ביום שיש ב' ספרי תורה לא יפתחו השניה ולא יסירו המפה עד שיגללו הראשון: הגה ואין מסלקין הראשונה עד שכבר הניחו השניה על השלחן שלא יסיחו דעתן מן המצו' ומוציאין ב' הספרים כאחת ותופסין בשניה עד אחר שקראו בראשונה. (אור זרוע בשם הירושלמי):
On a day when two Torah scrolls are used, they should not open the second one not remove it's cover until they roll up the first one. Rem"a: And they should not remove the first one until they placed the second one on the table, so that they do not get distracted from the mitzvah. And they should take out both Torah scrolls at the same time, and they should hold the second one until after the reading of the first one. (Ohr Zaruah in the name of the Yerushalmi)
(כז) שלא יסיחו - ומניחין השניה על השלחן קודם הקדיש כדי שיאמרו הקדיש על שתיהן ואח"כ מגביהין הראשונה וגוללין אותה ואחר גלילתה במפה פותחין השניה כמו שכתב המחבר. וביום שיש ג' ס"ת כגון ר"ח טבת שחל בשבת וכה"ג אזי אחר שגמרו בראשונה מניחין השניה ואין אומרים קדיש רק מגביה הראשונה וגוללין וכו' וכנ"ל ואחר גמר קריאת השניה מניחין השלישית אצלה שהיא לצורך מפטיר וא"צ להניח הראשונה רק אומר חצי קדיש על שני ס"ת אלו ומגביה השניה ופושטין השלישית וקורין לעולה למפטיר [שערי אפרים וש"א]:
כתבו רבותינו בעלי השולחן ערוך בסעיף ח: ביום שיש שני ספרי תורה – לא יפתחו השנייה ולא יסירו המפה עד שיגלולו הראשון. ואין מסלקין הראשונה עד שכבר הניחו השנייה על השולחן, שלא יסיחו דעתן מן המצות. ומוציאין שני הספרים כאחת, ותופסין בשנייה עד אחר שקראו בראשונה. עד כאן לשונו, וכן המנהג הפשוט. ואף על גב דבירושלמי יומא פרק שביעי איתא דרבי יוסי הוה מפקיד לחזנא דכנישתא… כד אינון תרתי תהא מיבל חדא ומייתא חדא, עיין שם. וכבר הקשו זה כולם, ולא העלו תירוץ נכון. (עיין דרכי משה, ומגן אברהם, וקרבן העדה שם בירושלמי, ופני משה בירושלמי סוטה פרק שביעי הלכה ז'.) ולעניות דעתי ברור שאין הפירוש בירושלמי כן, דשם מיירי לענין הכהן הגדול שהיה קורא "ובעשור" בעל פה. וקיימא לן לעיל סימן קמ"ד דאצלינו כשצריכין לקרוא בשני ספר תורה, ואין להציבור רק ספר תורה אחת – גוללין אותה בציבור, ולא דמי לכהן הגדול, עיין שם. וזה לשון הירושלמי שם: רבי יוסי מפקיד לחזנא דכנישתא דבבלאי, כד דהיא חדא אורייתא תהא גייל לה להדי פרוכתא. כד אינון תרתי תהא מיבל חדא ומייתא חדא. עד כאן לשונו. והכי פירושו: שצוה לו הדין שנתבאר, דכשנצרך לקרות בשני מקומות בספר תורה, אם לא יהיה להם רק ספר תורה אחת – תגלול אותה אצל הפרוכת בציבור. ודלא ככהן הגדול שקרא בעל פה, וכמו שכתבתי בסימן קמ"ד. אבל כשיהיה לך שני ספר תורה – לא תקרא באחת ולגלול בציבור. אלא אחר קריאה הראשונה תוליכנה מן הצד, ותקח השנייה מיד המחזיק בה ולקרות בה. וכמנהגינו ולא מיירי כלל בעניין ליקח אותם מן ארון הקודש, אלא כמו שכתבתי. ונוהגין לומר קדיש על שני ספרי התורה, ששניהם יונחו על השולחן. וכשיש שלושה ספר תורה – מניחין כולן בשעת קדיש (מגן אברהם סעיף קטן י"ב). ונוהגים הנערים לנשק הספר תורה בעת הילוכה, כדי להרגילן בחביבות התורה. (עיין מגן אברהם סעיף קטן י"א שדקדק לעניין הבאת שני ספר תורה כאחת מ"אין עושין מצות חבילות חבילות". נראה לי דבכאן לא שייך זה, דחדא מילתא היא כדאמרינן בפסחים קב ב: הבדלה וקידוש חדא מילתא היא. ולא דמי לשני תינוקות במילה, דהא גם באחת היו קוראין אם אין שני ספר תורה. ומטעם זה לא דמי לכל הנך דסוטה, דבכאן לא נתרבה הקריאה. ומה שאין קוראין באחת כפסחים שם, שמטעם חדא מילתא אומרן על כוס אחד, מטעם דאין גוללין ספר תורה בציבור. ודייק ותמצא קל.)
