(ח) (לשאלה) אח"כ (ח"א הסת"פ ל"ד)
היינו המסובב מכח בחינה הקודמתו, עי' אות כ'.
פרק ט'
תנועה רוחנית, פירושה, התחדשות של שינוי צורה.
(לג) עוד נשאר לבאר דבר הזמן והתנועה, שאנו נתקלים בהם כמעט בכל מלה בחכמה הזאת. אכן תדע, שהתנועה הרוחנית איננה כתנועה המוחשית ממקום למקום, אלא הכונה היא על התחדשות הצורה, שכל חידוש צורה אנו מכנים בשם תנועה. כי אותו החידוש, דהיינו שינוי הצורה שנתחדשה ברוחני, במשונה מצורה הכללית הקודמתו שבאותו הרוחני, הרי היא נבחנת, שנתחלקה ונתרחקה מרוחני ההוא, ויצאה בשם ובשליטה לפי עצמה. שבזה היא דומה לגמרי למהות גשמית אשר נפרד ממנה איזה חלק, ומתנענע והולך לו ממקום למקום. ולפיכך מכונה החידוש צורה בשם תנועה.
(ד) ד' בחינות בהתעבות האור העליון: א) קבלה מעליון, שהוא חכמה. ב) הרחקה מחכמה שהיא בינה. ג) חלון ונקב צר, שהוא ז"א. ד) הרחקה מחכמה ונקב צר שהיא מלכות.
וענין התעבות האור הזה הוא, כי הלא הרואה אור גדול מאד, לא יוכל לסובלו, אם לא על ידי הרחקה או על ידי מסך או על ידי שתיהן. והנה הכתר שבאצילות, מאיר בו האין סוף, בלתי שום מסך ושום הרחקה כלל, לכן נקרא הכתר אין סוף. וחכמה, מקבל על ידי כתר. אך בינה, קבלה אור א"ס ע"י הרחקה, כי עתה הא"ס רחוק ממנה ויכולה לקבלו. והז"א, אינו מקבל האור, כי אם דרך חלון ונקב צר, אשר בתוך החלון ההוא עובר עצמות האור בלתי מסך כלל, אלא שאין דרך רחב רק צר מאד אבל הוא קרוב כי מן הבינה אל הז"א אינו רחוק. אבל נוקבא דז"א, נמשך לה האור דרך נקב וחלון, כמו הז"א, אך שהוא בהרחקה.
(א) ג' מצבי הנשמות
יד. והנך מוצא בהכרח שיש ג' מצבים לנשמות בדרך כלל. מצב הא' הוא: מציאותן בא"ס ב"ה במחשבת הבריאה. שכבר יש להן שם צורה העתידה של גמר התיקון.
(1) The soul experiences three different situations. 1. In the "thought of creation" in Ein-Sof, where the future state, the last state of tikun, already exists.
(ב) והענין הוא, כי באמת תכף בהמחשבה לברוא את הנשמות, היתה מחשבתו ית' גומרת הכל. כי אינו צריך לכלי מעשה כמונו. ותיכף יצאו ונתהוו כל הנשמות וכל העולמות העתידים להבראות, מלאים בכל הטוב והעונג והרוך שחשב בעדן, עם כל תכלית שלמותן הסופית שהנשמות עתידות לקבל בגמר התיקון, דהיינו אחר שהרצון לקבל שבנשמות כבר קיבל כל תיקונו בשלמות ונתהפך להיות השפעה טהורה, בהשוואת הצורה הגמורה אל המאציל ית' (זוהר משפטים אות נא; ז"ח בראשית אות רמג). והוא מטעם כי בנצחיותו ית' העבר והעתיד וההווה משמשים כאחד, והעתיד משמש לו כהווה, ואין ענין 'מחוסר זמן' נוהג בו ית'. ומטעם זה לא היה כלל ענין הרצון לקבל המקולקל בצורה דפרודא בא"ס ב"ה, אלא להיפך, שאותה השוואת הצורה העתידה להגלות בגמר התיקון הופיעה תיכף בנצחיותו ית'. ועל סוד הזה אמרו חז"ל (בפרקי דר' אליעזר פ"ג): "קודם שנברא העולם היה הוא ושמו אחד". כי הצורה דְפֵּירוּדָא שברצון לקבל לא נתגלתה כלל במציאות הנשמות שיצאו במחשבת הבריאה, אלא הן היו דבוקות בו בהשוואת הצורה, בסוד "הוא ושמו אחד". עי' בתלמוד עשר הספירות חלק א' (הסת"פ אות יג).
(2) But the idea is, that when G-d decided to create the soul, in G-d's "mind" the desire to receive has already undergone transformation into receiving in order to give, for He does not need any actions to fulfill His thoughts, and instantly all the stages that the soul would experience had already occurred. The soul was then able to receive all the goodness that G-d had in store for it, because receiving in order to give is considered pure giving, and the soul is now in similarity of form with the Creator. Because G-d is eternal, the past present and future are all occurring simultaneously, the future is also the present. G-d is above time. The corrupt desire to receive was never in Ein-Sof to effectuate a separation from G-d. Just the opposite, the future situation, the similarity of form, the last stage of tikun, (receiving in order to give) appeared instantly. This is the deeper meaning of " before the world was created, He and His name were one". Separation never occurred in the "thought of creation" in Ein-Sof. The soul was always completely bonded with the Creator because of similarity of form. This is the meaning behind "He and His name are one". (In Hebrew "desire" and "His Name" have the same numerical value 346).
זמן הרוחני פירושו, מספר מסוים של חידושי שינוי צורות, המסובבים זה מזה. קודם ואח"כ, פירושם, סבה ומסובב.
(לד) ודבר הזמן בהגדרתו הרוחני, תבין, כי כל עיקר מושג הזמן אצלנו, אינו אלא הרגש של התנועות. כי מוח המדמה שבאדם, מצייר ומרקם מספר מסויים של תנועות, שהרגיש בהן בזו אחר זו, ומעתיקם בדמיון "זמן" מסוים. באופן, שאם היה האדם עם סביבתו במצב של מנוחה מוחלטת, לא היה יודע אז ממושג הזמן ולא כלום. והנה כן הדבר גם ברוחנים, שסכום מסוים של חידושי הצורות, הנבחנות לתנועות רוחניות כנ"ל, המסובכות זו בזו בדרך סבה ומסובב, מכנים אותן בשם "זמן" ברוחניות. וענין "קודם ואח"כ" פירושו תמיד כמו סבה ומסובב.