בענין הקרון שקורין באי"י סכ"ל /אופניים/, דרוכבים בו בשבת.+ שאלה. נשאלתי מאת היקר המשכיל סי' מאיר צאלח נר"ו בעיר במביי, /בומבי/ נמצא קרון שקורין גאר"י שקבוע בו שני גלגלים, ואינם מושכין אותו בהמות ולא בני אדם, אלא הואמהלך מאליו על ידי אדם היושב בו, שדוחה את הגלגלים ברגליו, ורצינו לדעת אם מותר לרכוב בזה הגאר"י בשבת ויו"ט או לאו, יורינו המורה, ושכמ"ה.
הנה כי כן נראה דיש להתיר לרכוב בגאר"י זה הנזכר בשאלה, שהולך על ידי האדם עצמו היושב בו, בין בשבת בין ביו"ט בתוך העיר שיש בה עירוב, דליכא בזה זלזול משום עובדין דחול, כיון שהוא בתוך העיר שיש בה עירוב, דכל העיר נחשבתכרה"י, דיש לסמוך על המתירים בזה בפירוש.
ולכן גם אם זה הגאר"י אינו גבוה עשרה ורחב ארבעה, אין כאן איסור הוצאה, ורק צריך שיזהר זה היושב בו שיהיה יושב בו בעודו ברה"י ויצא בו לרה"ר, כדי שתהיה היציאה מרשות לרשות בכח כוחו, וה"ה כשיכנס מרה"ר לרה"י יכנס בעודו יושבבו, כדי שתהיה כניסתו בכח כוחו, אבל לא ירד ברה"ר סמוך לפתח ויגררנו בידו ויכניסנו לרה"ר, דנמצא בזה הוא מכניסו ומטלטלו בידו מרשות לרשות. וגם יזהר זה היושב בו שלא יוציא ולא ישא שום דבר ושום חפץ עמו כלל ועיקר. וגם יזהרבתיקון זה העור של לאסתי"ג, שהוא סביב חודן של הגלגלים להכניס בו הרוח ע"י כלי הידוע כדי שיהיה בו נפח לעשות זה קודם שבת ויו"ט, דבשבת ויו"ט אסור לתקן זה, וכאשר כתבתי לעייל. /לעיל/
גם שמעתי אומרים דיש לחוש שמא יהיה בזה איזה קלקול בשבת ויבא לתקנו, וגם זה הבל ולא ניתן להאמר, חדא דאין כלי זה עלול להתקלקל, ועוד אין לנו לגזור גזרות מדעתנו דבר שלא גזרו בו חז״ל. דלפ״ז יש כמה וכמה דברים המותרים להשתמש והם עלולים להתקלקל שצריך ךאסרם משום גזרה זו.
מיהו כל זה אין להתיר אלא למי שרבים צריכין לו, או שהולך לעשות מצוה גדולה, כאשר כתבתי לעיל, אבל להלוך דרך טיול או אפילו לדבר מצוה, ואין לו הכרח שילך בזה הגאר"י, אלא הוא יכול לילך ברגליו, לא ירכוב בזה הגאר"י אפילו בעירשרחובות שלה הם כרמלית, אבל בעיר שיש בה עירוב מותר לרכוב בזה הגאר"י אפילו לטייל בין בשבת בין ביו"ט. והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר.
שו"ת ישכיל עבדי חלק ג - אורח חיים סימן יב
לפקע"ד אחרי נע"ר כ"ז לא יועיל ולא יציל בנ"ד דיש בו חשש קלקול ויבוא לידי תיקון ואף אם יהיה עמו גוי והוא יתקן, הרי בכה"ג בקרון הנמשך ע"י בהמות והנהג גוי מצינולמרן הב"י דאסר דלא כמהרי"ק מטעם שמא יחתוך זמורה וכתבנו לעיל (סעיף ג' אות א') הטעם משום דיש לחוש שמא הישראל יעזור לו א"נ מט' ל"פ והוא הדבר בנ"ד ואף היכא דהישראל לא יעזור לו יש לאסור מטו"ט דהגוי עושה בשביל הישראלדומיא דמצינו בספינה קטנה דלא התירו רק ברוב גויים אף שהלך לדבר מצוה כנ"ל ומהתימא על מהרי"ח ז"ל דלא נחית לחששא זו, ובודאי הגמור דהר' ז"ל לא היה בקי בטוב תהלוכי הבסקלי"ט הזה, ואם היה יודע שהוא עלול לקלקול ודאי דלאהיה מתיר וכמדומני שמעתי מפי מגידי אמת מחו"ר בבל רבתי (כעת איני זוכר ממי מקדושים) שהיו אומרים שאח"כ שהכיר בטיב תהלוכיו הדר הוא לכל חסידיו לאסור.
לוית חן קז (רבינו עובדיה יוסף זצ״ל)
מכל מקום, להלכה כיון שרבו האחרונים שכתבו להחמיר בזה, בודאי שכן ראוי להורות להחמיר.