תָּנוּ רַבָּנַן: ״מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ״ — זוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה, ״תִּשְׁמוֹר״ — זוֹ מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, ״וְעָשִׂיתָ״ — אַזְהָרָה לְבֵית דִּין שֶׁיְּעַשּׂוּךְ, ״כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ״ — זֶה נֶדֶר, ״לַה׳ אֱלֹהֶיךָ״ — אֵלּוּ חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת עוֹלוֹת וּשְׁלָמִים, ״נְדָבָה״ — כְּמַשְׁמָעוֹ, ״אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ״ — אֵלּוּ קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, ״בְּפִיךְ״ — זוֹ צְדָקָה.
§ The Sages taught in a baraita: The verse states: “That which is gone out of your lips you shall keep and do; as you have vowed as a gift to the Lord your God, which you have promised with your mouth” (Deuteronomy 23:24). “That which is gone out of your lips”; this is a positive mitzva. “You shall keep”; this is a prohibition, as the phrase “you shall keep” is a warning to keep oneself from sinning. “And do”; this is an admonition to the court to make you fulfill your vow. “As you have vowed”; this is referring to a vow-offering. “To the Lord your God”; this is referring to sin-offerings, guilt-offerings, burnt-offerings, and peace-offerings, teaching that one must keep his word and bring them. “As a gift”; this is understood in its literal sense to be referring to a gift-offering. “Which you have promised”; this is referring to objects consecrated for Temple maintenance. “With your mouth”; this is referring to vows of charity, to which one commits himself with his mouth.
זו מצות עשה. דכתיב והיוצא מפיכם תעשו (במדבר ל״ב:כ״ד):
בפיך. זו צדקה. דכתיב יצא מפי צדקה (ישעיהו מ״ה:כ״ג):
בִּ֣י נִשְׁבַּ֔עְתִּי יָצָ֨א מִפִּ֧י צְדָקָ֛ה דָּבָ֖ר וְלֹ֣א יָשׁ֑וּב כִּי־לִי֙ תִּכְרַ֣ע כׇּל־בֶּ֔רֶךְ תִּשָּׁבַ֖ע כׇּל־לָשֽׁוֹן׃
By Myself have I sworn,
From My mouth has issued truth,
A word that shall not turn back:
To Me every knee shall bend,
Every tongue swear loyalty.
From My mouth has issued truth,
A word that shall not turn back:
To Me every knee shall bend,
Every tongue swear loyalty.
אמר ליה ההוא גברא הואיל ופלגא דזוזא הוא לא בעינא נתביה לעניים הדר אמר ליה נתביה ניהלי איזיל ואברי ביה נפשאי
Following the verdict, that man who was slapped said to Rav Yosef: Since the fine is only half a dinar, I do not want it, as it is beneath me to collect such an amount. Instead, let him give it to the poor. Then he retracted his decision, and said to Rav Yosef: Let him give it to me, and I will go and sustain [ve’avri] myself with it.
א"ל רב יוסף כבר זכו ביה עניים ואף על גב דליכא עניים הכא אנן יד עניים אנן דאמר רב יהודה אמר שמואל יתומים
Rav Yosef said to him: Since you already committed to give it to charity, the poor have already acquired it and it now belongs to them. And although there are no poor people here to acquire it, we, the court, are the hand, i.e., the legal extension, of the poor. We represent them, as Rav Yehuda says that Shmuel says: Orphans
יד עניים אנן - וא"ת בלא יד עניים נמי מחייב צדקה באמירה כדדרשינן בפ"ק דר"ה (דף ו.) בפיך זו צדקה וי"ל דכמו שאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם ה"נ אין אדם נותן צדקה דבר שלא בא לעולם וכשאמר ניתביה לעניים הוי זה החוב כמו שלא בא לעולם וכן אם היה אומר ניתביה להקדש לא היה הקדש קונה ונהי שאם היה אומר חוב זה לכשיבא לידי אתנהו להקדש או לצדקה דומה שמתחייב מטעם נדר אבל זה לא אמר כן אלא אמר תנהו לעניים ולא נדר ור"ח פירש שזה לא היה רוצה לחזור בו מן הצדקה אלא היה רוצה ללוותו לפי שעה ולהחזיר אחר לעניים תחתיו וא"ל רב יוסף דיד עניים אנן וזכינן בו במעמד שלשתן ואמרינן בפ"ק דערכין (ד' ו.) האומר סלע זו לצדקה עד שלא בא ליד גבאי מותר לשנותו משבא ליד גבאי אסור לשנותו: