ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה וגו' ויקח מאבני המקום וגו' ויחלם והנה סלם וגו' (כח י - יז). להבין זה על דרך המוסר, הנה אית יראה ואית יראה (ת"ז הקדמה ה:), פירוש שיש ב' מיני יראה, וכמאמר (ת"ז הקדמה יג.) בראשית ברא, בשביל ב' ראשית, שיש ב' בחינות יראה שנקראים ראשית, בשבילם נברא העולם, שזה היה נקודת רצון הבורא ב"ה בבריאת העולם שיראו מלפניו בשני בחינות יראה, היינו יראה תתאה ויראה עילאה, היינו יראה תתאה הוא שמתירא מחמת עונש בעולם הזה או בעולם הבא, זה נקרא בחינת יראה תתאה. והמתירא מהבורא ב"ה בגין דאיהו רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין (זח"א יא:), זהו נקרא בחינת יראה עלאה.
והנה בחינת יראה נקרא בחינת נקודה, כי היא היתה נקודת הרצון של הבורא ב"ה בבריאת העולם כנ"ל. והשני בחינות יראה נקראים שני בחי' נקודות, שיש בחי' נקודות למטה מהאותיות, היינו תחת האותיות כגון קמץ פתח וכדומה, ויש בחי' נקודות למעלה על האותיות כגון חולם. וגם בבחי' יראה יש ב' בחינות הנ"ל, היינו כי כל העולמות נבראים בבחי' אותיות של התורה כמאמר (זח"א ה.) באורייתא ברא קודשא בריך הוא עלמא, היינו באותיות התורה כידוע (זח"א רד., ספ"י פ"ב, רש"י איוב כח כג), לכן היראה הנמשך על האדם מבחי' בריאות העולמות והנהגת העולמות בשכר ועונש בעולם הזה ועולם הבא, זהו נקרא בחינת יראה בחינת נקודה שתחת האותיות, היינו תחת בריאת העולמות שנבראו באותיות התורה. אבל הבחינת יראה שנמשך מלמעלה מן העולמות, היינו בגין דאיהו רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין, קודם שנברא העולם, וכלא קמיה כלא חשיב, זהו נקרא בחינת יראה בחינת נקודה למעלה מן האותיות, היינו למעלה מבריאת העולמות שנבראו באותיות התורה כנ"ל.
ושתי הבחינות יראה נקראים בשם רחל ולאה, בחי' ה"א תתאה ה"א עלאה כידוע (זח"ב כט., מא"א מע' הל' סי' א, מע' הר' סי' טז). וזשה"כ (בראשית כט טז) וללבן שתי בנות שם הגדולה לאה וגו', פירוש, לבן מרמז לבחינת לובן העליון, בחינת רב חסד (ע' מא"א מע' הל' סי' ו, ומע' הח' סי' מה, וע' לע' סוף פ' חיי שרה), יש שתי בנות, היינו שנמשך מבחינת רב חסד שני בחינות יראה הנ"ל הנקראים רח"ל ולאה, ומרומז במלות ר"ב חס"ד שעולה מספר רח"ל לא"ה.
וגם רמזו רז"ל באמרם (אבות פ"ה מ"א) בעשרה מאמרות נברא העולם, מרמז לשני בחינות ה"א הנ"ל, ה"א תתאה ה"א עלאה, גימטריא עשרה, שעל ידי ב' ההין הנ"ל נברא העולם בכ"ב אותיות התורה, ועל ידי עשרה מאמרות וכ"ב אותיות התורה נברא העולם, שהן ביחד ל"ב נתיבות (עבודת הקודש ח"א פכ"א). ומרומז ג"כ במלת ל"בן, נוטריקון ל"ב נתיבות. וללבן שתי בנות, פירוש לבחי' כל ל"ב נתיבות הנ"ל יש שתי בנות, היינו שתי בחינות יראה שנקראים רח"ל ולא"ה כנ"ל.
וזהו בחינת חו"ל ובחינת ארץ ישראל, פירוש שבחינת יראה נקרא בשם ארץ, בחינת שפלות, כי על ידי היראה נכנע האדם ונשפל לפני הבורא ב"ה, רק שבחינת יראה והכנעה שבא להאדם על ידי יראת עונש נקרא חו"ל, ויראת הרוממות יראה עלאה בבושת והכנעה לפניו ית' בגין דאיהו רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין נקרא בשם ארץ ישראל.
גם נקראים הב' בחינות בשם ירושלים לתתא ירושלים לעילא, כמאמר הכתוב (תהליםקכב ג) ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה יחדו, שירושלים שלמטה מכוון כנגד ירושלים של מעלה (תנחומא פקודי א), הוא בחי' יראה תתאה ויראה עלאה כנ"ל, (וזהו לא אבא בירושלים של מעלה עד שאבא בירושלים של מטה (תנחומא פקודי א, מ"ת מזמור קכב), שאי אפשר להגיע לבחינת יראה עלאה עד שמגיעים תחלה לבחינת יראה תתאה).
והנה יראה עלאה בחינת ה"א עלאה, בחינת לאה, נקרא עלמא דחירות כידוע (ת"ז ת' כ"א מח.), כי בחינת יראה תתאה הוא בחינת שעבוד, שמתירא מעונש כנ"ל, אבל כשמגיע לבחינת יראה עלאה, יראת בושת לבד, ואינו מתירא עוד מבחינת עונש, כי הוא מופשט מגשמיות, מבחינת תענוג גשמי, רק שיראתו הוא גודל בושה מכבודו ית', זהו בחינת חירות משארי יראות, רק יראה אחת לו, והוא בחינת עב"די הם ולא כו' (ויקרא כה נה, ב"מ י.), וזהו בחינת משה עב"די (יהושע א ב).
ולבחינה זו אי אפשר להגיע כי אם על ידי עסק התורה ביגיעה רבה ובשקידה והתמדה, שישים כל מחשבתו ולבו רק בעיון התורה ומצות, ועי"ז נתקדש מוחו ולבו ויוכל להגיע לבחינת יראה עלאה.
וזהו ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה (פירוש, שעל ידי לימוד התורה בבאר שבע, יצא מבחינת ה"א, והלך חרנה, לבחינת יראה עלאה בחינת חרנה בחינת חירות).
ומפרש הכתוב סדר הליכתו לבחינה הנ"ל, ואמר, ויפגע במקום וגו' ויקח מאבני המקום, פירוש שבכל בחינה שפגע, הסתכל בתכליתו וראשיתו למה נברא ועל מה נברא, הלא כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא אלא לכבודו (אבות פ"ו מ"יב) והאלהים עשה שיראו מלפניו (קהלת ג יד), וכן התבונן בכל דבר, ועי"ז הגיע תחילה לבחינת יראה תתאה בשלימות, ומרומז בפסוק ויקח מאב"ני המק"ום ויש"ם מרא"שותיו, ר"ת גימטריא צ"א, מספר שני שמות הוי"ה א"דני, בחינת וה' בהיכל קדשו (ת"ז ת' ג' יח:), שנסתכל בכל דבר איך שבכל דבר נברא יש בחינת ה' בהיכל קדשו שנמשך על ידי כ"ב אותיות התורה כנ"ל. ומרומז בתיבת וישכ"ב במקום ההוא, נוטריקון י"ש כ"ב במקום ההוא (ע' ת"ז ת' ע' קלב:), פירוש, הבין שיש בחי' כ"ב אותיות בכל נברא, ועי"ז ויחלם וגו' פי' שהגיע לבחי' ויחלם בחינת חולם, בחי' נקודות שלמעלה מן האותיות כנ"ל, בחי' יראה עלאה כנ"ל.
והנה סלם מצב ארצה, פירוש שראה שבחינת יראה הוא בחינת סל"ם, מרומז לבחי' ר"ב חס"ד בחי' רח"ל ולא"ה, כי סלם במלואו כזה סמ"ך למ"ד מ"ם גימטריא ר"ב חס"ד, גימ' רח"ל לא"ה, בחי' יראה תתאה ויראה עלאה הוא בחי' סלם שמצב ארצה, היינו שהתחלת היראה מבחינת ארץ מלמטה, ומגיע השמימה, שמגיע לבחינת יראה עלאה, לכן ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים, פירוש שיש כאן בי"ת אלהים, ר"ל ב' בחינות יראה, כי אלהים מרמז לבחינת יראה כידוע (זח"ב צו.):
וללבן שתי בנות וגו' ועיני לאה רכות וגו' (כט טז - יז). פירש רש"י, שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשו ובוכה.
להבין זה, הנה ידוע מאמר חז"ל (יבמות מט:) כתיב (שמות לג כ) כי לא יראני האדם וגו', וכתיב (ישעיה ו א) וארא את ה' וגו', וקשיא קראי אהדדי. ותרצו, כאן באספקלריא המאירה, כאן באספקלריא שאינה מאירה ע"כ. פירוש, אספקלריא נקרא דבר שהוא זך ונקי עד שיכולים לראות בו, והוא בחינת אור. אמנם יש שתי בחינות אור, היינו א' בחי' (אור מצות מעשיות, כגון) אור ארץ ישראל, מי שזוכה להשיג אור ארץ ישראל בשלימות, וליכנס בקדושתה, כגון כהן גדול שזכה ליכנס בכל עשר קדושות של ארץ ישראל הנזכרים במשנה (כלים פ"א מ"ו - מ"ט), עד שזכה ליכנס לפני ולפנים בקדושה וטהרה, וזהו בחינת אור ארץ ישראל, אספקלריא דלא נהרא.
אמנם יש עוד בחינה אחת גדולה ממנה, והוא בחינת אור תורה, שמלבד גודל מעלת מצות הלימוד שיש בה, יש עוד מעלה שמאירת עינים להאיר ללמדו במצות ה', וללמדו דרך ה' ועבודתו, ולזה נקראת אספקלריא דנהרא, ר"ל שמאירה ומלמדה את בני האדם דרך ה'.
ולזה אמרו רז"ל (סוטה ד:) על יקרה היא מפנינים (משלי ג טו), יקרה היא מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים, פירוש שגדול אור תורה יותר מבחינת אור ארץ ישראל שהשיג הכהן גדול בשלימות כנ"ל.
ואי אפשר להגיע לבחינת אור תורה זו, כי אם על ידי בחינת דעת, התחברות חו"ג (ע"ח שכ"א פ"ב), היינו שילמוד באהבה ויראה (ע' ת"ז הקדמה ו.). וזו היתה בחינת יעקב, שכולל שני הבחינות חו"ג (זח"ג לח:), בחי' אברהם יצחק (זח"ג קעט:), כמו התורה שכולל משניהם, זכור ושמור מצות עשה ומצות לא תעשה (זח"ג צב:) חסד וגבורה (ע' ת"ז ת' ס"ט קו:).
ולזה רמזו רז"ל (תנחומא נח ג) על פסוק אדם כי ימות באהל (במדבר יט יד), אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. ר"ל ימ"ות גימטריא אבר"הם יצ"חק, היינו שיגיע אדם לבחינת ימ"ות, כוללת שני הבחינות כנ"ל, ואז בא"הל, ר"ל כאשר לימודו בזה האופן אז נעשה לו האור תורה בחינת או"הל להקיפו ולשמרו מכל מחשבה זרה ופניה ח"ו לבלי תכנס בקודש.
ומחמת גודל אורה אי אפשר להסתכל בה עד שנתלבש בלבוש אור ארץ ישראל, ואז יוכל להסתכל בה על ידי הלבוש. וזהו שתירצו רז"ל כאן באספקלריא כו', ר"ל משה רבינו ע"ה שהיה בחו"ל והיה מתנבא מאור תורה לבד בלי לבוש ארץ ישראל, וע"כ כתיב ביה כי לא יראני האדם וגו', היינו מחמת גודל האור בלי לבוש כנ"ל. אבל שאר נביאים שהיו בארץ ישראל, והסתכלו על ידי לבוש אור ארץ ישראל, וע"כ כתיב וארא, שהיו יכולים להסתכל על ידי אספקלריא דלא נהרא.
ומעתה נבא לביאור הכתובים, וללבן שתי בנות, מרמז לשני בחינות אור הנ"ל. שם בחינה הגדולה לא"ה וגו', ר"ל לא"ה אותיות אה"ל, מרמז לבחינת אור תורה הנ"ל שנעשה אה"ל כנ"ל. ושם בחינה הקטנה רחל, ר"ל בחינה הקטנה הוא בחינת אור ארץ ישראל ומצות מעשיות כנ"ל.
ועיני לאה רכות וגו', פירש רש"י, שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשו ובוכה כו', ר"ל מחמת גודל בחינת אור תורה בלי לבוש יש פחד שלא יגעו החיצונים שהוא עשו ח"ו. ולכן ויאהב יעקב את רחל וגו', ר"ל אהב יעקב לדבק את עצמו בבחינת רחל בחינת ארץ ישראל תחילה, כי אף על פי שבחינה קטנה הי', אעפי"כ הי' יפת תואר ויפת מראה, ואח"כ ידבק את עצמו בבחינת לאה, בחינת אור תורה על ידי הלבוש כנ"ל.
וזשאה"כ ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה וגו', פירוש שיצא יעקב, היינו שעבר בחינת באר שבע הוא ארץ ישראל. וילך חרנה, מרמז על בחינת דעת התחברות חו"ג (ע"ח שכ"א פ"ב), והפך מדת הדין למדת הרחמים, ועשה מן אותיות חר"ן שמרומז לבחינת דין, והפסיק רגל החי"ת ועשה אותיות רנ"ה שמרומז לבחינת חסד, ועי"ז נתדבק באור תורה הנ"ל עד שנעשה לא"ה א"הל, להקיפו מכל צד כנ"ל:
וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה וגו' (כט לא). ולכאורה מה חידוש יש כאן, שמשמע בעבור כי שנואה לאה לכן ויפתח את רחמה, משמע ואם לא היתה שנואה לא היה פותח, הלא בלהה וזלפה שלא היו שנואים ואעפי"כ ותהר ותלד וגו' (ע' בראשית ל ה, י).
ולהבין זה, נקדים הנה ידוע שלאה נקראת עלמא דאתכסיא ורחל נקראת עלמא דאתגליא (זח"ב כט:), היינו בחינת עולם המחשבה הוא באתכסיא ונקראת לא"ה, בחינת ל"א, שלא ניכר לחוץ מה שבתוך המחשבה. והוא שורש המצות לא תעשה, כי המקיים מצות לא תעשה אינו ניכר, שמקיים המצוה בשב ואל תעשה, ועל כן אין להחיצונים אחיזה במקום ההוא, כי לא שייך שום פנוי' וגסות כל כך, כי הוא דבר הנסתר במחשבה ולב. אבל לא כן בחינת רחל, בחינת עלמא דאתגליא, בחינת עולם הדיבור, שהוא שורש מצות עשה שעושה בפועל ממש ונראה לכל בשעת קיום המצוה, ועל כן יכול להיות ביותר אחיזת החיצונים מחמת הפניות שבא לו בשעת קיום המצוה בחי' גסות וכדומה, כגון לקבל פרס בעולם הזה או בעולם הבא.
וזשאה"כ (בראשית כט יז) ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תאר ויפת מראה וגו', פירש רש"י, לאה היתה מתיראה שלא תפול בחלקו של עשו ולזה היתה בוכה ע"כ. ר"ל שלזה היתה עיני לאה רכות, מחמת ורחל היתה יפת תאר וגו', פירוש מחמת שבחינת רחל עלמא דאתגליא בחינת דבור ומעשה במצות עשה היתה יפ"ת תוא"ר, שיכול להיות בהם בחי' פניות וגסות והתפארות כנ"ל, וע"ז היתה מתיראה לאה בחינת מחשבה עלמא דאתכסיא, שלא יתאחזו הקליפות בבחינת רחל במצות עשה שעל ידי דבור ומעשה, ולזה היתה בוכה ודואגת על זה לתקנה.
ובעבור שאמרו חז"ל (פסחים נ:) לעולם ילמוד אדם שלא לשמה שמתוך כו', על כן ויאהב יעקב את רחל, ר"ל שיעקב דבק את עצמו בבחי' מצות עשה בפועל ממש.
ולאה תמיד היתה דואגת ע"ז שלא יתאחזו הקליפות בבחינת מצות עשה מצד שום פניה כנ"ל (ר"ל שיעקב בעצמו בבחינת לא"ה בחינת בינה שבו, הוא דואג בקרבו) בלב נשבר ונדכה ונבזה בעיניו נמאס ושנואה על בחינת מעשה המצות שעשה שיהיו בשלימות. וזשאה"כ וירא ה' כי שנו"אה לא"ה, ר"ל בחינת המחשבה ובי"נה לב"א (ת"ז הקדמה יז.), שהוא בחינת לאה, הוא שנו"אה בעיניו נמאס על דאגת תיקון בחינת רחל.
ע"כ ויפתח את רחמה ורחל עקרה, פירוש שפתח ה' את רחמה, רמ"ח מצות עשה, שיהיה להם פתוחה ממנה של בחינת לאה בחינת מחשבה, שיהיה הפתוחות של מצות עשה ממנה, ר"ל כשירצה האדם לעשות איזה מצות עשה, יחשוב תחילה במחשבתו שעושה המצוה רק לה' לבדו ולא לשום בחינת הול"דה, ר"ל שום קבול פרס שנקרא בחינת הולדה, שמוליד שכר, והוא עושה המצוה לא לשום בחינת הו"לדה של קבול פרס לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, כי אם ור"חל עק"רה, ר"ל מן רח"ל חסר יו"ד למנין רמ"ח, ר"ל שחסר ממנה העיקר שהוא בחינת יו"ד (בחינת חכמה עלאה (ת"ז ת' י"ח לב:), ועל כן היא יפת תואר ויש שם אחיזה לחיצונים) ולזה אמר ויפ"תח לשון י"וד פת"ח, בחינת חכמה, שתאיר בבחינת לאה שתוכל לתקן את בחינת רח"ל שתשלים רמ"ח בבחי' יו"ד כנ"ל, ר"ל שתהיה המצות עשה שהוא בחינת רחל שתהיה עק"רה ולא תוליד שום קבול פרס כנ"ל.
וכשמחשב כן האדם בעת פתיחת עשיית המצוה, אז רחמנא לבא בעי (סנהדרין קו:, זח"ג רפא:), שלבו משתוקק לעשות המצוה בשלימות לה' לבדו, וה' יהיה בעזרו לגמור המצוה בכי טוב בלי שום פניה כי אם בבחינת עק"רה.
וכנגד ג' בחינות אלו השייכים למעשה המצות, בחינת מחשבה דיבור ומעשה כשנתקנו (ועשה אותם יעקב בשלימות, הודה לה') ואמר הכתוב (כט לב) ותהר וגו' ותקרא שמו ראובן וגו' כי רא"ה ה' בעניי וגו', בחינת ראייה נגד בחינת מעשה המצוה שנתקן. ואומר (כט לג) ותהר וגו' ותקרא שמו שמ"עון כי ש"מע וגו', בחינת שמו"עה, נגד בחינת דיב"ור שבמצוה, שנתקן. ואומר (כט לד) ותהר וגו' ותקרא שמו לוי כי וגו' הפעם ילו"ה אישי וגו', בחינת התחברות, שנתקן גם בחינת המחשבה (ועלה עד בחינת בי"נה עולם המחשבה) ונעשה בחינת התחברות בכל המדות, יחוד קב"ה ושכינתיה, יהי רצון שנזכה לזה אמן:
ולבן הלך לגזז את צאנו ותגנב רחל את התרפים וכו' (לא יט). ונוכל לומר, שהתורה הקדושה מרמזה לנו בכאן דרך עבדות הש"י.
ומקודם נבאר מה שיש לרמז בפסוק (שמות כב טו - טז) וכי יפתה איש בתולה אשר לא ארשה וכו' מהר ימהרנה לו לאשה ואם מאן ימאן אביה לתתה לו כסף ישקל כמהר הבתולת. דהנה עיקר העבדות היא הזדככות הנפש, היינו לזכך אותו מכל מיני גשמיות, שלא לאהוב ולהשתוקק לשום דבר מעולם הזה הגשמי, רק שתמיד יהיה בוער בלבו אהבת הבורא ב"ה, לכסוף ולהשתוקק תמיד אליו ית' בכלות הנפש באהבה עזה ותשוקה גדולה עד מאוד, וזה הוא בחינת צדיקי הדור שזוכים לבא לבחינת האהבה העזה, מחמת מעשה המצות שתמיד עוסקים בהם בלי ביטול אפילו רגע אחת לבטלה ח"ו, ומחמת זה הבורא עולמים ב"ה משפיע להם בחסדו הטוב אור האהבה העזה, וזהו כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו כג) היינו על ידי נר מצוה שצדיקי הדור עוסקים בהם זוכים לתורה אור האהבה עזה הנ"ל, ואז התורה אור אהבה הנ"ל הוא בבחינת מאורשה לצדיקי הדור, בבחינת אחדות, מחמת מעשיהם הטובים מאוד, כמו שדרשו רז"ל (ברכות נז.) על פסוק (דברים לג ד) תורה צוה לנו משה מורשה, אל תקרי מורשה אלא מאורשה.
אבל זה הבחינה אינו נשפע בתחלה רק בשביל צדיקי הדור, אך אח"כ כשנשפע להם זה הבחי' אור האהבה מחמת הזדככות החומריות במעשה המצות, אז יכול לבא לזה הבחינה אפילו מי שאינו בהזדככות כל כך, וזוכים לזה בזכות צדיקי הדור.
ועוד יש תקנה לזה שלא נזדכך כראוי לבא לבחינה זו אור האהבה הנ"ל, על ידי תפלה ופתוי להש"י ובקשה שיבא לאור האהבה, ומחמת גודל ההשתוקקות שזה האיש משתוקק לבא על כל פנים לבחינת אור האהבה, אע"פ שאינו ראוי לזה מצד מעשיו, הש"י ברוב רחמיו וברוב חסדיו שברא את העולם בגין דיתקרי רחום בגין דיתקרי חנון (זח"ג רנז:) מרחם עליו ומשפיע עליו אור האהבה עזה הנ"ל, ואעפ"כ אינו אצלו בבחינת מאורשה להיות אצלו תמיד בבחינת אחדות כמו שהוא אצל צדיקי הדור האור האהבה הנ"ל שהם תמיד דבוקים בה' באחדות.
וזה כי יפתה איש, היינו שיפתה איש ויתפלל לפני הש"י לבא לזה הבחינה אשר לא ארשה אצלו מחמת מעשיו, ומן הסתם יעזר לו הש"י ברוב רחמיו וחסדיו, על כן התורה מזהירו שמהר ימהרנה לו לאשה, היינו שיראה לחזק את עצמו בזה הבחינה, ולדבק את עצמו בדביקות אמיתית במס"נ ממש עד כלות הנפש, שיהיה אצלו בבחי' אלה כמו שצדיק גמור תמיד הוא דבוק בבחינה זו.
ואם מאן ימאן אביה לתתה לו, פירוש שאע"פ שנכספה גם כלתה נפשו לזה הבחינה, ואעפ"כ ימאן אביה לתתה לו זה הבחינה וגו,' אומר הכתוב שאעפ"כ כסף ישקל כמהר הבתולת, היינו שהוא שקול כאילו בא לבחינת אור האהבה עזה הנ"ל.
וזה לבן הלך, היינו בחינת לובן העליון שהוא חסד הבורא ב"ה (ע' מא"א מע' הל' סי' ו, ומע' הח' סי' מה, וע' לע' סוף פ' חיי שרה) שהוא אור האהבה, הלך לגזז, לחבר את עצמו, עם צאנו, היינו צדיקי הדור, ובחינת התחברות מרומז בתיבת לגזוז שהוא אותיות ג"ז ו"ז, ג"ז הוא עשר, ו"ז בגימטריא אחד, מרמז על התחברות עשר ספירות שיהיה בבחינת אחדות פשוט.
ורחל, מרמז על אותן שאינן בהזדככות כל כך, ואעפי"כ נכספה וגם כלתה נפשם לבא לזה הבחינה, ויש להם מזה בושה והכנעה, ואז הקב"ה משרה שכינתו עליהם כמאמר הכתוב (ישעיה נז טו) אני אשכון את דכא. והשכינה מכונה בשם רחל כידוע.
וזהו ותגנב רחל את התרפים אשר לאביה, היינו בשעה שבחינת לובן העליון הלך לגזוז ולחבר עם צאנו, אז ורחל, מי שהם מכונים בשם רחל, שאינם זוכים מצד מעשיהם לבחינה זו, ותגנב את התרפים היינו אעפי"כ יכולים לבא לתורף ועיקר בחינת עבדות הנ"ל מצד זכות צדיקי הדור, ומצד הכסופה והשתוקקות והבושה שיש לו. כי אסף אלקים את חרפתי (בראשית ל כג), היינו שרחל שהוא מרמז על אותן שאינם בהזדככות גמור, אמרה, כי אסף אלקים את חרפתי, היינו הבושה וההכנעה שיש לו, ומחמת זה עוזר לו הקב"ה לבחינת האהבה עזה, יהי רצון שנזכה לזה אמן: