יסודות החסידות בספר דגל מחנה אפרים - פרשת ויגש - מבט מסכם על לימוד מהיצה"ר ופתח לעולם המחשבות הזרות והמתקת הדינים.

איזהו חכם הלומד מכל אדם - אפילו מהיצר הרע.

בשבועות האחרונים שאלנו את השאלה מה ניתן ללמוד מהיצר הרע.

בפרשת תולדות העלנו שלוש תשובות:

1. בדברי התולדות ראינו שצריך לקחת את ההתלהבות של יצה"ר לדבר עבירה, ולהתלהב בצורה דומה לדברי מצווה.
2. בדברי הדגל בפרשת חיי-שרה ראינו שצריך ללמוד חכמות אחרות כדי להרבות את חכמת האמת. הצענו שהלימוד מרבה את חכמת האמת או על ידי בירור האמת או על ידי הרחבת אופקים.
3. בדברי הדגל בפרשת ויגש, שבהם נתעמק היום, ראינו שדרך הדברים שיצה"ר מושך אותנו אליהם - אפשר ללמוד מה הם הדברים שאנחנו צריכים לתקן.

לאחר מכן בפרשת וישלח ראינו את ההסתייגות האופיינית לגישה הזאת. עיינו בדברי רבי ישראל פרידמן מטשורטקוב שאומר שעבודת הלימוד מהיצה"ר היא רק 'למתחילים' ואילו בשאיפה הסופית אין ללמוד שום דבר מהיצה"ר משתי סיבות:

1. מתוך שנבוא ללמוד מדרכיו של היצה"ר נבוא ללמוד ממעשיו ח"ו.
2. האידיאל הסופי הוא ש"כל הרשעה כולה כעשן תכלה", ועי"ז שלומדים מהיצה"ר נותנים לו קיום.

היום נתחיל עם עוד מקור אחד על מה ניתן ללמוד מהיצה"ר ואח"כ נתמקד בגישה השלישית שהצענו ונפתח פתח להבנת עולם המחשבות הזרות בתפילה את תורתו של הבעש"ט בהמתקת דינים.

ספר דורשי ה', ויז'ניץ, עבודה לקנין מידת הזריזות, אסיפה ב (ע"מ נז, מהדורת כסלו תשפ"ג):

צריכים ליקח מוסר השכל מהיצר עצמו, שגם הוא אינו בא אל האדם בתחילה לפתותו בדבר חמור, אלא היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך וכך וכו' (שבת קה:) כמו כן במעלת העבודה - נדרש לילך אט אט, להתחיל בדבר קל יותר, ומן הקל יבא אל הגדול יותר. היצר נהנה מאד בראותו שאדם מקבל על עצמו קבלה טובה הגדולה ממידתו, ביודעו שלא יארך הזמן ויעזבנה לגמרי, ועל ידי זה יפול ממדרגתו.