(א) א. כאן אני רוצה להשיב על ג' שאלות: האחת, מהותה של הדת מהי. השניה, אם מטרתה מְקֻוָה בעולם הזה או לעולם הבא דוקא. השלישית, אם מטרתה עומדת לטובת הבורא או לטובת הבריות.
(ב) בהשקפה ראשונה יתפלא כל מעיין בדברי ולא יבין את ג' השאלות הללו שהצבתי לי לנושא למאמר הזה. שהרי 'זִיל קְרִי בֵּי רַב הוּא', ומי הוא שאינו יודע מהי דת. מכל־שכן (קל וחומר) השכר ועונש שלה, הַמְקֻוֶה וצפוי בעיקר לעולם הבא. ואין צריך לומר השאלה הג', שהכל יודעים שהיא לטובת הבריות להנחותם לטובה ולאושר. וכי מה יש להוסיף על זה.
(ג) באמת אין לי מה להוסיף כלום. אולם מתוך שידועות הן ג' ידיעות הללו ושגורות כל כך בפי כל מגִּרְסָא דְּיַנְקוּתָא על בוריין, עד שלא נמצא להם שום הוספה ובירור דברים במשך כל חייהם – הרי זה מורה על אי הידיעה בדברים הנשגבים האלה. ובהכרח שהמה כל עיקרי היסוד אשר כל המשא של הבנין הדתי בנוי ונשען עליו. א"כ הגידו לי, איך זה אפשר אשר נער קטן כבן י"ב או י"ד שנים, כבר נמצא לו מקום מוכן במוחו לכלכל היטב ולהבין ג' ידיעות דקי העיון כאלה? מכל־שכן באופן מספיק כזה שלא יהיה צריך להוסיף עליהן עוד דעה והשכל במשך כל ימי חייו? אכן, כאן הדבר קבור! כי הנחה הנמהרת הזאת, הביאה לכל קלות הדעת והמסקנות הפראיות שמלאו את אויר עולמנו בדורנו זה, והביאו אותנו לידי מצב אשר הדור השני כמעט שנשמט כולו מתחת ידינו.
(ד) הטוב המוחלט
(ה) ב. וכדי שלא להלאות את המעיינים בדברים ארוכים, נתמכתי על כל הכתוב ומבואר במאמרים הקודמים, ובעיקר על כל המבואר במאמר 'מתן תורה', שהמה כולם כמו הקדמה לנושא הנשגב שלפנינו. וכאן אדבר בקצרות ובתכלית הפשטות, כדי שיהיה מובן לכל נפש.