שולחן שערוך נכון
אורח חיים
מבוא: התכלית של ספר שולחן ערוך כשמו לערוך סדר של הפרטים למצוא בספר בית יוסף, ובזה הצליח. אומנם בהזדמנות קלקל מאוד, לנסח באופן של דין במקום לכתוב רק כותר למשל "מתי יעיר בבוקר" כמו כותר או "אופן עטיפת הטלית" הוא כתב באופן שקרא לפרט "דין" ואת הפרט... האם זה היה טוב? ניכר הטעות כאשר היה נאלץ ללמד שכשיש הבדל בין הספר ההוא לבין ספר בית יוסף, והיו הבדלים! אז "רק לקבוע לפי ספר בית יוסף", כאשר שמר ופירסם רב חיים חידא בשם המחבר רב קארו בעצמו, שטרח להזהיר "הקובע כמו שמופיע בספר שולחן ערוך נחשב טעות" וכן כתב בספר תשובות בית יוסף לפני שהיה מצונזר כאשר שמר ופירסם חידא כי האמת פעם היה דבר חשוב לרבני היהדות.
בנוסף רוב הפרטים בספר שולחן ערוך של ריק הם נגד מנהיגי ההלכה בכמה שיטות שקבעו, לדוגמה שאין לקבל גזרה אחרי רב אשי אבל הוא כתב אותם. ולא רק הכביד מעט יותר מדי, אלא רוב הפרטים של תוכן ספרו הפסול, מקורם אחרי רב אשי כאילו הם דין כאשר באמת ההלכה לא מחייבת אותם הפרטם. שיטה נוספת שלא ייצג בנאמנות כאשר הביא הרבה פרטים שיש להם מקור במשנה עדיין מה שהביא מהמשנה כמעט הכול בניגוד לשיטה שמנהיגי ההלכה קבעו שאין הולכים כרב מאיר אבל הוא הביא פרטים מרב מאיר בין אותם שבשמו כמו ברכת שלא עשני גוי או אישה ובין בלי שמו שגם של רב מאיר לפי המסורת סתם משנה רב מאיר ולכן מוכרח לתקן, שמישהו יערוך את השולחן נכון כסדר ארבעה טורים ונכון להתחיל מהבוקר כי אדם מתחיל לפעול בבוקר אחרי שישן ועוד כי יום מתחיל בבוקר מלבד יום כיפור ככתוב בו מערב עד ערב ושני כתובים הבאים כאחד אין מלמדים כאשר הסברתי במאמר אחר.
==
הקדמה: חיוני להקדים עבור לימוד הלכה את ההבדיל בין דין למנהג כי אפילו החרדי יודע לטעון "זה רק מנהג" היינו שלא חייבים לעשות מנהג וכאן ריק השתמש בכותר של דין ואז הביא פרטים שהם לא בהלכה המקורית, ולכן לא באמת דין, אלא מהסוג אשר בעצמו שיחרר
!!
למשל למרות שיש "דין" בתלמוד לומר משהו בכניסה לבית הכסא ולמרות שרגילים לטעון "לא פלוג רבנן" גם אם אתה חושב שמקרה שלך שונה עדיין אין הבדל, ולמרות שבתלמוד אין חולק על אביי, ולמרות שהסכימו הפוסקים רב אשר ראש ורב משה רמבם כאביי עדיין חשף שלא באמת חיבים לעשות פרט שהסכימו הפוסקים ולמרות שהמקור בתלמוד. זה חושף את הטעות בדברי רב משה רמבם כאשר טען שקר "לכוף את העם לעשות כמו התלמוד" כאילו אין תירוצים כי אפילו כשיש הסכמת הפוסקים לא באמת חייבים לעשות פרט בתלמוד ובעצמו רב משה רמבם כתב לעשות שונה מהתלמוד ולא לעשות כמו התלמוד בפרט מסויים בהלכות שבת וכן בהלכות חנוכה כי ידע שלא חייבים לעשות כמו התלמוד אבל בזדוניות שיקר כי חשב שלא יבדקו ואכן רק אני בדקתי והשאר ממשיכים לשקר.
==
דיני בוקר, טור סימנים א' עד ו', בחלק זה האריך יותר מאלף מילים כי לא ערך נכון ותראו את ההבדל.
סימן א' ובו סעיף אחד:
א' בבוקר בזמן שאחרים קוראים הרבה סוגי קריאה ברכות ועוד סוגים, ולובשים ציצית ותפילין, מי שמכבד את המורשת יקרא מכאן על תפילין וציצית לדעת להשמר מהחטאים ההם, בסימן שני. והרוצה לקרוא פרשת התמיד אשר נזכר בחלק הזה של טור, ראו פרטי הדין בהלכות קריאת שמע כי אין להקדים שום קריאה ולא שום ברכה לפני שמע כי זריזים מקדימים מיצוה ובסיבה זו להקדים ולא לאחר מיצוות שמע כאשר הדתיים והחרדים שמאחרים ולא באיחור קטן בלבד אלא בקריאת הרבה עמודים והרבה זמן חלילה בניגוד להלכה אומנם כבוד המורשת גורם להקדים שמע כנזכר ובסמוך למיצוות שמע להתחנן כי חטא לפי ההלכה להפסיק בין שמע לתפילה.
הערה: אין בחלק הזה של שולחן ערוך דין אחד, אף לא אחד מכמאה פרטים, שמקורו בהלכה המקורית של דורות רב עקיבה ורב יהודה הנשיא. פרט שרב יהודה הנשיא לא הקפיד בו לא באמת ההלכה המקורית ובסיבה זו עדיף לקצר כדי להגיע להלכות ציצית.
בבוקר עדיף לדלג מכאן עד סימן ב' ורק מאוחר יותר כשיש זמן אז לחזור לעיין בהערה כאן לראות דוגמה בחלק הזה שאפילו לפי רב קארו שנחשב קדוש ושהכביד יותר מהמסורת, כתב דוגמה שלא באמת חייבים לעשות פרטים שמקורם בתלמוד אפילו כשאין רב שחולק על הפרט ואפילו כשיש הסכמת פוסקים לעשות עדיין לא באמת חייבים.
==
הערה: אומנם יש כמה פרטים שחשובים להבליט פרט א' כאשר רב קארו כתב "טוב להגיד פרשת עולה," הכניס את זה בדיני בוקר בנוכלות של רמאי ונוכל כאילו "הזמן" לקרוא הוא בבוקר ועם כותר "דין" כאילו הדין הוא לקרוא בבוקר בבוקר, כאילו הזמן גורם את הדין לקרוא, אבל במקור לא רואים "שהזמן בבוקר" בכלל ולא לקרוא הרבה פעמים כול הימים בפרט ובכך חשוב להבליט שהספר שולחן ערוך נכתב באופן של נוכלות ובאופן העלול להטעות.
באמת קרה שניסו לשכנע אותי לקרוא את הקרבנות כול בוקר כי הם טעו לקרוא הרבה ימים כאילו לא מספיק שקוראים פעם בשנה בקריאת התורה ואין מקור "שהזמן" בבוקר. צריך לשאול "לפי ההלכה מתי".
ולכן חשוב להכיר שעלולים לטעות בכך ובפרטים נוספים ובסיבה זו לא לפתוח ספר שולחן ערוך של רב קארו כי יש סיכון שהוא יטעה גם אותך בכלל ובפרט שיגרום לך לחטוא נגד המורשת שהנך מכבדים וכן לשמור מהספרים, מלבד מאמרים שלי, שמפרשים אותו ספר פסול ששמו שולחן ערוך כי הדתיים רגילים להגיד "תלמד ספר זה או אחר שמפרש שולחן ערוך" השמר פן תשמע להם כי הכיווון פסול כניכר בהשוואה למקורות שאספתי כאן. בכיוון הפסול של פרטי רב מאיר או ברייתא או אחרי רב אשי.
פרט שני כאשר העיז רב קארו לשחרר פרט בתלמוד ולהעיד שהרבנים לא עשו את הפרט בתלמוד, זה חשוב כי מלמד שלא באמת חייבים לעשות פרט אפילו אם המקור בתלמוד, ואפילו אם יש הסכמת הפוסקים לקבל ואיפלו כשאין חולק בתלמוד עדיין לא באמת חייבים. ולא רק ששקר לטעון "עברת על חוק דתי כמו רמזור אדום כי ההלכה מחייבת" מה שאחרי התלמוד כאשר אביא מרב אשר ראש אלא אפילו מה שמקורו בתלמוד גם לא באמת חייבים אפילו כשאין רב שחולק בתלמוד ואפילו כשיש הסכמת הפוסקים וזה מתקן את הטעות שקרא לפרטים דינים כי הם לא דינים אפילו אם יש מקור בתלמוד ובסיבה זו כאשר אשתמש במילה דינים לא אכלול את תשעים וארבע פרטים כמאה פרטים שהוא קרא להם דינים בטעות כי אעשה משיקולים של המסורת. אומנם פסק רב אשר ראש שאין גזרה אחרי שחתם רב אשי את התלמוד וזה אמת ופירסם ספר יחווה דעת את הפרט כי זה אמת, ובמעשה ראש דחה את הגזרה של הגאונים שקדמו לו כי אין גזרה אחרי רב אשי וכן כול חידוש בדין אין גזרה אלא הדתי יבחר מה מרגיש באותו הזדמנות ואין חשש לספרים המאוחרים לא רק שאחרי ספר שולחן ערוך אלא לאחרי רב אשי. אין גזרה אחרי רב אשי היינו אפס. ולא כאשר הופיע בספר הפסול שולחן ערוך. ועדיין "מכלל לא אתה שומע הן" זה לא אומר שכול פרט בתלמוד חייבים לעשות רק שיש גזרה ממקצת מהתלמוד למשל למרות שהסכימו שנים מתוך שלוש ראש ורמבם להגיד התכבדו מכובדים שמרוני כאביי אין באמת חיוב לעשות את התוכן של התלמוד אפילו כשיש הסכמת הפסוקים וכן פירסם רב קארו בחלק הזה למזלי בהתחלה. המנהג לא להגיד את זה ואף אם בטל הטעם עדיין רגילים לטעון את השקר "לא פלוג רבנן" כדי להטעות להמשיך לעשות בכול מקרה וככה נחשפת הנוכלות. ניכר בכך שלא באמת חייבים לעשות בסמכות התלמוד ולא כטעות רב משה רמבם שכתב במבוא לכוף את הדין של התלמוד אולי זה להסכים בעלי דין בדיני ממון אבל לא בשום פרט אחר בהלכה.
אפילו הרמבם עצמו כתב בעניין ויכלו לא לעשות כמו התלמוד גם בשבת וגם בחנוכה ואין כאן מקום להאריך כי חשוב לפרסם ולהדגיש שההלכה לא באמת מחייבת לעשו כמו רבני התלמוד אפילו במקרה של אביי כשאין חולק עליו ולמרות שיש הסכמת הפוסקים ראש ורמבם כנזכר
יש דין מהתלמוד "כאשר ער בבוקר, אם צריך לנקביו, השמר פן יתאפק, כי אמר רב אחאי המשהה את נקביו עבר משום לא תשקצו." המקור בתלמוד בבלי מכות דף יו' עמוד ב' וזה איסור דרבנן שנקרא אסמכתה. למרות שלא מהמשנה ולכן נכון לקצר עדיין זה פרט שימושי לשמור בהערה כי בכיתה הרבי לא מסכים שיצאו לשירותים ואפשרי לטעון "ההלכה אוסרת להתאפק ולהשהות" ולצאת מהכיתה. וכאשר רוצים להעניש אבל זה איסור דאורייתא.
אם אתם תענישו אותי שעשיתי את ההלכה לא לשהות אתם רוצים שאפסיק לעשות את ההלכה אז פשוט נאכל מאכלות אסורות.
תאר לעצמכם כמה זה ירגיז לשמוע את הצביעות שעושים, ולשמוע שהם מונעים הלכה, בדור אחר היו מגיבים "אתה מדבר על משהו במסכת מכות אנחנו נגיב במעשה של מכות" ולכן חשוב להעניש את המבוגרים המכים ילדים כי אותו מעשה פסול כשמבוגר מכה מבוגר. ואף להודיע לילדים שלפעמים נכון להלשין על הרבי הקדוש.
פרט נוסף "למרות שרגילים לברך לפני מיצוות, אבל לפני שירחץ ידיו בבוקר לא יברך כי עדיין לא רחץ לניקיון. ואפילו אחרי שרחץ ידיו השמר פן תברך ברכה שאין מקור במשנה כי אחרי שרב יהודה הנשיא לא הצריך לברך, זה בגדר חטא דתי של "לא תשא את שם השם לשוא כידוע בנושא ברכה שאינה צריכה. האם ישקרו שצריך? כאשר רב יהודה הנזיא לא כלל במשנה כי הוא החליט שלא צריך אלא נכון לשכוח.
לא נחשב "הגנה על המורשת" למחוק את המורשת כדי להמשיך לעשות מה ששמעת ממי שמטעה אותך.
למרות שאמרו בתלמוד "יד לעין תיקצץ" היינו שחשוב שלא יגע בעין אומנם רבני המשנה לא חששו לרוח רעה ועדיף להיות כמו דורות רב עקיבה שלא חששו.
יש עוד פרטים אבל הם פחות חשובים ולכן עדיף לקצר.
__
הלכות ציצית סימן שני ובו סעיף אחד:
הלכות ציצית, טור סימן ח' עד כה', סימן שני סעיף א': השמר מלמרוד ברצון הגלוי של הקדוש ברוך הוא פן תעשה ציצית או תלבש בגד שבו חוטי ציצית כי זה נגד רצונו הגלוי שנמסר במסורת של תורה שבעל פה בתלמוד שבת "פירוש" לפרש "אלה המיצוות מעתה אין נביא רשאי לחדש" היינו מהמילה אלה בסוף ספר ויקרא באמת אין מיצוות ולא דבר חדש לעשות כולל עשיית ציצית שאחרי קו הגבול לכן המפרש עשיית ציצית כאילו מיצווה במעשה, מחטיא אתכם כי לפי תורה שבעל פה, לפחות הפירוש של התורה נחשב תורה שבעל פה, רק אלה המיצוות היינו עד המילה אלה כנזכר אבל לא מעכשיו מיצווה ואין דבר חדש כמו חוק לאסור או לעשות בסיבה זו נכון לקצר בכול הנושא של ציצית כעשרים סימנים, שבהם הטור האריך יותר משלוש אלף מילים, כאן הרבה פחות כי חשוב "לערוך נכון" את השולחן הערוך, ובסיבה זו רק לפרסם את הפרט הזה מתוך כבוד המורשת ולתקן עוול כי האמת דבר חשוב וכי ככה המסורת היהודית שהתלמידים מבקשים. בעניין ציצית לאור האמור מתאים שעדיף להלכה למעשה כמו שכבר אמרו חזל' "שב ואל תעשה עדיף" כי ככה עדיף לפי המורשת ההלכתית.
__
הלכות תפילין, טור סימן כה' עד מה',
סימן שלישי ובו סעיף אחד:
סעיף א' קודם מתן תורה נאמר אות על ידך כמו פרטים של זבח פסח מצרים אבל קודם מתן תורה שונה, ואפילו ספר החינוך לא מנה אותו מקור, וכן הפרטים שכתב קודם חודש שלישי, עדיין לפי ההלכה אין לעשות פרטים שנצטוו קודם שניתנה תורה בחודש השלישי מקור משנה פסחים. מזמן מתן תורה עד הגבול אלה המיצוות גם אין תפילין כאשר הסברתי את הגבול בהלכות ציצית לכן נכון לקצר כעשרים סימנים [מעל ארבע אלף מילים] כדי להגיע להלכות ברכות, ובעניין תפילין, מכיוון שהזמן קודם מתן תורה חטא דתי לעשות מיצווה שלא בזמנה של תפילין אחרי מתן תורה וכן כלל הלכה למעשה כבר אמרו חזל' "שב ואל תעשה עדיף" כי ככה עדיף לפי המורשת ההלכתית.
__
הלכות ברכות ושמע והעמידה
טור סימן מו' עד סוף סימן קכז'.
הטור האריך מאוד מסימן מו' עד סוף סימן קכז' שבהם האריך מעל תשע אלף מילים אבל יתבאר כאן בפחות אריכות, שכמעט כול התוכן שכתבו המחבר של טור והמחברים של שולחן ארוך, בניגוד לשיטות בהלכה, ולמרות כול האריכות שלהם עדיין עלי להשלים פרטים שהיו חסרים !! כי מקורם במסורת ההלכתית.
סימן רביעי עד וכולל סימן קנ"ו.
__
סעיף א' מי שרוצה להיות חסיד יברך ברכות כאשר מבואר בהמשך ויעשה דברים של מסכת ברכות אבל לא כול אחד רוצה להיות חסיד. כבוד המורשת גורם ללמד שאין ברכות בשביל כולם כי לפי המורשת במסכת בבא קמא "מי שרוצה להיות חסיד" כנזכר.
ב' אפילו מי שרוצה להיות חסיד השמר פן תברך ברכות שלא נכללו במשנה כי רב יהודה הנשיא לא הצריך בסיבה זו הן "ברכה שאינה צריכה לפי רב יהודה הנשיא" ואז יש חטא דתי כאשר אבאר. הסיבה לא לברך לא רק כי אין בהלכה המקורית של דורות רב עקיבה ורב יהודה הנשיא אלא חמור עוד יותר כי מאחר ורב יהודה הנשיא לא הצריך אותה, באמת לא צריך והמברך ברכה שאינה צריכה נחשב חטא דתי משום "לא תשא את שם השם לשוא" ונקרא חטא של ברכה שאינה צריכה כי הוא קבע שלא צריך. כבוד המורשת גורם להשמר פן לברך ברכות מסוג זה של ברכה שאינה צריכה וכן שאר ברכה שאינה צריכה למשל לברך צונו לעסוק בדברי תורה או שום ברכה שלא כלל רב יהודה הנשיא במשנה, כי לפי הנשיא לא צריך זה בדיוק חטא ברכה שאינה צריכה כי לפי רבי יהודה הנשיא לא צריך לברך כך.
ג' אפילו מי שרוצה להיות חסיד השמר פן תברך ברכת אור ושאר ברכות שהדפיסו עם שמע, למרות שנכללו במשנה, עדיין מנהיגי ההלכה כבר קבעו שאין הלכה כרב מאיר והמקור בפרק ראשון של תלמוד עירובין והוא האומר שאסור ליהנות בלי ברכה וכנזכר קבעו לא ללכת כדבריו ולכן לא רק כבוד המורשת מונע מלברך אלא חמור עוד יותר כי בעניין זה יש חטא ברכה שאינה צריכה אם חלילה יברך קודם אכילת פירות או על יין או על לחם, זה נגד מנהיגי ההלכה, ונשאר מאלה עבור מי שרוצה להיות חסיד רק לברך על פירות הארץ בורא מיני דשאים, אבל לא כול אחד רוצה להיות חסיד וכן כול שאר הפרטים שאכתוב בעניין ברכות ואפילו קריאת שמע עצמו שהיא מדרבנן כאשר פירשו בעלי תוספות על מסכת סוטה. אומנם קבעו המנהג בתוך הדברים של ברכות ללמד שהתקנה שתקנו של טקס קריאת שמע כברכה שעבור מי שרוצה כנזכר אבל ההלכה באמת לא מחייבת כול שומרי הלכה לעשות כן.
ד' השמר פן תברך ברכות השחר כמו שלא עשני גוי או אישה כי מנהיגי ההלכה קבעו לא ללכת כרב מאיר ומאחר ואינה צריכה חטא דתי לברך ברכה שאינה צצריכה וכול הכוח העצום של הברכה להלל את הקדוש ברוך הוא הולך לצד הרוע והרשע חלילה.
ה' וכן ברכות כמו פוקח עורים והשאר שמדפיסים כי רב יהודה הנשיא לא הצריך לברך כך ובסיבה זו חטא דתי של ברכה שאינה צריכה כי לא צריך לפי הנשיא, ובסיבה זו חשוב לשמור מרחק מספרים של אורטודוקסים או דתיים או חרדים כי הם יגרמו לך לא רק לסור מהמסורת היהודית שהנך מבקשים אלא ברוב המקרים יגרום חטא דתי חלילה
ו' השמר פן תברך ברכות עבור תורה למשל ברכת לעסוק בדברי תורה ועוד וכנזכר זה חטא דתי
ז' אין להקדים שום קריאה ולא שום ברכה לפני שיקרא שמע משום שזריזים מקדימים למיצוות ובסיבה זו חשוב להכיר בפגם של ספרי האורטוסוקסים או דתיים או חרדים שרק קוראים טקס שמע אחרי קריאת הרבה עמודים בניגוד להלכה זו במורשת, להקדים המיצוה קודם קריאות או ברכות אחרות אבל רבני היהדות יגרמו לכם להפך לא רק לקרוא קריאות או ברכות יותר מדי אלא לגרום איחור לטקס קריאת שמע כמו לעבור על החוק של דין הדתי הנזכר להקדים מיצוות שמע שהיא סמוך לתפילה כידוע. כבוד המורשת גורם לפסול את ספריהם ומקומות תפילה של הדתיים וכדומה. יישום דין זה: הרוצה לקרוא פרשת התמיד משהגיע תחילת זמן שמע שיבואר בהמשך, יקדים שמע כי זריזים מקדימים מיצוות ולא יאחר שמע כנזכר. ואם רוצה לקרוא פרשת זבח תמיד, אם קודם שהגיעה תחילת זמן שמע אפילו בלילה יקרא כרצונו ולמרות שכתב רב אשר ראש לא יקרא אותה אלא ביום, גם בעצמו כתב שיטה במסכת שבת שאין גזרה אחרי שחתם רב אשי שס ומכיון שזאת האמת אין צריך להקפיד שהקריאה רק ביום וכן כול פרט שמקורו אחרי רב אשי ככתוב בספר באר הגולה כי אין גזרה כנזכר ואין חשש אם יעשה שונה מספר מאוחר או שונה מהגאונים כאשר עשה רב אשר ראש בעצמו באופן מעשי. אפילו מקור עתיק יותר כמו התלמוד באמת אין חייבים לעשות פרטים של התלמוד ואפילו רב משה רמבם כתב שכאשר עושה טקס ויכולו בשבת לא לעשות כפרט התלמוד כי באמת לא חייבים לעשות פרטים שבתלמוד כי הם לא ההלכה המקורית ואפילו עתיק יותר במשנה שהיא ההלכה המקורית עדיין במעשה מפטירים הודע את ירושלים וכן כתב אפילו רב משה רמבם כי האמת היא שלא חייבים לעשות כמו דעת יחיד במשנה אפילו כשאין מי שחולק על האוסר עדיין אין חשש כי ככה האמת לפי ההלכה וכן כול פרט שמקורו דעת יחיד במשנה כי באמת לא חייבים כי ככה האמת וכנזכר ולכן עדיף לקצר בכול מה שאין מקורו בהלכה המקורית של דורות רב עקיבה ורב יהודה הנשיא כי כול פרט שרב יהודה הנשיא לא הקפיד אינו ההלכה המקורית.
ח' וכן הרוצה לקרוא פרשת זבח עולה בלילה שמיצוות עולה רק לקרוא ולא לעשות במעשה ככתוב בספר דברים בפיך ובלבבך לעשותו שהעשייה לקרוא קריאת פרשת עולה וכן כתוב בנבואת ירמיה לאכל זבחיכם כי לא ציוה לזבוח ככתוב "לא ציויתי" ולא טעה ירמיה הנביא בכך אלא באמת לא ציווה היינו לא ציווה במעשה לזבוח רק נכתב לקרוא את המילים בקריאה בלבד בלי מעשה וכן טקס ברית מילה, יכול לקרוא בלילה ואין חשש רק לקרוא ביום כטעות של רב קארו כי אפילו רב אשר רק כתב על פרשת התמיד וכי אין גזרה כנזכר. ואם הגיע זמן שמע ורוצה להיות חסיד, יקדים שמע כנזכר.
וניכר ממנהג הדתיים והחרדים שאינם עושים בגלל "רצון של הקדוש ברוך הוא לשמו" אלא כי היה מרגיש חלול ומחפש דת לצורכי עצמו למלא את החלל במשהו שחושב שהוא קדוש ואין כאן מקום להאריך.
הערה: אם נדמה לכם שהארכתי האריכות נחוצה מתוך הצורך לתקן את הטעויות והפרטים, באריכות שלהם שהיא הרבה יותר גדולה, של תוכן שעלול להטעות את הקוראים בששים פרקים הנקראים סימנים יותר מ12,000 מילים. אכן מאמר זה עד סעיף ו' בסופו תשע מאות וכחמישים מילים פחות מאלף, פחות ארוך מהם לפעמים לפרט דין שהדת אוסרת או כדי להסביר את השיקולים לחשוף טעויות באינספור פרטים שהם כתבו, ובפחות מאלף מילים כנזכר. לפעמים נאלצתי לכתוב דין לאסור ובכך יש טיפול בהרבה סימנים עד כאן כששים סימנים של ספרי ארבעה טורים וספר שולחן ערוך.
ט' מי שרוצה להיות חסיד יקרא שמע אבל לא יותר משש מילים שמע ישראל יאי' אחד משום לעז היינו שאם יעשה יותר, בכך מראה במעשיו שרב יהודה הנשיא לא עשה מספיק אבל בודאי הוא עשה מספיק ומלבד שעדיף שתעשו כמו שהנשיא עשה, גם יש דין דתי של לעז כנזכר.
י' פעם היו מתפללים שמונה עשר ברכות כיצד אם המילים שגורות בפה יברך כולן ואם לא שגורות יברך מעין יח' כמו מגן אבות בדברו וגומר, אחרי זה קבעו יט' ברכות ולברכם בעמידה לסמן רוממות התפילה ובסיבה זו אחרי שפסקו להגיד התכבדו מכובדים כי מכירים שאיננו ראויים כמו הקודמים עדיף לא לנסות "להיכנס לפרדס" של תפילת העמידה.
בניגוד למנהיגים החרדים ההלכה באמת מחייבת ללכת לעסקיו לפרנסה כי לא מספיק לעסוק בדת אלא "לעסקיו לפרנסה" אפילו לפי ספר שולחן ערוך סימן קנ"ו. ואם אפשר להתפשר בפרט זה יכלו להתפשר גם בפרטי גיור של אותו ספר. ועדיין הם עוברים על החוק הדתי כי מי שלא עובד לפרנסה ואפילו לא מחפש עבודה לא רק רשלני אלא עוד מוסיף חטא דתי לפי ההלכה.
סיום סימן ד'
הערה: ההמשך בסימן ה' בכתבה הבאה
https://www.sefaria.org/sheets/378381
כי יש עוד הלכות קריאת שמע. אם אאריך ימים אשלים עד סימן צ'.