וידבר ה' וגו' דבר אל בני ישראל וגומר ושבתה הארץ שבת לה' שש שנים תזרע שדך וגו' (כה כה א - ג). ויש לדקדק למה הקדים הכתוב ושבתה הארץ קודם לשש שנים תזרע, איפכא הול"ל מתחילה שש שנים תזרע וגו' ואחר כך ושבתה הארץ וגו' שהיא השמיטה. ועוד יש להבין מ"ש רש"י (ויקרא כו א) הפרשיות הללו על הסדר נאמרו, בתחלה הזהיר על השביעית ואם חמד ממון וכו' סופו למכור מטלטליו וכו' לא חזר בו סוף מוכר אחוזתו וכו'. ויש להבין, למה תלוים במצות שביעית דוקא.
ויש לפרש על פי מה דאיתא בזוהר הקדוש (זח"ג רכה:) על פסוק (תהלים לז ג) בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ וגומר, בטח בה' ועשה טוב כדי שיהיה לך משכן בארץ, עד כאן. פירוש על ידי בטחון דווקא יהיה לך קיום ומשכן בארץ, כי זה היה כוונת הבורא ברוך הוא שהכניסנו לארץ ישראל בכדי שתחול עליהם קדושת הארץ, ובמה היה לנו קיום ושייכות עם ארץ ישראל רק במדת הבטחון, כמאמר הכתוב (ויקרא כה יח) וישבתם על הארץ לבטח, פירוש אימתי וישבתם על הארץ רק כשיהיה לכם בחינת לבט"ח, פירוש מדת בטחון, ועל ידי הבטחון ואמונה בה' שאנחנו מאמינים בה' שהכל בא רק ברצונו ית' וכמאמר הכתוב (תהלים קמה טז) פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון, ר"ל שרק ברצונו ית' הוא משביע לכל חי, ואין אנחנו עושים כלום, ולכן אנחנו בטוחים בהשי"ת שתמיד יתן לנו שפע וקדושה ברצונו הטוב (אף על פי שאין אנו כדאי) ובזאת הבחינה יהיה לנו קיום בארץ ישראל הקדושה.
ובחינת הבטחון נקרא א', פירוש שעל ידי אמונה שמאמינים שה' הוא אחד הפשוט ואין בלתו, ממילא הוא מאמין שהכל בא מאתו ית', ואין לו לבטוח כי אם בה' אחד.
וזהו שאמר הכתוב כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם, פירוש שכאשר תבאו אל הארץ ותאמינו אשר אני נותן לכם ולא בכחכם ובעוצם ידכם עשיתם כל זאת, אזי ושבתה הארץ שבת לה', פירוש שיהיה לכם על ידי האמונה והבטחון שביתה וקיום בארץ, והשביתה תהיה לה' ר"ל בקדושה, כי קדושת הארץ תשכון בתוככם ויהיה הכל לה'.
ואחר כך מלמדנו הכתוב האיך להתנהג, ואמר שש שנים תזרע שדך, פירוש שש שנים גימטריא אלף, שהוא אות אל"ף במילואו, מרמז על בחינת בטחון שנקראת א', וגם א' מתחלף באות ו' כי לא באל"ף כמו לו בו' (ע' זח"א קכ:), על כן גם אות וא"ו מרמז על בחינת בטחון, ומרומז בבחינת שש, פירוש שבשעת הזריעה יהיה בחינת אות א' בחינת אות וא"ו בחינת אמונה ובטחון לנגד עיניך, ותזכור תמיד שה' נתן לכם כל הכח ותבטח בה' שהוא ישלח לך ברכה בהזריעה, וכן שש שנים תזמור כרמך וגו', ואם תעשה כן אזי בוודאי ואספת את תבואתה ובשנה השביעית וגו' שבת לה' וגו', פירוש אזי יהיה שבת לה' בחינת נייחא לה', הכל בקדושה כנ"ל.
אבל מי שאינו מאמין ובוטח בה' ואומר כחי ועוצם ידי וגו' (דברים ח יז), ממילא הוא חשוד על השביעית, ואי אפשר להיות שבת לה', ואזי ממילא סופו למכור מטלטליו ואחוזתו ולוה ברבית ואחר כך מוכר את עצמו כפירוש רש"י, שמחמת שאין לו מדת הבטחון וכסבור שיעשה לו בעצמו בכחו ובעוצם ידו על כן בא לכל אלו כנ"ל. על כן יש לנו להאמין בה' אחד ולבטוח בו י"ת שיגאלנו במהר"ה בימינו כן יהי רצון.
וזה מרמז הכתוב בטח בה' וגו', בטח במלואו כזה בי"ת טי"ת חי"ת (מכאן ואילך העתק מגוף כתב יד ק' אדמו"ר זללה"ה), והנה המילואים של אותיות בטח הם ג' פעמים קדוש (היינו המילואים בלבד בלא אותיות השורש), היינו אותיות ת"י של בי"ת וכן אותיות י"ת של טי"ת ואותיות י"ת של חי"ת, מה שאין כן בכל האותיות, והשלשה קדושות הם בחי' אדם מחשבה דיבור מעשה, כי כאשר יש לו בטחון אז הוא נזהר ביותר שלא לעשות שום דבר נגד רצונו ית' ח"ו, וכן בדיבור, ומחשבתו פנויה להדבק ביוצר הכל וירא מאתו תמיד.
והנה מחשבה הוא בחינת נשמה (ז"ח לד.), ומשכנה במוח (ת"ז ת' כא נג., ע"ח ש"ד פ"א), ודיבור הוא בחינת רוח ממללא (ז"ח שם, ע' ת"א בראשית ב ז), משכנה בלב (ע"ח שם), ומצינו אמירה בלב, לך אמר לבי (תהלים כז ח). ומעשה הוא בחינת נפש (ז"ח שם), ומשכנה בכבד (ע"ח שם), תכבד העבודה (שמות ה ט).
ונוכל לומר דע"ז מרמז שלש סעודות של שבת, בלילה נגד חקל וכו' (זח"ב פח.:), הוא השדה בגלוי כמו שדרשו חז"ל (ירושלמי פאה פ"ו ה"ז), הוא נגד מעשה. וסעודת שחרית תיקון המחשבה סתימא (זח"ב פח.:). וסעודה שלישית הוא תיקון הדיבור, כי בחינות כח הדיבור בא באדם מקודם כשהוא עדיין בקטנות ואין לו עדיין בחינת המחשבה.
וזהו וספרתם לכם (ויקרא כא טו), היינו שתראו לזכך ולהאיר בחינת לכ"ם, היינו ל"ב כ"בד מ"וח. ממחרת השבת, היינו שלשה פעמים יראה במעשה ודיבור ומחשבה, שלשה פעמים יראה הוא עולה מספר מחר"ת, ונקרא שבת.
וזהו אשר אני נותן לכ"ם ושבתה וגו', שהוא בחינת שבת, שתקבל הארץ בחינת שבת, נייחא דארעא (זח"ג קח.):
או יאמר לתרץ קושיא הנ"ל. גם יש לדקדק בפסוק וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית וגו' וצויתי את ברכתי וגו' (כה כ). ולכאורה אינו מובן מה שהוא בלשון קושיא שאינו דרך הכתוב.
ולהבין כל זה, צריך להבין מקודם ענין בריאת האדם שאין לו קיום רק על ידי אכילה ושתיה, שלכאורה אינו מובן למה ברא הקב"ה את האדם שיהיה מוכרח לדברים גשמיים דהיינו אכילה ושתיה, ובפרט כמעט שעי"ז עובר אדם כמה עבירות ואינו יכול לעבוד את הבורא ברוך הוא בתמידות כל כך בלי הפסק על ידי טרדת הפרנסה.
אך נוכל להבין כל זה על דרך העבודה, דהנה עיקר כוונת הבורא ית' באשר ברא בחינת אכילה היה רק בשביל בחינת ארץ ישראל, מחמת שפירות ארץ ישראל יש להם קדושה כל כך כשאדם אוכל מפירות ארץ ישראל שהם ז' המינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל (דברים ח ח), ואוכל אותם בקדושת הגוף, מעורר ז' מדות העליונים ונקשר ונדבק לבחינת קדושה עילאה, ובא לבחינת ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים וגו' (דברים ד ד). ולבחינת אכילה זו צריכים לכסוף ולהשתוקק מאוד, שעיקר בריאת האכילה היה בשביל זה, כדי שעל ידי אכילה יהיה קשור ודבוק בבחינת קדושה ולעורר ז' מדות עליונים, אבל בלא בחינת אכילה מקדושת ז' המינים מפירות ארץ ישראל היה קשה מאוד לידבק בבחינת קדושה לעורר ז' מדות עליונים.
וזהו וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסף, היינו כשלא נזרע ולא נאסף ולא יהיה לנו מפירות ארץ ישראל לאכול, באיזה בחינה נוכל לעורר בחי' ז' מדות עליונות הקדושות. ע"ז אמרה התורה וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית, כדי שיהיה לכם לאכול מפירות ארץ ישראל לידבק על ידם לבחינת קדושה עליונה.
העולה מכל מה שכתבנו, שבחינת אכילה הוא עבדות גדול לידבק על ידה לבחינת קדושה, על ידי פירות ארץ ישראל. ובחוץ לארץ בחינת שבת הוא בחינת ארץ ישראל, שעל ידי אכילת שבת יכול לדבק את עצמו לבחינת קדושה עליונה כמו על ידי אכילת פירות ארץ ישראל. ובחוץ לארץ יכול לדבק את עצמו לבחינת קדושה גם כן על ידי אכילה, על ידי שיזכור תמיד בחינת ארץ ישראל.
וזהו וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר, היינו לומר להם שיש שני בחינות עבדות ה', א' שצריך לעבוד את ה' בתורה ומצות ומעשים טובים. ב' שצריך לעבוד את ה' בבחינת גשמיות גם כן, היינו על ידי אכילה ושתיה. ושני בחינות עבדות הנ"ל מרומזים בתיבת ה"ר סי"ני, שתיבת סי"ני גימטריא ב' פעמים אדנ"י, שמורה על קבלת עול מלכות שמים.
וזהו כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם, ואכלתם מפירות הארץ, אני מזהיר אתכם שיהיה לכם בחינת ושבתה הארץ שבת לה', היינו שיהיה אצלכם אכילת פירות ארץ ישראל כמו אכילת שבת, היינו לדבק את עצמו על ידי אכילה לבחינת קדושה, ולעורר ז' מדות העליונות הקדושות על ידי ז' מינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל, שנזכה לזה אמן כן יהי רצון:
כי תבאו אל הארץ אשר אני נותן לכם וגו' בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו (כה ב - י). ונ"ל על דרך המוסר, דהנה עיקר בחינת קדושה הוא בחינת ענוה, שאז הוא בחינת השראת השכינה שהבורא ב"ה משרה שכינתו עליו, לכך הוא בחינת קדושה. ובחינת ענוה מכונה בשם יובל, שעיקר בחינת ענוה הוא לב נשבר, וכששובר בחינת ל"ב לחצאין נעשה ב"פ י"ו, ולזה מרמז תיבת יובל י"ו ל"ב, שצריך לשבר בחינת ל"ב לבא לבחי' י"ו לעילא י"ו לתתא, ונעשה מזה א, כי א גם כן י"ו לעילא י"ו לתתא (ע"ח ש"ד פ"ה), ואות א' מרמז על אלופו של עולם.
וזה הכלל, שמי שיש לו בחינת ענוה בוודאי ממאס בדברים המותריים ומסתפק במעוטו, ונוכל לומר שזה פירוש כוונת האר"י ז"ל (ע' נחל אשכול להחיד"א עה"פ) לב חכם לימינו (קהלת י ב) פירוש לאותיות שקודם ל"ב הוא א"ך, ולב כסיל לשמאלו פירוש לאותיות שאחר לב הוא אותיות ג"ם עד כאן דבריו ז"ל. וא"ל בדרך זה, דהנה בחינת ענוה מכונה בשם אך שהוא מיעוט, כמאמר הגמרא (ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה) אכין ורקין מעוטין הן, ובחינת גסות מכונה בשם ג"ם, שגם הוא ריבוי (שם).
וזה הכלל, שעל ידי בחינת ענוה יכול לבא לבחינת קדושה, ומחמת בחינת קדושה אינו ירא מהחצונים, ונעשה בחינת דרור לעילא עלמא דחירות, וזהו וקראתם דרור בארץ לכל יושביה יובל היא קודש תהיה לכם, פירוש וקראתם דרור, שתראו לבא לבחינת עלמא דחרות שהוא בחינת קדושה, שתיבת דר"ור גימטריא קד"וש. ומאיזה בחינה יכול לבא לבחינה זו, על ידי יובל הוא, כמ"ש למעלה יובל הוא י"ו ל"ב בחינת ל"ב נשבר, ואז קודש תהיה לכם, תהיו בבחינת קדושה הוא עלמא דחרות.
והנה בחינת ענוה מכונה בשם חש"ק, כמאמר הגמרא (חולין פט.) חושקני בכם שאתם ממעיטים עצמיכם לפני, נתתי גדולה לאברהם אמר ואנכי עפר ואפר (בראשית יח כז) נתתי גדולה לדוד אמר ואנכי תולעת ולא איש (תהלים כב ז).
וזה עולת תמיד (במדבר כח ו) עול"ת אותיות תול"ע (פע"ח ש' עולם העשיה פ"ד). תמיד, פירוש שתמיד צריכים להיות בבחינת תולע היא בחינת הכנעה. וצא ולמד מבחינת הכנעה שהיתה בהר סיני, וזה העשויה בהר סיני, שבהר סיני היה בחינת ענוה שהבורא ברוך הוא השרה שכינתו על הנמוך שבהרים (ע' סוטה ה., זח"א רס:, ע' בר"ר צט א).
וזה תביאמ"ו (שמות טו יז), וכתוב בסידורים ישנים ת"ב, י"א, מ"ו, פסיק בין כל ב' אותיות. ונ"ל שזהו הכוונה, י"א פעמים מ"ו גימטריא תול"ע הוא בחינת ענוה. וגם תביאמו הוא אותיות בא"מת י"ו, הוא מדת לב נשבר, פירוש כשיש לו בחינת י"ו בחינת שפלות באמת, אז תטעמו בהר נחלתך, פירוש מזה יוכל לבוא לבחינת נחלה שהוא בחינת קדושה.
ובחינת ענוה מכונה בשם זא"ת גימטריא חש"ק. גם בחינת ענוה הוא בחינת אבות כמאמר הכתוב (דברים י טו) רק באבותיך חשק ה', ובחינת חשק הוא בחינת ענוה כנ"ל.
וזהו בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו (ויקרא כה יג), ואיתא בזוהר הקדוש (זח"א קלט:), שזה מרמז על הגאולה שיהיה בשנת ת"ח. ולכאורה אינו מובן שכבר עבר שנת ת"ח ועדיין לא בא. אך נ"ל שהמכוון הוא על בחינת ענוה, שזאת מרמז על בחינת ענוה כנ"ל, ויובל גם כן מרמז על בחינת ענוה כנ"ל, וזהו בשנת היובל הזאת, פירוש כשיהיה לכם בחינת ענוה, אז תשובו איש אל אחוזתו, לבחינת קדושה, היינו כפי אחיזתו בקדושה ימשיך עליו קדושה מעלמא דחרות בחינת קדושה.
והנה בחינת ארץ ישראל הוא בחינת קדושה, ואינו יכול לבא לזה רק על ידי בחינת ענוה, וזה מרמז הפסוק כ"י גימטריא ל', תב"או אותיות אב"ות, פירוש שג' אבות כל אחד כלול מעשר, שאין דבר שבקדושה פחות מעשרה (ברכות כא:), וג' פעמים עשר הוא למ"ד, ותיבת נותן גימטריא תול"ע, וזה שאמר הכתוב כי תבואו אל הארץ, פירוש על ידי מה יכולים לבא אל הארץ הוא בחינת קדושה, על ידי בחינת כי תבואו, בחינת אבות בחינת ענוה.
ועוד מרמז התורה, אשר אני נותן לכם, נותן גימטריא תולע, פירוש שאני נותן לכם מתנה טובה כזו היא בחינת קדושה רק בתנאי שיהיה לכם בחינת נותן בחינת תולע, שיעזור לנו השי"ת שנזכה לבוא לבחינה זו שהוא עלמא דחירות, ובזכות זה יבא הגואל במהרה בימינו אמן:
ובכל ארץ אחזתכם גאלה תתנו לארץ וגו' כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם וגו' (כה כד - נה). להבין ענין כפל הלשון עבדים עבדי הם.
דהנה יש ב' בחינות עבד, אחד מי שעובד את המלך מרחוק אבל אינו רואה את פני המלך ממש, בחינת עבדים סתם. ויש בחינה גדולה מזו, שעובד את פני המלך ממש, וזהו בחינת עבד"י ה"ם, מלשון קורבות להמלך, שהיא באה אחר בחינת עבדים סתם בחינה הראשונה הנ"ל, היינו שבתחלה צריכים לזכך את כל האברים בבחינת עבדות לה' בחינת עבדים סתם, בחינה א' הנ"ל, ואח"כ יכולים להגיע לבחינת הב' בחינת עבדי הם, בחינת ענוה, שיהיה מרואי פני המלך על ידי בחינת ענוה, ומרומז בתיבת עבדי הם גימטריא ענוה.
וזהו בחינת יובל אותיות י"ו ל"ב, שמרמז לבחינת לב נשבר, והיינו כשנשבר בחינת ל"ב נעשה י"ו, מרמז לבחינת לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה (תהלים נא יט).
וזהו שנאמר אצל אזהרת שמיטה ויובל (ויקרא כה א) וידבר ה' וגו' בהר סיני לאמר וגו', ב"הר הוא ס"ת של ל"ב נשב"ר ונדכ"ה, מרמז לבחינת ענוה כנ"ל שעל ידי בחינת ענוה מגיעים לבחינת להיות מרואי פני המלך בחינת השראת השכינה.
וזהו שאמרו חז"ל (ספרי מטות פ"א) כל הנביאים לא נתנבאו אלא בכ"ה, ר"ל כ"ה הוא מלשן רוח נכאה (משלי טו יג), שאין לו כח וזכות מצד עצמו.
ובזה יתורץ מה שאמרו חז"ל (שם) הוסיף עליהם משה שנתנבא בכ"ה ובזה הדבר. ולכאורה קשה ממה נפשך, אם זה הדבר היא בחינה גדולה מכ"ה, יאמרו הוסיף עליהם משה שנתנבא בזה הדבר, ולמה מזכיר שנתנבא בכה. ואם זה הדבר הוא בחינה קטנה מן כ"ה או בשוה מה הוא ההוספה.
ולפי דרכנו ניחא, שעיקר הנבואה באה רק על ידי בחינת כ"ה, בחינת ענוה, רק שהוסיף עליהם משה שנתנבא בזה הדבר, ר"ל שהבין שגם בחינת כ"ה בחינת ענוה גם כן אינה באה מצד כחו וזכותו רק מצד חסד ה', ועוד שגם בחינת ענוה אינה בשלמות כדאיתא בספר אור החיים (שמות לד כט) על ענו חסר יוד.
אמנם לבחינת ענוה שהוא בחינת יובל הנ"ל בחינת גאולה תתנו לארץ אינה בנקל לבא ולהגיע אצלה, וכל אדם צריך להיות מתחלה בחינת עבדים סתם, ולא יסבור בדעתו שח"ו אינו נחשב לכלום לפני ה' מחמת שאינו בשלמות העבודה, וע"ז אמר הכתוב ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ, פירוש אר"ץ מרמז על בחינת עבדות לה' שהוא רצון הבורא ברוך הוא, כי ארץ הוא מלשון רצון (בר"ר ה ח), היינו שבכל בחינת ארץ בחינת רצון ה'. אחוזתכם, היינו שיהיה לכם בחינת אחוזה בשום רצון ועבדות ה'. גאולה תתנו לארץ, היינו שבכל בחינת רצון ועבדות ה' יש בחינת גאולה, בחינת שפע וקדושת ה', ויכולים להגיע אחר כך מדרגה אחר מדרגה עד שיזכו לבחינת קדושה עליונה אמן סלה.
ולעתיד לבא שיהיה אור הלבנה שבעתיים כאור החמה (ישעיה ל כו), ותרגום יונתן שבע פעמים, שבע פעמים שבע, מספר תלת מאה וארבעין ותלת, והוא בחינת יובל בשלמות.
ולבחינה זו רמז קהלת ואמר (קהלת ה ח) ויתרון ארץ בכל הוא, פירוש ארץ הוא מלשון רצון כנ"ל, ר"ל תכלית רצון ה' הוא שישתלם מספר אר"ץ עם מספר בכ"ל, שהוא עולה תלת מאה וארבעין ותלת, בחינת יובל בשלמות כנ"ל.
וזהו שאמר הכתוב ובכל ארץ, ר"ל כשיהיה בחינת בכל ארץ מספר שמ"ג, שהוא בחינת יובל בשלמות שיהיה לעתיד לבא, אזי יהיה בחינת גאולה תתנו לארץ בשלמות כנ"ל, שנזכה לזה במהרה בימינו אמן כן יהי רצון.