וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום וגו' (לב ג). יש לפרש הפסוק על דרך המוסר, הנה יעקב ועשו מרמזים לבחי' יצר הטוב ויצר הרע שיש באדם, ושרו של עשו הוא המקור של היצר הרע, היינו הבחינה שממנה מקבל היצר הרע תוספת כח ועוז, והוא בחינת גסות הרוח, ובחינה זו בא על ידי מותרות, היינו שמתנהג האדם בבחי' מותרות האכילה ושאר תענוגים, ועי"ז נתרומם לבו של אדם, כמאמר הכתוב (דברים ח יב) פן תאכל ושבעת ורם לבבך ושכחת כו' פירוש שעל ידי בחינת שביעה ביותר בא לבחינת שכחה בה' ולבחינת גסות הרוח, ובזה נתוסף כח ועוז להיצר הרע. אבל צדיק אוכל לשובע נפשו בלבד, בבחינת הסתפקות בבחי' מועט.
וזהו מרומז בפסוק, כדאיתא בספרים הקדושים (ע' נחל אשכול להחיד"א עה"פ) לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו (קהלת י ב), פירוש, החכם מתנהג באותיות שהמה לימין של אותיות ל"ב, היינו אותיות א"כ, שמרמז לבחינת מועט, כמאמר חז"ל (ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה) אכין ורקין מיעוטין הם. והכסיל מתנהג באותיות שהמה לשמאל של אותיות ל"ב, היינו אותיות ג"ם בחינת רבוי ומותרות כמאמר חז"ל (שם) אתין וגמין רבויין, כדאיתא בסה"ק.
ולזה רמזו רז"ל (חולין פט.) על פסוק (דברים ז ז) כי אתם המעט מכל העמים, שאתם ממעטין עצמיכם לפני, פירוש שאתם מתנהגים לפני בבחינת מיעוט בחינת הסתפקות כנ"ל, כדי שלא יהיה מקום לכחו של עשו הוא היצר הרע.
וזהו שנאמר אצל יעקב (בראשית לב כד) ויאבק איש עמו, ודרשו רז"ל (בר"ר עז ג) שהיה שרו של עשו כו', ונקרא אי"ש לשון י"ש, היינו בחינת גסות וישו"ת (היפך בחי' בט"ול וא"ין), פירוש שהיצר הרע רצה להכניס ביעקב בחי' ישות וגסות הרוח, שיאמר בלבבו איך שהוא צדיק גדול ועובד ה' כו'. אבל יעקב נלחם ונתאבק עמו, על ידי שהסתכל בבחינת עבודת המלאכים, שהוא בבחי' פנים אל פנים ביראה גדולה, כמבואר לעיל, ועי"ז ותנצל נפשי (בראשית לב ל) כנ"ל.
ואח"כ וישלח יעקב מלאכים וגו', פירוש כשרצה יעקב ליכנס לארץ ישראל, היינו לבחינת קדושה יותר גדולה, ונתירא לפני היצר הרע, לכן שלח מלאכים (היינו עצות בהנהגתו). ומפרש הכתוב מה הם המלאכים, ארצ"ה שע"יר, מרמז שיהיה בחינת ארצי"ות שלו בבחינת שע"יר, בחינת שיע"ור והסתפקות כנ"ל. שדה אד"ום, מרמז לבחינת ויד"ום, היינו מיעוט שיחה, לשון ויד"ום אהרן (ויקרא י ג). גם מרומז בר"ת ו"ישלח י"עקב מ"לאכים ל"פניו ר"ת וימ"ל, בחי' למ"ול את ערלת הלב, שיהיה הלב נקי מכל, בלתי לה', יהי רצון שנזכה לזה כן יהי רצון אמן. הר"ת וימל שמעתי מהרב הקדוש ז"ל מאפטא, אך איני זוכר בפרטיות האיך ביאר אותו:
בפירוש רש"י (לב ג) מלאכים ממש. ר"ל, היינו כיון שבאו לקראתו מלאכים של ארץ ישראל ללותו, כמו שפירש רש"י על פסוק (בראשית לב א) ויפגעו בו מלאכי אלהים, לכן המלאכים של חו"ל שהיו אצלו מקודם, שלחם לפניו אל עשו.
אמנם צריכים להבין, איך באו ליעקב מלאכים של ארץ ישראל, שהוא עדיין לא היה בארץ ישראל, כי עדיין לא הגיע אפילו לסוכות. והנה כבר הרגיש בזה הרמב"ן, ותירץ, כיון שהחזיק בדרך ללכת לארץ ישראל הוה כמו שכבר הגיע לארץ ישראל, לכן באו לו מלאכי ארץ ישראל ללוותו בדרך. אבל עדיין צריכים להבין, מהו ענין מלאכי חו"ל ומלאכי ארץ ישראל על דרך העבודה.
והענין הוא, שמכל דיבור של מצוה נברא מלאך אחד כידוע (ז"ח רות בראשו עה:), ואמרו חז"ל (פסחים נ:) לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה.
