(מז) כינויים הזרים לרוח אנושי
(מח) יא. ועם כל המתבאר לעיל תבין מה שנמצא לפעמים בספרי הקבלה כינויים וערכים הזרים מאד לרוח אנושי. והמה שכיחים ביותר בספרי הקבלה היסודיים, שהם ספרי הזוהר והתיקונים וספרי האריז"ל. אשר הוא מתמיה מאד, מה היה להם לחכמים האלו להשתמש בכינויים נמוכים כאלה לביטוי רעיונות נשגבים וקדושים הללו.
(מט) אולם אחר שרכשת לך את הידיעות המובאות לעיל, יובן לך הדבר על אמיתו. כי נתבאר שאי אפשר כלל להשתמש בהסברת החכמה הזאת בשום שפה ולשון שבעולם, זולת בשפה המיוחדת לדבר, שהיא 'שפת הענפים' על פי היחסים לשרשיהם העליונים. ולפיכך מובן מאליו שאי אפשר לעזוב איזה ענף או איזה מקרה של ענף מפני ה'נחות דַּרְגָּא' (נחיתות המדרגה) שלו, ולא להשתמש עמו לביטוי המושכל הרצוי בתוך קשרי החכמה, בה בעת שלא נמצא בעולמנו שום ענף אחר שנקחהו בתמורתו. כי כמו שאין שתי שערות יונקות מנקב אחד (עי' בבא בתרא טז, א), כן אין לנו ב' ענפים שיתייחסו לשורש אחד.
(נ) באופן שאם נשאיר איזה מקרה שלא להשתמש עמו, נמצא שמלבד שאנו מאבדים את המושכל הרוחני ההוא שכנגדו בעולם העליון, כי אין לנו עוד שום מילה תמורתו להראות על השורש ההוא – הנה עוד יזיק דבר זה לכל מרחבי החכמה כולה ועל כל היקפה, שהרי נעדרה לנו טבעת אחת משלשלת כללות החכמה הקשורה במושג ההוא, על כן נמצא שמטיל פגם על החכמה כולה. כי אין לך עוד חכמה בחכמות העולם הזה שיהיו העניינים מלוכדים וקשורים זה בזה בדרך עילה ועלול, קודם ונמשך, כמו חכמת הקבלה, הקשורה מראשה עד סופה זה בזה, ממש כמו שרשרת ארוכה. אשר על כן בהעלם לנו ידיעה קטנה בינתיים, נחשכה בעדינו כל החכמה כולה, משום שכל ענייניה קשורים חזק זה בזה ומתלכדים לאחד ממש.
(נא) מעתה אין שום תמיהה עליהם במה שמשתמשים לפעמים בכינויים זרים. כי אין להם חרות של בחירה בכינויים, להחליף ולהמיר רע בטוב או טוב ברע, אלא שמוכרחים תמיד להביא בדיוק אותו הענף או המקרה המורה באצבע על שורשו העליון, בכל השיעור הנחוץ לענין. וגם מוכרחים להרחיב הדברים, עד שיספיקו להגדרה מדויקת לעיני חבריהם המעיינים.