Wisdom/Chochmah חוֹכְמָה

מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמָעִִלָה, וּמִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה, אִינוּן תְּרֵין שׁוֹקִין, תְּרֵין נְבִיאֵי קְשׁוֹט, וְאִינוּן רְבִיעָאָה וַחֲמִשָּׁאָה לְחֶסֶד, דְּמִתַּמָּן בִּנְיָנָא דְעָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים פט ג) עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה, ה' עִלָּאָה אִתְפַּשְׁטַת עַד הוֹד, חַמְשִׁין תַּרְעִין, וּבְגִין דָּא קָא רָמִיז עֲלָהּ, רָאִיתִי כְּמַרְאֵה אֵשׁ בֵּית לָהּ, וּבָהּ שִׁית מַרְאוֹת.

דָּבָר אַחֵר וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ, אִלֵין אִינוּן אַתְוָון, דַּהֲוָה לוֹן שֵׂכֶל לְאַעָלָא קֳדָם מַלְכָּא, כָּל חַד עַל תִּקּוּנוֹי, מִסִּטְרָא דִגְבוּרָה עָאלוּ כֻּלְּהוּ לְמַפְרֵעַ, בְּגִין דְּאִיהִי דְרוֹעָא שְׂמָאלָא תִּשְׁרִ''י, וְדָא אִיהוּ בְּרֵאשִׁי''ת בָּ''א תִּשְׁרִ''י, בְּגִין דִּבְמִדַּת הַדִּין אִתְבְּרֵי עָלְמָא, וּבְגִין דָּא עָאלוּ לְמַפְרֵעַ, וְהָא אוּקְמוּהוּ דְּבִימִינָא אִתְבְּרֵי עָלְמָא, וּבֵיהּ עָאלוּ אַתְוָון כְּסִדְרָן, וְרָזָא דְמִלָּה אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה (תהלים פט ג), וּבְגִין דָּא כַּד עָאלוּ אַתְוָון לְמַפְרֵעַ, וּמִנַּיְיהוּ כְּסִדְרָן, לָא בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִבְרֵי בְּהוֹן עָלְמָא, עַד דְּשִׁתֵּף לוֹן בִּימִינָא וּשְׂמָאלָא וּבָרָא בְּהוֹן עָלְמָא.

ערב ויהי בקר יום הששי, דהאי) ה' דְהַשִּׁשִּׁי אִיהוּ מַלְכוּת שְׁבִיעָאָה, וְאִיהִי אִתְקְרִיאַת ע''ב, וּבָהּ רְכִיב ו' לְמִפְרַק לְיִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה יט א) הִנֵּה יהו''ה רוֹכֵב עַל עָ''ב קַל, בְּגִין דְּאִיהִי כְּלָלָא דִתְלַת אֲבָהָן, דְּתַלְיָין מִנְּהוֹן ע''ב שְׁמָהָן, וְאִתְכְּלִילָן בָּהּ, וְלָקֳבֵל תְּלַת אֲבָהָן אִתְּמַר בְּוַיְכֻלּוּ תְּלַת זִמְנִין שְׁבִיעִי, וְדָא אִיהִי רָזָא דְשַׁבָּ''ת, בַּ''ת ש, דְּאִינוּן וַיִּסַּע וַיָּבֹא וַיֵּט דְּאִתְכְּלִילָן בְּבַ''ת, בְּהַהִיא זִמְנָא חָלָה זְכוּת אֲבָהָן, דְּמִיּוֹמָא דְאִתְחֲרִיב בֵּי מַקְדְּשָׁא עָלְמָא אִתְקְרִי תֹהוּ וָבֹהוּ, מִתַּמָּן וְאֵילֵךְ אִתְקַיַּים קְרָא (תהלים פט ג) אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה, חֶסֶ''ד סְלִיק לְחוּשְׁבַּן ע''ב שְׁמָהָן.

אִשְׁתָּאַר יו''ד ה''א ה''א דְסָלִיק לְחֻשְׁבַּן ל''ב, וְאִיהוּ ב' מִן בְּרֵאשִׁית ל' לְעִינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל, וְעוֹד אִיהוּ ל''ב אלהי''ם דְּעוֹבָדָא דִבְּרֵאשִׁית, דַּעֲלֵיהּ אִתְּמַר (ישעיהו סג ד) כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה, וּשְׁמָא דְע''ב אִיהוּ וַיְכֻלּ''וּ, בֵּיהּ אִשְׁתַּלִּים רָזָא דְפוּרְקָנָא, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר לְלִבִּ''י גִלִּיתִי דְאִיהוּ חוּשְׁבַּן וַיְכֻלּ''וּ, וּבֵיהּ אִתְקַיַּים קְרָא (תהלים פט ג) אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה, וּכְמָה דְנָפְקוּ מִמִּצְרַיִם בְּרָזָא דְע''ב שְׁמָהָן, כַּךְ יִפְקוּן בְּהוֹן כַּד יִפְרְקוּן בְּבַתְרַיְיתָא, בְּהַהוּא זִמְנָא חֶסֶד יהו''ה מָלְאָה הָאָרֶץ (שם לג ה), וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר (ישעיהו נד ח) וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ, וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ, וּבְגִין דָּא שַׁבַּח דָּוִד לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגָלוּתָא דְאִיהִי שְׁאוֹל בְּהַאי חֶסֶד, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים פו יג) כִּי חַסְדְּךָ גָּדוֹל עָלָי וְהִצַּלְתָּ נַפְשִׁי מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיָּה.

גדול החסד, שבו נבנה העולם, שנאמר (תהלים פט ג): "עולם חסד יבנה".

שמים תכין אמונתך בהם :

כי אמרתי עולם חסד יבנה, שתחלת בנין העולם היה מצד החסד לבד, אבל אחר שע''י חסדו ברא את העולם ויסד וחקק חקי הטבע בששת ימי המעשה, אז נתיסדה מדת אמונה, ר''ל שקיום הנמצאים אחר שבראם בחסדו, וכן קיום חקי הטבע אחר שחקקם בחסדו הוא מצד האמונה ומדת האמת, שהוא כאלו הבטיח אז שיעמדו החקים והנבראים כל ימי עולם ולא יפחתו מיניהם ולא יגרעו חקיהם, וחקי הטבע הקבועים הנוסדים על אמונה הם מן השמים שהוא מעולם הגלגלים ולמטה, כי למעלה מן השמים הוא עולמות השכליים ששם מקום הפלאות שהם למעלה מחקי הטבע שלנו, ועל זה אמר

כי אמרתי, והנה בעת בריאת העולם נתגלו שתי המדות כאחת, כי ראשית הבריאה היתה מצד החסד הגמור, כי אז לא היה עוד שום נמצא במציאות שיבטיח לו הקיום והמציאות, וחקי הטבע נתיסדו אז בלא הבטחה וחיוב קודם רק בחסד גמור, וז''ש

וזהו מה רב טובך והחסד שעשה הקדוש ברוך הוא עמנו בזה אשר צפנת ליראיך. רוצה לומר, שהחסדים הבאים לנו המה צפונים וטמונים ואינם נגלים לנו בעבודתינו כנ"ל. וזהו אשר פעלת לחוסים בך נגד בני אדם, לפי שאתה רוצה לפעול לנו חסדים גדולים בזה שנעבוד אותך בשלימות, כי זאת הוא שלימות החסדים ולזאת היה עיקר הבריאה. ובאמת המשכיל בצדק ובמישור יבין, כי כל טובות הגשמיות וחסדים הבאים לזה העולם הכל הוא דבר קל וקטן נגד עיקר השלימות והוא עבודה התמימה לעבוד את אל עליון בדחילא ורחימא בין נא וראה עד היכן מגיע אהבת אל אשר הגדיל חסדו עמנו ומקבל אותנו לעבודתו. וזה שאמרו רבותינו ז"ל שלחן בצפון ומנורה בדדום, דהנה כל ההשפעות והחסדים והרחמים הבאים לזה העולם נקראים שלחן וזהו הוא בצפון, רוצה לומר טמונים וסתומים ואין בני אדם מבחינים בערך תפלתם. ומנורה בדרום, פידוש הבהידות העבודה האמיתית הוא בדרום, רוצה לומד מלשון דידה שבזה האדם יכול להתענג וכמו שכתבתי. ולפי מה שבאדנו למעלה נתבונן, כי כל מגמתינו בעולם הזה כ"א בעדך כלים בכדי לקבל עלינו עול מלכותו יתברך שמו בעבודתינו. וזה שכתוב בגמרא (ר"ה לד:) כדי שתמליכוני עליכם, וזאת באמת הוא תשוקתינו ונפשינו חכתה לה' לעבוד אותו באמת בלי שום מסך המבדיל ונהיה ראוים וזוכים שנהיה אנחנו מקום לשכינות עוזו. ולפי זה נקרא שכינה, מלשון שוכן, כי הוא השוכן בקרבינו עבור שאנחנו ממליכים את ה' עלינו באמת וזה היה תחלת הבריאה בכדי שיתגלה מלכותו בעולם ולהשפיע עלינו מטובו וחסדו כדי שיתראה חסדו לבאי עולם. וזה שאמר (תהלים פט, ג) עולם חסד יבנה. ובאמת שזאת הבחינה לא נשלם רק בזמן שבא אברהם אבינו ע"ה והתחיל לנהוג את עצמו במדת החסד לפי זה לא היה עיקר השלימות רק בזמן שנולדו כל שבטי ישורון שאז היה הכל בשלימות. ולזה אמר הפסוק (בראשית לה, יח) ואביו קרא לו בנימין, פירוש בן ימין, רוצה לומר מפאת החסדים שעל ידי זה נברא העולם ולזה היה בית המקדש בחלקו שמשם היה באה השפעה לכל באי עולם: