ברכה של מלכיות

מַתְנִי׳ סֵדֶר בְּרָכוֹת: אוֹמֵר אָבוֹת וּגְבוּרוֹת וּקְדוּשַּׁת הַשֵּׁם, וְכוֹלֵל מַלְכִיּוֹת עִמָּהֶן, וְאֵינוֹ תּוֹקֵעַ. קְדוּשַּׁת הַיּוֹם וְתוֹקֵעַ, זִכְרוֹנוֹת וְתוֹקֵעַ, שׁוֹפָרוֹת וְתוֹקֵעַ, וְאוֹמֵר עֲבוֹדָה וְהוֹדָאָה וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: אִם אֵינוֹ תּוֹקֵעַ לְמַלְכִיּוֹת — לָמָה הוּא מַזְכִּיר? אֶלָּא: אוֹמֵר אָבוֹת וּגְבוּרוֹת וּקְדוּשַּׁת הַשֵּׁם, וְכוֹלֵל מַלְכִיּוֹת עִם קְדוּשַּׁת הַיּוֹם וְתוֹקֵעַ, זִכְרוֹנוֹת וְתוֹקֵעַ, שׁוֹפָרוֹת וְתוֹקֵעַ, וְאוֹמֵר עֲבוֹדָה וְהוֹדָאָה וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים. גְּמָ׳ אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: אִם אֵינוֹ תּוֹקֵעַ לְמַלְכִיּוֹת — לָמָה הוּא מַזְכִּיר? לָמָה הוּא מַזְכִּיר?! רַחֲמָנָא אָמַר אַידְכַּר! אֶלָּא: לָמָה עֶשֶׂר? לֵימָא תֵּשַׁע, דְּהוֹאִיל וְאִשְׁתַּנִּי אִשְׁתַּנִּי!

MISHNA: The order of the blessings of the additional prayer on Rosh HaShana is as follows: One recites the blessing of the Patriarchs, the blessing of God’s Mighty Deeds, and the blessing of the Sanctification of God’s Name, all of which are recited all year long. And one includes the blessing of Kingship, containing many biblical verses on that theme, with them, i.e., in the blessing of the Sanctification of God’s Name, and he does not sound the shofar after it. Next, one adds a special blessing for the Sanctification of the Day, and sounds the shofar after it; followed by the blessing of Remembrances, which contains many biblical verses addressing that theme, and sounds the shofar after it; and recites the blessing of Shofarot, which includes verses that mention the shofar, and sounds the shofar after it. And he then returns to the regular Amida prayer and recites the blessing of God’s Service and the blessing of Thanksgiving and the Priestly Blessing. This is the statement of Rabbi Yoḥanan ben Nuri. Rabbi Akiva said to him: If one does not sound the shofar for the blessing of Kingship, why does he mention it? Rather, the order of the blessings is as follows: One recites the blessing of the Patriarchs and that of God’s Mighty Deeds and that of the Sanctification of God’s Name. He subsequently includes the blessing of Kingship in the blessing of the Sanctification of the Day, and sounds the shofar. Next he recites the blessing of Remembrances, and sounds the shofar after it, and the blessing of Shofarot and sounds the shofar after it. He then recites the blessing of God’s Service and the blessing of Thanksgiving and the Priestly Blessing. GEMARA: The mishna taught that Rabbi Akiva said to him: If one does not sound the shofar for the blessing of Kingship, why does he mention it? The Gemara expresses surprise at this question: Why does he mention it? The Merciful One states that one should mention it. It is a mitzva to recite the blessing of Kingship, regardless of the sounding of the shofar. Rather, this is what Rabbi Akiva meant: Why does one mention ten verses of Kingship, as in the other blessings? Let him recite nine verses or fewer. Since the blessing is different in that it is not followed by shofar blasts, let it also be different with regard to the number of verses it includes.

וְהֵיכָן אוֹמְרָהּ לִקְדוּשַּׁת הַיּוֹם? תַּנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: עִם הַמַּלְכִיּוֹת אוֹמְרָהּ. מָה מָצִינוּ בְּכׇל מָקוֹם בָּרְבִיעִית — אַף כָּאן בָּרְבִיעִית. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עִם הַזִּכְרוֹנוֹת אוֹמְרָהּ. מַה מָצִינוּ בְּכׇל מָקוֹם בָּאֶמְצַע — אַף כָּאן בָּאֶמְצַע.

§ The Gemara returns to the issue discussed in the mishna: And where does one recite the Sanctification of the Day? It is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: One recites it with the blessing of Kingship, in the fourth blessing. He explains: Just as we find in all other places that the Sanctification of the Day is mentioned in the fourth blessing of the Amida prayer, so too here, it is recited in the fourth blessing. Rabban Shimon ben Gamliel says: One recites it together with the blessing of Remembrances, in the fifth blessing. He explains: Just as we find in all other places that the Sanctification of the Day is mentioned in the middle blessing of the Amida prayer, e.g., on Shabbat, when it is the fourth of seven blessings, so too here, it is recited in the middle blessing, which in the case of Rosh HaShana is the fifth blessing, as the Rosh HaShana Amida prayer is comprised of nine blessings.

ואומר אבות וגבורות וקדושת יי מלכיות וכולל עמהם קדושת היום זכרונות ושופרות עבודה והודאה וברכת כהנים

(ה) וּבְשַׁבָּתוֹת וּבְיָמִים טוֹבִים מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע בְּרָכוֹת בְּכָל תְּפִלָּה וּתְפִלָּה מֵאַרְבַּע תְּפִלּוֹת שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם. שָׁלֹשׁ רִאשׁוֹנוֹת וְשָׁלֹשׁ אַחֲרוֹנוֹת וּבְרָכָה אֶמְצָעִית מֵעֵין אוֹתוֹ הַיּוֹם. בְּשַׁבָּתוֹת חוֹתְמִין בִּבְרָכָה אֶמְצָעִית מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת. וּבָרְגָלִים חוֹתֵם בָּהּ מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים. וְאִם הָיָה שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב חוֹתְמִים בָּהּ מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה חוֹתְמִין בָּהּ מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַזִּכָּרוֹן. וְאִם הָיָה שַׁבָּת חוֹתֵם בָּהּ מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַזִּכָּרוֹן:

(ו) בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּתְפִלַּת עַרְבִית וְשַׁחֲרִית וּמִנְחָה. אֲבָל תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה מִתְפַּלֵּל תֵּשַׁע בְּרָכוֹת שָׁלֹשׁ רִאשׁוֹנוֹת וְשָׁלֹשׁ אַחֲרוֹנוֹת שֶׁל כָּל יוֹם וְשָׁלֹשׁ אֶמְצָעִיּוֹת. רִאשׁוֹנָה מִן הָאֶמְצָעִיּוֹת עִנְיָנָהּ מַלְכֻיּוֹת. שְׁנִיָּה זִכְרוֹנוֹת. שְׁלִישִׁית שׁוֹפָרוֹת. וְחוֹתֵם בְּכָל אַחַת מֵהֶן מֵעִנְיָנָהּ:

(5) On Sabbaths and holidays, one recites seven blessings in each of the four [Amidah] prayers of that particular day: the first three, the last three, and one in the middle, appropriate to that particular day.
On Sabbaths, one concludes the intermediate blessing with "who sanctifies the Sabbath." On the festivals, he concludes with "who sanctifies Israel and the appointed times." When the Sabbath and a festival [coincide], he concludes with "who sanctifies the Sabbath, Israel and the appointed times."
On Rosh Hashanah, he concludes with "the King over all the Earth, who sanctifies Israel and the Day of Remembrance." If it is [also] the Sabbath, he concludes with "the King over all the Earth, who sanctifies the Sabbath, Israel and the Day of Remembrance."

(6) When does this apply? In the Evening Prayers, the Morning Prayers and the Minchah Prayers. However, in the Musaf Prayer on Rosh Hashanah, one recites nine blessings: the first three and the last three [recited] every day, and three intermediate blessings.
The first of the intermediate blessings is concerned with Malchuyot - [acceptance of God's sovereignty];

the second with Zichronot - [acknowledgement of God's remembrance of the Jewish people]; and

the third with Shofarot - [describing the blowing of the shofar.]
One concludes each one of them with an appropriate chatimah.

(ז) הַצִּבּוּר חַיָּבִין לִשְׁמֹעַ הַתְּקִיעוֹת עַל סֵדֶר הַבְּרָכוֹת. כֵּיצַד. אוֹמֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר אָבוֹת וּגְבוּרוֹת וּקְדֻשַּׁת הַשֵּׁם וּמַלְכֻיּוֹת וְתוֹקֵעַ שָׁלֹשׁ. וְאוֹמֵר זִכְרוֹנוֹת וְתוֹקֵעַ שָׁלֹשׁ. וְאוֹמֵר שׁוֹפָרוֹת וְתוֹקֵעַ שָׁלֹשׁ. וְאוֹמֵר עֲבוֹדָה וְהוֹדָיָה וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים:

(7) The congregation is obligated to hear the shofar blasts together with the order of blessings.
How is this expressed? The chazan recites Avot, Gevurot, the sanctification of God's name, Malchuyot [ - at this point,] the shofar is sounded three times; Zichronot - the shofar is sounded three times; Shofarot - the shofar is sounded three times - [and concludes the Amidah with] the Avodah, an acknowledgement [of God's wonders], and the priestly blessing.

אבות וגבורות וקדושת ה' וכו'. בהלכות תפלה ביאר רבינו כוללה עם המלכיות וכאן לא ביאר שאין זה מקומו:

המשנה הרביעית סדר ברכות וכו' כונת המשנה לבאר מקום תקיעת שלשה סימנים על סדר הברכות ומונה והולך סדר הברכות ואומר שסדר הברכות בתפלת המוסף שבה תוקעין אבות וגבורות וקדושת השם וכולל מלכיות ר"ל נסח על כן נקוה לך ופסוקי מלכיות שבו עם קדושת השם וחותם בקדושת השם שהרי אף היא משמשת לחתימת מלכיות שהרי חותם בה המלך הקדוש ואינו תוקע למלכיות ואח"כ אומר קדושת היום ר"ל אתה בחרתנו ומפני חטאינו ואינו חותם בלשון מלכות הואיל ולא כלל בה מלכיות אלא חותם ברוך אתה י"י מקדש ישראל ויום הזכרון ותוקע קשר"ק ואח"כ אומר זכרונות ר"ל אתה זוכר מעשה עולם וחותם בא"י זוכר הברית ותוקע קש"ק ואח"כ אומר שופרות ר"ל אתה נגלית וחותם ברוך אתה הי"י שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים ותוקע קר"ק ואומר שלש אחרונות דברי ר' יוחנן בן נורי אמר לו ר' עקיבא אם אינו תוקע למלכיות למה הוא מזכירם ופי' בגמ' למה הוא מזכירם כדרך זכרונות ושופרות בעשרה פסוקים יזכירם בתשעה פסוקים או בשמונה ולא בענין של זכרונות ושופרות שמאחר שנשתנה מהם לענין התקיעה ישתנה מענין הנסח אלא כולל מלכיות עם קדושת היום וחותם בשתיהן ר"ל מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון וכן הלכה.

וא"ת למה אומ' במלכיות מיד אחר פסוקי הנביאים פסוק אחרון של תורה שאומ' ובתורתך יי אלקינו כתו' לאמ' ובזכרונו' ובשופרו' אינו אומר אותו מיד אחר פסוקי הנביאים אלא אומ' בזכרונות אלקינו ואלקי אבותינו זכרנו בזכרון טוב וכו' וסמוך לחתימה אומר פסוק אחרון של תורה וכן בשופרות אומר אלקינו ואלקי אבותינו תקע בשופר גדול לחירותינו וכו' וסמוך לחתימה אומר פסוק אחרון של תורה. והטעם שאין עושין כן במלכיות מפני שבברכה של מלכיות אינו חותם בענין מלכיו' אלא בקדושת היום ולפיכך אומר פסוק אחרון של תורה בסוף המלכיות מיד לא להניחו עד סמוך לחתימה שאינה מענין המלכיות אבל בזכרונות ושופרות שחותם בענין זכרונות ושופרות מניחו עד סמוך לחתימה.

וא"ת למה אינו אומר בפסוקי הכתובים ועל ידי עבדיך הקדושים כמו שאומר בפסוקי הנביאים ועל ידי עבדיך הנביאים. וי"ל מפני שפסוקי הנביאים נאמרו בשליחות הנביאים לאמרם לישראל לפי' אמ' בהם ועל ידי עבדיך הנביאים אבל של כתובים לא נאמרו בשליחות אלא שנאמרו ברוח הקדש לפי' אמר בהם ובדברי קדשך כתוב לאמר. וא"ת למה אומ' במלכיות מיד אחר פסוקי הנביאים פסוק אחרון של תורה שאומ' ובתורתך ה' אלהינו כתו' לאמ' ובזכרונו' ובשופרו' אינו אומר אותו מיד אחר פסוקי הנביאים אלא אומ' בזכרונות אלקינו ואלקי אבותינו זכרנו בזכרון טוב וכו' וסמוך לחתימה אומר פסוק אחרון של תורה וכן בשופרות אומר אלקינו ואלקי אבותינו תקע בשופר גדול לחירותינו וכו' וסמוך לחתימה אומר פסוק אחרון של תורה. והטעם שאין עושין כן במלכיות מפני שבברכה של מלכיות אינו חותם בענין מלכיו' אלא בקדושת היום ולפיכך אומר פסוק אחרון של תורה בסוף המלכיות מיד לא להניחו עד סמוך לחתימה שאינה מענין המלכיות אבל בזכרונות ושופרות שחותם בענין זכרונות ושופרות מניחו עד סמוך לחתימה.
טעה בר"ה ולא אמר ובכן תן כיון שסיים כדין יצא דלא נזכר בגמ' ואם סיים בא"י מקדש ישראל ויום הזכרון ולא אמר מלך על כל הארץ נ"ל דא"צ לחזור ובמוסף שאומר פסוקי מלכיות צ"ע ונ"ל דא"צ לחזור:

(•) (בש"ע סעיף ו') אומר בתפלה וכו' ... וכתב בש"ח שאם שכח לומר מלוך על כל הארץ בשחרית יצא ואפי' לא אמר או"א מלוך על כל רק אחר יעלה ויבא חתם בא"י מקדש ישראל ויום הזכרון יצא אך בתפ"מ שהוא מלכיות אפשר שצריך לחתום מלך על כל הארץ דומיא דזכרונות ושופרות אך לפי מ"ש הרד"א וכלבו שבפסוקי זכרונות ושופרות אומר סמוך לחתימה פסוק אחרון של תורה מפני שבמלכיות אינו חותם בענין המלכות אלא קדושת היום כו' משמע מזה דמילת מלך לא הוקבע בהקפדה שאל"כ היה צריך לומר פסוק מלכות סמוך לחתימה שתהיה סמוך לחתימה מעין החתימ' ע"ש

צ"ע בדיעבד מה דינו דלא מצינו נוסח זה בגמרא אלא סתם אמרו בביצה י"ז דמסיים בקדושת היום. ואפשר דאפי' במוסף ר"ה אלא מלכיות בקדושת היום י"ל דיצא אף דלא סיים מלך עכ"ה. מדאמרינן בר"ה וכולל מלכיות בקדושת השם ולכ"ע בקדושת היום. משמע שהעיקר הוא שיאמר פסוקי מלכיות. ואמרינן נמי אמרו לפני מלכיות זכרונות משמע דהעיקר הפסוקים. דהא משמע דעיקר הם הפסוקים דאסמכינהו בגמרא אקרא. וכן יל"ד קצת דהא דלמ"ד לעולם מסיים האל הקדוש ולקצת פוסקים אפי' לכתחלה עיין ברא"ש ורש"י. וא"כ קשה לריב"נ דס"ל דכולל מלכיות עם קדושת השם והרי לא יסיים במלך. ואף דמצינו חתימה לזכרונות ושופרות כדאיתא בתענית פ"ב ואומר חותמיהן. מ"מ במלכות י"ל דלא תקנו חכמים במלכות כיון שאינה ברכה בפ"ע אלא שכולל בקדושת השם או בקדושת היום. וא"כ י"ל דה"ה לר"ע שכולל בקדושת היום מ"מ אינו מסיים במלך. ואף דלכתחלה בודאי מסיים מ"מ בדיעבד צ"ע במוסף. ובירושלמי על מתני' סדר ברכות כו' איתא וז"ל אר"א בכל מקום עבר והזכיר אדיר במלוכה לא יצא חוץ מן האל הקדוש של ר"ה ולבד במוסף ואתיא כריב"ן עכ"ל. ונראה כמ"ש המפרש דבודאי בברכת קדושת השם חייב לסיים מעין ברכתו. דהיינו או האל הקדוש או המלך הקדוש ואמר דאם סיים בא"י אדיר המלוכה ולא אמר קדוש לא יצא אלא דבמוסף אם סיים אדיר המלוכה יצא. דהיינו אליבא דריב"נ שאומר מלכיות בקדושת השם וא"כ עכ"פ הוא מעין ברכת מלכיות. מוכח מזה שאם הברכה היא כלולה מב' דברים וסיים מעין א' יצא. וא"כ ה"ה לדידן שאומרים מלכיות בקדושת היום אם סיים באחד מהם דהיינו שסיים בקדושת היום בלבד אע"ג שלא חתם במלכיות יצא שהרי גם בקדושת השם צריך לסיים מענין הברכה ואפ"ה אינו מעכב. וכ"ש הוא ומה בקדושת השם שעיקר הברכה הוא קדוש אפ"ה כיון שסיים במה שכלל לבד יצא. כ"ש בנ"ד שעיקר הברכה הוא קדושת היום כ"ש דיצא:

והגר"ח זצ"ל הקשה על הא דקיימא לן בראש השנה דכולל מלכיות עם קדושת היום (ר"ה דף לב.), דבסוגיין איתא דאין חותמין בשתים. ותירץ הגר"ח דע"כ צ"ל דמלכיות בראש השנה הוא מעצם קדושת היום ואינה הזכרה בפני עצמה, אלא שמלכיות היא עצם חלות קדושת היום, ולכן אין זה חתימה בשתים, שהכל ענין אחד. ומבואר דס"ל לגר"ח זצ"ל דאין חותמין בשתיים היינו בב' ענינים. ועיין בשע"ת (סי' תקפ"ב) דמביא הדין דאם שכח לומר מלך על כל הארץ ואמר רק מקדש ישראל ויום הזכרון, דבשחרית יצא, ובמוסף לא יצא משום דצריך לומר ברכת מלכיות במוסף. אך נראה דכיון דמלכיות חלות בעצם קדושת היום, אף בשחרית לא יצא יד"ח, דלא הזכיר עצם שם היום בתפלתו. ועוד אמר הגר"ח זצ"ל שאם שכח לומר מלכיות בקידוש דראש השנה דמחזירין אותו, משום דמלכיות חלק מעצם קדושת היום, ודלא כדעת החיי אדם (כלל כ"ח, י"ז). וכמו כן נקט הגר"ח זצ"ל שאם שכח לומר מלכיות בברכת ההפטורה שצריך לחזור ולברך, משום שהזכרת מלכיות חלק מעצם חלות שם קדושת היום. ולפי"ז י"ל דהוא הדין בחתימת קדושת היום דיום הכיפורים דמחילה וסליחה הן מעצם חלות שם וקדושת היום דיום הכיפורים, דקדושת היום של יום הכיפורים ביסודה דהוי יום מחילה וסליחה לישראל וכדכתיב "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם וגו'". ומשום הכי ליכא חסרון דאין חותמין בשתים דהכל ענין אחד של חלות קדושת היום דיוה"כ.