ולהבין זה, הנה עיקר בריאת העולם היתה בשביל היראה שנקראת ראשית (מדרש הנעלם בראשית, אותיות דר"ע אות ב'), היינו יראה עלאה, יראה פנימית, יראת בושת, להתבייש ולירא מפניו בגין דאיהו רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין (זח"א יא:). אמנם אי אפשר להשיג זאת הבחינה הגדולה בפעם א', כי אם בהדרגה מעט מעט, היינו שמתחילה יגיע לבחינת יראה תתאה, יראה חיצונית, היינו יראת עונש, היינו שיאמין על כל פנים שיש בחינת השגחה מלמעלה על כל דבר פרטי, ויש דין ויש דיין, ועי"ז הוא סור מרע מיראת עונש בעולם הזה ובעולם הבא, וכמאמר הכתוב (ישעיה מ כו) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, שיסתכל בכל דבר שיש בו כח וחיות אלהי המחיה ומהוה אותו בכל רגע (ובהעדר זה ח"ו ישיב הכל לאין ואפס) וכמאמר חז"ל (אבות פ"ב מ"א) הסתכל בג' דברים ואין אתה בא לידי עבירה, דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת כו', פירוש שעי"ז יהיה סור מרע עכ"פ, אעפ"י שהוא עדיין מדריגה קטנה נגד עיקר המדריגה הגדולה הנ"ל, רק שמתחילה ישיג מדריגה זו הקטנה. והוא מרומז בשמ"ע, שהוא ר"ת ש"או מ"רום ע"יניכם. וגם מרמז למאמר חז"ל, ש"ם יש בחינת ע"ין רואה, ועי"ז הוא סור מרע.
וזהו שאמרו ישראל נעשה ונשמע קודם קבלת התורה (שמות כד ז), כי היו צריכים להיות בהזדככות גדולה כדי לעמוד על הר סיני, ולא היה אפשר להם להזדכך במדריגה הגדולה עד שהגיעו לבחינת נשמע, בחינת שמע הנ"ל, שהיה להם יראה חיצונית על ידי בחינת ש"או מ"רום ע"יניכם, ועל ידי בחי' ש"ם ע"ין כנ"ל.
ואח"כ על ידי התורה במעמד הר סיני נזדככו יותר, עד שנעשה חרות על הלוחות (שמות לב טז) אל תקרי חרות אלא חירות (עירובין נד.), שהיו בבחינת חירות, בחינת התפשטות הגשמיות, שלא היו משועבד להטבע, להתאוות גשמיות, או לירא מעונש גשמי, רק כל יראתם היה בחינת יראת בושת מגודל רוממותו ית' שהוא עקרא ושרשא דכל עלמין. ולכן נקרא הר סיני חו"רב (שמות ג א, שמות לג ו) גימטריא יר"אה, כי שם השיגו ישראל עיקר היראה שהוא יראה פנימית כנ"ל. עד שהחטא גרם להם ונסתלקו מהם האורות של היראה ההוא, כמאמר הכתוב (שמות לג ו) ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב, שנסתלק מהם האורות הנ"ל וקבלם משה כדאיתא (פע"ח ש' השבת פ"ח).
אמנם גם לזאת הבחינה אי אפשר להגיע כי אם על ידי התורה תחילה, היינו שצריך האדם להרגיל את עצמו מעט מעט לצאת מתאוות הגשמיות, וזה אי אפשר כי אם שירגיל עצמו תחילה בלמוד התורה אפילו שלא לשמה כי אם להקרא רב, אעפ"י שאין זה מהנכון, רק שעכ"פ המאור שבתורה מחזירו למוטב, שעל ידי לימוד התורה יזדכך מעט מעט שיהיה סור מרע וירא מפני ה' על ידי ידיעתו מהעונש המגיע על ידי העבירות, ויגיע לבחינת יראת עונש יראה תתאה עכ"פ, שיסתכל בשלשה דברים עין רואה כו', וישא למרום עיניו בבחינת שמ"ע הנ"ל, ואח"כ יגיע למדריגה היותר גדולה כנ"ל.
וכ"ז הוא דוקא על ידי לימוד התורה שלא לשמה, היינו להקרא רב, אבל מי שלומד התורה לקנטר ח"ו שיעמוד במחלוקת נגד הצדיקים ויראי ה' ח"ו, מלימוד כזה אינו מגיע לו שום טובה, ועל אלו נאמר (אבות פ"ו מ"ב) בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה וכו'.
אמנם הצדיקים הגדולים שכבר השיגו מדריגה הגדולה בחינת הר חורב, בחינת יראה עלאה, אזי המה מזכים את הרבים וממשיכים הארה גם לאותן הבריות שלומדים תורה לקנטר, שיכנס איזה חרטה בלבם על אשר למדו בבחינה זו, לאמור בלבם אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. וזהו בת קול יוצאת מהר חורב, היינו מאותן האנשים הצדיקים שהשיגו בחינת חו"רב, ונכנס בלב הבריות להתחרט על העבר.
והנה האותן המלאכים שנבראו מדיבורי של הצדיק בהיותו במדריגה הקטנה, נקראו בחינת מלאכי חו"ל, והמלאכים שנבראו מדיבורים של הצדיק בהיותו במדריגה הגדולה נקרא מלאכי ארץ ישראל. ולכן כשעדיין אין לו להצדיק רק מלאכי חו"ל בלבד, אין בו כח לשלוח הארה לרשעים הנ"ל, רק כשמגיע הצדיק למדריגה הגדולה שיש לו בחינת מלאכי ארץ ישראל, אזי יש לו כח לשלוח לרשעים בחינת מלאכי חו"ל, שילמדו התורה מתחלה שלא לשמה היינו להקרא רב, ויוכלו אח"כ להגיע לבחינת יראה תתאה כו'.
