יסודות החסידות בספר דגל מחנה אפרים - פרשת חקת - שבעים פנים לתורה

ByItai Cooper

יסודות החסידות - לימוד בספר דגל מחנה אפרים

דגל מחנה אפרים, לקוטים ל״ז

(לז) מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור הנה שמעתי בזה אומרים בשם הרב מקאליסקיע שהוא רמז כי יש בכל דור ודור צדיק שהוא מושל ביראת אלקים ע"ד מי מושל בי צדיק הקב"ה גוזר וצדיק מבטל והוא שאמר מלכותך הוא מלכות כל עולמים וממשלתך היינו מי שמושלים בך הוא בכל דור ודור יש צדיקים שמושלים בך כביכול ע"כ ויש להטעים הדבר יותר ולפרש הפסוק שאחריו ג"כ עד"ז כי כבר הנחנו בזה כלל גדול שהתורה ניתנה בלי נקודות וטעמים כדי שתוכל התורה לידרש בע' פנים ולנקוד בניקודין העולין לענין הדרוש וכן לטעם זה לא ניתנה בטעמים וידוע דהמע"ה חיבר ה' ספרים בתהלים נגד ה' חומשי תורה ובוודאי נדרש ג"כ בכל נקודין העולין לפי הדרוש ולפ"ז י"ל כאלו כתוב ומִמְשלתך פי' ומן ממשלה שלך הוא בכל דור ודור יש צדיקים המושלים ע"כ דבר הכל נעשה על פיהם להגביה ולהשפיל הן ברוחניות והן בגשמיות ובמההן מושלים ביראת אלקים כאמור צדיק מושל ביראת אלקים היינו ע"י התורה שהיא תרי"א עיטין אותיות יראת להגיע לאנכי והנה ע"י אמירת הצדיק תורה בזה יש לו כח להשפיל גאים ולהגביה שפלים הן בגשמיות והן ברוחניות

Degel Machaneh Ephraim, Addenda 37

...

סנהדרין ל״ד א

דבי ר' ישמעאל תנא (ירמיהו כג, כט) וכפטיש יפוצץ סלע מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים

Sanhedrin 34a

The Gemara explains: What is the reason of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda? As the verse states: “But one witness shall not testify against any person that he die.” One can infer: That he die is the matter concerning which he does not testify, but he does testify to acquit. The Gemara asks: And what is the reasoning of the Rabbis? Reish Lakish says: A witness cannot offer any statements beyond his testimony because it appears as though he is biased in his testimony. If the court finds the accused liable based on the witness’s testimony, the witness could later be accused of being a conspiring witness. Therefore, it is to his advantage to have the court acquit the accused. The Gemara asks: And as for the Rabbis, in what manner do they interpret this term: “That he die”? The Gemara answers: They establish it as teaching the halakha with regard to one of the students. As it is taught in a baraita: If one of the witnesses said: I have the ability to teach a reason to acquit him, from where is it derived that the court does not listen to him? The verse states: “One witness shall not testify.” From where is it derived that if there is one of the students who said: I have the ability to teach a reason to deem him liable, from where is it derived that the court does not listen to him? The verse states: “But one witness shall not testify against any person that he die.” § The mishna teaches: In cases of capital law, one who initially teaches a reason to deem the accused liable may then teach a reason to acquit, but one who initially teaches a reason to acquit him may not return and teach a reason to deem him liable. Rav says: They taught this halakha only with regard to the time of the deliberations of the court, but at the time of the verdict, one who initially teaches a reason to acquit may return and teach a reason to deem him liable. The Gemara raises an objection from a mishna (40a): The following day, i.e., the day after the initial deliberations, the judges would arise early and come to court. One who yesterday was of the opinion to acquit says: I said to acquit, and I acquit in my place, i.e., I stand by my statement to acquit. And one who yesterday was of the opinion to deem him liable says: I said to deem him liable, and I deem him liable in my place. One who yesterday taught a reason to deem him liable may then teach a reason to acquit, but one who yesterday taught a reason to acquit may not then teach a reason to deem him liable. The Gemara explains the objection: But the following day is at the time of the verdict, and the mishna rules that a judge who had said to acquit may not change his opinion. The Gemara questions this reading of the mishna: And according to your reasoning, are there no deliberations on the following day? The deliberations may resume on the next day. Therefore, one can say that when the mishna teaches that the judge may not change his opinion, it is with regard to the time of the deliberations. The Gemara suggests: Come and hear a proof from the continuation of that mishna, which teaches that if the number of judges who deem him liable is one more than the number of judges who acquit, they continue to deliberate the matter, these judges against those judges, until one of those who deems him liable sees the validity of the statements of those who acquit and changes his position, as the court does not condemn someone to death by a majority of one judge. The Gemara states its proof: And if it is so that one who initially teaches a reason to acquit may return and teach a reason to deem him liable, let the mishna also teach the opposite possibility. The Gemara explains: The tanna is searching for scenarios of acquittal, he is not searching for scenarios of liability. It may be that the halakha is the same in the opposite case, but the tanna prefers to employ an example of acquittal. The Gemara suggests: Come and hear a proof from a baraita: As Rabbi Yosei bar Ḥanina says: In a case where there was one of the students who argued to acquit and then died, the court views him as if he were alive and standing in his place and voting to acquit. The Gemara asks: But why? According to the opinion of Rav, that a judge may change his opinion at the time of the verdict, let us say: Perhaps if that student were alive, he would retract his opinion and find the accused liable. The Gemara explains: Now, in any event, he did not retract from his opinion. The assumption is that he would not have changed his opinion, although one can do so. The Gemara questions this explanation: But the Sages sent a statement from there, Eretz Yisrael: According to this version of the statement of Rabbi Yosei bar Ḥanina, he engages in a dispute with our teacher, i.e., Rav. Apparently, the previous explanation, which reconciles their opinions, is incorrect. The Gemara answers: That tradition was not accurate, and it was stated that he does not engage in a dispute with Rav. The Gemara suggests: Come and hear a proof from a baraita: After the initial deliberations, two judges’ scribes stand before the court, one on the right, and one on the left, and they write the statements of those who acquit the accused and the statements of those who find him liable. The Gemara explains the proof: Granted, they write the statements of those who find the accused liable even though they may not change their opinions, as on the following day they may see another reason to find the accused liable, not the reason they gave the day before. And once this new reason is given, the court is required to perform a suspension of the trial until the following day, as they may not issue a verdict in cases of capital law on the same day as the deliberations. But what is the reason the scribes write the statements of those who acquit the accused? Is it not because the halakha is that if the judges would see another reason to find the accused liable, we do not pay heed to them, and in order to ensure that the judges do not change their opinions, the scribes write their statements? The Gemara answers: No, the reason they write their statements is so that two of the judges should not say one explanation to acquit from two different verses. If two judges each say the same reason to acquit, but derive their reason from different verses, they are not counted as two votes. As Rabbi Asi asked of Rabbi Yoḥanan: If two of the judges say one explanation to acquit from two different verses, what is the halakha? Rabbi Yoḥanan said to him: We count them only as one, as it is clear that one of the derivations is in error. § The Gemara discusses the ruling of Rabbi Yoḥanan: From where is this matter derived? Abaye says: As the verse states: “God has spoken once, twice I have heard this; that strength belongs to God” (Psalms 62:12). Abaye explains: One verse is stated by God and from it emerge several explanations, but one explanation does not emerge from several verses. Alternatively, the school of Rabbi Yishmael taught that the verse states: “Is not My word like as fire? says the Lord; and like a hammer that breaks the rock in pieces” (Jeremiah 23:29). Just as this hammer breaks a stone into several fragments, so too, one verse is stated by God and from it emerge several explanations. The Gemara clarifies: What is considered one explanation from two different verses? Rav Zevid says: As we learned in a mishna (Zevaḥim 83a): With regard to certain items that are disqualified from being sacrificed ab initio, once they have been placed on the altar they are nevertheless sacrificed, but the altar sanctifies only items that are suited for it, as the Gemara will explain. The tanna’im disagree as to what is considered suited for the altar. Rabbi Yehoshua says: Any item that is suited to be consumed by the fire on the altar, e.g., burnt-offerings and the portions of other offerings burned on the altar, if it ascended upon the altar, even if it is disqualified from being sacrificed ab initio, it shall not descend. Since it was sanctified by its ascent upon the altar, it is sacrificed upon it, as it is stated: “It is the burnt-offering on the pyre upon the altar” (Leviticus 6:2), from which it is derived: Just as with regard to a burnt-offering that is suited to be consumed by the fire on the altar, if it ascended, it shall not descend, so too with regard to any item that is suited to be consumed by the fire on the altar, if it ascended, it shall not descend. Rabban Gamliel says: With regard to any item that is suited to ascend upon the altar, even if it is not typically consumed, if it ascended, it shall not descend, even if it is disqualified from being sacrificed ab initio, as it is stated: “It is the burnt-offering on the pyre upon the altar,” from which it is derived: Just as a burnt-offering that is fit for the altar, if it ascended, it shall not descend, so too any item that is fit for the altar, if it ascended, it shall not descend. Rav Zevid explains: And what do the two of them include by means of these explanations? Disqualified offerings, teaching that if they ascend they do not descend. One Sage, Rabbi Yehoshua, brings proof for this halakha from the term “on the pyre,” and one Sage, Rabban Gamliel, brings proof to this halakha from the term “upon the altar.” This is an example of one explanation from two different verses. The Gemara questions this example: But there, Rabbi Yehoshua and Rabban Gamliel disagree, and their explanations cannot therefore be identical. As the latter clause of that mishna teaches: The difference between the statement of Rabban Gamliel and the statement of Rabbi Yehoshua is only with regard to disqualified blood and libations, which are not consumed by the fire, but do ascend onto the altar, as Rabban Gamliel says: They shall not descend, as they are fit to ascend on the altar, and Rabbi Yehoshua says: They shall descend, as they are not burned on the altar. Rather, Rav Pappa says: An example of one explanation from two different verses is as it is taught in a baraita: Rabbi Yosei HaGelili says: From the fact that it is stated:

