שמות גלויים ונסתרים במגילת אסתר
הרבנית קרן מילר-ג'קסון
שמות הם צוהר לאופי ולגורל של דמויות במקרא. סיפורים מקראיים שמתרחשים בגלות משתמשים בשמות ולעיתים בהעדר השם להדגשת האתגרים של שימור הזהות היהודית והמחויבות לקב"ה גם בחיים היהודיים בעולם הזר של הגלות. זהו מוטיב מרכזי בסיפור הגזירה והישועה של יהודי פרס במגילת אסתר, מוטיב חוזר בסיפור הגאולה המהותי של יציאת מצרים – וזהו גם גרעין סיפורו של העם היהודי לאורך ההיסטוריה.
מגילת אסתר
מרדכי ואסתר, גיבורי הסיפור, מוצגים לראשונה בעזרת שמות וכינויים מכינויים שונים:
אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ, אִישׁ יְמִינִי. אֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם עִם הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל. וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם; וְהַנַּעֲרָה יְפַת-תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת (אסתר ב' ו-ח).
על אף שמרדכי נמצא בגלות, הוא מתואר כ"יהודי", עם מקורות ברורים וגנאלוגיה חזקה. מאידך, אסתר מתוארת כיתומה מאב ואם: היא איבדה את הוריה, ובאופן סמלי, גם את זהותה. המגילה מציינת שני שמות לאסתר, ומעלה כבר בשלב הצגתה את השאלה מיהי אותה הגיבורה? האם היא אסתר? או הדסה?
האמביוולנטיות הזו מתחזקת בהמשך הסיפור, כאשר מרדכי מצווה את אסתר להסתיר את זהותה. בנוסף, כפי שמציין המדרש הבא, עצם שמה של אסתר משקף את עובדת הסתרת זהותה:
״וַיְהִי אוֹמֵן אֶת הֲדַסָּה״, קָרֵי לַהּ ״הֲדַסָּה״ וְקָרֵי לַהּ ״אֶסְתֵּר״? תַּנְיָא, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֶסְתֵּר שְׁמָהּ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ הֲדַסָּה — עַל שֵׁם הַצַּדִּיקִים שֶׁנִּקְרְאוּ הֲדַסִּים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וְהוּא עוֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים״. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הֲדַסָּה שְׁמָהּ, וְלָמָּה נִקְרֵאת שְׁמָהּ אֶסְתֵּר? עַל שֵׁם שֶׁהָיְתָה מַסְתֶּרֶת דְּבָרֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת אֶת עַמָּהּ וְגוֹ׳״. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: הֲדַסָּה שְׁמָהּ, וְלָמָּה נִקְרֵאת אֶסְתֵּר? שֶׁהָיוּ אוּמּוֹת הָעוֹלָם קוֹרִין אוֹתָהּ עַל שׁוּם אִסְתַּהַר (בבלי מגילה י"ג א).
לפי רבי נחמיה, שמה היהודי של גיבורת הסיפור הוא הדסה, ואילו אסתר הוא השם הפרסי שניתן לה על שם האלה אסתהר (אשתר). דבריו מאפיינים את סכנת ההתרחקות מן השם היהודי, שמובילה להיטמעות בין הגויים וזניחת הזהות היהודית. למרדכי יש שם אחד בלבד, והוא ידוע בתור יהודי. במצבה של אסתר יש אירוניה מסוימת: היא מצילה את עם ישראל בכך שהיא מסתירה את זהותה, ובכך מסתכנת באיבוד הזהות היהודית שלה.
לפי המדרש, השמות מבטאים זהות, אך הזהות היא דינמית ותלויה ברצון של הפרט לממש את הפוטנציאל הטמון בו:
אַתְּ מוֹצֵא שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ לְאָדָם, אֶחָד מַה שֶּׁקּוֹרְאִים לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ, וְאֶחָד מַה שֶּׁקּוֹרְאִין לוֹ בְּנֵי אָדָם, וְאֶחָד מַה שֶּׁקּוֹנֶה הוּא לְעַצְמוֹ. טוֹב מִכֻּלָּן מַה שֶּׁקּוֹנֶה הוּא לְעַצְמוֹ (תנחומא ויקהל א).
לשמות וכינויים במגילה אמנם משמעות חשובה, אך חשובה לא פחות תופעת העדר שם ה' במגילה. גזרת המן נובעת מסדר יום אנטישמי, והעדר שם ה' מוזר במיוחד בהקשר הזה. אין אלא לתהות לאור ההעדר, אם בכלל קיימת כאן תכנית א-להית; בנוסף, ייתכן שההעדר מאפיין את התחושות של יהודי פרס שחשים שננטשו על ידי הקב"ה, ומאידך, את נקודת המבט הא-להית, שלפיה הוא נזנח ונשכח על ידי העם האובד בגלות, שמתחיל להיטמע בין הגויים.
פרשני מקרא פתרו בעיה זו בכך שמצאו רמזים לשם ה' במגילה, כפי שמשתקף לדוגמא במדרש הבא:
ומה את סבורה שהקדוש ברוך הוא מניח את ישראל, מכל מקום מעמיד להם גואל, הדא הוא דכתיב: "רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר" (אסתר רבה ח' ו).
המדרש רואה בביטוי 'ממקום אחר' רמז לכינוי הא-להי 'המקום'. העדר שם ה' במגילה מבטא חוסר וודאות. קריאת המגילה בכל שנה מחזקת את היהודים לאורך ההיסטוריה ברעיון שגם אם הקב"ה נסתר לעיתים, הוא תמיד נוכח.
סיפור יציאת מצרים
גם בסיפור יציאת מצרים יש התמקדות דומה במוטיב השמות והעדר השמות. פרשת שמות מונה את שמות בני יעקב שירדו למצרים. אך בהמשך, המעשה נמנע באופן מכוון מנקיטה בשמם של "איש מבית לוי", "בת לוי", "בת פרעה", ועוד. פרשני המקרא ראו בכך השתקפות של שאלת הזהות היהודית בגלות המצרית.
לפי הספורנו, בני יעקב נקראים בשמותיהם משום שהם מאמצים את זהותם וייעודם כצאצאים למשפחת יעקב. לעומת זאת, הדור המשועבד במצרים התנתק ממקורו, ואינו ראוי לכינוי בשמות. לעומת זאת, על פי המדרש בני ישראל נגאלו ממצרים בזכות השמירה על שמות עבריים בגלות, כלומר גם הדור הבא שמר על המסורת של בני יעקב.
בדומה, יש פרשנים שטענו שמשה הוא שם מצרי, שניתן לו על ידי בת פרעה. אחרים טענו שהשם העברי 'משה' ניתן לו על ידי אמו, ונשתמר על ידי בת פרעה. נראה שהתורה רומזת כאן, כמו במקרה של אסתר, שבפני משה ניצבה החלטה לגבי שמו וזהותו.
שמו הפרטי - שם הוי"ה - של הקב"ה נעדר משני הפרקים הראשונים של ספר שמות. נחמה ליבוביץ מתייחסת לתופעה זו כ'הסתר פנים', ורומזת בכך לקשר ספרותי בין אסתר לשמות – שני סיפורים על החיים היהודיים בגולה. בשמות הקב"ה מתגלה בפני משה ומגלה בפניו שם חדש.
החוויה היהודית המודרנית
שמות הם צוהר לזהות היהודית גם בחוויה היהודית המודרנית. במהלך מלחמת העצמאות, דוד בן גוריון עודד בכירים בצבא לעברת את שמות המשפחה שלהם, על מנת להתנתק מן הזהות הגלותית ולהדגיש את זהותם הישראלית. גם דארה הורן כתבה על "המיתוס של אליס איילנד": מהגרים יהודים לארה"ב אולצו על ידי פקידי אליס איילנד לשנות את שמותיהם לשמות יותר אמריקאים. שמות הם מקור לכוח וגאווה בזהות היהודית, שנבחנת באופן מיוחד בחוויה היהודית של הגלות – מן המקרא ועד היום.
לסיכום, מגילת אסתר חושפת כיצד שמות וכינויים עשויים לשקף את הזהות היהודית של דמויות מקראיות. בנוסף, העדר שם ה' במגילה עשוי לסמל את תחושת הריחוק בין הקב"ה לעם היהודי, למרות שיש מי שמפרש את התופעה לא כהעדר, אלא כהסתרה. בספר שמות מתגלה משמעות נוספת שנוגעת לשמות ולזהות שהם משקפים. פרשני המקרא רואים בשמות שמופיעים בתחילת הספר סימן לשמירה על המסורת של משפחת יעקב. מאידך, האנונימיות של דמויות עבריות במצרים משקפות את ההתבוללות. המחלוקת לגבי מקור השם משה, בדומה לשמה הכפול של אסתר, מדגישה את ההכרעה שבפניה ניצבו שתי דמויות אלה, אם יקבלו עליהם את תפקיד ההנהגה ומשימת ההצלה של העם היהודי. הקשר בין השם לזהות היהודית או הציונית אינה מוגבלת לתקופת המקרא. גם היום, השם ממשיך לשמש כסמל עוצמתי לזהות היהודית והציונית.
העם היהודי עובר תקופה לא פשוטה, בארץ וגם בעולם. הסיפורים של שמות ושל מגילת אסתר מזכירים לנו את הסכנה של הסתרת הזהות, וקוראים לנו לעמוד איתן ולקרוא בשם ישראל – שם עמנו, ושל מולדתנו.