לא יקרחו קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטת נ"ל בס"ד ראש אותיות כהן שהוא שם התואר של הכהנים הוא אותיות מיד דמשמעותם זריזות דשלימות עבודת הכהן תלויה בזריזות וכמ"ש רז"ל כהנים זריזין הן וכל כהן שהוא עצל ואינו זריז אינו יכול לעבוד עבודת הקודש וז"ש לא יקרחו קרחה בראשם ר"ל במידת הזריזות הרמוזה בראשם לא יהיה להם בה חסרון שבזה יגיע החסרון בעבודתם שעושים לתיקון ישראל גם עוד פאת זקנם לא יגלחו והיינו פאות ר"ל קצוות שהם שני הצדדין כמו ומחץ פאתי מואב דפרושו הקצנים ההולכים בקצוות המחנה לפניהם ולאחריהם כדי להגין עליהם וא"כ קצה הזקן מצד אחד דהיינו אותיות שאחר אותיות זקן הוא חרס שהוא ר"ל שמש כמו בטרם יבא החרסה בשופטים י"ד וידוע מ"ש בספר קרנים מאמר י"ב שלשה שמות יש לשמש והם שמש בבריאה וחמה ביצירה וחרס בעשיה דתמן אל אדני ע"ש ובזה פרשתי בס"ד הטעם שהיתה יצ"מ ע"י ארונו של יוסף דכתיב ויקח משה את עצמות יוסף עמו דאיתא בזוה"ק פרשת וישב דף קפ"ט חרס זה יוסף ואיתא בס' הקרנים מאמר י"ג דיש באילנא קדישא שהוא התפארת חדר הנקרא חרס וחדר זה ביטל שר של מצרים אשר שמו סורב כמנין חר"ס ע"ש והיינו כי שר מצרים היתה תגבורת שלו מן קליפת כלבים ולכך היו מצרים עושים כשפים בכלבים בשערי מצרים כדי שלא יוכלו ישראל לצאת משם ואותה לילה שיצאו נכנעה קליפת כלבים ולכך כתיב ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו וידוע מ"ש רבינו האר"י ז"ל בביאור פרקי שירה דקליפת כלבים היא בעשיה ולכן כלבים אומרים שירה באו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו דלא נאמר בוראינו או יוצרינו אלא עושינו כי הם מבחינת העשיה וכתב שם האומר פרק שירה יכון כשאומר לפני ה' עושנו כי זו הוי"ה היא בההי"ן העולה ב"ן שהיא נפש העשיה ולכך הכלבים נקראים עזי נפש שהם מבחינת נפש של הקליפה העזה שבעשיה ששם מאיר שם הוי"ה דההין שעולה בן דאפילו הקליפות נזונין משפע הבורא בסוד ומלכותו בכל משלה ע"ש בד"ק ז"ל ועוד איתא בשער הפסוקים לרבינו האר"י ז"ל דשם יוסף הוא מספר ג"פ שם הוי"ה דמלוי ההי"ן שעולה בן ע"ש ולכן נקרא חרס שהוא שם השמש שבעשיה ובו יצאו ממצרים שניצולו מקליפת כלבים כי כלב גי' בן וגם בזה ניצול הוא עצמו מן הכבל דכתיב ענו בכבל רגלו שחשבה אשת פוטיפר לשלוט עליו בשכבו עמה בקליפת כלב כמ"ש רז"ל הבא על ארמית קשורה בו ככלב ולכך הניחה בכבל רגלו והוא אשר מספר שמו ג"פ ב"ן המאיר בעשיה וגם נקרא חרס שהוא שם השמש שבעשיה שמכניע קליפת כלבים נתגבר עליה ויצא מן הכבל שהוא אותיות כלב לכן סרח בת אשר היא אשר נתנה בשורה טובה בעבורו ליעקב אע"ה והיא אשר נתנה ידיעה למרע"ה בעבורו בעת יצ"מ שהודיעה איה מונח ארונו והיינו כי תרגום של שם שרח הוא סרח וכמ"ש על פסוק ושם בת אשר שרח בפ' פנחס וסרח בהפוך חרס ואיך שיהיה נמצינו למדין כי שם השמש בעשיה הוא חרס וידוע כי הצדיקים נמשלו לשמש דכתיב ואוהביו כצאת השמש בגבורתו דמאירין לעליונים ולתחתונים כאור השמש והיינו כי עבודת הקודש שעובדין הצדיקים מצד הכונה שהיא בבריאה נקראים שמש ומצד הדבור שהוא הקול שהוא ביצירה נקראים חמה ומצד המעשה שהוא בעשיה נקראים חרס על כן הכהנים אשר תיקון המלאכה שלהם הוא בעשיה כי הקרבנות הם תיקון העשיה כמ"ש רבינו האר"י ז"ל לכן הם נקראים בשם חרס ונרמז שם חרס בפאה של אותיות זקן שהוא קצה השני של זקן וז"ש ופאת זקנם לא יגלחו שיהיו שלמים תמיד בשם זה של חרס הרמוז בפאת זקן שיהיו מאירים במעשיהם כמו חרס המאיר בעשיה ששם תיקון הקרבנות ואז עי"כ בבשרם אלו ישראל דכתיב אחינו בשרינו הוא לא ישרטו מלאכי חבלה שרטת שרט ת' כמ"ש רז"ל ע"פ והתוית תו על מצחות האנשים שא"ל לכתוב על מצחות הרשעים ת"ו של דם ושרט ר"ל חבלה כתרגומו:
ובאופן אחר נ"ל בס"ד הכהנים צריכין להיות שלמים במחשבה שהיא בראש שאם חשב שלא לשמו וכיוצא ה"ז פיגל וגם צריכין להיות שלמים בחכמה שתתייחס לזקן כמ"ש רז"ל זקן זה שקנה חכמה דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו וז"ש לא יקרחו קרחה בראשם במחשבה שבראש וגם פאת זקנם היא החכמה שתתייחס לזקן לא יגלחו שיהיו שלמים בזה ובזה ואז עי"כ בבשרם אלו ישראל לא ישרטו שרטת שלא יהיה פגם ופסול בקרבנות שעושים בעבורם:
ועוד נ"ל בס"ד באופן אחר בהקדים מ"ש רז"ל במדרש אמור אל הכהנים בני אהרן הה"ד יראת ה' טהורה עומדת לעד אר"ל מיראה שנתיירא אהרן מלפני הקב"ה זכה וניתנה לו פרשה זו שאינה זזה ממנו ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות פירוש שהיא נוהגת גם בזמן שאין בהמ"ק קיים ופירשו המפרשים ז"ל יש יראה בסתם אינה תמידית אצל האדם אלא תתעורר בקרבו כאשר יזדמן חטא לידו אבל יש יראה שהיא יראת הרוממות דירא מהקב"ה בגין דאיהו רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין הנה היא תמידית בלב האדם שאינה זזה מלבו רגע אחד ואהרן הע"ה שזכה ליראת הרוממות שהיא תמידית דעליה נאמר יראת ה' טהורה עומדת לעד לכך זכה בעבורה לפרשה זו בתמידות שנוהגת גם בזמן שאין בהמ"ק קיים מדה כנגד מדה עכ"ד ז"ל:
והנה ידוע שהזוכה ליראת הרוממות זוכה גם לאהבת הרוממות כי יראה ואהבה כחדא נפקין וכחדא שריין והם נכללים זה בזה כמ"ש בזוה"ק אם תניח יראה על אהבה תמצא צירוף יראה אהבה מלמעלה למטה דהיינו י"ר דיראה יצטרף עם א"ה דאהבה וכן ה"ה בחצי הב' ולפ"ז כיון שזכה אהרן ליראת הרוממות ממילא זכה גם לאהבת הרוממות ועל כן צריכים אנו לדעת אם זכה בעבור היראה התמידית לפרשה זו שהיא ג"כ תמידית מה זכה לדבר תמידי בכהונה כנגד האהבה התמידית ונראה דבעבור האהבה התמידית זכה למצות ברכת כהנים שהיא תמידית בין בזמן הבית בין שלא בזמן הבית ובזה נ"ל בס"ד הטעם שמברכין הכהנים קודם נשיאות כפים וצונו לברך את עמו ישראל באהבה פירוש מצוה זו זכינו לה בעבור אהבת הרוממות של אהרן הע"ה:
ובזה יובן לא יקרחו קרחה בראשם כי יראת הרוממות היא בחכמה שהיא בראש כמ"ש בזוהר בסוד דחילו ורחימו והיינו דחילו חכמה ורחימו בינה וידוע דחכמה בראש לז"א לא יקרחו קרחה בראשם אלא יהיו שלמים ביראת הרוממות שמתייחסת לראש ופאת זקנם סוד בינה שמשם אהבת הרוממות לא יגלחו:
ובבשרם לא ישרטו שרטת יובן בס"ד ע"פ מ"ש בספר הליקוטים דפוס ירושלם פ' וישלח האלופים הם י"א כנגד י"א סימני הקטורות ואלוף מגדיאל הוא תשיעי ורומז אל יסוד הטומאה ואע"פ שתמצאהו עשירי כבר ידעת כמו י"א סימנים הם עשרה והאחד הוא או"מ שמובלע בתוכם גם בקליפה הוא כך שהם עשרה כתרין של טומאה והי"א הוא כנגד או"מ הנותן להם חיות ואינו מובלע ביניהם והוא רומז אל אלוף תמנע הנזכר בתחלה והמנין הוא מן אלוף עלוה ואז מגדיאל יהיה תשיעי הרומז אל היסוד דקליפה וכן פירש רש"י מגדיאל היא רומי הרשעה וכו' ע"כ ע"ש ולפ"ז אלוף מגדיאל הוא תשיעי דהתחלת המנין מן אלוף עלוה וז"ש ובבשרם לא ישרטו שרטת פירוש בבשרם אלו ישראל לא יניחו לשר התשיעי שהוא מגדיאל לעשות שרטיה וזהו לא ישרטו ש"ר טי"ת פירוש שר התשיעי שהוא מגדיאל שלא יגרמו לעשות בו חבלות בישראל:
קדושים יהיו לאלהיהם וכו' והיו קודש י"ל אומרו והיו קודש לשון יתר כיון דאמר תחלה קדושים יהיו ונ"ל בס"ד משל לשני בני אדם שנתן המלך לכל או"א מהם לבוש יקר ללבשו תמיד ואחד מהם הי' משרת בפני המלך ואחד היה בעל מלאכה עוסק בשלו בביתו ושניהם פשטו ולא לבשו המלבוש היקר ההוא אלא לבשו לבוש מאוס מי זה עונו קשה יותר הוי אומר אותו שהוא משרת המלך ענשו יותר יען כי זה בלא"ה אפילו אם לא היה המלך נותן לו לבוש היקר ומצוהו ללבשו הנה הוא מחוייב ללבוש לבוש יקר לכבוד המלך אבל השני אינו מחוייב בלא"ה וכן הענין כאן הקב"ה צוה לישראל קדושים תהיו שילבשו לבוש קדושה עליהם ועוד צוה לכהנים משרתיו קדושים יהיו והם בלא"ה מצד עצמם צריכין ג"כ להיות קדושים מפני שהם משרתי ה' משא"כ בישראל ולז"א כי את אשי ה' לחם אלההים הם מקריבים ובלאו הציווי הזה של קדושים יהיו צריכין להיות קודש מצד עצמם לכבוד השי"ת או יובן בס"ד אומרו והיו קודש דארז"ל בקרבנות לא כתיב שם אל ושם אלהים ושאר שמות כי אם שם הוי"ה להורות שצריך לכוין לשם הוי"ה דוקא ולכן אמר אדם כי יקריב מכם קרבן לה' וכן ריח ניחוח לה' והנה ידוע דהקרבנות תיקון שלהם הוא במלכות שהיא סוד שם הוי"ה דההי"ן שעולה מספר ב"ן והנה מספר קרבן עם מספר שם הוי"ה של ב"ן עולה קודש דכתיב קודש בלא וא"ו וז"ש כי את אשי ה' וכו' והיו קדש שצריך לכוין הקרבן לה' במילוי ההי"ן שאז יהיה המספר קדש:
אשה זונה וחללה לא יקחו נ"ל בס"ד התורה נקראת אשה אך הפלסופייא החיצונית קורא אותה אשה זנה כי בתחלתה תבאר דברי תורה שבכתב שהיא נקראת בשם זה כמ"ש מזה ומזה הם כתובים ופרשתי הטעם כי היא נחלקת לחמשה ספרים ועוד יש בה חלוקה של ז' ספרים כמ"ש רז"ל הפסוק ויהי בנסוע הוא ספר בפ"ע ועליה נאמר חצבה עמודיה שבעה א"כ מכונית בשם זה והנה זאת הפלסופייא החיצונית תביא אתה דברים מדבריה לבאר אותם ומערבת בתוך דבריה רעים של שוא מצד הסט"א שהוא נון דנחש הנקרא סופסיתא דנחשא נמצא מנחת בתוך אותיות זה אות נו"ן ואז עי"כ נקראת אשה זנה כי זנה כתיב בלא וא"ו וקורא אותה חללה כי סוף דבריה באים לחלל כבוד שמו יתברך שמביאה האדם לידי כפירה ב"מ גם עוד אשה גרושה מאישה לא תקחו והיינו שאסור ללמוד תורה מחכם שפקר אח"כ בד"ת כמו יוחנן כה"ג וכמו אלישע אחר דנמצא זו התורה גרושה היא מאישה לא תקח דיש לחוש פן ילמד ממעשיו ג"כ דלא כ"ע אלים כוחייהו כר"מ אשר רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק דבזה פירשו המפרשים ז"ל מאמר התנא איהו חכם הלמד מכל אדם ר"ל שיוכל ללמוד מכל אדם אפילו חכם שסרח שנאמר מכל מלמדי השכלתי ולא נטיתי אחר מעשיהם כי אחשוב עדותיך שיחה לי ואיני מביט בזה המלמד:
ועוד נ"ל אשה זנה וחללה זה אדם שהוא בעל לשה"ר שיש בו ג' טומאות שהם ע"ז וג"ע וש"ד והיינו זונה זה ג"ע וחללה הוא ע"ז שהוא חלול השם וגם ש"ד מלשון כי ימצא חלל באדמה והכונה לא יתחברו עם אדם בעל לשה"ר שפגיעתו רעה מאד ואשה גרושה מאשה זו נפש רעה שבעלה חזר בתשובה וגרשה מביתו לא תקחו כלומר לא תדבקון בנפש זו שכולה רע גמור דודאי תחטיא אתכם וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל טעם דיוחנן כה"ג שמש שמונים שנה בכה"ג ופתאום פקר ונעשה צדוקי מפני כי נדבק בנפש רעה וחטאתו ולכן כל יום נברך להשי"ת שלא עשני גוי שלא עשני עבד דר"ל בעת שקם האדם משינתו וחזרה נשמתו בו לא נתחלפה בנפש גוי או עבד להכנס בו:
ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ה' תמיד מאת בני ישראל ברית עולם נ"ל בס"ד השבת יש בו ב' בחינות מדת לילה ומדת יום ולכל א' יש לו תוספת נר"ן בפ"ע כנודע וכנגד זה כפל הלשון ביום השבת ביום השבת ובזה יובן בס"ד מאמרם ז"ל אלמלא שמרו ישראל שני שבתות כהלכתן מיד נגאלין דשבת אחד הוא אך השבת עצמו נחשב לשתי שבתות ובזכות שמירתו כראוי יזכה השומר שבת שיערכנו לפני ה' תמיד שיזכה לעולם שכולו שבת וזהו תמיד שאין בו חול גם עוד יש מעלה גדולה לשבת ששקל כנגד כל תרי"ב מצות הנשארים כי הוא עצמו מצוה אחת מתרי"ג מצות והשומר אותו נחשב לו כאלו קיים כל תרי"ב מצות הנשארים זולתו וז"ש מאת בני ישראל ברית עולם כלומר בקיומו כאלו נעשה עוד מאת בני ישראל מצות שהם ברי"ת עולם ברית אותיות תרי"ב או יובן יערכנו לפני ה' תמיד דארז"ל זכרהו בדברים הנאמרים על היין וז"ש יערכינו יערך יינו גם הוא לפני ה' תמיד שהוא אמצעי דה"ו מכאן ואב"ג מכאן כנגד קו האמצעי של העשר ספירות שהם דעת בשלש ראשנות ותפארת בשלש אמצעיות ויסוד בשלש אחרונות ואחר היסוד המלכות וזהו ר"ת תמיד שהוא ר"ת דעת תפארת יסוד מלכות וגם מאת בני ישראל יעלה בשבת כח ליסוד שהוא ברית עולם:
וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב קדש יהיה לך וכו' נ"ל בס"ד דידוע דהקרבן לא יעלה לרצון מצד המעשה דוקא אלא רק צירוף הכונה והמחשבה של בעל הקרבן שהוא מכוין ומחשב כל מעשה שיעשה הכהן בבהמה על נפשו ממש וכמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בזה בריש פרשת ויקרא יע"ש וידוע למה שיש כח לאיש ישראל לעשות פועל טוב ע"י כונה ומחשבה שלו מפני דנשמות ישראל הם מעולם הבריאה שה"ס בינה ששם הכונה כי הכונה בלב והמחשבה במוח וידוע ליבא בינה מוחא חכמה והם כחדא נפקין וכחדא שריין ולכך כשיהיה זה יהיה זה גם ידוע הטעם שזכו ישראל לתורה ולא המלאכים מפני כי המלאכים הם ביצירה והתורה היא מבריאה שה"ס בינה דלכן התחילה בבית והיא למעלה מהם לכך לא זכו לה אבל ישראל ששרשם מבריאה והם במקום אחד לכך זכו לתורה וכמ"ש רבינו ז"ל בכונת ברוך אלהינו שבראנו לכבודו וכו' בראנו דייקא מסוד הבריאה ולכן נתן לנו תורת אמת מעולם הבריאה וז"ש וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב אך מעשה שלו לבדה לא תספיק אלא צריך אתה בעל הקרבן קדש יהיה שתשלים התיקון בכונה ומחשבה שהם בחי' קדש יען כי כונה ומחשבה הם סוד בינה וחכמה שנקראים קודש וא"ת איך יש לנו כח לעשות פועל ותיקון בכונה שלנו לז"א כי קדוש אני ה' מקדשכם בתורה שנתתי לכם את התורה שהיא קודש ולא נתתי אותה למלאכים והיינו טעמא מפני שאתם נשמתכם היא מן הבריאה שה"ס בינה ששם הוא הכונה ושם הוא התורה ולכן ממילא תדע דודאי יש לכם כח לעשות פועל ותיקון בכונה שלכם ובזה יובן הטעם מ"ש רז"ל עתידין הצדיקים שיאמרו המלאכים לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה ופרשתי בס"ד הכונה הוא שיאמרו ג"פ קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה קק"ק והיינו טעמא אע"ג דהמלאכים הם ג"כ קדושים ואיך ישבחו הצדיקים בדבר זה שהוא מצוי אתם ג"כ ובזה ניחא כי את הצדיקים ישבחו בג"פ קדוש כנגד ג' קדושות בי"ע אך הם אין להם אלא ב"פ קדוש כנגד יצירה ועשיה בלבד כי המלאכים הם מן היצירה:
ובזה יובן בס"ד מאמר התנא הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה והיינו כי כל איש ישראל כאשר יסתכל ויביט בכבוד הזה אשר יתכבד בשבח של שלשה פעמים קדוש שלא נמצא אלא רק אצל הצדיקים ולא נמצא אצל המלאכים הנה בזה יתאזר ביר"ש ויאחז דרך צדיקים ולא יחטא כדי שיזכה לשלשה דברים של שבח קק"ק הנמצא אצל הצדיקים דוקא: