אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם וגו' והשיג לכם דיש וגו' (כו ג - ה). ויש לדקדק בכאן, א' אמרו ונתתי גשמיכם בעתם ולא אמר מטר, כמ"ש (דברים יא יד) ונתתי מטר ארצכם. וכן יש כתובים רבים בלשון מטר, וכאן שינה הכתוב לכתוב לשון גשמיכם. ב' מה זאת הברכה בגשם, הלא עיקר הברכה הוא ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו. ולדקדוק זה אפשר שכיון רש"י באמרו שהברכה הוא שיהיה הגשם בעתו בשעה שאין דרך בני אדם לצאת כגון בלילי רביעית ובלילי שבתות ע"כ, וזהו הברכה שיהיה הגשם בעתו, אבל קשה לפי זה הל"ל גשמי"ם למה כתוב גשמיכ"ם.
ג' אמרו ונתנה הארץ יבולה, ולפי מה שפירש רש"י לקמן (כו כ) מה שאתה מוביל לה ע"כ, וקשה וכי ברכה הוא זו שתתן הארץ כמה שמוביל לה. ד' והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע וגו', פירש רש"י שהדיש יהיה מרובה ואתם עסוקים בו עד הבציר ובבציר תעסקו עד שעת הזרע ע"כ, ומה ברכה הוא זו שלא יהיה שום פנאי ומנוחה לעבודת הבורא ברוך הוא. ה' קשה קושיית הספרים (רמב"ם הל' תשובה פ"ט ה"א, רמב"ן שמות ו ב, רבינו בחיי הקדמה לפ' בחקותי, עקידה הקדמה לפ' בחקותי, עקרים מאמר ד פל"ט, של"ה ח"א בית אחרון) שכל אלו הברכות הם יעודים גשמיים ולמה לא נאמר שום יעוד רוחני.
ולתרץ כל זה נקדים מאמר חז"ל (אותיות דר"ע אות ב) על בראשית ברא (בראשית א א) בשביל היראה שנקראת ראשית, שזה היה עיקר בריאת העולם בכדי לירא מפניו יראת הרוממות יראת בושת וליבוש מפניו בהכנעה באמת בהתבוננותו גדולת הבורא ית' ובחסדו הגדול, ויראה ויבין בעצמו את החשכות שלו איך שהוא מלא עונות ורחוק מהשי"ת ובהאיך אנפין יקום קדם מלכא, וישבר לבו ויכנע מאוד ויהיה לו לב נשבר ונדכה, וישוב אל ה', ויעורר רחמים רבים ויבטח בה' שימחול לו, ומזה יגיע לו מדת אהבה ויאהב אותו ית', ולכן היראה נקראת ראשית, כי בתחלה צריך להתבונן במדת היראה ואזי יוכל להגיע אח"כ למדת האהבה, ובשביל שניהם יחד נברא העולם ומרומזים במלת בראשית כדאיתא בתיקוני זוהר (הקדמה י.) בראשית גימטריא אהבה בחושבן זעיר דחנוך.
ובזה מעורר מלמעלה בחי' חסד וגבורה הנקראים אבות כידוע (ע' זח"ג קעט:), וזשאחז"ל (תדבא"ר פכ"ה) תמיד יצפה האדם אימתי יגיעו מעשי למעשה אבותי וכו', פירוש הם חסד וגבורה הנקראים אבות, בחי' אהבה ויראה הנ"ל.
ואמר המגיד הגדול זללה"ה (מובא באור המאיר דרוש לר"ה) על בגלל אבות שעשו רצונך (מוסף דג' רגלים), פירוש האבות עשו רצון להבורא ברוך הוא שיברא העולם, עד כאן דבריו ז"ל. ונ"ל אבות הם בחי' אהבה ויראה, והם היו עושים רצון להבורא ברוך הוא על עיקר הבריאה, כדי שיתגלה בעולם בחי' אהבה ויראה כנ"ל.
אבל העיקר הוא להגיע תחלה לבחינת יראה באמת, אבל אם אינה כל כך באמת אי אפשר להגיע לבחינת אהבה אמיתית. וזהו שאמר הכתוב (ויקרא כו כג) והלכתם עמי קרי, אותיות ק"ר, שהם אותיות שק"ר, ולא נאמר גם אות שי"ן כי אות ש' יש בו קצת אמת וקדושה (ע' פע"ח הקדמה לשער השבת פ"ב), ואם הבחינת יראה היא רק בבחינת קר שהיא בבחינת שקר לגמרי, אזי לא יכול להגיע לבחינת אהבה וקדושה שיהיה בחינת משכן שישכון בתוכו אור ה' בבחינת אהבה.
אמנם במה יוכל האדם לזכות לבחינה זאת באמת, על זה אמר רבי חנניא בן עקשיא רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות וכו' (מכות פ"ג מט"ז), פירוש לזכות מלשון זיכוך, שיהיו ישראל זך ונקי, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, ועל ידם תיכף ומיד יזדככו, כמאמר הכתוב (משלי ל ה) כל אמרת אלוה צרופה, פירוש שהקב"ה מזכך ומצרף את ישראל על ידי אמרותיו שהם תורה ומצות, שעי"ז יגיע לבחינת יראה באמת ולבחינת אהבה באמת, ויהיו בבחינת משכן, וישכן בתוכם שכינתו ית' בחינת הקדושה.
וזהו שאמר הכתוב א"ם ב"חקתי ת"לכו ר"ת אב"ת, גם תיבת תלכו גימטריא אברהם יצחק, בחי' חו"ג, פירוש שתלכו תמיד במחשבה זו שתצפו לבחינת אבו"ת כמאמר חז"ל הנ"ל מתי יגיעו מעשי למעשה אבות, פירוש למדת אהבה ויראה כנ"ל. ובכדי להגיע למדרגה זו מלמדנו הכתוב ואמר ואת מצותי תשמרו וגו' פירוש שעל ידי מעשה המצות יזדככו ויגיעו לבחינת קדושה כנ"ל.
וכשתגיעו למדרגה זו, אזי ונתתי גשמיכם בעתם, פירוש גשמיכם מרמז לבחינת השפעה שלכם, מה שאתם משפיעים לאחרים כמאמר הכתוב (דברים י כ) ובו תדבק, ואמרו רז"ל (ע' שבת קלג:, סוטה יד., תנחומא וישלח י', ויק"ר כה ג, ע' מכילתא שירה פ' ג') הדבק במדותיו מה הוא רחום וכו', וזהו שאדם מרחם על אחרים ליתן צדקה לעניים נקרא גשמיכם, פירוש בחינת השפעה שלכם, שרוצה להשפיע לאחרים ממה שחננו הש"י, אבל הוא מבקש שיזמין לו השי"ת עניים מהוגנים ליתן להם צדקה, ואם הוא בבחי' יראה ואהבה באמת אזי מבטיחנו השי"ת ונתתי גשמיכם בעתם, ר"ל אזי אזמין לכם עניים מהוגנים שיהיה הצדקה שלכם בעתם, במקום הראוי והגון.
וזהו שפירש רש"י בלילי רביעית ובלילי שבתות, פירוש רביעית מרמז לבחינת דל"ת, בחינת דלים ועניים שהם לילי שבתות, מרמז שיהיו לומדי תורה שהם בחינת שבת (ע' ברכות מז., זח"ג כט.:), נייחא של תורה, היינו שהם לומדי תורה ועניים מהוגנים.
והנה כתיב (דברים יא יב) ארץ אשר עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה וגו', על כן גדול מאד קדושת ארץ ישראל ופירותיה ותבואתה, וצריכים אנחנו לאכול מפירותיה בכוונה שלמה לה', ויתקדש גם האוכל על ידם. אבל כשאינו אוכל בכוונה טובה חס ושלום אזי מתדבק בהם חס ושלום בחינה שאינה שלה. ולזה הבטיחנו השי"ת ואמר ונתנה הארץ יבולה, ופירש רש"י מה שאתה מוביל לה, היינו בחינת הקדושה, ולא יתדבק בה ובפירותיה ובאוכליה שום סטרא אחרא ח"ו רק בחינת קדושה.
ועץ השדה יתן פריו, פירוש ע"ץ הש"דה גימטריא דע"ת, היינו שיהיה אכילת פירותיה בדעת שלמה לה'.
ואמר הכתוב והשיג לכם דיש את בציר, פירוש על דרך הכתוב (דברים ו ה) ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך, ואמרו חז"ל (ברכות נד.) בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע, פירוש שתעבוד את ה' ביצר הרע, כיצד, כשיסית אותך היצר הרע לשום עבירה או שום מ"ז אשר לא לה' הוא או שום פניה של גסות ח"ו, אזי תיכף יתן האדם אל לבו ויתבונן בזה איך שהוא רחוק מה' ועי"ז באים לו אלו המחשבות זרות והרהורים רעים, ובשביל זה ישבר לבו ויכנע וישוב אל ה', וידבק מחשבותיו רק לה', ויהפך חשוכא לנהורא, וזהו עיקר עבודה לה' שיהיה בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע, שיהפך בחינת היצר הרע בחינת עסקים גשמיים, להכניסם לקדושה להפך לנהורא, יהי רצון שנזכה לזה אמן כן יהי רצון:
או יאמר על זה הדרך, ונקדים תחלה מה ששמעתי על בעשרה מאמרות נברא העולם וכו' להפרע מן הרשעים וכו' (אבות פ"ה מ"א), וקשה שלכאורה הוא כמו עלילה ח"ו, והלא יותר טוב היה לברוא העולם במאמר אחד בכדי להפרע עבור מאמר אחד וכו'.
ותירץ על פי מאמר חז"ל (סנהדרין לח.) אם יתגאה לבך אמור יתוש קדמך במעשה בראשית, ואם היה נברא העולם במאמר אחד לא היה קדימה ליתוש, ועל ידי זה שנברא בעשרה מאמרות הקדים היתוש כדי שיהיה על ידי זה בחינת ענוה ושפלות. אמנם אם יהיה האדם תמיד רק בבחינת שפלות לא יוכל לעבוד את ה' בשמחה, ובאמת צריכים מעט הגבהת הלב בדרכי ה', לכן צריך האדם שיהיה לו תחלה בחינת שפלות ואח"כ יגבה לבו מעט בעבודת ה'.
וזה שהקדימו חז"ל במתק לשונם לומר בתחלה להפרע מן הרשעים ואח"כ אמרו ליתן שכר טוב לצדיקים, פירוש שהאדם יראה בעיניו בעצמו תחלה בחינת רשעים בחינת שפלות, ואח"כ יהיה בעצמו בחינת ליתן שכר טוב לצדיקים, בחינת הגבהת הלב.
וזהו מרומז בפסוק ונתתי גשמיכם בעתם (כו ד) ר"ל גשם מרמז לבחינת גשמיות בחינת שפלות כנ"ל, היינו שבחינת גשם שלכם יהיה בעתם, היינו בהתחלת העבודה כנ"ל, והיא בחינת גשם שיורד מגבוה לנמוך מאוד ומשקה לכל העולם כולו, וזה שכתב רש"י ז"ל בלילי שבתות הוא כענין שחורה אני ונאוה (שה"ש א ה), ועל ידי זה ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו, היינו שתהיה העבודה בשלמות ותעשה פירות בכל העולמות, שנזכה לזה כן יהי רצון:
עוד יש לדקדק בפרשה זו, למה יעדה התורה שכר מצוה בהאי עלמא, הלא אמרו חז"ל (קידושין לט:) שכר מצוה בהאי עלמא ליכא.
אך נ"ל זה על דרך המוסר, דזה הכלל שאי אפשר בשום אופן להשיג רוממות אל וגדולתו רק על ידי רוח נשברה, היינו שיהיה לו לב נשבר באמת והכנעה לפני מלך גדול ונורא, ומחמת בחינת הכנעה יוכל לבא לבחינת תשובה באמת, היינו לבחינת יראה ואהבה בחינת אבות (ע' זח"ג קעט:).
וזהו כל מקום שאתה מוצא גדולתו וכו' (מגילה לא.), שלכאורה קשה, שבתחלה אמר כל מקום משמע שכלל הוא בכל התורה כולה, ואחר כך אמר דבר זה כתוב בתורה וכו' משמע בדרך פרט רק בג' מקומות אלו. אך נ"ל שזהו הכוונה, שהגמרא מפרש היכן הוא המקום שיכולים להשיג משם גדולת הבורא ברוך הוא, ומפרש הגמרא שזה אי אתה מוצא רק על ידי בחינת ענוה, וזהו כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה, פירוש אם תראה אדם שמשיג גדולת הבורא ית', שם אתה מוצא ענותנותו פירוש מסתמא היה בזה האדם בתחלה בחינת ענוה ושפלות באמת.
וזהו אם בחקתי בחינת תשובה מכונה בשם חוקה, כך שמעתי מהמגיד זללה"ה, היינו אם בחקתי תלכו, שתלכו תמיד בבחינת תשובה כדי לבא למדת אברה"ם יצח"ק בגימטריא תלכ"ו, ועל ידי מה על ידי בחינת ענוה, וגם ואת מצותי תשמרו, פירוש בשעה שתשמרו את מצותי ואעפי"כ ועשיתם אותם החוקות בחינת תשובה (מחמת שיש לו רוח נשברה).
אז ונתתי גשמיכם בעתם, פירוש בחינת השגת גדולת הבורא ברוך הוא מכונה בשם גש"ם, והרמז לזה שכתוב בפסוק (ישעיה ל כו) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתיים וגו', ומפרש התרגום יונתן תלת מאה וארבעין ותלת שהוא ז' פעמים, ז' פעמים ז', גימטריא גש"ם, ואור החמה הגנוז הוא גדולת הבורא ברוך הוא, וזהו ונתתי גשמיכם בעתם, פירוש שאתן לכם השגה בגדולת הבורא ית' בעת שתלכו בבחינת חוקת, וזהו בעתם היינו בעת הזאת שתלכו בבחינת תשובה השי"ת, יזכנו להשיג רוממותו ית' אמן כן יהי רצון.
עוד נ"ל מאמר חז"ל הנ"ל על אופן אחר, דאיתא בגמרא (פסחים נ:) לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אפילו שלא לשמה שמתוך וכו', ויש לדקדק הלא אמרו חז"ל (ברכות יז.) כל הלומד תורה שלא לשמה נוח לו שלא נברא וכו'.
ולהבין כ"ז, דהנה ענין המצוה הוא לשון צוותא וחבור, היינו שעל ידי המצוה מחבר את עצמו לבחינת קדושה עליונה, וזהו עיקר כוונת ענין המצוה לחבר את עצמו לקדושה, וזהו ענין ופירוש לעשות המצוה לשמה, היינו לשמה של המצוה שפירוש של לשון מצוה הוא חבור כנ"ל. וזהו שאמרו חז"ל (אבות פ"ד מ"ב) שכר מצוה מצוה, פירוש שכר של המצוה שיהיה בבחינת מצוה וחבור לבחינת קדושה.
לכן צריך האדם לכוין זה בעת עסקו בתורה ומצות, להיות מחובר לקדושה ולא לכוונה אחרת, ואז יהיה בעת עשית המצוה מופשט מתענוגי עולם הזה ויהיה מחובר לקדושה דווקא.
וזהו אמרו רז"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, פירוש מה שאמרו שכר מצוה מצוה, היינו שיהיה בבחינת התחברות לקדושה, אין זה כי אם כאשר יהיה בעת עשית המצוה מופשט מהאי עלמא, אבל כשהוא עדיין בשעת המצוה בהאי עלמא ליכא שכר מצוה הנ"ל:
ואכלתם ישן נושן וישן מפני חדש תוציאו (כו י). ושמעתי בשם הרב דק' קארץ זללה"ה ע"ז האופן, אף שאין זה לשונו ממש רק בדמיון זה אמר, דהנה העיקר שצריך האדם לדבק את עצמו להבורא ברוך הוא שהוא קדמון לכל דבר אשר נברא, ראשון ואין ראשית לראשיתו היה הוה ויהיה שהוא מכונה בשם ישן נושן, שהוא עתיקא דעתיק, ולהתרחק את עצמו מסטרא אחרא שהוא היצר הרע המכונה בשם ישן מלך זקן וכסיל (קהלת ד יג, זח"א קעט.) נגד היצר טוב המכונה בשם חדש, שהיצר טוב נטבע באדם אחר י"ג שנה (שם), והיצר הרע משעה שנולד הוא לפתח חטאת רובץ (בראשית ד ז), לכך הוא מכונה בשם ישן.
וזהו פירוש הכתוב ואכלתם ישן נושן, היינו אכילה הוא מלשון דבקות, לראות לדבק את עצמו לבחינת ישן נושן שהוא עתיקא דעתיק. וישן הוא היצר הרע, מפני חדש שהוא היצר טוב, תוציאו אותו לגמרי, לבטל אותו עד גמירא.
ונוכל לומר על זה האופן, דהנה הבורא ית' הוא סתים וגלייא (זח"ב רכז:), פירוש מהותו ועצמותו הוא סתים ונעלם מעין כל חי, שהוא סתימה דכל סתימין לית מחשבה תפיסא ביה כלל וכלל (ת"ז הקדמה יז.), שאפילו מלאכים הקדושים שואלים זה לזה איה מקום כבודו (סדר קדושה), והוא ית' נגלה על ידי פעולותיו שעושה ומחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית ומנהיג ומשגיח בפרטי פרטים.
וצריך האדם לקשר ולדבק את עצמו בשני הבחינות הנ"ל, היינו להאמין שהבורא ית' מהותו ועצמותו הוא סתים ונעלם מעין כל חי, ולהאמין שהבורא ית' הוא מנהיג את העולם ומשגיח בפרטי פרטיים שהוא בחינת איתגלייא.
ונוכל לומר שזה כוונת הפסוק (ויקרא כה כב) וזרעתם את השנה השמינית, שלכאורה אינו מובן למה קרא אותה הכתוב שנה השמינית, הלא המנין היא לשנת השמטה, וכשכלה שמטה ראשונה מתחיל שמיטה שנייה, והיה צריך לקרותה שנה ראשונה לשמיטה שנייה.
אך נוכל לומר שלכך מכנה אותה התורה בשם שנה שמינית, שאגב מורה לנו התורה דרך עבודה, דהנה ב' בחינות הנ"ל נקראים אתה הוא, היינו את"ה הוא לנוכח בחינת אתגלייא, הו"א בחינת נסתר בחינת סתים, גם את"ה הו"א גימטריא חי"ת, וצריך להיות תמיד דבוק בבחינת חי"ת. וזהו וזרעתם את השנה השמינית, פירוש שתראו לזרוע תמיד בחינת שנה שמינית, שהוא בחינת חי"ת, שהוא גימטריא את"ה הו"א, שהוא ב' בחינות הנ"ל.
וזהו ואכלתם ישן נושן, פירוש להיות תמיד דבוק בבחינת ישן נושן שהוא סתימה דכל סתימין, היינו להאמין באמונה שלמה שמהותו ועצמותו הוא סתום ונעלם מעין כל חי. וישן מפני חדש תוציאו, פירוש וישן הקב"ה שהוא סתים, מפני חדש תוציאו, ר"ל מפני ההתחדשות שעושה בכל יום תוציאו אותו לבחינת אתגלייא, היינו להאמין שנגלה הוא על ידי פעולותיו שעושה בכל יום ומנהיג ומשגיח בפרטי פרטיים בכל המאורעות ובכל הסיבות שיש לאדם הן בכללות והן בפרטות שאין שום דבר נעשה בלתי השגחתו ית', ע"כ אין לאדם למהר לרוץ להשיג תאוות עולם הזה, שאין שום דבר נעשה בלתי השגחתו ית', יהי רצון שנזכה לזה ובזכות זה ובא לציון גואל אמן כן יהי רצון:
ואף גם זאת בהיותם בארץ וגו' ולא געלתים לכלתם (כו מד). ואיתא בזוהר הקדוש (זח"ג קטו:) לכלתם חסר כתיב, בגין כלה דיליה.
הנה שמעתי בשם המגיד הגדול זללה"ה פירש, ארץ שבעה עממין מרמז על שבעה מדות הרעות (ע' בעש"ט עה"ת פ' שמות יב - יג), והנה זה הכלל, שאין לאדם להתיאש את עצמו מפעולת התשובה אפילו ח"ו כשיפול לכל ז' מדות הרעות בנוקבא דתהומא רבא, כי זה הוא מפתויי היצר להכניס בלב האדם יאוש גמור ולהחליט בדעתו שאין ח"ו עזר ותרופה למכתו, אבל האמת הוא כשאדם יודע מזה שהוא בנוקבא דתהומא רבא היינו בזיי"ן מדות הרעות ומחמת זה יש לו לב נשבר ונדכה, ומחמת זה מתחזק את עצמו בלימוד התורה, אז בוודאי אור התורה ושבירת לבו ימשיך אותו מתהומא רבא ויעלה אותו למקורו ושרשו למעלה מעלה.
וזה מרמז לנו התורה הקדושה, ואף גם זאת וגו' בארץ וגו', היינו אפילו ח"ו כשאדם נפל לארץ ז' עממין שהם ז' מדות הרעות (ע' בעש"ט עה"ת פ' שמות יב - יג), אעפ"כ לא מאסתים וגו' לכלתם, היינו שלא יהיה להם תקומה ח"ו, מפני מה, בגין כלה דיליה, תיבת כל"ה נוטריקין כ"פיפת ל"ימוד ה"תורה, שעי"ז יכול למשוך אותו מנוקבא דתהומא רבא ויעלה אותו למקורו אמן כן יהי רצון.