וזה מרומז כאן בפסוק וישלח יעקב מלאכים, פירוש, אחר שיצא לחירות מבחינת לבן הארמי, שיצא לחירות משעבוד הטבע כנ"ל שלא היה לו יראה גשמיות, לכן באו לו בחינת יראה פנימית בחינת מלאכי ארץ ישראל, לכן היה בו כח לשלוח גם לעשו בחינת מלאכי חו"ל, היינו שיבא גם איזה הרהור תשובה לעשו.
אבל כאשר באו אותן המלאכים לעשו, היינו להרשעים שלומדים לקנטר, חזרו ואמרו גם הנה הולך לקראתך, היינו שלומד תורה לקנטר לעמוד נגד הצדיקים. לכן ויירא יעקב מאד, פירוש שהגיע יעקב לבחינת יראה פנימית על ידי בחינת מאד מאד הוי שפל רוח (אבות פ"ד מ"ד), בחינת ענוה גדולה. אזי ויצר לו, פירוש שנכנס בלבו של עשו בחינת ויצר בחינת חרטה עכ"פ, שיתחרט על הלימוד ההוא והמעשים שלו, ונכנס הארה גם בלב כל המדריגות הפחותים כנ"ל:
כה תאמרון לאדני לעשו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה וכו' וישבו המלאכים אל יעקב וגו' (לב ד - ו). ויתבארו אלו הפסוקים על פי מאמר חז"ל (בר"ר סו ד) שהצדיקים תחלתן יסורים וסופן שלוה, וברשעים להיפך. וזהו מרומז בפסוק (בראשית לו לא) ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישר"אל, שמדת הדין מכונה בשם אדום (ע' זח"ג נה:), שבתחילה היה מדת הדין, ואח"כ מלך מלך לבני ישראל, שהוא מדת החסד (ע' יבמות עט., ע' זח"ג נה:).
והנה ידוע לנו שאומות העולם המכונים בשם עשו, בעת שהם יושבים בשלוה בוודאי אינם נותנים אל לבם להכיר מלוכת הבורא ב"ה וב"ש אשר השפיע עליהם רב טוב, ולקבל עליהם עול מלכות שמים, כי גוי אובד עצות המה ואומרים ידינו רמה ולא ה' פעל כל זאת (ע' דברים לב כז - כח), רק כשהבורא ב"ה שולח עליהם יסורים אזי הם נתעוררים על ידי זה ומכירים מלוכת הבורא ב"ה, כמ"ש (עובדיה א כא) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה.
אבל לא כגוים בית ישראל, המה המכונים בשם יעקב, אפילו בעת שלותם, בעת שהבורא ב"ה משפיע עליהם רב טוב וחסד, הם מקבלים עול מלכות שמים. וקבלת עול מלכות שמים שלימה נקרא כ"ה, על שם כ"ה אתוון של שמע ישראל שבהם עיקר קבלת עול מלכות שמים (ע' זח"ג קמח. ,ע' ת"ז הקדמה יד.).
וכל דברינו הנאמרים יש לרמז בפסוקים שהתחלנו בהם, מלאכים הם בחינת יסורים ההולכים בשליחותו של מקום, ואצל יעקב הם בחינת לפניו, תחילתו יסורים כנ"ל. וזהו וישלח יעקב מלאכים לפניו, היסורין שהיו אצלו בחינת לפניו, שלח אל עשו אחיו, שיהיו היסורין אצל עשו כדי שגם הוא יתעורר על ידי היסורין לקבל עליו עול מלכות שמים.
לזה מסיים הפסוק כה תאמרון לאדני לעשו, שהיסורין יעוררו אותו שיקבל עול מלכות שמים שנקרא כ"ה, כי כה אמר עבדך יעקב לשון עבר, שיעקב כבר קבל עליו עול מלכות שמים אפילו בעת שלותו.
ומה מאוד לפי"ז יומתק סיום הפסוק, עם לבן גרתי, אפילו בבחינת לבן בחינת החסד (ע' ע"ח ש"ו פ"א מ"ת, וע' זח"א כח., ת"ז ת' ע' קכז., מא"א מע' הל' סי' ו'), גרתי, לא נעשיתי שר וחשוב רק במדת הכנעה כגר, וקבלתי עלי עול מלכות שמים. ואחר עד עתה, אפילו כשחטאתי לפעמים בבחינת אחר, לא המתנתי עד שהיסורין יעוררו אותי, רק עשיתי תיכף תשובה הנקראת עתה (בר"ר כא ו), וזהו ואחר עד עתה. וישבו המלאכים אל יעקב, שנתהפך מדת הדין למדת הרחמים, יהי רצון שנזכה לזה במהרה בימינו אמן:
ויירא יעקב מא"ד וגו' (לב ז). המגיד זללה"ה פירש ויירא יעקב מפני בחינת מא"ד, על דרך שאמרו חז"ל (אבות פ"ד מ"ד) מאד מאד הוי שפל רוח.
ואפשר לפרש עד"ז, הנה ידוע (אותיות דר"ע אות ב) שעיקר בריאת העולם היה בשביל התורה, שיקיים האדם את התורה ותרי"ג מצות בסור מרע ועשה טוב, היינו רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה. ונגד זה נברא באדם רמ"ח אברים ושס"ה גידים, ומקור חיותם המה הרמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה, על ידי שמו הגדול, כמאמר הזוהר (זח"א כד.) שמי עם י"ה שס"ה זכרי עם ו"ה רמ"ח. וע"ז הזהירה התורה (ע' דברים ד ב) לא תוסיפו ולא תגרעו על מצות התורה (כי שרשם המה למעלה בשם הוי"ה ב"ה).
אמנם כל זה לא נאמר שלא יוסיף אלא בצדיק מתחלתו, שלא התגברו עליו בשום פעם תאוות זרות אשר לא לה' המה, וכל עשיותיו אפילו בעניני גופנים כגון באכילה ושתיה אינה לתאוה גשמית כי אם כל כונתו רק לשובע נפשו לעבוד בכח ההוא את ה', וע"ז נאמר (משלי יג כה) וצדיק אוכל לשובע נפשו, ואינו צריך להפסיק ולמעט את אכילתו ולקדש עצמו במותר לו, כי אינו מתירא מתאוה זרה, כי לא הורגל בה.
אבל מי שמשוקע בתאוות זרות גשמיות, ופגם במדות הקדושים, ועי"ז התגברו עליו החיצונים וממשיכים אותו לתאוות זרות אשר לא לה' המה, (וכשיאכל לשובע נפשו וימלא תאותו יוכל לבא לידי שכחה ח"ו כמאמר הכתוב (ע' דברים ח יב - יד) ואכלת ושבעת ושכחת וגו'), זה בוודאי צריך לקדש עצמו במותר לו ולעשות לעצמו סייג וגדר ולאסור על עצמו אפילו המותר מן התורה (בכדי לשבר תאוותו), בכדי שלא יבא לעבור ח"ו על דברי תורה.
וזהו שרמזה לנו התורה הקדושה (בראשית לו לא - לט) ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וגו' וימלך וגו' וימת וגו' וימלך הד"ר וגו', וידוע שהמה הז' מדות הקדושים שנפלו (בשבירת הכלים כידוע ליודעי חן) (ע' ע"ח ש"ח פ"ד מ"ת), וכן בכל אדם שפוגם במדותיו ונמשך לתאות זרות, ורוצה לקדש עצמו, העצה היעוצה לו וימלך הד"ר, ר"ל שידור נדר לעצמו, ויעשה סייג וגדר להרחיק עצמו מדברים גשמיים בכדי לקדש עצמו במותר לו, ובזה יתוקנו מדותיו.
וזשאה"כ (בראשית כח כ) וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים וגו', פירוש, כי בצאתו מארץ ישראל לחו"ל נתירא שמא חלילה יפגום במדותיו, כי בהיותו בארץ ישראל היה איש ת"ם במדותיו, כי ארץ ישראל קדוש הוא, והמקום מסייעו לעבודת הבורא, למי שרוצה באמת לעבדו בלב שלם קדושת המקום בוודאי מסייע לו, אבל חו"ל שהוא מקום מדור הקליפות אינו כל כך בנקל לעבוד הבורא ב"ה, וע"כ נתירא יעקב בצאתו לחו"ל שלא יפגום ח"ו במדותיו הקדושים. ע"ז וי"דר נד"ר, ועשה לעצמו סייגים וגדרים וקדש עצמו במותר לו, וה' היה בעזרו ותקן את מדותיו (עוד ביתר שאת ויתר עוז וגם ברר וצרף את הבחי' הקדושה מן לבן).
וזשאה"כ ו"ישלח יע"קב מלא"כים, ר"ל שמה שהיה בתחילה בחי' מלכ"ים בלא א' (ונפלו בין הקליפות שנקרא פגם המדות), תקן אותם והוציאם משם לחירות, עד"ה תשל"חנו חפשי וגו' (דברים טו יב - יג). וי"שלח, ר"ל של"חם חפשי ונעשו מלא"כים בא' ממש, ר"ל שייחד ודבק את המדות לבחינת א', אלופו של עולם. לפניו אל עשו אחיו ארצ"ה שע"יר, ר"ל שעשה בארציות שלו בחי' שי"ער וגבול לבלתי יעבור מצות ה' ח"ו. שד"ה אד"ום, ר"ל לשד"ד ולשבר את בחי' אד"ום בחי' הקליפות. (וכל זה תקן יעקב את מדותיו על ידי כ"ח הנדר) והענין הוא, כי בחינת נדר בשרשו הוא למעלה מהמדות (כידוע שהוא בחינת בינה עלאה (ע' זח"ב קטז., ע' ע"ח ש' הכללים פ"ז)) ונקראת (ע' ת"ז ת' ו' כג., ע' זח"ג פד.) א"ם על בנים (אימא עלאה), על כן כשמתקן השורש שלהם ממילא הם מתוקנים.
ויעקב בעבור שאחר הנדר (כדאיתא בספרים קדושים (בר"ר פא א, תנחומא וישלח ח)) על כן ו"יירא יע"קב מא"ד, ר"ל מא"ד נקרא בחינת נדר, פירוש כי מא"ד נקרא כל שהוא קצה האחרון, כמאמר חז"ל (אבות פ"ד מ"ד) מאד מאד הוי שפל רוח, פירושו עד קצה האחרון, וגם זהו בחינת נדר, שמרחיק ומגדר עצמו עד קצה אחרון לבלתי יעבור, ועל כן ויירא בעבור שאחר הנדר.
וזה שאמר הכתוב (בראשית לב יא) כי ירא אנכי אתו פן יבא והכני א"ם על בנים, ר"ל שלא יכנו אותה בחינה הנקראת א"ם על בנים, בעבור שאחרתי הנדר ופגמתי בה.
וכשניצל מן עשו נסע סכותה (בראשית לג יז), לתקן אותה בחינת נדר שנקרא ב', ויבן לו בי"ת, ר"ל שתקן בחינת נד"ר המרומז באות ב', שמוקף מג' רוחותיה בג' גדרים לבלתי יקרב שום חיצונים, שיהיה עיקר הנדר לעשות לעצמו גדרים לבלתי יעבור על דברי תורה. וזהו ויבן לו בי"ת, ר"ל שעשה לו בית לבלתי יקרב אצלו זר, שהוא הקליפות ושום תאוה זרה, כי אם הכל לה', יהי רצון שנזכה לזה אמן:
ויצו את הראשון לאמר כי יפגשך וגו' ואמרת לעבדך וגו' ויצו גם את השני גם את השלישי גם את כל ההלכים וגו' כדבר הזה וגו' (לב יז - יט). ויל"ד מאי קאמר כל ההלכים, דמשמע שיש הרבה עדרים, הלא בין הכל היה רק חמשה עדרים, ואמר גם את השלישי בפירוש, ואח"כ אמר גם את כל ההלכים, הלא לא נשאר כי אם שנים שלא הוזכר בפירוש. ועי"ל מאי כ"דבר, דמשמע דומה לדבר הראשון ולא דבר הראשון ממש.
הנה האמת הוא שיש חמש מדריגות בכלל ובפרט, היינו כדאיתא במשנה (חגיגה פ"ב מ"ז) בגדי עם הארץ מדרס לפרושים וכו', וכנגד זה יש ה' מדריגות בכלל ישראל, היינו ג' מפורשים, היינו מחנה שכינה מחנה לויה מחנה ישראל, ויש עוד ב' מדריגות שאינם מפורשים, היינו כהן וכהן גדול.
ופירוש מה הוא מדריגה, היינו מדריגה הקטנה כשמתחיל האיש הישראלי לעבוד את ה' ולהסיר ממנו הקליפה ולזכך את עצמו, ואז יש לו קטרוג היינו פתויי היצר הרע לעבירה ממש. ואח"כ כשעולה ממדריגה זו בא למדריגה השנית למעלה ממנה, ואז אין לו פתויים כל כך כבראשונה, ויש לו קטרוג דק מהראשון, היינו פתויים דקים. וכן כשנזדכך יותר מעט עולה למדריגה יותר גדולה וכו'.
והעיקר הקליפה והפתויים הוא לבחינת גסות הרוח, כמו בירבעם בן נבט, שהיה במדריגה גדולה ונתפס בפתויי היצר הרע לבחינת גסות כמאמר חז"ל (סנהדרין קב.) מלמד שתפס הקב"ה בבגדו וגו' ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן וכו' לא חלק בדוד ונחלה בבן ישי, היינו בבגדו, שהיה לו בגד ר"ל לבוש של קדושה ומדריגה גדולה, רק שהיה לו בחינת גסות ולא רצה שיהיה לו השפע על ידי דוד, וע"ז עשה עגל (מל"א יב כח) להמשיך שפע שלא על ידי דוד, כאמרו שאינו רוצה חלק בדוד.
וזהו מלמדנו התורה הקדושה, שיעקב היה דיוקן שלם ועבר כל המדריגות, ולזה הראה לו הקב"ה דור דור ודורשיו כנ"ל, שענין זה אין מראים כי אם למי שעבר כל המדריגות כמו אדם הראשון (בר"ר כד ב), ויעקב (ע' זח"א קמט.:, ע' תנחומא ויצא ב, ע' מדרש תהלים מזמור עח), ומשה רבינו (תנחומא אמור ב) שהיה בחינת א' זעירא (ויקרא א א), ועבר כל המדריגות בעולם העליון, אבל למי שלא עבר עדיין כל המדריגות אין מראים לו ענין זה.
וזהו שמלמדנו יעקב אבינו ע"ה, ואמר הכתוב ויתן ביד עבדיו עדר עדר לבדו וגו' ורוח תשימו בין עדר ובין עדר וגו', היינו כשמתחיל איש הישראלי לעבוד את ה' ילך לאט לאט ממדריגה למדריגה ולא ילך בפעם א' למדריגה הגדולה.
ויצו את הראשון לאמר כי יפגשך עשו אחי, היינו היצר הרע. ושא"לך, ר"ל שיכניס בך בחינת שאל"ה, שתאמר למי אתה ואנה תלך (היינו בחינת גסות). וע"ז תיכף תשים זאת אל לבך, ואמרת אליו, לעבדך ליעקב, היינו אני צריך להיות בחינת עבד (היינו בחינת שפלות ולא אדון), מנחה הוא שלוחה לאדני לעשו, היינו ששאלה זו שאתה מכניס בי הוא רק שתעשה אותי להיות בחינת אדון לעשו. והנה גם הוא אחרינו, היינו אני יודע שבחינת ג"ם, הוא השטן שנאמר בו (איוב א ז) ויבא גם השטן, הוא אחרינו, ותירוץ זה על פתויי יצר הרע של מדריגה הא'.
ויצו את הראשון וגו' גם את השני וגו' גם את כל ההלכים וגו' כדבר הזה, היינו אעפ"י שלא תצטרך לתירוץ הא' כיון שהיו הפתויים באופן אחר, אבל מכל מקום כד"בר הזה תדברון, היינו בכף הדמיון, ר"ל שתדברו אליו תרוץ כדומה לזה. במ'וצאכם אתו, ובמדריגה הא' נאמר כי יפ"גשך עשו, היינו כי במדריגות הקטנים היצר הרע מבקש אחר האדם ופוגע בו, וצריך האדם לדחות אותו בתרוצים, אבל כשעובר המדריגות הקטנים אז האדם מבקש אחר היצר הרע כדי להמתיקו, ולזה אמר במו"צאכם אתו, היינו לאחר החפוש תמצא אותו, כדבר הזה תדברון וכו':
ויאבק איש עמו עד עלות השחר וכו' ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי (לב כד - ל). ולכאורה אינו מובן מה זה שקרא המקום פניאל מחמת המלאך שראה אז במקום הזה, וזה לא היה חידוש אצלו כלל, שגם מקודם ראה מלאכים כמ"ש (בראשית לב ב) ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה.
ונוכל לומר עד"ז, דהנה זאת תורת האדם, בגשתו אל עבודת הקודש פנימה צריך להשפיל ולהכניע בחינת אל אחר, שמכונה בשם ס"מ (זח"ב קיח.) שהוא הסטרא אחרא, שהוא בחינת גסות הרוח. ובמה הוא נכנע, על ידי בחינת ענוה ושפלות באמת מכניע ומשפיל את הסטרא אחרא אל אחר, בחינת גסות הרוח, שהוא שנאוי ומבוזה ומרוחק מאוד בעיני השם ית' יותר מכל מדות הרעות, ונקראת תועבה כמ"ש (משלי טז ה) תועבת ה' כל גבה לב, וצריך לזה אזהרה גדולה מאוד מאוד שלא לנטות עמו מאחרי השם לא מניה ולא מקצתו, אשר שדי תיכלא בכלא, כי ח"ו אש הוא עד אבדון תאכל.
וענ"וה גמטריא סמ"אל (בספרי החיד"א מובא בשם הר"א ברוכים תלמיד האר"י, ע' פני דוד פ' בא סי' יב), זה לעומת זה, שגדול כח ענ"וה העולה קל"א להכניע ולהשפיל את הס"מ העולה ג"כ קל"א, לבל יתן לו שום מקום להחטיאו.
אך בחינת ענ"וה לאנשים כערכנו הוא דבר נקל, על ידי התבוננות גודל הפגמים שנעשה בעולמות העליונים על ידי מעשינו.
אבל מי שהוא שלם במעשיו ונקי מכל עון ואשמה, קשה מאוד לבא לבחינת ענוה באמת. אך עצה היעוצה לזה, הוא הסתכלות במלאכים הקדושים האיך שעובדים את הבורא ב"ה באימה וביראה בקדושה ובטהרה עד שאי אפשר להשיג זה העבדות בשכל האנושי, מיד יגיע אליו הבושה וההכנעה והשפלות, ומכניע ומשפיל הבחינת ס"מ.
והנה ידוע (זח"א קמד:) ששרו של עשו הוא הס"מ, והיה יעקב אבינו ע"ה צריך להשפילו ולהכניעו על ידי בחינת ענוה ושפלות אמיתי, ואצל יעקב אבינו ע"ה היה הדבר קשה מאוד לבא לבחינת ענוה ושפלות באמת, מחמת שהיה שלם בכל המדות, כמאמר הכתוב ויבא יעקב שלם (בראשית לג יח), והיה צריך להרמת ראש עליון לבחינת הסתכלות במלאכים ושרפים ואופנים וחיות הקודש שעבודתם באימה ויראה ברתת וזיע וקדושה וטהרה שאין באפשרי לשכל אנושי להשיג זה, מיד בא לבחינת ענוה ושפלות. וזהו כי ראיתי אלהים פנים אל פנים, ותרגם אונקלוס ארי חזיתי מלאכא דה' אפין באפין, שהאיך עבודתם בגודל אימה ויראה, ועל כן באתי מחמתם לבחינת ענוה להשפיל ולהכניע את הסטרא אחרא, ותנצל נפשי משרו של עשו הוא הס"מ כנ"ל.
וע"ז המכוון קרא שם המקום פניאל, ולא על ראיית המלאך, שזה לא היה בעיניו חידוש כלל כנ"ל.
ונוכל לומר עוד עד"ז, דהנה העיקר העבדות הוא להיות תמיד בבחינת ההכנעה אמיתית, ולעשות תמיד תשובה מעומקא דליבא, ומתמרמר ומתחלחל מאוד ביראה ובושה והכנעה בזכרו במי שמרד נגדו, הלא באל הגדול הגבור והנורא שאין חקר וקץ לגדולתו, והוא כלי ריק מלא בושה וכלימה נבזה ונמאס עומד לפני תמים דעים ב"ה ומורד נגדו, שרעדה יאחזנו בחיל ורתת וזיע ואימה ופחד, ומשים בדעתו מהות הקלקול ואיכות הפגם, עד אשר יהיה לבבו נשבר ונדכה לשברי שברים עד אין קץ להתחרט מאוד על העבר באמיתית לבבו בגודל מרירות הלב, עד שיכנס בחי' אור התשובה בכללות אחינו בני ישראל.
אך במה נאות לו לגרום תשובה לכ"י, כשיש לו בחינת ענוה ושפלות באמת, היינו שמבין בהתבוננות שכלו שאי אפשר להשיג אור התשובה מצד מעשיו אם לא על ידי זכות אבות המסייעין אותו, אז יש כח בבחי' תשובה לעורר לבבות בני ישראל.
וזה היה תמיד עבדות יעקב אבינו ע"ה, לקשר וליחד השבעה מדות קדושות למקורם ולשרשם, כמאמר הכתוב (דה"א, כט יא) לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת וכו', ולהשפיל ולהכניע השבעה מדות רעות עד לארץ על ידי בחינת הכנעה אמיתית בלב נשבר ונדכה. ועל זה מרמז תיבת יעקב גימטריא ז"פ יה"וה שם העצם ב"ה וב"ש.
והנה בחינת ענוה של יעקב אבינו ע"ה היה בחינת ענוה אמיתית, היינו שהיה מוחלט בדעתו שלא מצד מעשיו זכה לכל זה אלא מצד זכות אבותיו אברהם ויצחק, ומחמת זה היה כח בבחינת תשובה והכנעה זו להשפיע אור התשובה לבחינת עשו, וזה היה בחינת מלאכים ששלח יעקב לעשו ב' פעמים מל"אך גימטריא יעקב, ז' פעמים יה"וה, להכניס בו ג"כ בחינת יעקב, לקשר וליחד תמיד השבעה מדות קדושות לשמו הגדול, ולהשפיל ולהכניע השבעה מדות הרעות שבו, שהוא בחינת שרו של עשו אל אחר, וזהו מרומז בפסוק (בראשית לג ג) והוא עבר לפניהם וישתחו ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו, היינו שהשתחוה ארצה שבע פעמים, מורה להעלות מדות קדושות למקור הקדושה ולהשפיל מדות הרעות עד לארץ, וכל כך היה עבודתו שלימה כנ"ל עד גשתו עד אחיו, היינו עד שהשפיע והכניס אור התשובה בבחינת עשו אחיו, לכך וירץ עשו לקראתו ויחבקהו.
והנה כשיש לאדם לב נשבר ונדכה, ועושה תשובה מעומקא דליבא, ומיחד המדות קדושות לשמו הגדול, מכונה בשם יעקב. וכשיש לו התבוננות בשכלו הקדוש שאי אפשר להשיג בחינת הכנעה מאור התשובה כזה מצד מעשיו כי אם מצד זכות אבות, ואז יש כח בבחינת התשובה כזו להזריח ולהופיע לבחינת חשך, ואז הוא מכונה בשם ישראל, גימטריא או"ר חו"שך, שהוא בחינת (תהלים קיב ד) זרח בחושך אור לישרים על ידי בחינת חנון ורחום וצדיק.
וזהו פירוש הפסוק (בראשית לב כד) ויאבק איש עמו עד עלות השחר, היינו ששרו של עשו נאבק עמו עד עלות השחר, היינו עד שעלה ובא לבחינת שחורה אני ונאוה (שה"ש א ה), שהוא בחינת נקודה קטנה דלית בה חיור כלל (ז"ח שה"ש סט: ד"ה שחורה אני), בחינת שפלות באמת. ואז נשפל ונכנע עד לארץ, ויאמר שלחני כי עלה השחר, כיון שבאת לבחינת שחר בחינת שפלות באמת. ועל כן אמר לו, לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, היינו כיון שבאת לבחינה כזו להזריח לבחינת חשך, אתה מכונה בשם ישראל. ומהו הבחינה, כי שרית עם אלהים ועם אנשים, היינו שהכניע השר של עשו, והכניס בחינת אור התשובה בעשו, על ידי ותו"כל גימטריא אבר"הם ויצ"חק.
לכך, ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי ראיתי אלהים פנים אל פנים, היינו שראיתי בהתבוננות שכלי שכל עיקר העבדות שלי לאלהים הוא רק בחינת פנים אל פנים, היינו פני אברהם ופני יצחק העומדים לימין עזרי מגודל זכותם, ולא מצד מעשי נעשתה זאת.
ותנצל נפשי, היינו שעבדות נפשי האלהית היה רק על ידי בחינת ותנ"צל, מרמז על בחי' אברהם ויצחק, שבחינת אברהם הוא עיקר בחינת חסד, ואעפי"כ כלול בו מדת גבורה, ובחינת יצחק הוא עיקר בחינת גבורות קדושות, ואעפי"כ כלול הוא בבחינת חסד (זח"א קיח.:), שני פעמים חס"ד ושני פעמים גבו"רה גימטריא ותנ"צל, היינו שכל עיקר העבדות נפשי האלהית היא רק על ידי הבחי' ותנ"צל המרומז בו בחי' אברהם ויצחק, שהן המה הגורמים לעמוד לימין עזרי שזכיתי לאור התשובה, ולהופיע למקום חשך בחינת ישראל גימטריא אור חשך, זרח בחושך אור לישרים על ידי בחי' חנון ורחום וצדיק, עד גשתו עד אחיו, להכניס בחינת אור התשובה לעשו עד שנפל על צואריו ויחבקהו, והשפיל הסטרא אחרא אל אחר לגמרי, ויהי רצון שנזכה לזה לבער רוח הטומאה מקרבנו אמן:
כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי (לב ל). ומתרגם התרגום אונקלוס, ארי חזיתי מלאכא דה' אפין באפין ואשתזיבת נפשי. וי"ל האיך שייך הצלה מן מלאך ה' הקדוש שנשלח ממקור הרחמים ובוודאי אינו עושה רע, ולמה אמר ואשתזיבת נפשי.
ולהבין זה נקדים, דהנה ידוע שגסות הרוח הוא מקור כל המדות רעות והקליפות (ר"ח ש' היראה פ"ד אות כח), ומי שיש בו בחינת גאוה נסתלק ממנו בחינת הקדושה. ולכן צריך האדם ליזהר מאוד מאוד להיות שפל רוח, היינו להסתכל תמיד במדות הרעות ותאוות הגשמיים שיש בו ולא תקנם עדיין, ועי"ז יהיה לו בחינת הכנעה ובושה לפני הבורא ב"ה ולא יתגאה כלל.
אך זהו במי שאינו בשלימות העבודה עדיין, ולא תקן כל מדותיו, ובעבור זאת נכנע מאוד. אבל מה יעשה מי שהוא באמת צדיק גמור ותקן כל מדותיו לה', היינו כמו יעקב אבינו שתקן כל מדותיו, כמרומז בשמו יע"קב גימטריא שבע פעמים שם העצם ית' שיש בכל הז' מדות וד"ל, ולזה אין שום עצה בעבור מה להיות נכנע, ואז יש להיצר הרע מקום להטיל בו בחינת גאוה לאמר לו עתה הגעת לשלימות העבודה, ובזה יתגאה.
לכן העצה לזה, להסתכל בעבודת המלאכים ושרפים העומדים ברום עולם ועונים באימה ויראה גדולה קדוש כו', שאין להם שום בחינת גשמיות ואעפי"כ עומדים ביראה בעבודה גדולה שאי אפשר להשיגה, ואיך לא יכנע אדם בשר ודם גשמי, ואיך לא יבוש, אעפ"י שיש לו יראה אבל אינו מגיע לבחינת יראת מלאך, ובהתבוננו בזאת אזי בוודאי יכנע מאוד מאוד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה.
אמנם גם בזאת יש עצה למלך זקן וכסיל, ומצודה, לתפוס אותו צדיק לבטלו מעבודתו השלימה, ולהפיל אותו בבחינת עצלות, היינו להיות עצל בעבודת ה' מחמת גודל ההכנעה, ולאמר לו מי אתה לקרב ולגשת לקודש ולייחד יחודים נפלאים על ידי תפלתך בעולמות העליונים העומדים ברומו של עולם, ועי"ז יוכל ליפול בבחינת עצל, לילך בכבידות לעבודת ה' (כמו בעל מרה שחורה). ולמצודה זו (צריך סייעתא דשמיא שיאיר עליו ה' הארה קדושה ושמחה ומהירות לעבודתו ית') עצה היעוצה, לזכור שעיקר בריאת העולם היה בגין דיתקרי רחום בגין דיתקרי חנון ובכל י"ג מכילין דרחמי (ע' זח"ג רנז:), וזהו רחמיו ית' שאדם שהוא בשר ודם בא מטפה כו' אעפ"י שאינו כדאי וראוי, ואעפי"כ עובד אותו, ועי"ז יחזור לעבוד ה' בשמחה גדולה ובזהירות כראוי.
והנה כל זה מלמדנו התורה הקדושה דרך ה' ועבודתו ית', והיא היתה מלחמת יעקב אבינו עם שרו של עשו (כפירוש רש"י ז"ל) הוא היצר הרע. וזשאה"כ ויאב"ק איש עמו וגו', פירוש שרצה להכניס בו לכל הפחות אב"ק גסות, ר"ל מעט גסות הרוח, היינו שיראה בעצמו שלימות העבודה שלו ועי"ז יהיה לו אב"ק גסות הרוח ר"ל מעט גסות. מה עשה יעקב אבינו ע"ה, הסתכל בעבודת המלאכים כנ"ל, וזהו שמתרגם התרגום אנוקלוס ארי חזיתי מלאכא דה' אפין באפין, היינו שהסתכל בעבודתם ועי"ז נכנע לבו, ותנצל נפשו מבחינת הגסות, וזהו ואשתזיבת נפשי.
אזי וירא היצר הרע כי לא יכול לו. מה עשה, ויגע בכ"ף יר"כו, פירוש שנגע בבחינת ענוה עצמה, ר"ל בכ"ף מרמז על בחינת ענוה (ע' פ' לך לך ד"ה ויאמר אברם, וע"ע ריש פ' תולדות), יר"כו ג"כ מרמז על בחינת ענוה, כמו הירך שהוא סוף הגוף בתחתיתו, פירוש שנעשה עניו מאוד ונכנע לבו עד שנעשה עצל בעבודת ה', והלך בכבדות כמו הצולע שהולך לאט לאט כנ"ל.
עד שהאיר לו ה', ונתדבק בי"ג מכילין דרחמי, שעיקר בריאת העולם היתה בשבילם, בגין דיתקרי רחום כו', וזהו ויזרח לו השמש וגו' והוא צלע על ירכו, פירש רש"י שזרחה לו השמש לרפאות את צלעתו, ר"ל שהאיר לו ה' מן השמים עד שנתדבק בי"ג מכילין דרחמי, ואז נעשה מן אותיות עצ"ל אותיות צל"ע בחולם, והוי כאלו נכתב בוא"ו, שוא"ו זו מרמזת על בחינת הארה מה' בהתדבקות בי"ג מכילין דרחמי. וזהו וישלח יעקב מלאכים לפניו ארצה שעיר וגו', שורש המלה של ויש"לח הוא אותיות של"ח, גימטריא י"ג פעמים שם העצם ית', שבכל המדה יש שם העצם ית', ויעקב אבינו ע"ה שלח אותם ב' העצות, היינו בחי' מלאכים הנ"ל, היינו עבודת המלאכים, ואותה העצה של התדבקות בי"ג פעמים שם העצם, אותם העצות לפניו ארצה שעיר, ר"ל לפני היצר הרע להנצל ממנו.