ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם י"ל תיבת אשר נראה לשון יתר ונ"ל בס"ד דאיתא במדרש תנחומא ואלה המשפטים זש"ה מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה מלכה של תורה במשפט שהוא עושה יעמיד את הארץ ואיש תרומות יהרסנה אם משים אדם עצמו כתרומה הזאת שמושלכת בזוית הבית ואומר מה לי בטורח ציבור מה לי בדיניהם מה לי לשמוע קולם שלום אליך נפשי הרי זה מחריב את העולם הוי ואיש תרומות יהרסנה מעשה ברבי אסי כשהיה מסתלק מן העולם נכנס בן אחותו אצלו מצאו בוכה א"ל רבי מפני מה אתה בוכה יש תורה שלא למדת ולימדת הרי תלמידיך יושבים לפניך יש גמילות חסדים שלא עשית ועל כל מידות שהיו בך היית מתרחק מן הדיינין ולא נתת רשות על עצמך להתמנות על צרכי ציבור א"ל בני עליה אני בוכה שלא אתן דין וחשבון על שהייתי יכול לעשות דיניהם של ישראל הוי ואיש תרומות יהרסנה עכ"ל נמצא כל מי שיש לו יכולת לדון במשפטי התורה אין לו להתרחק מן הדיינות ולומר מה לי בצרה הזאת שמא אין אני יכול לצאת י"ח עם בני אדם כי שנים באים לדין מוכרח אחד חייב ויתרעם עלי או נוטר לי איבה ויהיה לו שנאה עמי וכיוצא בדברים אלו אלא אדרבה ידע כי הדיין ישובח יותר מכל בעלי תורה כי הוא המעמיד ארץ והמתרחק ממנה והוא בר הכי ה"ז הורס העולם ולז"א המשפטים שהם עסק הדיינים אינו יוצא לך מהם גרעון כבוד וחסרון אלא אדרבה אשר תשים לפניהם אשר לשון שבח כמו באשרי כי אשרוני בנות ר"ל שבח גדול יש לך אם תשים אותם לפניהם כי באלה תעמיד ארץ או יובן בס"ד אומרו אשר תשים לפניהם אשר א' שר תשים לפניהם וכמ"ש דבר אחד לדור ולא שני דברים לדור כי בכל מקום צריך אב"ד אחד ולא שני אבות ב"ד:
ובאופן אחר נ"ל בס"ד דקדוק תיבת אשר וגם אומרו תשים לפניהם ולא אמר תלמדם והוא דמצינו לחז"ל שאמרו אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות וקשא דהול"ל מה שאזניו שומעות דהדיין אין רואה בעיניו כלום מן המעשה אשר ידונו לפניו אלא רק אזניו שומעות טענות בעלי דינין ועדות העדים אמנם נראה דכונת רז"ל בזה על עין השכל של הדיין דלפעמים יבא בע"ד ויטעון טענות שקר שלמדוהו אחרים והוא אינו יודע מה הוא אומר ורק אחרים שמו בפיו הדברים והדיין דן על פי הדברים ששומע ויוצא הדין מקולקל כי דין מרומה הוא איך יפתח עין שכלו ויבין היטב בדברים אז ידע הרמאות ולא יצא הדין מקולקל וכן יזדמן אדם תובע מחבירו דבר וזה אומר להד"מ הנה הדיין לפי שמע אזניו יפסוק שבועת ה' תהיה בין שניהם ומשביעו לזה בס"ת ובאמת זה נשבע לשקר נמצא גזל וגם נשבע לשקר לכן צריך הדיין להביט בעין שכלו בדבר שביניהם ואז יתחכם לברר האמת שלא ע"י שבועה וממלא אין כאן גזלה אין כאן שבועה וכאשר תמצא מעשה הובאה בספר שיחת חולין של ת"ח באיש אחד שהיה מוכר יין בעיר אחת ולו משרת אחד שהיה לו חמשים שקל כסף וטמן אותם המשרת באוצר היין בין החבתים ולמוצאי שבת כאשר הלך שם ליקחם לא מצאם וזעק זעקה גדולה ומרה כי נאבד עמלו שקבץ מכמה שנים והוא חשד בדבר זה את אדוניו בעל האוצר שגנבם והלך וקבל לפני הגאון שבאותה העיר ויקרא הגאון לבעה"ב ושאל את פיו אודות הכסף ויאמר כי לא ידע מאומה ויאמר הגאון גם אנכי אמרתי דרחוק דבר זה מן הדעת שיהיה ישראל גונב כיס מעות בשבת על כן אני מחליט הדבר לומר בודאי כי עכו"ם אחד נכנס לאוצר היין וגנב המעות על כן היין הנמצא שם ודאי הוא נסך ואסור וצריך לשפכו ומוכרח אני עתה לשלוח השמש לבית הכנסת להכריז על היין שלך שהוא אסור וכאשר שמע הבעה"ב דברים אלו מת לבו בקרבו כי ראה דכלתה אליו הרעה שיהיה לו בזה הפסד רב ועצום ואז בע"כ הודה תכף לפני הגאון שהוא גנב המעות ונשבע על כך והגאון א"ל אין אני מאמין לדבריך עד שקם במרוצה והלך לביתו והביא את הכיס כמו שהוא והושב לבעליו הרי הגאון בעין שכלו וחכמתו השיב הגזלה וגם לא נשבע זה לשקר ואם לא היה מביט בעין שכלו היה זה גוזל ונשבע לשקר וכזאת ספרו לי על הרב מו"ר זקיני רבינו משה חיים זלה"ה שפעם באו שנים לפניו לד"ת והיה הכחשה ביניהם והבין בעין שכלו וחכמתו שזה המכחיש רוצה לישבע לשקר ויאמר לו התחשוב שאני משביעך בס"ת תאמין לי אין אני משביעך אלא בשני לוחות הברית ותכף אמר לשמש ב"ד תלך ותטבול עשרה טבילות ותביא לי את שני לוחות הברית שאשביע את זה האיש והנה זה האיש נבהל כי לא ידע שיש ספר שמו שני לוחות הברית אלא חשב כי אלו שני לוחות הברית שהוריד מרע"ה מן השמים ובגלות הביאום לבבל ונשארו כאן ותפול עליו אימה גדולה ויאמר אני משלם ואיני נשבע ויאמר לא כי נתחייבת כבר שבועה וצריך שתשבע ואז הודה שהוא כיחש בשקר וספר האמת וכן פעם אחת באו לפניו יהודי וגוי והיה הגוי תובע מעות מן היהודי והשיב להד"מ והבין עט"ר הרב מו"ז זלה"ה בעין שכלו שהיהודי מכחש ורוצה לישבע לשקר והם באו לפניו לדין בהיותו יושב בבית הכנסת ויאמר טוב אני אשביעך אך עתת אני רוצה לילך לבית לעשות בדיקה ואתם תשבו פה עד שאבא ויצא מן בית הכנסת הוא והשמש ב"ד ולא היה אדם בבית הכנסת אלא אלו והשמש סגר הפתח והלך עם הרב מו"ז ז"ל ואחר שיצא מבית הכנסת עלה לעזרת נשים שיש לה פתח מבחוץ ונחבה שם לשמוע מה מדברים אלו זע"ז כי אין אדם אחר שם עמהם וישמע כי הגוי אומר ליהודי איך אתה תשבע בתורה בשקר והלא במקום פלוני מסרתי לך המעות וכו"כ הם והיהודי משיב לו מה אעשה אין לי עתה לשלם ואם אודה לך אתה תלחצני ותניח אותי בבית האסורים ומי יפרנס ביתי וכיוצא בדברים אלו היה הרבה דברים עוד ביניהם ותכף יצא מעזרת נשים ונכנס לבית הכנסת ויאמר ליהודי איך אני אשביעך ואני מן הבית שהלכתי בו משם שמעתי דבריך אלה ויכלם היהודי ויבקש מן הגוי שירחיב לו זמן לפרעון וכן עשה באופן שהדיין צריך לראות בעין שכלו על דו"ד ותביעות בין איש לרעהו ואז לא יצא דין מקולקל:
וכן עוד מצד העדים ג"כ אם הדיין יטה אזניו דוקא לעדותם אפשר שהם עדי שקר ויוצא הדין מקולקל הן בד"מ הן באיסור ערוה וכיוצא וכאשר נמצא ענין אחד בזמן מהרשד"ם ז"ל בבתולה שקבלה קדושין משלשה בני אדם בזא"ז ולא נתברר מי היה הראשון ונולדו כמה ספיקות בעדות של כל או"א לסוף מת אחד מהם ונשארו שנים תובעים מה עשה אחד מהם העמיד עדי שקר לפסול עדים שהעידו על קדושין של חבירו כדי שיקחנה הוא ובאו העדים והעידו לפני מהרשד"ם ז"ל וב"ד איך המה ראו את שני עידי קדושין אלו במקום פ' בשנה פ' בחודש פ' בשבוע פ' ביום פ' בשעה פ' שאכלו שקצים ורמשים ונתקבלה עדותם לפני מהרשד"ם ז"ל והיה רוצה לפסלם ונזדמן שהיה יושב שם חכם אחד שבא מארץ ישראל תוב"ב ואמר למהרשד"ם תן לי רשות ואדון הדין הזה כי החכם היה חריף גדול והבין בחכמתו דאלו העדים הם עמי ארצות גמורים והבע"ד שם בפיהם הדברים שהעידו והם אינם מבינים מה הם אומרים ויוציא עד האחד וישאל לאחד מהם אמור לי אלו השקצים ורמשים הם משור או מכבש וזה עם הארץ גמור אינו יודיע מהו שקצים ורמשים וכיון שראה שאינו מבין להשיב על שאלה זו אז הודה על עצמו איך הוא וחבירו היו אורגי בגדים ובא האיש הזה ושכר אותם בעשרה דינרים לכל או"א והוא שם בפיהם כל הדברים אשר דברו וכיון שראה מהרשד"ם כן נשק את החכם על ראשו וא"ל ברוך אתה שהצלתני מדין מרומה כזה ע"כ נמצא כזאת וכזאת רבות יקרא אצל העדים וגם אצל בע"ד שישימו אחרים בפיהם דברים בשקר ויסדרום לפני הדיין לכך לא אמרו רז"ל אין לו לדיין אלא מה שאזניו שומעות כי מזה יצא חורבה ותקלה אלא אמרו מה שעיניו רואות ר"ל עיני השכל שלו שיביט בשכלו לפני ולפנים בקירות לבם של העדים ובע"ד לידע אם הדברים אלו יוצאים מלבם או אחרים שמו אותם בפיהם וז"ש ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם אשר מלשון הבטה והסתכלות כמו אשורנו ולא קרוב גם תשים הבטת השכל שלך לפניהם ר"ל לפנימיות שלהם שהוא קירות לבם לדעת אם דבריהם יוצאים מלבם או אם אחרים שמו אותם בפיהם והם אינם מבינים:
או יובן בס"ד אומרו לפניהם כי היראה היא אוצר החכמה ואם אין יראה אין חכמה שיוכל לדון בה ד"מ שצריכים עיון רב וידוע מ"ש הכתוב למען תהיה יראתי על פניכם ופרשתי בס"ד הטעם שמייחס היראה לפנים כי ידוע שבפנים רמוז שם הוי"ה דההי"ן שעולה מספר בן והוא ב' עינים הם ב' יודין והחוטם הוא וא"ו הרי מספר כ"ו ועוד בסוף החוטם יש שני נחיריים שהם כנגד שני יודין והכותל המספיק ביניהם הוא כנגד וא"ו הרי מספר כ"ו וכנז' בשני לוחות הברית נמצא יש רמז בפנים לשם הוי"ה דההי"ן שעולה ב"ן שהוא מספר ב' הויות בפשוט ובמלוי וידוע כי יראת ה' היא בסוד שם ב"ן בסוד הכתוב עקב ענוה יראת ה' ולז"א ולמען תהיה יראתו על פניכם דייקא ולכן אמר כאן ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם כי לאלה צריך חכמה ואוצר החכמה היא היראה וכמ"ש במדרש פרשה זו ואלה המשפטים דוד אמר יראת ה' טהורה עומדת לעד אתה מוצא אדם שונה מדרש הלכות אגדות ואם אין בו יראת חטא אין בידו כלום משל לאדם שאמר לחבירו יש לי אלף מידות של תבואה אלף של שמן אלף של יין א"ל חבירו אם יש לך אוצרות ליתן אותם הכל שלך ואם לאו אין בידך כלום כך אדם שונה הכל אומרים לו אם יש לך יראת חטא הכל שלך שנאמר והיה אמונת עתך וכו' יראת ה' היא אוצרו או יובן אומרו אשר תשים לפניהם כי העשירים מכונים בשם פנים והמשפטים אם לא יהיו מקובלים ורצויים ונעשים גם על העשירים מה תועלת בהם לעולם או יובן בס"ד ואלה המשפטים קרי בא ש"ם טפי"ם שהם סוד רפ"ח וב"ן שעולים ש"ם ניצוצות אשר הבינה שנקראת אשר תשים לפניהם או יובן לפניה"ם לפני מ"ה שתעלה אותם לתפארת ומלכות שהם בסוד מה כי התפארת ה"ס שם הוי"ה במלוי אלפין שעולה מ"ה וגם המלכות נקראת מה בסוד מה אשיב לה':
כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד וכו' נ"ל בס"ד המזרה לחייבא כאלו קנאו ולזה החייבא קורא אותו בשם עבד עברי כי עברי הוא ונעשה עבד ליצה"ר וזה המזכה שהחזירו בתשובה קנאו וזכה בו צריך שש שנים יעבוד דבעל תשובה ישתדל ויזהר יותר ביחוד ה' בפסוק שמע ישראל שהוא יחוד התפארת ויש בו ששה תיבת ובפסוק בשכמל"ו שהוא יחוד המלכות דג"כ יש בו ששה תיבות שהם ששה כפולים יען כי ב' היחודים האלה הם חרב פיפיות להרג בהם החיצונים הבאים על בעל תשובה להחטיאו כי בעל תשובה הוא יש לו מלחמה גדולה תמיד עם חיילות הסט"א שהיה תחת רשותם מכבר ועל שני יחודים אלו נאמר רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם וידוע שדרשו רז"ל שנים לשון כופל כמ"ש אל תקרי שנים אלא שניים ולז"א שש שנים ר"ל שש תיבות של יחיד שהם שניים א' פסוק שמע וא' פסוק בשכמל"ו יעבוד יעסוק בהם כל ימיו ובשביעית הוא עסק התורה דנאמר בה חצבה עמודיה שבעה דחלוקה לשבעה ספרים אז יצא לחפשי חנם שלא יגיע לו שום עונש ויסורין על עונות שעשה קודם וזהו חנם:
אם בגפו יבא בגפו יצא נ"ל בס"ד דעבד העברי שהוא איש ישראל צריך לעבוד את השי"ת עבודה תמה אך א"א לשום צדיק להשלים כל רמ"ח מצות בפועל אך השי"ת משלים אותו לו ע"י מחשבתו הטובה או ע"י לימודו וכל זאת ההשלמה היא מצד החסד ולא יעשה לו הקב"ה חסד זה אא"כ יעשה האדם במעשה מה שיוכל לעשות בכל כחו דאז יאמר ה' זה עסק בכל כחו ובודאי אם היה יכול לעסוק השאר היה עושה לכך אני משלים החסרון מכח המחשבה או הלימוד ובזה החסד אפילו מדת הדין שה"ס שם אלהים תסכים לעשותו עמו משא"כ אם לא עוסק בכל כחו שיש מצות שספק בידו לעשותם ולא עשאם איך ישלים לו החסרון מצד המחשבה או הלימוד נמצא שלימות האדם תלויה בעבודה אשר יעבוד את ה' בכל כחו וכמ"ש רז"ל כל העונה איש"ר בכל כחו קורעין לו גזר דין של שבעים שנה אך ידוע דעבודת הקודש היא שלשה חלוקות שהם מחשבה ודבור ומעשה והאדם צריך לעסוק בכל חלוקה משלשה אלה בכל כחו ולא סגי בחדא מנייהו:
והנה מספר בכל כחו עולה פ"ו כמנין שם אלהים שה"ס גבורה רמז שהעוסק בכל כחו גם מדת הגבורה תסכים בזכותו והשלמתו וידוע ששם אלהים הוא בשלשה מקומות שהם בינה וגבורה ומלכות דזה הוא סוד שלשה שמות אלהים הכתובים בפרשת ויכלו השמים והארץ שאומרים בקבלת שבת הרומז לעוה"ב כמ"ש רז"ל דשבת הוא מעין עוה"ב וכבר אמרנו דעבודת הקודש היא שלשה חלוקות שהם מחשבה ודבור ומעשה וצריך לעסוק בכל חלוקה מהם בכל כחו נמצא יש בעבודת הקודש ג"פ בכל כחו שהם כנגד ג' שמות אלהים שאם נשלם האדם בשלשה חלוקות מחשבה ודבור ומעשה בכל כחו אז יוכל לעמוד כנגד הגבורה שהיא ג' שמות אלהים ובזה יובן בס"ד הכתוב אם בגפו יבא בגפו יצא חלק תיבת בגפו לשנים וקרי בה ג' פ"ו כלומר אם יבא בעבודת הקודש לשלימות ג"פ פ"ו שהוא מספר בכ"ל כח"ו בשלשה חלוקות של העבודה אז בגפו ר"ל ב"ג פ"ו שהם ג' שמות אלהים יצא שיוכל לעמוד כנגדם שגם מדת הדין תזכהו:
ואם בעל אשה הוא פירוש התורה נקראת אשה אך לאו לכל אדם אלא רק לת"ח שעוסק בה בקבע שאז תתייחס אליו לאשה והוא נקרא בעל אליה משא"כ עם הארץ נקראת ארוסתו ולא אשתו ולכן ארז"ל כל הלומד תורה בפני עם הארץ כאלו בועל ארוסתו בפניו כמ"ש מורשה קהלת יעקב אל תקרי מורשה אלא מאורסה ולז"א אם בעל אשה הוא שהוא ת"ח שלומד בקבע כמ"ש ובתורתו יהגה יומם ולילה שתתיחס אליו שהוא נקרא בעל אשה והכונה דמלבד שיש לו שלימות העבודה במעשים הנה הוא שלם בעסק התורה שהוא נקרא בעל אשה אז זה עולה במעלה יותר שיצאה אשתו עמו שהתורה מכרזת על מעלותיו והיא תהיה אפטרפוסית שלו בכל דבר ודבר:
אם אדוניו יתן לו לאשה וילדו לו בנים או בנות נ"ל בס"ד אע"פ שאמרתי התורה נקראת אשה לת"ח והוא נקרא בעלה עכ"ז אין כל החכמים שוים בזה והוא יש ת"ח עושה תורתו קבע ונקרא בעל אשה אך אינו זוכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ואינו זוכה לחדש חדושים אמתיים מן התורה ויש שזוכה לאסוקי אליבא דהלכתא ולחדש חידושי תורה באמיתות שנקראים בנים ובנות כי חידושי תורה בחלק הנסתר נקראים בנים וחדושי תורה בחלק הנגלה נקראים בנות וכמ"ש במ"א והנה לזה החכם המשיג כל זה יתן לו הקב"ה השגת התורה בסוג מתנה דאמרו רז"ל כל הנותן בעין יפה הוא נותן ואינה אצלו בסוג מקח וכמ"ש כי לקח טוב נתתי לכם ועל כן יזכה להשגה הגדולה להוליד בנים ובנות שהם חידושי תורה וז"ש אם אדוניו הוא הקב"ה יתן לו אשה שיתן לו התורה בסוג מתנה ועי"כ ילדה לו ההשגה בנים חידושי תורה בנסתר או בנות חדושי תורה בנגלה לא יתגאה ולא יהיה פניה זרה בכל אלה אלא האשה הוא עסק התורה עצמה וילדיה הם חדושי התורה תהיה לאדוניה לשמו יתברך שילמוד לשמה ויחדש לשמה ואז והוא יצא בגפו ב"ג פ"ו שיכול לעמוד גם במדת הגבורה שהיא ג"פ שם אלהים כנז' וכמ"ש רז"ל הרחוקים מצדקה כל העולם נזון בצדקה והם בזרוע כלומר במדת הגבורה או יובן הכונה והוא יוצא בגפו כתרגומו בלחודוהי ע"ד שארז"ל העבירה מלפסתו והולכת עמו לגיהנם שנא' ילפתו ארחות דרכם וכו' והמצוה מקדמתו והולכת לפניו שנא' והלך לפניך צדקיך ופירש מהרש"א ז"ל דבן הוא במלכותא דארעא אם תשלח הממשלה חיל להביא את האדם ליסרו תופסים אותו בדרך שלא יברח אבל אם תשלח אחריו כדי לתת לו גמול טוב יגיד לו השליח והוא ילך בעצמו כי על יום טוב הוא בא ע"ש ולז"א כאן והוא יצא מעוה"ז בגפו בלחודוהי שכל תורתו ומצותיו מקדמים והולכים לפניו בדרך:
ואם אמר יאמר העבד הוא הצדיק הזה העובד את השי"ת אהבתי את אדוני הקב"ה את אשתי התורה ואת בני חדושי תורה פירש שהוא עובד את השי"ת ועוסק בתורתו מאהבה ולא בשביל שכר וגמול טוב לא אצא חפשי מעבודתו יתברך כי אוהב וחושק עבודתו י"ת אז שעושה מאהבה שאינו מתכוין כמתכוין אפילו בשביל שכר עוה"ב עולה במעלה יותר והוא דמגישו אדוניו הקב"ה גם בעודו בעוה"ז אל האלהים כלומר ה' אלהים שה"ס הג' עליונות שהם ת"ל או האלהים מספר הוי"ה אדנ"י שעולים צ"א כמנין האלהים שיהיה הוא מרכבה אל יחוד הוי"ה אדנ"י שהם קבה"ו והגישו אל הדלת או אל המזוזה שיהיה כל זמנו עצור בבתי כנסיות ובתי מדרשות דכתיב בהו אשרי איש שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזת פתחי דהיינו שיתן לו יכולת לעשות תורתו אמנותו ותהיה מלאכתו נעשית ע"י אחרים כמ"ש על רשב"י ורצע אדוניו הקב"ה את אזניו במרצ"ע מספר ת' עלמין דכסופן ועבדו לעולם שיתקיים בו מש"ה רגלי חסידיו ישמור שלא יוכל היצה"ר להחטיאו ולבטלו מעבודת השי"ת וכמ"ש בגמרא על רבי עקיבא ורבי מאיר זיע"א:
אם אחרת יקח לו וכו' נ"ל בס"ד כי כל אדם יש לו אם אשר ילדתו וזאת תועיל לו עד חמש ושש שנים לכך צריך לבקש לו אם אחרת שגם היא נקראת אם דכתיב אם לבינה תקרא וצריך שארה ר"ל מזונה שהיא הקבלה והמסורת שבע"פ כי בלעדי זאת תהרס התורה וכמו שתמצא בקראין מכחישין הקבלה והמוסרת שאין בידם כלום ממצות התורה ונמצא הקבלה והמוסרת הם מזון התורה כמזון המחיה את האדם כסותה הוא חלק המעשה כי מן מעשה המצות בורא אדם חלוקין קדישין ותלמוד בלא מעשה מה יועיל וכמ"ש אין התלמוד עיקר אלא המעשה ועונתה הוא קביעות עתים לתורה שאם לא יקבע לה עתים שלא יעבור עליהם לא יבא ללמוד כלל וכמ"ש הראשנים ע"פ עת לעשות לה' הפרו תורתיך ולכך כתיב בשלש הנז' ההי"ן בדגש לומר שיזהר בהם אפילו שהשעה דחוקה ואם שלש אלה לא יעשה לה ויצאה חנם שתצא ממנו על עסקי חנם אין כסף לשון נכספה וגם כלתה שהוא מצד עצמה אין נכסף לה שלא יהיה לו תאוה וחמדה בה:
וכי יכה איש עת עין עבדו או את עין אמתו וכו' נ"ל בס"ד דימצא אדם זכר או נקבה סומין בבטן אמם או בעודם קטנים ועל אלה יתפלא הרואה למה נסתמו מה חטאו ומה פשעו אך באמת השי"ת הוא אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא דאלו בגלגול הקודם חטאו ופגמו הרבה בעינים שלהם בעונות השייכים שם ועתה באו בגלגול לתקן ושקל השי"ת אם יהיו פקחים עתה יחזרו ויקלקלו מצד ראייתם לכך הקדים ועשאן סומין לטובתם וז"ש וכי יכה איש זה הקב"ה הנקרא איש מלחמה כשעושה דין עם בריותיו את עין עבדו הזכר או עין אמתו הנקבה אל תתמה תהרהר אחר מדותיו ית' אלא אדרבה עשה לו כן לטובתו שלא יחזור ויפול ברשת היצה"ר מצד ראיית עיניו כאשר היה לו בגלגול הקודם וזהו לחפשי מעבדות היצה"ר ישלחנו וכן נמי אם שן עבדו או שן אמתו יפיל שן לשון שנים ר"ל זמן חייהם יפיל לשון חסרון כמו לא נופל אנכי מכם שממית אותם בקוצר שנים זה לטובתם לחפשי ישלחנו:
אם כסף תלוה את עמי את העני עמך נ"ל בס"ד הענוה והשפלות אצל העני בטבע אבל הגאוה אינה בטבע דארז"ל שלשה אין הדעת סובלתם ואחד מהם דל גאה משא"כ העשיר הגאוה בטבע והענוה הפך הטבע ולז"א אם כסף תלוה את עמי לא תתגאה במדת הטבע אלא את העני ר"ל מה שמצוי בטבע את העני שהוא ענוה ושפלות ארצה שיהיה עמך או יובן בס"ד ע"ד שפירשו המפרשים במאמר עני חשוב כמת ר"ל עני שהיה חשוב כלומר עשיר ואח"כ העני זהו כמת אבל עני מעיקרו זה מלומד בכך מילדותו וז"ש אם כסף תלוה את עמי תשתדל לעשות החסד את העני שהיה תחלתו עמך ר"ל עשיר כמותך עמך בדומה לך:
מלאתך ודמעך לא תאחר נ"ל בס"ד מלאתך הם ניצוצו קדושה השייכים לנפשך שבעבורם באה לעוה"ז למלאת חסרונה ודמעך לשון דמוע מה שאתה נרמז מחדש ע"י עונות לערב נ"ק בקליפה לא תאחר בתיקונם והעיקר הוא כי בכור בניך המחשבה שהיא בכור לכל פעולה שיעשה הגוף כי אין פעולה נעשית אלא יצייר אותה תחלה במחשבתו ולכן נקראת בכור כי כל ראשון נקרא בכור תתן לי לשמי שתקדש מחשבתך לשמי ואז תצליח בתיקון הצריך לך: