Mekorot sheet for post on Times of Israel: http://blogs.timesofisrael.com/celebrating-israel-from-a-distance/
My heart is in the east, and the rest of me at the edge of the west.
How can I taste the food I eat? How can it give me pleasure?
How can I keep my promise now, or fulfill the vows I've made
While Zion remains in the Cross's reign, and I in Arab chains?
With pleasure I would leave behind all the good things of Spain,
If only I could gaze on the dust of our ruined Holy Place.
- My Heart Is In The East By Yehuda HaLevi
Translated by A.Z. Foreman
(א) הוֹד֣וּ לַיקוק כִּי־ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃ (ב) יֹֽאמַר־נָ֥א יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃ (ג) יֹֽאמְרוּ־נָ֥א בֵֽית־אַהֲרֹ֑ן כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃ (ד) יֹֽאמְרוּ־נָ֭א יִרְאֵ֣י יקוק כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
(ד) יראי יקוק . אלו בני לוי שכתוב בהם מי ליקוק אלי ויאספו אליו כל בני לוי ( שמות ל"ב ) במעשה העגל ונלחמו עם ישראל כשאמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה ( במדבר יד ) :
(ט) יִ֭שְׂרָאֵל בְּטַ֣ח בַּיקוק עֶזְרָ֖ם וּמָגִנָּ֣ם הֽוּא׃ (י) בֵּ֣ית אַ֭הֲרֹן בִּטְח֣וּ בַיקוק עֶזְרָ֖ם וּמָגִנָּ֣ם הֽוּא׃ (יא) יִרְאֵ֣י יקוק בִּטְח֣וּ בַיקוק עֶזְרָ֖ם וּמָגִנָּ֣ם הֽוּא׃ (יב) יקוק זְכָרָ֪נוּ יְבָ֫רֵ֥ךְ יְ֭בָרֵךְ אֶת־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל יְ֝בָרֵ֗ךְ אֶת־בֵּ֥ית אַהֲרֹֽן׃ (יג) יְ֭בָרֵךְ יִרְאֵ֣י יקוק הַ֝קְּטַנִּ֗ים עִם־הַגְּדֹלִֽים׃
(יא) יראי יקוק . אלו הגרים :
(יט) בֵּ֣ית יִ֭שְׂרָאֵל בָּרֲכ֣וּ אֶת־יקוק בֵּ֥ית אַ֝הֲרֹ֗ן בָּרֲכ֥וּ אֶת־יקוק (כ) בֵּ֣ית הַ֭לֵּוִי בָּרֲכ֣וּ אֶת־יקוק יִֽרְאֵ֥י יקוק בָּרֲכ֥וּ אֶת־יקוק
(יא) יראי - אחר כן כלל ליראי השם בכל עם ועם.
ואבינה בעם - מי היה ומי לא היה ש"מ לא ידע עזרא מי עלה עמו ומי לא עלה עמו וסבור שהיו שם לוים כשרים ולא מצא ראויים לעבודה אלא מאותן שקצצו בהונות ידיהם בשיניהם ואמרו איך נשיר את שיר יקוק וגו' במזמור על נהרות בבל (תהלים קלז) שאמר להם נבוכדנצר שירו לנו משיר ציון עמדו וקצצו בהונות ידיהם בשיניהם ואמרו לו איך נשיר את שיר יקוק על אדמת נכר לא נשיר לא נאמר אלא איך נשיר אין לנו במה למשמש בנימי הכנורות מאותן עלו ומן הכשרים לא מצא לפי שהיו יושבים בבבל בשלוה והעולים בירושלים היו בעוני ובטורח המלאכה ובאימת כל סביבותיה והנך לויי דקתני מתניתין מהנך דלא חזו לעבודה היו:
(כד) (כד) אמר החבר: אכן מצאת מקום חרפתי מלך כוזר כי אמנם חטא זה הוא אשר בגללו לא נתקים היעוד אשר יעד האלוק לבית השני רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאם יקוק כי הענין האלוקי עמד לחול עליהם כבראשונה אלו נענו כלם לקריאה ושבו לארץ ישראל בנפש חפצה אבל רק מקצתם נענו ורבם והחשובים שבהם נשארו בבבל מסכימים לגלות ולשעבוד ובלבד שלא יפרדו ממשכנותם ומעסקיהם ויתכן כי על זה רמז שלמה באמרו אני ישנה ולבי ער כנה הגלות בשם שנה ואת התמדת הנבואה בקרבם בשם לב ער ובאמרו קול דודי דופק כון לקריאה אשר יקראם האלוק לשוב לארץ המלים שראשי נמלא טל הן כנוי לשכינה היוצאת מצל קורת המקדש פשטתי את כתנתי מורה על התעצלם להשמע לקריאה ולשוב לארץ ישראל דודי שלח ידו מן החור רמז לעזרא הפוצר בהם ולנחמיה ולנביאים האחרונים סוף דבר רק חלק מן העם נענה ולא בלב שלם ולכן גמלם האלוק כמחשבת לבם ונתקימו בהם ההבטחות האלוהיות רק במדה מצמצמת כפי מעוט התעוררותם כי הענין האלוקי אינו חל על אדם כי אם לפי הכנת האדם אם מעט מעט ואם הרבה הרבה אף אנו אלו היינו מוכנים להתקרב אל אלקי אבותינו בלבב שלם כי אז היה הוא ית' מושיענו כאשר הושיע את אבותינו במצרים עכשו שאין הדבר כן אין הדברים שאנו אומרים בתפלותינו השתחוו להר קדשו והשתחוו להדם רגליו והמחזיר שכינתו לציון וכדומה כי אם כדבור התכי וכצפצוף הזרזיר כי בלא כונת הלב אנו אומרים דברים אלה או דומיהם כאשר העירות בצדק שר הכוזרים:
(24) 24. The Rabbi: This is a severe reproach, O king of the Khazars. It is the sin which kept the divine promise with regard to the second Temple, viz.: Sing and rejoice, O daughter of Zion' (Zachariah 2:10), from being fulfilled. Divine Providence was ready to restore everything as it had been at first, if they had all willingly consented to return. But only a part was ready to do so, whilst the majority and the aristocracy remained in Babylon, preferring dependence and slavery, and unwilling to leave their houses and their affairs. An allusion to them might be found in the enigmatic words of Solomon: I sleep, but my heart waketh (Song of Songs 5:2-4). He designates the exile by sleep, and the continuance of prophecy among them by the wakefulness of the heart. 'It is the voice of my beloved that knocketh' means God's call to return; 'My head is filled with dew' alludes to the Shekhinah which emerged from the shadow of the Temple. The words: 'I have put off my coat,' refer to the people's slothfulness in consenting to return. The sentence: 'My beloved stretcheth forth his hand through the opening' may be interpreted as the urgent call of Ezra, Nehemiah, and the Prophets, until a portion of the people grudgingly responded to their invitation. In accordance with their mean mind they did not receive full measure. Divine Providence only gives man as much as he is prepared to receive; if his receptive capacity be small, he obtains little, and much if it be great. Were we prepared to meet the God of our forefathers with a pure mind, we should find the same salvation as our fathers did in Egypt. If we say: 'Worship his holy hill--worship at His footstool--He who restoreth His glory to Zion' (Psalms 99:9, Psalsm 99:5), and other words, this is but as the chattering of the starling and the nightingale. We do not realise what we say by this sentence, nor others, as thou rightly observest, O Prince of the Khazars.