ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגו' (לה א). אלה פקודי המשכן משכן העדות וגו' (לח כא.). פירש רש"י, המשכן משכן שני פעמים, רמז למקדש שנתמשכן בשני חורבנין וגו'.
ולהבין זה, הנה ידוע מאמר חז"ל (אותיות דר"ע אות ב) שעיקר בריאת העולם היתה בשביל היראה שנקראת ראשית. אמנם אי אפשר לבא ליראה אמיתית יראה עלאה עד שיהיה הזדככות האברים, ולכן נתנה התורה לישראל לצרף בהן הבריות (בר"ר מד א) פירוש שעל ידי התרי"ג מצות שבה יזדככו האברים ויגיעו לבחינת יראה אמיתית שבשבילה היתה עיקר כוונת הבריאה.
וכמאמר הכתוב (דברים י יב) מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה, והקשו בגמרא (ברכות לג:) וכי יראה מלתא זוטרתא. ותירצו, אין לגבי משה מלתא זוטרתא, ותירוץ הגמרא אינו מובן, כדאיתא בספרים (דרשות הר"ן דרוש עשירי, עקרים מ"ג פל"א).
ושמעתי בשם המגיד הגדול זללה"ה א"ין לג"בי משה וכו', ר"ל שהיה למשה בחינת אי"ן בחינת ענוה, ולכן היה לגבי משה יראה מלתא זוטרתא, מחמת שהיה לו בחינת ענוה.
אמנם מכל מקום אין זה תירוץ על קושיית הספרים, הלא אם היתה מלתא זוטרתא לגבי משה אבל לגבי דישראל לא היתה מלתא זוטרתא, כי לא היה להם בחינת ענוה כמו למשה.
ובספר הרב מפולנאה זללה"ה (שמעתי ממורי בסוף הספר) כתוב, שנמשך לישראל בחינת יראה על ידי משה, כמאמר הכתוב (שמות לד ל) וייראו מגשת אליו, ולכן היה גם לישראל בנקל להגיע לבחינת יראה אמיתית יראה עלאה.
ולבחינה זו היו צריכים דווקא בשעת בנין המשכן, שיהיה בחינת יראה בשלמות, ועי"ז יתגדל ויתקדש ותבנה ותכונן בחינת מלכות, שם אדני ב"ה (זח"ג יא., ע' זח"ג כא:), בחינת היכל ה' (ת"ז הקדמה ב:), (בחינת משכן (זח"ב רלה:)).
ולא היו יכולים להגיע לבחינת יראה הנ"ל עד שקבלו בתחלה התו"רה על ידי משה דווקא, כמאמר הכתוב (דברים לג ד) תו"רה צוה לנו מש"ה וגו' כדאיתא (מכות כג:) תו"רה היינו תרי"א מצות נתנה לנו על ידי מש"ה, ואנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענו, שהם עיקר ומקור לכל המצות, פירוש כיון שלגבי משה שהיה לו בחינת אי"ן בחינת ענ"וה היה יראה אצלו מלתא זוטרתא, והיה יכול להמשיך גם לישראל בחינת יראה אמיתית כנ"ל, לכן נתנה התורה שהם תרי"א מצות גם כן על ידי משה לישראל, כדי שיגיעו על ידי התורה ומשה לבחינת יראה אמיתית.
וזהו שאמרו חז"ל (ת"ז הקדמה יב.) כל העוסק בתורה ט"ל תו"רה מחייהו, פירוש שעל ידי לימוד התורה לשמה נמשך לו ט"ל מן השמים, ונתחבר בחינת ט"ל לשם העצם ב"ה (שהוא בחינת תורה (ת"ז הקדמה ו.)) ונעשה מספר שם אד"ני, בחינת היכל ה', בחינת יראה אמיתית כנ"ל, ונשלם רצון הבורא ב"ה שהיה בר"אש ותחלת המחשבה של בריאת העולם, והוא היראה שנקראת רא"שית כנ"ל.
וזה מרומז בפסוק (שה"ש ה ב) פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל וגו', פירוש שאמר הקב"ה לכנסת ישראל, פתחי לי ותכנסי בבחינת היכל ה' שהוא היראה, על ידי א"חותי ר"עיתי יו"נתי ת"מתי, שר"ת תר"יא, מרמז לתרי"א מצות התור"ה, שעל ידיהם תכנסי לבחינת שראשי נמלא ט"ל, ר"ל שתכנסי לבחינת ראשית המחשבה שהיתה שיתמלא שם העצם ב"ה עם בחינת ט"ל ותבנה ותכונן בחינת שם אדנ"י בחינת היכל ה' כנ"ל, בחינת משכן בחינת מלכות.
ולזה היה בבנין המשכן ט"ל מלאכות, לרמז על בחינת ט"ל הנ"ל שעל ידו נתמלא ונבנה בחינת מלכות בחינת משכן כנ"ל.
וזה מרומז בפסוק ו"יקהל מ"שה וגו' אלה הדברים אשר צוה ה' וגו', פירוש כדחז"ל (שבת ע.) אלה הדברים כאן הזהיר על ט"ל מלאכות שבת וכו', ר"ל שנבנה בחינת מלכות שמרומז בתיבת ויק"הל משה גימטריא מלכות, על ידי אל"ה הדב"רים, ר"ל על ידי בחינת ט"ל השמים, אשר צו"ה ר"ל אשר נתחבר (כי צו"ה הוא מלשון התחברות בלשון הגמרא) לשם העצם שם הו"יה ב"ה, ונתמלא ונבנה שם אד"ני בחינת מלכות כנ"ל בחינת היכל גימטריא אדנ"י.
