לך לך מארצך וכו' אל הארץ אשר אראיך נ"ל בס"ד דראיתי בספרי המפרשים ז"ל חקירה אחת למה בתלמוד בבלי אומרים תא שמע ובזוה"ק אומרים תא חזי ולזאת אנא עבדא אמרתי טעם משום דבזמן התלמוד היו לומדים כל ההלכות והטעמים וגמרא שלהם בע"פ שלא ניתן רשות עדיין להכתב לכך אומרים תא שמע אבל בזוה"ק שהוא לימוד אגדה של סודות היו כותבין כל הסודות ואגדות שלהם בספרים וכמו שתמצא בזוהר מזכיר כמה ספרים בלימוד הסוד והם ספרא דחנוך ספרא דשלמה מלכא ספרא דרב המנונא סבא ספרא דרב ייבא סבא ספרא דרבי כרוספדאי חמיד לבא וכן ספרא דצניעותא וכן תמצא בריש אדרא זוטא דאר"ש כך אסדרנא לכו רבי אבא יכתוב ואלעזר ברי ילעי וכו' וכן אמר בסוף ואנא כתבנא סברנא למיכתב טפי וכו' וכיון דכל הסודות היו נכתבים בספרים לכך אומרים תא חזי אך המפרשים ז"ל פרשו הטעם משום דא"י היא בחינת ראיה וחו"ל היא בחי' שמיעה לכך בתלמוד בבלי אומרים תא שמע ובזה"ק שהיה בא"י אומרים תא חזי ששם הוא בחינת ראיה ואנא עבדא פרשתי כונתם שבחו"ל הנסים שיעשה הקב"ה הם באתכסייא ר"ל התלבשות סיבות טבעיות שאין נראין בגלוי וצריך נביא או חכם לבאר לנו איך הם הנסים הנעשים בזה נמצא שאנחנו מרגישים בהם לשמע אזן שלנו משא"כ בא"י הנסים הם באתגליא שאנחנו רואין אותם בעינינו ומרגישים בהם בחוש הריאות כן נ"ל בס"ד כונתם בזה ואיך שיהיה הנה בזה מובן הכתוב כאן לנכון לך לך מארצך שהיא חו"ל ששם בחי' שמיעה אל הארץ אשר אראיך ששם הוא בחינת ראיה:
ובדרך אחר נ"ל בס"ד אומרו אל הארץ אשר אראיך דידוע מ"ש בסה"ק דחו"ל היא תחת שליטת העשיה ששם שבעים שרים לכן כל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה אבל א"י תחת שליטת היצירה ששם מלאך מט"ט שר הפנים לכך הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה וז"ש לך לך מארצך שהיא תחת שליטת ע' שרים אל הארץ אשר אראיך תיבת אשר קרינן בה א' שר כלומר היא תחת שליטת שר אחד שהוא מט"ט שר הפנים ולז"א אראיך דייקא:
ואגדלה שמך והיה ברכה נ"ל בס"ד ע"ד שויתי ה' לנגדי תמיד דאמרו המקובלים שהאדם יצייר אותיות שמו בשילוב עם אותיות שמו יתברך ע"ד שאמרו לעשות שילוב אותיות נשמה באותיות שם האדם בכל יום וכן יעשה בזה ואז ישיג האדם שפע טובה מאותיות שמו יתברך ובזה פרשתי בס"ד נרננה בישועתיך ובשם אלהינו נדגל ימלא ה' כל משאלותיך נדגל ל' גדיל שנשלב שמינו באותיות שם אלקינו ועי"כ ימלא ה' כל משאלותיך וז"ש כאן ואגדלה שמך לשון גדיל שאשלב שמך באותיות שמי כדי שבזה תהיה ברכה בך:
ובאופן אחר נ"ל בס"ד ואעשך לגוי גדול שיהיו זרעך רבים ועוד ואברכך בגרים שהם תוספת שכל תוספת נקרא ברכה ובזה אגדלה שמך כי זרעך וגם הגרים כולם נקראים בשמך אברהם ובזה יתגדל שמך או יובן בס"ד ואגדלה שמך באות ה"א הרומזת לחמשה חסדים ובזה תהיה רב כה כי החסד העליון נקרא אור והוא כתוב בתורה תיבה כ"ה כי מן בראשית עד ויהי אור הוא כ"ה תיבות או יובן בס"ד והיה ברכה ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים בפ' והיה מעשה הצדקה שלום שאם יקדים בעה"ב ליתן צדקה לעני קודם שיבקש ממנו אז צירוף שם הוו"ה יהיה ביושר ככתבו ואם יקדים העני לבקש אז יהיה הצירוף והי"ה ע"ש וכן הענין בשפע הברכה הניתן מהשי"ת לאדם יש פעמים אומר תנו לו ואל אראה פניו וא"כ אצל זה יהיה השתלשלות השפע בצירוף הוי"ה ביושר ככתבו ויש שהקב"ה יתאוה לתפלתו ואינו עושה לו חפצו עד שיקדים להתפלל ולבקש עליו ואז זה השפע אצלו בצירוף והיה ובזה פרשתי בס"ד והיה טרם יקראו ואני אענה פירוש צירוף והי"ה יהיה כאשר טרם כלומר תחלה יקראו ואח"כ ואני אענם דאז הצירוף הוא והיה משא"כ אם אין לי חפץ בתפלתם שאז אומר תנו לו ואל אראה פניו דהצירוף יהיה השם ככתבו ולכן כאן אצל אברהם אע"ה שהקב"ה אוהב תפלתו מוכרח שיהיה תמיד כל שפע ברכתו בצירוף והי"ה:
וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וכו' נ"ל בס"ד א"א היה זריז גדול שהלך תכף ומיד כאשר דבר אליו ה' ומחמת המהירות שלו לא הלך איתו אלא רק לוט ולא שאר בית אביו ואל תחשוב שכל זריזות זו שהיתה באברם היתה ראויה אליו מכח טבעו ומזגו ר"ל שהיה בחור וטבעו הבחור להיות זריז ונשכר לא כן אלא ואברם בן ע"ה שנה היה בצאתו מחרן שהיה זקן שעבר השבעים שנה שהם סתם ימי זקנה של אדם שלא היתה זריזותו מצד מזגו אלא היתה מצד צדקותו ואהבתו בהקב"ה:
ועוד נ"ל בס"ד שפרט עתה שנותיו כמה היו בצאתו מחרן ואקדים מ"ש הרב מהררא"ף ז"ל בחזון למועד דף ד' ע"פ יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה במה הכתוב מדבר בראובן ושמעון שנפטרו ביום אחד ועמדו שניהם לפני ב"ד של מעלה ראובן נפטר בן שבעים שנה ושמעון בן ששים שאלו לראובן כמה ימי חייך והוא אומר שבעים אומרים לו לא כן אלא אתה בן עשרה שנים ושואלים לשמעון כמה ימי חייך ואומר ששים ואומרים לו לא כן אלא אתה בן ארבעים ואז ראובן צועק איך אפשר שזה קשיש מנאי והלא אני הייתי מזומן בסעודת מילה שלו ואיך יהיה קשיש מנאי שלשים שנה אומרים לו כאן החשבון לפי כשרון המעשים ושנים שעברו לאדם בחטאים אין נחשבים לשנים ורק שנים שהם בכשרון המעשים הם שנים לכן אתה כל ימיך היתה חוטא ואחר ששים שנה עשית תשובה וחייתה עשרה שנים בכשרון המעשים לאלו חשבנום לשנות חיים נמצא ימיך עשרה שנים ושמעון אחר עשרים עשה תשובה וחיה ארבעים שנה בכשרון המעשים נמצאת אתה בן עשרה והוא בן ארבעים ולז"א יראת ה' תוסיף ימים כי יש מתקן בשנים האחרון את שנים שחסרו ממנו וחוזרים ונוספים לו ונמצא אינו חסר כלום ושנות רשעים תקצרנה שמקלקלים שנותם ואין מתקנים העבר ולכך אע"פ שימותו זקנים בני שבעים נחשבים בההוא עלמא קטנים בני עשר עכת"ד ע"ש ובזה פרשתי בס"ד קטון וגדול שם הוא כי שם יתברר מי זה הקטן בשנים ומי זה גדול בשנים כי יש בתר דקשיש הדר התם לדרדקי וכמו ראובן הנז' ובזה יובן מ"ש בגמרא דסוכה אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו ובזה יובן מ"ש דהע"ה ושבתי בבית ה' הוא עוה"ב לאורך ימים שגם שם אני נחשב זקן בן שבעים שנה כאשר אני בעוה"ז והנה ידוע דח"א בן שלשה שנים הכיר א"א את בוראו וח"א בן מ"ח ולמ"ד בן שלש א"כ היה חושב איש שוגה דחסרו אותם השלש ממנו ועתה בצאתו נחשב שהוא בן ע"ב שנים ולמ"ד בן מ"ח נחשב בן ז"ך שנים לכך בא הכתוב והגיד דאברהם אע"ה אחר שהכיר את השי"ת תיקן את אותם שנים שהיו לו בגיותו ולא נחסרו ממנו כי בצאתו מחרן היה בן חמש ושבעים שנה שלמים:
ויצאו ללכת ארצה כנען ויבואו ארצה כנען י"ל אומרו ויצאו ללכת לשון יתר מאחר דקאמר ויבואו ואין ביאה בלא יציאה ונ"ל בס"ד כי הצדיק המשתוקק לעשות מצות ה' קודם שיגיע זמן המצוה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה מתחלה קודם שהגיע זמנה וכאן א"א היה משתוקק לבא ארצה כנען מעת יציאתו ולזה מעת שיצא כדי ללכת ארצה כנען חשב לו יתברך כאלו בא בפועל לארצה כנען או יובן הכונה יושביה היו רעים מאד והם לא יצאו ללכת אצל תושביה אנא ללכת ארצה כנען גוף הארץ שהיה קדוש ולכן עזרם השי"ת שלא נדבקו בתושביה אלא ויבאו ארצה כנען דוקא:
ויקרא בשם הי' נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש בגמרא ארשב"י מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה מי שקראו אדון עד שבא אברהם וקראו אדון שנאמר אדני ה' במה אדע ובזה פרשתי בס"ד מ"ש אנשי כנה"ג כמו שכבש אברהם אבינו את רחמיו וכו' ותכנס לנו לפנים משורת הדין דאחר אותיות הדין יש כ"ו ה"ס שהם הוי"ה אדנ"י ר"ל בזכות התחברות הוי"ה אדנ"י שעשה א"א שהם רמוזים אחר אותיות הדין תכנס לנו לפנים משורת הדין נמצא זה השם של אדני אברהם אבינו חידש אותו ואחר שחידש אותו נעשה נרתק לשם הוי"ה כי שם הוי"ה ככתבו א"א לקרותו אך עתה נכתב בהוי"ה ונקרא באדני נמצא קריאה לשם הוי"ה וז"ש ויקרא בשם ה' כלומר עשו לו קריאה בשם זה שחידש הוא:
ויאמר מה זאת עשית לי הנה כאן כתיב מה בנקוד פתח ולקמן בפ' וירא גבי אבימלך כתיב מה זאת עשית לנו ובנקוד סגול ונ"ל בס"ד דידוע אותיות מ"ה דמשה רומזים לגאולה כי כן מה גי' גאולה וכמ"ש בזה במ"א ולכן אברהם אע"ה בקש מהקב"ה מה תתן לי שרצה להוסיף לו אות ה"א בשמו כדי שיהיה בשמו אותיות מה שבהם סוד הגאולה וכן עשה לו וידוע מ"ש רז"ל על ידי שנלקחה שרה לבית פרעה וגדרה עצמה מן הערוה ועשה לה הקב"ה נס שנצולה ע"י נגעים שהביא על פרעה וביתו כן יהיה לבנים שיגלו למצרים ויגדרו עצמן מן הערוה ויעשה להם הקב"ה להוציאם משם ע"י עשר מכות ולכן שר פרעה עתה הרגיש בדבר זה שכניסת שרה אצל פרעה ונגעים שלקה בהם הוא סימן למפתח הגאולה של ישראל שתהיה ע"י אותיות מה דמשה ולכן דבר עתה פרעה ע"י השר ששם בפיו דברים אלו ואמר מה זאת עשית לי ר"ל מפתח של מה שהם אותיות הגאולה של בניך עשית בדבר הנוגע לי שלא נעשה הסימן הזה בנגעים שיבאו על שר אחד משרי פרעה אלא עשיתי הסימן בענין של עצמי וקובל ומתרעם על זה ולכן נקוד אותיות מה בפתח לומר בפתח של מה שהיה לך לעשות הסימן של פתח המה באחד משרי ועבדי:
למה אמרת אחותי היא ואקח אותה לי לאשה הלשון כפול ומכופל ואין צורך לפרש דקדוקיו ונ"ל בס"ד אותו רשע עודנו עיניו בה וחשב להמאיסה בעיניו עד שהוא יעזוב אותה ויניחנה אצלו ברצונו וחשב שירמוז לו שהוא ח"ו נגע בה ונאסרה עליו ולמה ירצה ליקח אותה ממנו והוא לא ידע כי א"א נביא וראה בעיניו כל מה שנעשה אתמול בלילה ולכך א"ל למה אמרת אחותי היא וא"ת מה בכך אתמול אמרתי אחותי ועתה אני אומר אשתי היא לכך אמר והלא יצא מדבריך של אתמול תקלה כי אקח אותה לי לאשה שנהגתי עמה מנהג אישות וקיחה אצל בן נח היא ביאה ולכן ועתה שנעשית תקלה זו אם היא עודנה אשתך כפי הדין שלא נאסרה עליך קח ולך דוק מדבריו כיון דאסורה עליך כפי הדין שלכם א"כ למה תקח אותה אך דברים אלי ירא לפרשם יותר ורק מדבר עמו ברמז דחשב להמאיסה בעיניו ואז יעזבנה בידו ברצונו והוא לא ידע כי נביא וידע כל מה שנעשה והנה אברהם אבינו לא השיבו כלום כי קיים אל תען כסיל ועשה עצמו כאלו לא הבין דבריו ופרעה כיון שראה שלא השיב כלום על דבריו אומר אולי עשו פועל דברים שדיבר בלבו ולכן ויצו עליו פרעה אנשים עליו דוקא ולא פירש על שרה אך אנשי ביתו שכולם לוקים ורוצים שתצא שרה יפשא"ק לא שמו לב על דיוק הצווי שלו אלא וישלחו אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו:
ועוד נ"ל בס"ד אומרו ועתה הנה אשתך קח ולך כי פרעה מזלי חזי שאברהם אע"ה מסיע ממצרים מפרעה ועבדיו חלק רב מניצוצי הקדושה שכניסת שרה לביתו ועקירתה משם היה דבר זה פועל דמיוני על עקירת ניצוצי קדושה ממצרים ולכן א"ל הנה אשתך קח ולך שלא תטול מכאן אלא רק את אשתך ולא תטול ניצוצי קדושה ושר שלו שם בפיו דברים אלו ובני ידידי כהר' יעקב הי"ו פירש שרמז לו בדברים אלו שלא יקח את המתנה שניתנה לו כשנכנסה שרה לביתו כמ"ש ולאברם הטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וכו' עכ"ד נר"ו והוא נכון: