ויאמר ה' אל משה אמר אל הכהנים בני אהרן וגו'. הנה הרב הקדוש מבארדיטשוב זללה"ה (קדושת לוי פ' אמור ד"ה או יבואר) פירש הכתוב על דרך שפירש בעל אור החיים, שפירש מלת אמור מלשון מעלה יעו"ש. ר"ל שהקב"ה חשש שכשיאמר להם כי קדוש הוא לאלקיו, שלא יהיה להם בחינת גסות ח"ו עבור זה, לכן צוה השי"ת למשה אמור אל הכהנים בני אהרן, ר"ל בחינת מעלה שבחינת קדושה שבהם אינה מצד עצמם כי אם מצד אהרן אביהם שזיכה להם בחינת קדושה ולא מכחם, עד כאן.
וגם אני אפרש בעז"ה על זה הדרך בפשיטות יותר, היינו מחמת חשש הנ"ל צוה הבורא ברוך הוא למשה רבנו ע"ה שיזכרו בחינת בני אהרן תמיד, היינו בחינת נדב ואביהוא שהיו באמת קדושים כמאמר הכתוב (ויקרא י ג) בקרובי אקדש, כי היו בשלמות התקרבות לה', רק שמה' היתה זאת להתקיים בקרובי אקדש כידוע (ויק"ר יב ב, ע' אוה"ח הק' ויקרא טז א), לכן תיכף כשבא להם שום בחינה קטנה אשר אינה בשלמות לכן נשרפו, על כן כשיזכרו זאת שאר בני אהרן ויהיה נגד פניהם תמיד כ"ז, אזי יזהרו וישמרו את עצמם משום בחינת גסות, ויהיו בבחינת ענוה באמת, שהוא ראש לכל הבחינות הקדושות ונק' א' שהוא ראש לכל הבחינות, עד שהתורה נתנה על ידי זה למשה רבנו ע"ה בעבור שהיה בשלמות הענוה, שהתורה מעידה עליו (במדבר יב ג) והאיש משה ענו מאוד וגו' ואין השכינה שורה כי אם על נמוכי הרוח, כמאמר הכתוב (ישעיה נז טו) אשכון ואת דכא ושפל רוח וגו', ולא נתנה התורה לישראל גם כן רק בעבור בחינת ענוה, כמאמר הכתוב (דברים ז ז) לא מרובכם חשק ה' בכם ודרשו רז"ל (חולין פט:) שאתם ממעיטין עצמכם לפני, וזהו עיקר חשק ה' בחינת ענוה, ומרומז בפסוק (ויקרא טז ג) בזאת יבא אהרן וגו', זאת גימטריא חש"ק, פירש בבחינת ענוה שהיא עיקר חשק ה', באותה בחינה יבוא אהרן אל הקודש.
אמנם ביותר צריכים זירוז לבחינה זו הגדולים שבישראל, כי מי שהוא עדיין אינו בשלמות המדות זה בוודאי רואה את נגעיו ומדותיו המקולקלים ובמה יתגאה, לכן זה אין צריך זירוז כל כך, רק מי שהוא באמת סור מרע מחמת גודל יראה מה', ועושה טוב מגודל אהבתו לה' באמת, כמו שהיו הכהנים בשלמות המדות, עד שהקריבו קרבנות לה' לייחד עולמות עליונים ולהמשיך במעשיהם רב שפע וקדושה בעולמות התחתונים (זח"ב רנט:, ז"ח רות פב.), וא"כ במה ישפיל ויכניע לבבו כשהשיג גודל שלמות העבודה לה', וע"ז הזהיר הכתוב שאף על פי כן יהיה לו בחינת ענוה ולא יחזיק טובה לעצמו ח"ו כלל, באשר שידע שהכל בא לו מה' במתנת חנם אעפ"י שאינו כדאי.
וזה מרומז בכ"ה אתוון דשמע ישראל (דברים ד ה), ר"ל ה' אלקינו מרמז לבחינת יראה ואהבה שיש לאדם, המה מה' אחד, ר"ל שהשם אחד נותן אותם מתנת חנם למי שיש לו, ולא בא לו מכחו ועוצם ידו, ואפילו משה רבינו עליו השלום שהיה בכל ביתו נאמן (במדבר יב ז) היה לו גם כן אותה עצה, ועל ידה השיג גודל בחינת ענוה, באמרו שהכל מתנת חנם מאת ה', על ידי כ"ה אתוון דיחודא דשמע ישראל וגו'.
וזהו כל הנביאים לא נתנבאו אלא בכ"ה (ספרי מטות פ"א), מרמז שעל ידי כ"ה אתוון דיחודא דשמע ישראל הנ"ל, שהשיגו הנביאים גודל בחינת ענוה כנ"ל, על ידי בחינה זו נתנבאו, היינו שהשיגו בחינת נבואה, ואעפ"י שהיו בשלמות המדות אעפי"כ לא יוכלו להשיג בחינת נבואה אלא על ידי בחינת כ"ה בחינת ענוה הנ"ל.
לכן בעונותינו הרבים כאשר גרם החטא ונחרב הבית אין לנו עוד נביא ולא אתנו יודע עד מה (תהלים עד ט), ר"ל למה אין לנו עוד נביא, לפי שאין אתנו בחינת מ"ה, בחינת ענוה בשלמות כנ"ל.
גם נ"ל לפרש אין אתנו יודע ע"ד מ"ה, אותיות דמע"ה, פירוש שמחמת שפלותו ופחיתות ערכו בעיניו דומה כמו שדואג ובוכה על זה, וגם נקרא בעל דמע"ה לפי שתמיד היה מתפלל לפני ה' בדמעה באמת, וזהו כאשר גרם החטא אנו אומרים אין אתנו יודע ע"ד מ"ה ר"ל שאין לנו בחינת דמעה הנ"ל בחינת ענוה, כי אין השכינה שורה אלא על נמוכי הרוח.
ולכן בחינת ענוה הוא ראש לכל הבחינות, ונקרא אל"ף, ומרומז בכתוב בני אהרן גימטריא או"ר אל"ף שהוא בחינת ענוה, ר"ל שהבורא ברוך הוא הזהיר את הכהנים לשמור אותו או"ר אל"ף שהוא בחינת ענוה.
ונתן להם עצה הנ"ל, באמרו והכהן הגדול מאחיו ודרשו רז"ל (ע' יומא יח.) גדלוהו משל אחיו, אחי"ו גימטריא כ"ה, פירוש כהן הדיוט אשר יוכל למצוא בעצמו שום מדה שאינה בשלמות ממילא יהיה בבחינת ענוה, אבל כהן גדול שהוא בתכלית השלמות בכל המדות איך יהיה לו בחינת ענוה, ע"ז אמר גדלוהו משל אחי"ו, רצה לומר על ידי בחינת כ"ה אתוון דיחודא דשמע ישראל, ר"ל שיתבונן שהכל הוא מה' אחד.
אמנם הכהנים ההדיוטים או שאר כל אדם שימצא בעצמו שום בחינה שאינה בשלמות, ויפול לבו בקרבו, ויאמר ח"ו בהסתת היצר, איך אקרב אל הקדש לעשות שום מצוה, שידוע (ע' טעמי המצות פ' בראשית) שעיקר המצוה לייחד יחודים בעולמות העליונים ולהמשיך וכו', ומי אני איש כמוני שאיני בשלמות המדות שאקרב לה' שאוכל לייחד יחודים בעולמות הנוראים העליונים, ועל ידי זה יוכל ח"ו ליפול בעצמו מאוד ולהמנע ממצות ה' ח"ו, על זה אמר הכתוב בדרך רמז לנפש לא יטמא בעמי"ו, ר"ל עמי"ו גימטריא ענ"ו, פירוש שלא יטמא ח"ו את הנפש על ידי גודל ענוה שיפול לבבו ביותר בהסתת היצר הרע וימנע ח"ו מעבודתו ית', רק שינחם את עצמו במה שאמר ה' (דברים יד א) בנים אתם לה' אלהיכם וגו', וכרחם אב על בנים כן ירחם ה' עלינו לקבל עבודתנו כמו שהם ובלבד שיהיה בכל לב ובכל נפש.
וזהו מרומז בכתוב כי אם לשארו הקרוב אליו, ר"ל שיזכור בחי' קרבות שהבטיחנו הבורא ברוך הוא, וקרא אותנו בנים, וגם בחינת אשה (ירמיה ב ב ע' במ"ר ב טו) ובחינת בת (שמו"ר נב ה) וכדומה, בחינת חבה, ועל ידי זה ידבק את עצמו לה' בגודל הכנעה וענוה ואהבה ויראה לה' שנזכה לזה אמן כן יהי רצון:
או יאמר בדרך זה, על דרך שאמר הרב הקדוש מבארדיטשוב זללה"ה (קדושת לוי עה"פ ד"ה או יבואר) על יתור לשון של תיבת בני אהרן, דהנה הבורא ברוך הוא צוה בכאן תוספות קדושה על הכהנים יותר מעל בני ישראל ומחמת זה היו יכולים ח"ו לבא לבחינת גסות הרוח, על כן הקדים השי"ת ואמר להם שבחי' קדושה זו הוא רק מחמת שאתם בני אהרן ולא מצד מעלתכם בעצמכם, וזהו אמור אל הכהנים בני אהרן היינו אמור להם שבחינה זו היא להם רק מצד שהם בני אהרן.
ועל אופן זה נוכל לומר גם כן שזהו כוונת הפסוק ביתור לשון, שלא יבואו ח"ו לבחינת גסות הרוח, ואמר להם הקב"ה שיזכרו מה שאירע לנדב ואביהוא על שלא היה להם בחינת הכנעה כראוי, כדאיתא (עירובין סג.) שהסיבה שלהם היתה מחמת שהורו הלכה בפני רבם ולא היה להם בחינת הכנעה כראוי.
וזה אמור אל הכהנים שיזכרו מה שאירע לנדב ואביהוא בני אהרן ולא יבואו לבחינת גסות הרוח.
ונ"ל עוד, דהנה בחינת כהן הוא בחינת חסד (זח"א רנו: סי' כד), היינו שהכהן שהולך לעבוד עבודה בבית המקדש ששם הוא השראת השכינה ממש, צריך להיות בבחינת הכנעה ולב נשבר, ולהבין שהכל הוא רק מצד חסדו ית' ולא מצד מעשיו הטובים, שאז יכול להמשיך בחינת השראת השכינה עליו כמאמר הכתוב (ישעיה נז טו) אשכון ואת דכא וגו', אבל כשהוא ח"ו בבחי' גסות אין אני והוא יכולין לדור (סוטה ה.), ולכך כהן גדול משמש בשמונה בגדים (תוספתא מנחות א ו), ששמונה פעמים בג"ד בגימטריא חס"ד, לרמז על האמור שכהן צריך להבין שהכל הוא מצד החסד ולהיות בבחינת לב נשבר.
וזה היה בחינת אהרן וזהו גם כן בחינת יובל, כמ"ש במ"א באריכות (פ' שמיני עה"פ וישא אהרן, ריש פ' אחרי), וכאן אקצר, היינו על דרך זה, כששובר בחינת לב נעשה ב' פעמים י"ו, וזהו יובל י"ו ל"ב, וי"ו פעמים י"ו גימטריא אהרן, מרמז שעיקר בחינת אהרן הוא לב נשבר.
וזהו כוונת הזוהר הקדוש (זח"ג קעה.) ציץ לכהנים ציצית לישראל. שבחינת מצות ציצית הוא ל"התעטף ב"ציצית ר"ת ל"ב, ויש שמנה חוטין באחת ובכולן ל"ב, מרמז שעיקר בחינת עבודה הוא בחינת ל"ב נשב"ר ונדכ"ה, שס"ת בר"ה, גימטריא אור, מרמז שעל ידי לב נשבר ונדכה נשפע עליו אור וחיות מחי החיים אין סוף ברוך הוא. אבל כשהוא ח"ו בבחינת גסות הרוח אז גורם הסתלקות אור החיים אור הקדוש.
וכמו שמצות ציצית מרמז על לב נשבר כמ"כ מרמזים ח' בגדי כהונה נגד שמנה חוטים של ציצית בפרט, ובכלל המה ל"ב חוטין, ונגד זה היא בחינת ציץ שמרמז גם כן שצריך להיות בבחינת לב נשבר, להתרחק מבחינת עזות מצח, וכמו שאמרו חז"ל (זבחים פח:) ציץ מכפר על עזות מצח. וזהו מרומז גם כן בבחינת אהרן, ששמונה פעמים ל"ב גימטריא אהרן.
והכלל הוא שהכהן שצריך לעבוד עבודת ה' ולזבוח זבחים לה' אי אפשר בשום אופן רק על ידי רוח נשברה, כמ"ש (תהלים נא יט) זבחי אלקים רוח נשברה, כמ"ש במ"א (ע' בדרוש לפ' פרה) על פי פירוש רש"י (ויקרא ט ז) שהיה אהרן בוש לגשת לעבודה ואמר לו משה למה אתה בוש לכך נבחרת, וכתבנו שפי' לכך נבחרת, מחמת שיש לך מדת הכנעה, ושם הארכנו וכאן אקצר.
עכ"פ עיקר עבודת הכהן היא בחינת הכנעה ולב נשבר, ואז נשפע עליו אור החיים מחי החיים, אבל כשהוא בבחינת גסות אז הוא הסתלקות הדעת אור החיים, וגורם ח"ו בחינת מיתה.
וזהו אמור אל הכהנים בני אהרן, פירוש שהם בני אהרן, וצריכים להיות בבחינת אהרן שהוא בחינת חסד בחינת לב נשבר בחינת חיים. אבל לנפש מת לא יטמא בעמיו, פירוש שלא יקרב את עצמו לבחינת מיתה שהוא גסות הרוח, רק לקרב את עצמו לבחינת חסד, וזהו ל"נפש ל"א י"טמא ב"עמיו ר"ת גימטריא חס"ד, היינו להבין ולהשכיל שהכל הוא בחינת חסד אל, שאז נשפע עליו אור וחיות מאור חי החיים אור אין סוף ב"ה, ואז הוא בבחינת ח"י, יהי רצון שנזכה לזה אמן כן יהי רצון:
בפירוש רש"י, להזהיר גדולים על הקטנים (כא א). להבין כ"ז על דרך המוסר, הנה אמרו חז"ל (קידושין כג:) כהנים שלוחי דרחמנא נינהו. והנה ענין השלוח הוא להיות כמו השולח, כמאמר חז"ל (נדרים עב:) שלוחו של אדם כמותו, וכן הכהנים המה שלוחי דרחמנא להמשיך רב חסד ורחמים על ישראל, וְיקריבו קרבנות להקריב את בני ישראל לאביהם שבשמים על ידי רב חסד, לכן גם הכהנים צריכים להתלבש בשנים עשר בגדי כהונה היינו שמנה בגדים של כהן גדול וד' בגדי כהן הדיוט, שהבגדים מרמזים לבחי' י"ב מדות הרחמים (כי שם א"ל הוא הכולל כולם (ע' פע"ח ש' הסליחות פ"ח)) שהכהנים צריכים להתלבש בבחינת אהבה לישראל להיות אוהב שלום ורודף שלום ובזה ימשיכו מלמעלה גם כן בחי' חסד ואהבה.
לכן גם ישראל המתפלל צריך לקבל על עצמו מצות עשה (ויקרא יח יט) ואהבת לרעך כמוך (פע"ח ש' עולם העשיה פ"א). יען שתפלות במקום תמידין תקנום (ברכות כו:), כמו קרבן התמיד, והמתפלל צריך להיות כמו הכהן להתלבש גם כן בבחינת אהבה וחסד כמו הכהן הנ"ל.
אמנם אי אפשר להשיג בחינת ואהבת לרעך כמוך כי אם על ידי בחינת שפלות תחלה ולהתרחק מבחינת גאוה מאוד, כי גא"וה היא גימטריא ט"ו כמנין המלואים של שני אותיות ראשונות של השם ב"ה, ולכן על ידי גאוה פוגם ח"ו במלואים של שני אותיות של השם ב"ה (ש' היחודים ענף הג' פ"ז), ולכן צריך האדם ליזהר בזה מאוד שלא יפגום ח"ו למעלה במקום גבוה כזה.
וזהו שאמר הכתוב (תהלים צד יב) אשרי הגבר אשר תיסרנו י"ה, פירוש, אשרי הגבר אשר בחי' אותיות י"ה מייסרין אותו ומפחד לפגום בהם כנ"ל, ועל ידי זה הוא בא לבחי' ענוה והכנעה ולבחי' אהבה לכל אחד ואחד, ויוכל להמשיך בחי' גדולה בחי' חסד מלמעלה כנ"ל.
וזהו מרומז בפסוק (תהלים לד ד) גדלו לה' אתי, פירוש גדלו היינו המשיכו בחינת גדולה בחינת חסד על ידי בחינת את"י, ר"ת של א"שרי ת"יסרנו י"ה כנ"ל, שעל ידי בחינת הכנעה בא לבחינת כה"ן כי במלת הכנעה יש מלת כהן, ונשאר אותיות ה"ע גם כן גימטריא כה"ן.
ויען שהכהנים צריכים לעסוק תמיד ולדבק את עצמם בבחינת חסד בחינת גדולה כנ"ל, מהראוי הוא שיתעסקו בקבורת מתים שהוא חסד של אמת (בר"ר צו ה), רק מגודל קדושתם צוה הקב"ה שלא יטמאו למתים, ולא יהיה להם בבחינה זו בחי' גדולה בחינת גדלות של חסד, ויהיה להם בבחינה זו בחינת קטנות (כי בחינת חסד נקרא בחינת גדלות, ומה שאינו בחינת חסד נקרא בחינת קטנות).
וזה שאמר הכתוב אמור אל הכהנים בני אהרן, פירוש שיהיה להם בחינת אהרן, אוהב שלום ורודף שלום (אבות פ"א מי"ב), ועל כל פנים בבחינה זו יהיה להם בחינת קטנות, היינו להזהיר הגדולי"ם היינו בעלי החסד על הקטנים, היינו שיהיה להם לפעמים בחינת קטנות גם כן כנ"ל, ולא יטמאו למתים.
ואמר הכתוב על ידי מה יוכלו להגיע לבחינת חסד ואהבה כזה, על ידי כי אם לשארו הקרוב אליו, פירוש על ידי בחינת לשאר"ו, שיהיה בעיניו כשיר"יים, נבזה בעיניו נמאס, ועי"ז יוכלו להגיע לבחינה גדולה הנ"ל בחינת חסד ואהבה לכל אחד ואחד, יהי רצון שנזכה לזה אמן כן יהי רצון:
או יאמר על דרך זה, הנה כבר אמרתי לפרש דבר זה, דהנה אהרן הכהן הוא בחינת חסד כמאמר הכתוב (דברים לג ח) תומיך ואוריך לאיש חסידך. ומדה טובה וחסד נקראת גדולה, וכמאמר הכתוב (דה"א כט יא) לך ה' הגדולה, וכמאמר חז"ל (ע' סוטה יא., וע' תוס' שבת פח. ד"ה ירדו) גדולה מדה טובה יותר וכו'. והנה גמילות חסד שעושים עם המתים הוא חסד של אמת כמבואר (בראשית מז כט) ועשית עמדי חסד ואמת.
והנה כאשר אמר הקב"ה למשה להזהיר את הכהנים שלא יטמאו, צוה שיאמר להם מתחלה שיהיו דבוקים בקדושתו של אהרן שהוא בחינת חסד ולא יתפרד ממנו, אך מה שאינם גומלים חסד עם המתים הוא מחמת שכן צוה המקום ית', אבל רצונם מאוד לגמול חסד בזה. וזהו המכוון אמור אל הכהנים, שיהיו תמיד בבחינת בני אהרן איש החסד, ולא יטמאו למת מחמת אזהרה ולא מצדם, וזהו להזהיר גדולים על הקטנים.
וכעת אבאר יותר, דהנה עיקר ובו תדבק (דברים י כ), הוא הדבק במדותיו, כמו שדרשו רז"ל (שבת קלג:) מה הוא רחום וכו'. וזה שאמר הזוהר הקדוש (זח"ב קלה.) קוב"ה אחד לעילא לא יתיב על כורסייא דיקריה עד דאיתעבידת ברזא דאחד כגוונא דיליה וכו', היינו בחינת ובו תדבק, אחד באחד.
והנה עיקר חיבוק ודיבוק הזה הוא בשבת קודש, זכור ושמור בדבור אחד נאמרו (מכילתא פרשת בחודש השלישי פיסקא ז), זכור הוא דכורא ושמור הוא נוקבא (זח"א מח:), כי הקב"ה מקור החסד והוא הנותן רחמים לכל כמאמר הכתוב (דברים יג יח) ונתן לך רחמים, והעיקר היא בשבת שאז היה בדבור אחד, ונמשך הקדושה ההוא על כל ששת ימי המעשה, ובשבת נתנה התורה (שבת פו:), שאז עמדו על הר סיני וקבלו הסימנים ההמה גומלי חסדים רחמנים וביישנים (יבמות עט.), שעיקר הוא בחי' אבות כידוע, והראשון הוא אברהם יומא דכולהו דאקרי יומם יצוה ה' חסדו (תהלים מב ט) כמבואר בספרים (ע' זח"ג קצא:, פע"ח ש' ספירת העומר פ"ג), וזה בחינת שבת, שי"ן הוא בחינת אבות כידוע, וב"ת היא כנסת ישראל דבוק בבחי' שי"ן מדת האבות כמבואר בזוהר (זח"א כג:).
והנה כשהזהיר הקב"ה לכהנים שיהיה דבוקים בקדושתו של אהרן וכמבואר, רמז להם בשעת מעשה אשר לא יטמאו למת, יהיו זהירין שלא יטמאו לנפש, הוא בחינת שבת כי בו שבת וינפש (שמות לא יז), רק יהיו דבוקים בקדושת שבת שהוא אור שי"ן, וזהו שאר"ו אותיות או"ר ש'. והקרוב אליו, הוא שבת, קרוב לא' אות ב', קרוב לר' ש', וקרוב לש' ת', והיא שב"ת, והוא אותיות רא"ש, היינו בחי' אבות שהם הראש כמבואר:
או יאמר על דרך זה, הנה ידוע מאמר חז"ל (ע' שבת קלג:, סוטה יד., תנחומא וישלח י, ויק"ר כה ג, מכילתא שירה ג, ספרי עקב פיסקא יג), על הפסוק (דברים י כ) ובו תדבק, וכי אפשר להדבק בשכינה, אלא הדבק במדותיו מה הוא רחום אף אתה רחום וכו'. ולזה היה עיקר בריאת העולם בשביל החסד, שיעשה האדם תמיד חסד להדבק במדותיו כנ"ל, וגם יסתכל תמיד במדת החסד של הקב"ה שהכל הוא מצד חסדו ית', ולא יסיח מדעתו כלל חסד הש"י, כמאמר הכתוב (תהלים טז ח) שויתי ה' לנגדי תמיד.
ואף על פי שכתוב בראשית ברא אלהים, ואמרו חז"ל (בר"ר יב טו) שבתחלה עלה במחשבה לברא העולם במדת הדין וכו' והקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין. ומכאן נראה שעיקר בריאת העולם היה במדת הדין.
אמנם גם מדת הדין היה בשביל החסד, כמאמר חז"ל (חגיגה ג.) טף למה באים כדי ליתן שכר טוב למביאיהם. פירוש טף בחינת קטנות, בחינת הדין, פירוש שם אלהים הוא מדת הדין (זח"א סד:), בחינת קטנות, ובאדם שלמטה הוא בחינת קטנות הדעת בחינת חשכות, שאינו רואה חסד השי"ת ונופלים לו במחשבתו פניות ומחשבות זרות בשעת עבודתו להשי"ת, לכך צריך האדם להפך אותו בחינת חושך לנהורא, ויהיה לו מזה לב נשבר כנ"ל, ומסתכל בחסדו ית' ויבטח בו ויתאמץ ויוסף כח לעבוד ה' בהכנעה ושמחה, שישמח בחסדו ית', וזאת היא עיקר העבודה לשתף חשוכא בנהורא וכמאמר חז"ל (שבת עז:) כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא דכתיב (בראשית א ה) ויהי ערב ויהי בוקר, פירוש כי לזאת היתה עיקר בריאת העולם לבחינת עבודה זו לשתף חשוכא בנהורא ולהפך חשוכא לנהורא.
ולזה כוונו רז"ל באמרם ט"ף למה באים כדי וכו' (היינו בחינת קטנות בחינת חשכות למה באים, כדי ליתן שכר טוב למביאיהם, היינו להמשתפים אותו לבחינת גדלות בחינת נהורא הנ"ל).
ואמרו בתחלה עלה במחשבה לברא וכו'. פירוש שגם האדם צריך לשתף בחינת החסד למדת הדין, שהוא בחינת קטנות בחינת חשכות כנ"ל, בחינת הסתרת פנים שהיה לו מתחלה בעבודת הבורא ברוך הוא ית', לכן עכשיו יסתכל בחסדו ית' ולצפות לישועה ובזה ישתף מדת החסד למדת הדין.
וזהו שאמר הכתוב (ויקרא כא יז) אשר יהיה בו מו"ם לא יקרב להקריב וגו' מום גימטריא אלקים. פירוש כל כהן שיש בו מו"ם בחינת אלהים בחינת דין בחינת קטנות בחינת הסתר פנים כנ"ל, לא יקרב, פירוש זה הכהן לא יוכל להקריב לה', כי אינו בשלמות העבודה עד שידבק את עצמו במדת החסד כנ"ל.
וזהו גם כן שאמר הכתוב (ויקרא יח כד) אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה וגו'. ולכאורה יש לדקדק, למה לא כתב אל תטמאו באחת מכל אלה. ולפי מ"ש ניחא, כ"ל אל"ה גימטריא אלהים, פירוש שהזהירם שלא יהיה בהם בחינת אלהים בחינת דין בחינת קטנות והסתר פנים בחינת חשך כנ"ל, רק לשתף חשוכא לנהורא להסתכל בחסדו יתברך לקיים מאמר הכתוב (תהלים טז ח) שויתי ה' לנגדי תמיד, ולהיות גומל חסד עם אחרים בכדי להדבק במדותיו ית' כנ"ל מה הוא רחום אף אתה רחום ומה הוא ארך אפים וכו' וכן בכל י"ג מדות של רחמים, כדאיתא בזוה"ק (זח"ב קלה.) קוב"ה אחד לעילא לא יתיב על כורסייא דיקריה עד דאיתעבידת ברזא דאחד כגוונא דיליה, פירוש שאין השכינה שורה על האדם אלא אם כן שיהיה האדם גם כן דבוק בי"ג מדותיו ית' שנקרא רזא דאח"ד גימטריא י"ג, כגוונא דיליה שהוא מוכתר בי"ג מכילין דרחמי.
ובשבת משפיע הקב"ה חסדו ית' על ישראל בהארת פנים, שיוכלו להדבק במדותיו ויהפכו חשוכא לנהורא וישתתפו מדת החסד למדת הדין כנ"ל. וזהו שאמרו חז"ל (שבת קיט:) כל האומר ויכלו על הכוס בשבת כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, פירוש מלת ויכל"ו בגימטריא חסד, ומלת כו"ס גימטריא אלהים, רצה לומר האומר ויכלו שהוא מרמז לבחינת חסד, על הכוס שמרמז על בחינת אלהים, ומחבר ומשתף בחינת חסד בחינת גדלות המוחין עם בחינת דין בחינת קטנות המוחין, בזה הוא מדבק את עצמו במדותיו ית' שבזה ברא את העולם ששיתף מדת הרחמים למדת הדין כנ"ל.
ולזה סדרו אנשי כנסת הגדולה בסדר תפלת מוסף של שבת וגם האוהבים דבריה גדולה בחרו אז וכו'. פירוש האוהבים דבריה של שבת המה מייחדים ומשתפים מדת חסד עם מדת הדין, שבחינת חסד נקראת גדולה כמאמר הכתוב (ד"ה א כט יא) לך ה' הגדולה וגו', ומלת בחרו גימטריא יראה שמרמז לבחינת דין כנ"ל, וזהו פירוש האוהבים דבריה של שבת, ופי' במה אוהבים, שמייחדים השני בחינות חסד ודין שנקראים גדול"ה בחר"ו, ועל ידי נעשה א"ז שמרמז גם כן על בחינת יחוד העליון, כמאמר הכתוב (ברכת יוצר אור) המלך המרומם לבדו מא"ז, כי זאת השפע והחסד משפיע עלינו הקדוש ברוך הוא בשבת ובזכותה.
וזהו שאמרו חז"ל (שבת יב.) הנכנס לבקר את החולה בשבת אומר יכולה היא שתרחם. פירוש יכול"ה עם הכולל גימטריא חסד, פירוש בחינת חסד היא שתרחם, ר"ל חסד הנמשך בשבת היא שתרחם על החולה.
וזהו שאמר הכתוב (ויקרא כג טו) וספרתם לכם ממחרת השבת וגו'. פירוש וספרתם הוא לשון ספיר, לשון זך ונקי, פירוש שתזככו לכם בחינת מחר"ת אותיות תרח"ם, שהוא בחינת חסד של שבת שמרחמת כנ"ל, כידוע (ע' פע"ח ש' ספירת העומר פ"ו) שזהו ענין ספירת העומר להניף בחינת ע"מר גימטריא עשר פעמים א"ל שהוא בחינת חס"ד כידוע (זח"ג לא.).
ולכן צריך האדם כשרואה בעצמו בחינת הקטנות והסתר פנים כנ"ל, צריך להתפלל ולהשתוקק לחסדו ית', וגם במעשה לגמול חסד עם אחרים בכדי להדבק במדותיו ית', ובזה ימשיך גם על עצמו בחינת חסד והארת פנים בעבודתו ית'.
וזה שפירש רש"י אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים, פירוש כיון שהזהיר הכתוב את הכהנים שלא יטמאו למת, וידוע (בר"ר צו ה) שהתעסקות במת הוא גמילות חסד של אמת, וקשה לכאורה הלא הכהן צריך לדבק את עצמו ביותר למדת החסד כנ"ל כי כל איש אשר בו מום לא יקרב שפירש' למעלה שמי שיש בו בחינת דין לא יוכל להקריב לה' כנ"ל, רק שתמיד ידבק את עצמו בבחינת חסד, וא"כ איך הזהיר הכתוב שלא יגמול חסד למת, וע"ז תירץ רש"י ז"ל להזהיר גדולים, בחינת חסד שנקראת בחינה גד"ולה כנ"ל, על הקטנים בחינת דין בחינת קטנות, פירוש שגם אזהרה זו לבלתי יגמול חסד עם המת שהוא בחינת דין בחינת קטנות הוא צורך החס"ד, בכדי להדבק במדותיו במעשה בראשית ששתף מדת הרחמים למדת הדין ברישא חשוכא והדר נהורא כנ"ל.
וזהו מרומז בפסוק ל"נפש ל"א י"טמא ב"עמיו ר"ת גימטריא חסד, פירוש שגם זה הוא צורך החסד, שיהיה בחינת נהורא בשלמות בהתכללות חסד וגבורה בחינת שותף חשוכא לנהורא, ושיהיה ברישא חשוכא והדר נהורא כנ"ל (ואז יהיה בחינת ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, פירוש שיתיחד בחינת חשוכא בחינת ערב עם בחינת יום בחינת נהורא, ויהיה בחינת אחדות בחינת התגברות חסד וגבורה שתוף מדת הדין למדת הרחמים כנ"ל), יהי רצון שנזכה לזה:
או יאמר על זה הדרך, דהנה עיקר עבדות ה' הוא בחי' אהבה ויראה עליונה, היינו לכסוף ולהשתוקק לה' בכלות הנפש ממש בלי שום כונה להנאת עצמו כלל הן בעולם הזה הן בעולם הבא, ולא להיות כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס לאהוב את ה' כדי לקבל שכר ולירא מפניו מחמת יראת עונש. ובחי' אהבה ויראה עליונה הוא בחי' אבות אברהם יצחק ויעקב, וצריך לראות בכלות הנפש ממש להיות תמיד דבוק בבחינת אבות, יהי רצון שנזכה לבחי' זו.
וזהו אמור אל הכהנים, שיהיה עיקר בחינת עבדות שלהם מחמת שהם בני אהרן, וצריך לדבק את עצמם בבחינת אבות בחינת חסד אהבה עליונה. ולנפש לא יטמא בעמיו, היינו לטמא את עצמו למת כדי שיהיה יראת עונש עליו, כי עבודה זו אינה עיקרית.
ולזה מרמז ל"ג בעומר היינו בחי' האבות מרומז באות למ"ד שהוא ג' פעמים עשרה, ועשרה מרמז על דבר שבקדושה שאין דבר שבקדושה פחות מעשרה (ברכות כא:) וג' פעמים עשרה הוא למ"ד, וצריך להמשיך בחינת למ"ד עשירית שהוא דבר שבקדושה, לבחי' אבות בזה העולם הגשמי, שע"ז מרמז אות ג' שאינו בחי' עשיריות, היינו להיות כלתה נפשו רק לדבק במקור החיים אור א"ס ב"ה בשבע מדות עליונות, שעל זה מרמז בחינת ספירת העומר, שצריך לספור שבעה שבועות ולא לכוון להנאת עצמו כלל לקבלת שכר או יראת עונש.
וזה כוונת רש"י ז"ל להזהיר גדולים על הקטנים, היינו שצריך לראות להמשיך אור זהיר צח ומצוחצח מבחינת גדלות בחי' האבות בחי' מדות קדושות עליונות, בזה העולם הגשמי שהוא בחינת קטנות, שכל מעשיו בזה העולם יהיו רק בהשתוקקות לדבק במדות קדושות עליונות, ועל ידי זה מעורר המשכת שבע מדות קדושות בזה העולם, שנזכה לזה אמן כן יהי רצון:
והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו וגו' (כא י). ודרשו רז"ל (יומא יח.) אם אין לו גדלוהו משל אחיו. ולכאורה אינו מובן מה ענין אזהרה זו לכאן. גם להבין מאמר חז"ל (גיטין ז.) בזמן שמצנפת בראש כהן גדול עטרה בראש כל אדם, ויש לדקדק הלא כל הכהנים היה להם מצנפת בראשם, ולמה הוזכר דוקא כהן גדול.
אך הנה הכהן הגדול שהיה מקריב קרבנות ומייחד יחודים בעולמות עליונים וממשיך שפע טובה ברוחניות ובגשמיות, בוודאי היו כל המדות שלו בשלמות הקדושה עד שנעשו כולם מוכנים לקבל בהם אור ה' כמו נר שמקבל בתוכו שמן, וכן היה מאיר בחינת שמן המשחה שהוא בחינת בינה (פרדס שכ"ג ערך שמן) בחינת יראה עילאה (פרדס שכ"ג ערך יראה) שהוא למעלה מהז' מדות עליונות, ולכן נקרא שמן מלשון שמיני, שהוא שמיני למדות (מלמטה למעלה), והיה מאיר בהז' מדות שהי' בחינת נר לקבל השמן.
ולזה היה משקל הבשמים הנתנים בשמן המשחה אלף שבע מאות וחמשים, כמנין ז' פעמים נ"ר, כדי שיאיר בכל ז' מדות שנקראים נ"ר.
וזה שהיה משמש בח' בגדים, פירוש שהיה משמש בבחי' הנ"ל שנקרא שמנה שהיא מקור המדות כנ"ל, בבחינת מקיף על המדות, ולזה מרמז המצנפת בחינת מקיף על הראש.
וכל גודל בחינת השראת השכינה היה לו דווקא על ידי בחינת ענוה, כמאמר חז"ל על המצנפת (זבחים פח:) יבא דבר שבגובה ויכפר על דבר שבגובה, בחינת גסות הרוח, פירוש על ידי שהיה לו בחינת ענוה המשיך על עצמו בחינת מצנפת בחינת מקיף בחינת השראת השכינה עילאה, ובזה המשיך השראת הקדושה בחינת עטרה בראש כל אדם.
וזשא"ה והכהן הגדול מאחיו, ודרשו רז"ל אם אין לו גדלוהו, כלומר אם בחינת אי"ן לו, היינו אם בחינת אי"ן בחינת ענוה יש לו, גדלוהו משל אחיו, ר"ל נעשה גדול מכל אחיו, מכל ישראל והכהנים שהם בחי' אחים ורעים להקב"ה, כמאמר חז"ל (שהש"ר ג כה) לא זז מחבבה עד שקראה בתי לא זז כו' עד שקראה אחותי לא זז כו' עד שקראה אמי, כי יש ג' בחינות, א' בחינת בת היינו בחינת יראה, ב' בחינת אהבה בחינת התחברות לקדושה, והוא בחינת אחו"תי מלשון אחי ורעי, ג' בחינת המשכה שפע וקדושה מלמעלה הוא בחינת אמ"י, וזהו ששאר הכהנים וישראלים שהיו בבחינת אחים, והכהן הגדול על ידי גודל בחינת ענוה שהיה לו היה בבחינת א"ם להמשיך להם כל טוב שפע וקדושה מלמעלה.
גם תיבת מאחי"ו גימטריא אדני, גימטריא היכל (ת"ז ת' יח לג:), היינו שהיה ממשיך להם שפע קדושה מלמעלה מבחינת שם אדני, יהי רצון שנזכה לזה אמן כן יהי רצון:
כל איש אשר בו מום מזרע אהרן הכהן לא יגש להקריב וגו' (כא כא). ויש לדקדק, שלכאורה תיבות מזרע אהרן הכהן מיותר, כי בכאן היה מדבר לנוכח אל אהרן בעצמו כהתחלת הענין דבר אל אהרן וגו', והיה לו לומר איש מזרעך וגו'.
ולהבין דבר זה, הנה משה אמר לאהרן למה אתה בוש לכך נבחרת (רש"י ויקרא ט ז), פירוש, שלכן נבחר אהרן על שהיה לו גודל בושה והכנעה לפני ה', ולכן נבחר שיהא הוא המקריב קרבנות לישראל. אמנם בשעת הקרבתו את הקרבנות היה כוונתו שהשם יקבל מאתו הקרבנות לרצון מחמת חבתן של ישראל שהם בחינת בנים לה' ולא מחמת עצמו.
ולזה אמר ה' דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל וגו' (ויקרא כב ב), ר"ל וינזרו מלשון נזר ועטרה, היינו שבחינת עטרה שלהם בחינת הקדושה, ידעו שעיקר המשכת הקדושה הוא מקדשי בני ישראל, היינו מחמת קדושת בני ישראל, ולא יחללו את שם קדשי במה שיסברו אשר הם מקדישים, היינו שהמשכת הקדושה היא מצדם.
זהו כל איש אשר בו מום מזרע אהרן הכהן, היינו שיהיה חסרון שיחסר לו בחינת מזרע אהרן, שצריך שיהיה לכל אחד ואחד בחינת אהרן, בחינת בושה הנ"ל, ומי שיחסר לו אותה בחינת מום בו ולא יגש להקריב עד שיהיה לו בחינת בושה של אהרן בשלמות, אז יקובל הקרבתו לרצון לפני ה' אמן:
וידבר ה' אל משה לאמר שור או כשב או עז כי יולד וגו' (כב כז). הנה בספר תולדות יעקב יוסף (דף קב. דפוס קאריץ) כתב ענין ספירת העומר עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום (ויקרא כג טז), כי כשהיו ישראל בגלות מצרים היו בבחינת גלות הדעת, ולא היו יכולים לתקן בחינת חמשים שנה, כי כל אדם צריך לתקן בחינת חמשים שנה שמבן עשרים שנה ואילך, לראות שיעבוד את ה' בכל החמשים שנה שלא יחסר יום אחד, לכך נתעכבו ישראל אחר יציאת מצרים חמשים יום קודם קבלת התורה, עד כאן תוכן דבריו.
והנה בחמשים שנה הללו צריכים לתקן שני בחינות קטנות, היינו עד י"ג שנה קטנות ראשון, ועד בן עשרים הוא קטנות שני, ומה שפגם איש בשנים שבשני בחינות קטנות הנ"ל צריך לתקן בחמשים שנה הללו, ואף שאין עונשין בפחות מבן עשרים (שבת פט:), מ"מ אין בהירות לנפש להיות זך בלי תקון מה שפגם בשנים הללו בשני קטנות הנ"ל, וצריך לראות בנ' שנים אלו להעלות בחינת קטנות הנ"ל לבחינת גדלות שהם חמשים שנה, כמו שכתב המגיד זללה"ה טף למה באים כדי ליתן שכר למביאיהם (חגיגה ג.), פירוש כי לפעמים בא לאדם בחינת קטנות, והוא לכוונה כדי שיקבל שכר אח"כ על אותן שיביאם לבחינת גדלות, וזהו טף הוא בחינת קטנות ע"כ.
ובחינה זו נקראה כה"ן שהוא כ"ה נ', היינו שבתחלת כ"ה שנה מהחמשים היא גדלות ראשון לתקן קטנות ראשון, וכ"ה שנה השניים היינו עד תשלום החמשים שנה נקרא גדלות שני לתקן קטנות שני.
וזהו פירוש הכתוב אמור על הכהנים בני אהרן לנפש לא יטמא בעמיו, ופירש רש"י אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים. וזהו ענין שאמרנו, להזהיר גדולים היינו בשני גדלות, על הקטנים לתקן השני בחינות קטנות.
וזהו שאמר הכתוב אמור אל הכהנים, היינו שתאמר אל בחינת כה"ן, היינו שני הגדלות שנקרא כהן. ב"ני אה"רן גימטריא ב' פעמים קט"ן, היינו לתקן השני בחינות קטנות. וגמר אומר אף על פי שאין עונשין על שני הקטנות מכל מקום אין הזדככות ובהירות לנפש כשלא יתקן את שני הקטנות, וזהו לנפש, אפילו כשהיה בבחינת נפש היינו עד י"ג שנה שלא היה רק בבחינת נפש בלבד (ע"ח שמ"א פ"ב), לא יטמא בעמיו, לא ישרה רוח טומאת החומריות הנעשה על ידי מה שפגם בשני הקטנות, וצריך לתקנם כדי שיהיה הזדככות ובהירות אפילו כשהיה בבחינת נפש בלבד.
וזהו שור או כשב או עז כי יולד, כי מוחין דאבות נקראים בבחינות אלו (ע' רש"י במדבר כט יט), כי אברהם נקרא שור כמ"ש (בראשית יח ז) ואל הבקר רץ אברהם, יעקב נקרא כשב על שם והכשבים הפריד יעקב (בראשית ל מ), יצחק נקרא עז על שם והנה איל אחר נאחז (בראשית כב יג). וזהו שור או כשב או עז כי יולד, היינו כשתבא לבחי' אבות היינו מוחין דאבות, בחינת חמשים שנה, וזהו כי יול"ד גימטריא חמשים.
והיה שבעת ימים תחת אמו, היינו שצריך לתקן בחינת קטנות, ואז ירצה לקרבן אשה, כי כמו שיש באילן בחינת ערלה כך יש באדם בחינת ערלה היינו עד י"ג שנה, אף על פי דלא מיענש עלייהו אף על פי כן הבהירות אינו כל כך כשאינו מתקן הבחינת קטנות, וכשמתקן הבחינת קטנות נעשה מבחינת ער"לה בחינת יר"צה, כי ער"לה גימטריא ירצ"ה, השי"ת יזכינו לבא לבחינה זו אמן כן יהי רצון.