Batei HaNefesh on Pesach Haggadah
Magid, Ha Lachma Anya 3 מגיד, הא לחמא עניא ג׳

הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרי'. אפ"ל במ"ש הרב עיר וקדיש מהר"ר יעקב יוסף כ"ץ בספר בן פורת יוסף דף פ"ה דגלות מצרים היה לסיבה שהיו גסי הרוח שלמדו מהמצריים והגאולה היה ע"י השלום והאחדות כמ"ש בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה וכתיב ויחן שם ישראל שהיו באחדות וכן בגלותנו שהוא לסי' גסות הרוח והגאולה תהיה על ידי השלום זהת"ד בקצור נמרץ. ולפי דבריו אפשר שנצטוינו לאכול מצה המורה על ההכנעה ועל יצה"ט במקום מצה ומריבה תבא מצה ותפיק ממצה ומריבה. וזה רמז הא לחמא עניא מצה המורה על ההכנעה ויצה"ט לבטל גסות הרוח ומצה ומריבה ורמז ס"ת הא לחמא עניא די גי' אחד כי מתוך זה באו לש' ואחדות. כל דכפין וכו' לעשות צדקה נמשכת מהאחדות ובזכות הצדקה והאחדות תבא הגאולה השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל בני חורין.
ואפשר לרמוז דר"ת הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים בגימטרי' קי"ז יטמין ברמ"ז שהשעבוד היה קי"ז שנה כמ"ש בסדר עולם דאחרי פטירת לוי שכבר מתו כל השבטים התחיל השעבוד והיו קי"ז שנה וז"ש עמ"ו אנכי בצרה כמספר עמ"ו.

הא לחמא עניא וכו'. אפשר במ"ש הרב עיר וקדיש רבינו משה קורדוביר"ו ז"ל דגאולת מצרים היתה מצד השכינה ולא נשבתה הקליפה לגמרי ולכך היה אחריה שעבוד זהת"ד וכן אמרו בזהר הקדוש דבמצרים לא זכו אלא לבחינת מצה שהיא נוקבא. ואפשר להרחיב הדברים כמ"ש הרב שפתי כהן ז"ל והרב הרשב"א הלוי ז"ל דפרעה היה הרע של קין והיה מתגאה באות יו"ד שנתן ה' לקין כדכתיב וישם ה' לקין אות והיא אות יו"ד. ושם פרעה הוא בגימט' משה ועוד נוסף יוד והיה מתגאה על זה וא"ל הקב"ה וזה לך האות כי זה היוד הם עשר מכות להכותו לפרעה ורמז לקבלת התורה שבה עשרת הדברות זהו תורף דברי הרבנים הנז' ז"ל. ואפשר לרמוז כי פרעה גימט' שנה ויציאת מצרים היה על ידי השכינה שנקראת שנה ונתבטל פרעה בגימטרי' שנה בכח השכינה הנקראת שנה וזה רמז וזה לך האות כי אנכי שלחתיך וידוע כי אנכי רומז לשכינה. וז"ש וזה לך האות כלומר אות יו"ד שמתגאה פרעה יהיה לך לתועלתך כי אנכי היא השכינה נקראת שנה כמנין פרעה מצדה יתבטל ומצדה היא שליחותך וגם שתזכה לקבל תורה דכתיב אנכי ה"א שהיא שנה לבטל לפרעה גימט' שנה.
וזה רמז הא לחמא עניא מצה שהיא בחינת השכינה ורבינו האר"י זצ"ל גריס ה"א לחמא עניא שהיא בחינת ה"א השכינה. והטעם די אכלו אבהתנא בארעא דמצרי"ם ולא זכו אלא לבחינת נוקבא שמצדה היתה יצ"מ. ולכן אנו אומרים כל דכפין וכו' שהוא מצוה ובזה יהיה לנו אחיזה בקב"ה ושכינתיה שהם רומזים לו"ה בהמשכת י"ה שהם מ"צ בא"ת ב"ש כנודע. ובזה מובן מ"ש רז"ל בשעה שיצאו ישראל ממצרים כרתו ברית לעשות חסד זה עם זה כי בצאת ישראל ממצרים ידעו שלא זכו אלא לבחינת מצה שהיא השכינה שמצדה היתה יצ"מ ולכן כרתו ברית לעשות חסד זה עם זה שהוא מצוה לזכות ליחד קבה"ו. ואמרו רז"ל שבזכות הצדקה תהיה הגאולה במהרה בימינו ולכן אמר השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל השתא הכא עבדי לשנה הבאה בארעא דישראל בני חורין כי גדולה צדקה מאד כמו שאמרו רז"ל:
ואפשר לרמוז דרך אסמכתא שאמר תרי זמני השתא גימטריא השבת עם הכולל ורמז מ"ש רז"ל אלמלא שמרו ישראל שני שבתות היו נגאלים ופירשו המפרשים שני שבתות מדיבור ומעשה וזה רמז הכתוב פ' תשא ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון קדש לה' כל העושה מלאכה ביום השבת מות יומת ששת ימים יעשה מלאכה נקט יעשה מלאכה ע"י אחרים להורות דביום השבת אפי' ע"י אחרים אסור. וביום השביעי שבת שבתון שבת ממלאכה שבתון מדבור ושבתון הוא קטן כי אין בו חיוב מיתה דהעושה מלאכה יומת אבל המדבר דברי חול אין בו מיתה אבל הוא אסור. וזה רמז בתבו המפרשים אלמלא שמרו ישראל שני שבתות כלומר מדיבור ומעשה:
והן בעון איסור דבור חול בשבת היה בעוכרינו והיה עכ"ב גאולתנו דרוב ישראל מענגי שבת במאכל ובגדי שבת ואינם עושים מלאכה ח"ו רק אינם נזהרים קצתם בדיבור כגון אמירה לגוי ודברי חול ובעוה"ר דין גרמ"א לעכב גאולת השכינה ובנין בית המקדש וביטול עבודת ה' כקרבנות וביטול תורה מסיבת הגלות ומי שיש לו לב נאנח בשברון הוליד את חסרון וכל הצער הגדול שנפתח איך בנקל היו יכולי' ישראל להביא הגאולה ותמנ"ע היתה. ויש ליתן טעם על חומר איסור הדבור בשבת כי שבת רומז למ' ודיבור הוא בחינת מ' כמ"ש רבינו האר"י ז"ל והוא פגם גדול בבחינת שבת. והנזהר בשבת בדיבור הוא תקון ונחת רוח לשכינה:
וזה רמז וסמך קצת במ"ש השתא הכא וכו' השתא הכא וכו' כי השתא גימ' השבת עם הכולל דאם נשמור ב' שבתות נהיה בני חורין ובא לציו"ן גוא"ל בב"א: