דרוש לימי הספירה
וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימתו וגו' (טז א). להבין ענין מיתת בני אהרן. הנה ידוע מאמר חז"ל (זח"ג דף נו:) שלא היה בכל ישראל צדיקים כמותם, והנה בשעת מתן תורה פסקה זוהמתן (שבת קמו.) וירדה משמים קדושה גדולה ויראה ופחד על כל, והדיבור אנכי מילא את כל העולם עד דלא הוה אתר פנוי מניה (ע' ת"ז ת' כב סד:), ועל כן היו אז ישראל בתכלית השלמות ביראת ה'.
אבל אחר כך כשחטאו קלקלו כל זאת, את שלמות היראה, ורצה הקב"ה להשפיע לישראל בחינת היראה בחינת הדין, על כן אמר הקב"ה למשה (ויקרא י ג) בקרובי אקדש.
אמנם לא היה יכול מדת הדין לשלוט בבני אהרן מחמת דביקותם לה', שהיה להם בחי' הכנעה ושפלות ולב נשבר ונדכה, ועי"ז השרה הקב"ה שכינתו עליהם, ככתוב (ישעיה נז טו) אשכון ואת דכא ושפל רוח וגו', ועל כן לא יכולה שום בחינת דין לשלוט בהם, לכן הוכרח שיבא להם שום מחשבה זרה דקה מן הדקה כדי שתוכל לשלוט בהם שום בחינת קטרוג, ואף על פי כן תיכף ומיד פשפשו ומצאו זאת הבחינת המחשבה, ועשו תשובה גדולה ומסרו נפשם לה' והעלו במסירות נפש והתקרבו לה' במסירות נפש עד שיצאה נשמתם, וזהו שאמר הכתוב בקרבתם לפני ה' וימותו, פירוש שנתקרבו לה' עד שמתו.
עוד נוכל לפרש שמרומז בפסוק זה יותר, על פי מה שאמרנו לעיל (פ' שמיני עה"פ וישא אהרן) על פסוק (תהלים נא יט) לב נשבר וגו', שהל"ב נשבר לשנים ונעשה י"ו לעילא י"ו לתתא כנ"ל, וזהו בחינת יו"בל י"ו ל"ב, מרמז לבחינת ל"ב שנשבר ונעשה י"ו לעילא י"ו לתתא, והבחינה זאת של יובל העלו נדב ואביהוא במס"נ לפני ה' עד שמתו.
וזהו מרומז בר"ת של ב"קרבתם ל"פני י"הוה ו"ימתו שהוא ראשי תיבות יו"בל. וזהו שאמר הכתוב (שמות כט מג) ונקדש בכבודי, פירוש בכבוד שלי, כבוד גימטריא ל"ב, ור"ל בבחינת לב נשבר שלו כמאמר הכתוב (תהלים עג כו) צור לבבי וחלקי וגו', ואיזהו לב של הקב"ה זהו לב נשבר שנאמר עליו (תהלים נא יט) אלקים לא תבזה, ועל ידי בחינת לב זה שהיה לבני אהרן נתקדש שם שמים וירדה בחינת יראה לבני ישראל.
וזהו שאמר הכתוב (שה"ש ח ו) שימני כחותם על לבך. פירוש, שמבקשת כנסת ישראל מהבורא יתברך שישים אותנו כחותם שרשומו שלו נשאר לעולם, כך יהיה בנו תמיד בחינת לב נשבר שהוא בחינת ל"ב של הקב"ה כנ"ל.
ועוד נ"ל שימני כחותם, פירוש כחותם של הקב"ה שהוא אמת (שבת נה.), פירוש שיהיה לנו בחינת אמת. כחותם על לבך, פירוש שמבקשת כנסת ישראל שלא נדבר שום שקר ח"ו ונהיה דוברי אמת בלבבינו, ועל ידי זה יושפע שפע רב וברכה לעולם ומרמז בפסוק (תהלים סח י) גש"ם נ"דבות ת"ניף א"לקים ר"ת גנת"א גימטריא חות"ם, פירוש על ידי בחינת חותם שהוא אמת יהיה גשם בחינת השפעה בעולם וגאולה קרובה, ויומשך בחינת ט"נתא, כידוע (ע' ע"ח ש"ה) שהקדושה נשתלשלת על ידי ד' בחינות טעמים נקודות תגין אותיות, וזהו מרומז ג"כ בר"ת של הפסוק הנ"ל שהוא גנת"א, היינו אות ג' של גשם מרמזת על אות ט' כי ג' פעמים ג' עולה ט', ונעשה מן ג"נתא טנת"א, ר"ת ט"עמים נ"קודות ת"גין א"ותיות.
וזה בקש דוד המלך ע"ה גשם נדבות תניף וגו', שיניף ה' בחי' ט"נתא על ידי בחי' חותם הנ"ל, ויהיה גאולה קרובה במהרה בימינו, ויהיה אור החמה שבעתים כאור שבעת ימי בראשית (ישעיה ל כו), ואמרו חז"ל (שמו"ר טו כא) ז' פעמים ז' עולה מ"ט.
וזהו שאמר הכתוב (ויקרא כג טו) וספרתם לכם ממחרת השבת וגו' שבע שבתות וגו' תספרו חמשים יום וגו'. פירוש ספירה הוא מלשון ספ"יר וזך וטהור ויפה, ופירוש הכתוב כך הוא, אימתי יהיה שבע שבתות תמימות שיהיה אור החמה שבעתיים, ז' פעמים ז', כשתספרו חמשי"ם יו"ם גימטריא חותם, פירוש כשתטהרו ותזדככו בחינת חותם שעולה גימטריא חמש"ים י"ום, בחינת אמת הנ"ל, ובחינת ל"ב, כמאמר הכתוב שימני כחותם על לבך, ושזהו היה ענין מסירות נפש של נדב ואביהוא כנ"ל, והמשיכו בחינת יראה וכל טוב לישראל.
וזהו שאמר הכתוב בזאת יבא אהרן. פירוש, בבחינה זאת של בניו יבא אל הקודש, וימשך בזאת בחינת יראה ורב טוב אמן כן יהי רצון:
או יאמר על דרך זה, ולהבין כי בתחלה נאמר וידבר ה' אל משה ולא כתיב מה היה הדיבור, ואח"כ כתיב ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן וגו' בזאת יבא אהרן וגו'.
ולהבין זה, הנה איתא במשנה (אבות פ"ג מ"א) הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד וכו'. ונ"ל שהמכוון של הג' דברים אלו הוא על ימים שבין פסח לעצרת, על דרך זה, דהנה בפסח היה יציאת מצרים ממקום הטומאה, על כן צריך האדם לזכך גופו בימים אלו, וכמעשה ארץ מצרים לא יעשה, רק לקדש ולטהר עצמו מכל תאוות גשמיות בימים הללו, ולכסוף ולהשתוקק בכל לבבו ובכל נפשו במסירות נפש ממש, ולהכין את עצמו לקבלת התורה אנכי ולא יהיה לך, כמו בשעת מתן תורה שפסקה זוהמתן (שבת קמו.) והיו בהזדככות החומריות והיו משתוקקים לקבלת התורה במסירות נפש, כמו שאיתא (שבת פח:) שפרחה נשמתן, ולכך היה מייחד שמו יתברך עליהן אף על פי שהן חיים ואמר (שמות כ ב) אנכי ה' אלהיך, וזה היה מחמת מסירות נפש, וכך צריך כל אדם להכין את עצמו במסירות נפש בימי הספירה לקבלת התורה אנכי ה' אלקיך, שהבורא עולם ברוך הוא יהיה נקרא אלקיך, ולצאת מבחינת גלות מצרים בחינת גלות הדעת (פע"ח ש' חג המצות פ"א), ולבא לבחינת שלמות הדעת וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים וגו' (דברים ד לט).
וזהו דע מאין באת, פירוש שהמכוון הוא שבאת מארץ מצרים מקום הטומאה מבחינת גלות הדעת. ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה, פירוש שאתה הולך לקבל את התורה שמקומה הוא רק אצל מי שנחשב בעיניו עפר ותולעת, כמו שכתוב (בראשית יח כז) ואנכי עפר ואפר, ואנכי תולעת (תהלים כב ז), ולקבל את התורה אי אפשר רק על ידי בחינת דעת אמיתית לדעת כי ה' הוא האלקים וגו' ולא יעשה כמעשה ארץ מצרים רק לזכך גופו מכל דברים גשמיים.
ואפשר לומר שזה כוונת הכתוב על דרך זה, דהנה בחינת דיבור האמור בפסוק וידבר ה' אל משה, הוא בחינת השראת השכינה, ובחינת השראת השכינה היא רק אצל מי שיש לו בחינת הכנעה ולב נשבר, ועל ידי מיתת שני בני אהרן בא משה רבנו עליו השלום לבחינת הכנעה ולב נשבר, כמו שפירש רש"י על פסוק (ויקרא י ג) בקרובי אקדש וגו' אמר לו משה לאהרן יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך, וזהו וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן, פירוש בחינת דבור הוא בחינת השראת השכינה היה אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה', פירוש שהיה רואה שמיתתם היה מחמת התקרבות והשתוקקות לה', ומחמת זה היה בא לבחינת הכנעה, לכך היה דבור ה' בהשראת השכינה אליו.
וזהו ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך וגו' בזא"ת, בבחינת הכנעה שנכתב לפני זה יבא אהרן אל הקודש.
וזה הכלל והעיקר שצריך האדם לצאת מבחינת גלות מצרים שהוא מקום טומאה, ולבא לבחינת גאולת מצרים, היינו לזכך גופו שלא יעשה כמעשה ארץ מצרים כדי שיוכל לבא לבחינת קבלת התורה במסירות נפש, שהבורא ברוך הוא ייחד שמו עליו להיות נקרא ה' אלקיך.
ונוכל לרמז זה בפסוק איש אמו ואביו תיראו (ויקרא יט ג), פירוש לראות תמיד לבא לבחינות אלו הנ"ל, כי גאולת מצרים נקרא א"ם שהיא שירה חדשה לשון נקבה (שהש"ר א לו), וקבלת התורה מכונה בשם זכר, וזהו איש אמו ואביו תיראו, פירוש לראות תמיד לבא לב' הבחינות אלו, היינו לבחינת גאולת מצרים שהיא בחינת א"ם, כדי שיוכל לבא לקבלת התורה שהיא בחינת א"ב.
גם בחינת קבלת התורה מכונה בשם זקן ושיבה, כמו שאיתא בגמרא (מכילתא יתרו פ' ה) שהקב"ה נדמה להם כזקן מלא רחמים, וזה י"ל פירוש הפסוק (ויקרא יט לב) מפני שיבה תקום והדרת פני זקן, פירוש שצריך לקום בזריזות יותר ויותר עד כלות הנפש לבא לבחינת שיבה. והדרת פני זקן, פירוש לחזור ולהדר עד מאוד לבא לבחינת זקן שהוא קבלת התורה במסירות נפש. ויראת מאלקיך, פירוש שיהיה לך בושה והכנעה מלפני מלך מלכי הקב"ה עד כלות הנפש, עד שייחד שמו עליך להיות נקרא אלקיך, ואז ויראת, הבחינת יראה שיהיה לך יהיה מאלקיך, השי"ת יזכנו לבא לבחי' זו בשלמות אמן כן יהי רצון:
כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה וגו' וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה וגו' (יח ג). ופירש רש"י, מגיד שמעשיהם של מצרים ושל כנעניים מקולקלים מכל האומות. ויש לדקדק, הלא מי שבא להזהיר, על הקלים הוא מזהיר או על החמורים הוא מזהיר, הלא בוודאי הוא מזהיר על הקלים, והחמורים ממילא המה מוזהרים, והאיך מוכיח רש"י מאזהרת הכתוב על מעשה ארץ מצרים וכנען שהם מקולקלים מכל האומות.
ולתרץ זאת, הנה שמעתי בשם המגיד זללה"ה, כתיב (משלי ב ד) אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' וגומר. ופירש הוא זללה"ה כמט"מונים נוטריקון כמ"ט מוני"ם, ר"ל אם תבקש יראת ה' כמו שמבקשים אותה בעת שמונין מ"ט ימי הספירה, עכ"ד.
ונ"ל גם, אם תבקשנה ככסף, מרמז על חודש נסן (בלא יוד) גימטריא כסף. גם מרמז על פסח כמאמר הכתוב (ישעיה נב ג) חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו, דקאי על הפסח.
היינו שבחודש ניסן שהיה יציאת מצרים שיצאו ישראל מהקליפות ונכנסו בבחינת קדושה, ובכל שנה נתגלה מאותו האור ומאיר על ישראל עם קרובו בחי' קדושה ואור ה', ולזה צוה ה' לספור ספירת העומר בעת ההוא כמאמר הכתוב (כג טו - טז) וספרתם לכם וגו' תספרו חמשים יום, היינו וספרתם הוא לשון ספי"ר, היינו לזכך ולתקן כל הז' מדות בשבעה שבועות ההם שהוא עת רצון בעת ההיא התגלות אורו ית', כדאיתא בספרי הצדיקים (עש"מ מ' אם כל חי ח"ג סי' כז) שבשעת יציאת מצרים היה בחינת תיקון הנפש, ומרומז בפסוק ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה וגו' (שמות יב מא), מספר נפ"ש, מרמז שבבחינת נפש יצאו ממצרים מהקליפות, וכן בכל שנה בפסח ניתקן בחינת הנפש, לכן צריך לתקן עוד כל הז' מדות ולקדש אותם שיוכלו להגיע לבחינת קבלת התורה, בחינת שער החמשים של חמשים שערי קדושה.
וזהו שאמר הכתוב תספרו חמשים יום, ר"ל תספרו ותזככו עצמיכם כדי שתגיעו לבחינת חמשים, ר"ל לשער החמשים, היינו שבכל יום תצפו לבחינת חמשים, ואז יהיו בבחינת קדושה בשלמות, בבחינת הכנעה וענוה לפני ה', שיבינו גדולת הבורא ברוך הוא ורוממותו יתברך.
והרבה יגיעות ורוב קדושה וזיכוך המדות צריכין לבחינה זו, וזה עיקר יציאת מצרים בשלמות, שעיקר קליפת מצרים וקליפת פרעה היא בחינת גסות הרוח שהיה לו כמ"ש מי ה' אשר אשמע בקולו (שמות ה ב), שבטח בחרטומים מאוד.
וגם הכנענים היו להם בחינה זו, וזה שאמרו חז"ל (ויק"ר יז ו) שהיו אמוריים מטמינים אוצרות של זהב בקירות בתיהם וכו', ולכאורה אינו מובן למה הטמינו בקירות בתיהם, הלא איפכא הוה להו למעבד כאשר ראו ישראל באים לארץ ישראל היה להם ליקח המטמוניות עמהם ולא שישארו המטמוניות לישראל בקירות בתיהם, אלא הפירוש כדאיתא בזוהר הקדוש (זח"ג דף נ.) שהיו בונים בגלוליהם וכו' רצה לומר שהיו מטמינים, פירוש שהיו בטוחים באותו הבנין שבנו להם ולא האמינו שיש בחינת קדושה למעלה, ולא פחדו מה', והיו סבורים שאי אפשר לישראל ליכנס לארץ ישראל מחמת כשפיהם.
וזה שפירש רש"י שהיו מקולקלים במעשיהם מכל האומות, רצה לומר בבחינה של גסות הרוח היו מקולקלים יותר. ועל זה מזהיר הכתוב שלא יעשו ישראל כמעשיהם לבטוח במעשיהם, רק שיבין שפלותו ומיעוט ערכו וכחו הן ברוחניות והן בגשמיות, ויצפה רק לתשועת ה' שה' יהיה בעזרו להנצל מיצר הרע ומכל שום בחינה שאינה טובה, וכמאמר חז"ל (סוכה נב:) אלמלא ה' עזרו לא יכול לו.
וזה עיקר שער החמשים היא בחינת ענוה ויראת ה' וגדולתו יתברך, וזה בחינת מקיף, שמאמין ומבין בגדולתו ית' מה שאין השכל יכול להשיגו ונשאר תמיד בבחינת מקיף למעלה מהשכל ודעת.
וזהו שאמר הכתוב (ויקרא יט כו) לא תנחשו ולא תעוננו לא תקיפו פאת ראשכם וגו'. פירוש לא תעוננו, מלשון מעון ולשון בית וחיזוק, היינו שלא תעשו לעצמיכם בחינת בית ומעון לבטוח במעשיכם הטובים או במעשה הכישוף ח"ו. כי לא תקיפו את פאת וגו', ר"ל כי על ידי זה לא תוכלו להמשיך בחינת הקדושה שהוא בחינת מקיף, בחינת ראשיכם, בחינת קדושה שנקרא ראש, בחינת שער החמשים הנ"ל. גם פירוש לא תקיפו פאת וגו', היינו שלא תשוו את הראש, כי הפאות הראש מרמז לבחינת המשכה מהמוח (ע"ח שי"ג פי"א), והזהרו שלא תמנעו ח"ו את בחינת המשכה הנ"ל.
ולכל זאת הוא מסוגל בעת הזאת מפסח עד עצרת בימי הספירה, שבכל שנה מתגלה אור ה' בימים ההם, והגם שאינו כמו שהיה בשעת יציאת מצרים ממש שאין האור מאיר כל כך כמו אז, והוא בבחינת מנחה כמו אור השמש שבין הערבים שעת מנחה שנוטה לשקוע ואינו מאיר כל כך כמו שמאיר בצהרים מכל מקום מאיר הוא, גם נקרא מנחה שהוא בחינת גבורה כדאיתא בסידור (בריש כוונת מנחה) מנחה משמאל כו'.
וזה מרומז בפסוק (ויקרא כג טז) והקרבתם מנחה חדשה לה' וגו'. פירוש, שאור של יציאת מצרים נקרא חדשה כידוע בחינת שירה חדשה (שהש"ר א לו), ואמר הכתוב שיקריבו בחי' חדשה, היינו בחינת יציאת מצרים, לה', היינו לבחינת הקדושה בחינת שער החמשים, בעת מנחה, רצה לומר בימי הספירה שאז מאיר אור ה' בחינת מנחה כנ"ל, ואז יתקנו את הז' מדות בשבעה שבועות כנ"ל.
וזה היתה בחינת בני אהרן שתקנו כל הז' מדות בקדושה גדולה, רק שהיו לפני ה', ר"ל שלא הגיעו עדיין לבחינת ה' בחינת שער הרחמים בשלמות, כי כך היה מדת הדין להתקדש וכו' (ויק"ר יב ב, רש"י ויקרא י ג). וזהו שאמר הכתוב אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו, ר"ת של ש"ני ב"ני א"הרן היא שב"א, מרמז לבחינת יראה (ת"ז ת' ס"ט קד.), שהגיעו לבחינת יראה אמיתית, רק שהיו בקרבתם לפני ה', רצה לומר שלא הגיעו לבחי' ה' כנ"ל. וימת"ו גימטריא אברהם יצחק, לרמז לבחינות אהבה ויראה (זח"ג רסג:, ת"ז ת' ע' קכה:) שהיה להם, רק לפני ה'.
וזהו שפירש רש"י (ויקרא י ב) שתויי יין נכנסו למקדש. פירוש שקידשו את כל הז' מדות שלהם, ואין דבר שבקדושה פחות מעשרה (ברכות כא:), נעשה מן שבעה שבעים גימטריא יי"ן, וזהו שתויי יין, היינו שהיו מלאים בבחי' שבעים כנ"ל. אלא שמה' היתה זאת להתקדש בקרוביו, לכן לא הגיעו לבחינת שער הנו"ן בשלמות, לכן נשרפו.
ולכן הזהיר השם יתברך לאהרן, ואל יבא בכל עת אל הקודש מבית לפרכת וגומר. פרכת עם בי"ת גימטריא שבת, היינו תבת פרכת עם אות ב' רק שהב' נכתבה כאן במילואה, לרמז לבחי' שהיה בבני אהרן, שקידשו כל הז' מדות בשלמות שנקרא בחינת שבת, בחינת נייחא לה' (ת"ז ת' ו כא.), רק שלא הגיעו עדיין בשלמות לבחינת שער הנו"ן שבת עילאה (זח"א ה: ע' מקדש מלך), ומזהיר הכתוב כאן לאהרן שלא יבא בבחינת שבת א' (שבת תתאה) לבדה עד שיגיע לבחינת שער החמשים (בחינת שבת עילאה) בשלמות בחינת יראה ובחינת הכנעה, שיוכנע מאוד ויצפה רק לתשועת ה' ברוב חסדו ולא מצד מעשיו.
וזהו שאמר הכתוב בזאת יבא אהרן אל הקודש, ר"ל בבחי' אהבה ויראה הנזכר בפרשה. ורחץ בשרו במים וגו', מים מרמז לבחינת חסד ה', ר"ל שיבטח רק בחסד ה'.
וזהו שרמזו חכמינו ז"ל (ויקרא רבה כד ט) בפירוש הכתוב (ויקרא יט ב) קדושים תהיו, יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם. פירוש כשתהיו קדושים בהזדככות המדות תדעו שאין כמוני, רצה לומר שלא תבטחו במעשיכם, ושיש קדושה למעלה בבחינת מקיף ועדיין לא הגעתם אליו, ותצפו תמיד אליו.
וזהו שאמר הכתוב (ויקרא יט ג) איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו. פירוש אמו ואביו מרמז לבחי' אהבה ויראה, היינו כשיהיה לכם בחי' אהבה ויראה בשלמות, תשמרו את שבתותי, ב' שבתות, היינו שתצפו להגיע לבחינת שבת עילאה נייחא עילאה בחינת שער הנון בחינת מקיף כנ"ל, יהי רצון שנזכה לזה אמן כן יהי רצון.