לימוד מתוך שאלה

ביסודו של כל לימוד, בכל תחום שהוא, התהליך של רכישת ידע. מתנ"ך ותלמוד ועד מתמטיקה ופיזיקה, כל נושא מאופיין בעולם מושגים, אוצר מילים וחוקיות מסוימת. לפיכך, בכל תהליך למידה קיים מרכיב של קניית ידע שלא היה ידוע קודם לכן ללומד. אך האם מדובר במרכיב היחידי במעשה הלמידה, או שמא קיימים רכיבים נוספים?

איור: מנחם הלברשטט, מתוך אתר "חכימא - סיפורים מחכמי המזרח"

התורה על שלל ענפיה ידועה באופיה הסתום במידה מה. פעמים לשונה קצרה עד מאוד, פעמים מילותיה אינן נהירות עד תום, ויש חידתיות המבקשת פשר.

בהקדמתו לפירושו לתורה העמק דבר, עמד הנצי"ב מוולוז'ין על אופיה החידתי של התורה. לדבריו, בדיוק בגלל חידתיות זו משולה התורה לשירה. חידתיות זו קשורה לרכיב מהותי בתהליך הלמידה:

העמק דבר על בראשית, קדמת העמק

...יש בה טבע וסגולת השירה, שהוא דבור בלשון מליצה... דבשיר אין הענין מבואר יפה כמו בספור פרזי, וצריך לעשות הערות מן הצד, דזה החרוז כוון לזה הספור. וזה החרוז כוון לזה. ולא מיקרי דרוש, אלא כך הוא טבע השיר.

Haamek Davar on Genesis, Kidmat Ha'Emek

(3) The Torah has the nature and qualities of poetry, which is speech in flowery language. Everyone familiar with learning knows that flowery language differs from prose narrative in two features of its nature and qualities. A.) In poetry, the idea is not laid out clearly the way it is in a prose narrative, and it requires marginal notes explaining to what narrative each stanza refers. This is not “derush”; this is just the nature of poetry… B.) Poetry is uniquely capable of alluding to things outside the conceptual scope of the poem, such as when the first letters of each stanza follow the order of the alphabet or the name of the author. This capability belongs to poetry, but not to prose narrative, as it famously requires distorting the language in order to achieve… and this feature can be found in the entirety of the Torah.

הנצי"ב משווה בין שירה לסיפור. במה הם שונים זה מזה? מה מאפיין את השירה?

הנצי"ב מסביר כי התורה מנוסחת במכוון בלשון המעוררת תהיות ושאלות. אך מדוע היא מנוסחת כך? האם יש משמעות לתהליך של לימוד שנעשה מתוך שאלה?

הבן איש חי מציע כך:

רבי יוסף חיים (הבן איש חי) | משל ונמשל, צא א
כי נודע שדברי תורה פרים ורבים בחדושי הלכות על ידי הקושיות שיתקשה בהם החכם המשכיל.

הבן איש חי מסביר שהקושיות גורמות להתרבות של התורה. מה זה אומר על התורה עצמה? האם ניתן להסיק מדבריו של הבן איש חי כי דברי תורה הם בעצם קושיות ושאלות?

את התמונה של הרעיון שלו, משלים הבן איש חי על ידי משל:

רבי יוסף חיים (הבן איש חי) | אוצרות חיים - מעלות התורה, רסה
נמצאנו למדין בי הקב"ה נתן דברי תורה סתומים וקצרים והם קב ונקי אך האדם העוסק בה יוכל להוציא מדבריה פירות מרובים וכמו שכתוב במשלי "דדיה ירווך בכל עת" על ידי החפירה שיחפור בעומק בכל דבר הלכה, אשר יראה בה לפניו והיינו כי קושיות אשר יתקשה בדבר ההלכה המה דוגמת חפירה וכריה אשר יחפור בנחל והשכל והסברא של האדם אשר ישכיל ויסביר לתרץ הקושיות הם דוגמת המים אשר יעבורו בתוך הנחל אשר חופרים אותו להשקות בהם הזרעים והאילנות שעל ידי כן תתן הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו ואם לא יעשה האדם חפירה וכריה בנחל, לא יעברו בו המים...

מה המשל ומה הנמשל?
מה המשמעות של העבודה במשל? מה היא מלמדת על האקטיביות שבלימוד תורה? מה הקשר בין שאלה לבין עבודה זו?
כיצד הנמשל משלים את רעיון 'הפרייה ורבייה' של התורה?

בעיני הבן איש חי, שאלות, קושיות וויכוחים אינם בגדר מוֹתרוֹת, אלא תנאי הכרחי להבנת התורה. לומד שאינו מעלה שאלות ואינו נתקל בקשיים, אינו יורד לעומקם של הדברים, ועל כן רק לימוד המלווה בשאלות ובקושיות מאפשר לברר את הדברים עד תומם. לעומת זאת, אם הלומד יימנע מלשאול שאלות ולהקשות על התורה, ילך לימודו ויתנוון.

הבנה חשובה זו ניתן לראות בסיפור הבא:

ללמוד מתוך שאלה | מתוך אתר "חכימא - סיפורים מחכמי המזרח"
מגיל צעיר עסק רבי מסעוד אבוחצירא בלימוד תורה, ועתה כשהתבגר, רצה מאוד ללמוד גם את תורת הסוד. ניגש רבי מסעוד אל אביו, הרב יעקב אבוחצירא (“אביר יעקב”) וביקש ממנו שילמד אותו. אך האב סירב, ולא נענה להפצרות בנו.
“אתה מגדולי המקובלים,” אמר לו בנו, “אצל מי אלמד אם לא אצלך?”
השיב לו אביו: “עליך להתחיל ללמוד לבד, וכאשר תהיה מוכן, אני אלמד אותך.” שאל רבי מסעוד באכזבה: “איך תדע שאני בשל ללמוד את תורת הסוד?”
השיב לו רבי יעקב: “אני אדע.”
החל רבי מסעוד ללמוד לבדו את תורת הקבלה עקב בצד אגודל; אט אט למד את המושגים, סיגל את השפה, וכעבור זמן הצליח להבין גם דברים לעומקם.
והנה, פעם אחת תוך כדי לימוד עלתה שאלה שלא מצא לה מענה. לאחר שהפך בסוגיה וחיפש בספרים ובמפרשים ולא הצליח למצוא תשובה, אזר אומץ וניגש אל אביו, שמא ממנו תבוא הישועה. שמע רבי יעקב אבוחצירא את השאלה ושמח שמחה גדולה: "עכשיו כשלמדת לשאול, אתה ראוי ללמוד איתי. מעתה נוכל ללמוד יחד את תורת הסוד".

מה התהליך שעבר רבי מסעוד כשניסה ללמוד לבד? מדוע היה חשוב שילמד דווקא באופן הזה? הרי לשאלותיו לא מצא תשובה בעצמו
נסו לחשוב על אופני למידה שונים שנתקלתם בהם בחיים במסגרות שונות (בית הספר, אוניברסיטה, סתם לימוד עצמי). מה הייתה שיטת הלימוד? האם היא הייתה משמעותית בעבורכם?
נסו להיזכר בנושא מסוים שלמדתם אודותיו. האם אתם זוכרים את התוכן הנלמד? האם זהו נושא שהתמודדתם איתו לבד? או שמא היה שם מורה שליווה אותך בתהליך?

הסיפור מחדד את חשיבות השאלה. שאלה עמוקה היא פרדוקס: מחד, ככל שאלה היא מביעה חוסר הבנה, ומאידך, היא דווקא מעידה על הבנה של נבכי הסוגיה, המעלה לעיתים תהיות וקושיות. השאלה מבליטה את החסר אך בו בזמן מעידה על ה”יש” שהביא את הלומד לשאול. השאלה מבטאת בעלות של הלומד על החומר הנלמד; כאשר החומר הנלמד איננו תורה חיצונית לאדם, אלא לימוד המופנם בתוכו - אז יכולה להיוולד גם שאלה עמוקה. זהו, אם כן, הרגע להתקדם לשלב השני בלימוד ולהעמיק, אך הפעם בליווי מורה ראוי. ניתן אולי לומר שהרב מבקש שבנו לא יהיה “בעל תשובה” אלא “בעל שאלה”.

הדפים נכתבו ונערכו על ידי שי כהן מטעם ספריא, בשיתוף עם צוות חכימא

לאתר חכימא לחצו כאן