Rain on Me - מי יתפלל על הגשמים? בין מרכז לפריפריה, בין מיינסטרים לצבעוניות

אַבָּא חִלְקִיָּה בַּר בְּרֵיהּ דְּחוֹנִי הַמְעַגֵּל הֲוָה, וְכִי מִצְטְרִיךְ עָלְמָא לְמִיטְרָא הֲווֹ מְשַׁדְּרִי רַבָּנַן לְגַבֵּיהּ וּבָעֵי רַחֲמֵי, וְאָתֵי מִיטְרָא. זִימְנָא חֲדָא אִיצְטְרִיךְ עָלְמָא לְמִיטְרָא, שַׁדּוּר רַבָּנַן זוּגָא דְּרַבָּנַן לְגַבֵּיהּ לְמִבְעֵי רַחֲמֵי דְּנֵיתֵי מִיטְרָא. אֲזוּל לְבֵיתֵיהּ וְלָא אַשְׁכְּחוּהּו, אֲזוּל בְּדַבְרָא וְאַשְׁכְּחוּהּ דַּהֲוָה קָא רָפֵיק, יְהַבוּ לֵיהּ שְׁלָמָא וְלָא אַסְבַּר לְהוּ אַפֵּיהּ. בְּפַנְיָא, כִּי הֲוָה מְנַקֵּט צִיבֵי, דְּרָא צִיבֵי וּמָרָא בְּחַד כַּתְפָּא, וּגְלִימָא בְּחַד כַּתְפָּא. כּוּלַּהּ אוֹרְחָא לָא סָיֵים מְסָאנֵי, כִּי מָטֵי לְמַיָּא סָיֵים מְסָאנֵיהּ. כִּי מְטָא לְהִיזְמֵי וְהִיגֵי דַּלִּינְהוּ לְמָנֵיהּ. כִּי מְטָא לְמָתָא, נָפְקָה דְּבֵיתְהוּ לְאַפֵּיהּ כִּי מִיקַּשְּׁטָא. כִּי מְטָא לְבֵיתֵיהּ, עַלַּת דְּבֵיתְהוּ בְּרֵישָׁא, וַהֲדַר עָיֵיל אִיהוּ, וַהֲדַר עָיְילִי רַבָּנַן. יְתֵיב וּכְרֵיךְ רִיפְתָּא וְלָא אֲמַר לְהוּ לְרַבָּנַן תּוּ כְּרוּכוּ. פְּלַג רִיפְתָּא לְיָנוֹקֵי, לְקַשִּׁישָׁא — חֲדָא, וּלְזוּטְרָא — תְּרֵי. אֲמַר לַהּ לִדְבֵיתְהוּ: יָדַעְנָא דְּרַבָּנַן מִשּׁוּם מִיטְרָא קָא אָתוּ, נִיסַּק לְאִיגָּרָא וְנִיבְעֵי רַחֲמֵי, אֶפְשָׁר דְּמִרַצֵּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיֵיתֵי מִיטְרָא וְלָא נַחְזֵיק טֵיבוּתָא לְנַפְשִׁין. סַקוּ לְאִיגָּרָא, קָם אִיהוּ בַּחֲדָא זָוִיתָא, וְאִיהִי בַּחֲדָא זָוִיתָא, קְדוּם סְלוּק עֲנָנֵי מֵהָךְ זָוִיתָא דִּדְבֵיתְהוּ. כִּי נָחֵית אֲמַר לְהוּ: אַמַּאי אֲתוֹ רַבָּנַן? אֲמַרוּ לֵיהּ: שַׁדַּרוּ לַן רַבָּנַן לְגַבֵּי דְּמָר לְמִיבְעֵי רַחֲמֵי אַמִּיטְרָא. אֲמַר לְהוּ: בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁלֹּא הִצְרִיךְ אֶתְכֶם לְאַבָּא חִלְקִיָּה. אֲמַרוּ לֵיהּ: יָדְעִינַן דְּמִיטְרָא מֵחֲמַת מָר הוּא דַּאֲתָא, אֶלָּא לֵימָא לַן מָר הָנֵי מִילֵּי דִּתְמִיהָא לַן: מַאי טַעְמָא כִּי יָהֵיבְנָא לְמָר שְׁלָמָא לָא אַסְבַּר לַן מָר אַפֵּיהּ? אֲמַר לְהוּ: שְׂכִיר יוֹם הֲוַאי, וְאָמֵינָא: לָא אֶיפַּגַּר. וּמַאי טַעְמָא דְּרָא מָר צִיבֵי אַחַד כַּתְפֵּיהּ וּגְלִימָא אַחַד כַּתְפֵּיהּ? אֲמַר לְהוּ: טַלִּית שְׁאוּלָה הָיְתָה. לְהָכִי שְׁאַלִי, וּלְהָכִי לָא שְׁאַלִי.

Taanit 23a:18-23b:3

§ The Gemara relates another story, this time about Ḥoni HaMe’aggel’s descendants, who were also renowned for their righteous deeds. Abba Ḥilkiyya was the son of Ḥoni HaMe’aggel’s son. And when the world was in need of rain they would send Sages to him, and he would pray for mercy, and rain would fall. Once the world was in need of rain, and the Sages sent a pair of Sages to him so that he would pray for mercy and rain would fall. They went to his house but they did not find him there. They went to the field and found him hoeing the ground. They greeted him, but he did not return their greetings. Toward evening, as he was gathering firewood, he placed the wood and hoe on one shoulder and his cloak on the other shoulder. Along the entire way he did not wear his shoes, but when he reached water he put on his shoes. When he reached an area filled with shrubs and thorns he lifted up his clothes. When he reached the city, his wife came out to greet him, adorned with finery. When he reached his house, his wife entered first, he entered afterward, and afterward the two Sages entered. He sat and ate bread, but he did not say to the Sages: Come and eat, as was customary and polite. He divided bread to his children; to the elder child he gave one piece and to the younger one he gave two. Abba Ḥilkiyya said to his wife: I know that these Sages have come due to the rain. Let us go up to the roof and pray for mercy. Perhaps the Holy One, Blessed be He, will be appeased, and it will rain, and we will not receive credit ourselves for the rainfall. They went up to the roof. He stood in one corner and she stood in the other corner. Clouds began to form on that side where his wife stood. When he descended, he said to the Sages: Why have the Sages come? They said to him: The other Sages have sent us to the Master, so that you should pray for mercy for rain. He said to them: Blessed is God, Who did not require you to petition Abba Ḥilkiyya, as the sky has filled with clouds and rain is certainly on its way. They said to him: We know that the rain has come on the Master’s account. However, let the Master please say and explain to us these aspects of your behavior that are puzzling to us: What is the reason that when we greeted the Master, the Master did not return our greeting? He said to them: I am a day laborer, hired for the day, and I said to myself that I may not delay my work to answer you. They further inquired: And what is the reason that the Master carried the firewood on one shoulder and his cloak on the other shoulder? He said to them: It was a borrowed robe. I borrowed it for this purpose, to wear it, and I did not borrow it for that purpose, to place wood on it.

- מִפְּנֵי מָה הָיִיתָ טָעוּן הָעֵצִים עַל כָּתֵף זוֹ וְהַטַּלִּית עַל כָּתֵף אַחֶרֶת?

- טַלִּית שְׁאוּלָה הָיְתָה, עַל מְנָת כָּךְ הִשְׁאִילוּהָ לִי וְעַל מְנָת כָּךְ לֹא הִשְׁאִילוּהָ לִי.

- מִפְּנֵי מָה כָּל הַדֶּרֶךְ לֹא נָעַלְתָּ מַנְעָלִים וּכְשֶׁהִגַּעְתָּ לַמַּיִם נָעַלְתָּ?

- כָּל הַדֶּרֶךְ אֲנִי רוֹאֶה, בַּמַּיִם אֵין אֲנִי רוֹאֶה.

- מִפְּנֵי מָה כְּשֶׁהִגַּעְתָּ לְקוֹצִים וּבַרְקָנִים הִגְבַּהְתָּ בְּגָדֶיךָ?

- זֶה מַעֲלֶה אֲרוּכָה וְזֶה אֵין מַעֲלֶה אֲרוּכָה.

- מִפְּנֵי מָה כְּשֶׁהִגַּעְתָּ לָעִיר יָצְאָה אִשְׁתְּךָ מְקֻשֶּׁטֶת?

- כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶתֵּן עֵינַי בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת.

- מִפְּנֵי מָה נִכְנְסָה אִשְׁתְּךָ תְּחִלָּה וְאַתָּה אַחֲרֶיהָ וְאַחַר כָּךְ אָנוּ נִכְנַסְנוּ?

- מִשּׁוּם שֶׁאֵין אַתֶּם בְּדוּקִים לִי.

- כְּשֶׁיָּשַׁבְתָּ לִסְעֹד מִפְּנֵי מָה לֹא אָמַרְתָּ לָנוּ: "בּוֹאוּ וּסְעָדוּ"?

- מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הָיְתָה פִּתִּי מְרֻבָּה וְאָמַרְתִּי: אַל יַחֲזִיקוּ לִי חֲכָמִים טוֹבָה בְּחִנָּם.

- מִפְּנֵי מָה נָתַתָּ לַתִּינוֹק גָּדוֹל פְּרוּסָה אַחַת וְלַקָּטָן – שְׁתַּיִם?

- זֶה יוֹשֵׁב בַּבַּיִת וְזֶה – בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ.

- מִפְּנֵי מָה קָדַם וְעָלָה הֶעָנָן מִצַּד זָוִית אִשְׁתְּךָ וְאַחַר כָּךְ מִצַּד זָוִית שֶׁלְּךָ?

- מִשּׁוּם שֶׁהָאִשָּׁה מְצוּיָה בַּבַּיִת וְנוֹתֶנֶת פַּת לְעָנִי וּקְרוֹבָה הֲנָאָתוֹ; וַאֲנִי נוֹתֵן מָעוֹת לְעָנִי וְאֵין הֲנָאָתוֹ קְרוֹבָה.

מה אתן.ם אומרות על הדמות שנבחרה לבקש גשמים, אבא חלקיה?
דמות מיינסטרים או פריפריה? למה דווקא הוא?

משנה תענית ג׳:ח׳

(ח) עַל כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָבֹא עַל הַצִּבּוּר, מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן, חוּץ מֵרוֹב גְּשָׁמִים. מַעֲשֶׂה שֶׁאָמְרוּ לוֹ לְחוֹנִי הַמְעַגֵּל, הִתְפַּלֵּל שֶׁיֵּרְדוּ גְשָׁמִים. אָמַר לָהֶם, צְאוּ וְהַכְנִיסוּ תַנּוּרֵי פְסָחִים, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִמּוֹקוּ. הִתְפַּלֵּל, וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים. מֶה עָשָׂה, עָג עוּגָה וְעָמַד בְּתוֹכָהּ, וְאָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בָּנֶיךָ שָׂמוּ פְנֵיהֶם עָלַי, שֶׁאֲנִי כְבֶן בַּיִת לְפָנֶיךָ. נִשְׁבָּע אֲנִי בְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן, עַד שֶׁתְּרַחֵם עַל בָּנֶיךָ. הִתְחִילוּ גְּשָׁמִים מְנַטְּפִין. אָמַר, לֹא כָךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי בוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. הִתְחִילוּ לֵירֵד בְּזָעַף. אָמַר, לֹא כָךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי רָצוֹן, בְּרָכָה וּנְדָבָה. יָרְדוּ כְתִקְנָן, עַד שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. בָּאוּ וְאָמְרוּ לוֹ, כְּשֵׁם שֶׁהִתְפַּלַלְתָּ עֲלֵיהֶם שֶׁיֵּרְדוּ כָּךְ הִתְפַּלֵּל שֶׁיֵּלְכוּ לָהֶן. אָמַר לָהֶן, צְאוּ וּרְאוּ אִם נִמְחֵת אֶבֶן הַטּוֹעִים. שָׁלַח לוֹ שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח, אִלְמָלֵא חוֹנִי אַתָּה, גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ נִדּוּי. אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ, שֶׁאַתָּה מִתְחַטֵּא לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְעוֹשֶׂה לְךָ רְצוֹנְךָ כְּבֵן שֶׁהוּא מִתְחַטֵּא עַל אָבִיו וְעוֹשֶׂה לוֹ רְצוֹנוֹ. וְעָלֶיךָ הַכָּתוּב אוֹמֵר (משלי כג), יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ:

