הנה ענין החנוכה הוא בחינת תקון התוהו, וכמאמר הכתוב (בראשית א ב - ג) והארץ היתה תהו וגו' ויאמר אלהים יהי אור וגו', אור זה מרמז לאור של נר חנוכה, נר מצוה ותורה אור (משלי ו כג). ואעפ"י שבריאת העולם היתה בראש השנה, מכל מקום ידוע ששלימות הבריאה היתה אח"כ מעט מעט לכל עת ועת כידוע, ושלימות תיקון התוהו היתה בחנוכה.
והתחלת הנס היתה באברהם, כמאמר המגיד זללה"ה על פסוק (בראשית כב ה) נלכה עד כ"ה, היינו עד בחינת כ"ה של חנו"כה. וזשאז"ל (ב"ר יב ט) אל תקרי בהבראם אלא באברהם, פירוש, הכתוב אלה ת"ולדות ה"שמים ו"הארץ ר"ת ת"הו, ונתקן על ידי בהב"ראם, היינו באב"רהם, גימטריא נ"ר, מרמז למה שאמרנו שבחינת תהו נתקן על ידי אברהם בנר חנוכה כנ"ל, שהוא קיים מצות ברית מילה שהוא קיום העולם כמאמר הכתוב (ירמיה לג כה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי (ע' נדרים לב.).
וזשאה"כ (בראשית יח א) וירא אליו ה' באלני ממרא והוא ישב פתח האוהל כחם היום, פירוש לאחר המילה התחיל התקון של פת"ח האהל המרמז לבחינת נר חנוכה שמצותה על פת"ח הבית (שבת כא:), וגם שהיה ביתו פתוח לרווחה להכניס אורחים (ע' זח"ג קד.), והיה מגייר גרים (בר"ר לט יד) כי כל זאת הוא תקון התהו, ר"ל כי עיקר התקון של תהו הוא להעלות המדות הגשמיים מבחי' קליפות, מבחי' התהו, ולהעלותם למקורם ושרשם לקדושה (היינו שכל עשיותיו של אדם במילי דעלמא בחוץ יהיה לשם שמים, ותמיד יהיה ה' לנגד פניו, ותמיד יכוון לעבודתו ית', ובזה יעלה עשיותיו ומדותיו לשרשם לבחינת קדושה). וזהו בחינת הכנסת אורחים, שמכניס כל הבחינות שהיו בתהו לבחינת תקון בחינת קדושה כדאיתא (ע' מאור עינים פ' לך לך ד"ה ואת הנפש). וזהו גם כן ממש הבחינה לגייר גרים, להכניס אותם לבחינת קדושה, ונקרא גם כן הכנסת אורחים, וזהו בעצמה תקון התהו כאשר מעלה אותה לקדושה. ובכל זה עסק אברהם אבינו ע"ה, והיה ביתו פתוח לרוחה, ר"ל להאיר לכל הבחינות של תהו כדי להעלותם.
ולכן אמחז"ל (שבת כא:) מצות נר חנוכה מניחו על פתח ביתו מבחוץ, ובשעת הסכנה מניחו על שלחנו ודיו, פירוש, עיקר המצוה להניחו על פתח מבחוץ כדי להאיר לכל בחינות חיצונים, ר"ל מי שיכולת בידו לעסוק בענינים גשמיים בשוק בכונה טובה כדי להעלותם לקדושה כנ"ל, זהו בודאי טוב, וזהו עיקר מצות נר חנוכה להיות מבחוץ, בבחינת חוץ כנ"ל. אבל בשעת הסכנה, היינו שמתירא להכניס את עצמו לבחי' חיצוניות, לדברים גשמיים, כדי להעלותם, כי שמא אין יכולת בידו כל כך להתגבר על היצר הרע. אזי מניחו על שלחנו וד"יו, ר"ל יזהר מאד עכ"פ בעניני שלחנו, היינו בעניני אכילה ושתיה, שתהיה בבחינת וד"יו, היינו בחינת הסתפקות, שיהיה די סיפוקו בלבד כדי לעבוד הבורא ב"ה (בכח האכילה ההוא) ולא למלאות תאותו חום תאות האכילה שיש לו, (וכן ירגיל את עצמו בכל המדות, בתחלה לקרר חום הטבעי שיש בו לתאות הגשמיים ולכבוד ולגסות הרוח, ואח"כ אולי ירחם ה' ויזכה לבחינת שפלות ולמצות נר חנוכה מבחוץ כנ"ל) שתאיר בו אור ה'.
ולזה רמזו רז"ל באמרם (שבת כא:) מצותה משתשקע החמה, היינו התחלת מצותה להשקיע החמה, היינו אור ה' יאיר וישקע בלבו כנ"ל. עד שתכלה רגל מן השוק, ר"ל עד שיזכה שיהיה כלה רג"ל, היינו בחינת רגל בחי' גשמיים יכלו מן השוק, שאפילו בשעת הליכתו בשוק לא יהיה לו תאות זרות שנקראים רגל נגד עבדות ה' שנקראו ראש. ומאי רגל רגל דתרמודא"י, היינו תרמו"דאי לשון שינה ותרד"מה, כי מעשה בלי כונה לה' נקרא תרמו"דא, בחינת תרד"מה, בחינת שינה.
אמנם עיקר הבחינה להשיג על ידה למצות נר חנוכה מבחוץ, הוא דוקא על ידי שפלות וענוה באמת, כאברהם אבינו ע"ה שאמר (בראשית יח כז) ואנכי עפר ואפר, ועי"ז זכה לבחינה הנ"ל. וגם דוד המלך ע"ה אמר (תהלים כב ז) ואנכי תולעת ולא איש.
ואפשר לומר קצת רמז, שלזה תקנו הגאונים לומר הנרות הללו קודש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם, פירוש שקדושה גדולה יש בודאי בהנרות, ומי שזכה לבחינת תולעת ולא איש, בחינת שפלות באמת, הוא יכול להשיג על ידי נרות של חנוכה השגה נפלאה ותקון התוהו כנ"ל, אבל אנחנו שאין לנו בחינת שפלות בחינת תולע"ת, וזהו ואין לנו רשו"ת גימטריא תולע"ת, שמרמז לבחינת ענוה. להשתמש בהם, היינו שעל ידי בחינת רשו"ת בחינת ענוה, היינו יכולים להשתמש בהם ולהשיג על ידם (השגה נפלאה בחי' קדושה) כנ"ל. אלא לראותם בלבד, פירוש, עכ"פ מצוה היא לנו לראותם בלבד, אע"פ שאין לנו שום בחי' להשתמש בהם, עד אשר יערה עלינו משמים שנזכה לשום בחינת עבודה תמה, כן יהי רצון אמן:
הנה עיקר כללות נסים שנעשו לישראל בכל דור ודור הוא מבחינת שמן. ונבאר דבר זה, דהנה בשמן המשחה כתיב (שמות ל לא) יהיה זה לי לדרתיכם, ודרז"ל (הוריות יא:) שכולו קיים לעתיד לבא, זה בגימטריא תריסר לוגין. יה"יה, היינו שבחינת שמן יהיה קיים תמיד לעתיד לבא, שבכל דור ודור יומשכו מהתריסר לוגין שבו בחינת נסים לי"ב שבטי י"ה.
ודבר הגורם המשכת הנסים מבחינת שמן המשחה, הוא על ידי ששמן המשחה היה מדתו הין, ותבת הין מרמז על קבלת עול מלכות שמים, הי"ן גימטריא שם אד"ני, שעל ידי ההין שמן שעשה משה המשיך בחינת עול מלכות שמים בזה העולם באמת, וכל המקבל עליו עול מלכות שמים מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ (אבות פ"ג מ"ו), שאינו צריך לסבול עול שעבודם ועול גזירתם, על ידי מעשה נסים, שבורא עולמים ית"ש מוסר גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וטמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים, והכל הוא רק על ידי תקון העולם במלכות שדי על ידי ההין שמן, וממילא והאלילים כרות יכרתון, ונתבטל לגמרי מלכות תתאה דסטרא אחרא. לכך נמשחו מההין שמן כהנים ומלכים, כדי שיקבלו עליהם עול מלכות שמים באמת.
והנה איתא (יבמות סא.) אתם קרוין אדם ואין אומות העולם קרוין אדם וכתבו התוספות (שם ד"ה ואין) כי ה"אדם בה"א קרויין אומות העולם גם כן, כי הוא בחינת התדמות בה"א הדמיון, שהוא רק כמו דמיון בעלמא להאדם האמת. וכמו כן בחינת מלכות שמים נקרא מלכות, ומלכות תתאה מלכות אומות העולם נקרא המלכות בה"א הדמיון, שהוא רק כקוף בפני האדם. גם אומות העולם מכונים בשם חמה, כי המה מונין לחמה (סוכה כט.).
והנה נס חנוכה נמשך גם כן מבחינת שמן המשחה, כי נצחון המלחמה היה על ידי הכהנים שנמשחו בשמן המשחה, וקבלו עליהם עול מלכות שמים באמת, ועבור זה נתבטל עול מלכות האומות מעליהם על ידי נסים מאת בורא עולמים ב"ה.
וזהו מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק (שבת כא:). היינו שמצות נר חנוכה נמשך משתשקע החמה, משהתחילו אומות העולם שמכונים בשם חמה לשקוע, עד שיהיה שקיעה ובטול הסטרא אחרא מכל וכל. וזהו עד שתכלה ותתבטל בחינת רגל, שמרמז על בחינת קיום בזה העולם, מן מלכי האומות העולם שהם מכונים בשם המלכות, וזהו מ"ן הש"וק גימטריא המל"כות.
וזה היה על ידי שקבלו עליהם עול מלכותו ית"ש באמת, והיה מצפים באמת תמיד לישועת ה', שהוא עיקר העבודה להיות תמיד מן המצפים לישועה, ומחמת זה היה מבטלים בחינת מלכות דסטרא אחרא, שהוא כל תאוות רעות ומדות רעות, יהי רצון שנזכה לזה, ובזכות זה ובא לציון גואל כן יהי רצון אמן:
ואפשר לומר על דרך המוסר מהו מרמז ענין חנוכה. דהנה צריך האדם לקדש ולטהר שלשה לבושין אלו, מחשבה דבור ומעשה, שהם נגד שלשה שמות אלו הו"יה אלה"ים אד"ני. ששם הו"יה נגד בחינת מחשבה, שלא בא לבחינת התגלות רק שעתיד להתגלות. ושם אלהים נגד בחינת דבור, ששם אלהים מיוחד ביותר לשם הוי"ה מכל שאר שמות, ששם הוי"ה גימטריא כ"ף וא"ו, וס"ת מן כ"ף וא"ו הוא פ"ו, גימטריא אלהים, כמו שכתב בספר גנת אגוז. ושם אדני נגד בחינת מעשה (ע' ז"ח פ' יתרו מ' דז' ימי בראשית, וע' מא"א מע' המ' סי' נו), שהוא קבלת עול מלכות שמים במצות מעשיות, כגון ציצית ותפילין ושאר מצות.
גם בג' תבות מחש"בה דב"ור מע"שה יש י"ג אותיות, נגד י"ג אותיות של ג' שמות הו"יה אלהי"ם אדנ"י, לכך מרמז ג' לבושין אלו לג' שמות אלו. ולכך נתקנו י"ג השתחויות (מדות פ"ב מ"ג) נגד י"ג אותיות הנ"ל.
ושלשה שמות אלו גימטריא עק"ב, וזהו עקב אשר שמע אברהם (בראשית כו ה), מרמז שאברהם היה מקדש ומטהר ג' לבושין אלו.
שהמה מרומזים בנר חנוכה, היינו השמן שהיה חתום, מרמז על בחינת מחשבה שהיא סתום וחתום, שהוא נגד הוי"ה שהוא חתום, והפתילות מרמזים על דבור, כמו שאמרתי על פסוק (במדבר יט טו) וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו, שהוא מרמז על הפה. והכלי מרמז על בחינת מעשה שהיא נגד שם אדנ"י.
וצריך להמשיך בחינת אור בשלשה בחינות הנ"ל, וביותר בבחינת דבור צריך לקדש ולטהר את עצמו, לכך האור נאחז בהפתילה יותר משנאחז בהשמן או בהכלי, שהמה רק לקיים את האור, וזה מרמז שצריך להמשיך בחינת אור בבחינת דבור, וליזהר מאוד מלדבר ח"ו דברים שלא כהוגן, שעיקר הכל תלוי בפה כמה שנאמר (קהלת ו ז) כל עמל אדם לפיהו, על כן צריך ליזהר מאוד להמשיך בחינות אור בשלשה לבושין אלו, כן יהי רצון אמן:
הנה מצינו כמה מצות בתורה שנוהגות רק ביום, כגון מצות ציצית ותפילין וכדומה. וכמה מצות נוהגות רק בלילה, כגון אכילת מצה בלילי פסחים. ומצות נר חנוכה מחבר יום ולילה, שמצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק.
ונוכל לומר טעם לזה, דהנה איתא (ע' ת"ז ת' ע' קכ:, ע' פרדס שכ"ג ערך כריעה) רזא דהשתחויה רזא דברכאין אינון, ובחינת חנוכה הוא רזא דהשתחויה, כמו שאמר המגיד זללה"ה על פסוק (בראשית כב ה) ואני והנער נלכה עד כה, שהוא מרמז על חנוכה שהוא כ"ה כסליו, ואח"כ ונשתחוה כו', שהוא בחינת השתחואה, כמ"ש במשנה (מדות פ"ב מ"ג) שנתקנו י"ג השתחויות נגד י"ג פרצות שעשה מלכות הרשעה, ולכך מצוה להניחו בתוך עשרה (שבת כא:), כדי לכרוע, שהוא רזא דהשתחויה.
וענין רזא דהשתחויה הוא עד"ז, להשפיל את עצמו שהוא בחינת ענוה ושפלות, ומחמת זה הוא ממשיך השראת השכינה ושפע ברכה וחיים בזה העולם. ותיבת ענ"וה גימטריא יו"ם לי"לה, לרמז שעל ידי ענוה הוא ממשיך בחינת יום שהוא אור לבחינת לילה שהוא חושך, בחינת עולם הזה הגשמי (ב"מ פג:). ובחינת אור הוא בחינת י"ג מכילין דרחמי, שהוא מקור השפע והברכות, ועל ידי חנוכה שהוא בחינת ענוה רזא דהשתחויה, ממשיך שפע ברכות י"ג מכילין דרחמי על כנסת ישראל.
וכל מדה מי"ג מדות הרחמים מכונה בשם העצם הוי"ה ית"ש (ע' פרדס ש"א פ"ז, ע' ע"ח שט"ז פ"ו), וי"ג פעמים הוי"ה עם המקור בגימטריא נ"ר חנו"כה, מרמז שעל ידי נר חנוכה צריך להמשיך י"ג מכילין דרחמי על כנסת ישראל. וזהו להדליק נר חנוכה, הדלקה הוא לשון המשכה, פירוש להמשיך בחינת נר חנוכה שהוא י"ג מכילין דרחמי כנ"ל.
וזהו כי אתה תאיר נרי ה' אלהי יגיה חשכי (תהלים יח כט), פירוש כשתאיר נרי של חנוכה, יגיה חשכי, דהיינו שמזה תמשיך בחינת יו"ד שהוא בחינת קדושה, שאין דבר שבקדושה פחות מעשרה (ע' ברכות כא:), שהוא בחינת אור לבחינת חושך, וזהו חש"כי, חשך יו"ד. ועוד תיבת חש"כי בגימטריא שלשה עשרה פעמים הוי"ה, פירוש מזה תמשיך י"ג מכילין דרחמי.
ולכך נר חנוכה מחבר יום ולילה, לרמז שצריך להמשיך בחינת יום, שהוא בחינת אור, שהוא י"ג מכילין דרחמי, לבחינת לילה, שהוא עולם הזה.
וכ"ז על ידי רזא דהשתחויה שהוא בחינת ענוה. וזהו משתשקע החמה, שהוא בחינת השתחויה, כמאמר הכתוב (נחמיה ט ו) וצבא השמים לך משתחוים, ויהא רעוא שנזכה לאיזה בחינה מזה כן יהי רצון אמן:
מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק (שבת כא:). איתא בגמרא (ב"מ פז.) צדיקים אומרים מעט ועושין הרבה, רשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אין עושין.
והענין הוא, כי עיקר עבדות ה' הוא לעבוד אותו ית' בתלת לבושין, מחשבה דיבור ומעשה, שיהיה בחינת מחשבתו ודיבורו לשם ה', ולקשר בחינת מעשה לבחינת מחשבה דיבור, שיהיה גם מעשהו לשם ה', ואז יהיה בבחי' שוה, היינו שיהיה מחשבה דבור ומעשה שלו שוים לעבודתו ית'. גם כי שו"ה, שי"ן מרמז על בחינת מחשבה, שי"ן דתלת ראשין (ע' פע"ח ש' התפילין פ"ד), וא"ו מרמז על בחינת דבור, בחינת קול (ת"ז ת' ע' קמ:, שית עזקאין), ה' מרמז על בחינת מעשה.
ולזה, בצדיקים שמקשרים מעשיהם לבחינת דבור ומחשבה שלהם שדבוקה בבורא כל עולמים ב"ה, עי"ז עושין הרבה. וברשעים, אף שלפעמים רוצין במחשבתם ודיבורם לעשות איזה דבר טוב, אך מחמת שאין מעשיהם דבוקים במחשבתם, אפילו מעט אינם עושים.
והנה בעונותינו הרבים, כל איש הישראלי רוצה לעבוד את ה' במחשבה ודיבור שלו, וכיון שבא לבחינת מעשה נפסק החמימות שלו, ואינו יכול להוציא מחשבתו אל הפועל במעשה, וזה נמשך מהמלאך שנאבק עם יעקב אבינו ע"ה, כמאמר הכתוב (בראשית לב כה) ויגע בכף ירכו, היינו שנגע בשוק יעקב, פירוש שהטיל בחינת עקמומיות בבחינת מעשה, שהוא מרומז באות ה"א, ואז נעשה מאות ה"א קו"ף, ונעשה מן שו"ה שו"ק.
וצריך האדם להתחזק את עצמו בעבודת ה', לקשר בחינת מעשה לבחינת דבור ומחשבה, ואז יהיה בבחינת שו"ה.
וע"ז מרמז נ"ר חנוכה, נ"ר גימטריא ג' יחודים כמ"ש בכתבים (שער הכוונות דרושי העמידה דרוש ו) הוי"ה אהי"ה מרמז על בחינת מחשבה. הוי"ה אלהי"ם מרמז על בחינת דבור. הוי"ה אדנ"י מרמז על בחינת מעשה (ע' לעיל בד"ה ואפ"ל ע"ד המוסר).
וזהו מצותה משתשקע החמה, פירוש מצות נר חנוכה מרמז שצריך להתחזק את עצמו בבחינת מעשה, שאז נשקע החמימות ואינו יכול להוציא מחשבתו ודיבורו מכח אל הפועל במעשה, אז צריך חיזוק ביותר, עד שתכלה רגל מן השוק, היינו שתכלה הרגל, ליישר ולכלות עקמימות הרגל מן הקו"ף, ואז יעשה מן קו"ף ה"א, ויעשה מן שו"ק שו"ה, שיהיה מחשבה דבור ומעשה שלו בשוה לעבודתו ית', יהי רצון שנזכה לזה אמן:
מקשין העולם (בית יוסף או"ח סי' תע"ר), למה עושין ח' ימי חנוכה, הלא הנס לא היה רק שבעה ימים כו'.
ונראה לתרץ, על פי הקדמת מאמר חז"ל (ברכות לח.) שצריך לברך ה"מוציא בה"א, שמברכותיו של אדם ניכר אם הוא תלמיד חכם כו' (שם נ.). ועל פי זה נאמר, דהנה בית הלל סברי בנר חנוכה מוסיף והולך (שבת כא:), ואם יהיה חנוכה רק ז' ימים אם כן ביום הד' של חנוכה ידליק ד' נרות, וגם לבית שמאי דסברי פוחת והולך, גם כן ידליק ביום ד' ארבעה נרות, ולא יהיה היכר אם כבית הלל או כבית שמאי, לכן אמרו שיהיו ח' ימי חנוכה, ואז בכל יום יהיה ניכר שהלכה כבית הלל, גם ביום ד' יהיה ניכר.
וזהו שרמז האבודרהם, הובא בעטרת זקנים (ריש הלכות חנוכה) חנוכה, נוטריקון ח' נ"רות ו"הלכה כ"בית ה"לל, לרמז כנ"ל למה שאמרנו, שלכך קבעו ח' ימי חנוכה שיהיה ניכר שהלכה כבית הלל כנ"ל, (דבר זה הוא מימי ילדותי, ואין אני זוכר אם אני אמרתי או שמעתי אותו).
עוד יש לפרש קושיא הנ"ל בדרך זה, שכן הוא האמת שנס של השמן היה רק שבעה ימים האחרונים, ואף על פי כן קבעו גם יום הראשון לחנוכה, שהיה בו עיקר הנס של תגבורת בית חשמונאי. וא"ת ולמה מדליקין שמן ביום זה הראשון, ויש לומר כי יהודה היה צועק במלחמה מ"י כמ"וכה בא"לים יה"וה גימטריא נ"ר (ואעפ"י שלא נכתב וא"ו במלת כמ"כה, אבל מחמת החלם הוה כאילו נכתב בוא"ו):
עוד י"ל בדרך זה, שכפי הנראה היה חותמו של כהן גדול אות חי"ת, כי זה היה מעלתו יותר על שאר כהנים שהוא היה מלובש בשמנה בגדים (היינו אות ח'), גם האות ח' מרמז שהכה"ג היה דבוק בשלש עשרה מדות הרחמים, כמאמר חז"ל (ע' שבת קלג:, סוטה יד., תנחומא וישלח י, ויק"ר כה ג, ע' מכילתא שירה פ' ג') הדבק במדותיו, מה הוא רחום כו', ואות חי"ת בכתב אשורית הוא נעשה מן שני אותיות היינו ו' ז' כזה ח גימטריא י"ג, והפך שמן היה חתום בחותמו של כהן גדול (שבת כא:) שהוא אות ח' כנ"ל, לכן קבעו ח' ימי חנוכה:
עוד יש לתרץ מפני מה תקנו שמונה ימי חנוכה, הלא הנס לא היה אלא ז' ימים. ונוכל לומר בד"ז, דהנה עיקר הנס היה על ידי יהודא, שהיה מרגלא בפומיה מ"י כמו"כה באל"ים יה"וה, שראשי תיבות המה אותיות מכב"י, גימטריא חסד, וזה היה עושה כדי להשפיע חסדים ממקור החסדים.
ועכשיו נוכל לומר שמה שאנו מברכים בלילה ראשון להדליק נר חנוכה, אינו מצד הנס שהיה על ידי השמן, כי באמת בליל הראשון לא היה נס כלל מצד השמן, שהרי היה שמן על לילה אחת (שבת כא:), רק הדלקת הנר שאנו מדליקין בלילה הראשונה הוא מצד הנס שנמסרו גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וטמאים ביד טהורים, ולזה קבעו יום ראשון דחנוכה מחמת הנס שנעשה בו מצד נצחון המלחמה, ומה שמברכין גם בליל הראשון להדליק נר חנוכה, לרמז שעל ידי בחינת נר היה הישועה, היינו שתיבת נ"ר גימטריא מ"י כמוכ"ה באל"ים ה', ופירוש להדליק נר, להמשיך בחינת נ"ר גימטריא מכב"י גימטריא חס"ד, כן יהי רצון אמן:
איתא בגמרא (ויק"ר טו ט, וע' ירושלמי חגיגה פ"ב ה"ב) שאמרו היונים לישראל כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל. להבין למה על קרן השור דוקא.
הנה אמרו חז"ל (ר"ה י.) שו"ר בן יומו, פ"ר בן שלש שנים. ולזה אדם הראשון נקרא שור כמאמר חז"ל (שבת כח:) שור שהקריב אדם הראשון וגו'. ואברהם נקרא פ"ר בן שלש שנים, כי בן שלש שנים הכיר את בוראו (נדרים לב.), והוא מקור החסדים (זח"א מז:), וממנו התחיל הנס של חנוכה, כדאיתא בספר קרנים (מאמר ו) שאברהם מת בר"ח טבת, ומרומז בר"ת של ת"קבר ב"שיבה ט"ובה (בראשית טו טו), ואמרו חז"ל (ר"ה יא.) שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום, וממילא כשנודע באיזה יום מת ממילא ידעינן באיזה יום נולד, נמצא שאברהם אבינו ע"ה נולד בר"ח טבת.
וכמו שבבריאת אדם הראשון, שהוא היה התחלת העולם של בני אדם שהם עיקר העולם, שאר ברואים שהמה צורך האדם נבראו חמשה ימים קודם לו, שהוא כ"ה אלול, כן קודם לידת אברהם אבינו ע"ה שהוא היה קיום העולם, במה שהכיר את בוראו לעבדו, שזה היתה עיקר כוונת הבריאה, על כן ממילא התחילה הכנה ללידת אברהם גם כן חמשה ימים קודם לידתו, והוא כ"ה כסלו, שיהיה בו בחינת חסד לאברהם, ויהיה נעשה נסים לישראל בימים ההם בזכות אברהם שקיים מצותיו וחקתיו ותורו"תיו (בראשית כו ה), ואמרו חז"ל (יומא כח:) שני תורות תורה שבכתב ותורה שבעל פה, בחינת יחוד ה' בהיכל קדשו (ע' חבקוק ב כ, תהלים יא ד), כי שם העצם ית' נקרא תורה שבכתב, כי נכתב ולא נקרא, כמאמר חז"ל (גיטין ס:) דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרן בעל פה. ושם אדנ"י נקרא תורה שבעל פה, כי נקרא אעפ"י שלא נכתב. וייחד אברהם אבינו ע"ה תרין שמהן כחדא, וכמאמר חז"ל (ברכות ז:) עד שבא אברהם וקר"או אדו"ן, בבחינת קריא"ה (בחינת מלכות בהתגלות) כמאמר הכתוב (ויקרא א א) ויקרא אל משה (שרמז גם כן על בחינת מלכות (ע' זח"א קעג:)), וקיים והגית בו יומ"ם וליל"ה (יהושע א ח), שמרמז גם כן על שתי תורות הנ"ל (פרדס שכ"ג ע' תורה, וע' זח"ג כג.), ועל בחינת יחוד תרין שמהן כחדא (ע' פרדס שכ"ג ערך יום וערך לילה).
וזהו מרומז בנ"ר חנוכ"ה, שעולה כמנין אברהם וב' שמות שהם מספר צ"א, עולה כמספר נ"ר חנוכ"ה. וזהו להדלי"ק נ"ר חנוכ"ה, ר"ל שאנו רוצים להמשיך בחינת חסד לאברה"ם עם בחינת השני שמות כנ"ל שהתחילו להתגלות בכ"ה כסלו.
ונעשה נס לאברהם, ויחלק עליהם הלילה (בראשית יד טו) (בחינת ליל"ה תורה שבעל פה, בחינת מלכות) ויכם וגו', ונמסרו רבים ביד מעטים וטמאים ביד טהורים כו', וזהו שאנו אומרים שעשי"ת לאבותינו, היינו שעשי"ת בחי' האבו"ת. בימים הה"ם, בכ"ה כסליו, ונתגלה בחינת החסד כנ"ל.
ומלכות יון הרשעה הבינו את כחם של ישראל, שהוא כחו של חסד לאברהם, על כן רצו להעבירם על שבת ומילה ור"ח (מגילת אנטיוכוס), אותם המצות שנזהר בהם אברהם, ברית כמפורש. שבת כמאמר חז"ל (יומא כח:) מלמד שקיים אברהם אפילו עירובי תבשילין. ר"ח, כי אברהם אבינו ע"ה בעצמו נקרא ר"ח, שהוא ראש לבחינת התחדשות אלהות בעולם, ולזה רצו מלכות הרשעה להשכיחם כ"ז, ואמרו להם כתבו לכם על קרן השו"ר וכו' (ויק"ר טו ט, וע' ירושלמי חגיגה פ"ב ה"ב), ר"ל שימשיכו את עצמן מבחינת פ"ר בחינת אברהם (בחי' התקון, בחינת התורה, בחינת היחוד כנ"ל) ושיחזרו לבחינת שו"ר, בחינת אדם הראשון (בחינת התוהו), ויכפרו בה'.
וע"ז אמרו חז"ל (שבת כא:) מצות נר חנוכה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השו"ק, ר"ל התחלת הנס של נר חנוכה הוא משתשקע החמה, ר"ל משקיעת החמה שהיתה בימי אברהם, שעל ידי ששקעה החמה הכיר אברהם את בוראו כדאיתא בגמרא (ע' זח"א פו.), כיון שראה את החמה אמר זה הוא המושל בעולם, כיון שראה ששקעה, אמר א"כ נראה שיש אלו"ה אחר המושל בכל, גם בחמה, ומאז התחילה נס של חנוכה כנ"ל.
ומחמת שאז היתה התחלת התקון, הן השני אלפים תורה, (התחיל הברור) (ע"ז ט.), על כן נתבשר אברהם בין הבתרים על הגליות, כמאמר חז"ל על ותרד"מה נפלה וגו' (בראשית טו יב) ואמרו חז"ל (ע' בר"ר מד יז, ויק"ר יג ה) זו הוא הגליות וכו'.
ובעבור שהיה הוא המתחיל בדבר כמאמר הכתוב (דברים לב ל) כי צורם מכרם, ואמרו ז"ל (ב"ר מד כא) זה אברהם, על כן בודאי הוא מגין עלינו בזמן הגליות, וקיים הדעת בבחינת אהבה לה', שנוכל לעבדו באהבה עכ"פ, כי בחינת יראה (בחינת שכינה (זח"ג קח.)) הוא בגלותא, כי עבדים משלו בנו (ואנו מתיראים מפניהם שהוא יראה זולתו, ועל כן נפגמה בחינת היראה, ונסתרה ממנו במסך המבדיל, ואינה מאירה עלינו לבחינת עבודה) ואין אנו יכולים לעבוד אותו ביראה כי אם בבחינת אהבה, (בחינת חסד לאברהם שלא נפגמה, כי בודאי אין אנו אוהבים העבדים בחי' הקליפות חלילה, לכן) לא נפגמה, על כן מאירה עלינו שנוכל לעבוד את ה' באהבה עכ"פ. הגם שבוודאי לא תוכל להיות גם בחינת האהבה בשלימות כל כך בלא בחינת היראה (כי זה השער לה' (תהלים קיח כ, זח"א ז:) וד"ל), עכ"פ אינה בבחינת גלות כל כך, על כן כל ימי הגלות בחינת תרד"מה אין אנו יכולים לעבדו כי אם באהבה בזכות חסד לאברהם.
אבל כשתכלה רגל דתרמודאי (שבת כא:), בחינת תרדמה, הוא הגלות, אז נאמר ליצחק בחינת הפחד וירא"ה (זח"ג שב.) אבינו אתה (שבת פט:), ויבנה בית המקדש במהרה בימינו, ושם נעבדך ביר"אה כימי עולם כו' (תפילת שמ"ע), כי נצא מהגלות ונעלה לציון ברנה במהרה בימינו כן יהי רצון אמן:
כתיב (קהלת א י) אין כל חדש תחת השמש, היינו תחת השמש לא נמצא תמיד התחדשות, אבל בהתורה בודאי מצינו בה התחדשות, כדאיתא בזוהר הקדוש (ח"א ה.) על פסוק (ישעיה סו כב) כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה, עשה לא כתיב וכו' דעביד תדיר מאינון חידושין ורזין דאורייתא. מפני שבחינת התורה הוא למעלה מהשמש, לכן על ידי בחינת התורה נעשה התחדשות בעולם, כמבואר בברכת יוצר, המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, בטובו הוא בחינת התורה (אבות פ"ו מ"ג, זח"ב קיז.).
והנה מצינו בשולחן ומנורה שהיה במקדש בחינת התחדשות, בשלחן היה לחם הפנים חם ביום סלוקו שהוא יום שמיני לסדורו כמו שהיה חם ביום סדורו (יומא כא.), ובמנורה גם כן, השמן שהיה ראוי לדלוק יום אחד היה דולק שמונה ימים בימי מתתיהו. והתחדשות זה נעשה בהם מפני שהיו נמשכים מבחינת תורה, כמאמר חז"ל (מנחות כט.) שלכך הם נקראים טהורים שלחן הטהור (ויקרא כד ו) מנורה הטהורה (ויקרא כד ד) שירדו ממקום טהרה, וטהור בגימטריא יו"ד פעמים כ"ב, שמן כ"ב אותיות התורה נמשך להם התחדשות, וזה שירדו ממקום טהרה, שנמשך להם בחינת התחדשות מכ"ב אותיות התורה.
ומאין נמשך בהם כ"ב אותיות התורה שעי"ז יוכל להיות בהם בחינת התחדשות, הוא מבין שני בדי הארון, שהיו יונקים השולחן והמנורה מבדי הארון שהיו בולטים כשדיים, כפירו רש"י על פסוק בין שדי ילין (שה"ש א יג), ומשם נמשך להם כ"ב אותיות התורה, שעי"ז נעשה להם בחינת התחדשות שהיה ביום ח' כיום א', מול זה מרמז לנו הכתוב (שה"ש ח א) מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי, דהיינו מי יתנך שיהיה בחינת כא"ח, היינו יום ח' כיום א', מפני שהיה יונק משדי אמו, מבדי הארון כנ"ל.
ומסיים הכתוב, אמצאך בחוץ, הוא מרמז על נר חנוכה שמצותה בחוץ מפתח הבית מבחוץ (שבת כא:). ולזה רמזו רז"ל באמרם (שבת כא:) מצותה משתשקע החמה, דהיינו שנר חנוכה הוא למעלה מבחינת השמש, וזהו משתשקע החמה, והבן:
איתא בגמרא (ספרי מטות א) כל הנביאים נתנבאו בכה, הוסיף עליהם משה שנתנבא בכה ונתנבא בזה הדבר. ויש לדייק, דה"ל למימר הוסיף עליהם משה שנתנבא בזה הדבר, שזה מעלה יתירה על בחינת כ"ה.
אך נוכל לומר על דרך מוסר, שעיקר בחינת הנבואה באה מבחינת ענוה ושפלות באמת, היינו כשיש לאדם ענוה אמיתית אז הבורא ב"ה משרה שכינתו עליו ממקור החסד, כמאמר הכתוב (ישעיה נז טו) אני אשכון את דכא, ומזה באה בחינת הנבואה.
ועיקר בחינת ענוה, הוא כשמתבונן שכל השגות שיש לו לא מצד מעשיו וחכמתו הוא, רק שהבורא ב"ה משפיע עליו זה השגה מצד החסד, ואז הוא זוכה לבחינת השראת השכינה בחינת נבואה. וז"ש יוסף בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה (בראשית מא טז), ותרגום אונקלוס, לא מן חכמתי אלהין מן קדם ה' יתותב ית שלמא דפרעה. פירוש, שהיה יוסף בבחינת ענוה, וזכה לבחינת השראת השכינה, בחינת נבואה.
ובחינת ענוה מכונה בשם כ"ה, מלשון יד כה"ה (ע' רש"י מנחות לז. ד"נ מידכה), פירוש שמצד עצמו אין לו שום כח לעשות פעולה גדולה או קטנה רק הכל נשפע עליו מהבורא ב"ה.
וזהו, כל הנביאים נתנבאו בכה, היינו שבחינת נבואה שלהם היה מבחינת כ"ה שהוא בחינת ענוה, שהיו מתבוננים שכל השגתם אינו רק ממקור החסד נוצר חסד.
הוסיף עליהם משה, זה הדבר שמביאה לבחינת נבואה היינו ענוה, גם זה היה מחבר לבחינת חסד עליון נוצר חסד, היינו שהיה מתבונן שגם בחינת ענוה שלו הוא בלתי אתערותא דיליה רק מבחינת חסד עליון מאתו ית"ש. וזה הוסיף עליהם משה שנתנבא בכה, היינו שהיה לו בחינת ענוה, שכל השגתו נעשה ממקור החסד. ונתנבא בזה הדבר, היינו ענוה שמביאה לידי נבואה, שזה גם כן מצד החסד, והיה מתבונן שגם זה לא נעשה מצד עצמו רק מצד החסד.
וזהו בחינת חנוכה, שהוא כ"ה בכסלו, מרמז שבחינת כ"ה בכסלו גם כן מרמז על בחינת ענוה שגימטריא בלעדי, היינו שיתבונן לא מן חכמתי אלהין מן כו', וזהו מדת נוצר חסד מקו"ר בגימטריא נוצ"ר. ומדת נוצר חסד הוא מדה שמינית, וע"ז מרמזים ח' ימי חנוכה. וגם חי"ת גימטריא נוצ"ר חס"ד. גם ר"ת של נ"ר חנו"כה הוא ר"ת נוצ"ר חס"ד, ור"ת של נפש"ינו חכ"תה (תהלים לג כ, ע' בכוונות חנוכה), היינו שמחכה רק לה' שהוא מקור החסד נוצר חסד, ואינו מצפה על מעשיו, שנזכה לזה אמן כן יהי רצון:
איתא בגמרא (פסחים נ:) לעולם ילמוד אדם אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. ואיתא בגמרא (ע' ברכות יז.) כל העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שלא נברא. והתוספות (פסחים נ. ד"ה וכאן) הקשו אהדדי.
ואפשר לומר בזה האופן, דהנה אפילו מי שאינו יכול לבא לבחינת יראה ואהבה בשלמות, עכ"פ הוא צריך להשתוקק תמיד לבא לבחינת הזדככות החומריות מכל וכל, ולהתחזק ביותר ויותר בתורתו ועבודתו, ואפשר שהמאור שבה יחזירו למוטב, ויוכל לבא לבחינת הזדככות החומריות מכל וכל, שלא לכוין להנאת עצמו כלל וכלל רק ללמוד תורה לשמה.
וזהו לעולם ילמוד אדם אפילו שלא לשמה, אך ורק להתחזק בתורתו ועבודתו ולהשתוקק לבא לבחינת למוד התורה לשמה, ויהיה עיקר כוונתו בשעת עבודתו שיעזור לו הבורא ב"ה שמתוך שאני לומד הגם שאיני בהזדככות החומריות אעפי"כ המאור שבה יחזירני למוטב לבא לבחינת הזדככות.
וזהו בחינת חנוכה, לשון חינוך והתחלה, היינו שתמיד יראה את עצמו שהוא רק בבחינת חינוך כדי להשתוקק לבחי' יראה ואהבה בשלמות, והבא לטהר מסייעין לו (ע' שבת קד.).
וזהו מצוה להניחו בתוך עשרה (שבת כא:), בחינת קדושה נקרא עשרה, שאין דבר שבקדושה פחות מעשרה (ברכות כא:), היינו שתמיד יראה את עצמו שהוא בתוך עשרה, ולא בא לשלמות הקדושה.
וזהו בחינת השראת השכינה, כשיש לאדם בחי' ענוה ושפלות ונדמה בעיניו שהוא רק בבחינת חינוך והתחלה, אז משרה הבורא ב"ה שכינתו עליו, כמאמר הכתוב (ישעיה נז טו) אני אשכון את דכא. ונוכל לרמז, שלכך חנוכה הוא בכ"ה בכסלו, כ"ה גימטריא דכ"א, כס"לו בגימטריא נמ"וך. וזהו עד שתכלה רגל מן השוק (שבת כא:), בחינת גסות הרוח מכונה בשם רגל, כמאמר הכתוב (תהלים לו יב) אל תבואני רגל גאוה, וזהו עד שתכלה רגל, היינו בחינת גסות, אפילו מן השוק, היינו נגד יושבי קרנות, אפילו נגדם יהיה בבחי' שפלות וענוה.
וזהו בחינת חכמה, כשהוא מבין שהוא רק בבחינת חינוך והתחלה, ומחמת זה הוא משתוקק, נכספה גם כלתה נפשו מתי יבא לבחי' יראה ואהבה בשלמות. וכשהוא במדריגה זו, אזי יכול לבא לבחינת הזדככות המדות ומתאוות רעות כמאמר (משלי יט יא) שכל אדם יאריך אפו. ומחמת זה יכול לעורר י"ג מכילין דרחמי על כללות ישראל.
וזהו ואני והנער נלכה עד כה (בראשית כב ה), שהוא בחינת ענוה כנ"ל, והוא בחינת חכמה. ונשובה אליכם כל בחי' השפעה וברכה על ידי מלאך מיכאל (ע' זח"א צט.), כמרומז בתיבת אלי"כם אותיות מיכ"אל.
וזהו (בראשית לז א) וישב יעקב ב"ארץ מ"גורי א"ביו ב"ארץ כ"נען, ר"ת בגימטריא שם אד"ני ב"ה, והוא קבלת עול מלכות שמים בשלמות, בחינת השראת השכינה. וזה אלה תולדות יעקב (בראשית לז ב), פירוש שיעקב אבינו ע"ה בא לבחינה זו. ועל ידי מה זכה לבא לבחינה זו, יוסף בן שבע עשרה שנה, מחמת שהוסיף תמיד בבחי' התחזקות והשתוקקות עד כלות הנפש, בבחי' שבע עשרה שהוא מנין ובחינת טו"ב, ונתרחק מבחינת רע עד גמירא.
ובחי' הגורמות למדריגה זו הוא בחי' חנוכה, כשהוא במדריגת חכמה ומבין בדעתו שהוא בבחינת חינוך והתחלה, ובחינת ענוה, ועבור זה תגדל ההשתוקקות אצלו לבא לבחי' אהבה ויראה בשלמות, והבא לטהר מסייעין לו. וזהו וישראל אהב את יוסף, פירוש שאהב להוסיף תמיד בבחינת טוב. כי בן זקונים הוא לו, ותרגום אונקלוס ארי בר חכים הוא ליה, הוא בחינת חכמה כנ"ל. ומחמת זה יוכל להוריד י"ג מכילין דרחמי ברוב רחמיו וחסדיו ית' לתתא, כי עי"ז נתעורר י"ג מכילין בחינת דיקנא קדישא (ע' זח"ג קלא.), וע"ז מרמז כי בן זקונים הוא לו, שעי"ז הוא מעורר בחינת דיקנא קדישא.
וזה ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם, כי בחינת יוסף שהוא להוסיף תמיד בבחינת טוב, הוא מחמת א"ל אבי"הם שהוא בגימטריא חנוכה, שהוא בחינת חכמה, וזו היא הנותנת למאוס ברע ובחור בטוב ולהוסיף תמיד בבחינת השתוקקות כנ"ל, ומחמת זה יכול להשפיע שפע חיים וברכה על כנסת ישראל, אמן כן יהי רצון:
איתא במדרש (מובא בס' זכור לאברהם פ' וישב בשם מדרש פליאה) הדודאים נתנו ריח (שה"ש ז יד) זה ראובן שהציל את יוסף, ועל פתחינו כל מגדים, זהו נר חנוכה. ולכאורה אינו מובן.
ואפשר לומר בדרך זה, דהנה ענין נס חנוכה היא שעמדה מלכות הרשעה על ישראל להשכיחם תורתו ולהעבירם מעל רצונו ית"ש, וזה היה בדרך כלל. וכמו כן נמצא בדרך פרט, שבכל אדם הישראלי תמיד עומד עליו מלך זקן וכסיל ורוצה להדיחו מתורתו ועבודתו ית'.
והנה יש שני בחינות בעבדות ה', א' להמשיך אור וחיות אפילו בבחי' בהמיות, דהיינו שצריך לעבוד את ה' בבחי' יראה ואהבה אפילו בשעה שהוא עוסק בצרכי גשמיים ההכרחיים, ובחינה זו נקרא עבודת חוץ. ובחינה ב', להמשיך אור וחיות בתורה ומצות, ובחינה זו נקראת עבודת פנים.
וזה כלל גדול, שאי אפשר לבא לעבודת פנים טרם בואו לעבודת חוץ, היינו בתחלה צריך לקדש ולטהר את עצמו אפילו בשעת צרכי גשמיות ההכרחיים, ולהמשיך אור וחיות בהם, ואח"כ יכול לבא לבחינת עבודת פנים, דהיינו לעבוד את בורא עולמים ב"ה בתורה ותפלה ומצות ומעשים טובים, ולהמשיך אור וחיות בתורתו ועבודתו.
ובחינה ב' נקרא נר של שבת, דהיינו בחינת אור וחיות שממשיך בתורה ומצות. ובחינה א' נקרא נר של חנוכה, דהיינו בחינת אור וחיות שממשיך בגשמיות, שזה הבחינה נקרא חנוכה לשון חינוך והתחלה.
וכשאדם עובד את ה' בשני הבחינות, יכול להמשיך שפע אור וחיות ושפע ברכה ממקור החיים מחיי החיים ב"ה, וזהו טובים מאורות שברא אלהינו (פיוט אל אדון) היינו נר של שבת ונר של חנוכה. יצרם בדעת כו' כח וגבורה כו' להיות מושלים בקרב תב"ל, בגימטריא ב' פעמים יר"אה, לרמז על שני בחינות הנ"ל, ועל ידי ב' הבחינות יכול להמשיך כל השפעות טובות על כללות ישראל, וזהו להיות מושלים בקרב תבל, היינו שבורא עולמים ב"ה ברא שני מאורות הנ"ל נר שבת ונר חנוכה שהמה שני בחינות עבדות לה' כנזכר, להיות מושלים על ידם, להמשיך שפע וברכה ממקור החיים, בקרב תבל, היינו על ידי בחי' תבל שמרמז לשני בחי' עבדות הנ"ל.
ושני בחינות הנ"ל נקראים אדם ובהמה, וזהו אדם ובהמה תושיע ה' (תהלים לו ז), היינו שיושיע ה' יתברך שיכול האדם לעבדו בשני בחינות הנ"ל.
ונחזור לענינינו, שחנוכה מרמז על בחינה הא' הנ"ל, וזהו מצוה להניח הנר על פתח הבית מבחוץ (שבת כא:), דהיינו להמשיך אור וחיות לבחי' חוץ, שהם צרכי גשמיות. וע"ז מרמז ג"כ מצוה להניח הנר בתוך עשרה (שבת כא:), הוא בחינת יו"ד, נקודה קטנה דלית בה חיוור כלל (ז"ח שה"ש סט: ד"ה שחורה אני), והוא דברים גשמיים ההכרחיים, וצריך להמשיך גם בהם אור וחיות. ועל ידי בחינה זו יכול לבא לבחינה ב'.
וזה מרמז שמנה ימי חנוכה, שמנין שמנה עם מלת חנו"כה בגימטריא אד"ם ובה"מה, והם ב' בחינות הנ"ל.
ובחינה א' נקרא גם כן ראובן, אותיות או"ר ב"ן, היינו ב"ן גימטריא בה"מה, דהיינו שצריך להמשיך בחינת אור לבחינת ב"ן שהוא בחינת בהמה. ועוד יש לרמז בחינה א' בתיבת ראובן, שהוא אותיות ראו ב"ן, ראו להכניס בחינת בינה אפילו בדברים בהמיות שאי אפשר זולתם.
גם בחינה א' מכונה בשם אדנ"י, כי צריך לקבל עול מלכותו ואדנותו אפילו בדברים גשמיים שמכונה בשם אדנ"י כמו אדנים למשכן, כמו שאמר המגיד זללה"ה (ע' מאור עינים פ' ואתחנן עה"פ שמע ישראל).
והנה מה שניצל יוסף מאשת פוטיפר, היה על ידי בחינה א', מה שראה תמיד למשוך אור וחיות אפילו בצרכי גשמיים ההכרחיים ולא להנאת עצמו ח"ו כלל וכלל.
וזה כוונת המדרש, דהנה תיבת דודאים, מרמז על בחינה א' שהוא ראו בן, שהוא גם כן בחינת אדנ"י, כי תיבת דודא"ים גימטריא אד"ני, וזהו שאמר המדרש הדודאים זה ראובן, היינו בחינה א' שהוא בחינת ראובן, שע"ז מרמז תיבת דודאים, כי דודאים גימטריא אדנ"י, שהוא גם כן בחינה א', ובחינה זו הציל את יוסף מאשת פוטיפר.
ועל פתחינו כל מגדים, זה נר חנוכה. כי תיבת מגד"ים מרמז על ב' בחינות הנ"ל, שהוא גימטריא אד"ם ובה"מה, לזה אמר המדרש, ועל פתחינו שהוא נר חנוכה, שהוא בחינה א', להמשיך אור וחיות בצרכי גשמיים ההכרחיים, הוא חינוך והתחלה לבא מזה גם לבחינה ב' לעבוד את ה' בתורה ותפלה ומעשים טובים, וזה מרמז תיבת מגדים שהוא ב' בחינות עבודות הנ"ל, ואז יחדיו יהיו תמים שני בחינות עבודות הנ"ל, יהי רצון שנזכה לזה.
גם תיבת מגדים הוא לשון המשכה,לשון נגיד ונפיק (ע' דניאל ז י), לרמז שעל ידי בחי' מגדים, ב' בחינות הנ"ל, יכול להמשיך שפע חיים ברכה והצלחה על כללות ישראל, כן יהי רצון אמן:
בפסוק מי גבר יחיה ולא יראה מות ימלט וכו' (תהלים פט מט). שהכתוב מתמיה, היתכן שהאדם יוכל לדבק בחיי החיים אם לא יהיה לו הבחי' שוב יום אחד לפני מיתתך (אבות פ"ב מ"י). ובמה יכול האדם לבא לזה הבחינה, מפרש הפסוק, ימל"ט גימטריא חנוכה. כלומר אם יש לו מדת הכנעה וענוה באמת, כי חנוכה מורה על הכנעה, כי נר חנוכה מצוה להניחה בתוך עשרה (שבת כא:) כי אין גבהות לפני המקום ב"ה (ברכות י:), ובמדת ענוה יכול לדבק בחיי החיים ב"ה.