צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכו' נ"ל בס"ד דידוע מ"ש רבינו האר"י ז"ל בפסוק ויקח מן הבא בידו מנחה לעשיו אחיו שיש ר"ז עולמות כמספר אור בסטרא דימינא ובאלה לא יש אחוזה לחיצונים כלל אבל בק"ג עולמות שיש בסטרא דשמאלא שמספרם מחנה ומספרם מנחה יש אחיזה לחיצונים וכשישראל עושין רש"מ מסלקים אחיזתם וכנז' בספר הכונות בדרוש המנחה גם ידוע כי החיצונים נפרטים לשלשה קליפות והם הנרמזים במראה שראה יחזקאל הע"ה וידוע שליטת אוה"ע למטה תלויה בשליטת הקליפות למעלה ואם יסתלקו החיצונים שהם שלשה קליפות לגמרי מאותם ק"ג עולמות אז גם העכו"ם למטה שהם שבעים תסתלק שליטתם וז"ש צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה הם ק"ג עולמות שהם מספר מחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש נקיט ג' מינים כנגד ג' קליפות שהם כוללים כל חיצונים ועי"כ מזכר ועד נקבה תשלחו פירוש השבעים הרמוזים במספר שיש בין מספר זכר ובין מספר נקבה תשלחו מן המחנה שלכם למטה שלא ישלטו ואל מחוץ למחנה שלכם תשלחו ואלו השבעים רמוזים במספר היתר בזכר על מספר נקבה שההפרש הוא שבעים:
ובאופן אחר נ"ל בס"ד בא להזהירם על לשה"ר שהוא מצוי לאדם בעקביו אך הוא חמור מאד ששקול כנגד ג' עבירות ע"ז ג"ע וש"ד וזהו צרוע ע"ז זב ג"ע וכל טמא לנפש ש"ד ואמר מזכר ועד נקבה תשלחו יש לשה"ר שאינו עושה פירות דומה לזכר שאינו מתעבר ויולד ויש לשה"ר עושה פירות שמוליד כמה רעות ידמה לנקבה שמתעברת ויולדת ע"ד מ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בפסוק ויהי ריב וכו' אל נא תהי מריבה וכו' ע"ש ואתם תשלחו היצה"ר של זה ושל זה אל מחוץ למחנה שלכם הם העכו"ם תשלחו ע"ד מ"ש בזוה"ק בפסוק ויאמר אברם אל לוט זה היצה"ר וכו' הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי ותלך אצל הגוים עכו"ם ע"ש וכן אמר כאן אל מחוץ למחנה תשלחום לכוחות היצה"ר של עונות לשה"ר אלו שהם זכר וגם נקבה ולא יטמאו את מחניכם אשר אני שוכן בתוכם ובעלי לשה"ר הם מן ד' כתות שאינם מקבלי פני שכינה וכמ"ש רז"ל מקראי וכנ"ז בגמרא:
איש או אשה אשר יעשו מכל חטאת האדם למעל מעל בה' וכו' נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש המפרשים ז"ל ע"פ כי כשלת בעוניך שאם אדם צדיק נכשל בשוגג אין זה אלא שכבר בגלגול הקודם חטא במזיד באותו עון ואם לא היה כן לא היה בא תקלה לידו עתה וז"ש כי כשלת עתה בשוגג בעוניך המזיד שעברת בגלגול הקודם ובזה פרשתי לא הלך בעצת רשעים במזיד ועי"כ ובדרך חטאים השוגג בגלגול שאחר זה ג"כ לא עמד וז"ש אשר יעשו מכל חטאת האדם השוגג למעול מעל פירוש מעלו עתה במעל שקדם להם בגלגול הקודם יען שכבר ואשמה הנפש ההיא בגלגול הקודם על כן והתוודו את חטאתם אשר עשו עתה וגם והשיב את אשמו בראשו מה שהיה בראשו ר"ל בגלגול הקודם כי לכן אומרים בודוי חטאנו אנחנו ואבותינו ר"ל גלגולים הקודמים כי כל גלגול נחשב לגלגול שאחריו אב ולאו חטאיו יזכיר בודוי אלא גם וחמשיתו זו אשתו שנבראת מן הצלע מעצם החמישי ולכן נקראת חמישתו ודומה לזה ויכהו שם החומש דכתיב גבי אבנר ויואב וארז"ל דופן חמישית שמרה וכבר תלויים בה וז"ש וחמישתו היא אשתו ג"כ יוסיף עליו באותו ודוי שצריך לומר אנחנו ואנשי ביתינו ר"ל נשותינו כמ"ש וכפר בעדו ובעד ביתו ואם עונות אלו הם בין אדם לחבירו שגזל ממנו ממון לא די לו ודוי דברים אלא ונתן לאשר אשם לו שיתן לו ממון או דברים של פיוס:
ועוד נ"ל בס"ד איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בה' ואשמה וכו' נ"ל בס"ד ארז"ל עינא ולבא תרי סרסורי דעבירה כי עין רואה ולב חומד ואברים גומרין ואע"פ שזכרו הלב בלבד נכלל עמו המוח כי פעולת הלב ופעולת המוח אחת היא דכונה בלב ומחשבה במוח ופעולות אלו כחדא נפקין וכחדא שריין והמשכיל יבין סודם חכמה מוחא בינה ליבא וידוע דחו"ב כחדא נפקין וכחדא שריין על כן נמצא סרסורי דעבירה הם עין רואה ומוח ולב שמשם יוצאה המחשבה והכונה שהאדם חומד בהם ואלו השלשה איברים הם עיקר הגוף שאם יתקדשו הם אז כל האברים יהיו קדושים ואם יטמאו אז יטמאו כל האברים ולכן תמצא מספר עין מוח לב עולה מספר יראה שבהם תלויה היראה ועולים מספר גבורה שבהם נראית גבורה של אדם במלחמת היצה"ר והנה ר"ת שלשה אברים אלו כסדרן בגוף האדם הוא מע"ל שהוא ר"ת מוח עין לב שאם זכה אדם יהיה משמעות מעל לשון עליה ועליון כמו בשמים ממעל ואם לא זכה יהיו לשון מעילה וז"ש איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מע"ל ר"ת 'מוח 'עין 'לב עשו אותם מעילה בה' ואשמה הנפש ההיא שלא החטיאו אחרים אלא רק חטאו בעצמם הנה זאת תקנתם תחלת הכל והתוודו את חטאתם אשר עשו אך לא יספיק ודוי פה משפה ולחוץ בלתי צירוף המחשבה אלא צריך והשיב את אשמו בראשו במחשבה שבראשו וחמישתו הם חמשה חלקים של נרנח"י שיש בנפש וברוח ובנשמה דאין לך נפש שאינה כלולה מן נרנח"י יוסף עליו לא מבעיא לתקן הפגם שעשה בהם אלא עוד יוסף בהם זיוה ואורה וכיון שנטהרת הנפש או הרוח או הנשמה בכל חמשה חלקיה אז ונתן לאשר אשם לו שיוכל בכל לילה לתת נר"ן שלו להשי"ת שאשם לו בתורת פקדון בסוד בידך אפקיד רוחי ולא יבוש להפקיד כי הוא מפקיד נפש טהורה ונקיה ואינה פגומה ומלוכלכת או יובן בס"ד למעול מעל בה' מע"ל ר"ת מאכל עושר לבוש כמ"ש הרב עוללות אפרים ז"ל ע"פ עמל הכסלים תיגענו כמו שעולה אל הר גבוה אם יהיה כבד בשלש אלה שהם עושר בחיקו ומאכל רב בבטנו ולבוש הרבה על גופו יעכבו בידו העליה כן העולה בהר ה' תהיה התאוה של שלשה אלה מעכבת עליו וכנז' בד"ק ז"ל והזוכה משתמש בשלש אלה לש"ש ואינו זוכה מועל בשלש אלה שהם ר"ת מעל וצריך לו תיקון בתשובה ואמר והשיב אותו בראשו שצריך עם התשובה עסק התורה שהיא נעשית זיר לזוכה כמ"ש רז"ל ע"פ זר זהב זכה נעשית לו זיר ר"ל עטרה לא זכה זרה ממנו ואז וחמישתו שהם חמשה כוחות שבהם תלוי חיות האדם והמה כח המושך וכח המחזיק וכח המעכל וכח המברר וכח הדוחה יוסף עליו שיוסיפו כח בעבור בריאותו דכתיב בתורה רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך ולכן היא חמשה ספרים שמחזקת חמשה כוחות הנז':
וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל אשר יקריבו לכהן לו יהיה נ"ל בס"ד כל חכם גדול בדורו נקרא בשם כהן שהוא לשון חשיבות כמו ובני דוד כהנים וכן עירה היאירי היה כהן לדור ועוד כי עסק החכם הוא בתורה שהוא במקום עבודה שעוסק הכהן וידוע יש תורה ומצות שיעשה האדם ואין להם כח לעלות למקום עליון לפעול התיקון שלהם מחמת חולשתם אך אם יצטרפו עם תורה ומצות של אדם גדול מעלה אותם עמו כספינה של אש המושכת עמה ספינה פשוטה וכיון שמעלה אותם יהיה לו חלק בתיקון הנעשה בהם ויקבל שכר על זה וז"ש וכל תרומה הוא עסק התורה המכונה בשם תרומה כמ"ש רבינו בעל הטורים תרומה תורה מ' וגם לכל קדשי בני ישראל הם המצות אשר יקריבו לכהן הוא החכם הגדול שבדור להעלותם על ידו אז לו יהיה חלק ושכר בתיקון שלהם:
ואיש את קדשיו לו יהיו איש אשר יתן לכהן לו יהיה נ"ל בס"ד כל משפיע הוא נקרא זכר שהוא בסוד וא"ו וכל נשפע הוא נקבה שהיא בסוד ה"א וז"ש ואיש את קדשיו הם תורה ומצות שלו שאינו צריך סיוע ועזר מזולתו להעלותם לו אלא כוחו לבדו הוא עם קדושיו אז זה לו יהי"ו קרי בה יהי וא"ו שהוא זכר אבל איש אשר יתן לכהן שקדושיו חלושים וצריך ליתן לכהן הוא גדול הדור להעלותם עמו כנז"ל הנה זה לו יהי"ה קרי בה יהי ה"א שהיא נקבה נשפע מאחרים ובזה יובן מ"ש התנא ר"מ כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה שיצטרפו עמו תורה ומצות של אחרים ואז יהיה לו חלק ושכר טוב בכולם:
איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל הדקדוקים ידועים כפל איש איש וגם תיבת בו יתירה ונ"ל בס"ד בישראל כתיב קדושים תהיו לכן האיש נקרא בתואר קדוש והאשה בתואר קדושה ואם חטאו בזנות יסתלק אות וא"ו מן קדוש שיש לאיש ומן קדושה שיש לאשה ונקראים קדש וקדשה שהם תוארים של המנאפים לא יהיה קדש בבני ישראל ולא תהיה קדשה ולכן הזנות מביא לידי עניות כי מדה כנגד מדה הם סילקו אות וא"ו מן תוארים שלהם כן יסתלק וא"ו מן הון וישאר הן וארז"ל אין הן אלא לשון מיתה דכתיב הן קרבו ימיך למות ועני חשוב כמת ולכן ישראל שגדרו עצמם מן הערוה במצרים כתיב בהו ואחבשך בשש שהוא וא"ו שמספרו שש שיהיה הזכר קדוש והנקבה קדושה בווי"ן שלהם ובזה פרשתי בס"ד הטעם כי בשמו של דוד נרגש הוא"ו במבטא ולא כמו ווי"ן דשאר שמות יעקב אהרן יוסף ראובן שמעון יהודה זבולון והיינו להורות כי הוא לא חטא בבת שבע ובזה פרשתי מש"ה אויבי יאמרו רע לי מתי ימות ואבד שמו כי אויביו מרננים שחטא בבת שבע אך הוראת שמו הטוב הוא לסכין בעיניהם מפני שנרגש הוא"ו במבטא בשמו וזה יורה סימן טוב עליו שלא חטא בזנות שפוגם הוא"ו ולכן מצפים מתי ימות ר"ל עני שהעניות היא סימן לזנות כמ"ש כי בעד אשה זונה עד ככר לחם ואז יאבד הסימן שיש לו בשמו והנה רז"ל אמרו אם האיש מנוקה מעון המים בודקין את אשתו ולזה כפל איש איש ר"ל איש שהוא נחשב איש שהוא צדיק שנקרא בתואר איש כי תואר איש נקרא על צדיק דכתיב נח איש צדיק וגם הוא לשון חשיבות כמו איש ירושלים איש כה"ג כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל בו ר"ל באו"ו שמעלה באות וא"ו מעל שסילקה אותו מן תואר קדושה ונעשית קדשה:
או יובן בס"ד כל איש ואשתו שנשאו זא"ז בעוה"ז הנה תחלה היה זווג לנשמותיהם בעולם הנשמות וכל נשמה כשתבא לעוה"ז ישאר שורש שלה למעלה ועל כן האשה שזינתה תחת בעלה מעלה בבעלה שני מעילות אחת בעולם הנשמות שנשארו השרשים שלהם שם ואחת בעוה"ז התחתון וז"ש איש איש בכפל שהוא ישנו בעולם הנשמות ובעולם התחתון כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל שני מעילות בעולם הנשמות ובעולם התחתון:
או יובן בס"ד לפרש כפל ומעלה בו מעל ועוד המשך הכתובים הבאים אח"ז והוא דאיתא במדרש רבה מעשה בשתי אחיות שהיו דומות זו לזו והיתה האחת נשואה בעיר אחרת בקש בעלה של אחת מהן לקנאות לה ולהשקותה מים המרים בירושלים והלכה לאותה העיר שהיתה אחותה הטהורה נשואה שם (כי היתה העיר על דרכם) אמרה לה מה ראית לבא לכאן אמרה לה בעלי רוצה להשקות אותי מים המרים ואני טמאה א"ל אחותה אני הולכת תחתיך ושותה א"ל לכי ועשי כן מה עשתה לבשה בגדי אחותה והלכה ושתתה מים המרים ונמצאת טהורה חזרה לביתה יצאה אחותה שזינתה לקראתה וחבקו ונשקו זו לזו כיון שנשקו זו לזו הריחה במים המרים מיד מתה לקיים מ"ש אין אדם שליט ברוח וכו' ע"כ והנה בא הכתוב לרמוז לפי דרכו גם אם יעשו מעשה כזאת לרמות לא תנצל הטמאה וז"ש איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל שני מעילות הא' שזינתה תחתיו והשני שצחקה בו ורימתה אותו שנשמטה מידו ולא שתתה מי סוטה ומפרש הכתוב לשתי מעילות אלו ואמר ושכב איש אותה שכבת זרע ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה זו מעילה אחת והשנית והיא לא נתפשה ביד בעלה כשעלה להשקותה ברחה מידו בערמה ובאה אחרת כדמותה במקומה הנה על זה סיים הכתוב ואמר והשקה את המים והיתה אם נטמאה ותמעול מעל באשה ר"ל שתי מעילות כאמור לעיל הנה זאת לא תמלט ולא תנצל אלא סוף דבר ובאו בה המים המאררים למרים וצבתה בטנה ונפלה יריכה והיתה האשה לאלה אע"פ שהיא עודנו בקרב עמה שלא נכנסה לירושלים ולא עמדה לפני הכהן אלא נשארה יושבת בקרב עמה בעיר אחרת וכמו ההיא עובדא דשתי אחיות דיעשה הקב"ה סיבה שתריח בריח המים המרים ע"י חבוק ונשוק ויכנסו בה מים המרים שם בהיותה בקרב עמה:
והביא את קרבנה עליה עשירית האיפה רז"ל אמרו טעם לעשירית מפני שבניאוף עוברת על כל עשרת הדברות ונ"ל בס"ד עוד טעם לעשירית כי האשה בהיותה טהורה מקבלת השפעה מן אות יו"ד אשר בקרב איש שהוא אות מן השם ב"ה וכאשר זינתה סילקה ממנה השפעת היו"ד שמספרה עשרה לכך מביא עשירית האיפה וגם שיהיה קמח שעורים רז"ל אמרו טעם לזה היא עשתה מעשה בהמה לכך קרבנה מאכל בהמה ונ"ל בס"ד עוד טעם כי החטים נפרדת קליפתם בדישה אך השעורים תשאר הקליפה בהם והזונה הקליפה דבוקה בה לכן יביא קמח שעורים ולא יצוק עליו שמן כי השמן יוצא ממנו אור וזו מעשיה במחשך גם השמן הוא צף על כל המשקין וזו אם היתה כשרה היתה ראויה עטרה לבעלה כמ"ש אשת חיל עטרת בעלה ועתה שזינתה נסתלקה מתואר העטרה ולא יתן עליו לבונה כי הלבונה רומזת לאור מקיף כמ"ש רבינו האר"י ז"ל בסוד לבונה זכה אשר בי"א סמני הקטורת וזו עשתה מעשה נחש שאין לה או"מ בסוד והנחש היה ערום גם עוד שבאשה כשרה כתיב נקבה תסובב גבר וזו חסרה ממעלה זו ואם תאמר כל רמזים אלו אתה עושה אותם לה לרעה ודילמא אשה טהורה היא שתשתה ותתאמת שהיא טהורה לז"א כי מנחת קנאות היא פירוש מנחה זו מביא אותה הבעל שהוא חושדה שהיא טמאה לכך יביא אותה בדברים שהם מנחת זכרון מזכרת עון שהם מורים על עון שלה כפי החשד שהוא חושד בה:
ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל המים נ"ל בס"ד הטעם לנתינת העפר כי העפר לקח מקום המים דטבע העולם המים צפים על העפר אך בארץ הלזו נעשה העפר למעלה מן המים של התהום נמצא לקח מקום המים והו"ל כאלו חמס מקומם ולכן זו שזינתה עם אחר חמסה מקום בעלה שהביאה עליה גוית איש זר במקום גוית בעלה לכך יתן עפר אל תוך המים מזכרת לזה או יובן בס"ד מספר עפר ומספר מים ביחד עולים מספר תם או מספר מת וזאת האשה עתה עומד גופה בספק עד שתשתה אלו המים שמעורב בהם העפר ואז אם היא טהורה יהיה גופה תם דאם עקר יוליד ואם מוליד שחורים יוליד לבנים ואם נקבות זכרים באופן שיהיה תם ושלם מן חסרונות שהיו בו אך אם היא טמאה יהיה גופה מת דצבתה בטנה ונפלה יריכה או יובן בס"ד אותיות עפר עם אותיות מים יהיה מהם צירוף עף מרים דאלו מים המרים יהיה להם כח חזק שהוא עף מבטן לבטן כמ"ש במדרש באותם שתי אחיות וכנז"ל גם רמז לה בנתינת העפר מקרקע המשכן שלא תתנצל לומר בריאת האדם מן העפר גרמה לו תאוה של הזנות שגברה בו לכך מביא לה מן עפר המשכן שהוא מקום קדוש לומר הקב"ה בראו מן עפר קדוש שלא יסבב לו תאוה רעה ח"ו:
ופרע ראש האשה נ"ל בס"ד הטעם כי לכל שער ברא הקב"ה גומה אחת לינק ממנה ואם שתי שערות בגומה אחת מחשיך אור עיניו של אדם וזו שזינתה עשתה שני פתילות נכנסים בנר אחד שהוא של בעלה ושל הנואף וזה הטעם שנסמכה פרשת סוטה לתגלחת שער הנזיר שיש לה ללמוד מן השער מוסר לענין ניאוף:
כה תברכו את בני ישראל אמור להם נ"ל בס"ד החסד נקרא אור כמ"ש רבינו האר"י ז"ל על חמש אור האמורים בפרשת בראשית גם החסד נקרא מור וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל בסוד מור וקציעה גם ידוע מ"ש בזוה"ק ובדברי רבינו האר"י ז"ל שהכהנים אחוזים בחסד ובזה יובן הטעם דדרשו רז"ל אור על כהנים כמ"ש במדרש רבא פ' נשא יאר ה' פניו אליך זה אור תורה ד"א אור כהנים שמאירים את המזבח שנא' ולא תאירו מזבחי חנם והיינו כי החסד נקרא אור והכהנים הם בחסד ובזה מובן הטעם שנמסרה הברכה של ישראל בידם שהם יהיו מברכים אותם כי ידוע שהברכה היא מסטרא דחסד לכן אמר יצחק אע"ה ליעקב אע"ה ויתן לך את ברכת אברהם שה"ס החסד והנה תיבת אור הראשון הכתוב בתורה שהוא החסד הראשון הוא תיבה כ"ה והוא מ"ש יהי אור וז"ש כה הוא החסד הנקרא אור הראשון שבתורה שהוא תיבת כה ממנו תברכו את בני ישראל והטעם שנמסרה הברכה בידם מפני כי אמור להם א' מור פירוש חסד הראשון הוא להם דאחוזים בו:
ועוד נ"ל בס"ד הטעם שהוצרכו התפילות והלא הקב"ה יודע חסרון האדם יותר ממה שהאדם יודע בעצמו ולמה יצטרך להתפלל אך הטעם כי לכל שפע צריך צינורות וכלים והם נעשים מאותיות התפלה כי כל אותיות הם סוד כלים כנודע וזה צריך האדם להביאם ממנו כי הדרך עני המבקש תבשיל מבעה"ב לא יאמר לו שיתן לו כלי ותבשיל אלא יביא כלי מאצלו ויניח לו בו תבשיל וכן השפע שמקבל האדם מהקב"ה בתורת צדקה צריך שיביא כלים ויניח לו בתוכם השפע מיהו מזדמן שהעני נושא חן בעיני בעה"ב שיתן לו גם את הכלי וגם בנמשל יזדמן נשיאות חן כזו אצל ישראל דכתיב והיה טרם יקראו ואני אענה נמצא נותן להם שפע טרם שיביאו הכלים הנעשים מכח דבורי התפלה אך על הרוב צריכין הם להכין הכלים לכך יתפללו קודם כדי שיתהווה צינורות וכלים מן אותיות התפלה ולכן הקב"ה יתאווה לתפילתם של צדיקים כדי שירבו הכלים וממילא יתרבה השפע בכל העולמות דהא כתיב ויאמר אין עוד כלי ויעמוד השמן וברבוי הכלים נתרבה השמן וזהו הטעם שהוצרכו הכהנים לברך את ישראל בכל יום כדי שיעשו בברכתם כלים מן אותיות היקרים האלה של הברכה ועתה לא יבושו הכהנים בלקחם מישראל מתנות כהונה שנחשב כאלו הם לוקחים בחינם בתורת צדקה דאין זה צדקה אלא לוקחים שכר הכלים אשר עשו לישראל לצורך קבלת השפע של ברכות יקרות אלו כי אלו הכלים נעשים מן אמירה שלהם וזו האמירה היא שלהם שלא יוכל איש ישראל לעמוד על הדוכן ולומר אותה וז"ש כה תברכו את בני ישראל וא"ת הכהנים מברכים אותם בברכה כללית זאת ולהם אין שדות וכרמים ונחלה בארץ כדי שיתעשרו ורק הם לוקחים מתנות כהונה מיד ישראל כאדם שלוקח צדקה מאחרים לז"א אמור להם הנה אמירה זו שממנה מתהווים הכלים היא רק להם וא"כ מה שלוקחים מתנות כהונה הוא שכר הכלים ואינו צדקה ומתנת חנם:
יברכך ה' וישמרך ארז"ל יברכך ה' בנכסיך וישמרך בגופיך נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש בגמרא דנדה אודך ה' כי אנפת בי במה הכתוב מדבר בשני בני אדם שיצאו לסחורה ישב לו קוץ לאחד מהם ולא נכנס לספינה והלכה לה התחיל מחרף ומגדף על מזלו לאחר זמן שמע שטבעה הספינה בים התחיל מודה ומשבח נמצא יש ניצול מהפסד ממונו ע"י סיבה שנזוק בגופו כאותו האיש שנתחב מסמר ברגליו ולא ירד לספינה אך ברצות ה' דרכי איש יצילהו מהפסד ממונו ואע"פ שלא יהיה נזק בגופו ובזה יובן בס"ד הכתוב כי ה' יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד שלא יעשה לך כאותו האיש שתחב מסמר ברגלו ובזה ניצול ממונו וז"ש יברכך ה' בנכסיך ולא תהיה הברכה ע"י נזק גופך כאותו האיש אלא וישמרך בגופך:
עוד ארז"ל יברכך ה' בממון וישמרך מן המזיקין נ"ל בס"ד דארז"ל זכר זה כר נקבה נקי בה שיהיה נקי מנכסיו שאם יהיו לו בנות הרבה יכלה ממונו בנדוניה שלהם וכתב רבינו חיד"א ז"ל לכן זכר גי' ברכה נקבה גי' נזק וז"ש יברכך ה' בממון וישמריך מן המזיקין שלא תוליד נקבות הרבה שיכלו הממון שלך כי נקבה מספר נזק:
יאר ה' פניו אליך ויחנך ארז"ל יחנך במשאלותיך וכן הוא אומר חנון יחנך לקול זעקיך נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש המפרשים ז"ל בפסוק תאות לבו נתת לו וארשת שפתיו בל מנעת סלה והיינו יש אדם רוצה לקנות בית לדירה והוא מבקש מהקב"ה שיתן לו אלף דנרים אך באמת אין לו צורך באלף דנרים והוא רוצה אותם בשביל לקנות בהם בית בלבו מבקש הבית ובשפתיו אמר שירצה לתת לו אלף דנרים ואם הקב"ה זימן לו בית אין צריך ליתן לו גם האלף דנרים אך ברצות ה' דרכי איש אע"פ שנתן לו הבית עכ"ז האלף דנרים שבקש בשפתיו ג"כ יתן לו ולז"א תאות לבו נתת לו הוא הבית שמתאוה בלבו אליו ועכ"ז ארשת שפתיו שבקש האלף דנרים בל מנעת עכ"ד ובזה פרשתי בס"ד הכתוב לב חכם ישכיל פיהו ועל שפתיו יוסף לקח דודאי טובה כפולה כזו שיתן לו תאות לבו וגם ארשת שפתיו לא יתן השי"ת להמתפלל בלי כונת הלב אלא רק להמתפלל בכונה דאז מדה כנגד מדה יתן לו טובה כפולה מה שהתאוה בלב ומה שהוציא בפה וז"ש לב חכם ישכיל פיהו שמשים לבו על דברים שמוציא בפיו שהוא מתפלל בכונה אז זה זוכה דעל שפתיו יוסף לקח שיקח טובה כפולה תאות לבו וארשת שפתיו והנה טובה כפולה כזו היא דרך חנינה לז"א יאר ה' פניו אליך על אשר אתה שלם במעשה ודבור וכונה ומחשבה שהם כנגד ד' אותיות השם ועי"כ תזכה יחנך במשאלותיך יתן לך דרך חנינה שהוא טובה כפולה תאות הלב וארשת שפתים ולזה מביא המדרש פסוק חנון יחנך לקול זעקיך חנינה כפולה ללב ולשפתים:
או יובן בס"ד ע"ד שאמרו המתפלל בכונה וקדושת המחשבה זוכה למשוך בתפלתו כמה תפילות הנחשלים של אחרים וכיוצא בזה ארז"ל נפקדה שרה נפקדה כמה עקרות עמה נפקדה רבקה בתפלת יצחק נפקדו כמה עקרות כי הקב"ה שמע עם תפלת יצחק גם לתפלות אחרים שלא היו ראויים להתקבל מצידם ובזה פרשתי בס"ד לב חכם ישכיל פיהו שמתפלל ועל שפתיו יוסיף לקח תפילות של אחרים להעלותם למעלה וזהו יחנך במשאלותיך שיתן לך חנינה למשוך ולעלות תפילות של אחרים ג"כ שנאמר חנון יחנך לקול זעקיך כפל לך ולאחרים:
ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום נ"ל בס"ד ואקדים תחלה מה שפרשתי בס"ד מאמר רז"ל באבות דרבי נתן פרק כ"ח כל המרבה מעשים טובים משים שלום בגופו והוא תמוה מאי משמעות בגופו דנקיט גבי שלום ופרשתי בס"ד דהאדם מצוייר אותיות שלום בגופו כיצד שלשה קוי החוטם דוגמת ש' והפה צורת מ"ם סתומה כשהוא פתוח והלשון וא"ו ונשאר הלמ"ד וזה יהיה ציורו כשאדם פושט ידו לחוץ וזוקף זרועו בלבד יהיה הגוף בציור זה ל' שהוא ציור למ"ד הרי נשלם בו אותיות שלום מיהו ציורים של אותיות שמ"ו הם קבועים אבל הציור של ל' לא יהיה אא"כ יזקוף זרועו למעלה אבל אם ישלשל ידיו למטה בטל הציור וידוע דהמעשים יתייחסו לידים ואם האדם מכוין במעשיו שמתייחסים ליד לש"ש לתקן בעולמות העליונים אז יהיה הציור של יד כזה ל' שהזרוע זקוף למעלה כלומר הוא עושה המעשה לש"ש לתיקון העולמות העליונים אבל אם כונתו במעשים טובים בשביל טובת החומר המתייחס לארץ התחתונה הנה זה לא יהיה בו ציור ל' כי ידו משתלשלת למטה בעבור הגוף המתייחס לארץ ולא בעבור הנפש המתייחס לשמים וא"כ זה מעשיו הטובים יהיו בעשיה ולא יעלו למעלה לעולם הכונה והמחשבה ולז"א כל המרבה מעשים טובים מרבה שמכוין ומחשב בהם לש"ש לתיקון הנפש ועולמות העליונים הנה זה עושה שלום בגופו שמשלים ציור אותיות שלום בגופו וידוע כי המעשה כנגד אות ה"א שבשם והדבור וא"ו והכונה ה"א ראשנה והמחשבה יו"ד שבשם וז"ש ישא ה' פניו אליך כי נמצאים איתך המעשה והדבור והכונה והמחשבה שהם כנגד אותיות השם בשלימות אז ישם לך שלום כי בזה אתה עושה ציור אותיות שלום בגוף שלך:
ובאופן אחר נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בפסוק ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם כי באדם אין שלום בין הגוף והנפש שתרצה כל רגע לעלות למעלה להתקרב למדור השכינה ובע"כ יושבת בגוף כמ"ש חז"ל ע"פ כל הנשמה תהלל יה אך יזכה האדם להשראת שכינה עליו לא תגעל הנפש את הגוף כי קרובה אל אור השכינה השורה עליו ולז"א ונתתי משכני בתוככם ועי"כ לא תגעל נפשי אתכם ר"ל הנפש אשר בקרבכם לא תגעל הגוף שלכם ע"ש וידוע כי העושה מצות בשלימות הארבעה חלקים שהם מעשה ודבור וכונה ומחשבה שהם כנגד ד' מילואים של ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ממשיך לעצמו הארה מן ד' מילואים של עסמ"ב שהם עולים קכ"ח שהם מ"ו ול"ז וי"ט וכ"ו סך הכל קכ"ח והאדם עצמו יש בו רמ"ח איברים כנגד רמ"ח וכשיבא לו הארת קכ"ח הנז' נשלם בו מספר שלום ובזה יובן מאמר הנז' כל המרבה מעשים טובים מרבה דייקא שעושה אותם בשלימות הדבור והכונה והמחשבה אז משים שלום בגופו שנעשו רמ"ח איבריו מרכבה להארת ד' מלואים הנז' ובזה נעשה מספר שלום בגופו וגם נעשה שלום ממש בין הגוף ובין הנפש וז"ש ישא ה' פניו אליך פניו לשון פנימיות הם המלואים הנז' שהם פנימית אותיות הפשוט שעולים קכ"ח אליך אתה שיש בך רמ"ח איברים ובזה ישם לך שלום מספר וגם שלום ממש שיהיה שלום בין הנפש ובין הגוף: