(א) מבאר אשר מאור א"ס ב"ה המשיך קו אור לעולמות, שנאצלו ונבראו במקום החלל, שנצטמצם. ובו ה' ענינים:
מן אין סוף המשיך קו אור לתוך החלל
והנה אחר הצמצום הנ"ל, אשר אז נשאר מקום החלל ואויר פנוי וריקני באמצע אור הא"ס ממש כנ"ל, הנה כבר היה מקום שיוכלו להיות שם הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים. ואז המשיך מן אור א"ס, קו א' ישר מן האור העגול שלו מלמעלה למטה, ומשתלשל, ויורד תוך החלל ההוא.
(ב) ראש הקו נוגע באין סוף ולא סיומו
וראש העליון של הקו, נמשך מן הא"ס עצמו ונוגע בו, אמנם סיום הקו הזה למטה בסופו אינו נוגע באור א"ס.
(ג) דרך הקו מתפשט אור אין סוף לעולמות
ודרך הקו הזה נמשך ונתפשט אור א"ס למטה.
(ד) כל העולמות הם במקום החלל ההוא שנצטמצם
ובמקום החלל ההוא, האציל וברא, ויצר ועשה כל העולמות כולם.
(ה) קודם הצמצום היה הוא ושמו אחד, ואין שכל יכול להשיגו
קודם הד' עולמות אלו, היה הא"ס, הוא אחד ושמו אחד באחדות נפלא ונעלם ית', שאין כח אפילו במלאכים הקרובים אליו ואין להם השגה בא"ס ית', כי אין שום שכל נברא שיוכל להשיגו, להיות, כי אין לו מקום ולא גבול ולא שם.