סדרת פרקי לימוד על ספר הזוהר שניתנו במסגרת תכנית הלימוד "סדר בוקר" של בית אביחי ב-2021
בפרשת משפטים ישנו הציווי "גר לא תלחץ". הנימוק בפסוק הוא "ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים". הביטוי שמעסיק את הזוהר הוא "ואתם ידעתם את נפש הגר".
הקטע שלפנינו מתאר הצפנה של סודות בתוך התורה. הקריאה הפשוטה היא "לבוש". מרבית האנשים יפספו את העובדה שיש משהו מעבר ללבוש, אך הקוראים החכמים הזהירים ישימו לכך לב. התורה קוראת להם דרך אות או מילה, והם זוכרים את החויה הזאת של הבהוב הרמז. התורה במקומות רבים מזהירה לשים לב אל הגר. אולם כאן יש הבלחה של משהו שונה, גילוי רגעי, כמו הוצאת הדבר מתוך נרתיק והחזרתו מיד לנרתיק.
ההנחה המתמדת שהמציאות היא לבוש. מרבית בני האדם נשארים עם המבט החיצוני של התופעה. השכבה הפנימית של הסוד של המקרא חושף את הסוד של המציאות. יש לחדד את החושים כדי לשים לב להבזקים שיש בהם רמזים לסודות. בעלי המיסתורין מגלים לנו את מה שמאחורי הלבוש.
(ט) וְגֵ֖ר לֹ֣א תִלְחָ֑ץ וְאַתֶּ֗ם יְדַעְתֶּם֙ אֶת־נֶ֣פֶשׁ הַגֵּ֔ר כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
(9) You shall not oppress a stranger, for you know the feelings of the stranger, having yourselves been strangers in the land of Egypt.
קב"ה כל מלין סתימין דאיהו עביד, עאל לון באורייתא קדישא, וכלא אשתכח באורייתא, וההיא מלה סתימא גלי לה אורייתא, ומיד אתלבשא בלבושא אחרא, ואתטמר תמן, ולא אתגלי. וחכימין דאינון מליין עיינין, אע"ג דההיא מלה אסתים בלבושה, חמאן לה מגו לבושה, ובשעתא דאתגלי ההיא מלה עד לא תיעול בלבושא, רמאן בה פקיחו דעינא, ואע"ג דמיד אסתים, לא אתאביד מעינייהו. בכמה דוכתין אזהר קודשא בריך הוא על גיורא, דזרעא קדישא, יזדהרון ביה, ולבתר נפיק מלה סתימא מנרתקה. וכיון דאתגלי אהדר לנרתקה מיד, ואתלבש תמן. כיון דאזהר על גיורא בכל אינון דוכתין, נפק מלה מנרתקה ואתגלי, ואמר ואתם ידעתם את נפש הגר. מיד עאלת לנרתקה, ואהדרת בלבושה ואתטמרת, דכתיב כי גרים הייתם בארץ מצרים, דחשיב קרא, דבגין דאתלבש מיד, לא הוה מאן דאשגח בה.
קב"ה, כל מלין סתימין וכו': הקב"ה, כל דברים הסתומים שעושה, הכניסם בתורה הקדושה, והכל נמצא בתורה. ודבר סתום ההוא מגלה אותו התורה, ומיד מתלבשת בלבוש אחר ומסתתרת שם, ואינה מתגלית. והחכמים שהם מלאים עינים, אע"פ שהדבר ההוא נסתתר בלבוש שלו, הם רואים אותו מתוך הלבוש, ובשעה שנתגלה דבר ההוא, מטרם שנכנס בחזרה ללבושו, מטילים בו פקיחת עינים, ואע"פ שנעלם מיד, אינו נאבד עוד מעיניהם. בכמה דוכתין אזהר וכו': בכמה מקומות הזהיר הקב"ה על הגר, שזרע הקדוש, דהיינו ישראל, יהיו נזהרים בו, ושלאחר זה יצא דבר הסתום מנרתיקו, דהיינו מן הכיסוי שלו, ולאחר שנגלה חזר מיד לנרתיקה ומתלבש שם. כיון דאזהר וכו': כיון שהזהיר על הגר בכל אלו המקומות, יצא הדבר מנרתקה, ונתגלה ואמר, כי אתם ידעתם את נפש הגר, דהיינו מתוך שהנשמות מלובשות בו כנ"ל, ומיד נכנסת לנרתקה וחוזרת ללבושה ומסתתרת שכתוב, כי גרים היתם בארץ מצרים. שהוא טעם צדדי, והכתוב חושב שמשום שנתלבש מיד לא היה מי שישגיח בה.