Opening Closed Packages/Bottles on Shabbat
מתני׳ שובר אדם את החבית לאכול הימנה גרוגרות ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי
The Gemara points out that this opinion disagrees with Rabbi Abba bar Kahana, as Rabbi Abba bar Kahana said: Until three generations passed, the moral contamination did not cease from our forefathers: Abraham fathered Ishmael, who was of lowly moral stature; Isaac fathered Esau; finally, Jacob fathered twelve tribes in whom there was no flaw. Rabbi Abba bar Kahana holds that the moral contamination ceased in the Patriarchs long before the Revelation at Sinai.
מתני'. שובר אדם חבית - מליאה גרוגרות בסכין או בסייף לאכול ממנה גרוגרות דאין במקלקל שום איסור בשבת:

(א) אֵין בִּנְיָן וּסְתִירָה בְּכֵלִים. וְהָנֵי מִילֵי, שֶׁאֵינוֹ בִּנְיָן מַמָּשׁ כְּגוֹן חָבִית, הַגָּה: שֶׁאֵינָהּ מַחְזֶקֶת אַרְבָּעִים סְאָה (ת''ה סי' ס''ה), שֶׁנִּשְׁבְּרָה וְדִבֵּק שְׁבָרֶיהָ בְּזֶפֶת, יָכוֹל לְשָׁבְרָהּ לִקַּח מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְכַוֵּן לְנַקְּבָהּ נֶקֶב יָפֶה שֶׁיִּהְיֶה לָהּ לְפֶתַח, דְּאִם כֵּן הֲוָה לֵיהּ מְתַקֵּן מָנָא; אֲבָל אִם הִיא שְׁלֵמָה, אָסוּר לְשָׁבְרָהּ אֲפִלּוּ בְּעִנְיָן שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּלִי. וַאֲפִלּוּ נֶקֶב בְּעָלְמָא אָסוּר לִנְקֹב בָּהּ מֵחָדָשׁ, וַאֲפִלּוּ יֵשׁ בָּהּ נֶקֶב חָדָשׁ, אִם לְהַרְחִיבוֹ, אָסוּר. הַגָּה: וּבִלְבַד שֶׁיִּתְכַּוֵּן לְכָךְ (מָרְדְּכַי פֶּרֶק חָבִית). וְאִם הָיָה סַכִּין תָּקוּעַ מֵעֶרֶב שַׁבָּת בֶּחָבִית, מֻתָּר לְהוֹצִיאוֹ וּלְהַכְנִיסוֹ שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְהוֹסִיף. הַגָּה: וְדַוְקָא שֶׁהוֹצִיאוֹ גַּם כֵּן פַּעַם אַחַת מִבְּעוֹד יוֹם, אֲבָל אִם לֹא הוֹצִיאוֹ מִבְּעוֹד יוֹם, אָסוּר דְּהָוֵי פָּסִיק רֵישָׁא דְּעוֹשֶׂה נֶקֶב וּפֶתַח לֶחָבִית (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סי' ס''ד). כְּלִי שֶׁנִּתְרוֹעֲעָה, אִם מֻתָּר לִטֹּל מִמֶּנּוּ חֶרֶס, עַיֵּן לְעֵיל סי' ש''ח סמ''ד.

(ב) נוֹקְבִין מְגוּפָה שֶׁל חָבִית לְהוֹצִיא מִמֶּנָּה יַיִן וּבִלְבַד שֶׁיְּנַקְּבֶנָּהּ מִלְּמַעְלָה אֲבָל מִצִּדָּהּ אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְתַקֵּן כְּלִי. שׁוֹבֵר אָדָם אֶת הֶחָבִית לֶאֱכל מִמֶּנָּה גְּרוֹגָרוֹת וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת כְּלִי. וּמֵבִיא אָדָם חָבִית שֶׁל יַיִן וּמַתִּיז אֶת רֹאשָׁהּ בְּסַיִף לִפְנֵי הָאוֹרְחִין וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. שֶׁאֵין כַּוָּנָתוֹ אֶלָּא לְהַרְאוֹת נְדִיבַת לִבּוֹ:

(י) חוֹתָמוֹת שֶׁבְּקַרְקַע, כְּגוֹן דֶּלֶת שֶׁל בּוֹר שֶׁקָּשׁוּר בּוֹ חֶבֶל, יָכוֹל לְהַתִּירוֹ דְּלָאו קֶשֶׁר שֶׁל קַיָּמָא הוּא, שֶׁהֲרֵי עוֹמֵד לְהַתִּיר; אֲבָל לֹא מַפְקִיעַ וְחוֹתֵךְ, מִשּׁוּם סְתִירָה; וְדַוְקָא כְּשֶׁעָשׂוּי לְקַיֵּם עַל מְנַת שֶׁלֹּא לְהֲסִירוֹ בְּשַׁבָּת, אֲבָל אִם אֵינוֹ עָשׂוּי לְקַיֵּם כְּלָל, מֻתָּר. וּמִטַּעַם זֶה מֻתָּר לְהַסִיר דַּף שֶׁמְּשִׂימִין אוֹתוֹ לִפְנֵי הַתַּנּוּר וְשׁוֹרְקִין אוֹתוֹ בְּטִיט, שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי לְקִיּוּם וְעַיֵּן לְעֵיל סי' רנ''ט.