Link to podcast here: https://open.spotify.com/episode/1HZuwoI0dRfa9Evd7REohc?si=G7cb0oidQsilOcnh7MzaeA
1. Why is leprosy or Tsar’at associated with evil speech - are there clues in the text for this? - how does Metsora connect to evil speech (Motzi-shem-ra)?
Start by thanking Simon Eder for having you on the podcast. The Jewish Quest Podcast is inspried by Rabbi Dr Louis Jacobs who believed that the Documentary hypothesis and higher biblical text critiscm was not at odds, but enhanced Torah Learning.
To quote a prior guest of the shgow: Jacob L Wright .. Why the Bible Began:
In its present form, the Pentateuch consists of lengthy descriptions of cultic activities, along with rules and instructions that had formerly been restricted to priestly circles. These texts treat – in considerable detail – matters that today are the purview of physicians, such as quarantines for diseases, plagues, and physical afflictions. Thus, a lengthy chapter (Leviticus 13) consists entirely of technical instructions for priests who diagnose and evaluate skin diseases (frequently, although falsely, identified as “leprosy”). Such manuals were originally composed for exclusive use by priests and temple personnel. However, biblical scribes divulged and reworked their contents so that others could evaluate their rulings, especially as these rulings were often politically motivated and had direct ramifications for participation in public life.
As the Bible’s premier public document, the Pentateuch grants non-priests access to what was once restricted and esoteric knowledge. Now non-priests could study the deity’s directions for sacrifices and offerings: what each class of individual and group were to offer on various occasions, what portions the priests were allowed to take from offerings, how they were to distribute the portions among themselves, and so on. With access to laws and regulations pertaining a wide range of issues (from unintentional sins to matters of impurity), lay leaders could identify fraudulence, wrongdoing, venality, and extortion in the priests’ ranks, and subject their performance and rulings to public scrutiny.
Thanks to these ambitious editorial moves, the Pentateuch punctures the bubble of priestly privilege. Prerogative becomes duty. It is no longer a matter of what the priests get to do but rather what they have to do. They are to perform their tasks on behalf of the nation, and they must neither shirk their duties nor bend them according to political influence.
Jacob L Wright .. Why the Bible Began: An Alternative History of Scripture and its Origins (pp. 417-418). Cambridge University Press. Kindle Edition.
(א) וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (ב) זֹ֤את תִּֽהְיֶה֙ תּוֹרַ֣ת הַמְּצֹרָ֔ע בְּי֖וֹם טׇהֳרָת֑וֹ וְהוּבָ֖א אֶל־הַכֹּהֵֽן׃ (ג) וְיָצָא֙ הַכֹּהֵ֔ן אֶל־מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶ֑ה וְרָאָה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְהִנֵּ֛ה נִרְפָּ֥א נֶֽגַע־הַצָּרַ֖עַת מִן־הַצָּרֽוּעַ׃
(1) ה' spoke to Moses, saying: (2) This shall be the ritual for a leper at the time of being purified. When it has been reported to the priest, (3) the priest shall go outside the camp. If the priest sees that the leper has been healed of the scaly affection,
אמר ריש לקיש מאי דכתיב (ויקרא יד, ב) זאת תהיה תורת המצורע זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע
(א) רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר, כָּל כְּלֵי אֶנְפּוֹרְיָא אֵינוֹ חַיָּב לְהַכְרִיז:
(1) ...Rabbi Shimon ben Elazar says: If one finds any anpurya vessels, since their shape is uniform and they are indistinguishable, he is not obligated to proclaim his find.
אַנְפֹּורְיָא f. (ἐμπορία) journey for business, traffic, trade; also merchandise. Jastrow
(מה) וְהַצָּר֜וּעַ אֲשֶׁר־בּ֣וֹ הַנֶּ֗גַע בְּגָדָ֞יו יִהְי֤וּ פְרֻמִים֙ וְרֹאשׁוֹ֙ יִהְיֶ֣ה פָר֔וּעַ וְעַל־שָׂפָ֖ם יַעְטֶ֑ה וְטָמֵ֥א ׀ טָמֵ֖א יִקְרָֽא׃ (מו) כׇּל־יְמֵ֞י אֲשֶׁ֨ר הַנֶּ֥גַע בּ֛וֹ יִטְמָ֖א טָמֵ֣א ה֑וּא בָּדָ֣ד יֵשֵׁ֔ב מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה מוֹשָׁבֽוֹ׃ {ס}
2. I think that in a number of translations tsar’at is not translated - it has been sometime since leprosy has been used - why is that and what do you think the importance of the fact that this is a disease which is seen unlike many other ailments?
Hansen's disease ... but just like "let my People go" as a translation of "Shalach et Ami" it stuck...
λέπρα, λέπρας, ἡ (from the adjective λεπρός, which see), Hebrew צָרַעַת, leprosy (literally, morbid scaliness), Septuagent
Social stigma, observable on the outside,
Not sure the biblical text understood contageious deseases cf. Boiubonic Plague....
Leprocy stigma..
The question is was it a stigma on its own or because of a closed society....
The talmud talks about the reason is says Unclean Unclean twice...
Dermatologists are so superficial !
ואמר ר' יוסי בן זימרא כל המספר לשון הרע נגעים באים עליו שנאמר (תהלים קא, ה) מלשני בסתר רעהו אותו אצמית וכתיב התם {ויקרא כה } לצמיתות ומתרגמינן לחלוטין
איכא דאמר אמר לה תגלי לחברותיך כי היכי דתהוו עליך להך גיסא נתהוו עלך להך גיסא ואיכא דאמר אמר לה גלי לחברותיך כי היכי דלבעו עליך רחמים דתניא (ויקרא יג, מה) וטמא טמא יקרא צריך להודיע צערו לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים
Some say that Rabbi Yoḥanan said to her: Reveal this fact to your friends, so that those women who were against you on this side, and gossiped about you, will be with you on that side, and be kind to you. And some say that Rabbi Yoḥanan said to her: Reveal this fact to your friends, in order that they will pray for mercy for you, as it is taught in a baraita discussing the verse: “And the leper in whom the mark is, his clothes shall be ripped and the hair of his head shall grow long and he will put a covering upon his upper lip and will cry: Impure, impure” (Leviticus 13:45). The leper publicizes the fact that he is ritually impure, as he must announce his pain to the masses, and then the masses will pray for mercy on his behalf.
3. What light does the first instance of the encounter with leprosy in the bible - I think at the burning bush reveal?
I'm glad that you started at the beginning, because this is probably the least known and most interesting...
Defaming a people... Anti-Semitism...
