נעשה ונשמע - מהות הדת ומטרתה עמוד רפ"ט.
נעשה - הכנה - אחור - עצות (עיטין).
נשמע' - מטרה - פנים - פקדון.
והענין הוא, שיש במעשה המצוות בחי' נעשה' ואח"כ נשמע', המכונים גם כן: אחור - ופנים, או עיטין [עצות] - ופקודין. (מלשון פקדון, שבכל אחד מתרי"ג מצות מופקד אור).
וזה לשון רבנו במאמר "ביאור י"ד פקודין" (בסוף הקדמת הזהר):
"המצוות שבתורה נקראות בלשון הזהר בשם פקודין, ונקראות גם בשם תרי"ג עיטין, וההפרש ביניהם, כי בכל דבר יש פנים ואחור, שבחינת ההכנה אל הדבר נקרא אחור, ובחינת השגת הדבר נקרא פנים. ועד"ז יש בתורה ומצות בחינת נעשה ובחינת נשמע" עיי"ש.
וזוהי הסגולה והכח שבעשיית המצות בבחי' "נעשה", כי על ידי מעשי השפעה לזולת, ואפילו שלא לשמה, אנו מתקשרים אל שורשנו שהוא כולו רק להשפיע, כי יש כלל שהארת השרש מאירה בענף', וכח הפועל בנפעל, וזוהי הסגולה וההתקשרות שבזה אנו דומים בהשוואת הצורה לבורא ית', לפחות בבחי' המעשה.
ואלו דבריו הבהירים של ספר החינוך (מצוה טז):
"דע כי האדם נפעל כפי פעולותיו, ולבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עושה בהם, אם טוב ואם רע, ואפילו רשע גם גמור בלבבו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, אם יערה רוחו וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצוות, ואפילו שלא לשם שמים, מיד ינטה אל הטוב, ובכח מעשיו ימית היצר הרע, כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות וכו'. כי ידוע הדבר ואמת שכל אדם נפעל כפי פעולותיו, ועל כן אחז"ל "רצה המקום לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות" כדי להתפיס בהן כל מחשבותינו, ולהיות בהן כל עסקינו להטיב לנו באחריתנו, כי מתוך הפעולות הטובות אנחנו נפעלים להיות טובים וזוכים לחיי עד".
ובמצות פאה כתב (רטז): "משרשי המצוה, כי השם ברוך הוא רצה להיות עמו אשר בחר, מעוטרים בכל מדה טובה ויקרה, ושיהיה להם נפש ברכה ורוח נדיבה. וכבר כתבתי כי מתוך הפעולות תתפעל הנפש ותהיה טובה ותחול ברכת השם בה. ואין ספק כי בהותיר האדם חלק אחד מפירותיו בשדהו ויפקירם שיהנו בו הצריכים, תראה בנפשו שובע רצון ורוח נכון ומבורך, וכי השי"ת השביעו בטובו, וגם נפשו בטוב תלין".
הרי מוכח מדברי החינוך' שיש סגולה מיוחדת דווקא במעשי השפעה לפעול לטהרת לבו של האדם, אפילו אם אותם מעשים נעשים שלא לשמה.
ומעשים טובים של השפעה, הוא התנאי לגאולתנו, כמ"ש (בהקדמה לתע"ס אות לד): "מה שכתוב בתקוני זהר, סוד השבועה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ' שההקפדה היא שישראל ימשיכו אור החסד העליון, שנקרא אהבת חסד, כי זהו הנחפץ, שהוא נמשך דוקא על ידי העסק בתורה ומצוות שלא על מנת לקבל פרס. והטעם, כי על ידי אור החסד הזה, נמשך לישראל אור החכמה העליונה, המתגלה ומתלבש באור החסד הזה שהמשיכו ישראל. ואור החכמה ה"ס הכתוב: "ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה וכו'. הנאמר על מלך המשיח. הרי שהכל תלוי בעסק התורה והעבודה לשמה, המסוגל להמשיך אור החסד הגדול, שבו מתלבש ונמשך אור החכמה, כי הגאולה השלמה וקיבוץ גלויות, אי אפשר זולתה, היות סדרי צנורות הקדושה מסודרים כן".
והאור הנמשך ממעשים טובים של השפעה, הוא או"ח הנעשה לבוש לאור חכמה, דהיינו שע"י אמונה שהוא אור חסדים והשפעה, (הסולם זהר ויחי, תלה), נעשה אמצעי וכלי שבו יאירו טעמי תורה.
ובהמשך ההקדמה לתע"ס שם אות לו:
"המתבאר מדברי תקוני הזהר, שישנה שבועה שלא יתעורר אור החסד והאהבה בעולם, עד שמעשיהם של ישראל בתורה ומצוות יהיו על הכוונה שלא לקבל פרס, אלא רק להשפיע נחת רוח ליוצר ב"ה". עכ"ל.