יסודות החסידות בספר דגל מחנה אפרים - הכנה לפסח - העלאת נשמות דרך שיחת חולין

ByItai Cooper

יסודות החסידות - לימוד בספר דגל מחנה אפרים

דגל מחנה אפרים, ויקרא

(יג) קרבן ראשית תקריבו אותם לה' [...] מנחה היא דורון ומתנה שמקרב להקב"ה השכינה כביכול ומי שמסתכל בתיבת מנחה מורה על זה אך יש כמה מיני מנחות כי יש כמה מיני עבודה יש עבודה שהיא בלב ומחשב מחשבה ומדבק עצמו בהקב"ה ומעלה כל הדברים שהוא רואה במחשבה להקב"ה ויש שמעלין עם הדיבור בתפלה ויש שמעלים בד"ת ויש שמעלה עם המלאכה ומו"מ כשעושה בדעת ובהשכל כמ"ש דהמע"ה בכל דרכיך דעהו או כשיש צדיק בעול' מייחד כל הדברים כידוע

Degel Machaneh Ephraim, Vayikra

...

דגל מחנה אפרים, מצורע

(א) זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן: יש להעיר בזה לשון תורת מצורע כי היה ראוי לומר משפט המצורע: ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב ושחט את הצפור האחת על כלי חרש על מים חיים ואת הצפור החיה ושלח על פני השדה: לפע"ד יש בכאן רמז איך שהתורה הקדושה נותנת עצה להצדיק איך להעלות נשמות של ישראל ולקרבם לה' וע"ד אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה כי כשאדם נופל ממדריגתו ויורד ח"ו לבחי' מצרים אז כל הבחי' שלו יורדים עמו הן תורתו וכל המעשים שלו וכן כשיש לו עליה אזי עולין עמו כל המדריגות שלו הן תורתו עם מעשים טובים שלו וכל העולמות שהוא דבוק בהן יש להם ג"כ עליה עמו וזהו זאת תהיה תורת המצורע היינו מי שנפל ח"ו ממדריגתו וגם תורתו היא ג"כ בבחי' מצורע וכן כל הבחינות שלו: ביום טהרתו כשהוא מטהר עצמו אז והובא אל הכהן היינו ממילא והובא תורתו אל הכהן דא קב"ה ויש לה עליה וכן לכל המדריגות שלו ממילא נמשכים עמה ואח"כ מפרש אופן טהרתו שיתדבק אל הצדיק ובמה יטהרנו הצדיק ולק' למטהר שתי צפרים חיות טהורות: כי כן שמעתי מאא"ז זללה"ה כי כל עליות של האד' א"א להיות כ"א ע"י ראשי וצדיקי הדור הן המדות של האדם הן דיבורים שלו הכל הצדיק יכול להעלות ויש שני בחי' בזה יש אנשים שהצדיק מעלה אותן בתורתו ותפלתו ויש אנשים שאינו יכול להעלותן כ"א בשיחה שלו ע"ד ועלהו לא יבול אפילו שיחת חולין שלו יש בו צורך אף שנראה שהם דברים בטלים ובאמת הצדיק מעלה אותו ע"י דיבורים שלו שמדבר עמו וכן שמעתי מאא"ז זללה"ה ולאו כל אדם זוכה לזה כמו שאמר אא"ז זללה"ה על המשנה ראוה מדברת עם אחד ודי בזה: וזה י"ל שמרמז הפסוק ולקח למטהר שתי צפרים לשון פיטפוטי דברים והיינו שתי צפרים פי' ב' מיני דבורים כנ"ל שבהם הוא מטהר לנשמות ישראל כ"א לפי בחינתו: חיות טהורות והיינו רק שיהיו הב' מיני דבורים הנ"ל בחיות ודביקות להשם ב"ה וטהורות מכל הפניות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב ע"ד שכתוב אצל דוד המל' ע"ה עדני עצני כשהיה יוצא למלחמה היה מקשה עצמו כעץ וזהו עצני לנקום נקמתו וכשהיה עוסק בתורה היה מעדן עצמו כתולעת כן דרשו חז"ל נמצא היה לו ב' בחינות בחי' גבורה וגדלות ובחי' שפלות וזהו בכל צדיק שני בחינות אלו שנראה לבני העולם שמתנהג בבחי' גבורה וגדלות וזהו עץ ארז ארז הוא מספר יצחק שהוא בחי' גבורה ובאמת הוא אזוב היינו שפל ושני תולעת היינו כבחי' דוד מעדן עצמו כתולעת: ושחט את הצפור האחת היינו בחי' דיבור א' שהוא בתורתו ותפלתו על כלי חרש היינו לשם השכינה שנקרא כלי חרש יעסוק בתורתו ותפלתו על מים חיים היינו התורה שנקראת מים חיים מים נובעי' וע"י התורה מעלה אותם שהם אחוזים בשורשם בתורה ואת הצפור החיה היינו הדבור השני: ושלח על פני השדה היינו לעלות אנשים ריקים הנקראים איש שדה שאינו יכול להעלותם בתורתו כ"א בסיפורי דבריו כנ"ל: וזהו שהתורה הקדושה בנועם אמריה יהיבת עצה לחכימי דרא איך להעלות ולקרב נשמות ישראל להשם יתברך והבן:

Degel Machaneh Ephraim, Metzora

...

דגל מחנה אפרים, וישב

(יג) עוד י"ל שרימז התרגום ע"ד ששמעתי וראיתי מן אא"ז נ"ע זללה"ה שהיה מספר מעשיות ודברים חיצונים ובהם היה עובד ה' בחכמתו הזכה והטהורה שהיה לו וזה י"ל שרימז ארי בר חכים הוא בר לשון חוץ כמו תוכו כברו והיינו זהו המעלה והמדריגה נפלאה שהיה לו שאפי' בר היינו בדברים חיצונים וסיפורי דברים חכים הוא היינו שהיה מלביש בהם חכמתו הזכה והיה עובד ה' בהם וכיון שראה יעקב אבינו שזכה לחכמה נשגבה כזו ויקשר אהבתו בו וק"ל:

Degel Machaneh Ephraim, Vayeshev

...

סוכה כ״א ב

כִּי הָא דְּאָמַר רַב אַחָא בַּר אַדָּא, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב אַחָא בַּר אַדָּא אָמַר רַב הַמְנוּנָא אָמַר רַב: מִנַּיִן שֶׁאֲפִילּוּ שִׂיחַת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, צְרִיכָה לִימּוּד — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל״.

Sukkah 21b

with impurity imparted by a grave in the depths. The Gemara comments: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rava, as Rabbi Yehuda says: They would not bring doors at all, because a child has an exaggerated sense of self-confidence and perhaps he will extend his head or one of his limbs beyond the edge of the door and will become impure with impurity imparted by a grave in the depths. Rather, they would bring Egyptian oxen whose bellies are broad, and the children would sit upon them and they would hold cups of stone in their hands. When they reached the Siloam pool they descended and filled them, and ascended and sat themselves on the backs of the oxen. The Gemara asks: But with regard to a bed, which measures several fistbreadths, didn’t we learn in the mishna that Rabbi Yehuda says: It was our custom that we would sleep beneath the bed before the Elders? Apparently, despite the fact that a bed measures several handbreadths, its legal status is not that of a tent. The Gemara answers: A bed is different, since it is designed specifically for use upon it; therefore, the status of the space beneath it is not that of a tent. The Gemara asks: Aren’t oxen like those used to transport the children to bring water for the red heifer also designated specifically for use upon them and nevertheless, Rabbi Yehuda deems their spinal column and bellies a tent. When Ravin came to Babylonia from Eretz Yisrael he said that Rabbi Elazar said: Oxen are different since they protect the shepherds in the sun from the sun, and in the rain from the rain. Shepherds would lie beneath the bellies of the oxen as protection from the elements. The Gemara asks: If so, i.e., if an ox is rendered a tent because it provides protection, even if its primary designation is for use upon it, then the status of a bed too should be that of a tent, since it protects shoes and sandals that are placed beneath it. Rather, Rava rejected that explanation and said: Oxen are different and their status is that of a tent since their bellies and backs are made to protect their innards, as it is stated: “With skin and flesh You have clothed me, and with bones and sinews You have knitted me together” (Job 10:11). Since flesh and skin are mentioned in the verse as providing shelter, the status of the oxen is that of a tent. And if you wish, say instead: In this case Rabbi Yehuda conforms to his reasoning, as he stated elsewhere: We require a sukka that is a permanent residence. The bed in a sukka is a temporary residence, and the sukka is a permanent tent; and a temporary tent does not come and negate a permanent tent. The permanent sukka is significant and that significance supersedes any temporary structure within it. Therefore, in Rabbi Yehuda’s opinion, the status of the bed is not that of a tent. The Gemara asks: But according to Rabbi Shimon, who also stated that we require a sukka that is a permanent residence, nevertheless, a temporary tent comes and negates a permanent tent. The Gemara answers: Yes, and that is the point over which they disagree. One Sage, Rabbi Shimon, holds: A temporary tent comes and negates a permanent tent, and one Sage, Rabbi Yehuda, holds: A temporary tent does not come and negate a permanent tent. The mishna relates that Rabbi Shimon said, contrary to the opinion of Rabbi Yehuda: There was an incident involving Tavi, the Canaanite slave of Rabban Gamliel who was sleeping beneath the bed, and Rabban Gamliel claimed that Tavi did so because he was a Torah scholar and knew that slaves are exempt from the mitzva of sukka. It is taught in a baraita that Rabbi Shimon said: From the conversation of Rabban Gamliel we learned two matters. We learned that Canaanite slaves are exempt from the mitzva of sukka, and we learned that one who sleeps beneath the bed did not fulfill his obligation. The Gemara questions the formulation of the baraita. And let Rabbi Shimon say: From the statement of Rabban Gamliel. Why did he use the atypical expression: From the conversation of Rabban Gamliel? The Gemara answers: Through this expression he teaches us another matter in passing, like that which Rabbi Aḥa bar Adda said, and some say that Rabbi Aḥa bar Adda said that Rabbi Hamnuna said that Rav said: From where is it derived that even the conversation of Torah scholars require analysis, even when the intention of the speaker was apparently not to issue a halakhic ruling? It is as it is stated with regard to the righteous: “Which brings forth its fruit in its season and whose leaf does not wither” (Psalms 1:3). This teaches that with regard to a Torah scholar, not only is his primary product, his fruit, significant but even ancillary matters that stem from his conversation, his leaves, are significant. MISHNA: One who supports his sukka on the legs of the bed, i.e., he leans the sukka roofing on a bed, the sukka is fit. Rabbi Yehuda says: If the sukka cannot stand in and of itself without support of the bed, it is unfit. GEMARA: The Gemara asks: What is the rationale for the statement of Rabbi Yehuda deeming this sukka unfit? Rabbi Zeira and Rabbi Abba bar Memel disagree with regard to the rationale. One said: It is unfit because it lacks permanence. The sukka is not stable enough, as if the bed is moved the sukka will collapse. And one said: It is unfit because he is supporting the roofing with an object that is susceptible to ritual impurity, as the bedframe is a vessel. Not only the roofing, but that which supports the roofing as well may not be susceptible to ritual impurity. The Gemara asks: What is the practical difference between them? The Gemara explains: The difference is in a case where one wedged iron skewers into the ground and roofed the sukka upon them. According to the one who said that the reason the sukka is unfit is because it lacks permanence, this sukka has permanence, and it is fit. However, the one who said the reason the sukka is unfit is because he is supporting the roofing with an object that is susceptible to ritual impurity, he is supporting it with an object that is susceptible to ritual impurity, so it is unfit. Abaye said: The Sages taught this dispute only in a case where one leaned the roofing on the bed. However, if one placed the roofing atop the bed, i.e., he affixed poles to the bed and the roofing is supported by those poles, everyone agrees that the sukka is fit. What is the reason that it is fit? According to the one who said that the sukka is unfit because it lacks permanence, this sukka has permanence as even if the bed is moved, the roofing will move with it and will not collapse. And according to the one who said the sukka is unfit because he supports it with an object that is susceptible to ritual impurity, in this case he is not supporting it with an object that is susceptible to ritual impurity, as the roofing is not supported by the bed.

מאור עינים, וישב

(ד) אך הנה היה לו להתחיל התורה ממצותיה ולמה נתלבשה בסיפורי מעשיות אך הענין דמצוה עלינו לספר ביציאת מצרים כמו שאמר בעל הגדה וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח והנה להבין הענין המרבה דקאמר אך הנה אמרו רז״ל שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכין לימוד כי בודאי אי אפשר ללמוד תורה תמיד וצריך לדבר דברים גשמיים וצדיקים ילכו בם כשמדברים אפילו דברים גשמיים הם דבקים בהם יתברך וממש שיחתן תורה היא כי מעלים בזה נשמות כמו בעסק התורה ויש נשמות שיכולים להתעלות בדבורים יותר מבעסק התורה שאין להם כח להתכלל בתורה ולהתעלות עם התורה רק עם הדבור הגשמי וזה ענין יציאת מצרים מלשון מיצר ים רצה לומר סמוך לשפת ים החכמה האמיתית ולכן מצוה לספר תמיד ביציאת מצרים פירוש בכל עת ובכל שעה כשמדבר איזה דבר יהיה דבריו ביציאת מצרים וזהו וכל המרבה כו׳ דלאו דווקא בפסח אלא אפילו תמיד יהיה סיפורו ביציאת מצרים:

(ה) וזהו וישראל אהב את יוסף דהנה איתא בזוהר הקדוש דהשם יתברך נקרא ישראל סבא ויוסף הוא הצדיק כי תמיד מוסיף ביראת שמים להעלות מדריגות תחתונות אליו יתברך כי בן זקונים הוא לו ותרגום אונקלוס ארי בר חכים הוא ליה פירוש שמעלה כל הנשמות בדבורו וכולם בחכמה אתברירו ועשה לו כתונת פסים כי הצדיק עושה להשם יתברך לבושין במה שיתלבש בו השם יתברך פסי״ם הוא ראשי תיבות ״פה ״סח ״יציאת ״מצרים והבן ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן:

Me'or Einayim, Vayeshev

(4) However behold, He should have started the Torah from its commandments! So why did He adorn it with the telling of stories? But the idea is that it is a commandment upon us to 'tell the story of the exodus from Egypt.' This is like the author of the Haggadah said, "And anyone who adds [and spends extra time] in telling the story of the exodus from Egypt, behold he is praiseworthy." But behold, to understand the idea of the "adding" that he said - note that the Rabbis, may their memory be blessed, said [that] the mundane speech of Torah scholar requires study. That is since it is certainly impossible to always speak of Torah, and one must [also] speak of physical things. But the 'righteous will stride in them' - even when they are speaking of physical things, they make them cling to Him, may He be blessed. So their [mundane] speech is truly Torah! For they elevate souls with this, just as with Torah study. And there are some souls that can be more elevated with talk than with Torah study. As they do not have the ability to be included in Torah and to rise with the Torah, but rather only with physical talk. And this is the idea of yitziyat mitzrayim (the exodus from Egypt). It is from the expression, meitzar yam (the border of the sea) - that is to say that it is close to the shore of the sea of true wisdom. Hence it is a commandment to always tell with yitziyat mitzrayim. The explanation of this is that, all the time and at every instant, whenever one speaks, his words should be with yitziyat mitzrayim. And this is the meaning of, "And anyone who adds, etc." For his telling should be with yitziyat mitzrayim not only on Passover, but even all the time.

צדקת הצדיק קי״ח

(א) ‏[קיח] מי שהוא ת"ח שאפי' שיחת חולין שלו צריכה לימוד כמשז"ל (סוכה כא:) אז יש בו כח גם ‏בשיחת חולין לתקן נפשות שהוא ממש ד"ת וכמו שא' ז"ל (עירובין נד:) שכל שיחתן תורה וכמו ‏שתמצא בתורה כמה ספורי מעשיות וכן בתלמוד כמה דברים נראים כסיפורי חול והם תורה ממש ‏ככל דברי תורה. וכל הגדול מחבירו שיחת חולין שלו גדולה מתורה של חבירו כמ"ש (בר"ר פ' ס) ‏יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים [ולא היתה מעלת אליעזר רק מעלת אברהם לכך ‏קראו עבדי אבות וכמ"ש (יומא כח:) דמשק דולה ומשקה מתורת רבו כי מה שקנה עבד קנה רבו וכל ‏ד"ת שהי' לו הכל נקרא תורת רבו] וא' זה בסוכה (שם) בשיחת ר"ג בסוכתו. ונראה מזה דבסוכה ‏ע"י שהם בצלא דמהימנותא זוכים להיות כן ושם קראו לשיחת חולין עליהו ומצינו בפ' חלק (סנהדרין ק.) ‏ועליהו לתרופה להתיר פה עקרות דהיינו הולדות נפשות חדשות הוא ע"י חדושי תורה שבשיחת ‏חולין שלהם וכן להתיר פה אלמין הוא ג"כ ע"י ד"ת וכמ"ש מרפא לשון עץ חיים וכמ"ש במ"ר דברים ‏רפ"א. ‏

Tzidkat HaTzadik 118

...

תולדות יעקב יוסף, תרומה

(ח) עוד י"ל ביא[ו]ר רש"י הנ"ל וכו', דשמעתי ענין בכל דרכ[י]ך דעהו (משלי ג, ו), גם בספורי דברים שעם חבירו יכוין שהוא כדי שיתקרב אצלו, ואז אם יבקש ממנו איזה דבר מצוה ויראה, שימלא משאלתו על ידי שנתקרב כבר אצלו בספורי דברים בעלמא.

Toldot Yaakov Yosef, Terumah

...

ליקוטים יקרים, דף ב ע"ד

ריב"ש אמר בענין עובדא זו כשאני מדבר מחשבתי בבורא י"ת אני מניח הפה לדבר מה שירצה כי אני מקשר הדברים בשורש העליון בבורא י"ת שכל דבר יש לו שורש למעלה בספירות.

גם לפעמים כשבני אדם מדברים הרבה דברים בטלים ואני יושב ביניהם אני מדבק עצמו [צ"ל - עצמי] בבורא י"ת כראוי ואני מקשר את כל דבריהם דבוק יותר כשמדבר ממה שהוא דבוק בעת הלימוד כשמדבר צריך שלא לחשוב מחשבה אחרת רק דביקות בבורא י"ת.

ליקוטים יקרים, דף ג ע"ג

גם יחשוב כשיושב ללמוד או אפי' בדברי חולין אזי יחשוב באיזה ענין הוא מדבר אם באהבה או ביראה או רחמנות או בניצוח או בהודיה או בהתקשרות או באיזה ממשלה ויתקשר א"ע [את עצמו] במדה ההיא:

בעל שם טוב, בראשית ק״ז

(א) שמעתי מפי קדוש הבעל שם טוב ז"ל על מאמר רז"ל (סוכה דכ"א ע"ב) שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכין לימוד, והוא כי עיקר שלימות כל צדיק וצדיק הוא שלא יופסק הדביקות שלו מאתו אפילו רגע אחת, גם בכל דיבוריו כאשר יצטרך לדבר עם בני אדם דברים הצריכים לעניני העולם, יראה שידבר בענין שלא יופסק הדביקות חלילה, ואפילו בעשיית איזה מצוה יזהר מאוד בזה, כי כאשר הוא חושב בעניין העשייה של המצוה, אז אפשר שיתעלם ממנו הדביקות, לזה צריך זריזות מאוד לזה, וזהו שכוונו רבותינו ז"ל שצריך ללמוד לדבר שיחת חולין המוכרחים לדיבורו, שאל יופסק הדביקות כנ"ל:
(דברי משה פ' וירא ופ' חיי).

Ba'al Shem Tov, Bereshit 107

...

בעל שם טוב, בראשית ק״י

(א) אפילו הדיבור עם חבירו בשוק, צריך להיות הדיבור בדחילו ורחימו, מפני שהדיבור הוא על ידי אותיות, וכמו שאמר הבעל שם טוב ז"ל, ראוה מדברת עם אחד בשוק (כתובות די"ג ע"א) שראוי להיות דיבורו עם האחד מיוחד וכו': (אור הגנוז פ' פקודי):

Ba'al Shem Tov, Bereshit 110

...

איך לזכות לגילוי אליהו הנביא בליל הסדר