() ועוד נראה לפי עניות דעתי לתרץ קושיא זו דאמאי לא פליגי בית שמאי בכל ברכת הנהנין דהוה להו למימר דאמרינן בכל הברכות שברא. דהנה בשולחן ערוך אורח חיים איתא, שצריך שיכוין אדם באכילתו ושתייתו וכל צרכיו הכל כדי שיהיה לו כח לעבוד את הבורא ברוך הוא ולקיים בכל דרכיך דעהו (משלי ג, ו) עיין שם ובכתבי האר"י ז"ל העמיק בדברים אלו ומסתמא דבריהם עולה לקנה אחד, דהיינו שהשם יתברך ברא בעולמו ד' בחינות דומם צומח חי מדבר, וחפץ חסד הוא שיהיה לכל הדברים עליות, היינו שהדומם יעלה לבחינות צומח, וכשהחי אוכל הצומח יש יותר עלייה, היינו מבחינות דומם ומבחינות צומח לבחינות חי, ואחר כך כשהאדם אוכל החי יש להכל עלייה לבחינות מדבר עיין שם. נמצא אתי שפיר, דבכל ברכות הנהנין שייך למימר בורא פרי העץ או בורא פרי הגפן אפילו לבית שמאי דבזה שייך לומר בורא, כי בורא לשון הוה שהרי כשאדם אוכל ונהנה אזי מתעלים כל הדברים לבחינות מדבר ונעשה מבחינות דומם צומח חי בחינות מדבר ונמצא בעת אכילת האדם נעשים ברואים חדשים ומתעלים לבחינות מדבר ושייך בזה שפיר לברך בלשון הוה, היינו בורא שהרי בשעת האכילה נעשה בריה חדשה שמתהפכים הכל מבחינתם לבחינות אדם. ולזה אף בית שמאי מודו בכל הברכות הנהנין מברכין בורא פרי העץ לשון הוה, רק גבי הבדלה שהוא דבר שאינו נכנס לגוף האדם רק שעושים מצוה בהמאור בזה סבירא לבית שמאי דלא שייך בזה בורא, כי אינו נעשה בריה חדשה, כי אינו נכנס לגוף האדם לכן סבירא להו דיש לברך שברא דייקא, היינו שכבר ברא. ובית הלל סברי דאף על פי כן בשעת עשיית המצוה נתעלה על ידו הדבר כיון שעשה מצוה בהמאור האש נתעלה ונתהפך לבחינות אדם, היינו לבחינות מדבר ונעשית בריה חדשה ושייך בה בורא לשון הוה. אבל גבי ברכת הנהנין גם בית שמאי מודו שיש לברך לשון הוה, היינו בורא שהרי בכל עת האכילה שנכנס לגוף האדם נעשית בריה חדשה ושייך שפיר בזה דייקא בורא ולכן שפיר מברכין בברכות הנהנין בורא פרי הגפן או בורא פרי העץ וכדומה:
(undefined) Shulchan Aruch, Orach Chayim, (231,1) states that a human being when eating or drinking or performing other “human necessities,” must keep in mind that he performs all these acts in order to enable him to better serve the Lord, his Creator. By doing so he performs the commandment (Proverbs 3,6) of בכל דרכיך דעהו, “know Him in the process of performing all your activities.” Man is not to concentrate on the physical satisfaction he experiences as a result of performing these activities. The statement in the Shulchan Aruch may be seen as similar to that of our sages according to which G’d created four categories of creatures, in ascending order. The lowest ranking is the דומם, mute and inert, followed by the vegetation, creatures only mobile in a vertical direction but still mute; this is followed by all living and vertically and horizontally mobile animals, capable of some form of communication with one another by means of sound. At the top of this pyramid is the human being. When the human being consumes lower ranking living creatures as his nourishment, every one of the lower creatures experiences a “spiritual” promotion by becoming an integral part of the highest form of living creature, man. When man eats such creatures or even fruit, he “elevates “ them to a higher level, a form of “creative” activity, appropriately referred to in the use of the present tense for the word ברא, i.e. בורא, as we explained about Adam making fire for the first time. The benediction is an act of gratitude for the pleasure experienced in the process. When a person eats he automatically converts lower ranking “creatures” to his level as through not only ingesting them with his mouth, but converting them to his bloodstream, blood being described by the Torah as the essential of man’s life-force, נפש. (Deut. 12,23). The conversion of man’s food intake to become one with the highest category of creature, man, certainly justifies our referring to the creative process commenced by G’d when these creatures were first created to their being alluded to in our benedictions as being part of an ongoing creative process.
There remains only fire as something that though man had been endowed with taking part in the creation by means of his intellect, has not been ingested by man and thus not become an integral part of him, so that the word בורא, instead of ברא would not be an appropriate description of what Adam did when he struck two pieces of rock together. On the other hand, the fact that we perform a commandment every week by lighting the havdalah candle, fire which is another one of the creatures that is subordinate to man, becomes “spiritually” elevated by the use man makes of it. It therefore is perceived as if it were a new creation. This, at least is the view of the school of Hillel, who therefore feel that this idea be reflected in the formulation of the benediction we recite when performing this mitzvah.
וזה הרבה: כללו של דבר - כי כל דבר מביא לאחד מאלו המינים הארבעה ראוי בהכרח להרחיקו ממנו במופת המבואר - והוא כל מה שיביא לגשמות או מה שיביא להפעלות ושינוי או מה שיביא להעדר - כמו שלא יהיה לו דבר בפועל ואחר כן ישוב בפועל - או מה שיביא לדמיון דבר מבריאותיו. ואלו מכלל תועלות חכמת הטבע בידיעת האלוה - כי כל מי שלא ידע החכמות ההם לא ידע בחסרון ההפעלויות ולא יבין ענין מה שבכח ומה שבפועל ולא ידע התחיב ההעדר לכל מה שבכח ושאשר בכח יותר חסר מן המתנועע ליציאת הכח ההוא לפועל והמתנועע חסר גם כן בהצטרפו למה שבעבורו התנועע עד שיגיע בפועל. ואם ידע אלו הדברים ולא ידעם במופתיהם לא ידע הפרטים המתחיבים מאלו ההקדמות הכלליות חיוב הכרחי; ולזה לא יהיה אצלו מופת במציאות האלוה ולא בהתחיב הרחקת אלו המינים ממנו:
In short, it is necessary to demonstrate by proof that nothing can be predicated of God that implies any of the following four things: corporeality, emotion or change, nonexistence,--e.g., that something would be potential at one time and real at another--and similarity with any of His creatures. In this respect our knowledge of God is aided by the study of Natural Science. For he who is ignorant of the latter cannot understand the defect implied in emotions, the difference between potentiality and reality, the non-existence implied in all potentiality, the inferiority of a thing that exists in potentiâ to that which moves in order to cause its transition from potentiality into reality, and the inferiority of that which moves for this purpose compared with its condition when the transition has been effected. He who knows these things, but without their proofs, does not know the details which logically result from these general propositions: and therefore he cannot prove that God exists, or that the [four] things mentioned above are inadmissible in reference to God.