ובחינה זו נתכונן ונתקיים על ידי משה דווקא, כמאמר הכתוב (שמות מ יח) ויקם משה את המשכן, כי משה היה ממשיך להם בחינת יראה כנ"ל. וזה שאמרו חז"ל (פסחים נ:) לעולם ילמוד אדם שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, לש"מה אותיות למ"שה, כי בחינת יראה אמיתית בחינת יראה עלאה נקראת מ"שה, על שם שמשה היה לו בחינת יראה אמיתית.
אמנם יש עוד שני בחינות קטנים, והם נקראים שלא לשמה רק על מנת לקבל פרס, בחינה א' הוא על מנת לקבל פרס בעולם הזה, כי הוא מתאוה לתענוגי עולם הזה הגשמיים ורוצה להשיגם, ולכן מתירא מפני ה' שלא להענישו ולהמניעו מתענוגי עולם הזה. ובחינה ב' היא על מנת לקבל פרס בעולם הבא, שאינו מתאוה לתענוגי עולם הזה הגשמיים מחמת שהוא עולם שאינו קיים, ולכן מתאוה לתענוגי עולם הבא שהוא עולם קיים יותר, ולכן אין תענוגי עולם הזה נחשבים אצלו, וירא לפני ה' על מנת לקבל פרס בעולם הבא. ואם שבוודאי אין זה שלמות העבודה לעבוד על מנת לקבל שום פרס אפילו של עולם הבא, מכל מקום על כל פנים מאמין הוא בה' בשכר ועונש, ומתוך זה הוא בא אח"כ לעבוד את ה' בבחינת לש"מה בחינת יראת מ"שה יראה אמיתית.
ושני בחינות אלו מרומזים באותיות י"ה, היינו בחינת יראה על מנת לקבל פרס בעולם הבא, מרומז באות י"וד שהוא מרמז לעולם הבא שבו נברא (מנחות כט:), ובחינה ב' על מנת לקבל פרס בעולם הזה, מרומז באות ה"א שהוא מרומז לעולם הזה שבו נברא (שם). ובחינה הגדולה בחינת יראה אמיתית שהוא בחינת ראשית שבשבילה נברא העולם, היא מרומזת באות א', שהוא בחינת רא"שית להאותיות, מרמז לבחינת שרא"שי הנ"ל, בחינת יראה אמיתית.
וזהו משרתיו שואלים וגו' אי"ה מקום כבודו וגו' (קדושת כתר), מרמז לג' בחינות הנ"ל שמרומזים באותיות אי"ה שהם מקום כבודו. וכאשר הבחית יראה נתלבשת באותיות י"ה, שהם בחי' שלא לשמה, אז נקרא ונהר יחרב ויבש (איוב יד יא), יחרב בבית ראשון ויבש בבית שני (ת"ז הקדמה יד.), שבחינת יראה ובחינת מלכות אינם בשלמות.
וזהו אלה פקודי המשכן משכן וגו' (לח כא), ופירש רש"י, רמז למקדש שנתמשכן בשני חורבנין וכו'. פירוש, רמז לשני בחינות יראה שלא לשמה הנ"ל, שנקראים ונהר יחרב ויבש, יחרב בבית ראשון כו', שאין בחינת היראה בשלמות.
וזהו שאמר הכתוב (דברים כד יג) השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש ושכב בשלמתו וגו', פירוש כבוא השמש, היינו כשיבא משיח צדקנו במהרה בימינו אמן בכלל ובפרט בכל אחד ואחד מישראל, אז השב תשיב לו, ר"ל שישיב שני בחינות יראה הנ"ל לשרשם. ואז ושכב בשלמ"תו, אותיות בשל"מות, ר"ל שתהיה בחינת יראה בשלמות, בחינת לשמה כנ"ל.
אמנם יש עוד בחינה א', היינו מי שיש לו בחינת יראה אמיתית בחינת יראת משה הנ"ל, ואינו מתאוה לשם קיבול פרס לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, כי אינו נחשב אצלו כלום נגד גדולתו ית', ומתירא מפני הדר גאונו ית' רק יראת בושת בלבד, רק שמתאוה שיהיה לו קצת תענוג עולם הזה, היינו שיהיה לו הרווחה לעבודת ה' כדי שיוכל לעבוד את ה' בדעה מיושבת כו'.
ויש עוד כונה פנימית מזה, שכוונתו הוא לכבודו י"ת בלבד (כגון שלא יהיו תלמידי חכמים מבוזים בין עמי הארץ וכדומה), ובחינה זו היא באמת בחינה יקרה ועבודה גדולה לה' כאשר הוא באמת לאמיתו, אבל מכל מקום הוא נקרא פסולת לגבי בחינת יראה אמיתית.
וזהו שאמר הכתוב (שמות לד א) פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים וגו', ר"ל פסל לך, הפסולת היינו בחינה הנ"ל הנקרא פסולת, תהיה ל"ך, ושני לוחות אבנים מרמז לב' בחינות שלא לשמה הנ"ל, כלם יהיו כראשונים, ר"ל שיהיה בבחינת ראש"ית בחינת יראה אמיתית הנ"ל, שהזכיר למשה שיעלה את כל הבחינות לבחינת ראש ומקור כולם, בחינת קדושה עליונה, אמן כן יהי רצון:
או יאמר על זה הדרך, אלה פקודי המשכן וגו' עבדת הלוים וגו' (שמות לח כא). שלכאורה לשון משכון הוא לשון תרגום, והתורה נתנה כולה בלשון הקודש (בר"ר יח ד), חוץ מאותן המקומות שנזכרו בספרים כגון יגר שהדותא (בראשית לא מז), ויש לכל אחד מהם טעם, כי עיקרה של תורה הוא לשון הקודש, כי בלשון הקודש נברא העולם (בר"ר יח ד), ומשכון הוא לשון תרגום, ובלשון הקודש נקרא בשאר שמות כגון עבוט או ערבון.
דהנה כתיב (תהלים קד לא) יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו. פירוש לעל"ם הוא לשון העלם, ר"ל שבחינת כבוד ה' המחיה כל העולם הוא בהעלם בכל נברא להחיותו, וזהו עיקר עבודת האדם לראות ולהסתכל תמיד אותה בחינה הנעלמה שבכל נברא להחיותו מאין ליש, ולהעלותו למקורו ושרשו, ולהפך חשוכא לנהורא, וכאשר מקיים האדם כל זאת ותמיד הוא עובד בבחינה זו אז נשלם כונת הבורא ב"ה בבריאת העולם, ואז ישמח ה' במעשיו, שברא עלמא בגין דיתקרי רחום בגין דיתקרי חנון (ע' זח"ג רנז:).
וזהו בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין וכו' (רש"י בראשית א א, ע' בר"ר יב טו, פס"ר פ"מ), ר"ל שעיקר בחינת אלהות הוא במחשבה, בבחינת העלם, וראה שאין בחינת העלם מתקיים, כי לא כל אדם זוכה לראות תמיד בחינת העלם, שיתף עמו מדת החסד, וברא תשובה והקדים תשובה לעולם (פסחים נד., זח"ג סט:).
וזהו ה' ה' אל רחום וחנון וגו' (שמות לד ו) ודרשו רז"ל (ר"ה יז:) ה' קודם שיחטא האדם, ה' אחר שיחטא האדם, וע"ז נקראים ישראל ב"נים אתם לה' (דברים יד א), ב"ני בכורי ישראל וגו' (שמות יד כב), כי ב' פעמים שם העצם הו"יה ב"ה עולה גימטריא ב"ן, וכשמשלימים ישראל בבחינת תשובה אזי נשלם שני השמות קודם שיחטא ואחר שיחטא כנ"ל.
ונ"ל גם כן על דרך זה, על מה דאיתא בכוונות (ע"ח ש' מד פ"ז) גדול אדונינו ור"ב כ"ח גימטריא רל"ו שיעור קומה ע"כ. ונ"ל עד"ז רמז על פי (תהלים קיא ו) כח מעשיו הגיד לעמו, ואיתא (ת"ז הקדמה יג.) שמרמז לבחינת כ"ח אותיות דעובדא דבראשית, ולזה מרמז ור"ב כ"ח גימטריא רל"ו שיעור קו"מה, אותיות מקו"ה, שענין המקוה שמטהר את הטמאים, כלומר על ידי מה מטהר בוודאי אינו העיקר הטהרה על ידי מים הגשמים, כי אם עיקר הטהרה תלוי בלב, כמאמר הכתוב (ישעיה א טז) רחצו וגו' רוע מעלליכם והטהרו, כדאיתא ברמב"ם (הלכות מקוואות פי"א הל' יב) שענין המקוה הוא דרך משל לבחינת רוחניות, לטהר את לבו. ולזה צריכים לטהר את עצמו במקוה בערב שבת (פע"ח ש' השבת פ"ג) ובערב הרגל (ר"ה טז:), פירוש משל לרוחניות, שצריך לטהר מחשבות לבו הטרוד כל ימי המעשה בגשמיו"ת, ובערב שבת צריך לפנות מחשבתו מכל המחשבות ולכבס ולטהר את עצמו ליכנס לבחינת שבת בחינת קדושה, וזהו בחינת מקו"ה בחינת תשובה, והוא שיעור קומה, בחינת ור"ב כ"ח אותיות דעובדא דבראשית, שנברא העולם בשביל דיתקרי רחום וחנון, וימחול לכל השבים ויהיה ה' קודם שיחטא ה' אחר שיחטא, וזה אי אפשר רק על ידי ישראל שנקראו בחינת ב"ן כנ"ל.
ובחינה זו מסוגלת גם כן בחודש ניסן שבו נברא העולם על פי חד מאן דאמר (ר"ה יא.), ונקרא חודש האבי"ב (שמות יג ד) נוטריקין א"ב י"ב, שהוא התגלות המדה ראשונה של הי"ג מדות, שנקרא א"ב של י"ב מדות, והוא מדת א"ל המרומז לבחינת חסד (זח"ג ל:) שבו נברא העולם, ועל זה נקרא ראשון לחדשי השנה (שמות יב ב), שהוא בבחינת א"ב בחינת א"ל, ראשון לי"ג מדות, ונקרא חודש לשון התחדשות, כמו אדם ששב בתשובה ונעשה כקטן שנולד בבחינת התחדשות.
וזהו ויק"הל משה, ר"ל שמשה הכניסם בבחינת ויק"הל בבחינת מקו"ה, בחינת קומ"ה, בחינת תשוב"ה, ונשלם בחינת מלכו"ת, ומרומז בויק"הל מש"ה גימטריא מלכו"ת, על ידי בחינת מק"וה. ויאמר אליהם אלה הדברים וגו', פירוש בחינת אלה הדברים, ר"ל בחינת גשמיים שנתגשם בהם האדם כל ששת ימי המעשה, על זה הזהיר הכתוב ואמר ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש, שיזהר מאותן המחשבות בגשמיות בבחינת מקו"ה כנ"ל, ועל ידי זה נעשה בחינת משכ"ן.
וזהו שאמר הכתוב אלה פקודי המש"כן משכ"ן העדות (לח כא), ופירש רש"י שנתמשכן שני פעמים על ידי עונותיהן. ר"ל שבתחלה בשעת מתן תורה היו בהזדככות רב מאוד עד שראו הקולות אנכי ולא יהיה וגו' בכל מקום (שמות כ טו, ע' ת"ז ת' כ"ד סד.), ר"ל שראו בחינת אלהית בכל נברא ממש, ואז היה בחינת משכן בשלמות, ואחר כך כשחטאו נסתלקה השכינה מהם ונחרב הבחינת משכן, ואחר כך כשעשו תשובה חזרה בחינת משכן, וזהו המשכ"ן משכ"ן שני פעמים.
משכן העדו"ת, כי בחינה השניה הוא יקרה מאוד, כי במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד (ברכות לח:), על כן יקרא בחינה השנית בחינת עדו"ת, מלשון תכשיט.
אשר פקד על פי משה, ר"ל שנעשה על ידי בחינת ענוה שהוא בחינת משה, כמאמר הכתוב (במדבר יב ג) והאיש משה ענו מאד, כי כמה היה מדת ענוותנתו של משה, שהיה ענ"ו חסר יו"ד, אותיות ע"ון, ר"ל שהיה נושא עו"ן לכל מי שחטא נגדו, ובזכותו גם הקב"ה היה נושא עו"ן לישראל, ומחל להם על אותו עו"ן, והחזיר להם בחינת משכן שנית שהוא גדול מהראשון, כמאמר הכתוב (חגי ב ט) גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון כנ"ל.
וזש"א עבדת הלוים וגו', כי בחינת תשוב"ה נקראת בחינת לו"י כדאיתא בזוהר (זח"ג דף קעח:) על ועבד הלו"י הו"א, לוי אשלים לשמאלא עד כאן. פירוש לו"י הוא בחינת גבורה, והוא אשלים לשמאלא, ר"ל שתקן בחינת שמאל בחינת חשוכא, והפך לנהורא, ועשה תשובה, וזכה לבחינת הו"א גימטריא י"ב, ר"ל שבעל תשובה זוכה שימחול לו ה' עונותיו על ידי בחי' א' של שם אל, וממילא נמשך כל שאר הי"ב מדות.
וזה היה בר"ח ניסן, שהוקם המשכן על ידי בחינת תשובה, ונעשה מן שהיה תחלה החרש היה לבם (שבת קמז:), ר"ל שלבם נעשה כחרש שאינו שומע ואינו מבין בחינת אלהות, מחמת התגשמות בהבלי עולם הזה, ואחר כך על ידי שעשו תשובה והוקם בחינת משכן נעשה החודש הזה לכם (שמות יב ב), ונתמלא האותיות דז"כ, שהיה מתחלפים להם בראשונה, ונתתקנו אח"כ האותיות דז"כ גימטריא א"ל כנ"ל:
אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פקד על פי משה עבודת הלוים ביד איתמר וכו' (לח כא). ופרש"י המשכן משכן ב' פעמים, רמז שנתמשכן ב' פעמים על עונותיהם של ישראל. ולכאורה תמוה, שהרי המשכן לא נתמשכן, רק המקדש בית ראשון ובית שני. ועוד קשה למה לא נמנה גם מה שנמסר ביד אלעזר.
ואפשר לפרש על דרך העבודה, וקודם נבאר מה שלכאורה קשה מה שאמרו (בר"ר א יד) על פסוק (שמות לח כב) ובצלאל עשה את כל אשר צוה ה', אשר צוה לא כתיב אלא כל אשר צוה, אפילו מה שלא אמר לו רבו הסכימה דעתו למה שנאמר למשה בסיני, כמה שצוה לעשות תחילה כלים ואח"כ משכן, אמר לו בצלאל מנהג העולם לעשות תחילה בית ואח"כ לשום כלים בתוכו, אמר לו משה בצל אל היית, בודאי כך צוה לי הקב"ה, וכן עשה המשכן תחילה ואח"כ כלים במשכן פנימי. וקשה למה באוהל המשכן עשה קודם מזבח החיצון ואח"כ האוהל.
ונוכל להבין זה על דרך העבודה, היינו בנין המשכן היה בכדי להשרות שכינתו בעולם הזה, ועל ידי שהתנדבו כל אחד ואחד ליתן על המשכן להשראת שכינתו, לכך השרה שכינתו בתוך כל אחד ואחד, ובתוך המשכן היה היכל וקדשי קדשים ובתוכם כלים, וזה היה פנימיות, וגם היה אוהל על המשכן ומזבח החיצון בתוכו וזה היה חיצוניות.
והאדם הוא גם כן משכן, ויש בו גם כן שני בחינות אלו, שיש צדיק שעובד את ה' ביראה ואהבה בלי הפסק רגע, וכוונתו רק לעשות נחת רוח ליוצרו, ואינו נחשב בעיניו כלל שום שכר ועונש הן בעולם הזה והן בעולם הבא, וזה הכוונה הוא בחשיבות יותר מהמצוה עצמה, שהמצוה עצמה היא פרט והכוונה הוא כלל, והיא כמו מקיף וראשית, ובחינה זו הוא עבודה פנימית מרמז על משכן הפנימי, והמצוה עצמה מרמז על הכלים.
ויש צדיק שעובד ה' בבחינת סור מרע ועשה טוב בשביל שכר ועונש, וגם זה הוא בחינת עבדות מצד האמונה שיש לו בהבורא ב"ה שיש שכר ועונש, ואף על פי כן היא עבודה חיצונית מחמת שעובד את ה' על מנת לקבל פרס, ובזה המצוה עצמה היא יותר חשובה מהכוונה, והמצוה היא כמו ראשית להכוונה, וזהו הבחינה מרומז נגד אוהל המשכן וכליו.
לכך בהמשכן הפנימי עשה קודם המשכן ואח"כ כליו, לרמז שכוונת המצוה שהיא בחינת משכן היא בחשיבות וראשית להמצוה עצמה שהיא מרמז להכלים, ובאוהל המשכן עשה מקודם הכלים ואח"כ האוהל, לרמז על הצדיק שאינו גמור שבו המצוה שמרמז על הכלים היא בחשיבות יותר וראשית להכוונה שהיא מרמז על אוהל המשכן.
ועתה נחזור לעניננו, שהבחינה א' מכונה בשם אדם, ונחנו מ"ה (שמות טז ז) גימטריא אדם, פירוש שאינו עושה רק בשביל רצון הבורא ית"ש. ובחינה ב' מכונה בשם אלהים, מרמז על הטבע, שרוצה בטבעו בטובה כטבע העולם כנ"ל.
ועתה מפני חטאינו גלינו מארצנו (מוסף דיו"ט) שהוא בחינת ב'. ונתרחקנו מעל אדמתנו, לשון אדם, שהיא בחינה א' כנ"ל, פירוש שב' הבחינות הן בגלות, אפילו בחינה הב' אינה בשלמות להיות סור מרע ועשה טוב במחשבה דבור ומעשה כראוי עכ"פ מחמת בחינת הב'. וכל זה הוא מחמת הצרות, כאשר כתב בסידור האר"י ז"ל (תיקון חצות) על פסוק (איכה ה א) זכור ה' מה היה לנו, מבחינת א' שהוא מכונה בשם מ"ה כנ"ל. היה לנו, פירוש נתהפך לצרוף לנו, שהוא בחינת ב' גימטריא אלהים כנ"ל. וזהו הביטה וראה את חרפתנו, לשון רבים, שב' הבחינות הנ"ל הם שלא כהוגן.
וב' בחינות אלו מרומז בר"ת אלה פקודי המשכן, גימטריא אלהים. משכן העדות ר"ת מה. וזהו פירש"י המשכן משכן שני פעמים, רמז שב' הבחינות הנ"ל נתמשכן בשביל עונותיהם של ישראל.
רק על ידי בחינת ענוה יכול לבא לב' בחינות הנ"ל שהוא בחינת בנין המשכן, שתיבת ענוה גימטריא מה אלהים. וזה היה עבודת הלוים שנושאים המשכן כדי להקים את המשכן שהוא בנינן לרמז לבא לב' בחינות הנ"ל, וזהו אשר פקד מלשון פקוד פקדתי (שמות ג טז). על פי משה, הוא בחינת ענוה כמאמר הכתוב (במדבר יב ג) והאיש משה ענו מאוד, היינו ב' הבחינות שמרומזים בתבת אלה פקודי המשכן, משכן העדות, נפקדו באדם על ידי בחינת משה וגו'.
עבודת הלוים שביד איתמר מרמז על ב' בחינות הנ"ל, פירוש על ידי בחינת ענוה נפקדו ונגאלו הב' בחינות ה"ל שמרומזים רק בעבודת איתמר מבחינת גלות כנ"ל, שביד אלעזר לא היה רק הכלים, וביד איתמר היו קרשי המשכן הפנימי ויריעות האוהל, שהוא מרמז על ב' בחינות הנ"ל, וכאשר נזכה להקים את ב' בחינות הנ"ל שהוא בחינת המשכן, אז ובא לציון גואל אמן כן יהי רצון:
או יש לפרש זה על דרך המוסר, הנה ידוע מאמר חז"ל (במ"ר יג ו) רצה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים. ר"ל שתשרה שכינתו בישראל, וכמאמר הכתוב (שמות כה ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ודרשו רז"ל (אלשיך שמות כה ח) בתוך כל אחד ואחד מישראל.
ועיקר משכן השכינה הוא רק על מי שיש לו בחינת ענוה, כמאמר הכתוב (ישעיה נז טו) את מי אשכון ואת דכא וגו' ואמר הכתוב (קהלת א ד) דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת, רמז שלמה המלך ע"ה, שבחינת הארץ, היינו מי שמשים עצמו כארץ ועפר בגודל הכנעה וענוה, בחינה זו לעולם עומדת, כך פירוש רש"י ז"ל, היינו שהוא קיום העולם, שבשבילה נברא העולם, שעל ידה תהיה משכן לה' בתחתונים.
וזהו עיקר הקרבן לה' מן הבהמה, שיהיה האדם חשוב אצל עצמו כבהמה בגודל הכנעה ושפלות, ויגביר את עצמו על בחינת גסות הרוח, ויזבח יצרו הרע של בחינת גסות הרוח על ידי בחינת בהמה שיש לו, ובזה מקרב עצמו לה' על ידי שזובח בחינת מדת הדין, כדאיתא בזוהר הקדוש (זח"א קצח.) על פסוק (תהלים נא יט) זבחי אלהים וגו', שזובח בחינת אלהים בחינת מדת הדין, היינו כשיש להאדם גסות הרוח מגביר על עצמו בחינת מדת הדין, שמדקדקין עמו מאוד, אבל כשמתבונן האדם בפחיתת ערכו ולבו נשבר בקרבו בגודל הכנעה, בזה מגביר מדת הרחמים על מדת הדין, וממשיך בחינת רב חסד על ידי שמתבונן שכל ההשפעה טובה וחיים שיש לו היא רק מה' שמשפיע לו ברוב חסדו אף על פי שאינו כדאי, ובחינה זו הוא קיום העולם, כי לכך נברא העולם.
ולזה רמזו רז"ל באמרם (ע' בר"ר יב טו) בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין, ראה שאין העולם מתקיים שתף עמו מדת הרחמים כו'. היינו שעיקר קיום העולם כשישראל משתתפים מדת הרחמים, להגביר על מדת הדין, בבחינת זבחי אלהים וגו' כנ"ל, בחינת קרבן לה', בבחינת משכן השכינה כנ"ל, היינו שעל ידי בחינת קרבן הנ"ל נעשה משכן לשכינה בתוך ישראל.
ולכן היה במשכן מעשה ח"שב (שמות כו א), לרמז לבחינת תשובה הנ"ל, שמגיע לבחינת בינה בחינת חש"ב, ר"ת ח"משים ש"ערי ב"ינה. וכמאמר הכתוב (שמות כז יט) וכל יתדות החצר נח"שת, היינו שכל תוקף המשכן היה מבחינת נ"חשת היינו אות נ' מרמז לבחינת נ' שערי בינה כנ"ל, בחינת תשובה עלאה, ואותיות ח"ש"ת מרמז לבחי' ח"משים ש"ערי ת"בונה כנ"ל.
וזהו מרומז בפסוק א"ל"ה פ"קוד"י ה"משכ"ן (לח כא), ר"ת גימטריא אלה"ים, ס"ת גימטריא אדנ"י, היינו שמה שהיו בתחלה בחינת אלה"ים, ובחינת אדנ"י בחינת דינא דמלכותא (זח"ב קיח.) בחינת מדת הדין, נעשה על ידי בחינת תשובה בחינת הכנעה הנ"ל, ונעשה בחינת מ"שכ"ן ה"עדו"ת ר"ת גימטריא מ"ה ס"ת גימטריא ת"ן שהוא עשר פעמים מ"ה, לרמז לבחינת מ"ה מדת הרחמים כנ"ל.
גם ר"ת וס"ת של א"ל"ה פקוד"י ה"משכ"ן גימטריא מק"וה, שמטהר את הטמאים (יומא פ"ח מ"ט), היינו שבחינת מי"ם בחינת ענוה שיורד מגבוה לנמוך (תענית ז.), בחינה זו מטהר את הטמאים כנ"ל, וממשיך בחינת רב חסד כנ"ל:
אלה פקודי המשכן משכן העדת אשר פקד על פי משה עבדת הלוים ביד איתמר וגומר (לח כא). הנה אמרו חז"ל (שבת סז:) ארבעים מלאכות חסר אחת וכו'. וקשה ולמה לא אמרו ל"ט מלאכות.
ונ"ל, הנה איתא בגמרא (שבת צו.) שגם המוציא מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים חייב, אלא שהמושיט חייב והזורק פטור שכן היה עבודת הלוים מושיטין הקרשים מזה לזה ולא זורקין, וכיון שהמושיט חייב וזורק פטור, לכן לא נמנה בכלל המלאכות.
וזהו שאמרו חז"ל בלשון ארבעים חסר אחת, ר"ל שלפי האמת יש ארבעים מלאכות, אלא שמלאכה אחת היא חסרה, לפי שאין חייבים בה בכל צד, כי הזורק פטור, וזהו חסר אחת ר"ל שמלאכה אחת מן הארבעים היא חסר.
וזהו אשר פקד על פי משה, ר"ל פקד הוא מלשון חסרון (מלשון לא נפקד ממנו איש (במדבר לא מט)), ר"ל שחסר מן ארבעים מלאכות הלוים, על ידי משה שצוה להושיט הקרשים ולא לזרוק, ועל ידי זה מנו חז"ל ארבעים חסר אחת כנ"ל:
אלה פקודי כו' (לח כא). הנה בהמשכת חסד הבורא ית"ש יש שני דרכים, אחד בשביל מעשיו הטובים לשעבר, והשני בשביל עתיד, שיעשה אח"כ מעשים טובים.
והנה ידוע הוא שהבורא ית"ש חפץ חסד הוא מקור החסד והרחמים, אך אי אפשר לקבל טובתו רק בעשיית כלי ובית קיבול לטובתו וחסדו, וכמו דאיתא באור החיים הקדוש ז"ל על פסוק (בראשית כא א) וה' פקד את שרה.
והנה המשכת חסדו יתברך נקרא בשמו שם העצם ית', והבית קיבול מכונה בשם אד"ני (ע' זח"ב קעח.), דהיא קצת על פי דין, גם שהוא משותף ברחמים גמורים הוא האלף בראש (מבו"ש ש"ה ח"א פ"ג), דאין מי יצדק לפניו בדין, מכל מקום מורה כבר על בחינת בית קיבול. וזה מאמר הכתוב (תהלים סב יג) ולך ה' החסד וגו', כתיב בשם אדנ"י, היינו שאי אפשר לקבל החסד בלא שיתוף המדה ההיא, וכך היה רצונו בבריאת עולמו.
והנה כשאנו מברכים על טובתו וחסדו עמנו, הוא שעשה לנו חסד הזה למען נעשה רצונו ולשבחו ולפארו ולהמליכו, ושם מקור הרחמים הקדום מחובר לכלי העתידה להיות אח"כ, והנה זה מצורף באמן דברכות. וזה שאנו מתפללים יתגדל ויתקדש שמיה רבא, היינו שיתגדל ויתקדש שמו יתברך, זה הוא הכלי לגלוי אורו מחמת שאנו מצפים ע"ז ומבקשים ועינינו מיחלות ע"ז, לזה הכלי קדום ומחובר לאור העתיד להיות אח"כ, ומצורף באמן דקדיש:
ובצלאל בן אורי כו' (לח כב). ודרשו חז"ל (ברכות נה.) בצל אל, כי אפילו מה שלא אמר לו רבו הסכימה דעתו למה כו', כי משה צוה לעשות תחילה כלים ואח"כ משכן, אמר לו בצלאל כלים שאעשה להיכן אכניסם, אלא כך מנהג העולם לעשות תחילה בית ואח"כ משים כלים בתוכו, אמר לו משה בוודאי בצל אל היית, כי בוודאי כך צוה לי הקב"ה, וכן עשה המשכן תחילה ואח"כ עשה כלים ע"כ. וכן נאמר בהבאת המשכן וכליו למשה (שמות לט לג) נאמר תחלה את האהל ואת כל כליו קרסיו קרשיו בריחו ועמדיו ואדניו ואת מכסה וגו', ואח"כ את ארון העדת וגו' את השלחן וגו' את המנורה וגו' ואת מזבח וגו', עד כאן כלים הפנימים.
ואחר כך את מזבח הנחושת כו' ואת כל כליו את הכיור ואת כנו, ואחר כך את קלעי החצר כו'. וקשה לפי זה, שיפה הקשה בצלאל כלים שאעשה היכן אכניסם, והסכימה דעתו, וכן עשה כפי דעתו, תחלה המשכן שהוא היקף סביב ואח"כ עשה כלים להכניסם בתוך המשכן, אם כן גם בכלים החיצונים היה לו לעשות כן, תחלה קלעי החצר שהוא היקף ובית לכלים החיצונים שהם מזבח הנחושת והכיור, כמו המשכן הוא היקף ובית לכלים הפנימים, והוא עשה בהיפך לא כפי דעתו שהסכימה כו', כמו שנאמר בהבאה, תחלה מזבח הנחושת וכיור ואח"כ את קלעי החצר.
דהנה חז"ל (חגיגה יב.) רמו קראי אהדדי, כתיב (בראשית א א) בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, תחלה שמים ואח"כ ארץ. וכתיב (בראשית ב ד) ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, הקדים ארץ לשמים.
ולהבין כ"ז, הנה עיקר ענין עבודת האדם להיות בחינת מרכבה לשכינה, שיהיה גופו מוכן לקבל שכינתו ית'. ולמד אותנו דוד המלך ע"ה ואמר (תהלים לד יג - טז) מי האיש החפץ כו' נצור לשונך כו' סור מרע ועשה טוב כו' עיני ה' אל צדיקים כו', שתחילת הכל צריך האדם לתקן את גופו וכל אבריו שלא יהיה בהם שום פגם, כמו לשמור פיו ולשונו שלא לדבר דבורים אשר לא לה' המה, אפילו שאין בהם צד עבירה כי אם דברים בטלים גם כן לא ידבר בכדי שלא יפגום אותם, ולסור מכל שום צד רע. ואח"כ ועשה טוב, לקדש את עצמו במצות ה', ובזה יהיה גופו וכל אבריו מוכנים להיות כלי קודש שיוכלו לקבל בתוכם שכינתו ית' (להיות עיני ה' אל צדיקים), אבל אם לא יתקן את עצמו תחלה כנ"ל היכן יכנס האור ה'.
וזה שהקשה בצלאל, כלים שאעשה, הם בחי' אורות קדושים עליונים בחי' ארון ושלחן ומנורה כידוע (ע' זח"ג קצב.), היכן אכניסם אם לא יהיה תחלה כלי וגוף מוכן ומתוקן לקבל אותם בקדושה ובטהרה, וע"ז הסכימה דעתו.
אלא שלפי זה קשה מה דאיתא בזוהר (זח"א סז.) על שלפעמים כתיב לדוד מזמור ולפעמים כתיב מזמור לדוד. ומתרץ, כאן שבא אליו רוח הקודש קודם שפתח המזמור, וכאן אחר שהתחיל המזמור, ע"כ. ומזה נראה שיכול לבא רוח הקודש עד שלא הכין את עצמו בבחינת כלי, ומה זה שתמה בצלאל כלים שאעשה כו'.
אלא הענין הוא, כי מי שיש לו בחינת הכנעה ושפלות באמת, ומבין בדעתו איך שאפילו מה שיש לו קצת טובה דעה וחכמה או שאר טובה וגדולה הכל מאת הבורא ית' רק מתנת חנם וחסד ה', כמו שאמר יעקב אבינו ע"ה כשראה בעצמו קצת טובה וגדולה אמר (בראשית לב י) קטנתי מכל החסדים, כי הבין שהכל הוא רק חסד, כי הוא היה בעצמו נכנע ושפל וענו מאוד, על כן הבין שהכל הוא רק בחינת חסד חנם. וגם דוד המלך ע"ה היה בזה הבחינה, על כן בחינה זאת בעצמה נעשית כלי מוכן לקבל אור ה' ורוח קדשו, אע"פ שלא הכין את עצמו בכל שאר בחינותיו, וזהו שנאמר לדוד מזמור, שמקודם בא רוח הקודש לדוד ואח"כ הכין את עצמו כו'.
וגם בפסוק הזה נרמז א"לה פ"קודי ה"משכן מ"שכן ה"עדות (שמות לח כא) ר"ת גימטריא ענ"וה, פירוש, שמשה מחמת שהיה בו מדה זו בשלמות כידוע (במדבר יב ג), על כן אמר לעשות תחלה בחי' הכלים בחי' אורות, ובחינה זו בחינת ענ"וה תהיה כלי מוכן לקבל שכינתו ית'. רק שבצלאל השיב לו, וכי יש לכל אחד ואחד בחינה זו בשלמות, שיוכלו לקבל כנ"ל, אלא צריך להכין את עצמו בכל מדותיו ולעשות משכן ואהל תחלה ואח"כ לקבל האורות כנ"ל.
וזהו שאמר הכתוב (שמות לח כא) אשר פקד על פי מ"שה דווקא, אזי יעשו הכלים תחלה כנ"ל, לפי בחינת משה בחינת מ"ה יכולים לעשות הכלים תחלה כנ"ל. רק שהשיב לו בצלאל שאין כל אדם זוכה כנ"ל, ע"כ הסכימה דעתו כו'.
וזהו שפעם קדמה ארץ לשמים ופעם להיפך, שארץ הוא בחינת יראה תתאה ושמים בחינת אהבה (ע' ת"ז ת' נא פו: ע' פרדס ש"ח פכ"ג, ע' זח"ג רכז.), שתמיד צריכים להקדים בחינת יראה תתאה (היא איתערותא דלתתא), ויכין את עצמו גופו וכל אבריו ומדותיו כנ"ל, ואז תשרה עליו אהבה (איתערותא דלעילא). ולפעמים כשיש לאדם בחינת ענוה היא בעצמה נעשית בחינת משכן לבא עליו בחינת אהבה (איתערותא דלעילא) בחינת רוח הקודש אור ה', ואז קדמה שמים לארץ וד"ל.
וזהו שנאמר (תהלים עב יט) וימלא כבודו את כל הארץ אמ"ן ואמ"ן, שני אמנים, אמן דברכות ואמן דקדיש, כי אמן הוא בחינת ה' בהיכל קדשו (חבקוק ב כ) תרין שמהן (זח"ב קעח.), בחינת אהבה ויראה, להכניס ה' בשם אד"ני שזה מורה על בחינת יחוד אחדות האמת בחי' אות א' ואות ד' הכל מורה על בחינת אחדות הבורא ברוך הוא, להכניס אור העליון אור ה' בתחתונים בגופו ואבריו שיהיו בחינת מרכבה תמיד, ונעשה זה היחוד על ידי קדימת היראה תתאה שהוא בחינת אד"ני, ואח"כ נכנס בתוכו בחינת ה', אהבה, ונעשה יחוד שלם ה' בהיכל קדשו מלת אמן (דברכות. ולפעמים על ידי בחינת ענוה כנ"ל נכנס תחלה אהבה בחי' ה', וזהו אמן (דקדיש) השני (כידוע בכוונת אמן (פע"ח ש' כוונת אמן פ"ב)).
וזהו שאמר הכתוב אשר פקד על פי משה עבודת הלו"ים כו', הלו"ים בגימטריא צ"א, בחינת אמ"ן יחודא דתרין שמהן, פירוש שפקד על פי משה עבודת הלוים, שצוה ה' ית' על פי משה ענין עבודת ה' שהוא הלו"ים, פירוש ענין חבור, כמאמר הכתוב (בראשית כט לד) הפעם ילוה אישי, פירוש ענין התחברות שצוה ה' ית' לחבר תרין שמהן ולהכניס ה' בהיכל קדשו.
וזהו ענין עשיית המשכן, להכין את עצמו כל אחד ואחד מישראל בבחינת יראה תתאה, ועל ידי זה יבא וישכון בתוכם אור ה' בחינת אהבה בחינת הו"יה ויכנס בבחינת היכל קדשו, הוא שם א"ד כנ"ל.
אמנם כשיהיה האדם בעיניו שפל ונכנע, ויראה את עצמו שהוא תמיד בחיצוניות ועדיין לא השיג בעבודת ה' כלום, ועדיין הוא רחוק מה' וכאלו עומד בחוץ, וגם שהוא סור מרע לגמרי שאין שום פגם באבריו, אזי אף על פי שלא יכין את עצמו כל כך בשאר מדותיו אף על פי כן תשרה עליו אור ה' ויתחברו ויתיחדו תרין שמהן כנ"ל, ויתקדשו כל מדותיו אח"כ, לזה מרמז שעשה מזבח החיצון וכיור קודם הקלעים קלעי החצר, פירוש שבא אור העליון בחינת יראה ואהבה עלאה קודם שנעשה ההיכל היקף מבחוץ, בחינת יראה תתאה, ואחר שבא אור העליון אח"כ ודאי ממילא נעשה בחינת קלעי החצר בחינת היקף מבחוץ, ונתיחד ה' בהיכל קדשו ביחודא שלים, וזהו עבודת הלו"ים בחינת חבור ויחוד קב"ה ושכינתיה.
וזהו שאמר הכתוב (דברים ד ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום, פירוש שידבק ה' בחינת אהבה, בבחינת אלהיכם בחינת יר"אה (זח"א לא:), ואז חיים כלכם היום, כן יהי רצון אמן: