מהות הדת ומטרתה עמוד ר"צ:
ומעשים טובים של השפעה, הוא התנאי לגאולתנו, כמ"ש (בהקדמה לתע"ס אות לד): "מה שכתוב בתקוני זהר, סוד השבועה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ' שההקפדה היא שישראל ימשיכו אור החסד העליון, שנקרא אהבת חסד, כי זהו הנחפץ, שהוא נמשך דוקא על ידי העסק בתורה ומצוות שלא על מנת לקבל פרס. והטעם, כי על ידי אור החסד הזה, נמשך לישראל אור החכמה העליונה, המתגלה ומתלבש באור החסד הזה שהמשיכו ישראל. ואור החכמה ה"ס הכתוב: "ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה וכו'. הנאמר על מלך המשיח. הרי שהכל תלוי בעסק התורה והעבודה לשמה, המסוגל להמשיך אור החסד הגדול, שבו מתלבש ונמשך אור החכמה, כי הגאולה השלמה וקיבוץ גלויות, אי אפשר זולתה, היות סדרי צנורות הקדושה מסודרים כן".
והאור הנמשך ממעשים טובים של השפעה, הוא או"ח הנעשה לבוש לאור חכמה, דהיינו שע"י אמונה שהוא אור חסדים והשפעה, (הסולם זהר ויחי, תלה), נעשה אמצעי וכלי שבו
יאירו טעמי תורה.
ובהמשך ההקדמה לתע"ס שם אות לו:
"המתבאר מדברי תקוני הזהר, שישנה שבועה שלא יתעורר אור החסד והאהבה בעולם, עד שמעשיהם של ישראל בתורה ומצוות יהיו על הכוונה שלא לקבל פרס, אלא רק להשפיע נחת רוח ליוצר ב"ה". עכ"ל.
וסדרי צנורות הקדושה מסודרים כן, כמבואר בתע"ס (חלק א אות ה):
"יש ב' בחינות אור בכל פרצוף שלם: אור חכמה ואור חסדים, אור חכמה - הוא העצמות של הפרצוף, דהיינו בחינת החיות שבו. ואור חסדים - הוא רק אור מלביש על אור החכמה. ואור החכמה אינו יכול להתלבש בפרצוף, אם לא יתלבש תחילה באור דחסדים".
והענין הוא, כי אור החכמה הכלי שלו הוא הרצון לקבל, ובזמן שאור החכמה מאיר צריך יראה' שהרצון לקבל לא יתעורר יותר ממדת המסך שבו, לרצות בחכמה ובידיעה, כי בלי כח המסך יפול ח"ו לרצון לקבל. לכן, כאשר סיגל כבר את רצונו לרצון להשפיע, וכל חשקו הוא בחסדים ודוחה חכמה מטבעו, ממילא כאשר יאיר בו אור החכמה, זה לא יעורר בו את הרצון לקבל לעצמו, כי מטבעו חושק בחסדים ולא בחכמה כתכונת הבינה, לכן מאיר בו הן חכמה והן חסדים.