(א) הנה הרוצה לפקח על עצמו, שתים הנה ההשקפות הצריכות לו:
(ב) האחת, שיתבונן מהו הטוב האמיתי שיבחר בו האדם, והרע האמיתי שינוס ממנו.
(ג) והשניה, על המעשים אשר הוא עושה לראות אם הם מכלל הטוב או מכלל הרע.
(ד) וזה, בשעת מעשה ושלא בשעת מעשה.
(ה) בשעת מעשה שלא יעשה שום מעשה מבלי שישקול אותו במאזני זאת הידיעה.
(ו) ושלא בשעת מעשה שיעלה לפניו זכרון כלל מעשיו וישקול אותם כמו כן במאזני המשקל הזה לראות מה יש בם מהרע למען ידחה אותו, ומה מן הטוב להתמיד בו ולהתחזק בו. ואם ימצא בהם מן הרע, אז יתבונן ויחקור בשכלו איזה תחבולה יעשה לסור מן הרע ההוא וליטהר ממנו.
(ז) ודבר זה הודיעונו חכמינו זכרונם לברכה באמרם (עירובין יג): נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו, ואיכא דאמרי ימשמש במעשיו. ותראה ששני הלשונות הם שתי אזהרות טובות ומועילות מאד.
(ח) כי הנה הפשפוש במעשים הוא לחקור על כלל המעשים ולהתבונן בו, הנמצא בהם מעשים אשר לא יעשו אשר אינם הולכים על פי מצות ה' וחקיו, כי כל אשר ימצא מאלה יבערם מן העולם.
(ט) אך המשמוש היא החקירה אפילו במעשים הטובים עצמם, לחקור ולראות היש בענינם איזה פניה אשר לא טובה או איזה חלק רע שיצטרך להסירו ולבערו.
(י) והרי זה כממשמש בבגד לבחון הטוב וחזק הוא או חלש ובלוי כן ימשמש במעשיו לבחון תכונתם בתכלית ההבחנה עד שישאר זך ונקי.
(יא) כלל הדבר: יהיה האדם מעיין על מעשיו כולם, ומפקח על כל דרכיו שלא להניח לעצמו הרגל רע ומדה רעה, כל שכן עבירה ופשע.
(יב) והנני רואה צורך לאדם שיהיה מדקדק ושוקל דרכיו דבר יום ביומו כסוחרים הגדולים אשר יפלסו תמיד כל עסקיהם למען לא יתקלקלו, ויקבע עתים ושעות לזה שלא יהיה משקלו עראי, אלא בקביעות גדול, כי רב התולדה הוא.
(יג) וחכמים זכרונם לברכה הורונו בפירוש צורך החשבון הזה, והוא מה שאמרו ז"ל (בבא בתרא עח):
(יד) על כן יאמרו המושלים בואו חשבון – על כן יאמרו המושלים ביצרם, בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עברה כנגד הפסדה וכו'.
(טו) וזה, כי העצה האמיתית הזאת, לא יוכלו לתת אותה ולא לראות אמיתה אלא אותם שכבר יצאו מתחת יד יצרם ומשלו בו. כי מי שהוא עדין חבוש במאסר יצרו, אין עיניו רואות האמת הזאת ואינו יכול להכירה, כי היצר מסמא את עיניו ממש, והנה הוא כהולך בחושך שיש לפניו מכשולות ואין עיניו רואות אותם.
(טז) והוא מה שאמרו ז"ל (בבא מציעא פג): תשת חושך ויהי לילה (תהלים קד), זה העולם הזה, שדומה ללילה.
(יז) והבן כמה נפלא המאמר האמיתי הזה למי שמעמיק להבין בו. כי הנה חושך הלילה שני מיני טעיות אפשר לו שיגרום לעין האדם: או יכסה את העין עד שלא יראה מה שלפניו כלל, או שיטעה אותו עד שיראה עמוד כאילו הוא אדם, ואדם כאילו הוא עמוד
(יח) כן חומריות וגשמיות העולם הזה, הנה הוא חושך הלילה לעין השכל, וגורם לו שתי טעויות:
(יט) האחת אינו מניח לו שיראה המכשולות שבדרכי העולם
(כ) ונמצאים הפתאים הולכים לבטח ונופלים ואובדים מבלי שהגיעם פחד תחלה. והוא מה שאמר הכתוב (משלי ד): דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו, ואומר (שם כב): ערום ראה רעה ונסתר ופתיים עברו ונענשו, ואומר (שם יד): וכסיל מתעבר ובוטח, כי לבם בריא להם כאולם, ונופלים טרם ידעו מהמכשול כלל.
(כא) והטעות השניה והיא קשה מן הראשונה היא שמטעה ראייתם עד שרואים הרע כאלו הוא ממש טוב, והטוב כאילו הוא רע, ומתוך כך מתחזקים ומחזיקים מעשיהם הרעים. כי אין די שחסרה מהם ראיית האמת לראות הרעה אשר נגד פניהם, אלא שנראה להם למצוא ראיות גדולות ונסיונות מוכיחים לסברותיהם הרעות ולדעותיהם הכוזבות
(כב) וזאת היא הרעה הגדולה המלפפתם ומביאתם אל באר שחת. והוא מה שאמר הכתוב (ישעיה ו): השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן וגו'
(כג) וכל זה מפני היותם תחת החושך וכבושים המה תחת ממשלת יצרם. אך אותם שכבר יצאו מן המאסר הזה, הם רואים האמת לאמיתו ויכולים ליעץ שאר בני אדם עליו.
(כד) הא למה זה דומה? לגן המבוכה, הוא הגן הנטוע לצחוק, הידוע אצל השרים, שהנטיעות עשויות כתלים כתלים, וביניהם שבילים רבים נבוכים ומעורבים, כולם דומים זה לזה
(כה) והתכלית בם הוא להגיע אל אכסדרה אחת שבאמצעם. ואמנם השבילים האלה מהם ישרים ומגיעים באמת אל האכסדרה, ומהם משגים את האדם ומרחיקים אותו ממנה.
(כו) ואמנם ההולך בין השבילים הוא לא יוכל לראות ולדעת כלל אם הוא בשביל האמיתי או בכוזב, כי כולם שוים ואין הפרש ביניהם לעין הרואה אותם. אם לא שידע הדרך בבקיאות וטביעות עין שכבר נכנס בם והגיע אל התכלית שהוא האכסדרה.
(כז) והנה העומד כבר על האכסדרה הוא רואה כל הדרכים לפניו ומבחין בין האמתיים והכוזבים, והוא יוכל להזהיר את ההולכים בם, לומר: זה הדרך לכו בו!
(כח) והנה, מי שירצה להאמין לו, יגיע למקום המיועד. ומי שלא ירצה להאמין וירצה ללכת אחר עיניו, ודאי שישאר אובד ולא יגיע אליו.
(כט) כן הדבר הזה: מי שעדיין לא משל ביצרו, הוא בתוך השבילים, לא יוכל להבחין ביניהם. אך המושלים ביצרם שכבר הגיעו אל האכסדרה, שכבר יצאו מן השבילים וראו כל הדרכים לעיניהם בברור, הם יכולים ליעץ למי שירצה לשמוע, ואליהם צריכים אנו להאמין.
(ל) ואמנם מה היא העצה שהם נותנים לנו? בואו חשבון, בואו ונחשב חשבונו של עולם, כי כבר הם ניסו וראו וידעו שזה לבדו הוא הדרך האמיתי להגיע האדם אל הטובה אשר הוא מבקש ולא זולת זה.
(לא) כללו של דבר, צריך האדם להיות מתבונן בשכלו תמיד בכל זמן ובזמן קבוע לו בהתבודדו, מה הוא הדרך האמיתי לפי חק התורה שהאדם צריך לילך בו. ואחר כך יבוא להתבונן על מעשיו אם הם על הדרך הזה אם לא, כי על ידי זה ודאי שיהיה לו נקל לטהר מכל רע וליישר כל דרכיו. וכמו שהכתוב אומר (משלי ד): פלס מעגל רגליך וכל דרכיך יכונו, ואומר (איכה ג): נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'.
(1) He who wants to watch over himself must investigate two matters.
(2) The first: that he contemplate what is the true good for man to choose and what is the true evil for him to flee from.
(3) The second: on the actions which he does, to determine if they are in the category of the good or the evil.
(4) This applies both to times when he is in the act of doing and when not in the act of doing.
(5) When in the act of doing: that he not do any act without first weighing it on the scales of this understanding.
(6) Not in the act of doing: that he bring up before himself the remembrance of his deeds in general and weigh them, likewise, in these scales to determine what they contain of evil in order to relinquish it and what of good, in order to perpetuate it and strengthen himself in it. If he finds in them of the evil, he should then contemplate and investigate, reasoning out a strategy to employ in order to turn away from that evil and cleanse himself of it.
(7) Our sages, of blessed memory, taught us this in their saying: "it would have been preferable for a person had he not been created, but now that he has been created let him examine (pishpush) his deeds; others say: let him feel out (mashmesh) his deeds" (Eruvin 13a). See how these two terms are two very good and beneficial instructions.
(8) "Examining" (pishpush) of deeds is to investigate generally one's deeds and inspect them to see whether they contain deeds which one does not do, namely, that are not in line with the commandments of G-d and His statutes. All that he finds of these, he should eradicate them from the world.
(9) "Feeling out" (mishmush) of deeds, on the other hand, is investigation even on the good deeds themselves to inspect and see if they contain any leaning which is not good or any evil component which he needs to remove and eradicate.
(10) This is analogous to feeling out a garment to ascertain whether it is good and strong or weak and frayed. So too, he should feel out his deeds to ascertain their nature through an absolutely thorough examination until they are left pure and clean.
(11) The general principle: that a man inspects all of his deeds and watch over all of his ways to not leave for himself any bad habit or bad trait, all the more so any transgression or sin.
(12) I see a need for a man to be meticulous and weigh his ways each and every day like the great merchants who continuously evaluate all of their business matters in order that they not degenerate. He should fix definite times and hours for this weighing so that it not be haphazard but rather with the greatest regularity for it yields great results.
(13) Our sages of blessed memory taught us explicitly the need for this accounting as they said (Bava Batra 78b):
(14) "'therefore the rulers said, let us enter into an accounting' (Numbers 21:27). Therefore the rulers - of their [evil] inclinations said come and consider the accounting of the world - the loss incurred by doing a mitzva against the gain earned through it, and the gain obtained by doing a sin against the loss incurred..."
(15) This true counsel could not have been given nor could its truth be recognized except by those who had already gone out of the hands of their evil inclination and ruled over it. For one who is still held captive in the prison of his evil inclination - his eyes do not see this truth, and he is incapable of recognizing it. For the evil inclination literally blinds his eyes. He is like one walking in darkness, where there are stumbling blocks before him but his eyes do not see them.
(16) This is what our sages said: "'You make darkness, and it is night' (Ps. 104:20) - this refers to this world which is analogous to night." (Bava Metzia 83b).
(17) How wondrous is this truthful statement to one who delves deeply to understand it. For behold the darkness of night causes man's eyes to err in two ways. (1) it covers the eye so that he cannot see at all what is before him. (2) Or it deceives him so that a pillar appears as if it is a man or a man as a pillar.
(18) So too, the material and physicality of this world - behold it is darkness of night to the eye of the intellect, and causes him to err on two fronts:
(19) First, it prevents him from seeing the stumbling blocks standing in the ways of this world.
(20) Thus the simpletons walk confidently, fall and are lost without having felt any prior fear. This is what scripture refers to: "the way of the wicked is as darkness; they know not at what they stumble" (Prov. 4:19), and "the clever one foresees the evil and hides himself, but the foolish commits transgression and is punished" (Prov. 22:3), and "[a wise one fears and departs from evil], but the fool transgresses and feels confident" (Prov 14:16). For they feel as secure as an edifice, and they fall before having any knowledge whatsoever of the stumbling block.
(21) The second error, and this is even worse than the first, is that [the darkness] distorts their sight until they literally see evil as if it were good and good as if it were evil. Thus they strengthen in clenching to their evil ways. For not only do they lack the [proper] vision to see the truth, to perceive the evil right in front of their eyes, but they also see fit to conjure up great proofs and convincing evidences to support their evil logic and false ideas.
(22) This is the great evil which envelopes them and clings to them, carrying them to the abyss of destruction. This is what scripture states: "the heart of this people has become fattened, and its ears heavy, their eyes covered shut; lest they see with their eyes, and hear with their ears, and understand with their hearts, and turn back, and be healed" (Isaiah 6:10).
(23) All this is due to their being under [the influence of] darkness and held captive under the dominion of their evil inclination. But those who already escaped from this prison are able to see the truth clearly and can counsel other people on it.
(24) To what is this analogous? To a labyrinth. This is a garden planted for amusement, commonly known to the noblemen. The hedges of plants are arranged into many intricate walls, among them many confusing and interlacing pathways, all of which appear similar.
(25) The goal is to reach the lookout tower in the midst of the maze. But among these pathways some of them truly lead one to the tower while others deceive him, leading him to stray away from it.
(26) One who walks between the paths is not at all capable of seeing or knowing if he is walking along a correct path or a deceptive one. For each one appears similar, there is no noticeable difference whatsoever to the eye beholding them. He will not reach the tower unless he knows the correct path through prior experience and visual familiarity by having entered it before and successfully reached the goal, namely, the tower.
(27) One standing on the lookout tower, on the other hand, can see all of the pathways before him and discern between the true and false ones. He is in a position to warn those walking in them and tell them: "this is the path to take!".
(28) He that is willing to believe him will reach the designated place. But he who is not willing to believe him, but would rather follow his own eyes, will certainly remain lost and fail to reach it.
(29) So too here, one who still has not ruled over his evil inclination is lost in the midst of the "pathways" and cannot distinguish between them. But those who rule over their evil inclination, who have already reached the tower and left the pathways and who clearly see all the pathways before their eyes - they can counsel those who are willing to listen. It is these people that we must trust.
(30) And what is the counsel they give us? "Let us enter into an accounting, come and consider the accounting of the world". For they already experienced, saw and learned, that this alone is the true path leading a man to the good which he seeks, and that there is none other besides this.
(31) The summary of all the matter is that a man must contemplate with his intellect always, at all times, and also during the fixed appointed time of solitude, what is the true path according to the Torah that man must walk upon. And afterwards, to come to reflect on his own deeds to ascertain if they are traveling in this path or not. For through this certainly it will be easy for him to purify himself of all evil, and to correct all of his ways as scripture says: "Weigh the path of your feet, and all your ways will be established" (Prov. 4:26) and "Let us search and examine our ways, and we will return to G-d" (Eicha 3:40).