ספר הזהר, שלח לך י׳:ס״א

וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה, אִלֵּין אִינּוּן שִׁבְעִין אַנְפִּין דְּאוֹרַיְיתָא, שִׁבְעִין פָּנִים אִית לָהּ, לְכָל סִטְרָא עַשְׂרָה. וְחֶבְרוֹן, דָּא אוֹרַיְיתָא, מַאן דְּאִשְׁתְּדַל בָּהּ אִקְרֵי חָבֵר. לִפְנֵי צוֹעַן מִצְרָיִם, תָּנֵינָן אוֹרַיְיתָא אִית לָקֳבֵל אוֹרַיְיתָא. וְהַיְינוּ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָּב, וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וְהַאי (מלכות) חֶבְרוֹן. מִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָּב נַפְקַת. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (משלי ז׳:ד׳) אֱמוֹר לַחָכְמָה אֲחוֹתִי אָתְּ. וְהַאי נִבְנְתָה שֶׁבַע שְׁנִין, דְבְּגִין כָּךְ אִקְרֵי בַּת שֶׁבַע. לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (מלכים א ה׳:י׳) וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם וּמִכָּל חָכְמַת מִצְרָיִם.

Zohar, Sh'lach 10:61

...

דגל מחנה אפרים, מקץ

(ג) או יאמר והנה מן היאור עולות שבע פרות וכו' ע"ד הנ"ל דאיתא בתיקונים דא אורייתא כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו דא רזין דאורייתא עי"ש וזה י"ל והנה מן היאור היינו מן התורה עולות שבע פרות היינו שבעין אנפין לאורייתא וזהו פרות שהם פרים ורבים ונדרש בע' פנים ושבע היינו שכל אחד כלול מעשר

Degel Machaneh Ephraim, Miketz

...