והיכא דחל ר"ח להיות בשבת או יו"ט מביאין שתי תורות והיכא שהם שלשה ענינים מביאים ג' תורות בההוא דפ' בני העיר דאמר ר' יצחק נפחא ר"ח אדר שחל להיות בשבת מביאין ג' תורות וקורין [בהן] אחד בענינו של יום ואחד של ר"ח וא' בכי תשא ומפרש תלמודא בפ' ואילו נאמרין בסוטה דתלתא גברי בתלתא ספרי ליכא פגמא. וכתב הרב משה מיימון בכל יום שמוציאין שני ספרים או שלשה אם הוציאו זה אחר זה כשמחזיר את [הראשון אומר קדיש וכשמחזיר את] האחרון אומר קדיש עכ"ל ומדכתב אם הוציאו זה אחר [זה] משמע שאם רוצה להוציא שניהם כאחד הרשות בידו והיינו במנהגנו מיהו בירו' פ' ואילו נאמרין ובמ"ס פ' הקורא בתורה משמע שתחילה מוציא אחת וקורא בה ומחזירה ואח"כ מוציא שנייה וקורא בה ומחזירה דאמר התם ר' יוסי הוה מפקד לרב עולא חזנא דכנישתא דבבלאי כד הוא חד אורייתא תהי גייל לה אחורי פרוכתא וכד דאינון תרתי תהי מייכל חדא ומייתי חדא כלומר תוליך האחת ואח"כ תביא השניי' ותקרא בה מייבל פי' כמו מובילנא מנא לבי מסותא. ולמה שאנו נוהגין שאני מוציאין שניהן ביחד ויושב בחור אחר על קטידרא ותופס אותה בחיקו וש"צ קורא באחרת וכשיגמור ש"צ הקריאה שבזו ס"ת תחילה יש לו לקבל אותה ס"ת שרוצה עתה לקרות בו ואח"כ יתן לבחור ס"ת שכבר קרא בו כדתנן ביומא פ' הוציאו לו הביאו לו את השעיר שחטו כו' והזה ממנו כו' ר' יהודה אומר לא היה שם אלא כן אחד בלבד נטל דם הפר והניח דם השעיר כולי אלמא דתחילה לוקח דם השעיר שרוצה להזות ממנו ואח"כ מניח דם השעיר שכבר הזה ממנו הכא נמי תחילה מקבל ס"ת שרוצה לקרות בה ואח"כ נותן לו ס"ת שכבר קרא בו: ואחר שקרא הולך ש"צ ויושב על קטיררא וכל התנוקות הולכין ומנשקין לס"ת כשגללה הגולל ומנהג יפה הוא זה לחנך את התנוקת למצות ולזרזם ודומה לההיא דמס' סופרים דמסיק לא היו מניחים בניהם קטנים אחריהם אלא היו מוליכין אותם לבתי כנסיות כדי לזרזן במצות ביום שהושיבו את ראב"ע בישיבה פתח ואמר אתם נצבים היום כלכם טפכם נשיכם. אנשים לשמוע נשים כדי לקבל שכר פסיעות טף למה בא כדי ליתן שכר למביאיהן מיכן נהגו בתולות ישראל קטנות להיות רגילות לבא לביהכ"נ כדי ליתן שכר למביאיהן והן לקבל שכרן עכ"ל מס' סופרים. וגם מחמת שבאים קטנים לביהכ"נ נכנסת יראת שמים בלבם כדתנן יהושע בן חנניא אשרי יולדתו. ומפרש בירו' פ"ק דיבמו' משום שהי' אמו מוליכתו לביהמ"ד כדי שידבקו אזניו בד"ת והיינו דתנן [יהושע] בן הנניא אשרי יולדתו. וצריכה אשה מעוברת להזהר שלא תאכל שום דבר איסור שמחמת כן הוי הולד רשע בההוא דפ' אין דורשין ירושלמי דא"ר כהן אמו של אחר כשהיתה מעוברת בו היתה עוברת לפני ע"ז והריחה מאותו המין ונתנו לה ואכלה והיתה אותו המין (מרע ריע) [מפעפע] בגופה כאירסה של חכינה. וצריך להזהיר את המניקות כדי שלא יאכילו התנוקות דבר איסור כדי שיהיו יהודים טובים:
תַּמָּן תַּנִּינָן. מְדַלְּגִין בַּנָּבִיא. וְאֵין מְדַלְּגִין בַּתּוֹרָה. מְדַלְּגִין בַּנָּבִיא. וְאֵין מְדַלְּגִין מִנָּבִיא לְנָבִיא. וּבְנָבִיא שֶׁלְשְׁנֵים עָשָׂר מוּתָּר. אֵין מְדַלְּגִין בַּתּוֹרָה. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שְִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. שֶׁאֵין גֹּלִין סֵפֶר תּוֹרָה בָרַבִּים. רִבִּי יֹוסֵה בָעֵי. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָֽיְתָה פָרָשָׁה קְטַנָּה. אֶלָּא כְדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה עַל סֶדֶר. וְהָא תַנִּינָן. קוֹרֵא אַחֲרֵי מוֹת וְאַךְ בֶּעָשׂוֹר. שַׁנְייָא הִיא. שֶׁהִיא סִדְרוֹ שֶׁל יוֹם. תֵּדַע לָךְ. דְּאָמַר רִבִּי שְִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. בְּכָל־מָקוֹם אֵינוֹ קוֹרֵא עַל פֶּה. וְהָכָא קוֹרֵא. רִבִּי יוֹסֵה מְפַקֵּד לְבַר עוּלָּא חַזְּנָא דִכְנִישְׁתָּא דְּבַבְלְאֵי. כַּד דְּהִיא חָדָא אוֹרִיָּא תְּהֵא גְייַל לָהּ לַהֲדֵי פָרוֹכְתָא. כַּד אִיּנּוּן תַּרְתֵּיי תִּי מְייַבֵּל חָדָא וּמַייְתֵי חָדָא.
There, we have stated: “One skips in prophets; one does not skip in the Torah.” “One skips in prophets,” but one does not skip from one prophet to another, except that one is permitted to skip between the Twelve Prophets. “One does not skip in the Torah.” Rebbi Jeremiah in the name of Rebbi Simeon ben Laqish: Because one does not scroll the book of the Torah in public. Rebbi Yose asked, think of it, if it was a small paragraph? But so that Israel should hear the Torah in due order. But did we not state: “he reads after the death and but on the tenth day”? There is a difference since this is the order of the day. You should know this, as Rebbi Simeon ben Laqish said, one never recites from memory but here he recites. Rebbi Yose ordered Bar Ulla, the beadle of the synagogue of the Babylonians: If there is one Torah, scroll it behind a curtain. If there are two, take away one and bring the other.
אֵין מְדַלְּגִין בַּתּוֹרָה. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. שֶׁאֵין גּוֹלִים סֵפֶר תּוֹרָה בָּרַבִּים. רִבִּי יוֹסֵה בָעֵי. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָֽיְתָה פָרָשָׁה קְטַנָּה. אָמַר לֵיהּ. כְּדֵי שֶׁיַּשְׁמִעוּ אֶת יִשְׂרָאֵל הַתּוֹרָה עַל סֶדֶר. וְהָא תַנִּינָן. קוֹרֵא אַחֲרֵי מוֹת וְאַךְ בֶּעָשׂוֹ. שַׁנְייָא הִיא. שֶׁהִיא סִדְרוֹ שֶׁל יוֹם. תֵּדַע לָךְ. דְּאָמַר רִבִּי שְִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. בְּכָל־מָקוֹם אֵינוֹ קוֹרֵא עַל פֶּה. וְהָכָא קוֹרֵא עַל פֶּה. רִבִּי יוֹסֵה מְפַקֵּד לְבַר עוּלָּא חַזְּנָא דִכְנִישְׁתָּא דְּבַבְלָייָא. כַּד דְּהִיא חָדָא אוֹרִייָא תְּהַוֵּי גְוִילָא אֲחוֹרֵי פָרוֹכְתָא. כַּד דְּאִיּנּוּן תַּרְתֵּיי תִּי מְייַבֵּל חָדָא [וּמַייְתֵי חָדָא].
“One does not skip in the Torah.” Rebbi Jeremiah in the name of Rebbi Simeon ben Laqish: Because one does not scroll the book of the Torah in public. Rebbi Yose asked, think of it, if it was a small paragraph? But so that Israel should hear the Torah in due order. But did we not state: “he reads after the death and but on the tenth day”? There is a difference since this is the order of the day. You should know this, as Rebbi Simeon ben Laqish said, one never recites from memory but here he recites. Rebbi Yose ordered Bar Ulla, the beadle of the synagogue of the Babylonians: If there is one Torah, scroll it behind a curtain. If there are two, take away one and bring the other.
לא יפתחו השניה. בירושלמי איתא שאין להוציא השניה מהארון עד שמחזיר הראשונ' למקומה וכ"כ במ"ס פי"א ואנו אין מנהגינו כן אלא מוציאין שניהם בבת א' ואין מסלקין וכו' עכ"ל ד"מ בשם א"ז וצ"ע דמנ"ל למיעבד דלא כירושלמי ועוד דבגמר' דילן ביומ' דף נ"ו איתא ההוא דנחית קמיה דרבא ואמר נטל דם הפר והניח דם השעיר וא"ל אימא הניח דם השעיר ונטל דם הפר אם כן הרי לך דצריך שיניח הראשונה קודם ואחר כך ליטול הב' ובהג"מנ כתב דאין מסלקין וכו' ומבי' ראייה מפ"ח דפסחים דאמרי' מקבל המלא ומחזיר הריקן וכו' וכתב שכ"כ הרא"ש פ"ב דשבת בשם רבינו יונה ואני חפשתי ברא"ש ולא מצאתי כלום וגם הראיה לא הבינותי דאמרינן בגמר' מקבל המלא ומחזיר הריקן אבל איפכא לא דכי מושיט לי' האי מיד בעי לקבולי' מסייע ליה לר"ל דאמר אין מעבירין על המצות מאחר שבאת לידו עכ"ל, משמע דוקא משום דמושיט ליה בעי לקבולי הא לאו הכי א"צ לקבולי דאי איתא דטעמא שלא יהא פנוי א"כ מנ"ל לסייע לר"ל ואפשר לומר דכולהו חדא טעמא היא דלהכי אין מעבירין על המצות שלא יהא פנוי מן המצות ודוחק וההיא דיומא אפשר לומר שאם נטל דם הפר צריך ליטול בשמאל ולכן מוטב להניח דם השעיר תחלה כדי שיטלו בימין וההיא דפסחים צ"ל שהריקן היה תופס בשמאלו והמלא מקבל בימינו משא"כ ביומא ששניהם מלאים וצ"ע: מי שנותנין לו להגביה הס"ת ולגלול וא"א לו לעשות שתיהם יגביה ויתן לאחר לגלול דהוא עיקר הגולל כמ"ש סס"ד אבל כשמכבדין אותו להושיט המעילים גלילה עדיפ' דהיא עיקר המצוה וכדאמרינן אותו שזכה בקטרת אומר לחבירו זכה במחתה עמי וע' ביומא דף ע', כשרואה מצוה רשאי להניחה ולילך לראות מצוה אחרת אף על גב דמצוה לראות עשיית המצוה משום ברוב עם הדרת מלך מ"מ רשאי לעבור ממנה (רש"י) ועיין בתוס' יומא דף ל"ג ע"ב דהיכא דלא עבדינן אלא חדא מצוה אין מחויב לעשות מה שבא לידו ראשונה ע"ש ואינו מוכרח כ"כ ועיין במנחות דף ס"ד ע"ב: ובסוטה דף ח' אמרינן אין משקין ב' סוטות כאחד ואין מטהרין ב' מצורעים ואין רוצעים ב' עבדים ואין עורפין ב' עגלות כא' שאין עושין מצות חבילות חבילות וכתבו התו' שאסור להעמיד שתיהן בעזרה בבת א' אף על פי שאין שותות כא', ותימה וכי היה אוסר בכה"ג להעמיד ב' זבחים כא' בעזרה ולשחוט א' ואח"כ השני וכו' ע"ש, ומסיק בגמרא בכהן א' אין משקין ובב' כהנים משקין וצ"ע על הרמב"ם שפסק סתם ולא חילק, לכן נ"ל שהוא מפרש איפכא דכהן א' ע"כ משקה אות' זאח"ז לכן אף על פי שמעמידין בבת א' בעזרה ש"ד אבל בב' כהנים שמשקין בבת אחת זה אחת זה אחת אסור, ובזה מתורץ קושית התוס' שהקשו משני מצורעים ע"ש, והנה להרמב"ם מותר להביא שני תינוקות בבת אחת ולמול זה ואח"כ זה אבל לעולם בבת א' בשני מוהלים אסור ולהתוספות אסור להביאם בבת א' למולם זאח"ז אבל למולם בבת א' בשני מוהלים שרי וא"כ בשני ס"ת נוהגים כהרמב"ם דלא קפדינן על ההבאה ולהתו' בב"ה של נישואין לא יביאו שני הכוסות לפניו בבת אחת אלא לאחר ב"ה יקח כוס אחד ויברך ז' ברכות, וכ"מ בטור ובש"ע בא"ע סי' ס"ב, ומה שהקשו התוס' משני זבחים י"ל דוקא בב' מצות של חובה הוי חבילות וה"ה בשני קרבנות של חובה אסור להעמיד' כאחד וכ"מ ביומא פרק ה' דתנן הביאו לו השעיר משמע דאין מביאין פר ושעיר כאחד ע"ש:
שם במג"א ס"ק י"א בבת אחת בעזרה. נ"ב עיין חמד משה ובס' מחצית השקל דשניהם קראו תימה על דברי המג"א הלא יש. לכהן שני ידים דיוכל להשקות כל אחת ביד א' ודחקו מאוד. ולפענ"ד פשוט דכוונתו דע"כ אינו משקה שתיהן בבת אחת כיון דקודם להשקאה הושבעו דא"א בבת אחת דבודאי אסור לשנות מיחיד לרבים דכתיב יתן ה' אותך וכדומה ואין יכול לומר אתכם הגם דבכל לשון נאמרה כמפורש במתני' ר"פ אלו דברים היינו לתרגם אותו לשון דכתיבה אבל לשנות מיחיד לרבים בודאי אסור וכי כן ממילא אינו משקה בב"א כנ"ל [מהגאון כתב סופר]:
(ס"ק יא) לא יפחתו כו' וצ"ל כו' הקשה על שני דינים שכתב רמ"א א' שמוציאים שני ס"ת בפ"א ודין השני ואין מסלקים בראשונה עד שהניחו השניה על דין א' הקשה מנ"ל למעבד דלא כהירושלמי ועל דין השני שאין מסלקים כו' הקשה מיומא האי דנחית קמיה דרבא וא"ל אימא הניח דם השעיר ונטל דם הפר כצ"ל והוא דכה"ג ביה"כ היה תחלה שוחט פרו ומכניס דמו לבית ק"ק ומזה ממנו בין בדי הארון א' למעלה ושבע למטה כמצליף ואח"ז הוציא מותר הדם להיכל והניחו ע"כ הזהב שהיה עשוי בהיכל אח"ז שחט שעיר הצבור והכניס דמו לבית קדשי קדשים והזה ג"כ בין בדי ארון א' למעלה וז' למטה ומותר הדם הוציא ג"כ להיכל ושוב היה צריך ליטול דם הפר ולהזות ממנו נגד הפרוכת כנגד בדי הארון א' למעלה וז' למטה והיה צריך להניח מידו דם השעיר שהוציא מבית קדשי קדשי' להיכל ורבנן ס"ל שהי' שם שני כנים דלא כר"י דס"ל שלא היה כי אם כן א' והאי דנחית קמי' דרבא אמר תוך תפלתו סדר העבוד' כמנהגינו ג"כ והיה או' כרבנן דקי"ל כוותייהו שהיו שני כנים ואמר נטל דם הפר והניח דם השעיר והגיהו רבא בשלמא אי ס"ל כר"י דלא היה כ"א כן א' א"כ באין בריר' צריך ליטול תחלה דם הפר ואח"כ להניח דם השעיר כי קודם נטילת דם הפר אין לו מקום להניח דם השעיר כי הכן לא היה מחזיק כי אם כלי א' אבל כיון דקי"ל כרבנן שהיה שני כנים א"כ אפשר להניח תחלה דם השעיר ע"כ א' ואח"כ ליטול דם הפר מכן הראשון. וכיון דאפשר בהכי צריך לעשות כן להניח תחלה מידו ע"כ שני דם השעיר ואח"כ ליטול דם הפר מכן הראשון ולכן הגיהו שנ"ל הניח דם השעיר ונטל דם הפר א"כ מוכיח דלא כרמ"א שצריך ללמוד תחלה מצוה ראשונה קודם שיתחיל בשניה ולא אמרי' שיתחיל בשניה קודם גמר הראשונה שלא יהיה פנוי מן המצות כמ"ש רמ"א: