כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם כו' (שמות ל יב). ואיתא במדרש (יל"ש כי תשא פ' תז) ר' יודא ברבי נחמן אמר, כשכתב משה התורה נשתייר בקולמוס קימעה והעבירו על ראשו ומשם נעשו קרני הוד, ע"כ. ופירש בספר אור החיים זה המדרש על פי מאמר חז"ל (שהש"ר א ט) מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסנדלה, דכתיב (תהלים קיא י) ראשית חכמה כו', ומצינו (במדבר יב ג) שהתורה העידה על משה שהיה ענו מאוד מכל האדם, וכשאמר לו ה' לכתוב הדברים מצינו שלא כתב עני"ו בשלמות כי אם ענ"ו חסר יו"ד, ואף זה מן הענוה, ובשכר זה זכה לקרני הוד כו', וזהו הקימעה שנשתייר בקולמוס היינו יו"ד מן עני"ו שלא כתבה.
ונ"ל גם כן על דרך זה, הנה כתיב (שמות לד ז) נוצר חסד לאלפים, ומצינו שהתורה נקראת חסד, כמאמר הכתוב (משלי לא כו) ותורת חסד על לשונה. עוד כתיב (ישעיה נא ד ע"פ מדרש ויק"ר יג ג) תורה חדשה מאתי תצא, פירוש שעיקר פנימיות אור חכמת התורה יתגלה לעתיד. ובזמן הזה כל יגיעותינו ועמלינו בתורה ומצות הוא רק הכנה שנוכל לקבל לעתיד האור הגדול שהוא עיקר פנימיות התורה. וזהו שאמר הכתוב נוצר חסד לאלפים, פירוש שהקב"ה נוצר ומשמר התורה שנקראת חסד כנ"ל לאלפים, היינו אלפים ימות המשיח (ע"ז ט.), שאז יתגלה פנימיות התורה והחכמה.
וצריך כל איש מישראל להבין זה וליגע את עצמו בכל מיני יגיעות בתורה ומצות כדי שיהיה כלי מוכן לעתיד לקבל אור החכמה התורה הפנימית, ולהתפלל על זה להקב"ה. וגם דוד המלך ע"ה התפלל (תהלים לג כ) נ"פשנו ח"כתה ל"ה', ר"ת כמו ר"ת של "נוצר "חסד לאלפים, פירוש שהתפלל לזכות לתורת חסד שהוא נצורה לעתיד כנ"ל.
וגם משה רבנו ע"ה בקש זאת מה' ית"ש, אעפ"י שהשיג התורה בשלמות ובאמיתית כמו שכתוב (במדבר יב ח) פה אל פה אדבר בו וגומר, ואף על פי כן כשראה שנשתייר קימעה בקולמוס, היינו היו"ד כפירושו של בעל ספר אור החיים, יו"ד הוא חכמה (זח"ג י:), פירוש עיקר פנים של תורה נשארת נצורה לאלפים לביאת המשיח במהרה בימינו. והעבירו על ראשו, שנסתכל בו והיה משתוקק מאוד להשיגה. אז תיכף בקש מהקב"ה (שמות לג יח) הראני נא את כבודך.
והשיב לו הקב"ה וראית את אחרי ופני לא יראו (שמות), פירוש שעדיין לא תוכל לקבל בעולם הזה האור הגדול ההוא שהוא פנימיות התורה רק לעתיד לבא במהרה בימינו, כמאמר חז"ל (נדרים ח:) עתיד הקב"ה להוציא חמה מנרתיקה צדיקים מתרפאים בה וכמ"ש (מלאכי ג כ) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא וכו'. פירוש, מי שעסק בעולם הזה בתורה ומצות לשמה, ונעשה כלי מוכן לקבל האור הגדול, זה הוא בחינת צדיק, ויקבל האור החמה הגדול, פירוש אור התורה הפנימית שהיה בעולם הזה בנרתק הגשמיות, ואז יתרפא בה, שישיג אותה לפי הכנתו עכשיו, ואם ח"ו לאו אז יהיה להפך רשעים נדונין בה.
וגם זהו שאמר בזוהר הקדוש (זח"ג רמט:) משכו יומין עלאין ליומין תתאין, פירוש שלעתיד נקרא יומין עלאין, ויתגדל אז שמ"יה שם יה רבא (פע"ח ש' הקדישים הקדמה), בחינת שס"ה ימי החמה, כי שמי עם י"ה שס"ה (זח"א כד.), ונמשכים ליומין תתאין וזכרי עם ו"ה רמ"ח (שם), ונתמלא תרי"ג.
וזה שצריך האדם לכוון כל זה, להכין את עצמו עכשיו במעשה המצות ביומין תתאין בכדי שיוכל לקבל אח"כ אור המצות מיומין עלאין, וזהו פירוש משכו, בחשבנא שס"ה עם אחד, כי ביומין עלאין יהיה ה' אחד ושמו אחד, שם שלם (ותרי"ג בשלמות).
וכמו כן גם ענין המשכן שעשה משה, ומקדש שעשה שלמה, גם כן לא היו בשלמות, עד לעתיד בביאת המשיח במהרה בימינו, ויבנה הבית בשלמות והשראת השכינה יהיה בשלמות, כמו שכתוב (חגי ב ט) גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון, שאז יהיה בחינת שבת בשלמות, כי המשכן נקרא שבת ונייחא כידוע (ע' זח"ב רמא.), ועכשיו אינו נייחא בשלמות.
וזהו שאמרו חז"ל (רש"י) על פסוק (שמות לא יג) אך את שבתותי תשמרו, אך, למעט שבת ממלאכת המשכן, ע"כ. פירוש תדעו כי עדיין מעט שב"ת ונייחא במלאכת המשכן והמקדש הזה, כי אם לעתיד המקדש שיבנה (משיח צדקנו) שנזכה במהרה בימינו אמן לראותו, אז יהיה בחינת שבת במקדש בשלמות.
ובצלאל וכל חכמי לב שעשו המשכן בוודאי ידעו כ"ז, וגם שלמה שעשה המקדש ראשון ידע כ"ז ותיקן אז שיר השירים אשר לשל"מה (שה"ש א א), אותיות לשלמ"ה ר"ת למע"ט ש"בת מ"מלאכת ה"משכן.
וזהו שאמר הכתוב כי תש"א, ר"ת א"ת ש"בתותי ת"שמרו. פירוש, שאמר הקב"ה למשה, הודיעם את בני ישראל בשעת עשיית המשכן, כי זה אינו אלא הכנה לבית האחרון לעתיד, שאז יתגלה עיקר בחינת פנימיות המשכן וחכמת פנימיות התורה ושלמות תרי"ג מצות, וזהו ר"ת של ת"שא א"ת ר"אש ב"ני ישר"אל גימטריא תרי"ג.
וזשאה"כ אח"כ (שמות ל יב - יג) ונתנו איש כפר נפשו לה' כו' זה יתנו כו' מחצית השקל בשקל הקדש עשרים גרה השקל כו'. פירוש שזהו כפר נפש, שיתעסקו ויעמלו בכל כחם בתורה ומצות (וגם ליתן נדבה למלאכת המשכן שיהיה בחינת ישראל ומשכן אחד), ולהיות מוכן לקבל גודל האור לעתיד כנ"ל. וזהו שיתנו כו' מחצית כו', כי עשרים גרה השקל על כן יתנו מחצית השקל, ומחצית שהוא יו"ד נשאר, כי בחינת יו"ד שהוא בחינת חכמת פנימיות התורה והמקדש נשאר בקולמוס, שיתגלה לעתיד לבא כשיבא משיח צדקנו במהרה בימינו אמן, ואז יהיה בחינת שבת ונייחא בשלמות.
והנה ידוע מאמר חז"ל (ר"ה כא:) וכולם נתנו למשה חסר אחד שנאמר (תהלים ח ו) ותחסרהו מעט מאלהים. ואיתא בספרי הקודש (לקוטי תורה פ' וירא ד"ה וירא והנה שלשה אנשים) שלא השיג רק קי"ט צרופים משם אלהים כמנין מעט, וזהו ותחסרהו, שלא השיג רק כמנין מעט.
ואפשר לומר שזה פירוש הפסוק (משלי ל ה) כל אמרת אלהי צרופה, פירוש כשיהיה כל הצירופים בשלמות אז יהיה המגן בשלמות, וכמאמר הכתוב (תהלים פד יב) שמש ומגן ה' אלהים, ואז יהיה אור הלבנה כאור החמה, וזהו ענין הוצאת החמה מנרתיקה, שהנרתק יאיר כאור החמה.
וזהו שמע ישראל ה' אלהינו ה' א"חד (דברים ו ד), שעד עתה הוא גנוז בנרתק בכנוי גימטריא אלה"ים, ולעתיד לבוא נכתב בשם ה' ונקרא בשם ה' (פסחים נ.), ויהיה ה' אחד.
והנה כשיהיו הק"ך צירופים משם אלקים בשלמות נקרא אך, שהמאה הוא א', ו"ך, וכמספר שם הקדוש אהי"ה ית"ש. וזהו אך את שבתותי תשמרו, שיהיה מצפים על זה, כמו ואביו שמר (בראשית לז יא).
