשרה אשתך שייחסו לשרה הנקבה ולא לאברהם שהוא דכורא ולכן לא היה ראוי להוליד ולכן לא נולדה בת זוגו אך בעת העקדה פרחה נשמתו ובאה לו ע"י אברהם אע"ה נשמה מסטרא דדכורא ואז ראוי להוליד ולכך אותו עת נולדה בת זוגו שהיא רבקה כמ"ש ויהי אחר הדברים האלה ויוגד לאברהם לאמר וכו' ובתואל ילד את רבקה וכו' ובזה פירשו גורי האר"י ז"ל מהיכן יצא הדבר מהר המוריה יצא הדבר ע"ש ובזה פרשתי בס"ד רמז נכון בפרשה הקודמת בפסוק ותאמר אל העבד מי האיש הלזה ההלך בשדה לקראתנו ויאמר העבד הוא אדוני ותקח הצעיף ותתכס והיינו דידוע כי נשמה שהיא מסטרא דדכורא היא מן אות יו"ד דשמא קדישא או מן אות וא"ו כי שניהם סוד דכורא אבל נשמה מסטרא דנוקבא היא מן אות ה"א ראשונה או ה"א אחרונה דשמא קדישא שהם סוד נוקבא והנה רבקה אותה שעה נצצה בה רוה"ק וידעה שזה בעלה אך ראתה אותו כמו שהיה בתחילת לידתו שהיה לו נשמה מסטרא דנוקבא ומן השמים היתה זאת כדי שתשאל וישיב לה אליעזר איך השי"ת הטיב חסדו עמו לעת עתה ולז"א מי האיש ה"א לזה חלק תיבת הלזה לשתים וקרי בה ה' לזה כלומר אני נקבה וגם לזה יש ה"א שהוא סטרא דנוקבא וא"כ מי האיש דאיך יבואו הבנים אם לא יש איש ואשה וכאן שנינו נקבות והשיב לה הוא אדוני כלומר ראיה זו שאת רואה היא היתה בראשונה אך לעת עתה הוא אדוני נעשה אדוני מסטרא דדכורא שיתייחס לאדוני אברהם ואז ותקח הצעיף הרומז לאור מקיף שנותן לה הזכר לנקבה בראשונה כי עתה ידעה שהוא זכר שראוי הוא לתת אור מקיף ובזה מובן בס"ד הכתוב כאן ואלה תולדות יצחק בן אברהם כי תולדות אלו באו מן יצחק אשר מתייחס לאברהם כי תחילתו היתה מתייחס לשרה כמ"ש והנה בן לשרה אשתך ולכך לא היה ראוי להוליד תולדות אלו יען כי אחר שנולד יצחק הנה עוד הפעם מחדש אברהם הוליד את יצחק והוא בזמן העקידה שהמשיך לו נשמה מסטרא דדכורא ונמצא כאלו ילדו פעם שנית מחדש:
ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו דקדוק של תיבת לנכח ידוע וכבר נרגשו בזה חז"ל בגמרא ונ"ל בס"ד דרמז הכתוב כאן ב' זכיות של אברהם אע"ה אשר בקש יצחק אע"ה עתה להיות לו מהם עזר בתפילתו על הריון אשתו ששתי זכיות אלו רמוזים בשם רבקה והם האחד זכות הבקר אשר רץ אברהם לעשותו לכבוד האורחים דכתיב ואל בן הבקר רץ אברהם וארז"ל מצוה שמרה הקב"ה לזרעו והב' זריזותו בבוקר לקיים מצות העקידה דכתיב וישכם אברהם בבקר וארז"ל בעבור מצוה זו ניצולו זרע ישראל מבלעם ושני זכיות אלו רמוזים בשם רבקה כי רבקה בהפוך אתוון הוא הבקר גם רבקה אותיות הבקר וז"ש ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו ר"ל ע"י זכיות שהם לנכח שם אשתו או יובן בס"ד לנכח אשתו ע"פ מ"ש רחב"ד אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא חי כן יצחק כשבא להתפלל היה דבור התפלה הזאת שגור בפיו וזה נרמז באותיות שהם לפני אותיות רבקה כי לפני רי"ש יש שי"ן ולפני בי"ת יש גימ"ל ולפני ה"א יש וא"ו ולפני קו"ף יש רי"ש הרי אותיות שגו"ר וז"ש לפני אשתו כי העתר שלו היה שגור בפיו:
והנה בגמרא דיבמות דף ס"ד ארז"ל לנכח אשתו מלמד זה עומד בזוית זו ומתפלל וזו עומדת בזוית זו ומתפללת וצריך להבין מה ענין זוית אלו דנקטי רבנן בלשונם הטהור ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש הרב קה"י ז"ל בסוד אות אל"ף דיו"ד עלאה שבאלף ה"ס מ"ד שיורד ממוח הזכר והוא בחינת חסדים ויו"ד תתאה דאל"ף ה"ס מ"ן של האשה והוא"ו שבנתיים הוא הפריסו הנזכר בזוה"ק דמ"ד יורדים עד ההוא פריסו ומ"ן עולים עד ההוא פריסו והולד נוצר מן מ"ד ומ"ן שה"ס יו"ד עלאה ויו"ד תתאה ולכן כתיב וייצר בשני יודי"ן לרמוז על שני יודי"ן הנז' ונ"ל דשני יודי"ן הנז' ה"ס שני יודי"ן שבשם השילוב של הוי"ה אדנ"י וששה אותיות שבנתיים ה"ס וא"ו של אל"ף נמצא האיש ממשיך שפע למ"ד שלו מן יו"ד עלאה שעומדת בקרן זוי"ת העליונה והאשה ממשכת שפע למ"ן שלה מיו"ד תתאה שעומדת בקרן זוית השנית ולז"א זה עומד בזוית זו שהיא יו"ד עלאה להמשיך שפע משם למ"ד שלו וזו עומדת בזוית זו שהיא יו"ד תתאה להמשיך שפע למ"ן שלה כדי שבצירוף שניהם נעשה פועל טוב של ההריון:
ויתרוצצו הבנים בקרבה י"ל תיבת בקרבה לשון יתר ונ"ל בס"ד תוך שם רבקה יש קב שהוא מספר אמונה כי רציצתם היתה בענין האמונה יעקב מפרכס לצאת בעוברה פתח בהמ"ד ועשו מפרכס בעוברה פתח בתי ע"ז גם אותיות ק"ב הנז' רמז לסוד ק"ב חרובין זה מפרכס לתקנם וזה מפרכס לינק מהם בחורבנם:
ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו י"ל למה עשה כך ולמה הוצרך הכתוב להודיע זה ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש הרב בית אהרן ז"ל עמ"ש שני גוים בבטנך דצ"ל מה השיב לדרישתה בדבר זה והלא דרישתה היתה על הפחד שפחדה על עצמה פן תסתכן מרצצת הבנים בקרבה וא"כ מה הפיוס שפייסה בשני גוים בבטנך כי אדרבה עתה תחוש יותר בראותה שיש בקרבה שנים ופירש ע"פ מ"ש בגמרא דשבת דשמואל לא הוה אזיל בארבא אא"כ הוה גוי בהדיה כי אמר שטנא בתרי אומי לא שליט לז"א לה אל תיראי מן הסכנה בזה צער העיבור שישלוט בך השטן ח"ו כי שני גויים בבטנך שהם שני אומות ושטנא בתרי אומי לא שליט עכ"ד ובזה מובן הטעם אחר שיצא עשו לא רצה יעקב שישאר לבדו כי עתה בעת לידה הוא עת סכנה וישלוט השטן לכך התחכם להיות ידו אוחזת בעקב עשו עד שיצא גם הוא כולו מן בטן אמו ולא ישלוט השטן להרע לו כן נ"ל דרך צחות:
והנה תומים בבטנה נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רבינו ז"ל בעץ חיים שער לאה ורחל פ"ח בסוד הכתוב ויעקב איש תם כי יעקב אע"ה הוא בקדושה נקרא תם וכנגדו בקליפה נקרא מת ובזה פירש הרב אמת ליעקב ז"ל מ"ש רז"ל יעקב אבינו לא מת כי אצל יעקב שהוא בקדושה הוא אותיות תם ואינו אותיות מת עכ"ד ע"ש ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב הקטון יהיה לאלף כי יעקב נקרא קטון דכתיב יעקב בנה הקטן וכן מי יקום יעקב כי קטן הוא וההפרש בין תם למת הוא כי תם המ"ם דמנצפ"ך עולה מספרם אל"ף משא"כ מת המ"ם בארבעים וזהו הקטון הוא יעקב יהיה לאלף כי הוא תם שמספרם אלף ולא מת וז"ש אדם אחד מאלף מצאתי אדם אחד הוא יעקב אע"ה שהוא שופריה דאדם ואותיות שמו משלמים למספר אחד כי אברהם יצחק יעקב הם י"ג אותיות מאלף מצאתי כי הוא סוד תם שעולה אלף וז"ש והנה תומם חלק התיבה לשתים וקרי בה ת"ו מ"ם בבטנה שיש בבטנה ת"ם שהוא אות ת"ו קודם לאות מ"ם ולא להפך:
ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את יעקב נ"ל בס"ד בא הכתוב ללמד שני טעמים לאהבת יצחק את עשו שלא תחשוב שאהב באמת את הרשע אלא הוכרח להראות לו אהבה מבחוץ חדא משום כי עשו היה ציד בפיו רמאי שהיה מראה טלפים לפני יצחק לשאל לו שאלות של חסידות אם מעשרין את המלח והתבן וכיוצא בזה שלא היה רוצה להראות עצמו כרשע לפני אביו לכן אמר אם אין אני מראה לו אהבה ידע שאני מכיר ברשעתו ואז יהיה רשע בפרהסייא ויוסיף רשע עשר ידות משא"כ עתה ימנע בבושתו ממני והב' ראה שרבקה אוהבת את יעקב להדיה ואמר אם גם אראה אהבתי ליעקב ושנאתי לעשו אז יסתכן יעקב בקנאת עשו שהיה מתקנא בו משא"כ עתה אם רואה שאני מראה לו אהבה לא יתקנא מן אהבת רבקה ליעקב כי יסתפק באהבה שלי ולז"א ויאהב יצחק את עשו לא מפני שלא הכיר ברשעו אלא הסיבה חדא כי ציד בפיו שהוא בוש עתה להראות רשעתו ואדרבא מראה חסידות ואם אשנאהו יפקור וירשיע ביותר והב' דרבקה אוהבת את יעקב לבדו ולא את עשו ואם גם יצחק יעשה כן היה מסתכן יעקב מקנאת עשו:
מכרה כיום את בכורתך לי נ"ל ע"פ מ"ש רבי עקיבה בפסוק וישליכם אל ארץ כיום הזה מה היום הולך ואינו חוזר אף הם אין חוזרין וז"ש מכרה כיום שהולך ואינו חוזר כן מכירה זו אין לה חזרה וחרטה ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים כי אחזו בלמוס ואמר שמא יטעון כי אנוס הוא מצד חולי הבלמוס לכך נתן לו לחם כדי להסיר החולי ממנו ואח"כ נזיד עדשים:
ועתה בני שמע בקולי לאשר אני מצוה אותך י"ל אומרה לאשר אני מצוה לשון יתר מאחר שאמרה שמע בקולי ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש הרב מ"צ ז"ל בשם מהרח"ו ז"ל דרבקה היתה גלגול חוה ויעקב אע"ה גלגול אדה"ר ולז"א לו ועתה בני כי קודם היית בעלי ועתה בני גם מקודם שמעת בקולי לאכול מעץ הדעת וגרם החטא עשרה קללות אך עתה שמע בקולי ותרויח עשרה ברכות עכ"ד ולפי דברי הרב ז"ל מובן בס"ד מה שהוסיפה עוד דברים יתרים באומרה לאשר אני מצוה אותך ר"ל קודם לא היה הצווי ממני אלא מן הנחש שנתלבש וממנו יצאו הדברים אך עתה שמע בקולי לאשר אני מצוה אותך אני לבדי בלתי תערובת הנחש או יובן הכונה לאשר מלשון באשרי כי אשרוני בנות ר"ל לאושר ומעלה לך זה הצווי ולא כאשר היה בגלגול הקודם גם בזה הצווי תתגבר על עשו ותקח שם ישראל שהוא אותיות לרא"ש שנקרא כן על שם כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל:
לך נא אל הצאן וקח לי משם י"ל למאי הוצרכה לפרש שילך אל הצאן הוא ידע זה מעצמו ודי לומר לו קח לי גדי וכו' ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש יהודה בן תימה הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי נמצא מידות הגבורה והקלות והריצה המה נמצאים אצל שלשה צבי אריה נשר שהם ר"ת צאן והשעה צריכה למידות אלו לעת עתה ולזה רמזה לו לך אל הצאן ללמוד המידות הנמצאים בם כדי שתשתמש במידות אלו עתה ותקח לי משם שני גדיי עזים טובים ר"ל גבורות ממותקים ואעשה אותם מטעמי"ם אותיות טע"ם מי"ם שאעשם תבשיל שיש בו מים כדי למתקם במי החסד כאשר אהב:
ורבקה אמרה אל יעקב בנה לומר הנה שמעתי את אביך וכו' נ"ל בס"ד דידוע קנה הוא סט"א של שר עשו גער חית קנה וזה הקנה יכנע באותיות הנה ראשון לציון הנה הנם הנה אנכי שולח לכם וכו' וז"ש אמרה אל יעקב בנה לאמר בינו לבין עצמו אותיות הנה שבהם מפלת שר עשו לעתיד למדתו סגולה זו:
עשיתי כאשר דברת אלי קום נא שבה ואכלה מצדי י"ל בשלמא אומרו אנכי עשו בכורך לא שיקר ח"ו כי אחר שקנה הבכורה נעשה במקומו כמו ראובן שקנה מלוי שטר שיש לו על שמעון שיאמר אני בתביעתו אני לוי אך מ"ש עשיתי כאשר דברת אלי אימתי דבר עמו ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש בספר עומר השכחה על רבינו יצחק אברבנאל ז"ל שכתב על שטר ההסכמה של השרים להרוג את המלך בזה הנוסח אם השרים הסכימו אני לא אברח וחתם שמו תחת דברים אלו ואח"כ ברח למלכות אחר וסו"ד פירש דבריו הנז' כך אם השרים אני לא כלומר לא אסכים עמהם אלא אברח דתיבת לא אינה דבוקה עם תיבת אברח אלא עם הקודם יע"ש וכן כאן כשהוציא יעקב אע"ה דברים אלו מפיו היה מחלק אותם בלבבו כך עשיתי כאשר דברת כלומר כאשר דברת לעשו אלי קום נא שבה ואכלה ר"ל אלי תקום ולא לעשו דתיבת אלי דבוקה עם קום נא ואינה דבוקה עם דברת ונ"ל בס"ד אומרו קום נא שבה כי יצחק אחוז במדת הגבורה והנקוד של גבורה הוא נקוד שבה כנודע לכך קורא אותו שבה:
ויאמר הקול קול יעקב והידים ידי עשו ולא הכירו וכו' הקושיא ידועה כיון דהיה ספק שקול לכאן ולכאן היה צריך שלא לברך דספק ברכות להקל ונ"ל בס"ד דמצאתי בספר אוהב ישראל שנזדמן לידי כעת דיעקב היה דרכו לדבר תמיד בלשון רכה ועשו דרכו לדבר עז וקשה ולכן עשו סימן זה ביניהם שבעת שיבא עשו לפניו עם הצידה ידבר עמו בלשון רכה וקול נחת כדרכו של יעקב ומנהגו יען כי מסתמא אם יבא יעקב במרמה ויאמר אנכי עשו בודאי ישנה קולו לדבר בקול עז וקשה כדרכו של עשו על כן עתה שצוה לעשו כשיבא עם הצידה שידבר בלשון רכה וקול נחת כדרכו של יעקב אם יבא יעקב לשנות יכיר יצחק שהוא יעקב באמת עכ"ד יע"ש ובזה יובן הקול קול יעקב שהוא קול רך ונחת כאשר צויתי את עשו לדבר עתה בכך א"כ זו הוכחה שהוא עשו דאם היה יעקב באמת היה משנה קולו עתה ועוד הוכחה שנית שהידים ידי עשו שהם שעירות ולכך לא הכירו ויברכהו:
ויתן לך האלהים איתא במדרש יתן ויחזור ויתן יתן לך ברכה ויתן לך כבושהון והוא תמוה ונ"ל בס"ד דידוע אותיות של כל דבר המה יהיו צינורות השפע והמלוי של האותיות יהיו צינורות של שפע מרובה יותר וכל מה שירבו הצינורות ירבה השפע ובזה פרשתי אדני שפתי תפתח כי אותיות ברכה הם צינורות השפע והמלוי שלהם הוא אותיות שפת"י בהם יהיה רבוי שפע יותר ולכן מבקש שלא יספיקו לי האותיות הפשוט של ברכה להיות צינורות אלא גם הצינורות של אותיות המלוי שהם שפת"י ג"כ תפתח להריק לי שפע בהם ובזה פי יגיד תהלתיך על רבוי השפע ור"ל לאו בשביל רבוי טובת עצמי אני מבקש אלא בשביל רבוי התהילות שצריך להיות על רוב טובך ובזה יובן דברי המדרש יתן ויחזור ויתן ר"ל יתן בצינורות של אותיות הפשוט ויחזור ויתן בצינורות של המלוי ופירש הדבר יתן לך ברכה הם צינורות הפשוט ויתן לך כבושיהון הם צינורות המילוי כי המלוי הוא כבוש בתוך הפשוט לכך אמר כבושיהון:
בא אחיך במרמה ויקח ברכתיך נ"ל בס"ד בהקדים מ"ש הרב צמח דוד ז"ל בביאור המדרש למה כהו עיני יצחק כדי שיבא יעקב ויטול הברכות וקשא הקצרה יד ה' מלעשות שיטול יעקב הברכות בלי כהוי עיני יצחק ופירש דאיתא בגמרא דבתרא דף קכ"ו דהבכור מסי רוקיה לחולי עינים ודוקא בכור מאב אבל בכור מאם לא מסי רוקיה ולפ"ז תקשי למה לא ריפא עשו את עיני יצחק ברוקו אלא בע"כ צ"ל דעשו אינו בכור מאב שהוא לא נוצר מטיפה ראשונה כדי שנחשב בכור מאב ורק נחשב בכור מאם שיצא ראשון ופטר הרחם תחלה ובוכרא דאבא מסי ובכורא דאימא לא מסי ונמצא עי"כ נתברר שעשו אינו בכור לאביו אלא יעקב הוא הבכור שנוצר מטיפה ראשונה ולכך ראוי יעקב ליטול הברכות כי הברכות ראויים לבכור האב עכ"ד ע"ש והנה אם לא כהו עיני יצחק לא היה יכול יעקב לעשות המרמה ליטול בה את הברכות על כן עשיית המרמה היא ראיה חזקה שהברכות היא ליעקב מצד הדין יען כי יאמר יעקב אני איך יכולתי לעשות המרמה אם לא כהו עיני יצחק אבי ואם עשו הוא בכור מאב ממש שראויים לו הברכות למה לא לא ריפא את עיני יצחק ברוקו כדי שלא אוכל לעשות המרמה אלא ודאי עשו אינו בכור מאב וכיון דאינו בכור מאב אין ראוי לברכות ואין לו זכיה בהם מצד הדין כי אין בכור אמיתי לנחלה אלא בכור מאב ולז"א בא אחיך במרמה ויקח ברכתיך ר"ל אין לך לערער מצד המרמה לבטל זכיית יעקב בברכות דאדרבא מן המרמה יצא טענה והוכחה ליעקב שאין אתה בכור מאב כדי שתהיה ראוי ליקח הברכות דאל"כ למה לא רפית את עיני ולא היה יכול לעשות המרמה והשיב לו עשו הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים את בכורתי לקח וכו' ר"ל לעולם אני בכור מאב והא דלא רפיתי את עיניך מפני שזה עקב אותי וקנה הבכורה ואע"פ שהקנין בטל כפי הדין עכ"ז הועיל במעשיו לבטל סגולת הרוק של הבכור כי כל דבר סגולה נפסד בעילה כל דהו ולכך לא עשיתי לך סגולת הרוק לרפאת עיניך אבל לעולם אני בכור מאב וקנין הבכורה גם הוא בטל כפי הדין כי בעוקבה נעשה:
בטרם תבא ואברכהו גם ברוך יהיה צ"ל תיבת גם דדי לומר ברוך יהיה ונ"ל בס"ד דידוע ברכות ויתן לך הם עטרה וכמ"ש בסידור רבינו הרש"ש ז"ל בכונת נט"י וידוע כי אורות י"א סמני הקטורת הם עשרה אורות פנימים ואור אחד הוא אור מקיף שהוא רב ועצום מאד וא"כ כשברכו בפסוקים ויתן לך וכו' נתן לו עשרה ברכות כנגד עשרה אורות פנימים הנז' ועדיין היה חסר לו כנגד אור המקיף והשלימו לו עתה באומרו גם ברוך יהיה ולהיות כי זאת הברכה היא כנגד אור המקיף לכך נקיט בה גם המורה על רבוי עצום והנה קודם שבא עשו לפני אביו היה השר שלו מתנחם בזה שלא נתן לו י"א ברכות שבזה יכניע י"א אלופים שעל עשו אלא רק נתן לו עשרה ואין לו י"א כדי להכניע גם את אלוף עיר"ם שהוא אותיות מיע"ר שהוא נעקר קליפתו דכתיב יכרסמנה חזיר מיע"ר אך בביאת עשו מת לבו בקרבו שהפסיד גם זה האלוף דעתה ברכו ברכת האחד עשר ובזה נשלם יעקב אע"ה בי"א ולכן כשמוע עשו את דברי אביו שאמר גם ברוך יהיה ויצעק צעקה גדולה ומרה עד מאד צעקתו זאת היתה מכח השר ולז"א עד מאד כי עיקר צעקתו היתה בעבור גם ברוך יהיה שהיא כנגד אור המקיף הנקרא מאד ולכן א"ל ברכני גם אני אבי תברכני ברכה של גם שהיא כנגד או"מ כאמור ולז"א לו יצחק אע"ה בא אחיך במרמה ויקח ברכתיך אחי"ך כ"ח י"א במרמה כתרגומו בחכמתא שבאמת הוא הבכור שהוא כנגד חכמה:
ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים וכו' הדקדוקים ידועים ונ"ל בס"ד דיעקב אמר אנכי עשו בכורך ומקשים איך ישקר ח"ו ומתרצים כיון דלקח הבכורה שהיא ב' חלקים זכה ששמו ג"כ נכפל כנגד השני חלקים יען שאותיות שם האדם הם צינורות השפע וכיון דנעשה לו חלק כפול לכך בדין הוא שגם צנורותיו כפולים משל לאחד שהיה לו כרם שנה ראשונה הוציא ענבים שיעור מאה חביות יין והביא לו מאה חביות אך שנה שניה הוציא כפליים צריך שיביא עוד מאה חביות כן יעקב אע"ה כיון שחלקו נעשה כפליים בקניית הבכורה לכך גם שמו צריך להיות כפול והנה יעקוב מלא בוא"ו כפליים עולה מספר עשו לכך אמר אנכי עשו יען כי אני נעשיתי בכוריך שיש לי שני חלקים לכך בדין הוא שגם שמי יהיה כפול גם ידוע מ"ש המפורשים ז"ל דבדין הוא היה צריך לקראו עקב על שם ידו אוחזת בעקב עשו ואת עשו היה צריך לקראו עשוי אלא שחטף לו אות היו"ד מן עשוי וקראו יעקב ולאחיו קרא עשו ולא עשוי ובזה יובן תרעומות עשו על שם יעקב באומרו הכי קרא שמו יעקוב שמתרעם על שחטפו את אות יו"ד משמו ונתנו על עקב וקראוהו יעקב וגם קראוהו מלא בוא"ו ועי"כ נעשה מספר שמו קפ"ח שבזה היה יכול להעקבני יען כי עתה השם הזה אצנו פעמים כלומר כפול מפני שאת בכורתי לקח וכיון שלקח הבכורה שנוסף לו חלק חדש בזה נוסף לו שם חדש ומחמת שיש לו שם כפול שהוא יעקוב פעמים בזה הנה עתה לקח ברכתי דעי"כ היה יכול לומר אנכי עשו אבל בלא"ה לא היה משקר אך עתה לא שקר ועי"כ נתחזקה הברכה בידו מפני שלא הטעה לאביו בדבר שקר ח"ו:
ובזה יובן בס"ד המדרש שהובא בספרי המפרשים התחיל עשו צווח ואמר ראו מה עשה לי התם הזה ע"כ ומקשים דהול"ל מה עשה לי הרמאי הזה כי לגנותו הוא מדבר ובזה שאמרנו ניחא כי נקרא איש תם שהוא שלם בשני שמות ומחמת שהוא תם בשני שמות לקח הברכות באומרו אנכי עשו בכורך: