והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע הדקדוק ידוע מילות מן הצרוע לשון יתר ונ"ל בס"ד ארז"ל צרעת באה על לשה"ר לכן מסגירו כדי לטהרו שעושה לו צער של הסגר הפך מנהגו הרע כשסיפר לשה"ר שילך ממקום למקום ויספר שכן דרכם וכאשר הרחיב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל דבר זה בפרשת תזריע בלשונו הנעים והנה צרוע אותיות עצור וז"ש נרפא מן העצור שעשה הפך מדתו הרעה גם הלומד תורה בבהמ"ד נקרא עצור כמ"ש בדואג נעצר נלפני ה' וע"י שהוא עצור בלימוד תורה נרפא נגע הצרעת או יובן בס"ד הכונה כי הצרוע שחטא ולכך לקה בצרעת אין לו רפואה אלא בתשובה וחרטה אך החרטה באה לו מצד שדחקוהו היסורין שלא יכול שאת אותם אפשר שזה לא יבא לו רפואה אלא צריך שהרפואה תהיה מכח הצרוע עצמו שהוא מתחרט באמת על מעשיו הרעים אפילו אם לא היו באין עליו יסורין ובזה יובן דברי התנא אזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה כלומר התשובה נקראת דרך כמ"ש רז"ל ע"פ על כן יורה חטאים בדרך ואמר איזו היא תשובה מעליא זו שהיא תפארת לעושיה שיתפאר על אשר הוא עשאה באמת מטוב רצונו ולא שהיסורין הכריחו אותו דכיון שלא לחצוהו היסורין אז נמצא תפארת לו מן האדם כי בני אדם אחרים יבואו ללמוד ממנו תשובה כיון שרואין אשר מאיליו נתחרט ועשה תשובה יתפעלו יותר גם הם לעשות תשובה ונמצא זה זכה וזיכה אחרים:
ובמדרש איתא מעשה ברוכל אחד שהיה מחזר בעיירות הסמוכות לצפרי והיה מכריז ואומר מאן בעי למזבן סם חיי אוריקו עליה כ"ע רבי ינאי הוה יתיב ופשיט בטרקלין א"ל תא סק הכא זבין לי א"ל לית אנת צריך ולא כדמותך אטרח עליה וסליק לגביה הוציא לו ספר תהלים מוכרך הראה לו פסוק זה מי האיש החפץ חיים וכו' מה כתיב בתריה נצור לשונך מרע א"ר ינאי אף שלמה מכריז שומר פיו ולשונו שומר מצרת נפשו שומר מצרעת נפשו א"ר ינאי כל ימי הייתי לומד פסוק זה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט עד שבא רוכל זה והודעני לפיכך משה מזהיר את ישראל זאת תהיה תורת המצורע ע"כ והדקדוקים רבים המה חדא מאי קמ"ל מתהלים מכורך ומאי נ"מ אם מכורך או לא מכורך ועוד מה חידש רוכל זה לרבי ינאי ועוד מה ענין אומרו להיכן הוא פשוט דאם לא ידע ביאורו יאמר לא הייתי יודע פירושו וראיתי להרב זרע בירך ז"ל שפירש אותו כמין חומר דארז"ל למיימינים בה שקורין לשמה אורך ימים איכא וכ"ש עושר וכבוד אך המשמאלים שלומדין שלא לשמה עושר וכבוד איכא אורך ימים ליכא וידוע פלוגתא דר"ג וחכמים והוא דר"ג ס"ל אם אין תוכו כברו ר"ל לומד שלא לשמה אל יכנס לבהמ"ד דאסור ללמדו וחכמים ס"ל מתוך שלא לשמה בא לשמה ולפ"ז לדעת ר"ג דאין ללמד תורה לתלמידים הלומדים שלא לשמה יהיה משך הכתוב של מי האיש פשוט על פסוק שלמעלה ממנו דקאמר לכו בנים התלמידים שמעו לי יראת ה' היא התורה אלמדכם אך דעו כי אין אני מלמד לכל אדם אלא רק להלומד לשמה שיש לו אורך ימים וגם טוב העושר ולז"א מי האיש החפץ חיים שהוא אורך וגם אוהב ימים לראות טוב ג"כ שהוא עושר ותרתי לא נתנו אלא ללמד לשמה הנה זה האיש אלמדנו תורה בזה ונגמר הענין בכך ופסוק הבא אחריו של נצר לשונך מרע הוא מלתא באפיה נפשה דמצוהו על לשה"ר ואינו מקושר עם פסוק מי האיש החפץ חיים וכל זה הביאור הוא לסברת ר"ג דמקשר פסוק מי האיש עם פסוק שלפניו לכו בנים אך לסברת רבנן דפליגי וס"ל דמלמדין תורה גם להלומד שלא לשמה א"א לקשרו עם פסוק לכו בנים אלא ס"ל לקשרו עם פסוק נצר לשנך מרע לומר שבעל לשה"ר לוקה בצרעת דחשוב כמת ואין חייו חיים והכי קאמר מי האיש החפץ חיים ובאיזה חיים אני אומר הוא שאוהב ימים לראית טוב בהם שלא ילקה בצרעת שהוא מושלל מן הטוב דגם בחייו קרוי מת הנה זאת תהיה להנזהר מלשה"ר ולז"א נצר לשונך מרע וכו' זה הוא אוהב ימים לראות טוב דניצול מצרעת והנה קודם שבא הרוכל היה מסתפק רבי ינאי בזה הפסוק של מי האיש החפץ חיים ולא ידע אם ביאורו כסברת ר"ג שפושט אותו ומושכו על פסוק הקודם של לכו בנים או אם ביאורו כסברת רבנן שפושטין אותו על פסוק שאחריו דאיכא נפקותא רבה בין זה לזה מה עשה אותו רוכל הגיד לו ביאור הכתוב בחכמה והוא שהוציא לו ספר תהלים מכורך שפתח הספר וכיסה פסוק לכו בנים במטפחת הכרוכה עליו והראה לו מן פסוק מי האיש ואילך רמז לו בזה דפסוק מי האיש אינו מקושר עם לכו בנים כמ"ש ר"ג אלא מקושר עם פסוק שאחריו כסברת רבנן ועל כן אמר רבי ינאי לא הייתי יודע מקרא זה של מי האיש היכן הוא פשוט עד שבא רוכל זה והודעני בחכמה עכ"ד דפח"ח:
ובזה פרשתי בס"ד הכתוב בהפטרה מ"ש אלישע הע"ה לגחזי מאין גחזי והשיב לא הלך עבדך אנה ואנה והוא דארז"ל למה לקה גחזי בצרעת על אשר דבר שם רע על אלישע כי אלישע נשבע שלא ליקח כלום מן נעמן והוא הלך ואמר לנעמן בשם אלישע הע"ה שיתן ככר כסף ואע"פ שא"ל לצורך בני הנביאים עכ"ז אין היתר לשבועה כי הוא נשבע שלא יקח כלל ואמרה תורה זאת תורת המצורע מוציא שם רע לוקה בצרעת עוד כתבו המפרשים ז"ל הטעם שדחה אלישע הע"ה את גחזי בשתי ידים דמלבד דקלל בצרעת עוד טרדו מלפניו שלא ילמדהו תורה היינו משום דעתה נתברר לאלישע דגחזי לא היה לומד לשמה ואזיל בתר סברת ר"ג דס"ל כל ת"ח שאין תוכו כברו אל יכנס לבהמ"ד דאין ללמד תורה אלא ללומד לשמה ובזה יובן שאלת אלישע הע"ה דרך צחות מאין גחזי מאיזה כת אתה אם כאותם הסוברים כר"ג דמושכין פסוק מי האיש לפסוק לכו בנים דנלמד מזה שאסור ללמד תורה לאדם הלומד שלא לשמה או"ד אתה מכת דפליגי על ר"ג דס"ל מותר ללמד להלומד שלא לשמה ופסוק מי האיש משוך עם פסוק שאחריו נצר לשנך מרע דבא ללמד שהמוציא שם רע ומדבר לשה"ר לוקה בצרעת דאין חייו חיים והשיב לו גחזי לא הלך עבדך אנה ואנה כי אני לא משכתי פסוק מי האיש לא על פסוק לכו בנים ולא על פסוק נצר לשנך אז א"ל אלישע אתה שלא משכת הפסוק לא לפניו ולא לאחריו אני אמשוך אותו בשבילך על לפניו ועל לאחריו דצרעת נעמן תדבק בך מכת משיכת הכתוב על לאחריו וגם צא מלפני שלא אלמדך תורה עוד מכת משיכת הכתוב על לפניו לכו בנים שאנהוג עמך כדברי ר"ג וכדברי חכמים:
ולקח הכהן את הכבש האחד והקריב אותו לאשם נ"ל בס"ד ולקח הכהן איש החסד את הכבש האחד רמז לישראל שנקראו כבשים והם גוי אחד בארץ שיש להם תואר אחד וזהו האחד הידוע בה"א הידיעה או יובן האחד ה' אחד כי חמשה פעמים אח"ד עולה מספר ס"ה שהוא שם אדנ"י כמנין היכל בסוד ו"ה בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ ובשבת מיחדים שמו יתברך בתיבת אחד של שמע ישראל חמשה פעמים שהם ארבעה בק"ש שתים בלילה דערבית ועל המטה ושתים ביום בשחרית דקרבנות ודיוצר ואחת במוסף בקדושת מוסף הרי חמשה פעמים אחד יש בשבת כמנין שם אדנ"י שה"ס השכינה השורה על ישראל ולז"א ולקח הכהן את הכבש אלו ישראל ה' אחד כלומר ה"פ אחד ועוד והקריב אותו לכבש שהוא ישראל לאשם קרי בה ל"א שם כי שם ל"א מן ע"ב שמות של ויסע ויבא ויט הוא שם לבב שהוא שהוא למפרע בכ"ל והוא ברכתו של אברהם אע"ה דכתיב וה' בירך את אברהם בכל שממשיך לישראל ברכה משם זה שהוא שם ל"א מן ע"ב שמות ואת לג השמן ר"ל לבוש לאותיות שמן כמ"ש במדרש בראשית פרשה ד' כתונת עור רבי יהושע אומר לגא פי' בגד משובח כי אותיות שמן מתלבשים בא"ת ב"ש בשם בי"ט והוא עיקרו של עולם ששמירת ישראל תלויה בו והוא מכניע הקליפות לפניהם וכנז' בס' קה"י ז"ל והניף אותם תנופה לפני ה' כתרגומו וירם יתהון ארמא קדם ה':
ולקח הכהן מדם האשם ונתן על תנוך אזן המטהר וכו' נ"ל בס"ד נותן על ג' אברים אלו אזן יד רגל ר"ת יאר שיאר לו בזה הטהרה וידוע דהצרעת באה על לשה"ר ורפואתו תלויה בתורה דכתיב מרפא לשון עץ חיים והתורה אשר תרפא היא תורה שבע"פ שתתייחס לאזן שהיא תלויה בשמיעת האזן לכך נותן תחלה על בהן אזנו הימנית דהתורה היא בסוד ימין ואח"כ על בהן ידו הימנית כי אין לימוד התורה מרוצה לפני הקב"ה אא"כ ילמד האדם ע"מ לעשות והמעשה תתייחס לידים ואח"כ על בהן רגלו לומר תלמוד תורה בלתי נקיון של סור מרע לא יעלה לרצון דזה דומה למזלף יין על זבל ואשפה מה הנאה יש לו מריח הטוב של היין וידוע כי עיקר סור מרע הוא בעבירות שאדם דש בעקביו שמתייחסים לרגלים שאין האדם חושב אותם כלום ואינו מתחרט בהם לכן יתן על בהן רגלו ג"כ לעורר אותו בזה:
והנה אם תצרף מספר דם עם מספר אזן שנותנו עליה יהיה מספר קב שהוא מספר ששה פעמים טוב רמז לתורה שבע"פ שיש בה ששה סדרים והיא נקראת טוב נמצאת היא ששה פעמים טוב ומרפא לשון עץ חיים היא תורה שבע"פ שתתייחס לאזן ובזה מבטל קליפת כלבים שהם גי' ק"ב ששולטים על בעל לשה"ר כמ"ש רז"ל בסמיכות לא תשא שמע שוא לכלב תשליכון אותו גם יתן עוד דם על היד יהיה בזה צירוף דדים שהוא י"ד ד"ם ובתורה כתוב דדיה ירווך בכל עת גם ללמדו מוסר הקב"ה חס על הפה שלך ועשה לו דדים במקום בינה כדי שתינק משם ולא עשה לך הדדים כבהמה שהם במקום טנופת ואיך אתה תטנף הפה בלשה"ר גם יתן הדם על רגל כי מספר דם עם מספר רגל עולה עוז"ר היא התורה היא עזר לאדם מן היצה"ר כמ"ש בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין וכמ"ש בס"ד ע"פ אעשה לו עזר כנגדו:
וכבס המטהר את בגדיו וגילח את כל שערו ורחץ במים וטהר נמצא טהרתו תלויה בשלשה אלה כבוס בגדים וגלוח שער וטבילה במים ונ"ל בס"ד דידוע טהרה זו של מצורע רומזת לטהרת הנפש מן העונות האדם יקח מוסר מכבוס בגדים הגשמיים לכבוס בגדי הנפש כי דרכו של בגד המלוכלך הרבה ילך תכף ברחיצה הראשנה רוב הלכלוך ואח"כ ברחיצה שניה ילך גם מעט הנשאר ואח"כ לא ישאר ממשות לכלוך בבגד אלא רק רושם וזה הרושם צריך לו רחיצות הרבה וטורח גדול עד שילך לגמרי כן עבירות חמורות העושים לכלוך הרבה בבגדי הנפש הם נטהרים והולכים תכף ומיד בודוי ראשון כי על אלו יתחרט חרטה גמורה ואמיתית ויקבל עליו קבלה גמורה בלב שלם שלא לעשותם עוד אך עונות דקים שהאדם דש בעקביו אין החרטה בהם גמורה ושלימה גם אין קבלתו בהם לעזבם בלב שלם ולכן אלו עד שיטהר מהם צריך טורח ויגיעה דאלו דומים לרושם הלכלוך מפני שיצה"ר מורה לאדם בהם היתר:
וגלוח השער נרמז בו ענין יקר והוא ע"ד שארז"ל בירושלמי מעשה בכהן אחד שהיה עני ביותר ורצה ללכת לחו"ל בשביל פרנסה ואמר לאשתו אין לי דבר להניח לך אבל אלמדך חכמתי ובעוד שהיה מלמד לה מראות נגעים אמר לה דעי דאין שער בראש שאין תחתיו מעין שממנו הוא גדל ואם היה מתחבר מעין של שער זה לשל חבירו היו עיניו כהות אמרה לו אשתו ישמעו אזניך מה שפיך מדבר ומה אם לכל שער ושער מראשך הקב"ה מזמין לו מעין בפ"ע שיתפרנס בו לא כ"ש שיזמין לך מזונך ולמה תצא לחו"ל מיד חזר בו עכ"ל ובאמת לימוד המוסר הזה מן השער הוא צרי ותחבושת לכל אדם שלא יהיה מצטער ודואג על העתיד אלא יקוה אל ה' תמיד ולא יעצב על שום דבר וגם מכאן תוכחת מגולה לקצת בני אדם נבערים מדעת שבראותם שיש להם ד' וה' בנים הם פורשים מנשותיהם כי דואגים שמא יהיה להם רבוי בנים ובנות ובמה יפרנסום וענין זה הוא שטות גמור כי הבורא יתברך שנתן להם הבנים יזמין להם פרנסתם ואם על שער אחד משגיח כ"כ איך לא ישגיח על אדם שהוא עולם מלא וגם עוד מן השער שיש לכל או"א מעין בפ"ע ילמוד האדם מוסר השכל שכמעט כל ענייני העבודה תלויים בזה והוא מ"ש בגמרא מכאן אמר בן עזאי בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך ומשלך יתנו לך ואין אדם נוגע במוכן לחבירו ואין מלכות נוגעת בחברתה כמלא נימא ע"כ והיינו דאם השערות שהם עומדים סמוכים זע"ז אינו נוגע במוכן לחבירו אלא כל אחד יונק מן מעיין שלו כ"ש האדם עם חבירו ולכן סיים בדבריו כמלא נימא דקאי אכלהו ר"ל כדמיון המילוי והיניקה של נימא הוא השער שבראשך:
וענין טבילה במים יורה לאדם בעל תשובה מוסר גדול שצריך להיות תמיד בשברון לב והולך ומוסיף במידות הענוה והשפלות ובזה תקובל תשובתו ויתרצה לפניו יתברך וכמ"ש רז"ל ע"פ זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה וכ"כ ירגיל בענוה ושפלות עד שתהיה אצלו טבעית כמו טבע המים שהם רודפים ללכת למקום נמוך מצד טבעם:
והעמיד הכהן המטהר את האיש המטהר ואותם לפני ה' פתח אהל מועד י"ל אומרו הכהן המטהר מאי קמ"ל בתיבת המטהר דאנחנו יודעין כי זו היא מלאכתו של הכהן לטהר וכמה פעמים הזכיר הכתוב את הכהן ולא פירש שהוא המטהר ודי לומר הכהן בסתם ונ"ל בס"ד בהקדים מעשה ששמעתי באחד ת"ח שהיה מהלך במבוי אחד וראה חצר פתוח וקולות רבים נשמעים מתוכו והבין מן הקולות שלהם שיש שם חבורה אחת יושבים ומשחקים בקובייא ומריבים זע"ז והוא נתקנא קנאת ה' ויכנס שם פתאום ויגש אליהם וידבר אתם קשות הוי נבלים מה המעשה הרע הזה אשר אתם עושים לשחק בקובייא האסורה ולגזול זמ"ז והאנשים ההם נפלה אימתו עליהם ויבושו ממנו וכולם קמו ונפלו לפניו ויאמרו הסכלנו עשה הדבר הזה ועוד לא נשוב לכסלה ויתנדבו כל הממון שהיה מונח לפניהם בשביל עסק השחוק שהיה לערך עשרה זהובים ויתנו אותו להת"ח בתורת קנס שיקחהו לעצמו ויתפלל על כפרתם והוא לקח הקנס מידם וידבר להם דברי מוסר שלא ישובו לכסלה וילך לו ויהי אחר שנים ושלוש חדשים נדחק אותו ת"ח בשביל פרנסה עד מאד ולא מצא לו מקום אפילו בתורת הלואה משום אדם ועודנו נבוך ומחשב איך יעשה ויזכור הדבר ההוא ויאמר בלבו בודאי אלו האנשים חזרו לסורם הרע והנם עתה משחקים בקוביא בחצר ההוא אלך שם ואוכיחם ואקח מהם קנס ואתפרנס בו וילך באותו מבוי וירא החצר פתוח וקול המשחקים בקוביא נשמע בחוץ וישמח על הדבר ויכנס פתאום ויאמר להם הוי נבלים איך חזרתם לסורכם הרע לשחק בקוביא ועדיין לא סיים דבריו ויקומו עליו נצבים כמו נד ויחרפוהו ויקללהו ויאמרו לו צא מכאן מי שמך שר ושופט עלינו ויבקשו להכותו מכה רבה ויברח וינס ויצא החוצה ויהיה נבוך מאד לדעת מה זה ועל מה זה הלא קודם שני חדשים כשהוכיחם נפל פחדו עליהם ויבושו ממנו ויתחננו אליו ועתה מצד לצד חרפוהו וביזוהו ויבקשו להכותו על תוכחתו וילך אצל רבו ויספר לו הדבר הזה אשר קרהו ויאמר לו רבו הטעם פשוט היא כי בראשנה בעת שנכנסת להוכיחם היתה כונתך לש"ש כי נתקנאת קנאת ה' ולא עלתה על לבך הנאת ממון לעצמך על כן הקב"ה היה בעזרך והטיל אימה ופחד עליהם מדברי תוכחתך וכמ"ש רז"ל כל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים כי השי"ת יהיה בעזרו שיעשו דבריו פירות ופועל גדול בלב השומע אך בביאה שניה היתה כונתך בשביל הנאת עצמך כדי שתקח מהם קנס ותתפרנס בו לכך לא בא לך עזר מאת ה' ודבריך לא עשו רושם והם התריסו כנגדך כפי הטבע ע"כ שמעתי:
וכיוצא בענין זה תמצא אצל הכהנים כי כל איש אשר יחטא ואשם יביא קרבנו לכהן להקריבו והכהן יש לו הנאה גדולה מן הקרבנות כי אוכל בשר טוב ומנחה בלולה בשמן ואם הכהן המקבל הקרבן מיד האדם אין כונתו בשביל הנאתו אלא כונתו כדי לטהר האי גברא ולכפר עליו אז מעשה הכהן בהקרבה יעשו פירות בטהרת האדם וכפרה ואם הכהן כונתו בשביל הנאתו בלבד אין הקרבתו מועלת לטהר גברא וכמ"ש הכהנים לא אמרו איה ה' שהיו שמחים בהבאת הקרבנות בשביל הנאתם ואין משגיחים לטהרה וכפרה הנוגעת לנפש לכפר עליו לפני ה' ועל כן אין מעשיהם מועילים לכפרה ולטהרה כי עסקם הוא שלא לש"ש ולכן בא הכתוב לבאר הדבר הזה כאן והעמיד הכהן המטהר את האיש המטהר לפני ה' פירוש אמתי יעשה הכהן העמדה וקיום בטהרה וכפרה לזה האיש המטהר לפני ה' הוא דוקא אם יהיה הכהן כונתו לטהר ולא בשביל הנאת עצמו למלאת כריסו דרק אם יהיה זה הכהן הוא מטהר ר"ל כונתו לטהר את זה האיש יועילו מעשיו לעשות לו העמדה מנפילתו שיעמדהו לפני ה' שיקובלו מעשיו ברצון להיות לו טהרה וכפרה כראוי וכמצטרך: