אלה תולדות נח נח הנה בזוה"ק אמרו כפל נח נח שהוא נח לעילא נח לתתא ונ"ל בס"ד נח לעילא זו מנוחת הנשמה שתהיה ע"י תורה ומצות ומע"ט ומנוחת הגוף הוא בעושר וזהו נח לתתא וכמ"ש רז"ל יקרא אל השמים מעל זו הנשמה ואל הארץ זו הגוף והנה יש צדיק גמור אך הוא עני הנה זה הוא נח לעילא דוקא אבל עשיר וצדיק זה נח לעילא ונח לתתא ואם ירצה האדם להיות נח לעילא ונח לתתא דהיינו צדיק ועשיר צריך שיהיה בו ג' מידות אלו שהוא מתנהג בהם בהשוואה אחת דאז גם הקב"ה ישוה לו המנוחה הא' שיהיה איש צדיק ר"ל בעודו איש בחור הוא צדיק נמצא השוה ימי הבחרות לימי הזקנה אז גם הקב"ה ישוה לו המנוחה ויהיה נח לעילא נח לתתא והב' צדיק תמים ר"ל צדקתו בתמימות שיש מצוה נגדית לחומר כמו תענית וכיוצא ויש נוחה לחומר כמו מצות עונג שבת ויו"ט וכיוצא והוא אצלו הכל שוה דכמו שהוא מקיים מצות עונג שבת ברצון לב כן מקיים מצות התענית ואז גם הקב"ה ישוה לו המנוחה לגוף ולנפש והג' היה בדורותיו ר"ל מתערב עם הבריות ועכ"ז את האלהים התהלך נח שהוא צדיק ואינו נכשל בחטא שזה אצלו כל הזמנים והעתים והמקומות שוים משא"כ צדיק שהוא פרוש ואינו רואה נשים ואינו מדבר עם שום אדם ואינו נושא ונותן עם שום אדם אפשר אם יתערב עם בני אדם יכשל ויחטא:
ובאופן אחר נ"ל בס"ד אומרו איש צדיק תמים היה בדורותיו דארז"ל כל מי שיש לו גאוה ה"ז בעל מום כי אין לך מום גדול באדם כמו גאוה אך הנה באמת אדם שרואה עצמו מלא וגדוש תורה ומצות ומע"ט איך אפשר שלא יתגאה אך העצה לאדם הוא שכל אחד יחשוב שהוא כבר בא לעוה"ז פעם אחת או שתים ושלש ובכל ביאתו חטא הרבה ונמצא הוא חייב הרבה ועתה בא לתקן וא"כ אפילו אם יש בידו חבילות של מצות ותורה מי יודע אם הוא פרע בזה שליש חוב שעליו מזמן הקודם צא ולמד מאיוב שהיה צדיק גמור ולקה ביסורין קשים ומרים בשביל גלגול הקודם שהיה תרח עובד צלמים והחטיא הרבים מאד והנה כאשר יחשוב האדם לא יוכל היצה"ר לפתותו להתגאות שרואה עצמו עתה עשיר בתורה ומצות וז"ש איש צדיק תמים אם ירצה להיות הצדיק תמים מן המום של הגאוה יחשוב תמיד כי כבר היה בדורותיו הם גלגולים הקודמים ואין ביאתו עתה היא פעם ראשונה ומי יודע כמה חייב מצד דורות הקודמים שהיה בעוה"ז ועוד ראוי לו ג"כ להיות צדיק תמים ולא יכשל והוא ע"י שלא יתן עיניו באינו שלו וזה כלל גדול לשמירת הצדקות שלא תחסר מן האדם והוא מ"ש רז"ל מכאן אמר בן עזאי משלך יתנו לך ובשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך ואין שכחה לפני המקום ואין אדם נוגע במוכן לחבירו ונודע אותה המעשה באחד יר"ש שהיה דרכו לילך כל לילה לישיבה ללמוד אחר חצות עם ראש ישיבה והחברים והיה נכנס ראשון ויוצאאחרון ופעם אחת הלך בלילה מביתו לישיבה כדרכו ובדרך הלוכו מצא פתח חצר אחד פתוח ששכחו אותו והיה שם אלמנה עשירה אין איש עמה אלא רק משרתת אחת שהיו ישנים בחדר אחד שבו מונח כל העושר שלה תוך תיבה אחת מלאה כיסים דינרי זהב והם לא הקיצו בעת שנכנס ויפתהו יצרו לגנוב הזהובים וכבה את הנר ושיבר את התיבה והנשים הקיצו מכח שבירת התיבה אך פחדו לצעוק כי אמרו זה לסטים מזויין הוא ויהרגם והוא אחר שפתח ולקח המעות בא בזכרונו זאת המימרא של בן עזאי שאין אדם נוגע במוכן לחבירו שהיה דורש ראש הישיבה ד"ז בישיבה ואמר אם אלו הדינרים מוכנים לי למה אקח אותם באיסור ואם אין מוכנים לי לא תועיל גניבה זו עתה והחזירם והלך לו וזאת האשה כשהאיר היום ראתה שלא נגנב ממנה ותאמר מעשה נס זה ולאו כל שעתא מתרחיש ניסא טוב לי שאנשא לאחד כדי שיהיה ממוני שמור ותלך אצל ראש ישיבה ההוא ואחר שיצאו והלכו כל בני הישיבה ספרה לפניו המעשה ותבקש שהוא יגיד לה על אדם יר"ש שתנשא לו ואותו האיש היה לבדו יושב שם ושמע כל הדברים ויאמר לה ראש ישיבה תקחי את זה האיש כי פנוי הוא והוא יר"ש מאד וכן עשו קדשה באותה שעה ונשאת אז אמר יפה אמרתי אתמול בלילה שאם אלו הדינרים מוכנים לי אקח אותם בהיתר וכן היה לו ע"כ המעשה ובאמת זה כלל לעבודת השי"ת שיאמין האדם בכך ולא יתן עיניו באינו שלו וזו היא מדת הצדיקים גמורים והנה אחר אותיות אלהים יש אותיות במוכן ולז"א את האלהים ר"ל באותיות שהם את האלהים שסמוכים התהלך נח הוא הצדיק שנקרא נח או יובן בס"ד את האלהים התהלך נח שאם האדם רואה עצמו צדיק גמור אל יחשוב שהגיע לגדר השלימות של העבודה אלא יראה שהוא עודנו באמצע הדרך שיש לפניו דרך לילך בו ולא הגיע למחוז חפצו ובזה פרשתי בס"ד אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' כי תמיד יחשבו עודם הולכים ולא הגיעו למחוז חפצים וז"ש את האלהים התהלך נח ר"ל בענינים הנפשיים שהם את האלהים לא יחשוב שהגיע לשלימותם אלא עודנו מתהלך שיש דרך גדול לפניו לילך בו:
עשה לך תיבת עצי גפר וכו' ידוע שהתיבה נבנית ע"פ מדת הגבורה אך גבורה ממותקת בשם הוי"ה שהוא רחמים וידוע שהגבורות הם פ"ר דינים דמנצפ"ך אך הם שלשה בחינות פר שהם התפשטות וכללות וכלללות דכללות וז"ש עשה לך תיבת עצי גפ"ר ר"ל ג' פ"ר שתהיה התיבה נבנית בהם קנים תעשה את התיבה קנים אותיות מקי"ן בהפוך אתוון וידוע כי קין ה"ס הגבורות והבל סוד החסדים אך לא תתקיים בגבורות של פ"ר לבדם אלא צריך לחבר עמהם הארת שם הוי"ה שעולה כ"ו ולז"א וכפרת אותה מבית ומחוץ בכופר חלק התיבה לשתים וקרי בה כ"ו פ"ר כי תיבת בכופר נקראת בוא"ו והרי כאן כ"ו פ"ר וזה אשר תעשה אותה נקוד על זה זקף גדול שמספרו כ"ו וידוע כי היסוד נקרא זה ובכל ספירה יש שם הוי"ה שמספרו כ"ו ונח היה בחינת היסוד ר"ל תמשוך שם ההוי"ה הנז' מן ספירת היסוד שאתה אחוז שם כדי למתק בזה את הפ"ר בבנין התיבה ואמר שלש מאות אמה אזרך התיבה רמז במידותיה אותיות שלח שהוא ר"ל חרב בלשון המקרא והיינו שי"ן שלש מאות אמה דאורך והלמ"ד הוא שלושים אמה קומתה וחי"ת הוא חמשים אמה רחבה כי ח' היינו חמשים ור"ל תהיה התיבה הנבנית בכונות אלו כמו חרב להכרית המזיקין המשוטטים בעולם שלא יוכלו לגעת בה ואמר צהר תעשה לתיבה ר"ל הצרה של המבול תתהפך לתיבה לאותיות צהר שהוא ר"ל אור כתרגומו ואל אמה היא שפחה בישה שהיתה מפתה את דור המבול בזנות אתה תכלנה מלמעלה ר"ל מעולם העליון דעשיה כי אתה לא נלכדת בה ופתח התיבה שהוא אותיות דשא שהוא פתח בלשון תרגום והוא רמוז בצירה של התיבה כי בצד תי"ו יש שי"ן ובצד בי"ת יש אל"ף ובצד אות ה"א יש אות ד' הרי דשא שהוא פתח בלשון התלמוד הנה זה תשים תעשה לו שומה ע"י כונה או דש"א הנז' רמז לדין אמת שלום דנקיט רשב"ג בפ"א דאבות שעליהם העולם קיים:
ויולד נח שלשה בנים את שם את חם ואת יפת י"'ל כפל את למ"ל ועוד כבר אמר זה בפרשת הקודם ונ"ל בס"ד דהצדיק שמקיים מצות פו"ר לש"ש הנה הוא מוליד בנים רוחניים עם בנים הגשמיים כי כל מצוה נברא ממנה מלאך וכאן בא לומר ויולד נח שלשה בנים הם הרוחניים את שם ואת חם ואת יפת ר"ל שהוליד שלשה בנים עם שם ועם חם ועם יפת:
לא אוסיף לקלל את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע וכו' עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וכו' ונ"ל בס"ד כי השי"ת בא לעשות התנצלות לאדם שתלה הנזק ביצה"ר שהוא הגורם ולז"א לא אוסיף לקלל וכו' יען כי יצר לב האדם רע וכו' ולכן יש לתלות הנזק ביצה"ר והעד לזה הוא המקראות הכתוב בימי הארץ שהם ששת ימי בראשית דבכלהו כתיב כי טוב וביום ששי שנברא אדם כתיב כי טוב מאד והיינו בדרשת חז"ל טוב זה יצה"ט מאד זה יצה"ר ולז"א עד כל ימי הארץ עד כתיב וקרינן בה עד בציר"א ר"ל הכתיבה של כל ימי הארץ ממנה מוכח שהיצה"ר קשה כי מאד על יצה"ר גם זה דרכו של יצה"ר שהוא סותר דברי היצה"ט תיכף ומיד ואינו נותן לו שליטה לבדו רגע כי היצה"ט אומר לאדם עתה עוה"ז דומה לעת הזרע ואם האדם יתענג בעת הזרע בביתו מה יקצור בעוה"ב והאורב בחדר הוא יצה"ר תכף סותר דברי יצה"ט ואומר לאדם לא כן הוא אלא עתה בעוה"ז הוא ידמה לזמן הקציר שתקצור פרי מעשיך שאתה עוסק במצות בעוה"ז וכן אם נזדמנה לאדם תאוה רעה אם היצה"ט בא ומקררו כדי שלא יעשה רע והנה אורב בחדר הוא היצה"ר יבא לסתור מעשיו של היצה"ט ומחממו לתאוה ההיא גם עוד היצה"ר אומר לאדם עתה עוה"ז תדמה לימי הקיץ שיאות לאדם בו הטיול ולצאת חוצה אע"פ שהיצה"ט אומר לו שעתה הוא ידמה לזמן החורף שלא נאותה בו הטיול וכן עוד היצה"ט יבא לאדם בעמוד השחר להקיצו משנתו באומרו כי כבר נעשה יום קום משנתך ללכת לבית הכנסת והיצה"ר אורב בחדר תכף סותר דבריו וא"ל לא כן אלא עדיין הוא לילה נמצא עצות אלו של יצה"ט ויצה"ר שהם סותרים זא"ז כי זה אומר זרע וזה אומר קציר זה עושה פועל קר לתאות העבירה וזה עושה פועל חם זה אומר קיץ וזה אומר חורף זה אומר יום וזה אומר לילה הנה כל אלו לא ישבותו מלב מאדם ולכן תליתי הנזק ביצה"ר שהוא מוכן לפרענות לסותר דברים המוצדקים של היצה"ט:
ויברך אלהים את נח ואת בניו ויאמר אליהם פרו ורבו ומלאו את הארץ י"ל והלא קמי שמיא גליא דנח לא יוליד עוד גם איך ברבויים ימלאו את הארץ ונ"ל בס"ד פר"ו ורב"ו בררו פ"ו כי עיקר הבירור הוא בגבורה שה"ס שם אלהים ובזה מלאו את הארץ כי מלוי אותיות הארץ עולה תל"ה כמנין חמשה שמות אלהים עם השורש שלה גם מלא את הארץ העליונה ועי"כ מוראכם וחיתכם יהיה וכו' שתצליחו בכך: