מִן־הַיּ֗וֹם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֜אתִי אֶת־עַמִּ֣י אֶת־יִשְׂרָאֵל֮ מִמִּצְרַיִם֒ לֹֽא־בָחַ֣רְתִּי בְעִ֗יר מִכֹּל֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לִבְנ֣וֹת בַּ֔יִת לִהְי֥וֹת שְׁמִ֖י שָׁ֑ם וָאֶבְחַ֣ר בְּדָוִ֔ד לִֽהְי֖וֹת עַל־עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
Since the day that I brought forth My people Israel out of Egypt, I chose no city out of all the tribes of Israel to build a house, that My name might be there; but I chose David to be over My people Israel.
רד"ק מלכים א פרק ח פסוק טז
(טז) ואבחר בדוד - למה שהקדים לא בחרתי בעיר היה לומר ואבחר בירושלם אלא פירוש כי לא הודעתי בחירתי בירושלים עד שבחרתי בדוד להיות על עמי ישראל והראתי לו המקום הנבחר בירושלם כשנעתרתי לו בגרן ארונה באש מן השמים:
Radak Melachim I 8:16 but I chose David – why does the verse speak of choosing David when it begins with ‘I chose no city’? It should have said ‘and I chose Jerusalem. What it means to say is that I didn’t make known My choice of Jerusalem until I chose David to be over My people. Then I showed him the chosen place, Jerusalem, when I answered his prayers with fire from the heavens at the threshing floor of Aravnah.
ואבחר בדוד וגו' . שעל ידו בא ההכנה לבחור בירושלים לבנות בה בית :
but I chose David – Because at his hands came the preparation for the choice of Jerusalem as the place for the building of My house.
ולא בחרתי באיש להיות נגיד על עמי ישראל ואבחר בירושלים להיות שמי שם ואבחר בדוד להיות על עמי ישראל, ופי' כי התאחדות ישראל היתה תלויה בשני דברים, א. התאחדות האומה להיות כגוף אחד, וזה היה ע''י ירושלים כמ''ש ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו ששם עלו שבטים וכו' שע''י שכולם עלו שם לרגל ופני כולם אל מקום א' נתאחדו כל איברי הגויה הכוללת להיות גוף אחד עד שירושלים היתה אל גוף הכללי הזה כמשל הלב בגויה, ששולח רוח החיים אל כל הגוייה ע''י מרוצת הדם הסובב מן הלב אל כולם ואליו ישובון, ב. ע''י מלכות ב''ד שעל ידה הקבעה הנהגה אחת מתמדת כוללת את כולם, כמש''ש כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד, והיה מלכות ב''ד אל הגויה הכוללת דוגמת המוח בגוף הפרטי ששולח ההרגשה וההשכלה וההנהגה לכל האברים, ואחריו היה הבית המקדש שע''י שרתה השכינה בישראל בקביעות והיה דוגמת הנשמה העליונה האלהית הנקראת בשם חיה ויחידה, שהיא קשר האלהית עם בני אדם, והיה הציווי שימנו להם מלך תחלה ואח''כ יבנו בית הבחירה, כי א''א שתשכן הנשמה האלהית באדם אם לא תוקדם הרוח החיים והנשמה המשכלת הנתלים בגויה ואחדותה, ואמר שעד הנה היה הגוף הישראלי מפוזר ומפורד בלתי מאוחד לא מצד רוח החיים שהיא ע''י אחדות העם בעיר אחת כי לא בחרתי בעיר וכו', ולא מצד הנשמה המשכלת שהיא ההנהגה הכוללת ומלכות אחת, שעז''א ולא בחרתי באיש להיות נגיד, ועתה נעשו גוף אחד אם ע''י רוח החיים שעז''א ואבחר בירושלים, אם ע''י הנשמה המשכלת שעז''א ואבחר בדוד, ובד''ה האריך ופה קצר ואמר לא בחרתי בעיר, ומובן ממילא שלא בחר באיש להיות נגיד כי בחירת העיר קודם בטבע לבחירת האיש כמו שהרוח החיוני קודם בטבע לנשמה המשכלת, ואמר ואבחר בדוד להיות נגיד, ונודע ממילא שבחר בעיר כי אם נטע בהם המלכות שהיא דוגמת הנפש המשכלת כ''ש התאחדות ע''י העיר שהוא דמיון הנפש החיונית :
I chose no city – In Divre HaYamim II 6:5-6 it is written “Since the day that I brought My people forth from the land of Egypt, I chose no city out of all the tribes of Israel to build a House that My name might be therein, neither did I choose a man to be prince over My people Israel. And I chose Jerusalem that My name might be there, and I chose David to be over My people Israel.” The explanation is that the unification of Israel was dependent on two things 1] the unification of the people to become one body. This happened through Jerusalem, as it says “The built-up Jerusalem is like a city that was joined together within itself. There ascended the tribes, the tribes of God, testimony to Israel, to give thanks to the name of the Lord.” (Tehillim 122:3-4) Through all of the tribes going up there on the festival holidays, and everyone facing one place, all the limbs were unified to become one encompassing body. Jerusalem became like a heart to this encompassing body, pumping the spirit of life through it like the heart sends out blood to all the limbs and receives it back as well. 2] Through the kingship of the House of David, which established one eternal leadership that encompassed everyone, as it is written “For there were set thrones for judgment, thrones for the house of David.” (Tehillim 122:5) The kingship of the House of David was to this encompassing body like the brain is to an individual body, which gives sensation, comprehension and guidance to all the limbs. And after this came the Holy Temple, through which the Divine Presence dwelled among Israel in a permanent fashion, which is like the supernal Godly soul known as chaya and yechida which is the connection between God and humanity. The command that the people appoint a king came before the one to build the Chosen House because it is not possible for the Divine soul to dwell in man if it not preceded by the spirit of life, the intellectual soul, which depends on the body and its unification. The verse is saying that until now the body of Israel was scattered and separated without any unifying force, not the through the life-force which comes from the unification of the people in one city, ‘I chose no city’; and not through the intellectual soul which is general leadership and one kingship, about which it is written “…neither did I choose a man to be prince over My people Israel.” (Divre HaYamim II 6:6) Now they have become one body, whether through the life-force of which it says “And I chose Jerusalem that” whether through the intellectual soul of which it says “and I chose David.” In Divre HaYamim this is spoken out at length, while here in Melachim the verses are more terse, saying ‘I chose not city.’ It was left to be understood perforce that He had not chosen anyone to be a prince, because the choice of the city naturally precedes the choice of the man, just as the life-force precedes the intellectual soul. Here it says ‘but I chose David to be over My people Israel’ because it the kingship, which is like the intellectual soul, has been planted within them then all the more so the unity which comes through the city that is like the life force.
רַ֤ק אֶת־כָּל־הַמַּמְלָכָה֙ לֹ֣א אֶקְרָ֔ע שֵׁ֥בֶט אֶחָ֖ד אֶתֵּ֣ן לִבְנֶ֑ךָ לְמַ֙עַן֙ דָּוִ֣ד עַבְדִּ֔י וּלְמַ֥עַן יְרוּשָׁלִַ֖ם אֲשֶׁ֥ר בָּחָֽרְתִּי׃
Howbeit I will not rend away all the kingdom; but I will give one tribe to thy son; for David My servant’s sake, and for Jerusalem’s sake which I have chosen.’
רק את כל הממלכה לא אקרע וזה לא יהיה מצד שדוד הוא אביך שזה אינו מועיל רק לשלמה עצמו כנ''ל רק למען דוד עבדי מצד שהיה עבדי וכסאו כשמש נגדי, ולמען ירושלים אשר בחרתי כמ''ש גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך כי בחר ה' בציון, שע''י בחירת ציון יראה שישאר כסא דוד שם שהוא בנה את ציון וכמ''ש בפי' תהלות שם :
But I shall not tear the entire kingdom away – This will not be because David is your father, because this would only help Shlomo himself. Rather I will do this for the sake of ‘David My servant,’ because he was My servant and his throne was like the sun before me. and for the sake of Jerusalem, the city which I have chosen. As it is written “…also their sons will sit on your throne forever. For the Lord has chosen Zion; He desired it for His habitation.” (Tehillim 132:12-13) Through the choosing of Zion it will be seen that David’s throne will remain there because he built Zion, s I explained in my commentary on Tehillim.
דבר אחר: הקרב את מטה לוי וגו' הה"ד (שם סה): אשרי תבחר ותקרב. אשרי מי שבחרו הקדוש ברוך הוא, אף על פי שלא הקריבו. ואשרי איש שקרבו, אע"פ שלא בחרו. ואיזה זה שבחרו? זה אברהם, שנאמר (נחמיה ט): אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם, אבל לא קירבו, אלא הוא קירב את עצמו. יעקב בחרו הקב"ה, שנאמר (תהלים קלה): כי יעקב בחר לו יה. וכן הוא אומר: יעקב אשר בחרתיך, אבל לא קירבו אלא הוא קירב את עצמו, שנאמר (בראשית כה): ויעקב איש תם יושב אהלים. משה בחרו, שנאמר (תהלים קו): לולי משה בחירו, אבל לא קירבו, אשריהם אלו, שבחרם הקדוש ברוך הוא, אף על פי שלא קירבם. בא וראה, יתרו קירבו הקב"ה, אבל לא בחרו. רחב הזונה קרבה, אבל לא בחרה. אשריהם אלו, שקירבן אע"פ שלא בחרן. מטרונה שאלה לר' יוסי: א"ל: אלהכון מאן הוא בעי מקריב?! הביא לפניה כלכלה של תאנים, והיתה בוררת יפה ובוררת ואוכלת. א"ל: את ידעת לברור, הקדוש ברוך הוא אינו יודע לברור?! מאן דהוא חמי עבדוי טבין, הוא בחר ביה ומקריב ליה. ר' נחמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק: לא כל הקרוב קרוב. ולא כל הרחוק רחוק. יש נבחר ונדחה ונתקרב. יש נבחר ונדחה ולא נתקרב. אהרן נבחר (ש"א ב): ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן, ונדחה, ובאהרן התאנף ה'. וכתיב: ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך. שאול נבחר (שם י): הראיתם אשר בו בחר ה'. ונדחה, נחמתי כי המלכתי את שאול וגו'. ולא נתקרב, ואני מאסתיו ממלוך על ישראל. דוד נבחר (תהלים עח): ויבחר בדוד עבדו. ונדחה, ויצא המלך וכל ביתו ברגליו ויעמדו בית המרחק. ר' יהושע בן לוי אמר: נידוהו, אף על פי כן קיבל עליו נדוייו. הה"ד (ש"ב טו): ודוד עולה במעלה הזיתים עולה ובוכה וראש לו חפוי. ונתקרב. אמר רבי יודן: עירא היאירי, רבו של דוד קירבו, הוא שדוד אומר (תהלים קיט): ישובו לי יראיך ויודעי עדותיך. יודעו כתיב, עירא היאירי היה רבו וקירבו. ר' יהושע דסכנין, בשם ר' לוי אמר: ששה הם שנבחרו: כהונה לויה ישראל מלכות בית דוד ירושלים בית המקדש כהונה מנין? דכתיב: ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן. לויה מנין? שנאמר (דברים יח): כי בו בחר ה' אלהיך. ישראל מנין? שנאמר (שם ז): ובך בחר ה' אלהיך. מלכות בית דוד מנין? שנאמר (תהלים עח): ויבחר בדוד עבדו. ירושלים מנין? שנאמר (ד"ה ב ו): העיר אשר בחרתי בה. ביהמ"ק מנין? דכתיב (שם ז): בחרתי והקדשתי את הבית הזה. אמר דוד: אשרי מי שהקב"ה בחר בו, ואשרי מי הוא שקירבו. ואיזהו אשרי בכפלים? מי שהקדוש ברוך הוא בחר בו וקירבו. ואיזה זה? זה אהרן ולוי. אהרן מנין? שנאמר: ובחר אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן. ומנין שהקריבו? שנאמר: ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך. לוי בחר בו הקב"ה, שנאמר: כי בו בחר ה' אלהיך. ומנין שהקריבו? שנאמר: הקרב את מטה לוי והעמדת. ועליהם הכתוב אומר (תהלים סה): אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך, כמה דתימא: ושמרו את משמרתו ואת משמרת כל העדה וגו'. (שם): נשבעה בטוב ביתך, שהיו אוכלים מן המעשרות, שהיו מביאים לבית, כמה דתימא: ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה וגו':
… R’ Yehoshua of Sachnin said in the name of R’ Levi - there are six who were chosen: the priesthood, the Levites, Israel, the kingship of the House of David, Jerusalem, and the Holy Temple. From where do we learn the priesthood? As it is written “And did I choose him from all the tribes of Israel to be My priest…” (Shmuel I 2:28) From where do we learn the Levites? As it says “For the Lord, your God, has chosen him out of all your tribes…” (Devarim 18:5) From where do we learn Israel? As it is written “…the Lord your God has chosen you…” (Devarim 7:6) From where do we learn the kingship of David? As it is written “And He chose His servant David…” (Tehillim 78:70) From where do we learn Jerusalem? As it is written “…the city which I have chosen.” (Melachim I 11:13) From where do we learn the Holy Temple? As it is written “I have chosen and consecrated this House…” (Divre HaYamim II 7:16) David said ‘happy is the one whom the Holy One has chosen and happy is the one whom He has brought near. And who is the one who is doubly happy? One whom the Holy One chose and brought him near. And who is this? Aharon and Levi. From where do we learn Aharon? As it says As it is written “And did I choose him from all the tribes of Israel to be My priest…” (Shmuel I 2:28) And from we do we learn that the Holy One brought him near? As it says “And you bring near to yourself your brother Aaron…” (Shemot 28:1) The Holy One chose Levi, as it says “For the Lord, your God, has chosen him…” (Devarim 18:5) From where do we learn that he drew him close? As it says “Bring forth the tribe of Levi and present them…” (Bamidbar 3:6) About them it says “Praiseworthy is he whom You choose and draw near to dwell in Your courts …” (Tehillim 65:5) As it says “They shall keep his charge and the charge of the entire community…” (Bamidbar 3:7) “…let us be sated with the goodness of Your house…” (Tehillim 65:5) They ate from the tithes which were brought to the House, as it says “And to the descendants of Levi, I have given all tithes of Israel as an inheritance…” (Bamidbar 18:21)
וישב העפר על הארץ כשהיה - ר' פנחס ור' חלקיה בשם רבי סימון, אימתי והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה? לכשישוב העפר אל הארץ. ואם לאו, (שמואל א' כ"ה) נפש אויביך יקלענה וגו'. ר' שמואל בר נחמני בשם ר' אבדימי דחיפם [=מחיפה] לכהן חבר, שמסר לכהן עם הארץ, ככר של תרומה טהורה, ואמר לו: ראה שאני טהור וביתי טהור וכלי טהורים, וככר זו שאני נותן לך טהורה היא. אם אתה מחזירה לי, כדרך שנתתיה לך מוטב, ואם לאו, הריני שורפה לפניך. כך אמר הקדוש ברוך הוא לאדם זה: ראה שאני טהור, ומעוני טהור, ושמשי טהורים, ונשמה שאני נותן לך, טהורה היא. אם את נותנה לי, כשאני נותנה לך מוטב. ואם לאו, אני שורפה בפניך. כל אלה בימי זקנותו, אבל בימי נערותו, אם חטא הוא לוקה בזיבה וצרעת. לפיכך, משה מזהיר לישראל , (ויקרא ט"ו) איש כי יהיה זב מבשרו. ר' יהושע בן לוי פתר קריא במקדש. אמר להם הנביא לישראל: וזכור את בוראך. זכרו את בוראכם, עד שבחוריכם קיימין, עד שברית כהונה קיימת. שנאמר: (שמואל א' ב') ובחור אותו מכל שבטי ישראל. עד שברית לויה קיימת. שנאמר: (דברים י"ח) כי בו בחר ה' אלהיך מכל שבטיך וגו'. עד שברית ירושלים קיימת. שנאמר: (מלכים א' ב') העיר אשר בחרתי בה. עד שמלכות בית דוד קיימת. שנאמר: (תהלים ע"ח) ויבחר בדוד עבדו. עד שבית המקדש קיים. שנאמר: (ד"ה ב' ז') ועתה בחרתי והקדשתי את הבית הזה. עד שאתם קיימין. שנאמר: (דברים ז') בך בחר ה' להיות לו לעם נחלה. עד אשר לא יבאו ימי הרעה, אלו הן ימי הגלות. הדא הוא דכתיב: (עמוס ו') המנדים ליום רע. והגיעו שנים אשר תאמר, שזכות האבות בטילה. עד אשר לא תחשך השמש, זו מלכות בית דוד. שנאמר (תהלים פ"ט) וכסאו כשמש נגדי. והאור, זו התורה. שנאמר (משלי ו') כי נר מצוה ותורה אור והירח, זה סנהדרין. דכתיב (תהלים פ"ט) כירח יכון עולם. והכוכבים, אלו תלמידי חכמים. ושבו העבים אחר הגשם. את מוצא כל הנבואות קשות, שנתנבא עליהם ירמיה, לא באו עליהם אלא לאחר חורבן הבית. ביום שיזעו שומרי הבית, אלו משמרות כהונה ולויה. והתעותו אנשי החיל, אלו הכהנים. אמר רבי אבא בר כהנא: שנים ועשרים אלף לוים הניף אהרן ביום אחד. שנאמר: (במדבר א') והניף אהרן את הלוים תנופה לפני ה' אמר ר' חנינא: המוראה הזו דבר קל הוא, והיה הכהן מכוין ונוטלו באחת ידו, וזורקו לאחורי הכבש שלושים ושנים אמה לאחורי ידיו. ובטלו הטוחנות, אלו משניות גדולות. כגון: משנתו של ר' עקיבא, ומשנתו של רבי חייא ורבי הושעיא, ומשנתו של בר קפרא. כי מעטו, זה התלמוד, שבלול בהן. וחשכו הרואות בארובות. את מוצא, כשגלו ישראל לבבל, לא היה אחד יכול לסבור את תלמודו. וסגרו דלתים בשוק, אלו דלתות נחשתא בית אלנתן, שהיו פתוחות לרווחה. בשפל קול הטחנה, על ידי שבטלו מדברי תורה. אמר רבי שמואל בר נחמני: נמשלו דברי תורה כטחנה. מה טחנה זו, אינה בטלה לא ביום ולא בלילה, כך דברי תורה, נאמר בה: (יהושע א') והגית בה יומם ולילה. ויקום לקול הצפור. אמר רבי לוי: שמונה עשרה שנה היתה בת קול מכרזת ומצפצפת על נבוכדנצר ואומרת לו: "עבדא בישא, סוק אחריב ביתיה, דמארך דבנוי מרדין ולא שמעין ליה." וישחו כל בנות השיר, שעלה ובטל השיר מבית המקדש. האי מאן דאמר: (ישעיה כ"ד) בשיר לא ישתו יין. גם מגבוה ייראו, מגבהו של עולם מלך מלכי המלכים נתירא. וחתחתים בדרך, חתית של דרך נפלה עליו. ורבי לוי אמר: התחיל מתאווה תוואים בדרך, שנאמר: (יחזקאל כ"א) כי עמד מלך בבל אל אם הדרך. על אם דבצלי. "בראש שני הדרכים", שמתווכת לשני הדרכים. שני דרכים היו שם, אחת הולכת אל המדבר, ואחת הולכת לישוב. לקסום קסם. התחיל לקסום קסמים לשמה של רומי, ולא עלו לשמה של אלכסנדריא, ולא עלו לשמה של ירושלים, ועלו. קלקל בחצים לשמה של רומי, ולא עלו לשמה של אלכסנדריא, ולא עלו לשמה של ירושלים, ועלו הדליק נרות ופנסין לשמה של רומי, ולא הדליקו לשמה של אלכסנדריא, ולא הדליקו לשמה של ירושלים, והדליקו. הציף ספינות בנהר פרת לשמה של רומי, ולא הלכו לשמה של אלכסנדריא, ולא הלכו לשמה של ירושלים, והלכו. שאל בתרפים, זו עבודת כוכבים שלו. ראה בכבד. (יחזקאל פרק כא) אמר רבי לוי: כהדין ערביא דנכיס אימרא וחמי בכבדיה. בימינו היה הקסם ירושלים, היה קסמו של ירושלים. בימינו לשום כרים כלורכין, לפתח פה ברצח ספקלאטורין, להרים קול בסרפיניסס, לשום כרים, עשה כרקומין, לשפוך סוללה אבני בלסטרא, ולבנות דיק כבשין, וכולם והיה להם, (שם) כקסם שוא וגו' אמר להם נביא לישראל: אלו זכיתם הייתם קורין בתורה, שנדרשת שבעה משבעה, ועכשיו שלא זכיתם, הרי נבוכדנצר קוסם עליכם ששבעה משבעה. וכל כך למה? "והוא מזכיר עון להתפש" זה דמו של זכריה, וינאץ השקד, זו נבואתו של ירמיה. שנאמר: (ירמיה א') מקל שקד אני רואה. אמר רבי אליעזר: מה השקד הזה, משעת שיניץ, עד שהוא גומר פירותיו, עשרים ואחד יום, כך כל גזרה לא היתה אלא, מי"ז בתמוז עד ט' באב. ויסתכל החגב,זה צלמו של נבוכדנצר. שנאמר: (דניאל ג') נבוכדנצר מלכא עבד צלם דדהב אמר רבי יוחנן: אשתכח דאת אמר, כל דרומיה שיתין ופותייה שית, צריך היקף חד מתלתא. אמר רבי: בני! בקנה זה היה מעמידו ונופל, מעמידו ונופל. אמר רבי חגי בשם ר' יצחק: לא היה עומד, עד שהביא כל כסף וזהב שבירושלים, ושפכו לפניו דימוס, סמך על רגליו. הדא הוא דכתיב: (יחזקאל ז') כספם בחוצות ישליכו. ותפר האביונה, זו זכות אבות. כי הולך האדם אל בית עולמו, מבבל היו ולבבל חזרו. וסבבו בשוק הסופדים, זו גלות יכניה. את מוצא משעה שגלתה גלותו של צדקיה, יצאת גלות יכניה לקראתם, והיו מכוסים שקים מבפנים, ולבנים מבחוץ, והוון משאלין אילין לאילין: מה אבא עביד? מה אימא עבידא? מה אחא עביד? ואמרון לון: קטילין אינון, והוה מספיד בחדא ידיה, ומקלס בחדא ידיה, לקיים מה שנאמר: (שם כ"ד) ופארכם על ראשיכם, ונעליכם ברגליכם ולא תספדו ולא תבכו. עד אשר לא ירחק חבל הכסף, זו שלשלת יוחסים. ותרוץ גלת הזהב, אלו דברי תורה. שנאמר: (תהלים י"ט) הנחמדים מזהב. ותשבר כד על המבוע. תרין אמורין: חד אמר: כדו של ברוך על מבועו של ירמיה. וחד אמר: כדו של ירמיה על מבועו של ברוך. הדא הוא דכתיב: (ירמיה ל"ו) מפיו יקרא אלי, את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר ובדיו. ונרוץ הגלגל אל הבור, מבבל היו ולבבל חזרו. מבבל היו, שנאמר: (בראשית י"ב) ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך. ולבבל חזרו, (עזרא ד) ועמא הגלי לבבל. אמר רבי יוחנן: (ישעיה מ"ד) האומר לצולה חרבי, צולה זו בבל. ולמה נקרא שמה צולה? ששם צללו מתי דור המבול. דכתיב: (ירמיה נ"א) גם בבל לנפול חללי ישראל אמר ריש לקיש: כתיב (בראשית י"א) וימצאו בקעה בארץ שנער. למה נקרא שמה שנער? שננערו שם מתי דור המבול. דבר אחר: שנער שמתו בתשנוק בלא נר ובלא מרחץ דבר אחר: "שנער" שהן מנוערים מן המצוות. בלא תרומה ובלא מעשרות. "שנער" ששריה מתים נערים. "שנער" שהעמידו שונא וער. ואיזה זה? זה נבוכדנצר. וישב העפר על הארץ כשהיה, מבבל היו ולבבל חזרו. והרוח תשוב אל האלהים, זו רוח הקדש. את מוצא, כיון שראה ירמיה ירושלים חרבה ובית המקדש שנשרף, וישראל שגלו, ורוח הקדש שנסתלקה לה, התחיל עליהם בהבל הבלים.
... R’ Yehoshua ben Levi explained the verse as referring to the Holy Temple: The prophet said to Israel “And remember your Creator in the days of your youth (bachurotecha)…” (Kohelet 12:1) Remember your Creator while your youths (bachureichem) lasts. While the covenant with the priests lasts, as it says “And I did choose (u’vachor) him from all the tribes of Israel…” (Shmuel I 2:28) While the covenant with the Levites lasts, as it says “For the Lord, your God, has chosen (bachar) him out of all your tribes…” (Devarim 18:5) While the covenant with Jerusalem lasts, as it says ““…the city which I have chosen (bacharti).” (Melachim I 11:13) While the kingship of David lasts, as it says “And He chose (v’yivchar) His servant David…” (Tehillim 78:70) While the Holy Temple is still standing, as it says “I have chosen (bacharti) and consecrated this House…” (Divre HaYamim II 7:16) As long as you exist, as it is written “…the Lord your God has chosen you…” (Devarim 7:6)
הִנֵּ֨ה יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וַהֲקִמֹתִ֥י לְדָוִ֖ד צֶ֣מַח צַדִּ֑יק וּמָ֤לַךְ מֶ֙לֶךְ֙ וְהִשְׂכִּ֔יל וְעָשָׂ֛ה מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה בָּאָֽרֶץ׃
Behold, the days come, saith the LORD, that I will raise unto David a righteous shoot, and he shall reign as king and prosper, and shall execute justice and righteousness in the land.
בימיו, (ונגד העם) אומר, שבימי המשיח תושע יהודה, כי בימי בית שני לא נושעו כי היו תחת מלכי פרס יון ורומי, וישראל שהם עשרת השבטים ישכן לבטח, כי בימי בית שני לא שבו העשרת השבטים, ושמו אשר יקראו לישראל יקרא אז בשם ה' צדקנו, שצדקנו הוא ה' כמו אלהי צדקי, שצדקי יהיה מה', וכמו שהוא קיים כן יהיה ישראל צדיק ונושע בה', ונבואה זאת נכפלה לקמן (ל''ג ט''ו) ושם יש שנוים, אצמיח לדוד צמח צדקה, ולא נזכר ומלך מלך והשכיל, ושם כתוב בימים ההם תושע יהודה וירושלים תשכן לבטח וזה אשר יקרא לה ה' צדקנו, כי יש שני אופנים אל הגאולה זכו אחישנה לא זכו בעתה, ואמרו עוד זכו וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה, לא זכו עני ורוכב על החמור, ופה מדבר על הצד שיזכו ועז''א והקימותי לדוד צמח צדיק שיהיה צדיק מצד הזכות, ושם מדבר על הצד שלא יזכו לכן אמר שם בימים ההם ובעת ההיא אצמיח לדוד צמח צדקה, שהצדקה העליונה לא תשקיף על מעשה הצדק והזכות רק תעשה מצד החסד ומצד אתערותא דלעילא כמ''ש בפי' ישעיה (סי' נ''ט) ולכן לא אמר והקימותי לדוד רק אצמיח לדוד, כי יהיה צמח חדש, משא''כ בצד הזכות אמר והקמותי, כי כבר יהיה הצמח מעצמו בזכות מעשיו רק ה' יקימהו ממפלתו, והוסיף שם בימים ההם ובעת ההיא כי אם לא יזכו צריך להמתין על העת המיועד, משא''כ בכאן לא אמר בעת ההיא כי זכו אחישנה, ולכן לא אמר שם ומלך מלך והשכיל, כי אם לא יזכו לא ימלוך תיכף כי יהיה עני ורוכב על החמור, ולכן לא אמר שם וישראל ישכן לבטח, כי אם לא יזכו לא יתקבצו השבטים תיכף רק שבט יהודה לבדו וירושלים יושעו, והקיבוץ יתאחר עד תבנה ירושלים תחלה, ולא אמר שם וזה שמה, כי לא יהיה לה שם זה מכבר כי לא זכו, רק כן יקרא לירושלים מעתה, (שמש''ש אשר יקרא לה ר''ל לירושלים) אבל פה שמדבר מצד הזכות אמר וזה שמו כי כבר יקנה שם זה מכבר ע''פ זכות:
In his days – It says that in the days of the Messiah ‘Yehudah will be saved’, for in the time of the Second Temple they were not really saved because they were subjugated by Persia, Greece and Rome. And Israel, which refers to the ten tribes, ‘shall dwell safely’ because in the time of the Second Temple the ten tribes did not return: his name that he shall be called He will then be called ‘the Lord is our righteousness’ because our righteousness is the Lord, as it says “…O God of my righteousness…” (Tehillim 4:2) meaning that my righteousness will come from the God – just as He exists so too Israel will be righteous and saved by God. This prophecy is repeated further on in 33:15, with some changes. It says ‘I will cause to grow for David a plant of righteousness’ but does not mention ‘and he shall reign a king and prosper.’ There it is written ‘In those days, Judah shall be saved, and Jerusalem shall dwell securely and this is the name that He shall call it, the Lord is our righteousness.’ This is because there are two manners of redemption. If it comes through our merit ‘I will hurry it,’ if it is not through our merit ‘in its time’ (see Isaiah 60:22 and gem. Sanhedrin 98a). It further says there in the gemara: if it is through our merit ‘and behold with the clouds (ananei) of the heaven, one like a man was coming’ (Daniel 7:13) and if not ‘humble (ani), and riding a donkey.’ (Zechariah 9:9) Here in chapter 23 the prophet is speaking about redemption that comes through merit, which is why is says ‘I will set up of David a righteous shoot,’ meaning that he will be righteous through his merit. In chapter 33 the prophet is speaking about redemption which comes not through our merit, which is why it says ‘In those days and in that time I will cause to grow for David a plant of righteousness,’ because the supernal righteousness will not look at the acts of righteousness and merit, but rather will act out of generous kindness and through an arousal from above, as I explained in Yeshayahu 29. Therefore it does not say ‘I will set up of David,’ but rather ‘I will cause to grow for David,’ because it will be a new growth. This is not the case for redemption brought on through merit, there it says ‘I will set up’ because the growth will exist already through the merit of his actions and God will simply lift it up from its fallen state. Further in chapter 33 the prophet adds ‘In those days and in that time’ because if it is not through merit we will have to wait until the appointed time. This is not the case here in chapter 23, it does not say ‘in that time’ because ‘I will hurry it.’ So too it does not say in chapter 33 ‘and he shall reign a king and prosper’ because if it is not through merit then he will not reign right away, but rather he will be ‘humble, and riding a donkey.’ Further, it doesn’t say there ‘and Israel shall dwell safely’ because if we do not merit the tribes will not be gathered in right away, rather only Yehudah and Jerusalem will be saved. The ingathering will be delayed until Jerusalem is rebuilt first. It does not say in chapter 33 ‘and this is its name’ in reference to Jerusalem because it will not have this name already due to our lack of merit, ‘this is the name that He shall call it’ Jerusalem from now forward. But here in chapter 23 where it describes redemption through our merit it says ‘and this is his name’ because he will have already acquired this name through his merit.
מעשה בדואג בן יוסף שמת והניח בן קטן לאמו, והיתה ממדדת אותו בטפחים ונותנת משקלו זהב לשמים, בכל שנה בשנה. וכיון שהקיפה מצודה בירושלים טבחתו אמו בידיה ואכלתו. והיה ירמיה מקונן לפני המקום, ואומר: (איכה ב) למי עוללת כה, אם תאכלנה נשים פרים עוללי טיפוחים. ורוח הקדש משיבתו (שם), אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא. זה זכריה בן יהוידע. דבר אחר: על אלה אני בוכיה. רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר: על סילוק דעת ועל סילוק שכינה. אפשר שהיה צדקיהו רואה אחרים שהיו מנקרין את עיניו, ולא היה לו דעת להטיח ראשו בכותל עד שיצאת נשמתו? אלא גרם לבניו שיהרגו לפניו. אלא על אותה שעה נאמר: (ירמיה ד) יאבד לב המלך ולב השרים... רוח מלא מאלה יבוא לי וגו'. ורבי נחמיה אמר: על ביטול כהונה ומלכות, הדא הוא דכתיב: (זכריה ד) אלה שני בני היצהר, העומדים על אדון כל הארץ, אלו אהרן ודוד. אהרן תובע על כהונתו ודוד תובע על מלכותו. רבי יהושע בן לוי אמר: על ביטול תורה. הדא הוא דכתיב: (דברים יב) אלה החוקים ומשפטים. רבי שמואל בר נחמני אמר: על עבודת כוכבים. הדא הוא דכתיב: (שמות לב) אלה אלוהיך ישראל. זבדי בן לוי אמר: על ביטול קרבנות. הדא הוא דכתיב: (במדבר כט) אלה תעשו לה' במועדיכם. רבנן אמרי: על ביטול משמרות. ומה הנאה יש לעולם מן המשמרות? אלא - בשני היו מתענין על פורשי ימים, בשלישי היו מתענין על הולכי דרכים, ברביעי היו מתענין על התינוקות שלא יעלה אסכרה בפיהם וימותו. בחמישי היו מתענין על המעברות שלא יפילו, ועל המניקות שלא ימותו בניהם. והלא איו מתענין על שני דברים כאחד? כדכתיב: (עזרא ח) ונצומה ונבקשה מאלוהינו על זאת. וכתוב אחד אומר בדניאל: (דניאל ב) ורחמין למבעי מן קדם אלה שמיא על רזא דנא. ולא על תרין. אלא כהיא דאמר רבי חיא בר אבא: על עצירת גשמים וגלות מתענים עליהן בבת אחת, אבל אין מתענין לא בערב שבת ולא במוצאי שבת, מפני כבוד השבת. עיני עיני יורדה מים אמר רבי לוי: משל לרופא שחשש עינו אחת, אמר: עיני תבכה על עיני. כך ישראל נקראו עינו של הקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב: (זכריה ט) כי לה' עין אדם, וכל שבטי ישראל. כביכול אמר הקדוש ברוך הוא: עיני תבכה על עיני. כי רחק ממני מנחם משיב נפשי. מה שמו של מלך המשיח? רבי אבא בר כהנא אמר: ה' שמו. שנאמר: (ירמיה כג) וזה שמו אשר יקראו, ה' צדקנו. דאמר רבי לוי: טבא למדינתא דשמה כשם מלכה, ושם מלכה כשם אלוהיה. טבא למדינתא כשם מלכה, דכתיב: (יחזקאל מח) ושם העיר מיום ה' שמה. ושם מלכה כשם אלוהיה, שנאמר: וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו. רבי יהושע בן לוי אמר: צמח שמו. שנאמר: (זכריה ו) הנה איש צמח שמו ןמתחתיו יצמח. רבי יודן בשם רבי איבו אמר: מנחם שמו. שנאמר: כי רחק ממני מנחם. אמר רבי חנינא: ולא פליגי. חושבנא דדין כחושבנא דדין: הוא מנחם הוא צמח. והדא מסייע להדא דרבי יודן בשם כרבי איבו: עובדא הוה בחד בר נש דהוה קא רדי געת חדא תורתיה, עבר עלוי חד ערבי, אמר ליה: מה את? אמר ליה: יהודאי אנא. אמר ליה: שרי תורך ושרי פדנך, אמר ליה: למה? אמר ליה: דבית מקדשון דיהודאי חרב. אמר ליה: מנא ידת? אמר ליה: ידעת מן געייתא דתורך, עד דהוה עסיק עמיה, געת זימנא אחריתי. אמר ליה: אסר תורך אסר פדנך, אית יליד פריקהון דיהודאי. אמר ליה: ומה שמיה? אמר לו: מנחם שמיה. ואבוי מה שמיה? אמר ליה: חזקיה. אמר ליה: והיכן שריין? אמר ליה: בבירת ערביא דבבית לחם יהודה. זבין ההוא גברא תורוי, זבין פדנה, והוה מזבין לבידין דינוקין. עלל לקרתא ונפק לקרתא, עלל למדינה ונפק למדינה עד דמטא לתמן. אתיין כל כפריא למיזבן מיניה, וההיא איתתא אימיה דההוא ינוקא לא זבנת מיניה. אמר לה: למה לית את זבנת לבידין דינוקון? אמרה ליה: דחשייה קשיי לינוקי, אמר לה: למה? אמרה ליה: דעל רגלוי חרב בית מקדשא, אמר לה: רחיצין אנן במריה עלמא, דעל רגלוי חרב ועל רגלוי מתבני. אמר לה: הוי נסיבא ליך מן אילין לבידין דינוקין, ולבתר יומין אנא אתי לביתך ונסב פריעין נסבה ואזלה. לבתר יומין אמר האי גברא: איזיל ואחמי ההוא ינוקא מאי קא עביד, אתא לגביה, אמר לה: ההוא ינוקא מאי קא עביד? אמרה ליה: לא אמרית לך דחשיה קשיי! אפילו על רגלי נחשיה. דמין ההיא שעתא, אתיין רוחין ועלעולין טענוניה ואזלין להון. אמר לה: ולא כך אמרית לך, דעל רגלוי חרב ועל רגלוי מתבני?! אמר רבי אבון: למה לי ללמד מן ערביי, ולא מקרא מלא הוא: דכתיב: (ישעיה י) והלבנון באדיר יפול. וכתיב בתריה: (שם יא) ויצא חוטר מגזע ישי, ונצר משרשיו יפרה. דבי רבי שילא אמרי: שילה שמו של משיח, שנאמר: (בראשית מט) עד כי יבוא שילה. שלה כתיב. דבי רבי חנינא אמרי: חנינה שמו, שנאמר: (ירמיה טז) אשר לא אתן לכם חנינה. דבי רבי ינאי אמרי: ינון שמו, דכתיב: (תהילים עב) לפני שמש ינון שמו. רבי ביבא סנגוריא אמר: נהירא שמו, שנאמר: (דניאל ב) ונהורא עמה שרא. נהירא כתיב. רבי יהודה ברבי סימון אמר, בשם רבי שמואל ברבי יצחק, הדין מלכא משיחא, אי מחייא הוא, דוד שמיה. אי ממיתיא הוא, דוד שמיה. אמר רבי תנחומא: אנא אמר טעמיה, (תהילים יא) מגדל ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו. ולדוד אין כתיב כאן, אלא לדוד ולזרעו. היו בני שוממים כי גבר אויב רבי איבו אמר: כהדא אפתא, דקא דכמה דההיא רבייא היא קטנא. רבי יהודה ברבי סימון אמר: כהדא חזירתא, דכמה דבניה רביין היא קטנא.
... for the comforter to restore my soul is removed from me – What is the name of the king Messiah? R’ Aba bar Kahana said: the Lord is his name, “…and this is his name that he shall be called, The Lord is our righteousness.” (Yirmiyahu 23:6) For R’ Levi said: it is good for a city that its name be the same as its king, and that the name of the king be the same as its God as it says “…and this is his name that he shall be called, The Lord is our righteousness.” R’ Yehoshua ben Levi said: Shoot is his name, as it says “…Behold a man whose name is the Shoot, who will spring up out of his place …” (Zechariah 6:12) R’ Yudan said in the name of R’ Ibbo: comforter is his name, as it says “…for the comforter to restore my soul is removed from me…” (Eicha 1:16) R’ Chanina said: they are not arguing, each one’s account is the same – he is comforter, he is shoot, because this statement supports the other statement of R’ Yudan in the name of R’ Iddo.
בַּיָּמִ֤ים הָהֵם֙ וּבָעֵ֣ת הַהִ֔יא אַצְמִ֥יחַ לְדָוִ֖ד צֶ֣מַח צְדָקָ֑ה וְעָשָׂ֛ה מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה בָּאָֽרֶץ׃ בַּיָּמִ֤ים הָהֵם֙ תִּוָּשַׁ֣ע יְהוּדָ֔ה וִירוּשָׁלִַ֖ם תִּשְׁכּ֣וֹן לָבֶ֑טַח וְזֶ֥ה אֲשֶׁר־יִקְרָא־לָ֖הּ יְהוָ֥ה ׀ צִדְקֵֽנוּ׃ (ס)
In those days, and at that time, Will I cause a shoot of righteousness to grow up unto David; And he shall execute justice and righteousness in the land. In those days shall Judah be saved, And Jerusalem shall dwell safely; And this is the name whereby she shall be called, The LORD is our righteousness.
רד"ק ירמיהו פרק לג פסוק טו
(טו) צמח צדקה - זהו מלך המשיח: וזהו אשר יקרא לה ה' צדקנו - הקדוש ברוך הוא יקרא לירושל' ה' צדקנו כלומר שיושבי' יאמרו ה' צדקנו וי"ת ודין שמא דיהון קרן לה יתעבדון לנא זכון מן קדם ה' בגוה ולמעלה אמר על מלך המשיח וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו ושניהם עולים לענין אחד ושם פירשנוהו וא"א ז"ל פירש וזה אשר יקרא לה הקדוש ברוך הוא שהוא ה' צדקנו:
Radak Jeremiah 33:15
a plant of righteousness – this refers the to the king Messiah: this is the name that He shall call it, the Lord is our righteousness. The Holy One will call Jerusalem ‘the Lord is our righteousness,’ meaning that those living in Jerusalem will say ‘the Lord is our righteousness.’ And Targum Yonatan translated it - and this is the name that they will call her ‘merits will be done for us within her from before the Lord.’ Above it says in reference to the king Messiah “…and this is his name that he shall be called, The Lord is our righteousness,” (Jeremiah 23:6) and both of them are referring to the same thing as I explained there. My father and master explained it as reading ‘and this is what the Holy One, who is our righteous Lord, called her.’
וזה אשר יקרא לה . וזה השם אשר יקרא המקום לירושלים : ה' צדקנו . ה' יצדיק אותנו בזמן קיומה :
and this is the name that He shall call it – This is the name which God will call Jerusalem: the Lord is our righteousness – God will make us righteous when she (Jerusalem) is reestablished.
(תהלים מה) יפיפית מבני אדם הוצק חן וגו' - נתייפית בעליונים, שנאמר (ישעיה לג): הן אראלם צעקו חוצה. נתייפית בתחתונים, נשיא אלהים אתה בתוכנו. על כן ברכך אלהים לעולם, וה' ברך את אברהם בכל. (תהלים כד) מי יעלה בהר ה', זה אברהם, עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה. ומי יקום במקום קדשו, זה אברהם, על שם שנאמר: וישכם אברהם בבוקר, אל המקום. נקי כפים ובר לבב, אם מחוט ועד שרוך נעל. ובר לבב, חלילה לך מעשות כדבר הזה. אשר לא נשא לשוא נפשו, זה נפשו של נמרוד. ולא נשבע למרמה, הרימותי ידי אל ה' אל עליון. ישא ברכה מאת ה' וצדקה, ואברהם זקן. וה' ברך את אברהם אברהם היה מברך את הכל, שנאמר: ונברכו בך. מי ברך את אברהם? הקב"ה מברכו: וה' ברך את אברהם בכל. משה (עשה) ניסן של ישראל, דכתיב (דברים לד): לכל האותות והמופתים אשר עשה משה. ומי הוא ניסו של משה? הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שמות יז): ויבן משה מזבח ויקרא שמו ה' נסי. דוד רוען של ישראל, שנאמר (ד"ה א יא): אתה תרעה את עמי ישראל. מי הוא רועה של דוד? הקב"ה, שנאמר (תהלים כג): ה' רועי לא אחסר. ירושלים אורו של עולם, שנאמר (ישעיה ס): והלכו גוים לאורך. ומי הוא אורה של ירושלים? הקדוש ברוך הוא דכתיב: והיה לך ה' לאור עולם:
... David is the shepherd of Israel, as it says “You shall shepherd My people Israel…” (Divre HaYamim I 11:2) And who shepherded David? The Holy One, as it says “The Lord is my shepherd; I shall not want.” (Tehillim 23:1) Jerusalem is the light of the world, as it says “And nations shall go by your light…” (Yeshayahu 60:3) And who is the light of Jerusalem? The Holy One, as it is written “…but the Lord shall be to you for an everlasting light…” (Yeshayahu 60:19)
וטעם אשר יבחר ה' אלהיך בו
על דעת המפרשים, שיהיה נבחר על פי נביא או במשפט האורים, יצוה הכתוב תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו, כי הוא יבחר ולא אתה. ובספרי: "שום תשים עליך מלך - מת מנה אחר תחתיו, מלך - ולא מלכה, אשר יבחר ה' אלהיך - על פי נביא".
אם כן, מה טעם להזהיר "לא תוכל לתת עליך איש נכרי", והשם לא יבחר בנכרי?
אבל לדעת רבותינו יש בכתוב הזה תנאי נסתר, יאמר שום תשים עליך המלך שיבחר השם בו אם תוכל לעשות כן שיענך השם בנביאים, אבל איש נכרי לא תוכל לתת עליך לעולם.
ועל דרך הפשט אמרו: שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו, ולא אשר שנא ה' אלהיך, כי הוא בחר בישראל ולהיות המולך מבחוריו ולא מקרב העמים אשר שנא.
ודעתי בדרך הפשט, כי טעם "אשר יבחר" שכל מולך על עמים מאת האלהים היא לו, כענין שכתוב (דניאל ד כט): "די שליט עלאה במלכות אנשא ולמאן די יצבא יתננה". וכך אמרו (ב"ב צא) אפילו ריש גרגותא מן שמיא מוקמי ליה. יאמר "שום תשים עליך מלך, כל אשר יהיה נגזר מן השמים שימלוך, ואם הוא מקטני שבטי ישראל ומשפחתו הצעירה; אבל איש נכרי לא תמליך עליך לעולם". וכן על דרך הפשט "המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו", כל שיבנו שם בית המקדש לה', הכל מרצון ה'.
... In explanation of the plain meaning of the text they said “You shall set a king over you, one whom the Lord, your God, chooses…” (Devarim 17:15) and not one that the Lord your God despises. For he chose Israel, therefore the one who reigns should be from among His chosen and not from among the nations whom He hates. My opinion of the plain meaning of ‘whom the Lord chooses’ is that anyone who rules over a nation is Divinely sanctioned, as it is written “…the Most High rules over the kingdom of man, and to whom He wishes, He gives it.” (Daniel 4:29) The Sages also taught ‘even the superintendent over a well is appointed from heaven.’ (Baba Batra 91b) It says ‘you shall set a king over you,’ that is whomsoever has been decreed from heaven to reign, be he from the smallest tribe of Israel and its youngest family - but a foreigner will never be king over you. This is also the plain meaning of “…the place which the Lord your God shall choose…” (Devarim 12:5) that anywhere which the Holy Temple of God is built is from the will of God.
מלבי"ם תהלים פרק קלב פסוק יא
(יא) נשבע ה' לדוד, ובאר שבעבור בחירות ציון, נשבע ה' לדוד שלא תסור המלכות מזרעו, וכמ"ש (ש"ב ז'), והוא כמשל אוהבו של מלך שמרוב אהבתו התאכסן המלך אצלו ויבן לו בביתו מקדש מלך בנוי לתלפיות, עד שמצא המקום ההוא חן בעיני המלך לשבת שם לעולם, וישבע לו בל יעזב המקום הזה לעולם, וע"כ על ידי המקום יתאכסן גם אצל זרעו ונשאר הברית כרות לזרעו, נמצא שהאוהב היה סבה שיבחר במקום, והמקום היה סבה שיבחר בזרע אוהבו לעולם, וז"ש פה על בחירת המקדש שהוא בעבור דוד עבדך ואחר כך אמר שאחר שבחר המקדש לעולם נשבע ה' לדוד מפרי בטנך אשית לכסא לך, כי בחר ה' בציון, שאח"כ ע"י בחירות ציון נשבע שלא תסור המלוכה מבית דוד, והנה שבועה זאת היה בה שני ענינים, שעל זרע דוד נשבע שבועה החלטית בלי שום תנאי, שעז"א שנשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה מפני בטנך אשית לכסא לך אבל על זרע זרעו היה תנאי, וז"ש.
no title
The Lord has sworn to David (Tehillim 132:11) The verse is explaining that because of the choice of Zion, God has sworn to David that the kingship will never leave his descendants, as it is written (Shmuel II 7). This may be likened to the friend of a king who, because of his great love, the king stayed with as a guest. The king built a royal palace for him in his house that was so beautiful that the king wanted to live there forever. He swore to him that he would never leave the place, therefore the king stayed as a guest at that place with his children as well, keeping the covenant with his descendants. We find that the friend was the reason that the place was chosen, and the place was the reason that the friend's descendants were chosen forever. This is what is written here regarding the selection of the Holy Temple, that it was “For the sake of David Your servant…” (Tehillim 132:10). Afterwards it says that since He chose the Holy Temple forever “The Lord has sworn to David…of the fruit of your body I shall seat upon your throne." (Tehillim 132:11). "For the Lord has chosen Zion" (Tehillim 132:13). For afterwards, because of the selection of Zion, He swore that the kingship would never leave the House of David. Now this oath had two elements - regarding the children of David, He took an absolute oath with no conditions whatsoever, as it says "The Lord has sworn in truth to David; he will not turn from it. One of the sons of your body will I set upon your throne." But regarding his children’s children there was a condition, as it says “If your sons keep My covenant, and this, My testimony, which I shall teach them, also their sons will sit on your throne forever." (Tehillim 132:12)