(א) וַיַּ֤עַן מֹשֶׁה֙ וַיֹּ֔אמֶר וְהֵן֙ לֹֽא־יַאֲמִ֣ינוּ לִ֔י וְלֹ֥א יִשְׁמְע֖וּ בְּקֹלִ֑י כִּ֣י יֹֽאמְר֔וּ לֹֽא־נִרְאָ֥ה אֵלֶ֖יךָ ה'׃ (ב) וַיֹּ֧אמֶר אֵלָ֛יו ה' (מזה) [מַה־זֶּ֣ה] בְיָדֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר מַטֶּֽה׃ (ג) וַיֹּ֙אמֶר֙ הַשְׁלִיכֵ֣הוּ אַ֔רְצָה וַיַּשְׁלִכֵ֥הוּ אַ֖רְצָה וַיְהִ֣י לְנָחָ֑שׁ וַיָּ֥נׇס מֹשֶׁ֖ה מִפָּנָֽיו׃ (ד) וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁ֔ה שְׁלַח֙ יָֽדְךָ֔ וֶאֱחֹ֖ז בִּזְנָב֑וֹ וַיִּשְׁלַ֤ח יָדוֹ֙ וַיַּ֣חֲזֶק בּ֔וֹ וַיְהִ֥י לְמַטֶּ֖ה בְּכַפּֽוֹ׃ (ה) לְמַ֣עַן יַאֲמִ֔ינוּ כִּֽי־נִרְאָ֥ה אֵלֶ֛יךָ ה' אֱלֹקֵ֣י אֲבֹתָ֑ם אֱלֹקֵ֧י אַבְרָהָ֛ם אֱלֹקֵ֥י יִצְחָ֖ק וֵאלֹקֵ֥י יַעֲקֹֽב׃
(ו) וַיֹּ֩אמֶר֩ ה' ל֜וֹ ע֗וֹד הָֽבֵא־נָ֤א יָֽדְךָ֙ בְּחֵיקֶ֔ךָ וַיָּבֵ֥א יָד֖וֹ בְּחֵיק֑וֹ וַיּ֣וֹצִאָ֔הּ וְהִנֵּ֥ה יָד֖וֹ מְצֹרַ֥עַת כַּשָּֽׁלֶג׃ (ז) וַיֹּ֗אמֶר הָשֵׁ֤ב יָֽדְךָ֙ אֶל־חֵיקֶ֔ךָ וַיָּ֥שֶׁב יָד֖וֹ אֶל־חֵיק֑וֹ וַיּֽוֹצִאָהּ֙ מֵֽחֵיק֔וֹ וְהִנֵּה־שָׁ֖בָה כִּבְשָׂרֽוֹ׃
(1) But Moses spoke up and said, “What if they do not believe me and do not listen to me, but say: ה' did not appear to you?” (2) ה' said to him, “What is that in your hand?” And he replied, “A rod.” (3) [God] said, “Cast it on the ground.” He cast it on the ground and it became a snake; and Moses recoiled from it.
(4) Then ה' said to Moses, “Put out your hand and grasp it by the tail”—he put out his hand and seized it, and it became a rod in his hand— (5) “that they may believe that ה', the God of their ancestors, the God of Abraham, the God of Isaac, and the God of Jacob, did appear to you.” (6) ה' said to him further, “Put your hand into your bosom.” He put his hand into his bosom; and when he took it out, his hand was encrusted with snowy scales!*scales Cf. Lev. 13.2–3. (7) And [God] said, “Put your hand back into your bosom.”—He put his hand back into his bosom; and when he took it out of his bosom, there it was again like the rest of his body.—
(יג) וַיֹּאמֶר ה' [לו עוד הבא] נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ, אָמַר לוֹ מַה הַנָּחָשׁ כְּשֶׁהִלְשִׁין הִכֵּיתִי אוֹתוֹ בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, יד): אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (ויקרא יג, נא): צָרַעַת מַמְאֶרֶת.....
וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ וַיּוֹצִיאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג, לָקַח אֶת שֶׁלּוֹ עַל שֶׁהִלְשִׁין. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁכָּל הַחוֹשֵׁד חֲבֵרוֹ בְּדָבָר וְאֵין בּוֹ, לוֹקֶה בְּגוּפוֹ. וַיֹּאמֶר הָשֵׁב יָדְךָ אֶל חֵיקֶךָ, וְכִי מָה אוֹת הָיָה לְיִשְׂרָאֵל בָּזֶה, לֵךְ אֱמֹר לָהֶם מַה מְּצֹרָע מְטַמֵּא אַף הַמִּצְרִיִּים מְטַמְּאִים אֶתְכֶם, וּכְשֵׁם שֶׁהוּא נִטְהָר כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לְטַהֵר לְיִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג, וּבָרְפוּאָה כְּתִיב: וַיּוֹצִאָהּ מֵחֵיקוֹ וְהִנֵּה שָׁבָה כִּבְשָׂרוֹ, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁלֹא לְהוֹצִיא לַעַז עַל בְּשָׂרוֹ שֶׁל משֶׁה, לְכָךְ לֹא נִצְטָרַע הַיָּד עַד שֶׁיָּצָא מֵחֵיקוֹ, אֲבָל לְעִנְיַן הָרְפוּאָה מִתּוֹךְ חֵיקוֹ נִתְרַפֵּאת.
(13) “The Lord said to him further: Put your hand in your bosom. He put his hand in his bosom and took it out, and behold, his hand was leprous, like snow” (Exodus 4:6).“The Lord said to him further: Put your hand in your bosom.”
He said to him: ‘It is just like the serpent who, when he engaged in slander, I afflicted him with leprosy, as it is stated: “Cursed [arur] are you from all the animals” (Genesis 3:14)
...
“He put his hand in his bosom and took it out, and behold, his hand was leprous, like snow.” He received his due because he engaged in slander. Rabbi Yehoshua of Sikhnin said in the name of Rabbi Levi: From here you learn that anyone who suspects another of something which is untrue of him, is afflicted in his body.
“He said: Put your hand back in your bosom. He put his hand back in his bosom; and he removed it from his bosom, and behold, it was restored like his flesh” (Exodus 4:7).
“He said: Put your hand back in your bosom.” How is there a sign for Israel in this? [It is as if God were saying:] Go and say to them: Just as a leper causes impurity, so do the Egyptians render you impure. And just as he [the leper] is purified, so is the Holy One blessed be He destined to purify Israel, as it is written: “And behold, his hand was leprous, like snow,” and in the healing it is written: “He removed it from his bosom, and behold, it was restored like his flesh.”
Reish Lakish said: One who suspects the innocent of indiscretion is afflicted in his body, as it is written: “And Moses answered and said: But they will not believe me and will not hearken to my voice, for they will say, God did not appear to you” (Exodus 4:1), and it is revealed before the Holy One, Blessed be He, that the Jewish people would believe. The Holy One, Blessed be He, said to Moses: They are believers, the children of believers; and ultimately, you will not believe. They are believers, as it is written: “And the people believed once they heard that God had remembered the children of Israel, and that He saw their affliction, and they bowed and they prostrated” (Exodus 4:31). The children of believers, as it says with regard to Abraham our Patriarch: “And he believed in God, and He counted it for him as righteousness” (Genesis 15:6).
Ultimately, you will not believe, as it is stated: “And God said to Moses and to Aaron: Because you did not believe in Me to sanctify Me in the eyes of the children of Israel” (Numbers 20:12). From where do we know that Moses was afflicted in his body? As it is written: “And God said to him further: Bring your hand to your bosom, and he brought his hand to his bosom and he took it out and behold, his hand was leprous like snow” (Exodus 4:6).
So the first instance of Tzorat is in defaming a whole people. it is lacking faith in how a people will react.. before the fact.
In the case of the snake it is goving bad advise... tempting soneone, putting a stumpling block. lifnei Iver...
4. Why does no-one in the Bible die of disease - other than Rachel who dies of childbirth - this is really the first encounter we have with disease??
My partner on the Madlik podcast, Rabbi Adam Mintz raised this question. His thinking is that in the ancient world people lived much shorter lives and many more medical conditions were fatal....
But the question is even larger... we Jews, especially as we age or infatuated with health and bodily alilments! We are also know for our exceptionism in the art of curing.. medicine.
(נט) וְהִפְלָ֤א ה' אֶת־מַכֹּ֣תְךָ֔ וְאֵ֖ת מַכּ֣וֹת זַרְעֶ֑ךָ מַכּ֤וֹת גְּדֹלֹת֙ וְנֶ֣אֱמָנ֔וֹת וׇחֳלָיִ֖ם רָעִ֥ים וְנֶאֱמָנִֽים׃ (ס) וְהֵשִׁ֣יב בְּךָ֗ אֵ֚ת כׇּל־מַדְוֵ֣ה מִצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר יָגֹ֖רְתָּ מִפְּנֵיהֶ֑ם וְדָבְק֖וּ בָּֽךְ׃ (סא) גַּ֤ם כׇּל־חֳלִי֙ וְכׇל־מַכָּ֔ה אֲשֶׁר֙ לֹ֣א כָת֔וּב בְּסֵ֖פֶר הַתּוֹרָ֣ה הַזֹּ֑את יַעְלֵ֤ם ה' עָלֶ֔יךָ עַ֖ד הִשָּׁמְדָֽךְ׃
(59) ה' will inflict extraordinary plagues upon you and your offspring, strange and lasting plagues, malignant and chronic diseases— (60) bringing back upon you all the sicknesses of Egypt that you dreaded so, and they shall cling to you. (61) Moreover, ה' will bring upon you all the other diseases and plagues that are not mentioned in this book of Teaching, until you are wiped out.
(כ) רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר. מִנַיִן שֶׁכָּל-מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁל חָמֵשׁ מַכּוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר. יְשַׁלַּח־בָּ֨ם ׀ חֲר֬וֹן אַפּ֗וֹ עֶבְרָ֣ה וָזַ֣עַם וְצָרָ֑ה מִ֝שְׁלַ֗חַת מַלְאֲכֵ֥י רָעִֽים. חֲרוֹן אַפּוֹ אַחַת. עֶבְרָה שְׁתַּיִם. וָזַעַם שָׁלֹשׁ. וְצָרָה אַרְבַּע. מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים חָמֵשׁ. אֱמוֹר מֵעַתָּה בְּמִצְרַיִם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת. וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים מַכּוֹת:
5. The theology seems to be that the text takes a moral meaning in the leprosy which is that bad things happens to bad people? - is that correct? Does the punishment fit the crime - why is leprosy appropriate?
Sickness are more afflictions then deseases.. Macot...
Mekabel Isurim B'ahava aflictions and troubles give you the chance to repent in this world..
see yom kippur... help me repent but not through peroneot... velo al yeadei issurim...
(כג) וְלֹא עַל יְדֵי יִסּוּרִים וָחֳלָיִם רָעִים:
(23) but not through suffering or severe illnesses.
(יט) אִם־יָק֞וּם וְהִתְהַלֵּ֥ךְ בַּח֛וּץ עַל־מִשְׁעַנְתּ֖וֹ וְנִקָּ֣ה הַמַּכֶּ֑ה רַ֥ק שִׁבְתּ֛וֹ יִתֵּ֖ן וְרַפֹּ֥א יְרַפֵּֽא׃ {ס}
דְּתַנְיָא, דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: ״וְרַפֹּא יְרַפֵּא״ – מִכָּאן שֶׁנִּיתַּן רְשׁוּת לָרוֹפֵא לְרַפּאוֹת.
As it is taught in a baraita that the school of Rabbi Yishmael says: When the verse states: “And shall cause him to be thoroughly healed [verappo yerappe]” (Exodus 21:19), it is derived from here that permission is granted to a doctor to heal, and it is not considered to be an intervention counter to the will of God.
6. Miriam and Aaron also suffer leprosy what light do their example shed on our problem?
(ט) וַיִּֽחַר־אַ֧ף ה' בָּ֖ם וַיֵּלַֽךְ׃ (י) וְהֶעָנָ֗ן סָ֚ר מֵעַ֣ל הָאֹ֔הֶל וְהִנֵּ֥ה מִרְיָ֖ם מְצֹרַ֣עַת כַּשָּׁ֑לֶג וַיִּ֧פֶן אַהֲרֹ֛ן אֶל־מִרְיָ֖ם וְהִנֵּ֥ה מְצֹרָֽעַת׃ (יא) וַיֹּ֥אמֶר אַהֲרֹ֖ן אֶל־מֹשֶׁ֑ה בִּ֣י אֲדֹנִ֔י אַל־נָ֨א תָשֵׁ֤ת עָלֵ֙ינוּ֙ חַטָּ֔את אֲשֶׁ֥ר נוֹאַ֖לְנוּ וַאֲשֶׁ֥ר חָטָֽאנוּ׃
(9) Still incensed with them, ה' departed. (10) As the cloud withdrew from the Tent, there was Miriam stricken with snow-white scales!*scales Cf. Lev. 13.2–3. When Aaron turned toward Miriam, he saw that she was stricken with scales. (11) And Aaron said to Moses, “O my lord, account not to us the sin which we committed in our folly.
(א) ותדבר מרים. היא דברה גם אהרן הסכים או החריש על כן נענש
(1) She was [the actual] speaker while Aaron agreed or was silent; therefore he was punished [as well].
(2) ותדבר מרים ואהרן AND MIRIAM AND AARON SPAKE — She opened the conversation, therefore Scripture mentions her first. And whence did Miriam know that Moses had separated himself from his wife (for this was the statement she made; cf. Rashi below)? R. Nathan answered: “Miriam was beside Zipporah When it was told to Moses, ‘Eldad and Medad are prophesying in the camp’ (Numbers 11:27). When Zipporah heard this, she exclaimed, Woe to the wives of these if they have anything to do with prophecy, for they will separate from their wives just has my husband has separated from me!” It was from this that Miriam knew about it, and she told it to Aaron.
Now what was the case with Miriam who had no intention to disparage him? She was punished thus severely! How much the more will this be so in the case of one who intentionally speaks in disparagement of this fellow”! (Sifrei Bamidbar 99).
On a similar note, Rabbi Akiva revealed an additional matter not explicitly articulated in the Torah. You say that when Aaron and Miriam spoke against Moses, both Aaron and Miriam were struck with leprosy, as it written: “And God became angry at them and He left, and the cloud departed from above the tent, and behold, Miriam was leprous like snow. And Aaron turned toward Miriam, and behold, she was leprous” (Numbers 12:9–10). The verse’s statement that God became angry at both of them teaches that Aaron, too, became leprous; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Yehuda ben Beteira said to him: Akiva, in either case you will be judged in the future for this teaching. If the truth is in accordance with your statement, the Torah concealed Aaron’s punishment and you reveal it. And if the truth is not in accordance with your statement, you are unjustly slandering that righteous man. The Gemara asks: However, didn’t Rabbi Akiva derive this from the plural pronoun them, meaning that God was angry with both of them? The Gemara answers: God’s anger in that verse was manifest in a mere rebuke, not in leprosy. A baraita was taught in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who said that Aaron also became leprous, as it is written: “And Aaron turned toward Miriam, and behold, she was leprous” (Numbers 12:10), and it was taught: This teaches that he turned, i.e., he was healed, from his leprosy, as he too had been afflicted.
(2) ותדבר מרים ואהרן AND MIRIAM AND AARON SPAKE — She opened the conversation, therefore Scripture mentions her first. And whence did Miriam know that Moses had separated himself from his wife (for this was the statement she made; cf. Rashi below)? R. Nathan answered: “Miriam was beside Zipporah When it was told to Moses, ‘Eldad and Medad are prophesying in the camp’ (Numbers 11:27). When Zipporah heard this, she exclaimed, Woe to the wives of these if they have anything to do with prophecy, for they will separate from their wives just has my husband has separated from me!” It was from this that Miriam knew about it, and she told it to Aaron. Now what was the case with Miriam who had no intention to disparage him? She was punished thus severely! How much the more will this be so in the case of one who intentionally speaks in disparagement of this fellow”! (Sifrei Bamidbar 99). (3) האשה הכשית THE CUSHITE WOMAN — This tells us that all agreed as to her beauty just as all agree as to the blackness of an Aethopian (cf. Sifrei Bamidbar 99). (4) כושית — The numerical value of this word (736) is the same as that of יפת מראה, a woman of beautiful appearance.
7. Why is speaking sin so bad - and why is this so important today - perhaps more than ever?
Obvious
1. Hating on social media
2. Character assisnation of a whole people, bias, bigotry, anti-semitism
But I want to talk about something closer to home.... the truth is that the power of loshon hora increases in relation to how closed a society is. When a society is very closed and when one cannot leave the Tent of Meeting... when there is very little public space and things are controlled by priests or religious leaders, then the power of spreading inuendo is multipled.
I run an organization that enables US tax payers to support Israeli charities. Based on the number of recently added organization made to support battered women and combat pedifilia, and bias against the handicaped in the haredi community is growing. When a community is very close knit and it hides it's problems, then those problems that other communities have but can deal with publicly are exasperated. When a parent will not like a child have a secular education or go to the army bacause word of this will be spread maliciously and ruin the chances of a shidduch of that child's siblings... then what people are saying is impacting the lives of the individuals in the community.... Here is a facinating account of this situation that happened to the Rama.. Rav Moses Isereless....
ומשה אמר בואו ועשו עמי חשבון, אלא שמע משה ישראל מדברים מאחריו, שנאמר (והיה כבא משה האהלה וגו') (שמות לג ט) [והיה כצאת משה אל האהל וגו' והביטו אחרי משה (שם שם ח)], ומה היו אומרים,... ור' חמא אמר לגנאי, היו אומרים ראה צואר, ראה שוקים, אוכל משל יהודים, ושותה משל יהודים, וכל מה שיש לו מן היהודים, וחבירו משיבו אדם ששלט על מלאכת המשכן אין אתה מבקש שיהא עשיר, כיון ששמע משה כך אמר להן חייכם משהמשכן נגמר אני עושה עמכם חשבון, שנאמר אלה פקודי המשכן וגו'.
Yet Moses said: Come and make an accounting with me. It was simply that Moses had heard Israel speaking behind his back, as stated {in Exod. 33:9): AND IT CAME TO PASS THAT WHEN MOSES WOULD GO [TO THE TENT], THE PILLAR OF CLOUD WOULD DESCEND…, AND THE LORD WOULD SPEAK WITH MOSES.} [(in Exod. 33:8): AND IT CAME TO PASS THAT WHEN MOSES WOULD GO OUT UNTO THE TENT, <ALL THE PEOPLE WOULD RISE>… AND STARE AFTER MOSES.] And what were they saying? ... R. Hama said: They were saying to his shame: Look at the <fat> neck; look at the <fat> thighs. Moses is eating from what belongs to Jews and drinking from what belongs to Jews, for everything he possesses comes from the Jews. Then an associate of his would reply: Would you not want a person in charge of the work on the Tabernacle to be wealthy? As soon as Moses heard that, he said to them: By your life, after the Tabernacle is finished, I am making an accounting with you. Thus it is stated (in Exod. 38:21:) THESE ARE THE RECORDS OF THE TABERNACLE….
(א) עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ והוא יצילנו משגיאה:
(ב) ואשמע אחרי קול רעש גדול אשר העבירו קול במחנה לומר הביטו אחרי משה במעשה הנעשה ע"י מקרוב שסדרתי קידושין תחת החופה כדרך הארץ שהכל יודעין סדר הכלה למה נכנסה לחופה והיה באישון לילה בליל שבת כשעה ומחצה בלילה והמעשה והסבה אשר הכריחוני לזה הוא מבואר נגלה לכל באי שער עירנו וזה המעשה אשר נעשה.
איש היה בארץ ותם הכסף ממנו ושדך בתו גדולה לבן זוגו הראוי לה ויהי בימי שידוכיה אשר ארך הזמן עד כניסתה לחופה הלך האב לעולמו והניח חיים לכל ישראל ונשארה הבת שכולה וגלמודה אין לה אב ואם כי אם קרובים נעשו לה רחוקים והעלימו עיניהם ממנה זולתי גואל אחד אחי אמה אשר הכניסה לביתו כי אין לה גואל קרוב ממנו והיה כאשר באה בימים זמן נישואיה אשר היה ראוי לטבוח טבח והכן צרכי החופה לא ראתה שום תמונת הנדוניא ושאר צרכים זולתי קול אחד הבא לה שתטבול ותכין עצמה לחתונה כי יהיה לה הנדוניא והבתולה הנ"ל עשתה כאשר צוו עליה נשים השכינות ושמעה לקולם גם כיסו אותה ביום ו' בהינומא כדרך הבתולות וכאשר נטו צללי ערב וכמעט קדש היום שהיו לקרוביה ליתן הנדוניא קמצו ידיהם וחסרו ממתנת ידם הראוי להם והיה נחסר מן הנדוניא כמעט שליש הנדוניא גם החתן נסוג אחור ולא רצה בשום אופן לכנסה ולא שת לבו לכל הדברים אשר דברו אליו מנהיגי העיר שלא לבייש בת ישראל מכח כסף נמאס ולא אבה שמוע רק כפתן חרש אטם אזנו ולא שמע לקול מלחשים ולא קול גערת חכם תנידנו וע"י זה נמשך הזמן מכח קטטות ומריבות כדרך שאמרו לית כתובה דלית בה תיגרא והצליח מעשה שטן עד שהגיע הזמן הנ"ל שהשוו עצמן ונתרצה החתן ליכנס לחופה ושלא לבייש בת ישראל הגונה קמתי וסדרתי הקידושין בזמן הנ"ל. והנה באשר מלינים עלי באתי להסיר תלונתן מאתי להביא ראיה וטעמי ונימוקי עמי ועל מה סמכתי בזה לומר כזה ראה וקדש:
(ג) גרסינן פרק משילין כל שחייבין עליו משום שבות משום רשות משום מצוה בשבת חייבין עליו בי"ט אלו הן משום שבות וכו' ואלו הן משום רשות לא דנין ולא מקדשין וכו' ואלו הן משום מצוה לא מקדישין ולא מעריכין וכו' ופריך בגמרא אין דנין והא מצוה קא עביד לא צריכא דאיכא דעדיף מיניה ולא מקדשין והא מצוה קא עביד לא צריכא דאית ליה אשה ובנים. ופירש"י ז"ל והא מצוה קא עביד כדי לפרות ולרבות ואמאי קרי ליה רשות עכ"ל. וכתבו התוס' פ"ה וה"ל למחשבינהו בסיפא גבי מצות ומשני ל"צ דאית ליה אשה ובנים ולכך אינו מצוה כ"כ דומיא דהני דסיפא. ולפי זה יכול להיות דגם בדאיכא דעדיף מיניה אין דנין וכן גבי אשה דמשני דאית ליה אשה ובנים משמע אפילו אין לו אשה ובנים מכל מקום אסור. וכתבו וז"ל מכל מקום הא דקאמר והא מצוה קא עביד ואמאי גזרו כו' ומשני לא צריכא דאית ליה אשה ובנים אבל אם אין לו מותר לקדש דמצוה קעביד והאריכו שם בקושיות ותירוצים לפירוש רש"י ור"ת כי כתבו שם שהי"מ הוה ר"ת והביאו ירושלמי א"ר הונא הדא אמרה הני דכנסין ארמלין צריך לכנסן מבע"י שלא יהא כקונה קנין בשבת ומפרש התם טעמא דעד שלא קנה אינו זכאי במציאותיה ולא במעשה ידיה משכנסה זכה בכולם ונמצא כקונה קנין בשבת וההוא נמי איכא לאוקמי בשיש לו אשה ובנים עכ"ל הגמרא עם הפירושים שבה. והנה אע"פ שאיני כדאי להכריע מ"מ קשה לי על פירש"י דהקושיא אינה רק למה לא חשיב אלו בסיפא גבי מצוה א"כ מאי משני בדעדיף מיניה או בדאית ליה אשה ובנים דמ"מ ה"ל לאקשויי דלחלק וליתני בדידיה וליחשב בסיפא ג"כ אין דנין ואין מקדשין אפילו במקום מצוה דהוי רבותא טפי ולא הוי צריך למתני רישא כלל דהשתא במקום מצוה אסור במקום רשות מבעיא. ועוד קשה לפירש"י דקאמר והא מצוה קא עביד ולא הל"ל רק והא מצוה נינהו דהא הקושיא אינה רק על התנא דלא חשיב להו גבי מצוה, אבל אם הקושיא כר"ת ניחא דהקושיא על העושה המצוה אמאי אסור לעשות וזהו מבואר למדקדק בלשון הגמרא. ולכן היה אפשר לי לומר דאף לדעת רש"י מותר כשאין לו אשה ובנים והא דפריך ואמאי קרי ליה רשות משום דקשיא ליה לרש"י מנ"ל למקשן להקשות והא מצוה קא עביד שיהא מותר משום זה דלמא אע"ג דהוא מצוה יהא אסור כהני דסיפא ולזה פריך דא"כ הו"ל לחשבו בסיפא ולא לקרי רשות דמשמע דאי הוי מצוה הוי שרי ולכן פריך והא מצוה קא עביד ומשני בדאיכא דעדיף מיניה ובדאית ליה אשה ובנים אבל בלאו הכי דאינו מצוה אה"נ דשרי, ואכריח קצת פירוש זה מלשון רש"י דפירש הקושיא ואמאי קרי ליה רשות גבי אין מקדשין ולא פירש הקושיא גבי אין דנין דהא תרווייהו בחדא מחתא מחתינהו וה"ל לפרש גבי אין דנין שהוא ברישא בגמרא ולפי מה שפירשתי ניחא דגבי אין דנין לא הוי צריך ליה לפרש הקושיא הכי דהתם ודאי פריך כפשוטו והא מצוה קא עביד ויהא שרי כדמשמע פרק אחד דיני ממונות דמותר לדון כמו שהביאו התוס' מההיא דמשני אין רציחה דוחה שבת הא בלאו הכי מותר לדון אבל גבי אין מקדשין אדרבה מוכיחים התוספות מההיא דירושלמי פ"ק דיומא דאסור לקדש ולכן לא מצי פריך והא מצוה קא עביד ולהוי שרי (דדלמא אע"ג דהוא מצוה הוא אסור כדפרישית) ועל כן הוצרך רש"י לפרש (לדקדק דשרי דאל"כ) למה קרי ליה רשות כדפריך ואע"ג דהתוס' מתרצי שם ההוא דסנהדרין וההיא דפ"ק דיומא אליבא דרש"י ור"ת מ"מ יותר פשוט להתיר דדנין בשבת במקום מצוה ממה שמקדשין במקום מצוה וכמו שעלה על דעת התוס' בתחלת קושייתם וזהו הכריח רש"י לפרש הקושיא גבי אין מקדשין ולא גבי אין דנין. ומכל קושיות הנ"ל היה נראה לפרש דעת רש"י כדעת ר"ת וכן נראה קצת דעת הסמ"ג שכתב סתם ההיא דאין מקדשין וכתב ובפרק משילין מוקי לה בשאין לו אשה ובנים ואי הוי דעתו דרש"י ור"ת פליגי בפירוש הגמרא לא ה"ל לכתוב סתמא ובפרק משילין מוקי לה כו'. אמנם מאחר שהראשונים ז"ל דהיינו התוס' והמרדכי כתבו בשם רש"י לאסור בכל ענין ולא השגיחו לקושיות אלו שהקשיתי על דברי רש"י לדעתי אמשך ג"כ אחריהם להאמין שדעת רש"י לאסור בכל ענינים. וכן נראה דעת הפוסקים הרי"ף ורמב"ם והרא"ש והטור סי' של"ט שכתבו כולם ז"ל סתם אין מקדשין ולא חילקו בדבריהם הנה לא ימלט שהפוסקים שסתמו דבריהם פירשו הגמרא שלנו כדרך רש"י ז"ל כפי הבנת הראשונים ז"ל דבריו או שסמכו על הירושלמי דמשמע שאוסר בכל ענין כמו שיתבאר. אך אינו נראה דסמכו על הירושלמי נגד גמרא שלנו כמו שיתבאר ובודאי פירשו כדרך רש"י ז"ל. מ"מ כל כי הני מילי מעליותא לימרו משמאי להתיר הענין בכה"ג שהיה שעת הדחק והיתה הבתולה מתביישת אם תמתין עם החופה אחר טבילתה עד לאחר השבת גם כי אינו מדרך המקומות לילך בהינומא עד אחר השבת ולעשות הנישואין ביום ראשון כדרך האזרחים שעושין נשואיהם ביום חגם וכדאי הוא ר"ת לסמוך עליו בשעת הדחק כ"ש שהסוגיא דשמעתא מוכח כדבריו (וכן פסק בהג"ה אשר"י סוף פרק אחד דיני ממונות בשם א"ז) וכן כתב ר"ת בתשובתו והביאה הסמ"ג כי בדוחק גדול התירו לקדש בשבת ולא היה מורה כן הלכה למעשה עכ"ל. משמע מיהו דבדוחק גדול יש להתיר ואין לך דוחק גדול מזה שהיתה יתומה גדולה מתביישת והיה לה לקלון כל ימיה כמעט לשנותה מכל הבתולות וגדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה דלא תסור מכל הדברים אשר יורוך בדבר הזה שאינו אלא איסור דרבנן גזירה שמא יכתוב כמו שמפרש בגמרא שלנו או משום דהוי כקונה קנין בשבת כדמפרש בירושלמי וכמו שיתבאר לעתיד מלבד דהוי לן למיחש בכאן שלא יתבטלו השידוכין לגמרי ויתבטל הזיווג מכח הקטטות והמריבות שביניהם עד שרצו להסיר ההינומא שעל ראש הכלה מכח ניצוח הקטטות וגדול השלום בין איש לאשתו ואפילו אינה אלא משודכת אליו יש להקל מכח זה דהוי קצת אגידא ביה כמו שכתב רבינו תם והרא"ש בתשובותיהם לענין אבלה המשודכת אליו שמותר לכנסה אחר ז' שלה מכח פריה ורביה דידיה וכן אנו מקילין נגד דברי רבותינו ז"ל בזמן הזה להשיא הקטנות אע"פ שאמרו ז"ל אסור לאדם שיקדש בתו כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה וכתבו התוס' והפוסקים האחרונים דבזמן הזה שאנו מתי מעט אנו מקילין וכו' וה"ה בנדון זה. כל זה שמתי נגד עיני לסמוך על דברי רבינו תם (ושאר פוסקים המתירים) בשעת הדחק. ועוד אני אומר דיש לחלק ולומר דבזמן הזה לכ"ע שרי דהא תנן אלו הן משום שבות אין מטפחין ולא מרקדין וכו' וכתבו התוספות ריש פרק המביא פירש"י שמא יתקן כלי שיר ומיהו לדידן שרי דדוקא בימיהם שהיו בקיאים לעשות כלי שיר שייך למגזר אבל לדידן אין אנו בקיאים לעשות כלי שיר ולא שייך למגזר עכ"ל. וכבר פשוט היתר הטפוח והרקוד בשבת בכל מקום ואף מצווים לכותים לנגן בכלי שיר והכל הוא מטעם דברי התוס' דלא שייך גזירה זו בזמן הזה. וה"ה בענין אין מקדשין דאמרינן בגמרא הטעם שמא יכתוב וידוע המנהג פשוט בישראל שאין החתן כותב בעצמו הכתובה או שטר אירוסין והוא מטעם שאין אנו בקיאים בכתיבה ואפילו מי שיודע לכתוב אינו כותב שלא לחלק בין בקיאים לשאינן בקיאים ולכן כותבה בכל מקום החזן כמו שקורא בתורה לכל אדם לתקנת שאינו בקי. ומעתה אין לגזור על המקדש שמא יכתוב מאחר שאנחנו אינן בקיאים ואין מוטל על החתן כתיבה זו ואין לחוש שהחזן יכתוב משום קידושי החתן דגזירה כזו לא מצינו ועוד שהרי החזן כותב כל פעם הכתובה ושטרי האירוסין בשחרית או זמן רב קודם הכניסה לחופה כאשר אינו יודע מתי יהיו מוכנים עם החופה ולכן אין לחוש בזמן הזה לגזירה זו כלל, ואף אם נאמר דלפי דברי הירושלמי דפירש טעם הגזירה משום דהוי כקונה קנין בשבת אין לחלק בין זמן הזה לבימיהם מ"מ נראה דגמרא דידן עיקר נגד הירושלמי וכן פסקו הפוסקים תמיד, ואין לומר דגמרא דידן אית לה נמי טעמא דירושלמי אלא דנקט חדא מתרי טעמי וכמ"ש שם התוס' על כיוצא בזה. דזה לא שייך בב' טעמים שיש נפקותא ביניהם וכן כתב הסמ"ג בהדיא דגמרא דידן פליג על הירושלמי בטעמא דמילתא ובודאי יש נפקותא ביניהם והיא זאת שכתבתי. ונראה דלהכי לא הביאו הרי"ף והרא"ש (פרק משילין) דברי הירושלמי ולא כתבו ג"כ ההוא דהלין דכנסין ארמלין צריכין למכנסי מבע"י ולא כתבו הטור סי' של"ט ג"כ דודאי ק"ל כגמרא דידן נגד הירושלמי וליכא נפקותא בקנין לחוש לגזירה שמא יכתוב. (ואע"ג דהרא"ש פ"ק דכתובות הביא הלין דכנסין ארמלין צריך למכנסי מבע"י וכתב שם דה"ה דאין להכניס בתולה לחופה בשבת משום דקונה אותה למציאותיה ולמעשה ידיה וכ"כ בא"ע סי' ס"ג, מכל מקום נ"ל מדלא הביאו אותה במקומה פרק משילין דלית בדבר איסור ממש ובודאי היינו משום דס"ל דטעמא דגמרא דידן עיקר דהיינו שמא יכתוב ולא הביאו אותה פ"ק דכתובות ובא"ע אלא משום הרחקה בעלמא שלא לעשות חופה בשבת כמו שכתבו שם שלא לעשות חופה בע"ש משום גזירות רחוקות ומאחר שאין אנו חוששין ועושין חופה בע"ש מטעם שכתבו האחרונים ז"ל, והעיקר משום שעכשיו אנו בגלות וטריחא לעשות נישואים בלא שבת אפשר שה"ה שאין חוששין בזה להקל בשבת מאחר דטעם שמא יכתוב הוא עיקר וכמו שנתבאר). ותדע דהרי התוספות לאחר שהביאו הירושלמי כתבו וז"ל ומהאי טעמא דאין מקדשין לפי שנראה כקונה קנין אסור כמו כן לתת גט בשבת עכ"ל. והשתא אמאי לא יהא אסור ג"כ לפירוש הגמרא שלנו שאין מקדשין שמא יכתוב וה"ה לתת גט שמא יכתוב הגט אלא ש"מ כדפרישית דבגט לא שייך שמא יכתוב שהוא מעשה ידי אומן וסופר מהיר הצריך לכתוב הגט ואין כל אדם בקיאים בו וליכא למיחש שנותן הגט יכתבנו מאחר שאין הנותן רגיל לכתוב הגט וה"ה בכתיבת הכתובה ושטר אירוסין בזמן הזה ואע"ג דסומכין על דברי הירושלמי ואין מגרשין בשבת כמו שכתבו התוספות פרק הזורק והר"ן פרק משילין והביאו הטור בא"ע סימן קל"ו היינו משום שמצינו בהדיא בתוס' דפרק משילין דקתני בהדיא אין מגרשין וכמו שכתבו התוס' פרק הזורק, (ואע"ג דבהר"ן פרק משילין משמע דגם בגט הטעם שאסור משום שמא יכתוב, מדברי התוס' לא משמע כן, ולדבריהם) אולם שם הוא טעמא מטעם קנין אבל לא גבי קידושין דודאי טעמא דגמרא דידן הוא עיקר ואע"ג דמתוספות פרק משילין נראה דמטעם הירושלמי דוקא נאסר ולא גרסינן בתוס' אין מגרשין לא ק"ל הכי דודאי התוספתא היתה נעלמת מפי דברי התוס' דפרק משילין. ועוד דאף אם נשוה קידושין לגירושין לגמרי מ"מ הרי כבר נתבאר דאף בגירושין במקום הדחק שרי כמו שמבואר פרק הזורק וכתבו התוס' דבשכיב מרע הקילו דלא תפול קמי יבם כ"ש דיש להקל במקום מצוה שמקיים פריה ורביה והוא שעת הדחק. מכל הנ"ל נתבאר שמותר לקדש בשבת במקום הדחק ובמקום שיש לחוש לכבוד שלא יבוא הדבר לידי כסופא ואפשר לבא לידי ביטול הזיווג ולסמוך על ר"ת המיקל בדבר וכאשר נתבאר. אמנם רבים קמים עלי וסליקו רעיוני עלי באולי יש לחלק בין קידושין לכניסה לחופה דאפשר שהוא לכ"ע אסור דהא קונה אותה לכמה דברים שהאשה נקנית להם והוי כקונה קנין בשבת שהוא אסור לכתחילה לכ"ע. וכן נמצא בדברי הגאון המחבר הגדול ספר ב"י בטור או"ח סי' של"ט הנ"ל דכתב דאסור לכנסה אף לדברי ר"ת וכתב דכן משמע מדברי הגהות מיימוני והכלבו והר"ן פרק משילין. והנה אע"פ שאין הכרח בדברי הגאון הנ"ל דמשמע מדברי הפוסקים הנ"ל שר"ת ס"ל הכי אלא שהסמ"ג הוסיף דבר זה מדעתו כמבואר בדברי הסמ"ג גם יש לדחות בקל דברי הר"ן כי לא ירד לדבר מזה כלל רק כתב והעתיק לשון התוס' ולא משמע מדבריו כלום מדבר זה כמבואר למשכיל בדבריו מ"מ נכון להסיר מעלי תלונות הגאון שהיה לחוש לדבריו להחמיר גם כי הסמ"ג כתב כן בפירוש. ואומר חדא כי באמת קולא זו חומרא היא כאשר נתבאר שהיה לחוש לכמה קלקולים אם היו מעכבים הנישואין, שנית כי מן התוספות והסמ"ג נראה בהדיא שאין מחולקין כלל בין קדושין לכניסה לחופה, וז"ל הסמ"ג וההיא דאין מקדשין מוקי לה פרק משילין כשיש לו אשה ובנים משמע אם אין לו שרי וקצת משמע בירושלמי דיומא פ"ק דבכל ענין אסור לקדש דמפרש טעמא דאין מקדשין משום דנמצא כקונה קנין בשבת והדר מסיק א"ר מנא הדא אמרה הלין דכנסין ארמלין צריך לכנסן מבע"י שלא יהא כקונה קנין בשבת, ומיהו ההוא נמי איכא לאוקמא כשיש לו אשה ובנים עכ"ל. ובסגנון זה כתבו התוספות ומדמוקי לה בשיש לו אשה ובנים ה"ה איסור הכניסה שלומד משם שאמר הדא אמרה הלין דכנסין כו' נמי אינו אלא בשיש לו אשה ובנים דדיו לבא מן הדין להיות כנדון א"כ ש"מ שאינו אסור הכניסה ג"כ אלא כשיש לו אשה ובנים, ואדרבה אני יליף ק"ו דמה מועילין הקידושין לענין פריה ורביה בלא כניסה לחופה ואם הם מותרים משום פריה ורביה כל שכן הכניסה לחופה עצמה דמהשתא חלה קיום המצוה משא"כ בקידושין בלא כניסה. ועוד דכבר כתבתי דלפי רוב הפוסקים טעם דגמרא דידן עיקר ולכן לא הביאו בדבריהם הירושלמי שמפרש טעם משום קנין ושאסור לכנוס ארמלין משום דס"ל דטעם שמא יכתוב עיקר וזהו לא שייך גבי כניסה לחופה במקום שאין כותבין כתובה או במקום שכותבין כתובה לארוסה ואין איסור בדבר אלא הקידושין וכבר נתבאר שהקידושין מותרים ה"ה הכניסה לחופה. ואף אם נאמר דהגהות מיימוני והכלבו אסרו כניסה לחופה מטעם הירושלמי מאחר שלא נראה כן מדברי הפוסקים המפורסמים אין להחמיר במקום שיש להקל כ"ש שגם בדבריהם אין הכרח כ"כ למעיין בדבריהם. ועוד דמתוספתא דפרק משילין מוכח בהדיא דאינן מחלקין בין כניסה לחופה לקידושין דאל"כ לא הוי מקשו מידי מההיא דכ"ג דמתקנין לו אשה מערב יו"כ דהתם כניסה לחופה הוי כמ"ש הסמ"ג בעצמו וע"ש, ואף כי איני כדאי לחלוק על דברי הסמ"ג מ"מ מאחר שמצאתי און לי מדברי הפוסקים דלא ס"ל דבריו. אומר שיש לדחות ראייתו כי זהו לשון הסמ"ג סוף ה' י"ט ואין מקדשין מוקי לה בתלמוד שלנו בשיש לו אשה ובנים ומשמע דאם אין לו מותר לקדש. ומיהו נראה דאפילו אין לו בנים אסור לכנוס מההיא דפ"ק דיומא דמצריך לכ"ג לכנוס ערב יום כפור ולגרשה על תנאי וכמה דוחקים דחקו התם ואם איתא היה יכול לומר מיד שתמות אשתו הראשונה יכנוס השנייה אלא ש"מ אסור לכנוס אפילו אין לו בנים דאם איתא דשרי בשביל פריה ורביה כ"ש הכא שיש לנו להתיר משום צורך כפרה לכל ישראל עכ"ל. והנה אני אומר דיש לק"ו זה פרכא דאפשר דשאני מצות פריה ורביה שהיא מצוה גדולה שאין מוכרים ס"ת לשום מצוה בעולם כי אם ללמוד תורה ולישא אשה ואמרינן דנענש יהושע שלא הוי ליה בן דביטל ישראל מפריה ורביה ולא נענש על שביטל קרבן התמיד. ועוד אני אומר דאפשר דלא הוי מהני הכניסה גבי כ"ג בלא ביאה וביו"כ אסור תשמיש המטה ולא מקרי וכפר בעדו ובעד ביתו עד דכניס לה לגמרי ותדע דהא אין שבות במקדש וכדאמרי' בהדיא בירושלמי על דבר זה וס"ל דמקדשין ביו"כ משום דאין שבות במקדש וא"כ מאי שנא הכניסה וכן התירו כמה שבותים דרבנן במקדש כדאיתא סוף עירובין ומטילים עששית של ברזל לתוך המקוה ביום הכפורים והוא יותר קרוב לאיסור דאורייתא מהכנסה לחופה אלא ש"מ דס"ל לגמרא דידן דלא מקרי ביתו רק לאחר הכניסה לגמרי עם התשמיש וזהו לא שייך ביו"כ. ואע"ג דלפי הירושלמי אינו כן דהא ס"ל דמקדשין בי"כ הא בלאו הכי פליג אגמרא דידן בדברים אלו כדאיתא התם וכתבו כן בהדיא בתוס' פ"ק דיומא ועוד י"ל דטריחא מילתא לכנוס אשה ביו"כ שלא יסיח דעתו מעבודה (וישהה עצמו בענין כניסת אשה ביוה"כ) שהרי היו מקדימין עבודת יו"כ לעבודת שאר ימים משום חולשא דכ"ג כדאיתא בסדר יומא כ"ש להסיח דעתו בכניסת אשה ולכן אין ראיית הסמ"ג מוכרחת, ומה לי להאריך פוק חזי מה עמא דבר בכל מקום ובפרט בעירנו אשר יש בה קיבוץ עם ת"ל ולפעמים עושים ה' או ו' חופות ביום אחד ונמשכים עד הלילה ואין פוצה פה ומצפצף ומה לי בתחילת הלילה או שעה או ב' בלילה דאין לחלק בין קבלו שבת בענין ברכו או לא דאין תלוי בקבלתם להקל דשבת מעצמו קבעה משחשיכה כדאיתא פרק ערבי פסחים לענין קדוש ומעשר, אלא האמת שצורך השעה מביא להקל בדברים אלו שאינן אלא איסור דרבנן ובמקום הדחק לא גזרו. ובהא נחיתנא ובהא סליקנא דודאי יש להחמיר להיות זריזין קודם השבת שלא יבוא לידי כך, אבל אם כבר נעשה מה שאפשר לעשות ונטרפה השעה עד שחשיכה ויש לחוש לפירוד הזיוג או לביוש הבתולה וכיוצא בזה הסומך להקל לא הפסיד ויתענג לשלום בעונג שבת אח"כ ויכולה המצוה לכפר עליו אם כוונתו לש"ש ושלום. נאום משה בן לא"א מורי ה"ר ישראל זצלה"ה נקרא
(ד) משה איסרלש מקראקא:
Help from God, maker of heaven and earth, and he will save us from error
“I heard behind me the sound of a great noise. Voices passed through the camp saying, Look at that man Moshe (Exodus 33:8).”
After the Golden Calf when Moses separated himself from the people…..
It concerned the action taken by me recently when I arranged a wedding in the usual way. All knew the state of the bride as she entered under the wedding canopy. It was in the dark of night on Friday evening, an hour and a half after night had fallen. The circumstances which impelled me to this action are clear. It is known to all who live in our city and this is what happened:
There was a poor man in our land who had betrothed his elder daughter to a suitable mate. During the period of the betrothal, which was of considerable duration, the father went to his world and left life to all of Israel. The daughter was left bereaved, without father and mother, except for relatives who lived far from her. They shut their eyes to her plight, all except one relative, the brother of her mother, who brought her into his house, for she had no relatives closer than he.
Then, when the time came for her marriage and it was time to prepare for the feast and the requirements of the wedding canopy, she did not see anything of the dowry and the other needs which the relatives had promised her. But she was told to take her ritual bath and prepare herself for the marriage, and that the dowry would be forthcoming. This maiden then did as the women neighbors commanded her. They deck her with the veil on the sixth day, as virgins are decked. When the shadows of the evening began to fall and Shabbat was approaching, her relatives who were to give the dowry closed their fists and refused to give a sufficient amount, so that at least a third of the dowry was still lacking. Then the groom absolutely refused to marry her. He paid no attention to the pleas of the leaders of the city that he refrain from putting a daughter of Israel to shame for the sake of mere money. He refused to listen to them, “as a deaf serpent does not hear the voice of a charmer (Psalms 58:5).” Nor did the voice of the Rabbi move him.
Because of these quarrels, time drew on; as the saying goes, “There is no marriage settlement without dispute,” and the work of Satan prompted them until the time mentioned above came. Then they finally agreed and the groom consented to enter under the wedding canopy and no longer to shame a worthy daughter of Israel. Thereupon I arose and conducted the marriage at that hour.
Now, since people are complaining against me, I have come now to remove their complaints from me and to bring the proof and the reasons upon which I relied in this matter, saying: In this way beholden and sanctified.
Thus says Moshe, the son of my father and teacher, Israel of blessed memory, the one called Moshe Isserles of Krakow (Translation Rabbi Simcha Weinberg See)