Mishnah Ta'anit 3:8

(8) The mishna adds: In general, they cry out on account of any trouble that should not befall the community, a euphemism for trouble that may befall the community, except for an overabundance of rain. Although too much rain may be disastrous, one does not cry out over it, because rain is a sign of a blessing. The mishna relates: An incident occurred in which the people said to Ḥoni HaMe’aggel: Pray that rain should fall. He said to them: Go out and bring in the clay ovens used to roast the Paschal lambs, so that they will not dissolve in the water, as torrential rains are certain to fall. He prayed, and no rain fell at all. What did he do? He drew a circle on the ground and stood inside it and said before God: Master of the Universe, Your children have turned their faces toward me, as I am like a member of Your household. Therefore, I take an oath by Your great name that I will not move from here until You have mercy upon Your children and answer their prayers for rain. Rain began to trickle down, but only in small droplets. He said: I did not ask for this, but for rain to fill the cisterns, ditches, and caves with enough water to last the entire year. Rain began to fall furiously. He said: I did not ask for this damaging rain either, but for rain of benevolence, blessing, and generosity. Subsequently, the rains fell in their standard manner but continued unabated, filling the city with water until all of the Jews exited the residential areas of Jerusalem and went to the Temple Mount due to the rain. They came and said to him: Just as you prayed over the rains that they should fall, so too, pray that they should stop. He said to them: Go out and see if the Claimants’ Stone, a large stone located in the city, upon which proclamations would be posted with regard to lost and found articles, has been washed away. In other words, if the water has not obliterated the Claimants’ Stone, it is not yet appropriate to pray for the rain to cease. Shimon ben Shetaḥ, the Nasi of the Sanhedrin at the time, relayed to Ḥoni HaMe’aggel: Were you not Ḥoni, I would have decreed that you be ostracized, but what can I do to you? You nag [mitḥatei] God and He does your bidding, like a son who nags his father and his father does his bidding without reprimand. After all, rain fell as you requested. About you, the verse states: “Let your father and your mother be glad, and let her who bore you rejoice” (Proverbs 23:25).

מה לדעתכן המשמעות של התואר "מתחטא לפני המקום"?
מה דעתכן על סוג התפילה של חוני?

יוספוס, קדמוניות היהודים, ספר יד, 22-28

באותה עת צרו הורקנוס ומחצית מהעם על ירושלים, בה התבצרו אריסטובולוס ומחצית מהעם.

וצדיק אחד חביב-אלוהים, חוניו שמו, שהתפלל פעם לאלוהים בשעת עצירת גשמים שיסיר את הבצורת, ואלוהים שמע לקולו והמטיר, (חוניו זה) התחבא בראותו שהמהומה עומדת בתוקפה.

והוא הובא למחנה היהודים והם דרשו ממנו, שכשם שהתפלל והפסיק את הבצורת כך יערוך תפילות נגד אריסטובולוס ובני-סיעתו המורדים. וכשהתנגד וסירב, הכריחו ההמון לכך .

אז עמד בתוכם ואמר: 'אלוהינו מלך העולם, מאחר שאלה העומדים אתי הם עמך והנצורים כוהניך, בבקשה ממך, שלא תשמע את אלו נגד אלו ולא תקיים מה שמבקשים אלו נגד אלו'.

(וכשעמד) והתפלל תפילה זו הקיפו אותו הרשעים שביהודים והרגוהו בסקילה.

איך מעוצבת הדמות של חוני אצל יוספוס לעומת חז"ל?

תענית כ״ד ב:י״א-כ״ה א:ד׳

רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא הֲוָה קָא אָזֵיל בְּאוֹרְחָא, אֲתָא מִיטְרָא. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ בְּנַחַת, וַחֲנִינָא בְּצַעַר! פְּסַק מִיטְרָא. כִּי מְטָא לְבֵיתֵיהּ, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ בְּצַעַר וַחֲנִינָא בְּנַחַת? אֲתָא מִיטְרָא. אָמַר רַב יוֹסֵף: מַאי אַהְנְיָא לֵיהּ צְלוֹתָא דְּכֹהֵן גָּדוֹל לְגַבֵּי רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא. דִּתְנַן: הָיָה מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה בַּבַּיִת הַחִיצוֹן. מַאי מְצַלֵּי? רָבִין בַּר אַדָּא וְרָבָא בַּר אַדָּא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהֵינוּ שֶׁתְּהֵא הַשָּׁנָה הַזּוֹ גְּשׁוּמָה וּשְׁחוּנָה. שְׁחוּנָה מְעַלַּיְיתָא הִיא? אַדְּרַבָּה, גְּרִיעוּתָא הִיא! אֶלָּא: אִם שְׁחוּנָה — תְּהֵא גְּשׁוּמָה וּטְלוּלָה. וְאַל יִכָּנֵס לְפָנֶיךָ תְּפִילַּת עוֹבְרֵי דְּרָכִים. רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא מְסַיֵּים מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה: לָא יִעְדֵּי עָבֵיד שׁוּלְטָן מִדְּבֵית יְהוּדָה, וְאַל יְהוּ עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לְהִתְפַּרְנֵס זֶה מִזֶּה, וְלֹא לְעַם אַחֵר. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בְּכׇל יוֹם וְיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת: כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ נִיזּוֹן בִּשְׁבִיל חֲנִינָא בְּנִי, וַחֲנִינָא בְּנִי דַּיּוֹ בְּקַב חָרוּבִים מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת. הֲוָה רְגִילָא דְּבֵיתְהוּ לְמֵיחֲמָא תַּנּוּרָא כׇּל מַעֲלֵי דְשַׁבְּתָא וְשָׁדְיָיא אַקְטַרְתָּא מִשּׁוּם כִּיסּוּפָא. הֲוָה לַהּ הָךְ שִׁיבָבְתָא בִּישְׁתָּא, אֲמַרָה: מִכְּדֵי יָדַעְנָא דְּלֵית לְהוּ וְלָא מִידֵּי, מַאי כּוּלֵּי הַאי? אֲזַלָא וּטְרַפָא אַבָּבָא, אִיכַּסְפָא וַעֲיַילָא לְאִינְדְּרוֹנָא, אִיתְעֲבִיד לַהּ נִסָּא דְּחָזְיָא לְתַנּוּרָא מְלֵא לַחְמָא וְאַגָּנָא מְלֵא לֵישָׁא, אֲמַרָה לַהּ: פְּלָנִיתָא, פְּלָנִיתָא! אַיְיתַי מָסָא, דְּקָא חֲרִיךְ לַחְמִיךְ. אֲמַרָה לָהּ: אַף אֲנָא לְהָכִי עֲיַילִי. תָּנָא: אַף הִיא לְהָבִיא מַרְדֶּה נִכְנְסָה, מִפְּנֵי שֶׁמְּלוּמֶּדֶת בְּנִסִּים. אֲמַרָה לֵיהּ דְּבֵיתְהוּ: עַד אֵימַת נֵיזִיל וְנִצְטַעַר כּוּלֵּי הַאי? אֲמַר לַהּ: מַאי נַעֲבֵיד? בְּעִי רַחֲמֵי דְּנִיתְּבוּ לָךְ מִידֵּי. בְּעָא רַחֲמֵי, יָצְתָה כְּמִין פִּיסַּת יָד וִיהַבוּ לֵיהּ חַד כַּרְעָא דְּפָתוּרָא דְּדַהֲבָא. חָזְיָא בְּחֶלְמָא, עֲתִידִי צַדִּיקֵי דְּאָכְלִי אַפָּתוּרָא דְּדַהֲבָא דְּאִית לֵיהּ תְּלָת כַּרְעֵי, וְאִיהוּ — אַפָּתוּרָא דִּתְרֵי כַּרְעֵי. אֲמַר לַהּ: נִיחָא לָךְ דְּמֵיכָל אָכְלִי כּוּלֵּי עָלְמָא אַפָּתוּרָא דְּמַשְׁלַם וַאֲנַן אַפָּתוּרָא דִּמְחַסַּר. אֲמַרָה לֵיהּ: וּמַאי נַעֲבֵיד? בְּעִי רַחֲמֵי דְּנִשְׁקְלִינְהוּ מִינָּךְ. בָּעֵי רַחֲמֵי וְשַׁקְלוּהוּ. תָּנָא: גָּדוֹל הָיָה נֵס אַחֲרוֹן יוֹתֵר מִן הָרִאשׁוֹן. דִּגְמִירִי, דְּמֵיהָב יָהֲבִי מִישְׁקָל לָא שָׁקְלִי.

Taanit 24b:11-25a:4

The Gemara tells another story about prayer for rain. Rabbi Ḥanina ben Dosa was traveling along a road when it began to rain. He said before God: Master of the Universe, the entire world is comfortable, because they needed rain, but Ḥanina is suffering, as he is getting wet. The rain ceased. When he arrived at his home, he said before God: Master of the Universe, the entire world is suffering that the rain stopped, and Ḥanina is comfortable? The rain began to come again. Rav Yosef said, in reaction to this story: What effect does the prayer of the High Priest have against that of Rabbi Ḥanina ben Dosa? As we learned in a mishna: After leaving the Holy of Holies on Yom Kippur, the High Priest would recite a brief prayer in the outer chamber. The Gemara asks: What would he pray? Ravin bar Adda and Rava bar Adda both say in the name of Rav Yehuda that this was his prayer: May it be Your will, Lord our God, that this year shall be rainy and hot. The Gemara expresses surprise at this request: Is heat a good matter? On the contrary, it is unfavorable. Why should he request that the year be hot? Rather, say that he recited the following: If the upcoming year is hot, may it also be rainy and moist with dew, lest the heat harm the crops. The High Priest would also pray: And let not the prayer of travelers enter Your presence. Rav Aḥa, son of Rava, in the name of Rav Yehuda, concluded the wording of this prayer: May the rule of power not depart from the house of Judea. And may Your nation Israel not depend upon each other for sustenance, nor upon another nation. Instead, they should be sustained from the produce of their own land. Evidently, the High Priest’s prayer that God should not listen to the prayer of individual travelers was disregarded in the case of Rabbi Ḥanina ben Dosa. § The Gemara continues to discuss the righteous Rabbi Ḥanina ben Dosa and the wonders he performed. Rav Yehuda said that Rav said: Each and every day a Divine Voice emerges from Mount Horeb and says: The entire world is sustained by the merit of My son Ḥanina ben Dosa, and yet for Ḥanina, My son, a kav of carobs, a very small amount of inferior food, is sufficient to sustain him for an entire week, from one Shabbat eve to the next Shabbat eve. The Gemara relates: Rabbi Ḥanina ben Dosa’s wife would heat the oven every Shabbat eve and create a great amount of smoke, due to embarrassment, to make it appear that she was baking, despite the fact that there was no bread in her house. She had a certain evil neighbor who said to herself: Now, I know that they have nothing. What, then, is all this smoke? She went and knocked on the door to find out what was in the oven. Rabbi Ḥanina ben Dosa’s wife was embarrassed, and she ascended to an inner room [inderona]. A miracle was performed for Rabbi Ḥanina ben Dosa’s wife, as her neighbor saw the oven filled with bread and the kneading basin filled with dough. She said to Rabbi Ḥanina’s wife, calling her by name: So-and-so, so-and-so, bring a shovel, as your bread is burning. She said to her neighbor: I too went inside for that very purpose. A tanna taught: She too had entered the inner room to bring a shovel, because she was accustomed to miracles and anticipated that one would occur to spare her embarrassment. The Gemara further relates: Rabbi Ḥanina’s wife said to him: Until when will we continue to suffer this poverty? He said to her: What can we do? She responded: Pray for mercy that something will be given to you from Heaven. He prayed for mercy and something like the palm of a hand emerged and gave him one leg of a golden table. That night, his wife saw in a dream that in the future, i.e., in the World-to-Come, the righteous will eat at a golden table that has three legs, but she will be eating on a table that has two legs. When she told her husband this story, he said to her: Are you content that everyone will eat at a complete table and we will eat at a defective table? She said to him: But what can we do? Pray for mercy, that the leg of the golden table should be taken from you. He prayed for mercy, and it was taken from him. A tanna taught in a baraita: The last miracle was greater than the first, as it is learned as a tradition that Heaven gives but does not take back.

מבין הדמויות שקראנו עליהן, מצאתן מודל הזדהות להנהגה או לתפילה?
האם הייתם רוצים שהם ייצגו אתכם? יתפללו עליכם?

הרב שג"ר "ועמך כולם צדיקים" תשס"ז: לסיכום והשראה

כתוב "ועמך כולם צדיקים". בספרי חסידות מוסבר, שלכל אחד ואחד יש בחינה של צדיק, בכל אחד ואחד יש צדיק. מהו בעצם הצדיק? הצדיק, כפי שהאדמו”ר מפיאסצנה אומר כאן, הוא אדם שפתח דרך חדשה בעבודת ה', האיר משהו שהוא ייחודי לו. כל צדיק וצדיק, כמו שהאדמ"ר מסביר, יש לו את האור שלו. אנחנו משתמשים במושג של 'נשמה', הנשמה הייחודית שלו [...]

לְמה למעשה אנחנו מתכוונים ש"עמך כולם צדיקים"? דווקא בעולם שלנו קל מאוד להבין את זה. כל אחד ואחד נושא צירוף מקורי משלו. היום זה דווקא מאוד פופולרי לדבר במושגים הללו: כל אדם מעצב את עצמו מתוך עצמו, לכל אדם יש את השירה הייחודית שלו. אפילו האדם הבנאלי ביותר, המשעמם ביותר, שלכאורה אין בו שום חידוש - דווקא בעולם שלנו הפסיכולוגיה אומרת שגם הוא אמן. כל אחד הוא אמן (כל אחד 'מצדיק' את עצמו), אמן במובן זה, שהחיים עצמם הם יצירת אמנות. הפסיכולוגים מלמדים שהתת-מודע של כל אחד הוא בעצם משורר, הכותב את השירה הייחודית שקשורה בנסיבות החיים שלו, בשורש הנשמה שלו, במה שהוא. הוא מחבר את השיר הייחודי שלו, המקורי שלו, השיר שאף אחד לא יכול לחקות [...]

ובאמת צריך זהירות רבה. במובן מסוים, אני חושב, אנחנו לא יכולים היום לחקות את החסידות. רובנו לא נהיה ברלברס ולא חב”דניקים, גם אם נתקרב לזה. אנחנו צריכים באמת למצוא את הצירופים שלנו, את הדרך שלנו. מבחינה זו, זה כנראה חלק מהטיפוס, חלק מהאופי; זה נכון ביחס לציבור, אבל זה נכון גם ביחס לכל אחד ואחד שצריך למצוא את הצדיקות המקורית שלו, לחבר לו את השפה הפרטית שלו. למצוא את החיים שלו, לעצב את החיים שלו - נשתמש שוב במונחים מודרניים - כאמנות גדולה, אמנות של יכולת לחיות מתוך דבקות אלוקית, מתוך תענוג אלוקי, מקוריות אלוקית. וכמו שאמרתי קודם, "ועמך כולם צדיקים” - כל אחד יכול למצוא את הנקודה שלו, את האות שלו, את האמירה שלו (כמובן, יש כאלה שיותר כלליים, יש כאלה שפחות - אבל זאת הנקודה) [...]

אני באמת חושב שהיום יש הרבה נשמות חדשות. יש היום חבר'ה, אתה פוגש אותם, כל מיני צירופים חדשים, 'לא שערום אבותינו'. זה לא הבדל רק בתוכנה, ההבדל הוא בג'וקים עצמם. הג'וקים כבר לא עולים על המסך שלי, אני לא יודע בכלל איך לתפוס את זה. באמת היום רואים נשמות חדשות בעולם הדתי. אני באמת חושב שזה אחד הסימנים לביאת המשיח; כתוב שבזמן הגלות אין נשמות חדשות, הכל מחזור של החומרים הישנים. זה כמו שאנחנו בתחושה: אתה פוגש מישהו, מיד אתה אומר 'כבר פגשתי את הטיפוס הזה', וריאציה של מישהו שכבר פגשת. מישהו פעם טען שיש שלושים ושישה טיפוסים, וכל אחד אתה יכול לקטלג. זה נכון, באופן כללי אתה מזהה מיד, פני שור, פני אריה… לעתים מאוד נדירות אתה פתאום פוגש צרוף חדש ממש, אתה מופתע, ברגע הראשון אתה לא יודע איך לקלוט את הצירוף הזה, והיום, ברוך ה', יש כל מיני צרופים חדשים, באמת אני מרגיש את זה. אם נדבר בלשון משיחית, שהרבי היה אוהב לדבר בה, זה אחד מסממני הגאולה. בעולם הדתי, אם אני משווה את זה לדור שלי (למדתי בכרם ביבנה), הדמויות היו משעממות, בנאליות, כולם אותו דבר; כיום ברוך ה' יש באמת חידושים, במובן המקורי והעמוק ביותר של המילה.

שברי סערה / לאה גולדברג

ג. החכמים יעידו

הַחֲכָמִים יָעִידוּ כִּי הַשֶּׁמֶשׁ
עוֹד מְאִירָה אֵי שָׁם בִּמְרוֹם שָׁמָיִם
כִּי שָׂם, מֵאֲחוֹרֵי עָבֵי הַשְּׁחוֹר,
לֹא יְשַׁקֵּר הַנֶּצַח שֶׁלָּאוֹר

הַחֲכָמִים תָּמִיד יוֹדְעִים אֶת זֹאת
אַךְ בְּעֵינֵי הַיְלָדִים הַיּוֹם
רַק בָּבוּאַת בְּרָקִים וְהֵד הָרַעַם

ד. הגננים היום עצובים

הַגַּנָּנִים הַיּו͘ם עֲצוּבִים.
אֲבָל הָאיכָּרִים
מְבָרְכִים עַל הַגֶּשֶם.
וַאֲנַחְנוּ שְנֵינוּ
אובְדֵי עֵצָה
מַסְתִּירִים זֶה מִזֶה
אֶת עֵינֵינוּ.
נִהְיֶה נְבונִים: אַל תִּשְאַל
מַה צָּמַח, מַה קָּמל
וּמַה נֶּעֱקַר מִלֵּב.

הַסְּעָרָה הַזֺּאת
תַּחֲלוף עוד מְעָט,
הַשְאֵלָה הַזֺּאת
תִּשָּכַח עוֹד מְעָט.
הִנֵּה מֵעַל לַמִּגְדָּל
כְּבָר עוֹמֶדֶת הַקֶּשֶת.

ה. למחרת

הַיָּרֹק הַיּוֹם יָרֹק מְאֹד.
וְהָאָפֹר הַיּוֹם אָפֹר מְאֹד.
וּקְצָת שְׁחוֹר וְאֵין לֹבֶן בָּעִיר.
וְהַנִּסְעָר הַיּוֹם נִסְעָר מְאֹד.
וְהֶעָבָר הַיּוֹם - עָבָר מְאֹד.
וּקְצָת עָתִיד. וְאֵין הוֹוֶה בָּאֲוִיר.

וְעוֹד לֹא קַל לִנְשֹׁם, וְעוֹד לֹא קַל
לַחְשֹׁב מוּל זֶה הָרוּחַ הַנִּפְתָּל.
וּמְאֹד לֹא פָּשׁוּט לְחַכּוֹת.
הַסְּעָרָה נוֹגַעַת בָּרִיסִים,
וּמִשְׁתַּבֵּר כָּל רֶגַע לִרְסִיסִים.
אַךְ הַיָּרֹק הַיּוֹם יָרֹק מְאֹד.