מגלה עמוקות ט׳:א׳

אופן תשיעי

[...] ומזה הטעם כותבים בספר תורה והנה דרש דרש משה (ויקרא י ט), מלת דרש אחד צריך לכתוב בסוף השטה, ודרש השני בתחלת השטה, להודיע לאדם שאין קץ וחקר לדרשות התורה וסודתיה, כשהשלים האדם הדרש והוא חושב שכבר השלים ההשגת ובא עד סוף תכונתה, חוזר ומתחיל בראשית, לכן מלת דרש שני בתחלת השיטה לאחריה להודיע שהוא מתחיל בראש.[...] וטעם הדבר והנה מלת שרף, שר"ף בסוד "ששים "רבוא "פרצופים יש בעולם, כנגד ששים רבוא אותיות התורה, וכן יש לכל אות בתורה גם כן ששים רבוא פרצופים ששים רבוא פשטים, מזה הטעם קיימא לן כרב אשי במנחות בפרק הקומץ (מנחות ל' ע"א) שצריך לכתוב לעיני כל ישראל (דברים לד יב) בספר תורה באמצע השיטה דווקא, להודיע שסוף התורה אין לחקור, לכן היא באמצע השורה להורות לנו שלא בא עד תכלית וסופה של תורה:

Megalleh Amukkot on Parashat VaEtchanan 9:1

...

דגל מחנה אפרים, חקת ב׳

(ב) ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך והביט אל נחש הנחושת וחי: [...] ועתה נחזור לעניינינו ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף שראיתי באיזה ספר שרף הוא ר"ת ששים רבוא פירושים וזהו עשה לך שרף לך דייקא כי משה ממש הוא התורה כמ"ש ותרא אותו כי טוב הוא ואין טוב אלא תורה ושים אותו על נס היינו שתכניס אותך בפירושים טובים וחסדים שיש בתורה ואז יהיה נס כי על ידי התורה ופירושים יכול ליעשות נס ולשנות הטבע הן לטב הן להיפוך ח"ו כפי אשר מכניס התורה בפירושי' אם טובים וחסדים או להיפוך ח"ו והנה כאן היה וידברו באלהים ובמשה אז היה מה שהיה והנה כתיב בתורה וינשכו העם וימותו ואח"כ כשאמרו חטאנו בה' ובך אז אמר הקב"ה עשה לך שרף ושים אותו על נס לשנות הטבע לטב והיה כל הנשוך והביט וחי וזהו נס מה שהיה ממית אותם הוא יחיה אותם ע"ד זכה נעשה לו סם חיים.

Degel Machaneh Ephraim, Chukat 2

...

חיים תחילה - רבי חיים בן יעקב פאלאג'י - קול הקודם

וחסדי ה' אזכיר כי הנני עומד היום בפירושים שפירשתי בסמיכות התורה סופה בתחילתה מספר הסמוך למאתיים אופנים בעזרתו ית"ש ולי מה יקרו דברי מורינו הרב מאריה דאתרא הדין חסיד שבכהונה בספר אזור אליהו העולה כעת על מזבח הדפוס בסימן כ"ב דף י' ע"ב וז"ל שאלוני על מאמר חז"ל שהתורה נדרשת בע' פנים שכל חכם דורש על פסוק אחד יותר מע' פנים כבעל מגלה עמוקות שדרש על פסוק ואתחנן רב"ן פנים וכאלה רבים. והשבתי שהכונה ע' פנים לכל א' מישראל וישראל אין פחות מס' רבוא ונמצא דע' פנים לכל אחד מס' רבוא עולה מה שעולה ומי שאומר על ענין אחד יותר מע' פנים נוטל חלק חבירו [דף ב' ע"א] של עסק בתורה מה שהיה ראוי לחדש חבירו מחדש הוא ולכן נוטל חלקו בגן עדן כדחז"ל [חגיגה ט"ו ע"א] זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן, משום דאין אדם זוכה לחלק בגן עדן כי אם ע"י עסק התורה וכיון שמה שהיה הוא ראוי לחדש חידשו חבירו לכן זוכה לחלקו שבגן עדן.

עוד י"ל שמ"ש ע' פנים לאו דוקא ע' אלא הוא מלשון על אבן אחת שבעה עינים ולמעלת התורה נקט ע' ולא שבעה למעליותא של תורה ולעולם של כל אחד יש לאל ידו לומר בכל ענין יותר מע' פנים עכ"ל לשון הזהב.

ולי ההדיוט נראה לומר ישוב אחר והוא דהתורה נדרשת בד' חלקים פשט רמז דרש סוד, ולכה אפוא מ"ש חז"ל דע' פנים לתורה היינו בכל אחד מד' חלקים הנזכרים ותיטב לה' משור פ'ר.

ועוד ראיתי בספר ילקוט חדש ערך נשמות אות ל"ד וז"ל כללות הנשמות הם ס' רבוא והתורה היא שורש הנשמות דישראל ויש ס' רבוא פירושים לכל פסוק שבתורה וכל נשמה ונשמה בפני עצמה נתהוה מפירוש אחד ולעתיד כל אחד יקרא כפי הפירוש המגיע לו אשר משם נבראת נשמתו ויש נשמות שכוללות כמה פירושים ומשה רבינו ע"ה היה כלול מכל הס' רבוא ובכל לילה כשאדם ישן אם זוכה עולה נשמתו וקורא שם הפירוש השייך לו בפסוק אחד ובלילה אחרת בפסוק אחר וס' רבוא פירושים אלו בפשט וכנגדם באגדה וכנגדם בקבלה, ספר הכונות דף ג"ן ע"ב ודף ד"ן ע"א עכ"ל. וכן הביא שם בערך תורה כיע"ש. גם הרב חסד לאברהם בעין הקורא נהר ח"י דף ט"ו ע"ד כתב וז"ל שבתורה יש ס' רבוא פירושים כפי הפשט כנגדה יש ס' רבוא באגדה וכמו כן ס' רבוא בקבלה וכיוצא בזה בכל חלקי התורה ואין לך נשמה שאינה כלולה מכולם עכ"ל והביא דבריו נכדו ה"ה חיד"א בספר מדבר קדומות מערכה ת' אות י"א ועיין ג"כ בספר מגלה עמוקות אופן ט' וקפ"ו ור"ן עי"ש.

לכל הדברות הצד השוה שבהם הוא דהמצא ימצא שיזכה האדם להיות פרש'ן דתורת אמת בפירושים רבים ועד ס' רבוא יש לו גבול לפרש ובר מן דין כשאני לעצמי אומר אני לגבי דידי דמי יתנני שאזכה לכל הפירושים שיהיו מכוונים לאמתה של תורה ומי יוכל להבחין שיהיו ע' פנים כנתינתם מהר סיני ואין בהם נפתל ועקש כי אין אתנו יודע עד מה. ועיני תמיד אל ה' ואל תצל מפי דבר אמת עד מאד ולא ניגע לריק ולא נלד לבהלה אכי"ר.

דגל מחנה אפרים, חקת ז׳

(ז) עוד ירמוז על כן יאמרו המושלים בואו חשבון: דהנה לפעמים כתוב בכוונת איזה סוד בגימ' וכשאינו עולה התיבה להמספר ההוא אזי כתוב ע"ה ולפעמים עם האותיות וצריך להבין זה אך לפענ"ד נראה שהוא ע"ד שאומרים משל ולמה הוא כי האומר הוא מבין שא"א להם שיבינו אותו הדבר כך כ"א שיבין להם בדבר שרגילים בו ומתוכו יעמדו על הדבר ויכנס בלבם כן הוא הדבר הזה שבאמת האר"י ז"ל וכן כל הצדיקים שבדור הפותחים פתח בתורה הקדושה להבין איזה דבר ואומרים גימ' ע"ז הם הבינו ברוח קדשם שורש הדבר ההוא שיש באותו הדבר סוד ההוא אך להלביש הדבר לפני השומעים צריך שיאמר בענין גימטריא לכך אומר תמיד לפי מה שהוא עולה או עם התיבות והנקודות כדי להלביש הדברים שיוכלו להבינם שמרומז בו סוד זה. וזה י"ל שמרומז בפסוק כי כן הוא מספר סוד והוא שאמר על כן היינו על איזה סוד כשרוצים אנשי השם לגלות: יאמרו המושלים היינו אותם הדורשים התורה בבחי' משל כנ"ל בואו חשבון ר"ל שמביאים אותו אל חשבון וגימטריא כדי להבינם סוד הדבר ההוא איך שמרומז בו זה הסוד אבל באמת הם הבינו זה מהאור של הדבר עצמו שמאיר להם השם ב"ה בחסדו הגדול להבין שיש באותו דבר סוד ההוא והמש"י:

Degel Machaneh Ephraim, Chukat 7

...