(1) Then יהוה said to Moses, “Come to Pharaoh. For I have (made heavy) his heart and the hearts of his courtiers, in order that I may display these My signs among them,
Drash on these verses found in margosmidrash.com
"Imagine living in a world in which violating the laws of morality leads inexorably to consequences in the world of nature. Faced with the fear and pain of living in what appears to be a cold, unfeeling cosmos, where immorality seems to have no inevitable consequence, the possibility...is appealing. ...but the thought of living in such a universe can be frankly, terrifying."
This quote from Rabbi Shai Held's book The Heart of Torah, Volume 1: Essays on the weekly Torah Portion, 2017 JPS University of Nebraska Press
איתא בזוהר הקדוש בא אל פרעה לך אל פרעה מבעיא ליה וגם הקושיא שזכרו המפרשים שכתבתי לעיל כי הנה הנס של יציאת מצרים היה שהדעת היה בגלות אצל פרעה הרשע במצרים ולכן גלו ישראל לשם להוציא הדעת משם וקושי ...התורה היתה בגלות מצרים כיון שהדעת היה בגלות והדעת הוא התורה. והנה התורה מתחלה בב׳ בראשית ברא וגו׳ ולמה לא התחילה התורה בא׳ שהוא ראשון לכל האותיות מפני שלא היה העולם יכול להתקיים אפילו שעה אחת והיה בטל ממציאות מפני גודל בהירות אות א׳ שהוא רמז לאלופו של עולם שהוא השם יתברך בכבודו ובעצמו כביכול אך כי שמש ומגן ה׳ אלהים (תהלים פ״ד, י״ב) ורצה לומר כמו שבשמש אי אפשר להתקיים מפני גודל בהירות אות הא׳ שהוא אלופו של עולם רק על ידי מחסה ומגן שהוא אות ה ב׳ ועל ידו יוכל להצמצם אות הא׳ להיות גם כן בתורה שהרי אחר אות ב׳ של בראשית מצינו תיכף כמה אלפי״ן במלת בראשית ובמלת ברא אלקים אחר שנתצמצם על ידי אות ב׳. וזה בא אל פרעה רצה לומר על ידי הב׳ יהיה האל״ף בתורה ובעבור שעתה התורה היא בגלות לכן הכבדתי את לבו ואת וגו׳ שיעבדו ישראל בחומר ובלבנים להוציא את התורה מן הגלות וכמו שכתוב בתיקונים בחומר דא קל וחומר כמו שאמור עליל שבזה הוציאו את הקל וחומר מן הגלות וכיוצא בזה בשאר העבודות וזה למען שיתי אותותי אלה בקרבו שהאותיות שהם של התורה צריך להוציא מהגלות ומסיים הכתוב למען תספר וגו׳ את אשר התעללתי וגו׳ רצה לומר שהתקטנתי שהיה הדעת בקטנות ועתה וידעתם וגו׳ כמו שאמור לעיל:
[Regarding] the statement in the Holy Zohar, “Come to Pharaoh (Ex. 10:1) – it should have said ‘go to Pharaoh!’” (cf. Zohar Bo, 2:34a), as well as the question posed by the commentators, which I wrote above – the miracle of the Exodus from Egypt was that the Awareness was in exile with wicked Pharaoh in Egypt; and therefore Israel was exiled there to bring the Awareness from there. ...which is to say that all of this was in exile in Egypt. And through their servitude they took the Awareness, which is the Torah, out of the exile. ... Awareness is the Torah. Now, the Torah begins with [the letter] bet, In the beginning [God] created etc. (Gen. 1:1); but why didn’t the Torah begin with aleph, which is the first of all the letters? Because [if that were the case] the world would not be able to exist for even one hour, and would be nullified from existence because of the letter aleph’s great brightness, since it alludes to the Champion [aluf] of the World, who is Blessed God in [God’s] Glory and [God’s] Essence, as if it were possible. But because the LORD God is a sun and shield (Psalm 84:12) – which is to say just like one can not look at the sun because of its great brightness, only by way of a shade or a shield can one look at the sun’s light – so too, as if it were possible, with a thousand thousands of thousands of distinctions without end or boundary, would it be impossible to exist because of the letter aleph’s great brightness, since it is the Champion of the World. Only by way of a shade or a shield, which is the letter bet – [only] through it does it become possible to constrain the letter aleph so that it can also be in the Torah. .... bet. And that is [the meaning of] Come [בא] to Pharaoh, which is to say through the bet the aleph will be in the Torah. And since now the Torah is in exile, therefore I have hardened his heart and [the heart of his servants] (Ex. 10:1) so that Israel will serve ... And that is [the meaning of] that I may show these signs [otot] of mine among them (Ex. 10:1), that the letters [otiot], which belong to the Torah, must be taken out of exile. And the verse concludes, that you may tell … how I have toyed (Ex. 10:2), which is to say that I made Myself small since the Awareness was in smallness. And now you may know (Ex. 10:2), as was stated above.
ומעתה נבא אל תכלית כוונת נו בחיבור הזה אשר מבקשים אנו מהאל טוב וסלח שיזכנו בזה לחבר, הנה החסידות כפי שאמרנו היא המשכה והתגלות אור גם בכלים עצמם, גם בעולם הזה ומלא כל הארץ כבודו, גם בארציות וגשם הכלים, ובשביל זה גם העבודה לא בדחיות הגופניות לבדה היא רק שגם עם הגופניות נעבוד את ד׳ וגם את ה מדות הגופניות נעלה לאהבה את ד׳ ולירא ממנו ית׳ בהן, ולא עם ה מדות לבדן כיון שמהרוח שבאדם הן, רק גם עם הנפש, אף כח הגופני באדם אין צריכים לסגף ולדחות רק גם אותן נכניס בקדושה ועבודת ד׳, ועל כגון זה איתא בספ״ק רמז מהפסוק כי ממנו נקח לעבוד את ד׳ שאמר מש״ר לפרעה על הבהמות שגם הם י לכו עמהם, היינו גם ממנו מהבהמיות נקח לעבוד את ד׳.
Chapter 9
And now we come to our primary intent in this work which we desire to compose, should the good and forgiving God merit us. Behold, as we have said, hasidism constitutes a drawing forth, which reveals light in even the vessels themselves, even in this world--”and the whole earth is full of His glory” —, even in earthiness and in the physicality of the vessels. Therefore, [hasidic] avodah is not only performed via rejection of the physical but rather also with the physical, serving God and raising up physical traits, to love God and fear Him with them. Further, we do so not only with the faculties deriving from the spirit [ruakh], but also with the soul [nefesh] and indeed with one’s physical force. These too, we need not afflict and cast aside but rather incorporate them in holiness and service of God. In the holy books, this notion is sourced in a scriptural hint found in the verse ‘for from these we shall take to serve God,’which Moses our Rabbi said to Pharaoh regarding the animals, indicating that these too would come with them [i.e. the Israelites, when they left Egypt]. This means that they would ‘take from them as well,’ that is, from their own animalistic natures, to serve God.
(26) our own livestock, too, shall go along with us—not a hoof shall remain behind: for we must select from it for the worship of our God יהוה; and we shall not know with what we are to worship יהוה until we arrive there.”