והנה השם הק' ית"ש במילוי יודי"ן בגימטריא חסד, ועכשיו הוא רק בחינת אחוריים גימטריא לפקודיהם, כמבואר בספרים, וזהו כי תשא לשון הגבהה וכו', שעד עכשיו הוא בחסרון, והוא בחינת פקד, וזהו לפקדיהם:
זה יתנו כל העבר על הפקדים מחצית השקל וכו' עשרים גרה השקל (ל יג). ואיתא במדרש (במ"ר יב ג) כמין מטבע של אש הראה לו, ואמר לו כזה יתנו וכו'. ולכאורה אינו מובן למה הוצרך להראות לו כמין מטבע של אש, הלא אמר לו השיעור עשרים גרה השקל.
אך נוכל להבין על דרך עבודה, דהנה יש שני בחינות צדיקים, כמאמר הגמרא (סנהדרין ק., עוקצין פ"ג מי"ב) עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות, היינו ב' בחינות צדיק, בחינה א' שעובד את הבורא ב"ה בבחינת אהבה הוא בחינת חסד (ת"ז הקדמה י:), וגורם בעבדות שלו להמשיך השפעות טובות על כללות ישראל. ויש צדיק שעובד את הבורא ב"ה בבחינת אימה ויראה ופחד, וזהו בחינת גבורה (שם), וגורם בעבודה שלו להמשיך דינים וגבורות על שונאי ישראל.
אך האדם השלם צריך לעבוד את הבורא ב"ה בשני הבחינות, ואז הוא בחינת שלמות האמיתי, והוא בחינת צדיק יסוד עולם, ועל זה מרמז שקל שלם, שק"ל בגימטריא צד"יק יס"וד עו"לם. ומחצית השקל מרמז על מי שעובד את הבורא ב"ה בבחינה אחת לבד.
וזה כוונת הגמרא, עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק, הן לצדיק בבחינת יראה והן לצדיק בבחינת אהב"ה, ש"י עולמות. אבל כשהוא צדיק בשלמות בב' בחינות הנ"ל יש לו שני פעמים ש"י עולמות.
רק כשהאדם נצרך לבחינת תשובה על חטאיו צריך להיות בהתגברות אימה ויראה ופחד והכנעה לפני מלך גדול ונורא, ומבחינה זו יוכל לבא לעבוד את הבורא ב"ה בבחינת אהבה, וזהו (קדושה מוסף) הן גאלתי אתכם אחרית, פירוש אפילו כשתהיו בסוף כל דרגין אג"אל אתכם בשביל מדות היראה ובושה והכנעה, וזהו ברא"שית (בראשית א א) יר"א בש"ת (ת"ז ת' ט' כד:), ואמר כראשית בכף הדמיון, שאפילו לא בא לשלמות היראה והבושה והכנעה רק בדרך דמיון אעפי"כ אגאל אתכם.
וזה הדרך מורה לנו התורה הקדושה, זה יתנו כל העבר על הפקדים, פקודי אורייתא. ונצרך הוא לבחינת תשובה, זהו דרך התנהגות שלו על זה האופן, מתחלה יהיה בבחינת מחצית השקל, בחינה א' משני הבחינות הנ"ל. ואינו יודע באיזה בחינה מב' בחינות הנ"ל, ואמר המדרש כמין מטבע של אש, כמאן דדחיל מאש, מרמז על בחינת יראה, פירוש מתחלה צריך להיות בהתגברות אימה ויראה. ואח"כ יוכל לבא לבחינת שלמות שהוא בחינת צדיק יסוד עולם, וזה עשרים גרה השקל, עשר"ים בגימטריא ב' פעמים ש"י, הש"קל בגימטריא צדיק יסוד עולם כנ"ל, מרמז על האדם השלם שעובד בשני הבחינות הנ"ל.
וזה מרמז התנא (שקלים פ"א מ"א) באחד באדר משמיעין על השקלים. שחודש אדר מרמז על בחינת תשובה, שי"ב חדשי השנה הם כנגד י"ב מדות הרחמים, ששם א"ל הוא מדה ראשונה הוא המקור והכללות לכל הי"ב מדות, נמצא חודש אדר שהוא חודש י"ב הוא כנגד מדה י"ב שהוא ונקה לשבים (שבועות לט.). וזה באחד באדר כו', שהוא מרמז על מי שנצרך לבחינת תשובה. עצה היעוצה לזה, שבתחלה צריך לעבוד את הבורא ב"ה בהתגברות אימה ויראה, וזהו משמיעים על השקלים, שיתן כל אחד ואחד מחצית השקל מטבע של אש, הוא בחינת התגברות היראה, ומזה יוכל לעבוד את הבורא ב"ה גם במדת אהבה שהוא בחינת חסד, ולהמשיך השפעות טובות שפע ברכה וחיים על כללות ישראל אמן כן יהי רצון:
ועשית כיור נחושת כו' (ל יח). ולכאורה קשה, למה נכתב פרשה זו בכי תשא, ולא נכתב בתרומה בענין מלאכת המשכן וכליו.
ונ"ל על פי דאיתא (חגיגה יד:) אמר רבי עקיבא לתלמידיו כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים. ואיתא בספרי קודש (ע' ת"ז ת' מ' פ:) פירושו, כי קודם שהגיעו למדרגה זו של אבני שיש היו צריכים למים מי מקוה לטהר את גופם, אבל כשיגיעו למדרגה זו לאבני שיש אז לא יצטרכו עוד למים מי טהרה. וזהו שאמר להם אל תאמרו מים מים, פירוש שאינכם צריכים לזה כנ"ל.
וזהו פירוש לענינינו, בשעת מלאכת המשכן לא היו צריכים למים מחמת שהיו אז במדרגה גדולה כידוע (זח"ב רלו., זח"ב רמ., זח"ג ד.), אבל פרשת תשא נאמרה אחר מעשה העגל כידוע (ע' ירושלמי שקלים פ"ב ה"ג), ואז היו צריכים למים, על כן נאמרה פרשת הכיור:
או יאמר בדרך זה, לפרש על דרך המוסר ועבודה, הענין של שמירת שבת, הוא להיות לו בחינת שב"ת אותיות תש"ב, היינו שישי"ב הכל לשרשו על ידי בחינת שבת תש"ב, בחינת ישוב הדעת, שיתבונן היטב בבחינת ישוב הדעת איך שכל נברא לא נברא אלא לכבודו ב"ה, ולבחינה זו היתה כוונת בריאת העולם כמרומז במלת בראשי"ת (בראשית א א), שיש בה אותיות שב"ת בחינת תש"ב כנ"ל, שעל ידי בחינת ישוב הדעת שלו ישוב הכל למקורו ושרשו היינו לברר מכל דבר הניצוץ הקדוש שיש בו ולהשיבו למקומו הראשון שמשם נחצב, שגם היצר הרע גופא נברא בשביל זה בכדי לאכפיה ולהכניעו ולהחזירו לבחינת קדושה.
וע"ז רמזו רז"ל במתק לשונם (אבות פ"ב מ"ד) אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, היינו פירוש שלא תוכל לד"ין, היינו להמתיק הדינין, עד שיהיה לך בחינה זו, שתגיע למקומו, היינו שתסתכל במקומו ושרשו למעלה.
והנה באמת זו הוא עבודה קשה מאוד, לכן נתן לנו הקב"ה תורתו הקדושה שעל ידי עסק בתורה שיעסוק האדם בה ביגיעת נפש ובעמקות בכל כחו ולא רק משפה ולחוץ, כי אם ללמוד באימה ויראה ויגיעה גדולה, ואז יאיר בו המאור שבה ויחזירו למוטב, ויתפסק ממנו הזוהמא בחינת תאוות הגשמיות, כמו שהיה במעמד הר סיני בשעת מתן תורה שפסקה זוהמתן (שבת מו.) מבחינות גשמיות ונזדככו מאוד, שראו בכל נברא עיקרו ושרשו של כל דבר, והיה להם בחינת יראה אמיתית עד שעשו הערב רב אותה מעשה ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חו"רב (שמות לג ו), חו"רב גימטריא יראה, פירוש שנסתלק מהם אותה בחינת יראה האמיתית שהיה להם כנ"ל.
וכאשר פירשנו לעיל על הקושיא למה לא נכתבה פרשת הכיור בין שאר מלאכת המשכן, ותרצנו בזה, שעיקר בחינת העבודה הוא בחינת אמת, היינו שלפי פשוטו שיתרחק מדבר שקר וידבר אמת, ועוד זאת תהיה עבודתו שיסתכל בכל דבר באמתתו של דבר וקיומו, כי שקר אין לו רגלים ואין לו קיום והעמדה, והן המה כל בחי' תאות עולם הזה שאין להם קיום והעמדה לעולם רק לפי שעה וחלף ועבר כמעט רגע, אבל בחי' קדושה הוא דבר אמת וקים לעד, וכל מי אשר ירצה לדבק את עצמו לקדושה, ולהתפלל שתהיה תפלתו עושה יחודים למעלה, צריך בהתחלה לדבק את עצמו בבחינת ה' אלהיכם אמ"ת הנ"ל, ואח"כ אדנ"י שפתי תפתח לתפלה כנ"ל.
לכן בשעת עשיית המשכן וכליו היינו תיכף אחר מעמד הר סיני שהיתה פסיקת זוהמתן כנ"ל, לא היו צריכים לבחינת כיור מים עוד לרחיצה מטומאה, כיון שפסקה זוהמתן והיו דביקים בבחינת אמת, בחינת י"ש אמת וקים לעד כנ"ל. אבל אח"כ שעל ידי אותה מעשה נסתלק מהם בחינה הנ"ל כנ"ל, נצרכו לבחינת כיור שירחצו, ואמר הכתוב ורח"צו וגו' לרמז לבחינת י"ש גימטריא ורחצ"ו, היינו שידבקו את עצמן לבחי' י"ש הנ"ל בחינת אמת וקיים כנ"ל.
וזהו מרומז בפסוק (שמות לא יג) א"ך את שבתותי תשמרו, היינו תיבת א"ך מרמז לבחינת א"מת, כי א"ך פעמים א"ך גימטריא אמ"ת, והיינו שעל ידי בחינת אמ"ת הנ"ל תשמרו בחינת שב"ת הנ"ל בחינת תשב כנ"ל, שנזכה לזה כן יהי רצון אמן.
ולזה רמז רבי עקיבא לתלמידיו, כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים (חגיגה יד:), פירוש כשתגיעו לבחינת י"ש בחינת אמת, אזי לא תצטרכו עוד לבחינת מים לרחיצה, כיון שתהיו בבחינת פסיקת זוהמתן כנ"ל, כיון שאין שם דובר שקרים:
ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור וגו' ואמלא אתו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה וגו' לעשות בזהב וגו' ובחרשת אבן וגו' לעשות בכל מלאכה (שמות לא ב - ה). ויש לומר למה לא כתיב ואמלא אותו וגו' בחכמה ובתבונה ובדעת לעשות בכל מלאכה, וא"נ בחכמה וגו' פירושו בענין אחר. וגם ולעשות בכל מלאכה, הוה למיכתב ולעשות בכל מלאכה בוא"ו.
ולהבין כ"ז, נקדים תחלה להבין בכתובים (שמות לב טז) והמכתב מכתב וגו' חרות על הלוחות, אל תקרא חרות אלא חירות (עירובין נד.). ולכאורה קשה, והא כתיב (במדבר יט יד) אדם כי ימות באהל, אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה (ברכות סג:).
אלא הענין הוא, המיתה הוא בחינת ביטול לה', פירוש שאינו מתאוה לשום תאוה זרה גשמית, ובן חורין הוא מיצר הרע, שאין לו שום שליטה עליו להכניס בו שום מחשבה או תאוה זרה.
וכן היה מיד אחר נתינת התורה היו חירות מיצר הרע והיו נהנין מזיו השכינה כבגן עדן שאין שם לא אכילה וכו' אלא צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן (ברכות יז.).
וגם בעולם הזה מי שיש לו בחינת חירות כנ"ל עולה לבחינת כתר ועטרה, כמאמר האבן עזרא (במדבר ו ז ד"ה לאביו) על מלת נזיר, מלשון נזר ועטרה, שהנזיר אמיתי הוא זה שאין לו שום תאוה לגשמיות לבשר ויין כי אם בלתי לה', ואז הוא בבחינת נזיר בחינת נזר ועטרה, בבחינת מק"יף, לבלתי ישלוט עליו שום יצר הרע.
עד שעשו את העגל מס"כה, ואז בא היצר הרע לשלוט בהם בבחי' תאוות זרות, ונעשה להם בחינת מסך ומבדיל בין אביהם שבשמים, והיו נצרכים לעבודה גדולה ויגיעה רבה שיוכלו לעבוד את ה', ולבחינת תשובה ורוח נשברה.
ואמרו חז"ל (ע"ז ד:) לא היו ישראל ראויין לאותו מעשה אלא להראותן כח התשובה שקדמה לבריאת העולם (פסחים נד.), שאפילו על מעשה כזו מועלת התשובה.
אמנם יש ב' בחינות תשובה, א' תשובה תתאה סתם להיות סור מרע ועשה טוב, ותשובה עלאה להיות בבחינת מיתה וביטול ואין כנ"ל. וזהו שאמר משה רבנו ע"ה (שמות לב לב) ועתה אם תשא וגו' אין ועתה אלא תשובה (בר"ר כא ו), כמאמר הכתוב (דברים י יב) ועתה מה ה' אלהיך שואל מעמך וגו', פירוש אם צריכים לתשובה סתם הם יחזרו בתשובה. ואם אי"ן, ר"ל אם צריכים למעשה כו' בחינת תשובה של א"ין וביטול כנ"ל. מחני נא וגו' שכבר היה ניטל מהם בחינת כתריהם מראשיהם בחינת נזיר כנ"ל.
וצוה ה' על מעשה פר"ה שמטהר את הטמאים ומטמא את הטהורים (ת"ז ת' כא מח., יוצרות לפ' פרה), כי לפעמים מי שהוא עובד ה' נזדמן לו שום עבירה בכדי שיהיה לו עגמת נפש עבור זה ולב נשבר, בכדי שיחזור בתשובה שלמה ויעלה למדרגה עליונה, כמאמר חז"ל לא היו ישראל ראוין לאותו מעשה אלא כדי להראותן כח התשובה, אלא שאסור לעשות כן לכתחילה כי זה בכלל (יומא פ"ח מ"ט) אחטא ואשוב כו', וזהו מטמא הטהורים. ומטהר את הטמאים, כי תשובה באמת מטהר את הטמאים ומכפרת על העונות ופשעים.
על כן כל אדם בראותו בעצמו שהוא בבחינת מסכה בחינת מסך ומבדיל, היינו שאינו מאיר עליו כל כך בחינת אור אלהי שיתלהב לבו בתורה ותפלה ושישתוקק לה' כראוי, יתבונן בעצמו מאין בא לו זה, שבוודאי בא לו על ידי אכילה או שאר תאוה גשמיות, אפילו שהיה בהיתר אבל לא היה בבחינת הסתפקות, לכן ישבר לבו בקרבו ע"ז וישוב לה' בכל לב ונפש, וישבר לבו בקרבו על בחינת המסכה שבא לו בפגמו באור העליון, ויתבטל בבחינת מיתה ואין כנ"ל, ואזי יתמלא בחינת הדין בחינת אלהים שהיה עליו מקודם, ומילוא של אלה"ים עולה רוח, ויהיה רו"ח אלה"ים.
וזהו שאמר הכתוב ראה קראתי בשם בצלאל, ואמרו ז"ל (ברכות נה.) בצ"ל א"ל היית, פירוש שהיה בבחינה זו כשבא עליו בחינת אלהים בחינת דין בחינת הסתר, כמו הצל שנעשה על ידי הדבר המפסיק בינו ובין השמש, בחינת מסך, רק שהיה מסתכל ומתבונן מאוד, וראה בבחינת אל שצריך לתשובה כנ"ל, וכן עשה תשובה ונתמלא בחינת אלהים ונעשה רו"ח אלהים, וזהו ואמלא אותו רו"ח אלה"ים, היינו שנתמלא כנ"ל, בחכמ"ה ובתבונה ובד"עת, בבחינת דעת והתחב"רות לעשות בזהב ובכסף ובנחושת, ר"ל אפילו כשעוסק בג' קווין אלו של גשמיות (ע' זח"ב קלח:, קמח:, ע' דגמ"א פ' עקב ד"ה ארץ), הוא נתמלא רוח אלהים כנ"ל.
וזהו וביום פקדי (שמות לב לד) ר"ל ביום הוא בחינת אור אלהי. פקד"י לשון חסרון, פירוש כשיהיה בחינת יו"ד בחינת אור אלקית אז יראה בעצמו בחינת חסרון, ויהיה לבו נשבר ונדכה על זה ויעשה תשובה. ואז ופקדתי, לשון אחסר מהם חטאתם, ואמחול להם בבחינת חסד לאברהם הנקרא מגן אברהם, ואמר הרב הקדוש מבארדיטשוב (קדושת לוי פ' בראשית עמ' יב) שלזה נקרא מגן אברהם מלשון מגן וחנם רק מצד חסדו יתברך, יהי רצון שנזכה לתשובה שלמה אמן כן יהי רצון:
ואתה דבר אל בני ישראל וגו' (לא יג). וי"ל במלת וא"תה שאין לו פירוש, ואם שכמה פעמים כתיב בתורה כן, כגון ואתה תצוה (שמות כז כ), או ואתה תדבר וגו' (שמות כח ג), אבל על כלם איתא בזוהר הקדוש (ח"ב דף קעט:) פירוש עליהם, ועל זה אין בו פירוש, שהיה צריך לכתוב גם כאן אחר מלת ואת"ה תד"בר באות ת', וכתיב רק דב"ר בלא ת' מקודם.
והנה להבין כ"ז, נפרש תחלה ענין המיעוט של א"ך שפירש רש"י למעט שבת ממלאכת המשכן (שמות לא יג), ולכאורה אין זה מיעוט אלא רבוי, שנתרבה לאסור בשבת גם מלאכת המשכן, שנאסר בו בשבת המלאכה כמו שאר מלאכות הדיוט. גם קשה שנכתב אצל המיעוט של אך גם רבוי במלת א"ת, כי כל אתין וגמין רבויין הן כידוע (ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה).
והנה יתפרש זה בתחלה על דרך הפשט, דהנה יש ב' בחינות שמירת שבת, היינו במעשה ובמחשבה. אמנם החילוק בין שמירת שבת במעשה ובין שמירת שבת במחשבה הוא כך, שבבחינת מעשה אסור בשבת המלאכה אפילו כשיש בהמעשה איזה מצוה גם כן אסור, אבל המחשבה מותרת במקום שיש איזה מצוה, כמו מחשיכין על התחום וכו' (שבת קנא.). ולזה נאמר כאן אצל מלאכת המשכן מיעוט ורבוי, היינו מיעוט אצל המעשה, למעט מלאכת המשכן שלא לעשותה בשבת. ונאמר רבוי של א"ת, לרבות מחשבה של צרכי מלאכת המשכן שמותרת בשבת, כיון שיש בו מצוה כנ"ל, זהו על דרך הפשט.
ולפרש על דרך המוסר, הנה גדולים נמוכי רוח לפני הקב"ה כמאמר הכתוב (ישעיה נז טו) את מי אשכון את דכא וגו', ולכן צריך האדם להתבונן תמיד איך שהוא רחוק מה' ומשוקע בתאוות גשמיות בחשכות גדול ופגם בעולמות עליונים על ידי מחשבה דבור ומעשה שלו אשר לא לה' המה, ויעיין בזה היטב הדק עד שיראה באמת גודל החשכות שלו, ויפול לבו בקרבו, שיהיה לו לב נשבר ונדכה באמת לפני ה', ויתחרט ע"ז מאוד, ויקבל על עצמו לשוב לה' באמת ולקשר לבו ומחשבתו בלתי לה' לבדו.
אמנם בהאיך אנפין יקום קדם מלכא אחר שנתוודע לו באמת גודל רחוקו מאור פני ה', ואם כן כיצד יתחיל לקרב לעבודתו ית'. לכן עצתו הוא שימשיך על עצמו י"ג מדות הרחמים, על ידי שיזכור איך שרחום וחנון הוא וברא עולמו בגין דיתקרי רחום וחנון וכו' (זח"ג רנז:) וימינו פשוטה לקבל שבים, לכן יעשה את עצמו כקטן שנולד, ויעזוב כל אשר עשה מקודם וידבק כל דיבור ומחשבה ומעשה שלו בלתי לה' לבדו בגודל תחנונים ותפלה לפני ה', וה' ברוב רחמיו יקבל תפלתו ותשובתו וימשיך עליו י"ג מדות הרחמים.
וזהו שאמר הכתוב (שמות לד ו) ויעבור ה' על פניו ויקרא וגו', פירוש על ידי בחינת ויעבור ה', היינו על ידי שהאדם מעביר על פניו בחינת ה', מדת הרחמים, (ומעביר על מדותיו הראשונים) כנ"ל, עי"ז ויקרא ה' ה' אל רחום וגו', שממשיך עליו ה' י"ג מדות הרחמים כנ"ל, וממשיך עליו בחינת קדושה ובחינת יראה לה' בחינת קדושת שבת.
וזה מרומז במיעוט וריבוי אצל שבת, היינו שבתחלה צריך האדם להיות בבחינת מיעוט, בחינת א"ך (ירשולמי ברכות פ"ט ה"ה), בחינת שפלות כנ"ל, ואח"כ יהיה בחינת ריבוי, בחינת א"ת, היינו בחינת התחזקות ברחמי ה' כנ"ל, ויהיה בבחינת ריבוי לקרב את עצמו לבחינת קדושה אעפ"י שאינו כדאי כנ"ל. ועל ידי ב' בחינות אלו של מיעוט וריבוי בחינת א"ך א"ת כנ"ל, יהיה בחינת שבתותי תשמ"רו, שימשיך על עצמו בחינת קדושת שבת כנ"ל.
וכ"ז מרומז בפסוק (שמות ל יב) כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם וגו', היינו תש"א ר"ת של א"ת ש"בתותי ת"שמרו, היינו שיהיה בחינת רבוי כנ"ל, אחר בחינת לפקוד"יהם שמרמז לבחינת מיעוט (לשון לא נפקד ממנו איש (במדבר לא מט)) כנ"ל, שהיה בתחלה כנ"ל. ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם וגו' פירוש שיהיה בבחינת מסירת נפש לה', וכמאמר חז"ל (ברכות סג:) אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, וזהו עיקר של כל תרי"ג מצות, ומרומז בר"ת של ת"שא א"ת ר"אש ב"ני י"שראל גימטריא תרי"ג.
ומרומז כל הנ"ל בפסוק (תהלים נא יט) זבח"י אלהי"ם רו"ח נשבר"ה ס"ת גימטריא ס"ג, שהוא מלשון נסוג אחור, מחמת בושה שמרמז לבחינת ענוה בחינת מיעוט הנ"ל. וס"ת של ל"ב נשב"ר ונדכ"ה גימטריא או"ר, מרמז לבחינת ריבוי שאח"כ כנ"ל, שמאיר עליו קדושת ה' וכמאמר הכתוב (תהלים קיב ד) זרח בחו"שך או"ר לישרים, שעל ידי בחינת החושך שבתחלה יהיה לו אח"כ בחינת אור הנ"ל (ועדיין קושיה של ואת"ה דב"ר אינו מתורץ לי), והוא בחינת אור מלמעלה למטה, והוא בחי' וא"ו התקשרות, ואות ה' הוא בחינת מיעוט, וזהו ואתה, ו' את ה', דבר אל וגו':
ויאמר ה' וגו' אך את שבתותי תשמרו וגו' (לא יג). ופירש רש"י, אכין ורקין מיעוטין, למעט שבת ממלאכת המשכן. להבין מהו לשון למע"ט, (שלכאורה הוא ריבוי ולא מיעוט).
הנה כתיב (שמות לא טז) ושמרו בני ישראל את השבת וגו' לדרת"ם וגו', ואיתא בגמרא (תיקו"ז דף כב:) לדר"תם חסר כתיב, לעשת לו דירה נאה בלבו. פירוש לעשות לשבת דירה נאה בלבו, בבחינת ל"ב שמרמז לתורה, שמסיימת באות למ"ד ומתחלת באות בי"ת, וכשלומד תורה בימות החול בקדושה כראוי בזה עושה דירה נאה לבחינת שבת, וכמאמר חז"ל (שבת קיח.) עשה שבתך חול, פירוש חול מכין לשבת (עירובין לח:), שבח"ול הוא עושה הכנה ודירה לבחינת שב"ת.
וע"ז אנו מתפללים (שמ"ע דשבת) וטהר לבנו לעבדך באמת והנחילנו כו' שבת קדשך, פירוש שיהיה לימוד התורה הוא בחינת ל"ב, בטהרה ובאמת, ונוכל להנחיל בחינת שבת קודש בדירה נאה וטהורה, ונזכה לבחינת מש"ה ששבת הוא חלקו, כמאמר (שמ"ע דשחרית דשבת) ישמח משה במתנת חלקו.
ולכל זה רמזו רז"ל במתק לשונם הזהב, אכין ורקין מיעוטין, למעט שבת כו'. פירוש, א"ך מרמז לעשרת הדברות שמתחלת באות א' ומסיימת באות ך', והם כללות התורה ומצותיה. ותיבת מע"ט מרמז לבחינת משה שנאמר בו (תהלים ח ו) ותחסרהו מע"ט מאלהים, כמאמר חז"ל (ר"ה כא:) חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכולם נתנו למשה חסר אחד שנאמר ותחסרהו וגו', עוד רמזו מע"ט מרמז לקי"ט צרופי אלהים שנתנו למשה כידוע (לקוטי תורה פ' וירא ד"ה וירא והנה שלשה אנשים).
וזהו שאמרו חז"ל אך וכו' למע"ט שב"ת וכו'. פירוש, על ידי א"ך היינו על ידי עשרת הדברות שהוא כללות התורה ומצותיה, זוכין לבחינת מע"ט, בחינת משה ובחינת שב"ת, פירוש שעל ידי לימוד התורה בטהרה זוכין לבחינת דירה נאה לשבת שהוא חלקו של משה, בחינת מעט, יהי רצון שנזכה לזה אמן:
לא תוכל לראות את פני כי לא יראני האדם וחי (לג כ). וקשה הא כתיב (שמות לג יא) ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו כו'.
ונ"ל כי אין (הקב"ה) ה' אחד שורה אלא על אחד, בחינת אחדות, כשיש בחינת אחדות בין ישראל, וזהו שאמר הכתוב ודבר ה' אל משה פנים אל פנים, אימתי דבר, כאשר ידבר איש אל רעהו, פירוש כאשר יש אחדות בין ישראל ומדבר איש אל רעהו באמת וחיבה בלב ובפה אחד אז הקב"ה משרה שכינתו עלינו וגם עם משה רבינו ע"ה דבר פנים אל פנים. אבל כשגרם החטא, כי הפסוק לא תוכל כו' נאמר אחר מעשה העגל, אז נאמר לא תוכל לראות את פני כי לא יראני האדם, פירוש שאר אדם מבני ישראל לא יוכל לראות מחמת שאין אחדות ביניהם, על כן גם אתה לא תוכל לראות את פני, כי אם וראית את אחרי: